ת"א 35319-06-23 ת"א 35319-06-23

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. אין מחלוקת בשאלת החבות. המחלוקת נוגעת לנזק, לשיעור הנכות התפקודית ולרכיבי הפיצוי. רקע והשתלשלות העניינים התובעת, ילידת 18.06.1970, הייתה מעורבת בתאונת דרכים בתאריך 03.03.2022, כאשר נדרסה בהיותה הולכת רגל כשחצתה מעבר חצייה. המומחה מטעם בימ"ש, פרופ' רוזן קבע בחוות דעתו מיום 14.08.2025 כי נותרו לתובעת נכויות צמיתות בתחום האורתופדי, בשיעור משוקלל של 13% (10% בגין מגבלת תנועה על פני מספר מישורים בעמ"ש צווארי ותמונה המעידה על לחץ שורשי צווארי שמאלי, ו-3.33% בגין הגבלת תנועה על פני עמוד שדרה מותני בצורה קלה – לאחר הפחתת שני שלישים בגין רקע רפואי תחלואתי קודם). התאונה, הטיפולים הרפואיים והאשפוזים כאמור ביום 03.03.22, התובעת נפגעה בתאונת דרכים כאשר נדרסה בהיותה הולכת רגל. מיד לאחר התאונה, פנתה התובעת למחלוקת תאונות במרכז רפואי "לין" בחיפה. בעקבות המשך התלונות הופנתה התובעת לביצוע בדיקות CT עמ"ש צווארי ומותני. תוצאות הבדיקה מיום 25.11.22 הדגימו בין היתר, יישור לורדוזיס צווארי, בלט דיסק אחורי מרכזי בין חוליות C4 – C5עם לחץ קל על השק התקאלי, בלט דיסק היקפי דיפוזי בין חוליות C3-C4 וכן בלט דיסק היקפי דיפוזי ולחץ על השק התקאלי והיצרות קלה של התעלה בין חוליות C5-C6. התובעת קיבלה אישורי מחלה למשך כשבוע לאחר התאונה. הנכות הרפואית בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מיום 14.08.25 נקבע, כי התובעת סובלת מנכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 13% כדלקמן: 10% - בגין מגבלת תנועה על פני מספר מישורים בבדיקת עמ"ש צווארי ותמונה הדמייתית המעידה על לחץ שורשי צווארי שמאלי, וזאת לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל שעניינה "הגבלת התנועות על פני עמוד שדרה צווארי בצורה קלה". הועתק מנבו3.33% - הגבלת תנועות על פני עמוד שדרה מותני בצורה קלה לאחר הפחתת שני שלישים בגין רקע תחלואתי קודם לפי מסעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל. המומחה ציין כי ממצאי הבדיקה הגופנית של התובעת מעידה על טווח תנועות מוגבל קלות על פני עמוד שדרה צווארי במספר מישורי תנועה, במיוחד סיבוב והטייה לשמאל והטיה לאחור, וללא עדות לדלדול שרירי מהותי. כמו כן התלוננה התובעת גם בבדיקתה על כאבי צוואר עם הקרנת כאב לחגורת גפה עליונה משמאל ונמול חולף על פני אותה גפה. אין חולק כי התובעת סבלה מכאבים בעמ"ש מותני עוד לפני התאונה ולאורך השנים משנת 2013 ועד לשנת 2020, ועל כן המומחה ייחס רק 1/3 מהנכות בעמ"ש מותני לתאונה הנוכחית. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, עיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש לאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, להלן אפרט: הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ייטה לאמץ את מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל לסטייה מהם, כמו פגם במקצועיותו או מהימנותו של המומחה ( ר' בעניין זה 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי של שם חיים שיבא (4.02.2022). הנתבעת לא ביקשה לחקור את המומחה ולא ביקשה לשלוח לו שאלות הבהרה. מסמכים רפואיים עליהם ביקשה להסתמך עמדו בפני המומחה ואין בהם כדי לסתור את מסקנותיו. גם המלצה בעבר לכך שהתובעת תעבור ניתוח בגב הוצעה על ידי רופא משפחה וממילא התובעת לא