לפני כבוד השופטת נועה חקלאי בעניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד וואסים אבו עאמר נגד הנאשם מנאע אבו מד'עם (עציר) ע"י ב"כ עוה"ד רמי שלבי גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 25, 333 ו-335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם וגרושתו א.א. הינם הורים ל-7 ילדים משותפים, כאשר חלק מהילדים מתגוררים עמה בבית אביה, המתלונן מ'. ביום 11.11.25 בשעה 07:53 או בסמוך לכך, נהג המתלונן מ' ברכבו יחד עם אשתו ס' ובתו י' בעיר רהט. במהלך הנסיעה הבחין המתלונן מ' בנאשם נוהג ברכב מסוג "פולקסווגן", עצר בסמוך אליו, ואז איים עליו הנאשם באומרו: "אני אהרוג אותך ואת הבת שלך ... תשתיק את הבת שלך והבת שלי תחזור אליי יום אחד" או מילים דומות. לאחר שהמתלונן מ' השיב לנאשם ש"ילך" והמשיך בנסיעה, הנאשם נסע אחריו והשליך מחלון הנהג מקל או צינור לעבר המתלונן ופגע בידו. המתלונן המבוהל החל בנסיעה מהירה על מנת לברוח מהנאשם, אך הנאשם המשיך לרדוף אחריו וניגח עם רכבו מספר פעמים את רכבו של המתלונן, עד אשר המתלונן עצר בסמוך לניידת משטרה והנאשם המשיך בנסיעה מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשם פונו יושבי הרכב לבית החולים "סורוקה" כשהם סובלים מכאבים. כתוצאה מפגיעת המקל בידו, נפתחו למתלונן תפרים של ניתוח בידו השמאלית, ונגרם נזק רב לרכב. הצדדים הציגו הסדר במסגרתו הוסכם כי הנאשם יודה ויורשע בכתב האישום המתוקן, אך הובהר במפורש כי אין כל הסכמה עונשית בין הצדדים וכל צד יטען באופן חופשי. ראיות הצדדים לעונש המאשימה הגישה את גיליון המרשם הפלילי והתעבורתי של הנאשם. מטעם ההגנה העיד השייח' סלאמה אלטורי, המשמש כמשכין שלום במגזר הבדואי, אשר תיאר כי נערך ביום 29.1.26 הסכם סולחה מוצלח מאוד ורציני בין משפחת הנאשם לבין גיסו. לדבריו, לנאשם יש ילדים קטנים ואחד הבנים שלו נכה, אשר כל היום מחפש את אביו. השייח' אלטורי ביקש התחשבות בנאשם ובמשפחתו. הסכם הסולחה הוצג לעיוני במעמד הדיון. טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה הפנה לערכים המוגנים שנפגעו. לדבריו, הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית. ב"כ המאשימה הפנה לנסיבות ביצוע העבירה, ולמדיניות הענישה הנוהגת. ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם נע בין 3-5 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלונן. ב"כ המאשימה הפנה לעברו הפלילי של הנאשם, ולשיקולי ההרתעה וביקש למקם את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו ממש. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם (הנאשם עצור מיום 11.11.25). ב"כ הנאשם הדגיש כי הרקע לאירוע הוא משבר הגירושין של הנאשם מא.א, ודאגתו העמוקה של הנאשם לבתו הסובלת מאפילפסיה קשה, אשר נותרה בטיפולו הבלעדי של הנאשם. ב"כ הנאשם הסביר כי הנאשם וגרושתו התגרשו בהסכמה והוסכם כי חלק משבעת ילדיהם המשותפים, כולל הבת אשר חולה באפילפסיה ישארו בחזקתו. בהתאם להסכם הנאשם הביא את הבת לביקור אצל גרושתו, אך על פי הנטען, גרושתו לא החזירה לחזקתו את הבת במועד שהייתה אמורה ומכאן התפתח האירוע. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בהודאת הנאשם, בחיסכון בזמן השיפוטי, בחרטתו הכנה ובכך שהסכם הסולחה השיב את השלום בין המשפחות ובצורך של הנאשם לדאוג לילדיו. הנאשם בדבריו האחרונים ציין שיש לו 7 ילדים, בן אחד נכה ובת חולת אפילפסיה. הוא ציין כי יש לו מסעדה ובשל התקופה הארוכה שהוא במעצר העסק עומד להתפרק. הוא ביקש התחשבות בעונש. הוא ציין שלא יחזור על המעשים, יש לו משפחה והוא רוצה לשמור על החיים. דיון והכרעה כתב האישום מכיל מספר עבירות שבוצעו על ידי הנאשם במסגרת אותו אירוע כלפי אותם מתלוננים, ומתקיים מבחן ה"קשר ההדוק" [ראו: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14)]. לאור האמור, וכפי שאף טענו ב"כ הצדדים, יקבע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם. הערכים המוגנים שנפגעו ממעשי הנאשם הם שמירה על גופו, ביטחונו ובריאותו של אדם, על שלמות הגוף והנפש, על שלוות הנפש, ועל קדושת החיים. יפים דבריו של בית-המשפט העליון לעניין פתרון סכסוכים באלימות בע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל (27.10.11): "בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות... המסר החד-משמעי שעל בתי המשפט להעביר הוא כי לא ניתן להשלים, בשום מקרה, עם פתרון סכסוכים באלימות ובכוח הזרוע, ועל כן בדין נתן בית משפט קמא משקל מרכזי בגזר הדין לחומרת מעשיו של המערער". ראו גם דברי בית המשפט העליון בע"פ 8897/20 סקנדריון נ' מדינת ישראל (6.5.21): "בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על חומרתן הרבה של עבירות אלימות, ובהתאם לכך קיימת מגמת החמרה בענישה בגין עבירות אלו, במטרה להרתיע מפני ביצוען. כך אמרתי בעבר: "האלימות הגואה במקומותינו אינה גזירת-גורל ולא כורח המציאות. יש צורך לשנות את המאזן. במקום שאזרחים ישרים תמימי-דרך יִרְאו ויִרָאו, יחששו לבטחונם, יהיו אלה העבריינים האלימים – בכוח ובפועל – שאימת הדין תיפול עליהם, והם יֵרתעו מפני שימוש בנשק קר וחם לשם חיסול חשבונות בעשיית דין עצמית. שינוי המאזן – הסבת יראת האנשים התמימים לאימת אנשי-המדון – צריך להעשות גם באכיפה ובענישה קשה" (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, פ"ד סו(2) 772, 798 (2013))". וגם ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (16.8.07), פסקה 10: "רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאליים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה". מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, בשים לב לחומרתם היתרה של המעשים ותוצאותיהם. אשר לנסיבות ביצוע העבירות: נתתי דעתי לכך כי המתלונן אשר נהג ברכבו הבחין בנאשם ברכבו ועצר לידו, והנאשם איים עליו שיהרוג אותו ואת בתו. נתתי דעתי לכך שלאחר מכן הנאשם נסע אחרי המתלונן, השליך מקל או צינור לעבר המתלונן, ופגע במתלונן, ובהמשך ניגח את רכבו מספר פעמים, כשברכב נסעו המתלונן, אשתו ובתו. נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על התנהגות אימפולסיבית ואלימה של הנאשם כלפי המתלונן ומשפחתו. נתתי דעתי ששלושת נוסעי הרכב סבלו מכאבים בגופם ופונו לבית החולים ולמתלונן נפתחו בידו השמאלית תפרים שהיו לו בעקבות ניתוח שעבר. אמנם המתלוננים לא העידו