סע"ש 66122-12-20 סע"ש 66122-12-20

1.לפני תביעתה של גב' ויקטוריה (ויקי) רוזן (להלן: "התובעת") נגד מעסיקתה לשעבר, טנדר לאבינג קאר בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין שני מכתבים ששלחה הנתבעת, באמצעות בא כוחה, נגד התובעת, האחד לחברת "אור ועזר" והשני לחברת "מעגל שני". לשיטת התובעת, במשלוח שני המכתבים הוציאה הנתבעת את דיבתה של התובעת, זאת בניגוד לאיסור הקבוע בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"). 2. בפתח הדברים אבקש לציין, כי דיון ההוכחות התקיים בפני מותב שכלל את נציג ציבור (עובדים) מר אריק מאיר ונציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר, אולם לנוכח סיום כהונתם הוחלט על מתן פסק הדין בדן יחיד וזאת לאחר קבלת עמדת הצדדים בנושא (החלטת בית הדין מיום 24.9.26). 3. עדי הצדדים א. מטעם התובעת העידו התובעת וכן מר אשר ביתן, מנכ"ל חברת "אור ועזר שירותי סיעוד בע"מ" ומר גיא קרצ'בסקי, מנכ"ל חברת "מעגל שני בע"מ". ב. מטעם הנתבעת העיד טל ורד, המשנה למנכ"ל בנתבעת. ואלו העובדות הרלבנטיות (שאינן שנויות במחלוקת), כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: 4. התובעת, ילידת שנת 1966, היא אחות מוסמכת בהשכלתה (בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר ראשון במדעי החיים). 5. הנתבעת הינה רשת בתי אבות המונה 7 בתים בכל רחבי הארץ, ומפעילה מוסדות אשפוז וסיעוד. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 12.7.09 בתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית של בית האבות בסניף סביון, שהינו הבית הסיעודי הגדול ביותר ברשת ומונה 160 מיטות אשפוז. 6. במהלך שנת 2012, ביקשה התובעת את רשותו של מר רמי איגרא, מנהל הנתבעת, לעסוק בעבודה נוספת בשעות הבוקר המוקדמות בנטילת מנות דם למטופלי קופת חולים מכבי עבור חברת "אור ועזר". הנתבעת אישרה לתובעת לעבוד בעבודה זו. 7. החל משנת 2013, לבקשת התובעת, בוצעו התשלומים להם הייתה זכאית לפקודת חברת "מעגל שני בע"מ" (קבלן כוח אדם וספק של הנתבעת), אשר הפיקה חשבוניות מס עבור חברת "אור ועזר". לטובת הקורא נבהיר כי מהראיות עולה כי בשנה הראשונה הוציאה התובעת חשבוניות ישירות לחברת "אור ועזר" עבור עבודת נטילת הדמים, ואילו בשנת 2013 היא פנתה למנהל חברת "מעגל שני" (איתו היתה לה היכרות קודמת) וביקשה שחברת "מעגל שני" תוציא במקומה את החשבוניות [עבור אותה עבודה] ל"אור ועזר". בלי שום קשר, מעגל שני (שהיא חברת כוח אדם), נתנה בעבר שירותים לנתבעת. הרקע העובדתי לסכסוך מושא תיק זה הוא כנראה מסמכים שהיו מיועדים לתובעת ששליח מטעם חברת "מעגל שני" הביא בטעות לבית האבות של הנתבעת בסביון בסוף שנת 2015, לאחר שהתובעת כבר סיימה לעבוד שם. 8. בשנת 2015 התגלע סכסוך בין התובעת לנתבעת. ביום 27.5.15 התובעת הודיעה על התפטרותה בדין מפוטרת עקב התנהלות הנתבעת והפרת הסכם העבודה עמה, כאשר יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בפועל ביום 26.6.15. 9. ביום 24.11.15 הגישה התובעת לבית דין זה את תביעתה הראשונה (סע"ש 53242-11-15) נגד הנתבעת בגין פיטורים שלא כדין, שעות נוספות והפרשות סוציאליות. 10. ביום 28.1.16 שלח בא כוח הנתבעת דאז, עו"ד דרור חייק, "מכתבי דרישה לקבלת הבהרות" (להלן: "המכתבים") לחברות "אור ועזר" ו"מעגל שני בע"מ". במכתבים אלו הטיח עו"ד חייק האשמות קשות נגד התובעת (ובעקיפין נגד שתי החברות) לפיהן התובעת ביצעה "תרמית שיטתית" תוך שימוש במשאבי הנתבעת, עובדיה וציודה, וקיבלה "מעטפות מזומנים" מתחת לשולחן. 11. בפברואר 2016, לשיטת הנתבעת בעקבות התשובות שהיא קיבלה מהחברות "אור ועזר" ו"מעגל שני", הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד נגד התובעת על סך 491,701 ש"ח בגין מעילה, גניבה ממעסיק, הפרת חובת אמון ודמי שימוש ראויים במשאביה. 