פרטי ההליך
לפני
כבוד השופטת דגנית משעלי ביטון
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
מתן מנטין
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 11 אוקטובר 2026, ל' תשרי תשפ"ז גזר דין כתב האישום: הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז– 1977 (להלן: "חוק העונשין") ונהיגה בחוסר זהירות, לפי סעיף 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. ביום 17.06.23 נהג יוסף קרקוקלי (להלן: "המתלונן") ברכבו באשקלון. במהלך הנסיעה בכביש בעל ארבעה נתיבים, עמד רכבו של המתלונן בנתיב השמאלי ביותר, במטרה לפנות שמאלה ורכבו של הנאשם עמד מימין לרכבו של המתלונן, כך שהרכבים עמדו בסמוך אחד לשני באופן שרכבו של הנאשם מימין ורכבו של המתלונן משמאל, הרכבים היו ראשונים בקו הרמזור. הרכבים החלו בנסיעה ואז רכבו של הנאשם נכנס לנתיב הנסיעה של המתלונן כך שעבר מהנתיב הימני לשמאלי תוך כדי הפנייה. המתלונן צפר לנאשם, הנאשם בלם בחוזקה כך שהמתלונן נאלץ לסטות מהנתיב על מנת לא להתנגש ברכבו של הנאשם. הרכבים נעצרו ברמזור אדום כך שרכבו של הנאשם עמד משמאל לרכבו של המתלונן. הנאשם שלף חפץ הנחזה כאקדח לבן, המתלונן נבהל והחל לסגור את חלון הרכב. בטרם החלון נסגר עד הסוף, ריסס הנאשם מתוך האקדח שבידו נוזל בצבע חום אשר פגע ברכב. הרכבים המשיכו בנסיעה ובצומת הבא נעצרו שני הרכבים ברמזור, מרכבו של הנאשם יצאה אישה וניגשה לחלון בו ישבה אשתו של המתלונן וניסתה לפתוח את הדלת. תוך כדי כך הנאשם אמר למתלונן כי ככל והמתלונן לא יעצור בצד, הנאשם יעקוב אחריו עד אשר יגיע לביתו. המתלונן חייג למשטרה אשר הנחתה אותו להמשיך בנסיעה עד שתחבור אליו ניידת. המתלונן המשיך בנסיעה עד שהגיע ליעדו, שם חשש לצאת מרכבו והמשיך בנסיעה סיבובית בכיכר עד שהגיעה ניידת משטרה. במעשיו איים הנאשם בהתנהגות על המתלונן במטרה להפחידו, וכן נהג בחוסר זהירות. טיעוני הצדדים: ב"כ המאשימה הפנתה לערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם. לטענתה מדובר בפגיעה משמעותית. הנאשם סיכן את המתלונן באופן נהיגתו, ולאחר מכן הסלים את האירוע לכדי אירוע אלים כאשר הוציא חפץ הנחזה לאקדח- הוצגה תמונה של החפץ (ת/2). הנאשם לא חדל ממעשיו ואף לאחר התקרית הראשונה מול המתלונן, המשיך במעשיו תוך שאמר למתלונן שאם הוא לא יעצור אזי יעקוב אחריו. עוד הפנתה ב"כ המאשימה לאופן נהיגתו של הנאשם ולפוטנציאל הנזק הטמון במעשיו כלפי משתמשי הדרך. בהתאם למדיניות הענישה, ביקשה לקבוע מתחם הנע בין 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר. מתסקירי שירות המבחן עולה כי קיים סיכון להישנות עבירות תעבורה. הנאשם שולב בטיפול לתקופה משמעותית, אך שירות המבחן התרשם כי לא חלה התקדמות ניכרת, הנאשם מתקשה לבחון דפוסיו המכשילים ולפיכך לא ניתנה המלצה שיקומית בעניינו. באשר לסוגיית הרשעת הנאשם, נטען כי הנאשם לא עומד ב"הלכת כתב", הן באשר לחומרת העבירות- שעה שמדובר באירוע מתגלגל ונעשה שימוש בחפץ הנחזה כאקדח- והן באשר להיעדר נזק קונקרטי, שכן הסמכות לשקול העסקת אדם נתונה לגוף המקצועי, ובעניינו למשטרת ישראל. ב"כ המאשימה ביקשה למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם, לצד מאסר מותנה, פיצוי, קנס והתחייבות. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם עשה שימוש באקדח מים, על רקע בריונות בכביש ולא באקדח הנחזה כאקדח אמיתי כפי שטענה המאשימה. ב"כ הנאשם הפנה לעדות המתלונן במשטרה (נ/2) וטען כי אף המתלונן עצמו מסר כי מדובר באקדח פלפל שיצא ממנו נוזל. לנוכח נסיבות ביצוע העבירה עתר ב"כ הנאשם למתחם שיחל ממאסר מותנה. באשר להמלצות התסקיר טען ב"כ הנאשם, שהנאשם לא הרגיש במקום הנכון במסגרת הטיפולית בה שהה, שכן האנשים שהיו לצדו שונים ממנו וחלקם שהו בעבר בכלא. לדבריו עמדת הנאשם לא הובנה כראוי ע"י קצינת המבחן. הנאשם ששירת במילואים לא ראה עצמו כמתאים לקחת חלק בטיפול יחד עם אחרים שמדברים רעות על גופי הביטחון. לזכותו של הנאשם נטען כי מדובר במי שתרם למדינה מאות ימי מילואים, מעוניין להתגייס למשטרה, אך סורב על רקע ההליך הפלילי המתנהל נגדו. לטענתו הוכח נזק קונקרטי באם תיוותר הרשעת הנאשם על כנה, שכן הנאשם מעוניין להתגייס לשירותי הביטחון. מכל האמור, ביקש ב"כ הנאשם לבטל את הרשעת הנאשם. הנאשם מסר במעמד דיון טיעונים לעונש, כי לא הגיע לקבוצה הטיפולית משום שהיה בעזה, במסגרת מילואים. בהמשך הגיע לקבוצה הטיפולית וראה שחברי הקבוצה ברובם היו בעבר בכלא, עשו דברים, והוא שונה מהם. תאר כי שירת בצבא מספר שנים בקבע. העיד כי הוא מצטער על מעשיו, מבין שעשה טעות, למד את הלקח. עובד כיום כנהג משאית, מעוניין להיות עובד מדינה. בדיון שהתקיים היום מסר הנאשם כי החל שינוי מקצועי לתחום הסייבר. ב"כ הנאשם הטעים כי לנוכח שינוי זה נחלשו טיעוניו ביחס לסיום ההליך באי הרשעה אך הוא עודנו עומד על סיום ההליך ללא הרשעה. עוד הגיש ב"כ הנאשם מסמך נ/3, בדבר סיכום הטיפול אותו עבר הנאשם באופן פרטני באמצעות הסניגוריה הציבורית. קביעת מתחם העונש ההולם: הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הם שמירה על גופו ושלוות נפשו של המתלונן, לרבות שמירה על תחושת ביטחונו. בהתנהגותו בכביש פגע הנאשם בערך שמירת חיי אדם של משתמשי הדרך. כאשר תאונות מתרחשות באקראי התנהגותו של הנאשם עשויה היתה לגרום לתאונת דרכים בשל ניסיונותיו של המתלונן להתחמק ממעקב אחריו. חומרה יתרה יש בכך שהנאשם עשה שימוש בחפץ הדומה לאקדח, תוך כדי השימוש בדרך. על אף שאין מדובר באקדח אמיתי, אין בכך בכדי להפחית מהאימה שנגרמה בעת שימוש באקדח מול קורבן העבירה. אך לאחרונה נקבע ע"י בית המשפט המחוזי: "צדק בית משפט קמא בהתייחסו לחומרה להתנהגותו של המערער אשר מצא לנכון על רקע דין ודברים בכביש, לשלוף אקדח אויר הנחזה כאקדח ממש ולכוונו כלפי המתלונן ולאיים עליו. אכן אין מדובר באקדח ממש אך כאשר מדובר בעבירת איומים ובהתחשב בערכים המוגנים, אף איום במה שנחזה להיות אקדח, הוא בגדר איום חמור