לפני כבוד השופטת נועה חקלאי בעניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד סולימאן נגד הנאשם ויקטור שבצ'נקו (עציר) ע"י ב"כ עוה"ד שלומי פצ'בסקי גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והיזק לבעל חיים לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) ו- 451 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 25.10.25, עובר לשעה 14:36, שהה המתלונן (ד.ק., יליד 1974) בביתו ברחוב המעפילים באשדוד, יחד עם בת זוגו, אמה ובנה הקטין. באותה העת שהו בביתם שלושה כלבים, לרבות כלב מסוג לברדור מעורב (להלן: "הכלב"). הנאשם הגיע אל בית המתלונן כשהוא מצויד בסכין מטבח, ובעקבות ויכוח שהתפתח בינו לבין המתלונן, דרש מהמתלונן לפתוח את הדלת והמתלונן עשה כן. הנאשם נכנס אל הבית, הפיל את המתלונן על הרצפה, והחל לבעוט בו ולהכותו באגרופים. בת זוגו של המתלונן ניסתה למשוך את הנאשם מהמתלונן, אך הנאשם המשיך לתקוף, שלף סכין ודקר את המתלונן בגבו, בחזהו ובידו, וכן דקר את הכלב שניגש אליו באזור בית החזה משמאל. וסילי חברו של המתלונן, שהיה בגינה ושמע צעקות, הגיע למקום, השתלט על הנאשם אשר המשיך להשתולל ולבעוט ברהיטים, הוציא מידיו את הסכין והפילו ארצה. במהלך האירוע נפצע הנאשם בראשו וברח מהמקום. המתלונן פונה באמבולנס לבית חולים. הנאשם גרם למתלונן שבעה פצעי דקירה, חזה אוויר דו צדדי וחזה דם. המתלונן אושפז במרכז הרפואי "אסותא" באשדוד ושוחרר בתאריך 29.10.25 לאחר שהוכנסו שני נקזי חזה. לכלב נגרם פצע דקירה חודר שריר באורך של כ-6 ס"מ באזור בית החזה משמאל שגרם לדימום רב, והוא נתפר ונסגר בסיכות. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, אך לא הציגו הסכמה עונשית. טיעוני הצדדים לעונש המאשימה הגישה את הרשעותיו הקודמות של הנאשם, צילום של הכלב החבול ומסמך המתעד את הטיפול הרפואי שקיבל הכלב. המאשימה הפנתה לערכים המוגנים שנפגעו, וטענה כי הפגיעה בהם היא ברף הגבוה ביותר. המאשימה הפנתה לנסיבות ביצוע העבירות לכך שנעשה שימוש בנשק קר, שהנאשם נשא על גופו מבעוד מועד, לאכזריות, לחוסר המעצורים של הנאשם, לנזק שנגרם ולנזק שיכול היה להיגרם. המאשימה הפנתה לפסיקה הנוהגת וביקשה לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 5-8 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. המאשימה הפנתה להרשעותיו הקודמות של הנאשם ועתרה למקם את עונשו של הנאשם בחלקו האמצעי עליון של המתחם, להפעיל את עונש המאסר המותנה התלוי נגדו באופן מצטבר במלואו, לצד מאסר מותנה, קנס גבוה ומרתיע ופיצוי משמעותי לנפגע העבירה. ב"כ הנאשם עתר לקביעת מתחם עונש הולם שנע בין 18-36 חודשי מאסר בפועל, ולמקם את הנאשם בתחתית המתחם. ב"כ הנאשם הדגיש את הודאת הנאשם בשלב מוקדם, נטילת האחריות, החיסכון בזמן שיפוטי והעובדה שלא נותרה למתלונן נכות או פגיעה תפקודית קבועה. עוד נטען כי מדובר באירוע ספונטני ללא תכנון מוקדם, שהתרחש על רקע ויכוח, וכי הכלב נפצע במהלך המאבק בדירה שבה הוחזקו מספר כלבים שיצרו תחושת איום. לעניין המאסר המותנה בן 12 חודשים, ביקש ב"כ הנאשם להפעילו באופן חופף או שרובו יהיה בחופף, בטענה כי נסיבות הטלתו בתיק הקודם היו חריגות וקרובות להגנה עצמית. הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה וטען כי הרקע לאירוע היה עסקת סמים ("קריסטל") שבה המתלונן לקח את כספו ללא אספקת הסחורה, וכי הוא הותקף ראשון על ידי חרב של המתלונן, הוא נפצע בראשו על ידי אשת המתלונן והוא ננשך על ידי הכלב. הנאשם טען כי המתלונן מרצה מאסר, וריצה מאסרים רבים. דיון והכרעה כתב האישום מכיל שתי עבירות שבוצעו כלפי קורבנות שונים, אך מדובר בעבירות אלימות שבוצעו על ידי הנאשם באותו מועד, במסגרת אותו אירוע ומתקיים מבחן ה"קשר ההדוק" [ראו: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14)]. לאור האמור, וכפי שאף טענו ב"כ הצדדים, יקבע מתחם עונש הולם אחד לשתי העבירות בהן הורשע הנאשם בכתב האישום. הערכים המוגנים שנפגעו ממעשי