בבית המשפט, אך יש להניח כי התנהלותו של הנאשם הותירה עליהם את חותמה, בפרט בשים לב שלאור הקשר המשפחתי יהיה עליהם גם בעתיד לעמוד עימו בקשר. נתתי דעתי אף לכך שהרכב ניזוק. הנזק שיכול היה להיגרם כתוצאה ממעשי הנאשם היה חמור יותר, היו עלולות להיגרם פציעות חמורות יותר ואף קיפוח חיי אדם, זאת בשים לב שהנאשם ניגח את רכב המתלונן פעם אחר פעם, תוך שהם בנסיעה בשטח עירוני. אין אינדיקציה לכך שהיה תכנון מוקדם לביצוע העבירות, עם זאת, מטיעוני ב"כ הנאשם עולה כי הרקע לביצוע העבירות היה שבתו הייתה אצל גרושתו, והוא היה אמור לקבלה בחזרה, אך לא הוחזרה לו. כאמור, אין לטענה זו כל תיעוד בכתב האישום, ועל כן לא אתן לה משקל רב, מה גם שאין בכך כדי להשפיע לקולה על המתחם, שכן גם אם רצה לקבל לידיו את בתו, לא הייתה כל הצדקה לנקוט בדרך שנקט. הנאשם ביצע את העבירות בעצמו, ללא השפעה של אחרים עליו. הנאשם הבין את מעשיו ויכול היה להימנע מהם. אין קרבה לסייג לאחריות פלילית. על מדיניות הענישה הנוהגת, ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים. אמנם אין מדובר בפסקי דין עם נסיבות זהות, אך הנסיבות מספיק דומות כדי להצביע על מדיניות הענישה. ע"פ 479/21 תימור עטילה נ' מדינת ישראל (26.8.21): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק. בין המערער למתלונן היכרות מוקדמת. המערער החנה את רכבו מחוץ למסעדה וחסם נתיב נסיעה. המתלונן עבר במקום עם אחיינו עצר את הרכב וניגש לרכבו של המערער, הוא פתח את דלת הרכב והתיישב לידו ללא רשותו. בין השניים התפתח ויכוח, ובסיומו יצא המתלונן מהמרכב ונעמד על הכביש. אחיינו של המתלונן ששמע את הצעקות יצא מהרכב ונעמד ליד המתלונן. אחרי מספר רגעים, המערער יצא מרכבו כשהוא מחזיק בתרסיס גז פלפל ובחפץ חד, ריסס גז פלפל לעבר המתלונן ואחיינו ולאחר מכן דקר את המתלונן שש דקירות בפלג גופו העליון. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן דקירות באזור בית החזה, בית השחי, המותן והעכוז, קרע קטן בטחול וכוויות בעיניים, והוא אושפז בבית החולים למשך יומיים. בית המשפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 48-20 חודשי מאסר, וגזר על המערער 28 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי מעשיו של המערער חמורים, המערער בחר להסלים את האירוע ולנהוג באלימות קשה ואין הצדקה להתערבות לקולה במתחם. עניינו של עטילה אינו דומה לעניינו של הנאשם, שכן לא נעשה שימוש ברכב כדי לפגוע במתלונן. עם זאת, עטילה עשה שימוש בגז פלפל ולאחר מכן דקר את המתלונן 6 דקירות בסכין, בעוד הנאשם לא השתמש בסכין. ע"פ 2887/17 ממדוח חטיב נ' מדינת ישראל (21.1.18): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של ניסיון לחבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333, 335(א)(1) ו-25 לחוק העונשין, פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק והפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה. בין המערער למתלונן היכרות מוקדמת וסכסוך שבמסגרתו הכפישו הצדדים זה את זה ואיימו אחד על השני בין היתר באמצעות מסרונים. המערער החליט לתקוף את המתלונן, נסע למקום בו המתלונן בילה עם משפחתו. המערער שהבחין