12. ביום 7.3.2018 דחה בית דין זה (בפסק דין של הרכב בראשות כב' השופטת אסנת רובוביץ-ברכש) כמעט את כל תביעתה של התובעת. אשר לתביעה שכנגד, בפסק הדין נשללו רוב טענות הנתבעת נגד התובעת, אך נקבע כי התובעת הפרה את חובת תום הלב וחובת הגילוי בכך שהסתירה מהנתבעת את התקשרותה עם חברת "מעגל שני", ובגין כך נפסק לחובתה פיצוי בסך 5,000 ₪. ערעורים שהגישו הצדדים לבית הדין הארצי נדחו בעיקרם. 13. במסגרת הליך גילוי המסמכים בתביעה הראשונה, נחשפו לעיני התובעת (לשיטתה לראשונה) המכתבים ששלח עו"ד חייק ל"אור ועזר" ול"מעגל שני". 14. בחודש דצמבר 2020 הגישה התובעת את תביעתה הנוכחית נגד הנתבעת בעילה של הוצאת לשון הרע בגין משלוח המכתבים האמורים, וטענה כי ההאשמות שיוחסו לה בדבר מרמה, גניבה וקבלת מעטפות כסף הופרכו ונדחו בפסק הדין החלוט שניתן בתביעתה הראשונה ובתביעה שכנגד של הנתבעת. 15. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת השתק עילה. ביום 18.7.2021 קיבל בית הדין את הבקשה. התובעת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וביום 1.3.23 ניתן פסק דין בערעור אשר הורה על השבת התיק למסלול הדיוני בבית הדין האזורי לצורך בירור עובדתי בעילת לשון הרע בלבד, תוך מחיקת העילות הנזיקיות האחרות. בהתאם לכך, הגישה התובעת ביום 1.8.23 כתב תביעה מתוקן. עיקרי טענות הצדדים טענות התובעת 16. לטענת התובעת, המכתבים שנשלחו ביום 28.1.16 לחברות "אור ועזר" ו"מעגל שני" מהווים לשון הרע מובהק, שכן הם הציגו אותה כ"אחרונת הגנבים" וייחסו לה מעשים פליליים חמורים. במכתבים אלו נעשה שימוש בביטויים קשים ומשמיצים כמו "תרמית שיטתית", "גזל", "גניבה ומעילה", ניהול "עסקים מפוקפקים מתחת לשולחן" וקבלת "מעטפות מזומנים". פרסומים אלו נשלחו במטרה מוכוונת לפגוע במשלח ידה, להשחיר את דמותה ולחבל במקורות פרנסתה שנותרו לה לאחר סיום עבודתה אצל הנתבעת. 17. הגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק אינה חלה, מאחר שכל הטענות וההאשמות שהוטחו בה נדחו בפסק דין חלוט מיום 7.3.18 (בתביעה הראשונה), המהווה השתק פלוגתא. פסק הדין קבע כי לא הוכחה כלל הטענה לפיה התובעת נהגה לקבל מעטפות כסף שלא כדין, ונדחו לחלוטין הטענות בדבר "גניבת שעות", עבודה על חשבון הנתבעת או שימוש לא מורשה במשאביה. בית הדין קבע כי חטאה היחיד של התובעת היה אי-שקיפות בכך שלא הודיעה על התקשרותה עם "מעגל שני" כשהחלה עמה את ההתקשרות, ותו לא. 18. הגנת תום הלב לפי סעיף 15 וההגנות הנוספות (דוגמת סעיף 13) אינן חלות, שכן הפרסום נעשה בחוסר תום לב קיצוני, מתוך מניעי נקמנות גרידא לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה הראשונה. המכתבים נשלחו בחשאי כעשרה חודשים לאחר סיום עבודתה, ללא בירור עמה, ולא היוו "צורך חיוני" של הנתבעת, וודאי שלא היו חלק לגיטימי מההליכים המשפטיים. 19. חוסר תום הלב זועק מכך שהנתבעת המשיכה להתקשר עם חברת "מעגל שני" גם לאחר משלוח המכתב, מה שמוכיח כי היא עצמה לא האמינה בטענותיה על "גניבה" ו"מרמה". 20. התובעת מדגישה כי היא ראתה לראשונה את שני המכתבים רק בינואר 2017, במסגרת גילוי המסמכים בתביעה הראשונה. 21. מר ורד, נציג הנתבעת, אישר בעדותו כי ההחלטות להעסיק את עו"ד חייק מטעמה של הנתבעת ולהורות לו לשלוח את המכתבים האמורים היו החלטות שהתקבלו ברמת המנכ"ל והמשנה למנכ"ל של הנתבעת. התובעת שוללת את טענתו של מר ורד כאילו המכתבים היו "חלק מצורך חיוני של ביקורת הפנים ובמסגרת ההליכים המשפטיים שנוהלו בין הצדדים". 22. לשיטת התובעת, בשל המכתבים היא התקשתה למצוא עבודה לאחר סיום עבודתה בנתבעת. טענות הנתבעת 23. הנתבעת דוחה את כל טענות התובעת. לשיטת הנתבעת קיים השתק עילה (בהקשר זה הנתבעת סומכת את ידיה על החלטת בית הדין ביום 18.7.2021, אשר בוטלה בהסכמה בהמשך להצעתו של בית הדין הארצי). לחלופין טוענת הנתבעת כי לא מדובר בלשון הרע, ולחילופי חילופין, שחלה אחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. 