הנאשם הם שמירה על גופו בטחונו ובריאותו של אדם, על שלמות הגוף והנפש, על קדושת החיים, שמירה על ביטחונו של אדם בתוככי ביתו. הגנה על בעלי חיים ומניעת צער בעלי חיים והתעללות ופגיעה בחסרי ישע. יפים דבריו של בית-המשפט העליון לעניין פתרון סכסוכים באלימות בע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל (27.10.11): "בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות... המסר החד-משמעי שעל בתי המשפט להעביר הוא כי לא ניתן להשלים, בשום מקרה, עם פתרון סכסוכים באלימות ובכוח הזרוע, ועל כן בדין נתן בית משפט קמא משקל מרכזי בגזר הדין לחומרת מעשיו של המערער". ראו גם ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (16.8.07), פסקה 10: "רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאליים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה". באשר לשימוש בסכין קבע בית המשפט העליון בע"פ 4741/13 מדינת ישראל נ' נעאמנה (10.6.14), כי מי שעושה שימוש בסכין לשם פתרון סכסוכים, דינו ככלל מאסר מאחורי סורג ובריח. ראו ע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ' פלוני (15.6.09): "בשנים האחרונות התברר כי גילויי האלימות בחברה הישראלית שוב אינם נחלתם של יחידים, ולעתים תכופות, תכופות מדי, נעשה שימוש גם בכלי נשק חמים וקרים. את מחירה של אלימות זו שילמו רבים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. למרבה הדאבה באותה אלימות נוטלים חלק גם בני נוער. רבים מאלה מגיעים למקומות בילוי (ולעתים אף למוסדות חינוך!) כשהם מצוידים בכלי משחית, בהם אינם מהססים לעשות שימוש כדי ליישב את מה שנראה בעיניהם כ"סכסוך". [...] לא רק עניינו של המשיב עומד בפני בית המשפט, אלא גם עניינו של הקורבן ועניינו של הציבור כי מערכת אכיפת החוק תנקוט בצעדים ממשיים למיגור תופעת האלימות, עמה אין חברה מתוקנת יכולה להשלים. כאמור, רבים חוטאים ב'תופעת הסכינאות', ולאחר שהתרענו מפניה כה רבות, נדמה כי הגיעה העת שלא להסתפק במילות גינוי ובמסרים חינוכיים צופים פני עתיד, אלא לנקוט ביד קשה כלפי העבריינים בתחום זה, ואם בדרך זו תימנע ולו פגיעה אחת בחיי אדם, דיינו" ראו גם בע"פ 289/97 סובחי נ' מדינת ישראל (28.4.98): "נוהגם של מיקצת אנשים ליישב חילוקי-דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא. ראוי הוא לתגובה קשה של בתי-המשפט. תת-תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תיעקר, והעושים ייענשו בכל חומרת הדין". וגם ע"פ 3867/23 מדינת ישראל נ' אביאל שנקור (11.7.23): "במקרים רבים עמד בית המשפט על החומרה היתרה שיש בעבירות אלימות חמורות המבוצעות באמצעות סכין, באשר המרחק התוצאתי בגדרן בין גרימת חבלה חמורה לבין גרימת תוצאה קטלנית הוא לעיתים קרובות עניין של מזל או ביש-מזל בלבד. על רקע זאת, הכירה הפסיקה בצורך להיאבק בסוג זה של עבירות באמצעות ענישה תקיפה ומרתיעה" וגם ע"פ 7682/18 מוחמד עלקם נ' מדינת ישראל (4.4.19): "בית משפט זה נדרש פעמים רבות – רבות מדי – להיקפה ולנזקיה של תופעת ה'סכינאות'. ההצטיידות בסכינים, בין ל'הגנה עצמית', בין לתכלית אחרת, מהווה 'מכפיל כוח' שיוצר פוטנציאל לנזק משמעותי עצום ורב. אכן,"סכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה" (ע"פ 9133/04 גורדון נ' מדינת ישראל [(20.12.04) (להלן: עניין גורדון)). יש להרתיע מפני תופעה זו על דרך של ענישה מחמירה;" ראו דברי בית המשפט העליון בע"פ 8897/20 סקנדריון נ' מדינת ישראל (6.5.21): "בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על חומרתן הרבה של עבירות אלימות, ובהתאם לכך קיימת מגמת החמרה בענישה בגין עבירות אלו, במטרה להרתיע מפני ביצוען. כך אמרתי בעבר: "האלימות הגואה במקומותינו אינה גזירת-גורל ולא כורח המציאות. יש צורך לשנות את המאזן. במקום שאזרחים ישרים תמימי-דרך יִרְאו ויִרָאו, יחששו לבטחונם, יהיו אלה העבריינים האלימים – בכוח ובפועל – שאימת הדין תיפול עליהם, והם יֵרתעו מפני שימוש בנשק קר וחם