במתלונן, עצר את רכבו, ירד ממנו כשהוא מחזיק בידו גרזן וזרק אותו לעבר רכבו של המתלונן, אך לא פגע בו. המתלונן המשיך לנסוע והמערער בעקבותיו. כשהמתלונן ירד מהרכב, המערער נסע במהירות פגע בו והעיפו באוויר. המתלונן נחבט בשמשת הרכב, לאחר מכן נחבט ברכב שעמד בסמוך ונפל ארצה. המערער פגע עם רכבו גם ברכב שחנה במקום, לא עצר במקום, עזב במהירות גבוהה, ולא הגיש עזרה למתלונן. המתלונן נפצע, נגרמו לו חתך וקרע ארכי ביד שמאל באורך 7-8 ס"מ, הוא נזקק לתפרים, וכן נגרמו לו שפשופים במצח ובגשר האף. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18-48 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית וגזר על המערער, 18 חודשי מאסר, מאסרים מותנים, פסילת רישיון נהיגה למשך 24 חודשים, פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪ וחילוט הרכב. לבקשת המערער, הערעור נמחק. עניינו של ממדוח דומה לעניינו של הנאשם, בכך שהוא רדף אחרי המתלונן עם רכבו. ממדוח, הוא הצליח להדביק את הרכב רק לאחר שהמתלונן יצא מהרכב והוא פגע ישירות במתלונן, בעוד בענייננו, הנאשם נגח שוב ושוב את רכבו של המתלונן, והפסיק זאת רק לאור נוכחות המשטרה. ע"פ 2708/13 עהאד אלטללקה ואח' נ' מדינת ישראל (13.10.13): המערערים הורשעו ביחד עם נאשמים נוספים, בהתאם להודאתם, בביצוע עבירות של חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413 לחוק העונשין, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(2) לחוק העונשין. המתלונן, שהיה בדרכו מבסיס צה"ל לביתו, הבחין בקבוצת אנשים נכנסת לרכב שחנה בשול הדרך, בנתיב הנגדי ובניגוד לכיוון התנועה, כשאורותיו כבויים, וצפר לעברם כדי להתריע על הסיכון שהם יצרו בדרך. בהמשך, לאחר שהמתלונן עצר בצד הדרך כדי להפעיל את מכשיר הניווט, הגיעו למקום המערערים ונאשמים נוספים בשלושה כלי רכב. המתלונן החל לנסוע מהמקום והם נסעו אחריו, ניסו לעקפו ולהורידו לשול הדרך וחסמו את נתיב נסיעתו, המתלונן דיווח על האירוע למוקד 100, תוך כדי הדיווח אחד הרכבים הצליח לעקוף אותו ושלושת הרכבים חסמו אותו, המתלונן הצליח לחמוק ופעם אחר פעם הם ניסו לעקפו על מנת לחסום את דרכו. בהגיעם לכיכר דבירה, ניסה המתלונן לנסוע לאחור כדי להימלט, אך הרכב שמאחוריו התנגש בו במכוון. בהמשך, המתלונן ניסה שוב להימלט, אך הרכב שנסע לפניו נסע לאחור והתנגש בו במכוון. עקב כך, רכבו של המתלונן נעצר, והמערערים והנאשמים האחרים יצאו מרכבם, ניגשו אל המתלונן, הוציאו את המתלונן בכוח מרכבו, תוך שהם קורעים את חולצתו, ותקפו אותו בצוותא, באגרופים, אבנים, ובעיטות בכל חלקי גופו, וכן חבטו ובעטו ברכבו והטיחו אבנים על הרכב. המערערים עזבו את המקום, אך זמן קצר לאחר מכן שבו למקום, משום שאחד ממכשירי ה"מירס" שלהם נפל בזירה. שניים מהם ניגשו למתלונן, ושוב הכו אותו ובעטו בו תוך כדי קללות כשהוא מוטל על הרצפה. למתלונן נגרמו חבלות חמורות והוא סבל מכאבים, הוא דימם מאיבר המין ונזקק לטיפול רפואי. כתוצאה ממעשי המערערים ויתר הנאשמים ניזוק רכבו של המתלונן, ונופצו שמשותיו. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 3-6 שנות מאסר, וגזר על המערערים 48 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש וציין כי: "עסקינן בפרשה קשה, של התנפלות אלימה ואכזרית על הזולת ללא כל עוול בכפו, ולכך יש ליתן ביטוי. המתחם שקבע בית המשפט קמא נראה לנו ראוי, והעונש שהושת אינו ברום המתחם. על כן איננו נעתרים לערעור". עניינם של אלטללקה ואח' דומה לעניינו של הנאשם, שכן גם כאן האירוע החל בנגיחה מכוונת ברכב של המתלונן. הנסיבות חמורות יותר מעניינו של הנאשם, שכן אלטללקה ואח' ביצעו את העבירות בצוותא. הם לא השליכו צינור או מקל על המתלונן, אך תקפו בבעיטות ואגרופים בכל חלקי גופו וגם זרקו אבנים. ת"פ (מחוזי חיפה) 65368-01-23 מדינת ישראל נ' עמאש (עציר) ואח' (29.11.23): הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. על רקע סכסוך בין משפחת המתלונן למשפחת הנאשמים, תקפו הנאשמים את המתלונן בצוותא כשהלך ברחוב. נאשם 2 אחז בחולצתו, זרק עליו אבן ואיים עליו, ונאשם 1 דחף אותו. לאחר שהמתלונן מעד ונפל, השליך נאשם 1 אבן לעבר ראשו וגרם לו לאבד את הכרתו. בהמשך אחז נאשם 2 ברגלו של המתלונן וגרר אותו מספר צעדים על הכביש. עם הגעת אנשים למקום נמלטו הנאשמים. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלונן שבר ריסוק בעצם הגולגולת, פגיעות נוספות באזור הראש, חתך בקרקפת וסימני חבלה בגב כף יד שמאל, והוא אושפז בבית החולים גם במועד האירוע ולמחרת אושפז פעם נוספת בשל כאבים. המתלונן נזקק למכשירי שמיעה בשל ירידת שמיעה והומלץ לו לשקול שתל שבלול. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 30-50 חודשי מאסר וגזר על הנאשמים 30 חודשי מאסר, מאסרים על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 6,000 ₪ (כל אחד 3,000 ₪). עניינם של עמאש ואח' שונים מעניינו של הנאשם, שכן כל האירוע התרחש ללא כל שימוש ברכב. התקיפות בוצעו בצוותא ולמתלונן נגרמה חבלת ראש חמורה. לעומתם, הנאשם תקף בגפו, והשתמש ברכב לניגוח רכבו של המתלונן. החבלות שגרם הנאשם למתלונן קלות יותר. ת"פ (מחוזי מרכז) 67684-11-21 מדינת ישראל נ' פלוני (18.12.22): הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בשני אישומים הכוללים ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, פציעה לפי סעיף 334 לחוק, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, ויידוי חפץ אחר לעבר כלי תחבורה לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין. הנאשם היה נשוי למתלוננת ולהם שני ילדים. על פי האישום הראשון, במהלך הליך הפרידה, במועדים שונים הנאשם איים על המתלוננת שיפגע בגופה ובחייה, חבט במתלוננת באגרופים, סטר לה, משך בשערותיה, וצעק עליה, בעט בבטנה, שבר חפצים בבית וגרם נזק רב, ודחף אותה בחוזקה. על פי האישום השני, הנאשם הבחין במתלוננת נוסעת ברכבה, הנאשם ביצע פניית פרסה, החל לנסוע אחריה, והתנגש עם רכבו בדופן רכבה במהלך נסיעה. כשהמתלוננת עצרה את הרכב, ניגש אליה הנאשם דפק על מכסה המנוע ועל חלונות הרכב ואיים עליה שירצח אותה. כשהמתלוננת המשיכה בנסיעתה, עקף הנאשם את רכבה והחל לבלום כדי שתתנגש בו, סימן לה לעצור בצד תוך איום בתנועות יד של אקדח. בהמשך השליך לרכבה שלושה בקבוקי זכוכית, הסיט את רכבו לכיוון רכבה, ואילץ אותה לרדת לשוליים. הנאשם המשיך בנסיעה אחרי המתלוננת, עד שזו נעצרה ליד ניידת משטרה והנאשם ברח. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל בגין האישום הראשון, ובגין האישום השני המתחם נע בין 36-60 חודשי מאסר וענישה נלווית. הצדדים הציגו הסכמה עונשית לפיה המאשימה תעתור ל-45 חודשי מאסר וההגנה תבקש להסתפק ב-10 חודשים. בית המשפט ציין כי לולא ההסכמה היה מקום לגזור עונש חמור יותר, ומצא לנכון לגזור על הנאשם 42 חודשי מאסר, מאסרים מותנים, פסילה מותנית, ופיצוי למתלוננת בסך 6,000 ₪. עניינו של פלוני חמור יותר מזה של הנאשם, שכן הוא ביצע את העבירות במועדים רבים ושונים. השני בעניינו של פלוני דומה לעניינו של הנאשם שבפני, עם זאת אין אינדיקציה לכך שלמתלוננת נגרמו חבלות באישום השני. ת"פ (מחוזי חיפה) 45371-09-20 מדינת ישראל נ' בילאל חמאד (16.3.21): הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, ושימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג(סיפא) לחוק העונשין. בין הנאשם למתלונן התגלע סכסוך, בעקבותיו שלח הנאשם למתלונן קללות בהודעות טלפוניות. הנאשם נסע עם חבר ברכב שכור, בשלב מסוים הבחין במתלונן והחליט לפגוע בו על רקע אותו סכסוך. הנאשם אסף חבר נוסף והשלושה נסעו, כאשר הנאשם הבחין במתלונן פעם נוספת. הנאשם שיתף את חבריו על רצונו לתקוף את המתלונן והם ביקשו ממנו שלא יעשה כן. הנאשם הבחין במתלונן פעם נוספת ואז עצר את רכבו, נטל מוט שמצא במקום, הגיע אל המקום בו ישב המתלונן, חסם את רכבו ויצא מהרכב כשהוא אוחז במוט. הנאשם הגיע למתלונן והכה אותו בחוזקה בכל חלקי גופו, המתלונן ניסה להתגונן אך הנאשם המשיך להכותו ורדף אחריו מספר מטרים, עד שהמתלונן הצליח לברוח. הנאשם חזר ונטל את הטלפון הנייד של המתלונן, נכנס לרכבו של המתלונן ונהג בו לביתו שלו. למחרת הנאשם התקשר באמצעות אחר למשפחת המתלונן להודיע שהוא מחזיר את הרכב והטלפון. הנאשם החזיר את הרכב כשהטלפון בתוכו, לתחנת דלק . למתלונן נגרמו חבלות חמורות בדמות שבר פתוח בעצם אמה ימין, פצע פתוח באמה ימין, שברים רוחביים בגליל אמצע של שתי אצבעות בכף יד שמאל, וסימן חבלה באזור צלעות תחתונות אספקט אחורי משמאל. המתלונן אושפז בבית החולים למשך 4 ימים לצורך ניתוח קיבוע ושחזור באמה ימין ובכף יד שמאל. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 24-54 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן בסך 40,000 ₪. עניינו של בילאל שונה מעניינו של הנאשם משום שלא נעשה שימוש ברכב כחלק מהפגיעה במתלונן. עם זאת, בילאל תקף את המתלונן באמצעות מוט וגרם לו חבלות חמורות מאלו שגרם הנאשם למתלונן. נוכח כל האמור, בנותני את הדעת לכל המפורט לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם, כולל מאסר בפועל לתקופה שנעה בין 30-50 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. השיקולים בגזירת עונשו של הנאשם בעניינו של הנאשם אין הצדקה לחרוג לחומרה או לקולה ממתחם העונש ההולם, גם לא משיקולי שיקום. בעניינו של הנאשם לא התבקש תסקיר לעניין העונש ואין לפניי נתונים הנוגעים לשיקומו של הנאשם. בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, שקלתי את השיקולים הבאים: זקפתי לזכותו של