פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט גיל אדלמן
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
צדאם פאיד (עציר)
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 22 אוקטובר 2026, י"א חשוון תשפ"ז גזר דין ביום 24.05.26 הורשע הנאשם בעקבות הודאתו בעבירות של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, לנאשם ולמתלונן היכרות מוקדמת. בתאריך 15.10.25 בשעה 01:00 לערך, הגיעו הנאשם והמתלונן אל ביתו של הנאשם. הנאשם נעל את דלת הבית, נטל מכיסו של המתלונן את הטלפון הנייד וכיבה אותו. הדברים נעשו על רקע הטחת האשמות מצדו של הנאשם כלפי המתלונן שהובילו למעצרו של הנאשם בעבר. כתב האישום מתאר כי הנאשם הורה למתלונן לשבת על כיסא ותקף אותו בכך שהכה בו באמצעות חפצים, מספר רב של מכות אגרוף ובעיטות בפניו של המתלונן וגרם לו חבלות. כתב האישום מוסיף ומספר כי במהלך האירוע הרתיח הנאשם מים בקומקום חשמלי, ובתוך כך איים על המתלונן כי ישפוך עליו את המים הרותחים. הנאשם לא חדל ממעשיו עד אשר הגיע למקום אחר, והצליח לשכנע את הנאשם לחדול ממעשיו ולאפשר למתלונן לעזוב את המקום כשהוא חבול ומדמם. המתלונן הובהל לבית החולים יוספטל באילת בניידת מגן דוד אדום, ומשם פונה בדחיפות לבית חולים סורוקה, שם אושפז למשך מספר ימים לצורך טיפול רפואי והמשך מעקב ושקילת התערבות כירורגית. כתב האישום מציין כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלות חמורות, ובהן שבר ברצפת ארובת עין שמאל וכך גם בעין ימין, פלס אוויר נוזל מערות לסת דו צדדי, שבר בעצם האף, שבר בגוף מנדיבולה, מספר ממצאים ליטים בעצמות אגוכי. בדיון שהתקיים ביום 24.05.26 הציגו הצדדים הסדר דיוני לפיו כאמור הורשע הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והדיון נדחה לטיעונים לעונש מבלי שמי מהצדדים מוגבל בטיעוניו. הצדדים טענו בפניי היום לעונש. המאשימה טענה למתחם ענישה הנע בין 18 חודשי מאסר בפועל ועד 48 חודשי מאסר, ועתרה למקם את עונשו של הנאשם ברף הבינוני תחתון של המתחם לו עתרה, כך שיושתו עליו 20 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים בעבירות אלימות ואיומים, קנס, התחייבות להימנע מעבירה ופיצוי למתלונן. המאשימה עמדה על הערכים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, והם זכותו של המתלונן ושל כל אדם לביטחון אישי, שלמות הגוף ושלוות הנפש. לשיטת המאשימה הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנן הינה משמעותית ביותר. התובעת הדגישה את הפגיעה שנעשתה במתלונן באמצעות חפצים, מכות אגרוף ובעיטות בפניו של המתלונן. המאשימה הדגישה את החבלות אשר נגרמו למתלונן כתוצאה מהאירוע, שברים ברצפת ארובות עין שמאל וימין, שבר באף וחבלות נוספות. עוד הדגישה המאשימה כי ברקע לאירוע נטל הנאשם מהמתלונן את מכשיר הטלפון שלו, כיבה אותו, נעל את ביתו והורה למתלונן לשבת על כיסא. המאשימה הדגישה את העובדה כי בנוסף לחבלות הקשות שנגרמו למתלונן חווה המתלונן, מן הסתם, השפלה קשה. המאשימה בטיעוניה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון אשר קרא למיגור תופעת האלימות כמתווה לפתרון סכסוכים באמצעות ענישה מוחשית. המאשימה הדגישה כי הנאשם במקרה דנן נעדר עבר פלילי, לא הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן, ומשכך אין מקום לסטות ממתחם הענישה לו עתרה. המאשימה הפנתה לפסיקה התומכת לשיטתה בעתירתה העונשית. ההגנה בטיעוניה עתרה לקביעת מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר בפועל. ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה כי כתב האישום תוקן לקולא וכי הנאשם הודה במיוחס לו בהזדמנות מוקדמת, תוך חיסכון בזמן שיפוטי, שמיעת העדים וכפועל יוצא מכך נחסך גם מהמתלונן הצורך להעיד. עוד הדגיש הסנגור כי הנאשם שוהה במעצר מזה תקופה ארוכה, למעלה מ- 12 חודשים, ויש להתחשב אף בנתון זה. מכל האמור, עתר הנסגור למקם את עונשו של הנאשם בגדרי הרף התחתון של המתחם לו עתר. נוכח העובדה כי הנאשם מרצה זה מכבר כ – 12 חודשי מעצר, ביקשה ההגנה להסתפק בכך ולהשית ענישה נלווית בדמות מאסרים מותנים והתחייבות להימנע מעבירה. ההגנה הפנתה לפסיקה התומכת לשיטתה בעמדתה העונשית. הנאשם בדברו האחרון אמר: "אני מצטער השופט". דיון והכרעה: הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הם שלמות גופו וביטחונו האישי של המתלונן, וזכותו כי לא יופנה כלפיו מלל מאיים. בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין כי על בית המשפט להעביר מסר עונשי ברור ולהעלות תרומתו למיגור עבירות האלימות והוקעתן, וזאת בין היתר באמצעות הטלת עונשים מחמירים. אפנה לעניין זה לע"פ 7878/09 מדינת ישראל נגד פלוני (03.08.2010); ע"פ 8991/10 מכבי נגד מדינת ישראל (27.10.11), שם נקבע: "בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלה הבוחרים לנקוט בדרך האלימות". במקרה דנן עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברמה גבוהה, הנאשם