פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט יניב בן הרוש
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד נוי ספיר
נגד
הנאשמים
נחמן ישראל יוסף (עציר)
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי דגה
גזר דין
רקע
בדיון שהתקיים ביום 23.9.26 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
על פי המתואר בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום שימשה קצינת המשטרה רפ"ק דגנית שחר בתפקיד ראש שלוחת תביעות תעבורה במרחב נגב (להלן: התובעת). כמו כן, בין השנים 2023-2025 שימשה התובעת כראש שלוחת תביעות תעבורה במרחב לכיש. במסגרת תפקידה, בין היתר, טיפלה בתיק תעבורה שהתנהל כנגד הנאשם בבית המשפט לתעבורה באשדוד, בגינו הושת על הנאשם עונש של פסילת רישיון נהיגה.
ביום 09.04.16 בשעה 16:23 שלח הנאשם הודעה מהטלפון הנייד שלו לטלפון הנייד האישי של התובעת באמצעות יישומון "וואצאפ", ובה איים על התובעת ועל שוטרים אחרים "היי שלום דגנית שחר מה שלומך זה נחמן ישראל יוסף מדובר בקשר לשלילה של 10 שנים שב-2023 נתת לי את הכתב אישום לא נתפוס את הרכב בזירה לא נתפס מוצגים מוצגים משפטיים נגד את חתמת על הכתב אישום ועשית כתב אישום מ - 2023 וכאילו בגללך נהייה לי שלילה של 10 שנים תשמעי אני אני רוצה לחזור להגה אני כבר לא יכול זה לא זה הפרנסה שלי זה הרגליים שלי אני אני כבר לא יודע מה לעשות עם בית משפט לתעבורה באשדוד איתכם ואני לא יודע מה לעשות עם מכון הרפואי אני נותן לך 14 יום להגיע למתווה לשחרר את השלילה ולבטל אותה או שאנחנו הולכים למתחמה ופגיעה נפגע בכם בצורה הכי חזקה שיש אני אביא סוללה של עורך דין גם אם צריך לשלם 200 אלף אני אביא יש לי את הכוח להתמודד עם עובדי מדינה שפורך שהם פורי חוק הם שופטים אנשים לפי העבר שלהם אז אני מציע לך לבטל את השתייה להגיע למתווה להגיע לראש שלוחה דרום ולדבר איתו על העניין הזה כי אני פעם הבאה אם אני נוסע אני נוסע עד הסוף וגם אם צריך לפגוע בשוטרים אנחנו נפגע בשוטרים אנחנו נטפל בכל אחד כל מי שיפריע לנו בחיים אנחנו נטפל בו בפגיעה עצומה תאמין לי אנחנו לא פראיירים אני לא פראייר ואני לא מפחד מהבית סוהר ואני מציע לך להתחשב בנושא של השלילה הזאת 10 שנים לפי הפסקה בן אדם שפגע בהולכי רגל בכביש או בן אדם שהיה שיכור משיקרות פה לא נתפס הרכב באותו זמן אשרי או עצר אותי אחרי חודש המקרה האירוע ואת עשית כתב אישום וזה לא נראה לי הגיוני השארתם אותי תלוי בחנינות לי לא יתנו חנינות אני לא יושב מאסר עולם שאני צריך חנינה לראש הממשלה לא נותנים רישיון תעשי עם זה משהו אני מאחל לך רק טוב בחיים אבל אני נותן לזה שבועיים עוד שבועיים לא יהיה אנחנו נטבע את כל כל מי שצריך הכל בסדר" (הטעויות במקור).
טיעוני הצדדים לעונש
בטיעוני המאשימה לעונש תיארה ב"כ המאשימה את העבירה שביצע הנאשם ועמדה על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו. לטענתה, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה בנסיבות האמורות עתרה ב"כ המאשימה לקבוע את מתחם העונש בין 8 חודשי מאסר בפועל ועד 18 ח' מאסר בפועל. אשר לקביעת העונש בתוך המתחם עתרה למקם את עונשו של הנאשם ברף העליון של המתחם שאליו עתרה. עתרה להפעיל את המאסר המותנה במצטבר. כמו כן בנוסף, עתרה להשית על הנאשם מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, קנס והתחייבות.
ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש טען כי טיעון התביעה מושפע מכך שהאיומים כלפי תובעת ב"כ הנאשם עתר לקבוע את מתחם העונש ההולם בין חודשיים עד 8 ח' עבודות שירות והפנה לפסיקה. ביקש להסתפק בימי מעצרו. הנאשם חסך זמן שיפוטי.
הנאשם מסר כי הוא משתדל לשמור על החוק. וכי הוא מתחרט על מה שעשה.
קביעת מתחם העונש ההולם
בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בערכים המוגנים, במידת הפגיעה בהם, בענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם
הערכים המוגנים שנפגעו עקב מעשי הנאשם בעבירת האיומים הם שמירה על שלוות נפשם, ביטחונם וחירות פעולתם של המתלוננים. ביחס לעבירת האיומים נקבע ברע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל (נבו 4.1.06):
"האיום הוא אפוא ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט"
בעבירות איומים אף נפגע בעקיפין חופש הפעולה והבחירה של הפרט, באשר האיום המושמע נועד להפחיד את המתלונן על מנת שישנה את התנהגותו. ראה בעניין זה את דבריו של כב' השופט א' גולדברג בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל (נבו 6.9.89):
"מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האינטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט (person's peace of mind) מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט. כי גם אם אמרנו שאין בסעיף 192, בהבדל מסעיף 428, דרישה שמטרת האיום תהא להניע את המאויים לעשות מעשה או להמנע ממעשה, בידוע הוא שבמקרים רבים מושמעים איומים per se כמסר מוסווה להתנהגות המצופה מן המאויים. נמצא כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחרות הפעולה של הזולת".
משמדובר באיומים כלפי תובעת משטרתית ושוטרים, הרי שפגיעה בהם מהווה פגיעה בתפקוד התקין של השירות הציבורי, שלטון החוק והשמירה על ביטחונם ויכולתם של אנשי רשויות אכיפת החוק לבצע את תפקידם ללא מורא ומבלי שייפגעו. ראו למשל רע"פ 1922/11 רחמימוב נ' מדינת ישראל (נבו 17.3.11).
הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה
בבחינת נסיבות ביצוע העבירה, הנאשם הוא המבצע העיקרי אשר איים על נושאת תפקיד ציבורי בכיר במערכת המשפט, ראש שלוחת תביעות תעבורה במרחב נגב, ועל רקע מילוי תפקידה כחוק, כמי שבמסגרת תפקידה טיפלה בין היתר בהליך משפטי בעניינו של הנאשם. הנאשם שלח למתלוננת באמצעות הודעה כתובה רצף איומים חמורים וקונקרטיים שמטרתם הייתה להניע את המתלוננת, על ידי זריעת פחד ואימה, לפעול לשינוי החלטה
שיפוטית שניתנה בעניינו. הנאשם הציב למתלוננת אולטימטום ברור לקבלת דרישותיו תוך קציבת זמן, באומרו "אני נותן לך 14 יום להגיע למתווה לשחרר את השלילה ולבטל אותה". הנאשם לא הסתפק באיומים אישיים כלפי התובעת, אלא הרחיבם כלפי כלל גורמי אכיפת החוק, באומרו "אם צריך לפגוע בשוטרים אנחנו נפגע בשוטרים אנחנו נטפל בכל אחד...". במעשים אלו ישנה חומרה יתרה שכן יש בהם כדי לפגוע בסדרי השלטון והמשפט. איומי הנאשם לא הושמעו כתגובה ספונטנית לאירועים שהתרחשו קודם שליחת ההודעה, כי אם זמן מסוים לאחר מתן ההחלטה השיפוטית בעניינו. לצד האמור, ניכר כי הנאשם פעל מתוך מצוקה באומרו "אני רוצה לחזור להגה אני כבר לא יכול.. זה הפרנסה שלי זה הרגליים