עברה ניתוח בגב בעברה. גם טיפול תרופתי וטיפול במרפאת כאב אינם סותרים את מסקנות, לרבות שהומלץ לה בעבר להמנע מלשאת משאות כבדים. המומחה ייחס רק שליש מהנכות בגב לתאונה הנוכחית. בנוסף התובעת לא התכחשה בעדותה למצבה הרפואי ולמגבלות מהן סבלה בגב בעבר. עדותה הייתה מהימנה הבהירה כי ההשפעה המרכזית של התאונה הנוכחית היא הפגיעה בעמ"ש צווארי. המומחה גם התייחס לכאבי הגב בעקבות תאונת דרכים קודמת מיום 28.07.2013. הנכות הרפואית, הנכות התפקודית וגריעת השכר כאמור נהוג להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית, והגריעה מכושר ההשתכרות [ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ [פורסם בנבו] (11.1.2015), פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית, והאסמכתאות שם]). המונח נכות תפקודית משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית בכל תחומי החיים, אולם בדרך כלל המישור של כושר השתכרות הוא העיקרי והמרכזי לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע, וככלל ובהעדר אינדיקציות סותרות, יש הלימה בין הנכות התפקודית למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. הלכה היא, כי הנכות התפקודית באה לבטא את מידת הפגיעה שגורמת הנכות הרפואית בתפקודו של הנפגע הספציפי ומידת הגריעה מכושר השתכרותו, וכי היא נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שהונחו בפניו באשר לכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו של הנפגע. לצורך כך, הנכות הרפואית מהווה נקודת פתיחה אך אינה מהווה נקודת סיום [ע"א 63/88 ברגר נ' רוזנווסר [פורסם בנבו] (27.3.1991)]. לעתים קרובות ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בשל נסיבותיו הספציפיות של הנפגע, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או להיפך, ולעתים אף במידה ניכרת [ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 800 (1995); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר [פורסם בנבו] (14.6.2011)]. על השיקולים שיש לשקול בעת קביעת הנכות התפקודית, עמד בית המשפט העליון, בין השאר, בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.2010): "בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי [ראו: עניין גירוגיסיאן 799; ע"א 4716/07 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה י"ג לפסק הדין (13.7.2009)]." 051293710מן הכלל אל הפרט 054678313כפי שיפורט להלן, בעניינו מצאתי לקבוע זהות בין הנכות הרפואית האורתופדית, לנכות התפקודית (13%), כמפורט להלן: הגם שהתובעת ציינה בהגינותה כי מבחינת הנכות בגב לא חל שינוי משמעותי בפן התפקודי ביחס למצבה הקודם, הרי שהנכות בעמ"ש צווארי הינה תפקודית באופן מלא. הגם שהתובעת ממלאת תפקיד משרדי, מחלקת שירות לקוחות בתאטרון בקריות, הרי שגם ישיבה ממושכת מול מחשב ומול מסכים כמו גם צורך להשיב לטלפונים, מחייבעם הפעלה ותזוזה של הצוואר ומכאן שיש להעניק לנכות זו נכות תפקודית מלאה. כמו כן הגם שכיום ציינה התובעת כי לא חשה בהחמרה ממשית בכאבי הגב בעקבות התאונה, הרי שתוספת הגבלות בצוואר על הנכות שהייתה קיימת בגב עם הקרנות של כאבי הצוואר לחגורת הכתפיים משפיעים גם לטענת התובעת על כאבי הגב ומכאן שיש להכיר בהלימה מלאה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית. לא ניתן לחלוק שכיום לתובעת כושר עבודה, אך כושר מופחת (באורח מתון), בשל פגיעתה