24. הנתבעת טוענת כי חל השתק עילה, מכיוון שהוכח שהתובעת ידעה בזמן אמת על המכתבים נשוא ההליך עוד בינואר 2016. הדבר עלה מפורשות מעדותו של עד התובעת, מר קרצ'בסקי, שהעיד כי בזמן אמת הוא עימת את התובעת עם הטענות שעלו במכתב ואף השהה את ההתקשרות עמה למשך מספר שבועות. התובעת בחרה שלא לעתור לתיקון כתב התביעה בהליך הראשון ולא ביקשה פיצול סעדים כדי לכלול את עילת לשון הרע, ועל כן היא מנועה מלהתדיין שוב באותה מסכת עובדתית. 25. לחלופין, הנתבעת טוענת כי המכתבים אינם מהווים לשון הרע, שכן הם נוסחו בלשון זהירה ומסויגת תחת הכותרת "דרישה לקבלת הבהרות" ותוך שימוש חוזר במילה "לכאורה". המכתבים לא הופצו לציבור הרחב, אלא הופנו אך ורק לגורמים המעורבים והרלוונטיים (החברות "אור ועזר" ו"מעגל שני"), ותוכנם התמקד בבירור מעשים הקשורים ישירות לנמענים עצמם. יתרה מכך, חלקים מהותיים מן העובדות שהנתבעת ביקשה לברר במכתביה אושרו בהמשך בעדויות ובפסק הדין הראשון, ובכלל זה העובדה שהתובעת ביצעה עבודה פרטית על חשבון שעות עבודתה בנתבעת. 26. לחילופי חילופין, טוענת הנתבעת כי גם ככל שמדובר בלשון הרע, חלה אחת ההגנות הקבועות בחוק, בין אם בהגנה לפי סעיף 13(5), בין אם בהגנה לפי סעיף 14 לחוק, ובין בהגנה לפי סעיף 15 לחוק. 27. לטענת הנתבעת, המכתבים חוסים תחת הגנת הפרסום המותר לפי סעיף 13(5) לחוק, שכן הם נשלחו על ידי בא כוחה דאז כחלק בלתי נפרד מאיסוף הראיות והבירור העובדתי לקראת גיבוש הגנתה והתביעה שכנגד בהליך הראשון. בהתאם להלכה הפסוקה , הגנה זו מעניקה חסינות מוחלטת אשר אינה מוגבלת בזמן אלא נבחנת במבחן פונקציונלי מהותי. המכתבים נשלחו ישירות לצדדים שלישיים שהיו רלוונטיים ישירות לבירור העובדות ולצורך ההליך המשפטי הקונקרטי שהתנהל בין הצדדים, ומשכך חלה עליהם החסינות המלאה. 28. כמו כן, עומדת לה הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק, שכן במועד משלוח המכתבים כבר עמדה בפניה תשתית עובדתית קונקרטית ומטרידה שהצדיקה פנייה לקבלת הבהרות. תשתית זו כללה גילוי של מעטפת מזומן, חשבונית של חברת מעגל ראשון לחברת אור ועזר בגין עבודת התובעת, וקשר כספי מוסתר ובלתי מדווח עם ספק של החברה. לפי הפסיקה, לצורך תחולת ההגנה די בהוכחת "האמת שבפרסום" במובנה המהותי ובליבת הדברים (הסתרת הקשר, ניגוד עניינים ועבודה פרטית על חשבון שעות העבודה), ואין הכרח להוכיח דיוק מוחלט בכל פרט נלווה. 29. לחלופי חילופין, עומדת לה הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק, ובפרט לפי סעיף 15(3), מכיוון שהפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלה. המכתבים נשלחו על רקע חשש ממשי ומבוסס לניגוד עניינים, הפרת חובות אמון מצד התובעת ושימוש בזמן העבודה ובמשאבי הנתבעת לצורך פעילותה הפרטית. תום הלב של הנתבעת מתבטא בכך שהמכתבים הופנו אך ורק לגורמים הרלוונטיים, נוסחו בזהירות ובמידתיות, ונשלחו מתוך אינטרס לגיטימי של בירור עובדות והתגוננות משפטית ולא מתוך כוונת זדון דיון והכרעה רקע נורמטיבי 30. סעיף 1 בחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כ"דבר שפרסומו עלול": (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4)... 31. סעיף 2 לחוק מבהיר כי "פרסום" אינו פרסום במובנו המילולי של המילה, אלא מדובר בתקשורת, קרי בהעברת תוכן "הדבר" בע"פ או בכתב, ולו לאדם אחד שאינו הנפגע עצמו: פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות – אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע. 32. באחת הפרשות הידועות ביותר בתחום, פרשת העצני נ' תומרקין (ת"א) (מחוזי ירושלים) 552-84 העצני נ' תומרקין, פ"מ תשמ"ז(2) 347 (1986) נפסק כי די להוכיח כי "הדבר" המשמיץ (באותה פרשה המעטפה עם האותיות" KZ) אף "הגיע לידי אשתו של התובע שהיא גם מזכירתו וכי היא עמדה על המשמעות המשמיצה של האותיות ק"צ", שכן "אמירה משמיצה לאשה על בעלה היא 'פרסום'". בהקשר זה הודגש שם כי וודאי שהתובע אינו נדרש להוכיח כי האדם שנחשף לפרסום שינה את יחסו לנפגע לרעה. די שהאדם שנחשף יבין כי מדובר היה בפרסום העלול לפגוע בנפגע, באחת הדרכים שצוינו בסעיף 1 לחוק. 33. על אף העובדה שמדובר בלשון הרע, בהתאם להוראות סעיף 13(5) לחוק, "פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור" לא יהווה עילת תביעה. 