הנאשם את העובדה שבחר להודות ולקחת אחריות, ובכך אף חסך זמן שיפוטי יקר. נתתי דעתי לעברו הפלילי של הנאשם. לחובת הנאשם 2 הרשעות קודמות שהתיישנו, האחת בגין עבירת נשק משנת 2014 בגינה נדון למאסר מותנה, והשנייה בגין שימוש פחזני באש משנת 2016 בגינה ריצה חודשיים מאסר לצד ענישה נלווית. בשים לב שהרשעותיו התיישנו ואין לו הרשעות דומות, לא מצאתי ליתן משקל של ממש להרשעותיו. נתתי דעתי לעברו התעבורתי של הנאשם. לנאשם אשר אוחז ברישיון נהיגה משנת 2005, וצבר לחובתו 13 הרשעות תעבורה. כל הרשעותיו הן מסוג ברירת משפט בגינן הוטלו עליו קנסות. הנאשם לא הורשע בגרימת תאונות דרכים או בעבירות בריונות כביש. הנאשם מעולם לא נדון לעונש של פסילה, ואף לא פסילה מותנית. על אף שצבר 13 הרשעות על פני 21 שנות נהיגה, בשים לב למהות ההרשעות ניתן לומר כי עברו התעבורתי אינו מכביד. נתתי דעתי לכך שהנאשם ערך סולחה עם משפחת המתלונן. נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם גרוש ואב לשבעה ילדים, לרבות ילד נכה אשר נמצא בחזקת גרושתו, וילדה הסובלת מאפילפסיה שנמצאת בחזקתו. הנאשם בעל מסעדה, אשר לאור מעצרו הממושך, העסק על סף קריסה. נתתי דעתי לכך שעונש מאסר יפגע לא רק בנאשם, אלא גם בילדיו הקטינים, על לא עוול בכפם. עם זאת לאור חומרת העבירות מצאתי לתת משקל משמעותי לאינטרס הציבורי, ולהעדיפו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. נוכח כל המפורט לעיל, מצאתי לאמץ את עמדת המאשימה, ולגזור את עונשו של הנאשם בסמוך לתחתית המתחם, אך לא בתחתיתו ממש, שכן יש ליתן ביטוי, ולו סמלי, לשיקול הרתעת היחיד והרבים. בשים לב שהסולחה אליה הגיעו הצדדים, לא כוללת פיצוי כספי, מצאתי לחייב את הנאשם בפיצוי כספי. בשים לב שהעבירות בוצעו ברכב, ועל אף שלא יוחסו לנאשם עבירות הכרוכות בנהיגה, מצאתי הצדקה להטיל על הנאשם רכיבים של פסילה מלנהוג בפועל וכן פסילה על תנאי. סיכומו של דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 33 חודשי מאסר בפועל. מתקופת המאסר ינוכו כל ימי מעצרו של הנאשם בקשר עם תיק זה. מאסר בן 9 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור הנאשם עבירות אלימות מסוג פשע. מאסר בן 4 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור הנאשם עבירות אלימות מסוג עוון, לרבות איומים או עבירה של היזק בזדון לרכוש. פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 9 חודשים. הפסילה תחל מיום שחרורו של הנאשם ממאסר. הנאשם יפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט. פסילה מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם לבל יעבור עבירות של נהיגה פוחזת או נהיגה בזמן פסילה, או עבירות אלימות אשר התבצעו תוך שימוש ברכב. פיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן, מ.א. (ע"ת 1) הפיצוי ישולם תוך 60 יום. קנס בסך 1,500 ₪ או 8 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב -3 תשלומים חודשיים רצופים ושווים תשלום ראשון לא יאוחר מיום 1.1.27. כל תשלום ייזקף תחילה על חשבון הפיצוי. זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ז, 15 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.