שנגרמה בתאונה. עדות התובעת על המגבלות והכאבים שהיא חווה לאחר ובעקבות התאונה לא נסתרה, התיישבה עם המסמכים הרפואיים ומצאתי אותה מהימנה והגיונית. התובעת לא הפריזה בתיאור נזקיה, לא טענה שאינה מסוגלת לעבוד או לתפקד בעקבות התאונה, אלא רק שהוא סובלת מכאבים ומהגבלות ביום יום המשליכים גם על חגורת הכתפיים. טענותיה של התובעת, התיישבו אף עם הערכת המומחה מטעם בית משפט. התובעת יצרה רושם מהימן, והדגישה כי לא נותרה לה ברירה אלא לשוב לעבודה כדי להתפרנס. הנזק נתונים רלבנטיים התובעת ילידת – 18.06.1970 תאריך התאונה – 03.03.2022 גיל התובעת במועד התאונה – 51 גיל התובעת כיום – 56 וכ-4 חודשים. עיסוק: עובדת שירות לקוחות בהיכל תאטרון בקריות. נכות רפואית משוקללת בהתאם לחוה"ד של מומחה בימ"ש בתחום האורתופדי – 13% (פרופ' נמרוד רוזן) בסיס שכר התובעת עתרה לחשב את הפסדי השכר שלה לעבר על בסיס שכר חודשי של 8,000 ₪ (ר' תצהיר התובעת) ולעתיד על 10,000 ש"ח. הנתבעת טענה לבסיס שכר חודשי של 7,083 ₪ נטו, והפנתה לכך שלא צורפו תלושי שכר לפני התאונה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את נתוני השכר, דוח רציפות, היסטוריה תעסוקתית, לרבות תלושי שכר שצורפו לתצהיר התובעת עד לחודש פברואר 2026 כולל לרבות תשלומי פרמיות שמפעם לפעם היו משולמים לתובעת, ותוספת תגמול על שעות נוספות בסופי שבוע, מצאתי להעמיד בסיס השכר לעתיד על סכום של 8,300 ₪ נטו (ר' תלושי שכר עד לפברואר שנת 2026, תוספת תגמול על שעות נוספות בסופ"ש ופרמיות). הפסדי שכר לעבר התובעת טענה כי סך כל הפסדי השכר שלה לעבר עומדים על סכום של 7,000 ₪. מנגד, הנתבעים טוענים כי הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד שכר לעבר עומד על סך מעוגל על כ-500 ₪ עבור 5 ימי עבודה מהם נעדרה. דיון והכרעה באשר להפסד שכר לעבר, נקודת המוצא היא, כי מדובר בנזק מיוחד אשר טעון הוכחה בשני מישורים עצם קיומו ושיעורו (ע"א 525/74 אסבסטוס נ' פזגז חברה לשווק בע"מ, פ"ד ל (3) 281, 285 (1976); ע"א 355/80 אניסימוב נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, 809 (1981); ע"א 444/94 אורות ייצוא אומנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא (5) 241, 255 (1997)). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות מצאתי לפסוק פיצוי גלובאלי בסכום של 2,000 ₪ - בעניין זה לקחתי בחשבון תלושי שכר לחודשים מרץ 2022 ואפריל 2022 אז בסיס השכר לשנת 2022 עמד על כ-7,200 ₪ נטו יחד עם דוח רציפות לשנת 2022 אישורי מחלה וחופשת מחלה של שבוע ימים. עם זאת יש לקחת בחשבון העדרויות ארעיות נוספות לטיפולים ובשל הכאבים, לרבות בשים לב לנכויות זמניות שמומחה בימ"ש קבע וכן ניצול ימי מחלה באופן חלקי, כפי שבא לידי ביטוי בתלושי השכר זאת גם בשים לב לעובדה שישי לשערך את הפסד השכר להיום (הסכום שקבעתי לאחר שערוך). המומחה הכיר בנכויות זמניות של 100% לתקופה של חודשיים מיום 3.3.22 (מועד התאונה עד 03.05.22) ולאחר מכן 50% נכות זמנית לחודשים נוספים מיום 4.05.22 ועד 4.7.22 לאחר מכן 30% לחודשיים נוספים ו13% נכות משוקללת צמיתה מיום 6.09.22. אין מקום לחשב הפסדי שכר ל-5 ימים בלבד שכן התובעת הוכיחה, כי היא נהגה מפעם לפעם לעבוד גם בסופי שבוע אז קיבלה תוספות שכר על העבודה בסופי שבוע כפי שעולה מתלושי השכר שהוגשו. התובעת גם צירפה אישורים על 12 טיפולי פיזיותרפיה, ולא בהכרח יכולה הייתה לקבוע טיפולים אלה כולם מחוץ לשעות העבודה, הגם שמדובר בעבודה במשמרות (בוקר וערב) ועל כן יש להניח כי נפגע באופן חלקי שכר ששולם על בסיס שעתי (שכן לא מדובר במשכורת גלובאלית קבועה). הפסד שכר לעתיד התובעת טוענת שיש לקבוע לה פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך של 159,224 ₪ חישובה מבוסס על שכר חודשי של 10,000 ₪ ומקדם היוון מותאם לפרישה בגיל 67. מנגד, הנתבעת טענה שאין לפסוק הפסד שכר לעתיד שכן התובעת חזרה לאותה עבודה אותו היקף משרה וממשיכה לעבוד שם מזה כ-4 שנים לאחר התאונה ולא נגרם ולא יגרם לה כל הפסד שכר. לחילופין, בלבד יש לחשב לטענתה את הפסד שכר לעתיד עד גיל הפרישה של התובעת בגיל 65, ותחשיב של 30% מהתחשיב האקטוארי. דיון והכרעה בעניין זה ההלכה מורה כי: "בהתאם לפסיקה, ישנה עדיפות לחישוב אריתמטי של אובדן כושר ההשתכרות לעתיד, מקום בו לנכות ישנה השפעה על התפקוד. עם זאת, אין בשימוש בחזקות עובדתיות ובנטייה לבצע חישוב אקטוארי מקום בו אפשרי הדבר כדי לחייב פסיקת פיצויים באמצעות חישוב מדוקדק שכזה בכל מקרה; ישנם מקרים בהם מתאימה יותר דרך חישוב הפיצוי הגלובאלי (ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי, פורסם במאגר "נבו")." (ר' פסק דינו בעניין זה ר' פס' דינו של כב' השופט מ' כהן בת"א (קריות) 46887-01-20 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו). בחישוב גריעת כושר ההשתכרות של התובעת לקחתי בחשבון גם את העבר הרפואי. מכפלת שיעור הנכות התפקודית (13%) בבסיס השכר (8,300 ₪) עם מקדם היוון מתאים לגילה בשים לב לתאריך לידתה גיל הפרישה הוא בהגיעה לגיל 65 על פי חוק גיל פרישה כלומר ביום 18.06.2035 על כן מקדם ההיוון עומד על 99 כך שהפסד אקטוארי מלא – 106,821 ₪ לפי בסיס שכר של 8,300 ₪ מתוך חישוב זה יש לגזור כ-75% מחישוב אקטוארי לאור השפעת הנכות על תפקוד התובעת. העובדה שמצד ממשיכה לעבוד באותה משרה כ-4 שנים לאחר התאונה ומנגד כי עובדת במשרה שעתית כך שהנכות גם מגבילה את יכולתה לבצע שעות נוספות ולישיבה ממושכת, מענה טלפוני וריכוז ממושך. בעניין זה גם לקחתי בחשבון כי תוספת הנכות בצוואר המקרינה גם לגב (יחד עם הנכות שהייתה כבר קיימת בגב באופן חלקי) בהחלט יכולה להחמיר את התפקוד והקושי להמשיך בעבודה משרדית ממושכת של כ-8 שעות ביום. עדות התובעת שתיארה את מגבלותיה ואת מכאוביה בעקבות התאונה כאבי צוואר המקרינים לכתפיים היו מהמינות, ומצאתי לקבל את עדותה. מדובר במשרה שאינה קבועה, מצבה עשוי להחמיר עם הגיל ולהקשות על המשך תפקוד ועבודה באותה משרה לאורך זמן. על כן, מצאתי לפסוק הפסד שכר לעתיד בסכום של 80,000 ₪ (כאמור גזירה של כ-75% מהיוון אקטוארי עד גיל 65). הפסדי פנסיה עבר ועתיד- הפנסיה תחושב לפי שיעור 12.5% מהפסדי השכר = 80,000 ש"ח+ 2,000 ₪ X 12.5% = 10,250 ₪. עזרה צד ג' לעבר ולעתיד התובעת עתרה לקבוע לה פיצוי בסך שלא יפחת מ-10,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד. היא טענה כי נזקקה לעזרה מוגברת של בני המשפחה (בעל וילדיה) לניקיון הבית, קניות סידורים והקושי גדול יותר בהרמת משאות, הגם שבעבר כבר נמנעה מלהרים משאות כבדים בשל מגבלות בגב. מנגד, הנתבעת טענה כי אין לפסוק פיצוי כלשהו בגין רכיב זה שלא הוכח. הנתבעת לא הזמינה לעדות אף אחד מבני משפחתה לא הציגה ראיות על עזרה מוגברת, וכי גם קודם לכן נאסר עליה להרים משאות כבדים. דיון והכרעה בשים לב למצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה, עדותה