34. בהנחה שסעיף 13(5) לא חל, בהתאם לסעיף 14 לחוק "תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". לחלופין, סעיף 15 לחוק קובע שורה של נסיבות בהן תהיה לנתבע הגנה, בתנאי שהפרסום נעשה בתום לב. 35. בהנחה שלנתבע אין כל הגנה, לבית הדין יש סמכות לפסוק לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 50,000 ₪ (+ הצמדה משנת 1998) בגין כל פרסום. נקודת המוצא – שני המכתבים מהווים לשון הרע כמשמעה בחוק 36. בהמשך לנוסח החוק ולפסיקה, אין לדעתי מנוס מלקבוע כי שני המכתבים היוו לשון הרע. הדבר עולה בפרט מסעיפים 3 ו-5 למכתבים, אך גם מהתיאור העובדתי (לכאורה) שבסעיף 4 למכתבים, על סעיפי המשנה שלו. אציין כי שני המכתבים הם כמעט זהים, ולכן אתייחס אליהם כיחידה אחת (לצרכי פשטות הניסוחים נלקחו מהנוסח שנשלח לחברת "אור ועזר". 37. נוכח חשיבות הדברים, כדי לסבר את עיניו של הקורא, אצטט להלן את סעיפים 3 ו-5 למכתבים, ואציין כי בסעיף 4 מפורט סיכום "ממצאים" אותם גילתה לכאורה הנתבעת "בעקבות הבדיקה" שהיא ערכה: "3 – בעקבות בדיקה שנערכה ע"י מרשתי בין היתר במסגרת איסוף מידע בעניין תביעה שהוגשה נגדה על ידי גב' רוזן [התובעת] התגלה כי מרשתי נפלה לכאורה קורבן לתרמית שיטתית, אשר ככך הנראה נמשכה בזמן רב, ואשר חברתכם היתה, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, חלק ממנה. 5 – כל האמור מצייר לכאורה תמונה קשה מאד ובעייתית לגבי ההתנהלות של המעורבים בה וזאת בשים לב לכך שחברתכם ["אור ועזר"] לפי מיטב ידיעתנו, לא קיבלה לכאורה, שירות כלשהו מחברת מעגל שני בע"מ אלא מגב' רוזן, ולמרות זאת שילמה לכאורה למעגל שני מדי חודש אלפי שקלים בגין שירות שלא קיבלה, וזאת לכאורה כדי לאפשר את העברת הכספים באמצעות צינור זה". 38. בלי להבין את הטענות העובדתיות בהן הואשמה התובעת לגופן [לטעמי התיאור בסעיף 4 למכתב, על סעיפי המשנה שלו, אינו ברור, וממילא הוכח כי הנתבעת טעתה בהבנת העובדות, או לפחות הוציאה את הדברים מהקשרם, בלשון המעטה], המילים "קורבן לתרמית שיטתית" ו"תמונה קשה מאד ובעייתית" די בהם כדי לבסס פרסום הנכנס לגדר סעיף 1(3) לחוק. וודאי שחברה המקבלת שירותים מעובדת או מקבלנית שירותים כדוגמת התובעת, עלולה לרצות להפסיק או לפחות להשעות את ההתקשרות בעקבות טענה ל"תרמית שיטתית". השימוש במילה "לכאורה" (האופייני למכתבים משפטיים כגון זה) לא מסייע לנתבעת. המילים "להתייחסותכם הדחופה" שבראש המכתב וכן הדרישה למענה תוך 3 ימים בלבד מוסיפים למסר כי מדובר "לכאורה" באירוע חמור מאד. כך גם האיום לפנות ל"מכבי שירותי בריאות" ול"גורמים והרשויות המוסמכים". 39. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי ניסוח הדברים היה "זהיר ומסויג" וכי המכתבים לא הופנו לציבור. כאמור לעיל, די בנמען אחד כדי לבסס תביעת לשון הרע. המילים "תרמית שיטתית" וודאי שאינן מתיישבות עם נוסח "זהיר". יש לזכור כי למעשה הנתבעת מצאה (בטעות) מעטפה שלא היתה מיועדת לה. 40. מר קרצ'בסקי (מנהל "מעגל שני") הסביר בעדותו את השתלשלות האירועים: העד, מר קרצ'בסקי: כן, שמעתי את הדבר הזה אז, אוקיי? חייכתי, בסדר? לא צחקתי, חייכתי וזהו. איזה כסף מזומן? לא שלחנו שום כסף מזומן. ב"כ הנתבעת: לא הייתה מעטפה עם כסף מזומן? העד, מר קרצ'בסקי: הייתה מעטפה עם חשבונית, אז היה, ב"כ הנתבעת: חשבונית, העד, מר קרצ'בסקי: אז היה לנו בחור שעבד אצלנו, עולה חדש, קיבלנו אותו. הוא עשה בלבול שלם עם חשבוניות. באותו חודש, השארתי אותו בדיוק חודשיים, אבל אם צריך אני גם יכול להעיד, (עמ' 20 לפ' מיום 13.11.24 ש' 25 ואילך). 