שלי" ועל אף שאין בכך כדי להמעיט מחומרת המעשה, יש בכך כדי לעמוד על הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה. עוד נתתי דעתי לכך שמדובר באירוע בודד, מבלי שהנאשם ביצע פעולה המעידה על כוונתו לממש את האיום, ומבלי שנגרם נזק פיזי למתלוננת. נוכח האמור לעיל, סבורני כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף הבינוני. מדיניות הענישה הנוהגת נקודת המוצא בקביעת העונש הראוי למעשי הנאשם היא העונש שקבע המחוקק בעבירת האיומים - שלוש שנות מאסר. בכל הנוגע לענישה הנוהגת בעבירות איומים, מצאתי לנכון לציין את פסקי הדין הבאים: ברע"פ 8253-18 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 25.11.18) נדון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות של איומים על גרושתו ועורך דינה במהלך הליך גישור בבית הדין לעבודה ואיומים כלפי השופט שדן בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה, על אף שהדברים לא הושמעו ישירות בפניו. בית משפט השלום השית על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בעבודות שירות. ערעור ובקשת רשות ערעור על חומרת העונש, נדחו. בע"פ (חיפה) 1292/06 מדינת ישראל נ' פרץ (נבו 1.2.07) התקבל ערעור על קולת העונש של נאשמת שהורשעה בעבירת איומים כלפי תובע משטרתי בעניין הקשור לטיפולו כנציג המאשימה. בית המשפט המחוזי החמיר את עונשה מעונש מאסר על תנאי וצו מבחן ל-12 חודשי מאסר בפועל. בעפ"ג (מרכז) 4051-10-14 מדינת ישראל נ' ששון (נבו 9.11.14) הורשע הנאשם בהשמעת איומים כלפי תובע משטרתי שהופיע בדיון בבקשה למעצרו. בית משפט שלום גזר את עונשו ל-4 חודשי מאסר בפועל מתוכם 10 ימים במצטבר לעונש מאסר שנשא באותו זמן והיתר חופפים לו. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על קולת העונש וקבע כי בנוסף לעשרת הימים שקבע בית משפט קמא שיצטברו לעונש המאסר שריצה הנאשם, הוא ירצה חודשיים נוספים מאסר. בת"פ (נתניה) 22881-08-19 מדינת ישראל נ' גרידיש (נבו 8.11.22) הורשע הנאשם בעבירת איומים שהשמיע בפני מוקדנית מרכז המידע של ההוצאה לפועל כלפי רשמת ההוצאה לפועל שדחתה את בקשתו להסרת עיקול. בית המשפט קבע את מתחם בין מספר חודשי מאסר בפועל ועד 12 חודשי מאסר וגזר על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 5 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות. בכל הנוגע לענישה הנוהגת במחוז דרום ראו: בעפ"ג (ב"ש) 43248-01-22 מדינת ישראל נ' בן דור (נבו 18.5.2022) התקבל ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם שהורשע בעבירת איומים בשלושה אירועים כלפי ראש הממשלה ובנו באמצעות חשבון ה"טוויטר". בית המשפט המחוזי החמיר את עונשו של הנאשם מ-8 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות והפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים כולו בחופף, ל-10 חודשי מאסר בפועל והפעלת מאסר על תנאי כך שמחציתו ירוצה בחופף ומחציתו במצטבר לענישה שהוטלה, כך שעל הנאשם הוטלו בסך הכל 13 חודשי מאסר בפועל. בעפ"ג (ב"ש) 22938-03-22 דזנאשוילי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.3.22) נדון עניינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות איומים. הנאשם התקשר ללשכת השר לענייני דתות, עובדת