הכה את המתלונן באופן חמור תוך שימוש בחפצים, באגרופים ובבעיטות, וגרם לו חבלות חמורות, בין היתר שברים בארובות העין ושבר באף וחבלות נוספות. לא ניתן להתעלם מן העובדה כי עובר לתקיפתו של המתלונן נטל ממנו הנאשם את מכשיר הטלפון הנייד, כיבה אותו, וכן נעל את דלת המקום. האירוע כשלעצמו נושא אופי של הוצאת עונש אל הפועל, בכך שהנאשם הורה למתלונן לשבת על כיסא ואז החל להכותו. הנאשם לא הסתפק בכך אלא אף ותוך כדי הרתיח מים בקומקום חשמלי, בעודו מאיים על המתלונן כי ישפוך עליו את המים. נקל לשער את אשר עבר במוחו של אותו מתלונן אומלל אשר ספג את נחת זרועו ורגלו של הנאשם, ובאותה עת אף נאלץ לחשוש מהמים הרותחים שיוטחו עליו. אין להמעיט ערך בפוטנציאל הנזק שיכול היה להיגרם למתלונן כתוצאה ממעשיו של הנאשם, אשר היכה בפניו ובראשו, אשר נפסקו רק כאשר אותו אחר הגיע למקום והצליח לשכנע את הנאשם לחדול ממעשיו. אשר לפסיקה הנוהגת, הצדדים הפנו לפסיקה מטעמם. חלק מפסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה עסקו בעבירות חמורות יותר ובנסיבות קשות יותר. מצאתי להתייחס לפסקי הדין הבאים: עפ"ג (חי') 4007-01-16 וולקוביץ נגד מדינת ישראל (18.02.16), שם הורשע המערער בבית משפט קמא בעבירה של חבלה חמורה לאחר שבעקבות ויכוח תקף את המתלוננת, אחותו, באופן שחבט בחוזקה במכות בפניה. למתלוננת נגרמו חבלות חמורות הכוללות שברים שונים ברצפת ארובת העין ושברים נוספים בנוסף לחתך עמוק ומדמם. המתלוננת נותחה ובהמשך אושפזה בבית החולים למספר ימים. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין 18 – 36 חודשי מאסר, וגזר על המערער בין היתר 24 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה וענישה נלווית. הערעור בפני בית המשפט המחוזי נדחה תוך ציון העובדה כי העונש שהוטל על המערער סביר ומאוזן ואין מקום להתערב בו. ת"פ (אי') 30945-04-25 (ניתן על ידי מותב זה) מדינת ישראל נגד טיטי (27.01.26). הנאשם שם הורשע בעבירה של חבלה חמורה, לאחר שהכה במתלונן מספר פעמים במכות אגרוף בפניו. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן שבר מרוסק בעצמות האף, נפיחות סביב העין ונפיחות בשפה התחתונה, ועוד חבלות שטחיות נוספות. נקבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר הניתנים לריצוי בעבודות שירות, ברף הגבוה, ועד 18 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, אשר לחובתו עבר פלילי, הוטל עונש של 12 חודשי מאסר בפועל וכן ענישה נלווית. רע"פ 9177/20 אלזאם נגד מדינת ישראל (26.01.21): המבקש הורשע בעבירה של חבלה חמורה לאחר שהנחית על המתלונן מכת אגרוף על עינו. למתלונן נגרמו בין היתר שבר ברצפת ארובת העין. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין 6 – 15 חודשי מאסר בפועל, וחרג ממתחם הענישה משיקולי שיקום. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בפני בית המשפט העליון. רע"פ 7377/18 חולדוקוב נגד מדינת ישראל (15.11.18), שם המבקש ואחר הורשעו בעבירה דומה, בין היתר הורשע המבקש בכך שהכה באחר, בעט בו בכל חלקי גופו, דרך עליו יחד עם חברו תוך שנגרמו למתלונן חבלות ושברים. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר, אותם ניתן לרצות בעבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר בפועל. על המבקש הושתו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות וכן ענישה נלווית. ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו, בין היתר קבע בית המשפט "אין מקום להתערב בעונשים הקלים יחסית שהושתו על המבקש". לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה ובנסיבות מקרה זה, סבורני כי המקרה שבפנינו חמור בנסיבותיו מהמקרים שהובאו בפניי, הן ברמת האלימות והן באכזריות המעשים; מצאתי לקבוע כי מתחם הענישה נע בין 18 חודשי מאסר בפועל ועד 36 חודשי מאסר. העונש המתאים לנאשם: הנאשם נעדר עבר פלילי, מצוי במעצר תקופה ממושכת. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן בהזדמנות מוקדמת, טרם נשמעו הראיות בפניי, ויש בכך בכדי להצביע על נטילת אחריות. כתוצאה מכך אף נחסך זמן שיפוטי יקר ובעיקר נחסך מהמתלונן הצורך לשחזר את האירוע מעל דוכן העדים. מכל האמור, מצאתי כי יש למקום את עונשו של הנאשם בחלק התחתון של גדרי מתחם הענישה אותו קבעתי. אשר על כן אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 18 חודשים, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. מאסר על תנאי בן 8 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירות של אלימות מסוג פשע. מאסר על תנאי בן 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון, לרבות איומים ולמעט תגרה. פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪. הפיצוי ישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון עד ולא יאוחר מיום 01.04.27. המאשימה מתבקשת להמציא טופס פרטי ניזוק למזכירות בית המשפט לא יאוחר מ – 30 ימים מהיום. זכות ערעור כחוק.