41. בין אם אכן היה במעטפה מזומן (אני בספק רב, נוכח דבריו של מר קרצ'בסקי ומנגד נוכח העובדה שאיש מטעם הנתבעת לא העיד על כך, בצד הטענה שהמעטפה לא נפתחה) ובין אם לאו, מצופה מחברה המקבלת בטעות מעטפה לפנות בעניין זה לנמענת [היא התובעת] וודאי לקבל את הסבריה. במקום זאת, הסתמכה הנתבעת על השערות וזכרונות של עובדות בית האבות, שתושאלו לכאורה ע"י ב"כ הנתבעת. ראו עדותו של מר ורד (המשנה למנכ"ל הנתבעת, אשר כלל לא היה מעורב בפרשה באופן ישיר), בעניין: עו"ד קורל: זה טעות של (לא ברור), אז תענה לי בבקשה אדוני האם מלבד במהלך הבדיקות שתיארתם מקודם עם השיחות של גברת ורדית וגברת אילנית ולגברת לאה נערכו עוד בדיקות בעניין הזה? העד, מר ורד: עוד בדיקות לגבי מה? עו"ד קורל: שאליהם התייחס סעיף 8.4 למכתבו של מר חאיק? העד, מר ורד: הוא כתב את זה על סמך המעטפה שהתקבלה ועל סמך זה שגברת לאה טובל אמרה לו שהגיעו עוד מעטפות אחורנית (עמ' 10 לפ' מיום 21.5.25 ש' 26 ואילך). 42. לטעמי, קיימת אינדיקציה לכך שהנתבעת הגיעה למסקנותיה (שהצדיקו לשיטתה את משלוח המכתבים, ובעקבותיהם את הגשת התביעה שכנגד) על סמך "קונספציה" שגויה כי התובעת מעלה באמון הנתבעת, קונספציה שהוזנה מלא יותר משמועות. קונספציה זו הביאה את הנתבעת לכתוב בכתב התביעה שכנגד בתיק הראשון: "התובעת, מסוחררת מתחושת גדלות, עשתה בבית הסיעודי כביתה שלה... התובעת יצאה במהלך יום עבודתה לשיעורי פילאטיס יחד עם האחות הראשית של בית החולים הנתונה למרותה". 43. על כך כתבה כב' השופטת רובוביץ-ברכש בפסק הדין: "ערים אנו לעדות הגב' פוגל כי התובעת היתה יוצאת למגדלים, אך יחד עם זאת, העידה כי לא ידעה לאיזו מטרה וכי שמעה מרכילות משרדית כי התובעת נוהגת לצאת לשיעורי פילאטיס. אף בזאת אין די בכדי להוכיח נזק של כ-127,000 ₪." 44. מהאמור לעיל עולה, כי במועד משלוח המכתבים גמלה בליבם של מנהלי הנתבעת הכוונה להגיש תביעה שכנגד נגד הנתבעת מתוך כוונה מוצהרת להיפרע ממנה על התנהלותה הפסולה לכאורה כעולה מסעיף 50 לכתב התביעה שכנגד. משכך לא נערכה למעשה "בדיקה" באמצעות המכתבים שנשלחו ל"אור ועזר" ו"מעגל שני", אלא המטרה היתה לבסס עוד ראש נזק (גם אם מדומה) בתביעה שכנגד, והדברים עולים מנוסח המכתבים, שהוא דומה לנוסח של התביעה שכנגד. 45. מכאן שאין ספק כי כוונת הנתבעת באמצעות המכתבים היתה לפגוע בתובעת. אין מקום לטענת הנתבעת בדבר השתק עילה 46. בהמשך לאמור לעיל, לחידודים שעלו בפסק דינו של בית הארצי בעניין (אשר ניתן כאמור בהסכמה) ובפסיקה שניתנה מאז בסוגיה הכללית, ע"י בית המשפט העליון ובתי משפט אחרים, מצאתי כי יש מקום לעיין מחדש בקביעה מיום 18.7.2021, כי חל בעניין תביעתה בגין לשון הרע השתק עילה. 47. ראשית, לא יכולה להיות מחלוקת כי אין קשר בין עילת תביעתה העיקרית הראשונה של התובעת, שהייתה במהותה תביעה לפיצוי בגין נסיבות סיום עבודתה וכן לתשלום עבור שעות נוספות לבין עילת התביעה הנוכחית, עילה שאין מחלוקת שנוצרה רק בינואר 2016, לאחר סיום עבודתה של התובעת. לטעמי, העובדה שהנתבעת מצאה לנכון להגיש תביעה שכנגד ובזיקה לכך שלחה את המכתבים המשמיצים לא חייבה בהכרח את התובעת לבקש להגיש "תביעה שכנגד" ולכרוך את המכתבים שנשלחו לצדדים שלישיים (אור ועזר ומעגל שני) בטענות הנתבעת על התנהלותה הפסולה כביכול, ניצול משאבי הנתבעת ויציאות בשעות העבודה. 