הלשכה ענתה והנאשם ביקש ממנה שתעביר דבריו לשר באומרו "תגידי לו שיפסיק לפגוע ברבנות או ברבנים, אני אומר לך, בסוף הוא יגמור כמו רבין. מישהו יוריד אותו...". בית המשפט שלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר ועד 7 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל. ערעור על חומרת העונש נדחה. בעפ"ג (ב"ש) 16642-09-14 יצחק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.11.14) נדון עניינו של מי שהורשע בכך שאיים על תובע לאחר דיון בבית המשפט. מתחם העונש נקבע בין 5-14 חודשי מאסר בפועל ועונשו של הנאשם נגזר ל-6 חודשי מאסר במצטבר למאסר שאותו ריצה בתיק אחר. בית המשפט דחה את הערעור אך קבע, שהמאסר ירוצה חציו בחופף וחציו במצטבר. בת"פ (ב"ש) 16955-09-21 מדינת ישראל נ' אלקרעאן [פורסם בנבו] (21.2.24), אליו הפנתה ב"כ הנאשם, הורשע הנאשם בעבירת איומים על קצינת חקירות לאחר שביקש ממנה לשחרר אותו בערבות. מתחם העונש נקבע בין 4-14 חודשי מאסר בפועל ועונשו של הנאשם נגזר ל-5 חודשי מאסר בעבודות שירות והפעלת תנאי בחופף. בת"פ (שלום ב"ש) 1395-07-19 מדינת ישראל נ' מזרחי (נבו 16.4.24) הורשע הנאשם בעבירת איומים בכך שבמעמד דיון בבית המשפט איים על השופטת ועל עורך דינו ברצח. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 2-15 חודשי מאסר בפועל וגזר את עונשו ל-6 חודשי מאסר בפועל. נתתי דעתי אף לפסיקה שהגיש ב"כ הנאשם של בתי משפט השלום בהם הוטלו עונשים צופי פני עתיד בעבירה מסוג זה. כך למשל בת"פ 38388-07-20 מדינת ישראל נ' קמינר (ניתן ביום 2.1.22) הורשע הנאשם בעבירה של איומים בכך ששלח הודעת טקסט דרך אפליקציית פייסבוק אל פרופיל הפייסבוק של המתלונן, חבר הכנסת מיקי זוהר, ואיים עליו בפגיעה בו ובבני משפחתו. בית המשפט דחה את עתירת הנאשם לאי הרשעתו על אף המלצת שירות המבחן וקבע את מתחם העונש בין מאסר על תנאי ועד תקופת מאסר שתרוצה בעבודות שירות וגזר את עונשו ל-3 חודשי מאסר על תנאי. יצוין כי ערעור הנאשם על הותרת ההרשעה על כנה נדחה תוך שצוין כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור כלל ועיקר. במעמד הדיון הגישה התביעה פסיקה, זאת בניגוד להחלטתי כי פסיקה תוגש מבעוד מועד. בכל אופן עיינתי בפסיקה ומצאתי כי מדובר במקרים שאינם יפים לעניינו של הנאשם שבפניי. אבהיר כי כאשר מדובר באיום כלפי עובד ציבור אין זה ראוי כי מתחם העונש יתחיל במאסר על תנאי, הן בשל הפגיעה בעיקרון שלטון החוק ובמערכת בתי המשפט, והן מן הטעם שלא מדובר בנסיבות ביצוע ברף הנמוך ביותר - אשר הן ורק הן מצדיקות מתחם שתחתיתו מאסר על תנאי . יצוין, כי לאחר תיקון 113 הענישה הנוהגת אינה עוד חזות הכל והיא רק שיקול אחד מבין שלל שיקולים אשר על בית המשפט לשקול. לפיכך, אין לזהות בין טווח הענישה המקובל לבין מתחם העונש הראוי. "אין לטעות ולזהות בין מתחם העונש ההולם לבין טווח הענישה הנהוג. מדובר ב"יצורים" שונים. מתחם העונש ההולם מגלם, כאמור, הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, כאשר מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה הנדונה הוא רק אחד מהם. טווח הענישה הנהוג בפסיקה, לעומת זאת, הוא נתון אמפירי-עובדתי, המורכב מהעונשים המקובלים בגין עבירה מסוימת בדין הנוהג. היעדר החפיפה בין השניים