לשם חיסול חשבונות בעשיית דין עצמית. שינוי המאזן – הסבת יראת האנשים התמימים לאימת אנשי-המדון – צריך להעשות גם באכיפה ובענישה קשה" (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.813)). ביחס לפגיעה בבעלי חיים, ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 8122/12 פחמאווי נ' מדינת ישראל (27.1.13): " יש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי חיים, הן חיות הבר הן חיות הבית. התאכזרות ופגיעה בבעלי חיים, מעבר לפגיעה העקיפה שהיא גורמת לבני האדם, מעידה על אטימות לב וקהות חושים. ... .. חובה עלינו להקפיד הקפדה יתרה לצמצם את הכאב הנגרם על ידינו, בייחוד כאשר מדובר במי שאת זעקותיו אנו מתקשים לשמוע, ושאינו יכול לעמוד על זכויות. מהלך זה, להגנת האנושיות שבנו על ידי צמצום פגיעתנו בבעלי החיים הסובבים אותנו, צריך להשפיע על כלל תחומי המשפט, ובתוכו אף על המשפט הפלילי". מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף גבוה, בשים לב לחומרת המעשים וחומרת הפגיעות. בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות, נתתי דעתי לכך שהנאשם הגיע אל ביתו של המתלונן כשהוא מצויד בסכין, וכי בעקבות ויכוח שהתפתח בינו לבין המתלונן, דרש ממנו לפתוח את הדלת והמתלונן עשה כן. נתתי דעתי לכך שהנאשם נכנס לביתו של המתלונן, הפילו ארצה, בעט בו, הכה אותו באגרופים, ועל אף שניסו להרחיקו מהמתלונן, שלף הנאשם סכין ודקר את המתלונן 7 דקירות בגבו, בחזהו ובידו, וכן דקר את הכלב. נתתי דעתי לנזק הרב שנגרם למתלונן. המתלונן אושפז בבית החולים למשך 5 ימים לצורך קבלת טיפול רפואי, וגם לכלב שנדקר נגרם דימום רב והפצע נתפר בסיכות. נתתי דעתי לנזק שיכול היה להיגרם למתלונן – 7 דקירות יכולות היו חלילה לגרום אף למותו. כך גם דקירת הכלב יכולה הייתה לקפח את חייו. אני רואה בחומרה את העובדה שהנאשם בחר לחבול במתלונן כשהוא בתוך ביתו – מבצרו, וכשבני המשפחה האחרים נמצאים בבית. אין אינדיקציה לכך שהיה תכנון מוקדם למעשה הדקירה, עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם הוא זה שהגיע לביתו של המתלונן כשהוא מצויד בסכין, והוא זה שהחל את האלימות. אין בידי לקבל את טיעוני הנאשם לפיהם המתלונן תקף אותו עם חרב, אשת המתלונן גרמה לו לחבלות בראשו, והכלב נשך אותו. הנאשם טען טענות אלו בדבריו האחרונים, אך אין לכך כל ביטוי בכתב האישום המתוקן בו הודה, ולפיכך אינני מקבלת דבריו אלו, ולא אתן להם כל משקל. נתתי דעתי לכך שהנאשם עצמו נחבל בראשו במהלך האירוע. הנאשם ביצע את העבירות בעצמו, אין השפעה של אחרים עליו, הנאשם הבין את מעשיו ויכול היה להימנע מהם. אין קרבה לסייג לאחריות פלילית. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, ישנם פסקי דין רבים בעבירות חבלה חמורה תוך שימוש בנשק קר אשר נבדלים ביניהם בנסיבות ביצוע העבירה, חומרת המעשים וחומרת התוצאות, המשותף לכולם הוא קו ברור של החמרה, תוך מתן בכורה לשיקולי גמול והרתעה על פני נסיבותיהן האישיות של הנאשמים. על הפסיקה הנוהגת בנסיבות יחסית דומות לנסיבות שבעניינו של הנאשם, ניתן ללמוד מפסקי הדין שלהלן: עפ"ג 60642-09-24 שחר שוריק אבשלום נ' מדינת ישראל; עפ"ג 62543-10-24 מדינת ישראל נ' שחר שוריק אבשלום (20.3.25): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה עונשית, בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. המערער התגורר עם בת זוגו ובסמיכות אליהם התגורר המתלונן, ולא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת. המתלונן החנה את רכבו במקום החנייה שבו נהגו המערער ובת זוגו להחנות את רכבם. בת זוגו של המערער הבחינה בבוקר כי המתלונן החנה רכבו בחנייתם, ובין השניים החל ויכוח מילולי, וזו עדכנה בכך את המערער. כשהמערער פגש את המתלונן במגרש החנייה, התקרב אליו במהירות עם חפץ חד במטרה לתקוף אותו ובין השניים התפתח עימות. המערער דקר את המתלונן דקירה עמוקה בחזה ודקירה נוספת במותן השמאלית. המתלונן ניסה להדוף את המערער ובעט בו. המערער ברח מהמקום, והמתלונן הזעיק אמבולנס והתמוטט. בעקבות הפציעה, המתלונן עבר ניתוח חירום, נתפר, ועבר צנתור וניתוח מעקפים. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 32-50 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המערער 36 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן בסך 30,000 ₪. שני הצדדים הגישו ערעורים. בית המשפט העליון קבע כי מתחם העונש ההולם, ראוי להיות חמור יותר במידה משמעותית, והציע לצדדים , בהתחשב בכך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, ולאור נתוניו של המערער להעמיד את תקופת המאסר על 44 חודשים במקום 36 שנגזרו. בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין כאמור. עניינו של אבשלום דומה לעניינו של הנאשם, הן בחומרת המעשים והן בחומרת התוצאות. ע"פ 6638/23 וורקט מוצ'ה נ' מדינת ישראל (6.5.24): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. בין המערער למתלונן היכרות מוקדמת. בעקבות ויכוח שהתגלע במהלך בילוי בפאב בין המערער לבין אחרים, המתלונן, אשר עבד במקום, ניגש למערער כדי להרגיעו ולסיים העימות שלו עם האחר, אולם אז שלף המערער סכין יפני ודקר את המתלונן בבטנו התחתונה ועזב את המקום. כתוצאה מהדקירה, הובהל המתלונן לבית החולים כשהוא סובל מחתך במעי, אושפז למשך 3 ימים ונזקק לניתוח. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 16-36 חודשי מאסר וענישה נלווית וגזר על הנאשם 20 חודשי מאסר, הפעלת מאסר מותנה בן 3 חודשים לריצוי בחופף, מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪. בהמלצת בית המשפט העליון , המערער חזר בו מערעורו והערעור נדחה. עניינו של מוצ'ה פחות חמור מזה של הנאשם בשים לב שמוצ'ה דקר את המתלונן דקירה יחידה כשהאירוע לא התרחש בביתו של המתלונן. בעוד הנאשם דקר את הנאשם שבע דקירות ואת כלבו, כל זאת בביתו של המתלונן. ע"פ 425/23 מדינת ישראל נ' Tekeste Teklu (4.7.23): המשיב הורשע במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. המשיב והמתלונן נתינים זרים מאריתריאה, וביניהם היכרות מוקדמת. השניים נפגשו במקרה, התווכחו והמתלונן ירק על המדרכה קרוב למקום שעמד המשיב. המשיב שאחז בסכין יפני, איים על המתלונן בכך שהניף ידו גבוה עם הסכין בידו. השניים המשיכו לצעוד זה לצד זה, המתלונן בעט בחפץ שהיה מונח ברחוב בסמוך למשיב ואז המשיב שיסף את גרונו של המתלונן באבחת סכין אחת ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשי המשיב נגרם למתלונן חתך משמעותי בצווארו, המתלונן הובהל לבית החולים מדמם, מורדם ומונשם, ונכנס לניתוח דחוף. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 22-52 חודשי מאסר בפועל וגזר על המשיב 32 חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי "לא ניתן להפריז באשר לחומרת מעשיו של המשיב, אשר אך בנס לא הובילו לתוצאה קטלנית, והכל בשל ויכוח על עניין של מה בכך", בית המשפט העליון ציין כי לא ניתן משקל לכך שהמשיב ברח, והדגיש את החומרה שבשימוש בסכין לשיסוף צוואר לעומת פגיעת סכין בחלקי גוף פחות חיוניים. מבלי למצות את הדין, העמיד בית המשפט העליון את רכיב המאסר על 48 חודשים חלף 32 החודשים שהוטלו. יתר רכיבי גזר הדין ללא שינוי. עניינו של טקלו חמור יותר מש הנאשם שבפני מבחינה זו שהדקירה היתה בגרון. עניינו של הנאשם חמור יותר משום שדקר את המתלונן 7 פעמים וכן את כלבו, ועשה זאת בתוך ביתו של המתלונן. ע"פ 3867/23 מדינת ישראל נ' אביאל שנקור (11.7.23): המשיב הורשע בהתאם להודאתו בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א) לחוק העונשין. המשיב שהה בקיוסק יחד עם חברים, כאשר החל ויכוח בין המשיב למתלונן במהלכו החל המתלונן לדחוף את המשיב, והשניים המשיכו לדחוף אחד את השני עד שאחר הפריד ביניהם. המתלונן חזר לשבת והמשיב יצא מהקיוסק. כעבור מספר דקות חזר המשיב והגיח מאחורי המתלונן ודקר אותו פעמיים בפלג גופו העליון. מיד לאחר מכן, כאשר המתלונן הסתובב