48. בעניין יעקב (ע"א 3065/22 יעקב נ' שרותי כשרות ושמיטה בד"ץ העדה החרדית ירושלים (17.8.2022)) נקבע כי המבחן לעניין השתק עילה הוא "האם התשתית העובדתית הבסיסית שעומדת בלב התביעה המוקדמת והמאוחרת זהה". לא יכולה להיות מחלוקת כי בענייננו, מבחינתה של התובעת, התשתית העובדתית של התביעה הראשונה והתשתית העובדתית של התביעה השניה הן שונות לחלוטין, ולו מבחינת הזמנים (התביעה הראשונה התגבשה ב-2015, ואילו התביעה השניה התגבשה ב-2016). מכאן שלא מדובר בהשתק עילה, אלא לכל היותר באינטרס דיוני מערכתי לדון בשתי העילות יחד. 49. תיאורטית, אכן יכולה היתה התובעת לבקש בינואר 2017 (אז לשיטתה היא קיבלה לידה את העתק המכתבים מהנתבעת) לתקן את כתב התביעה ולהוסיף לה את עילת לשון הרע. אך ראשית, מועד דיון ההוכחות במאי 2017 נקבע כבר בקיץ 2016 ע"י כב' נשיאת בית הדין דאז השופטת לקסר. בקשה לתיקון כתב התביעה בינואר 2017, ככל שהיא היתה מתקבלת, היתה גורמת לעיכוב נוסף בבירור תביעתה של התובעת. שנית, יש בסיס לעמדת התובעת, כי באותו מועד, לאחר שנודע לה על המכתבים המשמיצים, מעבר לשיקול הדיוני, העדיפות הראשונית שלה מבחינה מהותית היתה להפריך את טענות הנתבעת כאילו היא "עשתה בבית הסיעודי כביתה שלה" וקיבלה שכר על שעות בהן היא לא עבדה. יש בסיס לטענה כי דווקא תיקון כתב התביעה היה "שופך עוד דלק על המדורה", ומנגד כי התובעת רשאית היתה להמתין "לטיהור שמה" ע"י ההרכב ברשות כב' השופטת רובוביץ-ברכש, ואז להגיש תביעה עצמאית בעניין. 50. אני מוצא חיזוק לגישתי זו מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת רסלר-זכאי) בעניין ל.א. שמשון נכסים בע"מ (ת"א (מחוזי ת"א) 46512-06-21 משרד הבינוי והשיכון נ' ל.א. שמשון נכסים בע"מ (10.9.2023)), אשר עסקה בשאלה דיונית דומה. באותה פרשה הגיש משרד השיכון תביעה נגד יזם שקרס (חברת נאש) לתשלום הוצאות פיתוח. לאחר שהתביעה התקבלה, הגישה המדינה תביעה חדשה נגד בעלי המניות של היזם בתביעה להרמת מסך ולתשלום הסכומים. בעלי המניות טענו נגד המדינה כי "המבחן לזהות עילות התביעה לעניין מעשה בית דין הוא האם יכלה וחייבת הייתה התובעת לרכז את כל טענותיה הנוגעות למעשה שבגינו היא תובעת בתובענה אחת, וכי למדינה ניתנה מלוא ההזדמנות לשטוח טענותיה בעניין זה". בית המשפט דחה את טענות הנתבעים וקיבל את עמדת המדינה, שטענה כי "ריקונה של נאש על ידי הנתבעים נודע לתובעת רק בשלב שמיעת הראיות" וכי רק לאחר שבית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון קבעו סופית כי קיימת חבות של החברה (נאש) להוצאות הפיתוח התגבש "טעם לדון בשאלת אחריותם של הנתבעים לריקון החברה מבלי שיהיה חשש כי דיון זה יסתבר לבסוף כתאורטי גרידא". 51. קרי, בית המשפט המחוזי הכיר בכך שאין על תובע חובה לתקן את כתב התביעה בשלב שמיעת הראיות כדי להוסיף עילה חדשה מבחינה עובדתית, אשר יש ספק אם יהיה מקום לדון בה, כל עוד לא הוכרעה התביעה המקורית. כך גם בענייננו. 52. בנסיבות אלו אני סבור, כי אין הכרח לדון בשאלה מתי בדיוק נודע לתובעת על המכתבים. שעה שהנתבעת הסתירה את המכתבים מפני התובעת, והגישה נגדה תביעה שכנגד כה "אגרסיבית", וגילתה בעצמה לתובעת את המכתבים רק בינואר 2017, הנתבעת לא יכולה להיבנות מכך שאולי נודע לתובעת על המכתבים ממר קרצ'בסקי, מה גם שלצורך עילת לשון הרע לא די ב"ידיעה" על המכתבים אלא יש דרישה מהותית לצרף את המכתבים לכתב התביעה. כל זאת משום שגם לשיטת הנתבעת, נודע לתובעת על המכתבים רק בשלב הגשת התביעה שכנגד. לא סביר לדרוש מתובעת לתקן את כתב התביעה בשלב כזה בשל התנהלות פוגענית של הנתבעת, וראו להלן הדיון על סעיף 13(5). לא חלה בעניינו ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק 53. טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת היא כי המכתבים נשלחו במסגרת ההליך המשפטי הראשון בין הצדדים (שהחל כאמור בשנת 2015), וכי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל חלה חסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע על כל מסמך שהוגש או הוכן במסגרת ההליך המשפטי. 54. אין בידי לקבל את גישתה של הנתבעת. ראשית, הטענה כאילו המכתבים נשלחו במסגרת ההליך המשפטי היא מוקשה. המכתבים לא נשלחו כלל לנתבעת או לבא כוחה, אלא לשתי חברות חיצוניות, אשר העסיקו את התובעת. במכתבים צוין כי הנתבעת לכאורה "אוספת מידע בעקבות תביעה שהגישה נגדה התובעת". קשה לטעון כי "איסוף מידע" כזה מקנה הגנה כה גורפת. בעניין עו"ד מדר (רע"א 453/14 מדר נ' אורן (1.6.2014) נקבע ע"י בית המשפט העליון: "הגנת 13(5) חלה רק על פרסום שנעשה במסגרת הליך שיפוטי והמכוון כלפי מי שהוא צד למשפט כאשר "תנאי לחיסוי שהפרסום אינו נעשה לזרים, כלומר לאנשים שמחוץ למשפט". בענייננו המבקש שלח מכתבים לנמענים שאין להם קשר לסכסוך, ועל-כן אין הוא זכאי לחסות בצלה של ההגנה האמורה. טענת המבקש כי הנמענים היו "עדים פוטנציאליים" ולכן "צד למשפט", לא יכולה להתקבל". 55. שנית, גם אם אין לראות ב"אור ועזר" וב"מעגל שני" צדדים שלישיים, אלא בגורמים ש"עשו יחד אחת עם התובעת" [לשיטת הנתבעת], הרי שהרחבת החסיון של סעיף 13(5) (המקנה לעורכי הדין אפשרות להשמיץ את הצד השני כאוות רוחם, ללא כל הגבלה), כאשר בעקבות "מכתב ההתראה" כלל לא הוגשה תביעה הוא בחינת "שטר פתוח" ללשון הרע, והדבר סותר הן את דיני לשון הרע והן את כללי האתיקה המקצועית החלים על עורכי הדין. עורך דין יוכל לשלוח איומים והשמצות כרצונו, והכל בשם חסינות ההליך המשפטי. 56. ראו בעניין זה דבריו של בית המשפט המחוזי בעניין מנו ספנות (ע"א 3590-02-20 חברת מנו ספנות בע"מ נ' בלס (16.6.2020), ההדגשות במקור): "לטעמי, אין להרחיב את החיסיון על מכתבי התראה שבעקבותיהם כלל לא הוגשה תביעה, שכן יהיה בכך משום פתח למשלוח הכפשות והשמצות, באמתלה של התראה בפני תביעה. יש לזכור, ש"העוגן" של החיסיון שבסעיף 13(5) לחוק, הוא ההליך המשפטי. הסעיף מוציא, במפורש, מתחולת החוק - מגדר העילות שיוצר החוק, רק דברים שנאמרים בהליך שיפוטי או מעין שיפוטי "תוך כדי הדיון". החלת הסעיף על השלבים המוקדמים להליך המשפטי, היא הרחבה של תחולת הסעיף - של "מטריית החיסיון" שמעניק הסעיף, על דברים שנאמרים (או נכתבים) מחוץ לדיון. משאין כלל הליך שיפוטי, וברי כי גם לא יהיה, כגון במצב בו חלפה תקופת ההתיישנות, או מצב בו שולח המכתב מצהיר שלא יוגש הליך וכדו' אין עוד עוגן לחיסיון ואין מה להרחיב". 57. ראו בהקשר זה גם דבריו של כב' השופט שטיין בע"א 8553/19 אורן נ' כהן (17.1.2020): "ברי הוא, כי אדם שנוטל חלק בהתדיינות משפטית אינו יכול לפרוק מעצמו את עול האחריות בנזיקין רק בשל היותו בעל דין. פריקת עול כאמור תיתכן רק מכוחה של הוראת דין מפורשת". קרי, הרציונל של סעיף 13(5), קיום משפט הוגן בין המתדיינים בהליכים משפטיים אזרחיים ופליליים ומתן עדות ללא מורא, לא מאפשר הרחבה של סעיף 13(5) ללא גבול. 58. הטענה כאילו המכתבים היו מוגנים בהתאם לסעיף 13(5) איפוא נדחית. לא עומדת לנתבעת הגנה לפי סעיף 14 לחוק 59. בהמשך לאמור לעיל, גם לא עומדת לנתבעת הגנה לפי סעיף 14 לחוק. אנמק בקצרה. 60. ראשית, לא קיימת בישראל הגנת "אמת דיברתי" עצמאית, אלא כאמור המפרסם (הנתבע) צריך להוכיח גם עניין ציבורי בפרסום. הנתבעת התעלמה בטיעוניה לחלוטין מהיבט זה. 61. שנית, מהניתוח לעיל עולה, כי לא היה מדובר בפרסום אמת, אפילו לא בקירוב, וברור שהאמירות הלא אמיתיות במכתבים חרגו בהרבה מפרט לוואי. אין בידי לקבל את ההשוואה שערכה הנתבעת בינה לבין אילנה דיין בפרשת "סרן ר'" הידועה. וודאי שהתנהלות הנתבעת לא התקרבה לכדי "עיתונות אחראית" או אף לסטנדרטים מינימליים של בדיקת אמת. גם אם אתעלם מדלות או העדר הראיות לגבי "מעטפות המזומן" (שספק רב אם הן יכולות להיחשב בגדר "פרט לוואי"), מהראיות עולה כי הנתבעת הסתמכה כמעט לחלוטין על שמועות מפי עובדות בית האבות (בדומה לשמועות שהנתבעת נהגה לצאת לשיעורי פילאטיס) ולא היו בידיה כל עובדות (למעט הטענה שאינה שנויה במחלוקת כי התובעת נהגה לעבוד באיסוף דמים בשעות הבוקר לפני הגעתה לעבודה בבית האבות). 62. לטעמי, די בכך שכב' השופטת רובוביץ-ברכש קבעה כממצא עובדתי בפסק הדין בהליך הראשון כי לא נפל כל פגם בהתנהלות התובעת, למעט אולי הסתרת קשריה עם חברת "מעגל שני". 