עולה במפורש גם מדברי ההסבר להצעת החוק, שהפכה לימים לתיקון 113" (ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (נבו 5.6.2013)) לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע, את מידת הפגיעה בהם, את נסיבות ביצוע העבירות, ואת מדיניות הענישה הנוהגת, מצאתי כי מתחם העונש ההולם נע בין 4 חודשי מאסר ועד 12 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים. סטייה ממתחם העונש ההולם: על נאשם המבקש לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם הנטל להציג ראיות לכך שעבר הליך שיקומי משמעותי. ראו למשל רע"פ 1705/22 אלצראיעה נ' מדינת ישראל (נבו 14.3.22). בענייננו לא הוצגו כל ראיות לשיקום, ולפיכך לא מצאתי לסטות ממתחם העונש ההולם. קביעת העונש ההולם בתוך המתחם: לשם קביעת העונש ההולם, בגדרי מתחם העונש, על בית המשפט להידרש לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות. הנאשם בן 34. הנאשם בעל עבר פלילי הכולל מספר הרשעות קודמות חלקן בעבירות דומות. הנאשם הודה בביצוע המעשים ונטל אחריות על מעשיו, ובכך חסך הנאשם בזמן שיפוטי יקר והעדת המתלוננת. התרשמתי כי הנאשם בכל מורכבות נפשית מסוימת. נוכח האמור, סבורני כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם ברף הבינוני-נמוך של המתחם. הפעלת המאסר המותנה הכלל הוא שמאסר על תנאי יופעל למעט מקרים חריגים בהם הפעלת התנאי תוביל לתוצאה בלתי צודקת. ראו רע"פ 4902/14 בן צבאן נ' מדינת ישראל (נבו 16.07.14). עוד נקבע כי אורך תקופת התנאי שיש להפעיל נוכח ביצוע העבירה הנוספת, כשלעצמו אינו שיקול מכריע לאי הארכת תקופת התנאי, כאמור ברע"פ 7391/08 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (נבו 10.07.08). במקרה שבפני, הארכת התנאי עלולה להעביר מסר סלחני ומבלבל שיש בו כדי לעודד הפרות נוספות בעתיד. בהתחשב בעברו הפלילי הדומה של הנאשם, בשים לב לכך שכבר ריצה מאסר, בשים לב לכך שפרק זמן לא ארוך לאחר שחרורו ממאסר שב וביצע עבירות איומים במסגרת תיק זה ומאחר שלא עבר הליך שיקומי לא מצאתי כל טעם להאריך את המאסר המותנה. בכל הנוגע לאופן הפעלת המאסר המותנה, הרי שהכלל הנקוב בסעיף 58 לחוק העונשין הוא שיש להפעיל מאסר מותנה במצטבר לעונש המאסר שמוטל, אלא מטעמים שיירשמו. בשים לב להודאת הנאשם, למצבו הנפשי המורכב ולכך שהאיום אינו ברף הגבוה אורה על חפיפה חלקית בלבד בין המאסר המותנה לבין עונש המאסר. סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לקולה ולחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, בניכוי ימי מעצרו. אני מפעיל את המאסר על תנאי, בן 3 חודשים, מת"פ 52963-12-22 מיום 7.3.23 כך שחודשיים ירוצו במצטבר וחודש מאסר אחד ירוצה בחופף לעונש המאסר שהושת. סך הכל ירצה הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. 6 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים מהיום. מאסר זה יופעל במידה והנאשם יעבור במשך תקופת התנאי עבירת איומים. התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא לעבור בתוך שנתיים מהיום עבירה בה הורשע. קנס בסך 500 ₪ אשר ישולם עד ליום 1.1.27.
ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ז, 07 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.