שמצווה על בתי המשפט לומר את דברם בעניין זה. לא למותר אף לומר, כי בתי המשפט נדרשים ליתן דעתם גם לתופעה זו של אלימות בכביש על רקע של מה בכך וממילא איננו סבורים כי מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, הינו מתחם מחמיר המצדיק את התערבותנו, כאשר ברור הוא שמנעד הענישה הוא רחב ותלוי נסיבות". [ראו: עפ"ג (מחוזי מרכז) 63651-11-25 אלון נ' מדינת ישראל (18.01.26)]. באשר למידת הפגיעה בערכים המוגנים, בשים לב לנסיבות המקרה מצאתי כי הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף הבינוני. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה: עובדות כתב האישום מלמדות על כך שלא מדובר באירוע בעל ממד של תכנון, אלא מדובר באירוע ספונטני, על רקע שימוש בדרך שעה שהנאשם נכנס לנתיב הנסיעה של המתלונן ובשל כך המתלונן צפר לנאשם, הנאשם בלם בחוזקה עד שהמתלונן נאלץ לסטות מנתיב הנסיעה בכדי שלא להתנגש בו. מצופה היה מהנאשם להודות למתלונן על שנמנעה התאונה ולהמשיך בדרכו אך הנאשם בחר לפעול באלימות, עת עמדו הרכבים בסמוך האחד לשני בצומת והנאשם שלף חפץ הנחזה כאקדח לבן. הוצגה לפניי תמונה של הנאשם עם האקדח (נ/2). נתתי דעתי לכך שלא מדובר באקדח אמיתי, ולכך שהמתלונן בעצמו תאר כי מדובר באקדח פלפל (נ/1). יחד עם זאת, אין למזער את תחושת האימה והפחד שקוננו בלבבו של המתלונן ולא בכדי המתלונן נבהל וסגר את החלון. הנאשם ריסס מתוך האקדח נוזל חום שפגע ברכב המתלונן ואף לאחר מעשיו אלו, כאשר יכול היה הנאשם לחדול ולסיים את האירוע, הנאשם לא עשה כן. כאשר הרכבים עצרו בצומת הבא, יצאה אישה מרכב הנאשם, ניסתה לפתוח את דלת רכבו של המתלונן והנאשם מסר למתלונן כי אם לא יעצור בצד, הוא יעקוב אחריו עד לביתו. למעשה, הנאשם לא חדל ממעשיו עד אשר המתלונן הזעיק משטרה למקום. עוד יש לקחת בחשבון את פוטנציאל הנזק הטמון במעשיו של הנאשם עת נהג בחוסר זהירות כשבנקל יכול היה לפגוע במשתמשי הדרך או לגרום לתאונה על רקע מעשיו כמתואר. מדיניות הענישה הנהוגה - עיינתי בפסיקה שהוצגה וכן בפסיקה נוספת, מהן ניתן להסיק אודות מדיניות הענישה הנהוגה. בעניין זה, אפנה למדיניות ענישה נוהגת, בשינויים המחויבים, הן לקולא והן לחומרא: עפ"ג 63651-11-25 אלון נ' מדינת ישראל (18.01.26), נאשם שהורשע באיומים כלפי המתלונן, על רקע וויכוח בכביש. הנאשם כיוון לעבר המתלונן אקדח אוויר ובהמשך אמר לו "חבל שלא נתתי לך אחד בראש". בית משפט קמא קבע מתחם ענישה הנע בין 6-18 חודשי מאסר. על הנאשם הושתו 9 חודשי מאסר בעבודות שירות ורכיבי ענישה נלווים. לנאשם עבר פלילי ישן וכן עבר תעבורתי, הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, אף לאחר שניהל הליך הוכחות והורשע. בנוסף, מלבד האיום בהתנהגות, הנאשם איים מילולית על המתלונן. הערעור על גזר הדין נדחה. עפ"ג 45302-10-24 שוויקי נ' מדינת ישראל (22.12.24), נאשם שהורשע בהתאם להודאתו בעבירה של איומים. הנאשם כעס על המתלונן משום שחסם את רכבו החונה. איים עליו בחפץ הנחזה להיות אקדח באומרו "אני ארסס אותך". נקבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר לבין 12 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט השית על הנאשם, בעל עבר פלילי, עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, לצד מאסרים מותנים. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי- נדחה. ע"פ 8153-12-21 תמיר נ' מדינת ישראל (22.05.22), הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת איומים. בין הנאשם למתלונן היו חילופי דברים על רקע סכסוך בכביש, במהלכם שלף הנאשם אקדח מסוג "גלוק" בעודו יושב במכונית, כיוון אותו לעבר המתלונן ובנו שישבו במכוניתם ולאחר חילופי דברים בין השניים עזב את המקום. נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, נעדר עבר פלילי, שבתו חולה והוא מטפל בה, הושתו חודשיים מאסר בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 1,500 ₪. הוגש ערעור על פסק הדין. בית המשפט המחוזי ביטל את רכיב המאסר בשל מחדלי חקירה, בהסכמת הצדדים. יתר רכיבי הענישה נותרו על כנם. עפ"ג (מחוזי י-ם) 11552-12-21 מדינת ישראל נ' יוסופוב (06.10.22), נאשם שהורשע בעבירת איומים. הנאשם, על רקע וויכוח בכביש עם המתלונן, הוציא אקדח דמה מול עיניו של המתלונן. הנאשם עבר הליך טיפולי משמעותי. בית המשפט הורה על ביטול הרשעתו של הנאשם, והשית עליו צו של"צ, צו מבחן, פיצוי והתחייבות. הוגש ערעור מטעם המדינה, בהסכמת הצדדים הערעור נדחה. עפ"ג (מרכז) 63725-06-16 שלומוב נ' מדינת ישראל (06.11.16), נאשם שהורשע בעבירת איומים. על רקע וויכוח בכביש, הנאשם שלף אקדח דמה הנחזה כאמתי, ואמר למתלונן "אתה רוצה לקבל כדור?". בית המשפט קמא קבע מתחם הנע בין מע"ת לבין 6 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם ששיתף פעולה עם שירות המבחן צו של"צ בהיקף של 180 שעות, לצד מאסר מותנה. הערעור על עצם ההרשעה נדחה. בהתאם לערכים המוגנים שנפגעו, הפסיקה הנוהגת בתחום, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובהתאם לעקרון ההלימה, אני קובעת מתחם עונש כולל הנע בין מאסר קצר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, ועד 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. שיקולי ענישה בתוך המתחם: תסקירי שירות המבחן: בתסקיר מיום 02.07.25, צוין כי הנאשם בן 27, נשוי. שירת שירות צבאי מלא ואף קבע. עובד מזה כ-5 שנים כנהג משאית, מתוכן שנתיים במקום עבודתו הנוכחי. באשר למיוחס לו, הנאשם לקח אחריות חלקית על מעשיו. לדבריו, ברקע לביצוע העבירות עמדה תחושת כעס לנוכח התנהלות המתלונן. עוד ציין כי עבר תקופה מורכבת רגשית על רקע יחסים משפחתיים מתוחים. הנאשם הצליח לבחון במידה מסוימת את מעשיו באופן ביקורתי וכן הביע חרטה. יחד עם זאת, התקשה לבחון את דפוסי חשיבתו. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות ותעבורה וכי שילובו בטיפול יסייע לו ויביא לצמצום הסיכון. הנאשם הביע נכונות לקחת חלק בטיפול. בתסקיר מיום 21.01.26 צוין כי הנאשם שירת במילואים ולפיכך החל בהליך טיפולי אך בינואר 26', לקח חלק פעיל ושיתף פעולה. לאור הימצאותו בשלב ראשוני בטיפול, התבקשה דחייה להגשת תסקיר משלים. בתסקיר מיום 25.05.26 נמסר כי הנאשם המשיך להגיע לקבוצה הטיפולית בעקביות, נראה כי הוא עורך תהליכי חשיבה והתבוננות, אך מתקשה להעמיק בשיח במפגשים כך שישנו קושי להעריך את מידת ההפנמה שלו. שירות המבחן התרשם כי לא ניכרת התקדמות משמעותית במהלך השתתפותו בקבוצה בטיפולית. בשיחה עם הנאשם תאר כי מחד תופס את הקבוצה הטיפולית כמרחב תמיכתי, ומאידך חש חוסר שייכות להרכב הקבוצה והתכנים בהם הקבוצה עוסקת. תאר כי חווה עצמו שונה משאר המשתתפים בקבוצה כשלתפיסתו אינו חווה בעיות הקשורות בוויסות רגשי ובניהול כעסים. הנאשם מסר כי ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע בחייו באופן שסייע לו להפיק לקחים באשר למעורבותו השולית. הנאשם ציין כי ניסה להיתרם מהטיפול ללא הצלחה, ואף השתתפותו בטיפול פוגעת במערך המשפחתי לאור הזמן שמשקיע בכך. יחד עם זאת, ביטא חשש שהפסקת השתתפותו בקבוצה הטיפולית תפגע בו בהליך המשפטי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם יתקשה להפיק תועלת מהמשך השתתפותו בקבוצה הטיפולית. לפיכך, לא ניתנה המלצה שיקומית בעניינו. לנוכח חלוף הזמן והיעדר עבר פלילי, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם ענישה צופה פני עתיד, לצד התחייבות להימנע מעבירה. באשר לסוגיית הרשעתו, לא ניתנה המלצה להימנע מהרשעתו לנוכח אי הצגת נזק קונקרטי באם תיוותר הרשעתו על כנה. הנאשם פנה בסיוע הסניגוריה הציבורית לטיפול פרטי. בהתאם למסמך נ/3 שנערך על ידי הגב' ליאת מר, קרימינולוגית שיקומית, נערכו 13 פגישות טיפוליות, במהלכן רכש הנאשם כלים לוויסות רגשי ולמניעת הסלמה במצבי כעס. להערכת המטפלת הפרטית, "התהליך עד כה מלמד על נכונות להתמודד עם הקשיים שהביאו להסתבכותו, לרכוש דרכי התמודדות חלופיות ולבחון שינויים נוספים באורחות חייו" (עמ' 4 פיסקה שנייה). עוד צויין כי הנאשם פועל לקידום שינוי תעסוקתי, צעד המעיד על התבוננות עתידית. המטפלת המליצה על המשך טיפול פרטני במטרה להטמיע את השינוי בו החל הנאשם. הנאשם יליד 1998, נעדר עבר פלילי. המדובר בהסתבכותו הראשונה בפלילים. הנאשם בעל עבר תעבורתי, לחובתו 16 הרשעות, בין היתר על רקע נהיגה מעל המהירות המותרת, שימוש בטלפון נייד ועוד. הנאשם הודה במעשים המיוחסים לו, לקח אחריות עליהם, לא ניהל משפט, ובכך הביא לחיסכון בזמן שיפוטי ובהעדת עדים. העבירה בוצעה ביוני 2023, מאז חלפו למעלה משלוש שנים, במהלכם לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים פליליים. על פניו, הרושם הוא כי מדובר בנאשם אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי והאירוע המיוחס לו הנו חריג בחייו. בהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק העונשין, אם מצא בית המשפט כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם שקבע. בית המשפט העליון קבע רשימת שיקולים שאיננה סגורה, בשאלת סיכויי השיקום, וביניהם: המוטיבציה להשתקם, השתלבות בהליך טיפולי בהצלחה, שינוי מהותי בהתנהגות ובדרך החשיבה, הבעת חרטה כנה בנוגע לביצוע המעשים ועוד. [ראו ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.04.18)]. תסקירי שירות המבחן מלמדים כי הנאשם לקח חלק בקבוצה טיפולית לתקופה, הגיע בעקביות והתמיד בטיפול, שיתף תכנים מעולמו, ונחווה כמשתתף קשוב למתרחש בקבוצה. יחד עם זאת, לאורך השתתפותו התקשה להעמיק בשיח. הנאשם תאר כי עשה ככל שביכולתו בכדי להירתם מהמפגשים הטיפוליים, ללא הצלחה. מנגד עולה כי הנאשם מורתע מעצם קיומו של הליך פלילי אשר מתנהל כנגדו. הנאשם פעל ביזמתו ונרתם להליך טיפול פרטי אשר תוצאותיו מלמדות כי ערך שינוי בדרכי חשיבתו, אין אינדיקציה לדפוסים עבריינים, , חלה התקדמות בתחום הרגשי, וניכרת התפתחות בחשיבתו על עתידו האישי והמקצועי. הנאשם שומר על יציבות תעסוקתית, אב לפעוטה, מביע חרטה כנה, ומעוניין להמשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי. על רקע האמור לרבות שירותו הצבאי, המוטיבציה להמשך השינוי לצד היעדר עבר פלילי והתקופה בה לקח חלק בקבוצה טיפולית בעקביות, מביאים אותי למסקנה כי יש לחרוג ממתחם הענישה ולהימנע מהשתת מאסר בפועל, לרבות בדרך של עבודות שירות. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש יחל ממאסר על תנאי ושל"צ בתוספת רכיבי ענישה נלווים. ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהרשעת הנאשם בדין. הכלל המנחה הוא שכאשר הוכחה אשמתו של נאשם בגיר, על בית-המשפט להרשיעו. יחד עם זאת, במקרים בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי להיגרם לשיקומו של הנאשם בגין הרשעתו לבין חומרת העבירות, ניתן לחרוג מן הכלל ולהורות על אי הרשעה. בית המשפט העליון קבע מספר שיקולים מנחים בעניין אי הרשעה ובהם עברו הפלילי של הנאשם, חומרת העבירות, מידת הפגיעה בקורבנות העבירה, יחסו של הנאשם לעבירה וכיוצא באלה. [ראו ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל (להלן: "הלכת כתב"), וע"פ 43351-08-14 אלמיו נגד מדינת ישראל (24/11/14)]. בהתאם להלכת כתב, בכדי להימנע מהרשעת נאשם, יש לבדוק קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד נסיבות העבירה מאפשרות להימנע מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים, והשני, עצם ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. בענייננו, הנאשם לא עומד בתנאים הקבועים בהלכת כתב. ראשית, נסיבות ביצוע העבירה אינן מאפשרות הימנעות מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים. אל מול האינטרס האישי של הנאשם ניצב האינטרס הציבורי והצורך למגר תופעת עבריינות בכביש. חומרה יתרה קיימת במעשיו של הנאשם שעה שעשה שימוש בחפץ הנחזה כאקדח, הטיל אימה על המתלונן ויצר פוטנציאל לנזק ממשי וחמור עוד יותר, שעה שמעשיו בוצעו