63. כדי להפיס את דעתה של הנתבעת שטענה כי התובעת אינה רשאית להפנות למסקנות העובדתיות בהליך הראשון אציין, כי בעדותו מר ורד הסביר כי למעשה כל הגרסה שהוצגה במכתבים היתה בגדר "עדות שמועה" מפי עובדות הנתבעת שכלל לא הגיעו להעיד, משולבת בהסקת מסקנות כאילו עיקר פעילות התובעת הייתה סביב לקיחת הדמים, כלומר שהתובעת עסקה בכך לכאורה במשך שעות רבות. מכאן שהנתבעת לא עשתה מאמץ ולו קל כדי להוכיח במסגרת הליך זה כי האמור במכתבים היא אמת. ראו למשל דבריו אלה של מר ורד: העד, מר ורד: וראינו שהיו שם מעט, וראינו שם מעל 200 פקסים שנשלחו במהלך שעות העבודה ואחרי זה ביררנו וראינו איזה חברת אור ויזר כמו שהיה פה הנציג שלהם ואמר נכון זה המספר שלנו המלך שעות העבודה, וזה גם מתקשר עם זה שהיא טענה שיש לה שעות נוספות ואז הסתבר שהיא עובדת ובאמת לא נתנו לה שעות נוספות בפסק הדין דבר אחד, דבר נוסף דיברתי עם טובל מה היה היא סיפרה כמו שכתבתי היא סיפרה שהיו. עו"ד קורל: אתה מדבר על גברת ליאת טובל? העד, מר ורד: כן קראת לה טובל גם כן. עו"ד קורל: זאת שאתם לא הבאתם כאן לעדות. העד, מר ורד: לא הבנתי, זו שאלה? עו"ד קורל: הגברת טובל שלא הבאתם לעדות. (עמ' 8 לפ' מיום 21.5.25 ש' 35 ואילך). לא עומדת לנתבעת הגנה לפי סעיף 15 לחוק 64. לבסוף, לא עומדת לנתבעת גם הגנת "תום הלב". גם כאן אוכל לנמק בקצרה בהמשך לניתוח לעיל. 65. הנתבעת לא שלחה את המכתבים כדי להגן על "אינטרס אישי כשר". כאמור לעיל, הנתבעת שלחה את המכתבים לאחר שגמלה בה ההחלטה להגיש תביעה שכנגד נגד התובעת. במכתבים מודגש ההיבט הפרסונאלי של מעשיה לכאורה של התובעת הרבה מעבר לנדרש בפרסום תם לב, תוך שימוש במילים כמו "תרמית שיטתית". ראו למשל ע"ע (ארצי) 36064-09-16 ישראייר תעופה ותיירות בע"מ נ' סיגל שמעון (3.6.2018)) וההפניות שם. בפסיקה גם הוכרה זיקה בין מידת ההשקעה של המפרסמת בבדיקת הדברים לבין תום הלב (ראו למשל פרשת אילנה דיין). כפי שתיארתי בהרחבה לעיל, הנתבעת לא טרחה באמת לבדוק את הדברים. היא ניזונה משמועות והסיקה מסקנות נמהרות. המעטפה האמורה נמסרה לנתבעת בטעות, אך הנתבעת לא נתנה לכך "להפריע לה". התובעת זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בלבד; גובה הפיצוי 66. התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק כתוצאה מהפרסומים. אעיר כי בכל מקרה הנתבעת צודקת כי בהמשך לפסק דינו של בית הדין הארצי התובעת זכאית לפיצוי אך ורק מכוח העילות של חוק לשון הרע ולא מכוח עילה נזיקית כלשהי. 67. שני העדים מטעם התובעת העידו כי הם התייחסו בביטול לטענות שבמכתבי הנתבעת. מר קרצ'בסקי העיד כי הוא היה מוטרד רק מהטענות לכאורה אודות המצאות המבחנות עם הדם "בדרך", וביקש לבדוק את הנקודה הזו עם התובעת. בכל מקרה תשובת "אור ועזר" לנתבעת בזמן אמת מעידה על כך שהיא דחתה את כל הטענות. 68. גם אם התובעת התקשתה למצוא עבודה, הדבר לא היה בגלל המכתבים, אלא בשל נסיבות עזיבתה את הנתבעת, ולא הוכח קשר סיבתי בין המכתבים לבין קשייה במציאת עבודה. 69. התובעת זכאית לכן לפיצוי ללא הוכחת נזק בלבד בהתאם לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע. בהתאם לפסיקה, יש לשקול מחד גיסא את היקף תפוצת הפרסום והפגיעה בפועל בתובעת (שלא היו משמעותיים) ומאידך גיסא את התנהלות הנתבעת (אשר לטעמנו היתה לא ראויה בלשון המעטה, וודאי כאשר מדובר בעובדת ותיקה אשר שירתה את הנתבעת שנים רבות, והנתבעת ביקשה להיפרע ממנה על סמך שמועות וראיות נסיבתיות). 70. בנסיבות העניין אני קובע כי הפיצוי שישולם לתובעת יעמוד על 30,000 ₪. סוף דבר: 71. התביעה מתקבלת. 72. הנתבעת תפצה את התובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א' לחוק בסך 30,000 ₪. כמו כן, תשתתף הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכר טרחתו של עורך דינה בסך 10,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.