לעבר המשיב, דקר אותו המשיב דקירה נוספת, שלישית במספר, באזור הבטן. המשיב החל לברוח מהקיוסק, והמתלונן ואדם נוסף ששהה בקיוסק החלו לרדוף אחריו, במהלך המרדף המשיב ניסה לדקור את המתלונן פעם נוספת, ללא הצלחה, תפסו אותו, הפילו אותו לרצפה ולקחו ממנו את הסכין. כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלונן פצעים שטחיים בבית החזה, וכן פצע דקירה עמוק באזור הבטן, אשר אילץ אותו לעבור ניתוח בבטן תחת הרדמה מלאה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 24-48 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, וגזר על המשיב שהינו בעל עבר פלילי לרבות בעבירות אלימות, 34 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי בסך 2,000 ₪ למתלונן. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וציין כי מן הראוי להעלות את הרף בעבירות מסוג זה. חומרתן הרבה של עבירות האלימות המבוצעות באמצעות סכין, בשים לב לפוטנציאל הנזק המשמעותי שעלול להיגרם מהן" בית המשפט העליון העמיד את תקופת המאסר על 45 חודשים וזאת בשל הצורך בהדרגתיות בהחמרה בענישה, ומבלי למצות עם המשיב את הדין. שאר רכיבי גזר הדין נותרו ללא שינוי. עניינו של הנאשם חמור יותר מעניינו של אביאל שנקור, שכן על אף שהדקירות היו דומות במהותן, בעניינו של הנאשם, הוא דקר את המתלונן בביתו של המתלונן ודקר גם את כלבו. ע"פ 1306/23 גרבאן נ' מדינת ישראל (13.6.23): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. המערער הבחין במתלונן יושב על מדרגה סמוך לבית הסבתא, עזב את המקום הצטייד בסכין אותו הסתיר בחולצתו. המערער חזר אל המקום ניגש למתלונן ושאל אותו "מה אתה רוצה ממני", המתלונן השיב "כלום" ואז המערער דקר את המתלונן בבית החזה משמאל, בן דוד נוסף ששהה עם המתלונן הרחיק את המערער מהמתלונן ולקח ממנו את הסכין. והמערער נמלט מהמקום. המערער גרם למתלונן דקירה בעומק של כ-10 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ אשר נכנסה לבטן, חדרה את הסרעפת וגרמה לנקב במעי הגס. המתלונן פונה לבית החולים ונשקפה סכנה לחייו. המתלונן אושפז בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם למשך 4 ימים, ושהה בבית החולים עד ליום 18.11.21.בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 3-5 שנות מאסר בפועל, וגזר על המערער 4 שנות מאסר ומאסר על תנאי. לא הוטל פיצוי כי המתלונן דיווח שהנאשם שילם לו 30,000 ₪ במסגרת הסכם סולחה שנערך והוצג בפני בית המשפט. בהמלצת בית המשפט העליון, חזר בו המערער מערעורו והערעור נדחה. עניינו של גרבאן דומה לעניינו של הנאשם. גרבאן דקר דקירה אחת, אבל מאוד עמוקה שגרמה נזקים קשים למתלונן. הנאשם לעומתו, דקר את המתלונן 7 דקירות, אך אין אינדיקציה לעומקן, הנאשם גם דקר כלב. החבלות שגרם הנאשם קלות יותר מאלו שגרם גרבאן. ע"פ 5828/22 מחמוד שלבי נ' מדינת ישראל (6.8.23): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. המערער והמתלונן התווכחו לאחר ששתו יחד משקאות אלכוהוליים. הוויכוח התפתח לעימות פיזי שבמהלכו נטל המערער סכין יפני ודקר את המתלונן בגבו ובידו. למתלונן נגרמו 2 חתכים, כל אחד באורך של 10 ס"מ, נגרמה לו פגיעה בגידים המיישרים שתיים מאצבעות ידו והוא אושפז לניתוח. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18-42 חודשי מאסר וגזר על המערער, 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 30,000 ₪. ערעורו נדחה. עניינו של ע"פ 8897/20 גיא סקנדריון נ' מדינת ישראל (6.5.2021): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. המערער תקף את המתלונן בעקבות סכסוך שכנים בין אחיו ובין המתלונן. המערער נסע לכתובת מגורי המתלונן לפנות בוקר, כשהוא עוטה כפפות, המתין למתלונן שירד, ואז כשירד המתלונן עם כלבו לטיול, המערער הכה אותו מספר פעמים בחוזקה באמצעות אלה טלסקופית, וכן באגרופים, ובנוסף הצמיד לראשו של המתלונן שוקר חשמלי, מספר פעמים, וגרם למתלונן לכאבים עזים. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן חבלות חמורות, והוא אושפז בבית חולים. במסגרת הסדר הטיעון המאשימה עתרה למתחם עונש הולם הנע בין 3-5 שנות מאסר. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18-36 חודשי מאסר, וגזר על המערער 20 חודשי מאסר, מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. בית המשפט העליון דחה את הערעור וציין כי – " העונש שהושת על גיא נותן ביטוי למכלול שיקולי הענישה; אינו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת, ושמא אף מקל במידה מסוימת;" ע"פ 4443/14 דניאל (אברהם) לביא נ' מדינת ישראל (8.7.15): המערער הורשע בהתאם להודאתו בביצוע עבירה של חבלה חמורה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. המערער וחבריו ישבו בקיוסק בתל אביב, למקום הגיע המתלונן שבינו לבין המערער היכרות מוקדמת. המערער וחבריו ישבו יחד עם המתלונן ואדם נוסף ושתו משקאות אלכוהוליים. המתלונן שאל את המערער לפשר כתובת קעקוע הכתובה באנגלית על גופו של המערער, המערער צחק על המתלונן שאינו ידוע אנגלית והמתלונן קילל את המערער באנגלית. לשמע הקללות, שלף המערער סכין ממכנסיו ודקר את המתלונן 3 דקירות בבטן וכן חתך את לחיו. המערער נמלט מהמקום עם חבריו. המתלונן פונה לבית חולים, נותח וחתכיו נתפרו. בין היתר נגרמו לו פצעים חודרים לבטן וקרע במעי. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 3-6 שנות מאסר בפועל, וגזר על המערער, שהינו בעל עבר פלילי בעבירות אלימות, 4 שנות מאסר בפועל, הפעלת מאסרים מותנים, כך שבסה"כ ירצה המערער 4 שנים ו-6 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 10,000 ₪. בהמלצת בית המשפט העליון, המערער חזר בו מהערעור והערעור נדחה. ע"פ 7874/13 חלדון עמרו נ' מדינת ישראל (24.6.2014): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. המערער ואחיו הצעיר, המתלונן, התווכחו, כאשר המערער היה תחת השפעת אלכוהול. המתלונן דחף ארצה את המערער, המערער קם ואיים על המתלונן. המערער הלך לרכב, הצטייד בסכין יפני, העיף את הסחורה מאחד הדוכנים, שם עבדו ביחד, והמתלונן דחף אותו. המערער הרים את ידו ושיסף את צווארו של המתלונן באמצעות הסכין, מאחרי האוזן עד הלחי. למתלונן נגרם דימום שסיכן את חייו. המתלונן הובהל לניתוח דחוף בבית חולים. הדקירה הותירה בפניו צלקת משמעותית. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 חודשים ל-4 שנות מאסר, וגזר על המערער 40 חודשים ומאסר על תנאי. לא הוטל פיצוי בשל עמדת המתלונן שמחל למערער על מעשיו. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי – " את תופעת האלימות יש לעקור על ידי השתת עונשים מחמירים." עניינו של עמרו שונה משל הנאשם. עמרו דקר את הקורבן דקירה יחידה , אך דקר אותו בצוואר. הנאשם לעומתו דקר את המתלונן 7 פעמים, אך לא דקרו בצוואר. הנאשם דקר את המתלונן מבלי שהמתלונן דחפו קודם לכן, כפי שהיה בעניינו של עמרו. ת"פ (מחוזי מרכז) 46686-03-24 מדינת ישראל נ' מיכאל בן פבל ולטמן (6.7.25): הנאשם הורשע בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. הנאשם, מסיבות שאינן ידועות, הגיע עם רכבו למקום בו התרחשה תאונה קודם לכן, כשהנהג הנפגע והפוגע מתווכחים ביניהם. הנהג הנפגע הלך לכיוון רכבו והנאשם ביחד עם אחרים, הלכו בעקבותיו. הנאשם רץ לרכבו הוציא חפץ חד אחז אותו בידו וחזר לכיוון הנפגע. האנשים הנוספים שהיו במקום הבחינו בנאשם וניסו להרחיקו מהמקום ומהנפגע, אך אז הנפגע התקרב ובעט לעבר הנאשם. הנאשם בתגובה דקר את הנפגע במעבר בית החזה, וברח מהמקום. הנפגע הובהל לבית החולים, נותח בפתיחה מלאה בבטנו בשל דימום פנימי של כליטר דם וכן פגיעה במעי הגס. הנפגע נותר באשפוז למשך ארבעה ימים הנאשם כפר תחילה במיוחס לו, אך בסוף פרשת התביעה הציגו הצדדים הסדר, כשהמאשימה הגבילה עצמה לעתור ל-32 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 30-50 חודשי מאסר בפועל, סבר כי היה מקום לגזור את עונשו של הנאשם ברף הבינוני גבוה