של התובעת שנמצאה מהימנה שבו תיארה את הקושי ואת העזרה המוגברת שלה נזקקה, ובשים לב לנכות התפקודית בצוואר תקופות נכויות זמניות שנקבעו על ידי מומחה בימ"ש, שוכנעתי כי התובעת נדרשה לסיוע מוגבר מבני משפחתה וזאת מעבר לסיוע ההדדי הרגיל הקיים בתוך משפחה כאשר בן אחד עדיין ממשיך ומתגורר עמה בדירה (ר' למשל ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (19.11.1997); ע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (31.12.1989)). מנגד לקחתי בחשבון כי עדות התובעת היא עדות יחידה ולא הובאו ראיות נוספות תומכות. בשים לב לגילה יש להניח כי תזדקק לעזרה מוגברת בשל אותן נכויות וכי הנכות התפקודית אף עשויה להיות גבוהה יותר לאחר גיל פרישה כאשר זו מצטרפת לנכות הקיימת בגב עוד לפני התאונה. על כן במכלול השיקולים, מצאתי לקבוע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך 7,000 ₪. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד התובעת טענה כי נגרמו ויגרמו לה הוצאות רפואיות ונסיעות רבות בעקבות התאונה, כגון רכישת תרופות, משככי כאבים, טיפולי פיזיותרפיה פרטיים מעבר לסל, השתתפויות עצמיות ונסיעות. התובעת ביקשה לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪. מנגד, הנתבעת טענה כי אין לפצות את התובעת בפיצויים בגין רכיב זה שלא הוכח. הוצאות עבר הן נזק מיוחד הדורשות הוכחה בראיות ממשיות, בעוד שהתובעת לא הציגה ראיות כלשהן להוצאותיה. בנוסף, הנתבעת מדגישה כי כל הוצאותיו הרפואיות של התובעת מכוסות במלואן על ידי קופת החולים בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכי בהיעדר רצף טיפולי אין כל עדות לכך שהיא תזדקק לטיפולים בעתיד. דיון והכרעה התובעת לא צירפה קבלות או ראיות על הוצאות בהן נשאה למעט קבלה אחת בסך 36 ₪ עבור טיפולי פיזיותרפיה במסגרת קופת חולים. בנסיבות אלו אין מקום להניח, כי הוצאותיה הרפואיות של התובעת חרגו או יחרגו באופן ממשי מהטיפולים הממומנים על ידי קופת החולים עם זאת אפשר שאכן בעתיד ידרשו טיפולים נוספים מחוץ לסל הבריאות. על כן אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה סכום גלובלי של 3,000 ₪. כאב וסבל: הצדדים לא חלקו על רכיב זה. בהתאם לסעיף 2(א)(2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון) תשל"ו 1976, ולאור גילה של התובעת, שיעור הנכות הרפואית המשוקללת 13% זכאית התובעת לפיצוי בסך –24,342 ₪. סיכום נזקי התובעת כאב וסבל 24,342 ₪ הפסדי שכר לעבר 2,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 80,000 ₪ הפסדי פנסיה עבר ועתיד 10,250 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 7,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר לעתיד 3,000 ₪ סה"כ נזק 126,592 ₪ הוצאות משפט – בהתאם להחלטה מיום 04.07.24 ובהתאם להסכמת הצדדים התובעת נדרשה לשאת במחצית שכרו של המומחה 2,500 ₪ + מע"מ, הנתבעת תשלם לתובעת סכום זה משנקבעו נכויות צמיתות. התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסכום של 126,592 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 19,420 ₪. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט, 2,500 ₪ + מע"מ וכן אגרת תביעה. כל הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת באמצעות בא כוחה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית שיקלית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.