בכביש, כבנקל יכולים היו להיפגע משתמשי הדרך. ביחס לתנאי השני, כידוע, נקבע כי לצורך ביטול הרשעה יש להוכיח נזק קונקרטי ולא תרחיש תיאורטי [ראו: רע"פ 547/21 סיטניק נ' מדינת ישראל (17.03.21), רע"פ רע"פ 9118/12 פרג'ין נ' מדינת ישראל (3.1.13)]. הנאשם עוסק מזה שנים כנהג משאית, מסר כי מעוניין להיות עובד מדינה ולהתגייס למשטרה. הוצג לפניי מסמך (נ/1) לפיו הנאשם הגיש מועמדות לגיוס למשטרת ישראל, ולאחר שבקשתו נבחנה על-ידי הגורמים המוסמכים במחלקת הגיוס הוחלט על אי התאמה על רקע רישומים קודמים. עוד צוין במסמך כי באפשרות הנאשם להגיש ערר על החלטה זו. בעפ"ג 40626-01-20 מדינת ישראל נ' אירן חן בלחסן (16.07.20) נקבע: "לא די בחשש כללי מפני קושי עתידי העלול להיגרם בשל ההרשעה אלא נדרש להוכיח נזק קונקרטי וממשי... החובה להצביע על קיומו של נזק קונקרטי מתיישבת עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, אשר נועד לחול אך במקרים מיוחדים בהם קיימים טיעונים כבדי משקל הנוגעים לצרכי שיקומו של הנאשם". בענייננו, סבורני כי אין בהרשעת הנאשם בכדי להביא לפגיעה בשיקום הנאשם. הנאשם כבר עתה שומר על יציבות תעסוקתית, מנהל אורח חיים נורמטיבי, ולא התרשמתי כי הותרת הרשעתו על כנה תביא לפגיעה במסלול חייו הנורמטיבי. כפי שנקבע לא אחת, כאשר הוכח שנאשם ביצע עבירה פלילית ויש בכוחה בכדי להשפיע על כשירותו לעסוק בתחום מסוים, דרך המלך היא שעניין זה ייבחן על ידי הגורם המוסמך לכך, אשר ישקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים [ראו: רע"פ 923/19 פלונית נ' מדינת ישראל (02.04.19); רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל (21.10.18)]. אי הרשעה משמעותה היא שנאשם אחראי למעשים, ביצע אותם, אך לא הורשע בגינם. בפני גורמי הביטחון יעמוד המרשם הפלילי לרבות הרישום "ללא הרשעה" כך שעצם קיומו של ההליך פלילי שהתנהל אינו נעלם מעיניהם של הבוחנים שיחליטו בדבר קבלתו לתעסוקה. בידי משטרת ישראל הסמכות לשקול את מגוון שיקוליה ולהחליט מי מתאים לעבוד בשירותיה אף אם ההליך הסתיים באי הרשעה/הרשעה. לנוכח השינוי המקצועי והספק בדבר אפשרותו של הנאשם להתקבל למשטרה מצאתי להותיר את הרשעת הנאשם על כנה. סוף דבר: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 250 שעות. שירות המבחן יגיש תכנית של"צ בתוך 45 ימים. לאחר קבלת תוכנית השל"צ ובכפוף להעדר הגשת הערעור, יינתנו החלטות אופרטיביות באשר לתחילת השל"צ. 6 חודשי מאסר שאותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג עוון. הנאשם יצהיר בהתאם לתקנות העונשין (התחייבות להימנע מעבירה), התש"ף – 2019 על התחייבות כספית שלא לעבור כל עבירה בה הורשע. ההתחייבות תהא לתקופה של שנתיים מהיום ובסך של 2,000 ₪. קנס בסך 1,000 ₪ או 3 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום. פיצוי בסך 2,000 ₪ אשר ישולם למתלונן, ע/ת 1. הפיצוי ישולם בתוך 60 יום מהיום. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.