לאור עברו הפלילי, אך לאור ההסדר שהוצג, גזר על הנאשם 30 חודשי מאסר, מאסרים מותנים ופיצוי בסך 20,000 ₪ לנפגע. עניינו של הנאשם חמור יותר משל וטלמן, שכן הנאשם דקר את המתלונן בביתו של המתלונן, וכן דקר את כלבו. הנאשם דקר 7 פעמים את המתלונן, בעוד ולטמן דקר דקירה יחידה. ת"פ (מחוזי נוף הגליל-נצרת) 35361-12-23 מדינת ישראל נ' מוחמד מוחמד (10.4.25): הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1), ו-186(א) לחוק העונשין. הנאשם הגיע לביתו של המתלונן, אשר ביניהם היכרות מוקדמת, כשהוא מצויד בסכין. הנאשם והמתלונן ניהלו שיחה על היות המתלונן ערבי ועל כך שתלה בביתו תמונה של רב וצפה בערוצים ישראליים, ואז כשהמתלונן התקלח בחדר הרחצה כשהוא עירום, נכנס הנאשם לחדר הרחצה כשהוא אוחז בסכין, ודקר את המתלונן שלוש דקירות בבית החזה ובגב העליון, ונמלט מהמקום. למתלונן נגרמו שלושה פצעים בבית החזה ונקב בריאה שמאלית. המתלונן הובהל לבית חולים, ואושפז לשבוע ימים. למתלונן נגרמו פגיעות נפשיות קשות ומתמשכות, בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 4-7 שנות מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 40,000 ₪. עניינו של מוחמד חמור יותר מעניינו של הנאשם, משום שהוא הוכנס לביתו של המתלונן בהסכמה, ובזמן שהמתלונן היה באמבטיה דקר אותו קשות. ת"פ (מחוזי י-ם) 62220-06-21 מדינת ישראל נ' שלמה בן אזרי (13.1.22): הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 286(א) לחוק העונשין. בעוד הנאשם אמור היה לשהות במעצר בית מלא, ישב בסככה סמוכה לקניון, לשם הגיע המתלונן אשר ביניהם היכרות מוקדמת וסכסוך. המתלונן מסיבה לא ידועה סטר פעמיים בפניו של הנאשם, ואז שלף הנאשם סכין ודקר את המתלונן במותנו ובישבנו. המתלונן התרומם שלף סכין וניסה לדקור את הנאשם אך ללא הצלחה. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 24-44 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המערער 28 חודשי מאסר, מאסרים מותנים ופיצוי בסך 7,000 ₪. עניינו של בן אזרי שונה מעניינו של הנאשם במובן זה שהמתלונן סטר לנאשם בטרם הנאשם דקר אותו, והמתלונן אף ניסה לדקור אותו בחזרה. בעניינו של הנאשם שבפני המתלונן לא נקט כל אלימות כלפי הנאשם. ב"כ הנאשם הפנה לפסקי דין נוספים, אלא שבאותם המקרים בתי המשפט חרגו ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. כך למשל, בת"פ (נצ') 34250-04-23 מדינת ישראל נ' אברהים אל פאר (28.11.24) הוטלו על הנאשם 9 חודשי עבודות שירות. כך למשל, בת"פ (מחוזי י-ם) 26091-12-21 מדינת ישראל נ' יוסף חזן (9.1.2024) הוטלו 300 שעות לתועלת הציבור. כך למשל בת"פ (ב"ש) 28791-04-22 מדינת ישראל נ' יבגני רודקוב (10.4.24) נגזרו 15 חודשי מאסר. ב"כ הנאשם הפנה אף לע"פ 5067/23 פנחס דיין נ' מדינת ישראל (10.1.24) ששם המערער הורשע בעבירות דומות אך הנסיבות שונות ולכן לא מצאתי לפרט את פסק הדין הנ"ל בתוך מתחם העונש ההולם. עפ"ג (מחוזי מרכז) 36796-01-16 שמואל (עציר) נ' מדינת ישראל (25.2.16): המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של התאכזרות והתעללות בבעל חיים לפי סעיפים 2(א) ו-17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) והסגת גבול כדי לעבור עבירה לפי סעיפים 447(א) ו-(ב) לחוק העונשין. המערער והמתלונן גרים בשכנות, כאשר למתלונן כלב מעורב מסוג זאב ולברדור אשר מוחזק קשור ברצועה בתוך מבנה פתוח שבבעלות המתלונן (אשר נמצא בכניסה לבניין). המערער נכנס למבנה ודקר את הכלב בצווארו באמצעות סכין, וגרם לו לפציעות וחבלות עמוקות, בעומק של כ-5 ס"מ וכן חתכים בתוך השפה אשר הצריכו תפרים בהרדמה, והותיר את הכלב בתוך המבנה כשהוא קשור ברצועה. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר ועד 18 חודשים, וגזר על המערער 6 חודשי מאסר בפועל, הפעלת עונשי המאסר מחצית בחופף מחצית במצטבר כך שירצה המערער בסך הכל 13 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס בסך 4,000 ₪, התחייבות בסך 3,000 ₪ ופיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪. בהמלצת בית המשפט המחוזי המערער חזר בו מהערעור, והערעור נדחה. נוכח כל האמור, בנותני את הדעת לכל המפורט לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם, כולל מאסר בפועל לתקופה שנעה בין 3.5-7 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. השיקולים בגזירת עונשו של הנאשם בנסיבות העניין אין הצדקה לחרוג לחומרה או לקולה ממתחם העונש ההולם, ובכלל זה משיקולי שיקום. זאת ועוד, בעניינו של הנאשם לא התבקש תסקיר מטעם שירות מבחן לעניין העונש, ואין בפניי נתונים הנוגעים לשיקומו של הנאשם. בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים: זקפתי לזכותו של הנאשם את העובדה שבחר להודות ולקחת אחריות, ובכך אף חסך זמן שיפוטי יקר, זאת על אף שמדבריו האחרונים ניתן להתרשם כי הנאשם משליך את האחריות על אחרים. זקפתי לחובתו של הנאשם את עברו הפלילי המכביד. הנאשם יליד 1987 , עלה ארצה בשנת 1995 וצבר לחובתו 4 הרשעות קודמות בריבוי עבירות רכוש, וכן בעבירות אלימות, עבירות סמים ועוד. הנאשם ריצה שני עונשי מאסר לתקופות של 9 חודשים ו- 24 חודשים. תלויים ועומדים כנגד הנאשם שני מאסרים מותנים שהוטלו באותו גזר דין, האחד בן 12 חודשים בגין עבירות פשע והאחד בן 6 חודשים בגין עבירות עוון. אמנם הנאשם עבר עבירות פשע אך בהתאם לפסיקה עבירות פשע מפעילות מאסרים מותנים שהוטלו גם בגין עבירות עוון. בשים לב שהמאסרים המותנים הם מאותו גזר דין ומופעלים שניהם בגין אותה עבירה, יופעלו שני המאסרים המותנים בחופף זה לזה (מה גם שהמאשימה עתרה להפעלת המאסר המותנה בן 12 חודשים בלבד). נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם. כפי שטען הנאשם הוא נרקומן (מכור ל"קריסטל"). לא הוצגו נסיבות אישיות אשר יש בהן כדי להצדיק הקלה בעונשו של הנאשם, מה גם שלאור חומרת העבירות מצאתי לתת משקל מכריע לאינטרס הציבורי, ובדגש על שיקולי הגמול וההרתעה. נוכח כל המפורט לעיל, מצאתי לנכון לגזור את עונשו של הנאשם ברף הבינוני גבוה של מתחם העונש ההולם. לאור נטילת האחריות מצידו של הנאשם, מצאתי הצדקה להפעיל את המאסר המותנה מחצית בחופף למאסר שיוטל ומחצית במצטבר. אינני מוצאת מקום להתחשב בטענותיו של ב"כ הנאשם לגבי משך המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בתיקו הקודם, שכן מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על גזר הדין שבו הוטל המאסר המותנה. אין בידי לקבל את הטענה כי בתיקו הקודם הנאשם פעל מתוך הגנה עצמית, שעה שהנאשם לא זוכה אלא הורשע על פי הודאתו בעבירות של פציעה והחזקת סכין שלא כדין. חלקו של המתלונן שם נלקח בחשבון ובא לידי ביטוי בעונש שהוטל על הנאשם. סיכומו של דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 5.5 שנות מאסר בפועל. מתקופת המאסר ינוכו כל ימי מעצרו של הנאשם בקשר עם תיק זה. מורה על הפעלת מאסרים מותנים בני 12 חודשים ו- 6 חודשים כפי שהוטלו על הנאשם בתיק 17610-06-22 בבית משפט השלום בבאר שבע ביום 14.11.22 המאסרים המותנים ירוצו בחופף זה לזה. המאסרים המותנים יופעלו באופן ש-6 חודשים ירוצו בחופף ו -6 חודשים ירוצו במצטבר למאסר שהוטל בתיק זה. למען הסר ספק על הנאשם לרצות בסך הכל 6 שנות מאסר. מאסר בן 9 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור הנאשם עבירות אלימות מסוג פשע. מאסר בן 5 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור הנאשם עבירות אלימות מסוג עוון, עבירות כלפי בעלי חיים, או עבירה של החזקת סכין שלא כדין. פיצוי בסך 15,000 ₪ למתלונן, ד.ק., (ע"ת 1) הפיצוי ישולם תוך 60 יום. קנס בסך 2500 ₪ או 8 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב -5 תשלומים חודשיים רצופים ושווים תשלום ראשון לא יאוחר מיום 1.1.27. כל תשלום ייזקף תחילה על חשבון הפיצוי. זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ז, 15 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.