ת"א 62839-11-24 ת"א 62839-11-24

א.רקע לפניי בקשת התובע לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בהמשך להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה בדיון מיום 22.09.2026. על פי הסכמה זו, ישלמו הנתבעות לתובע, יחד ולחוד, סך של 24,580 ₪ (כולל מע"מ) בגין הנזק הישיר, כפי שנקבע במענה לשאלות ההבהרה של מומחה בית המשפט, מר מיכאל קרבצ'יק, מיום 12.04.2026. הצדדים הגישו סיכומים קצרים בכתב לעניין סוגיית ההוצאות ושכר הטרחה בלבד, והתיק בשל להכרעה ברכיב זה. ראשיתו של ההליך בתביעה כספית שהגיש התובע על סך 69,127 ₪ (הכוללת סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש) בגין נזקים שנגרמו לריצוף ולגדר בחצר ביתו, בעקבות עבודות חפירה והעתקת קו ביוב שבוצעו בסמוך לנכס שלו. במהלך ניהול התיק, נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונה בהסכמה המהנדס ושמאי המקרקעין מיכאל קרבצ'יק כמומחה מטעם בית המשפט. ההליך התקדם עד לשלב קדם המשפט המסכם, לאחר שהוגשו ראיות הצדדים בתיק, נערך סיור בנכס ונתקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה. ב. טענות הצדדים ב"כ התובע עותר בסיכומיו לפסיקת מלוא הוצאותיו הריאליות, הכוללות אגרת בית משפט בסך 864 ₪ (מחצית ראשונה), שכר המומחה מטעמו בסך 1,680 ₪, חלקו בשכר מומחה בית המשפט בסך 3,540 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ). התובע מדגיש כי נאלץ לנהל הליך משפטי ממושך ומורכב עקב התנערות הנתבעות מאחריותן וגלגול האשמה מאחת לשנייה. התנהלות זו אילצה אותו למחוק תביעה קודמת ולהגיש תביעה חדשה ומגובה בחוות דעת. הוא סומך את ידיו על תקנות 151–153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") ועל פסק הדין שניתן ברע"א 2507/24 לבון נ' שרון, לפיהם ברירת המחדל בהתאם לתקנות החדשות היא חיוב בהוצאות לטובת הצד שזכה, לשם שיפוי על הוצאותיו. מנגד, הנתבעות 2 ו-3 טוענות בסיכומיהן כי התוצאה הראויה היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ולחלופין כי ייפסק סכום מתון ומצומצם בלבד. הנתבעות מדגישות כי סכום הפשרה המוסכם (24,580 ₪) עומד על כ-35% בלבד מסכום התביעה המקורי והמנופח (69,127 ₪). נוסף על כך, התובע לא זכה במלוא תביעתו ואף רכיב עוגמת הנפש נשמט כליל. הן מוסיפות כי ההליך הסתיים בשלב מוקדם של קדם המשפט ללא ניהול הוכחות, חקירות עדים או הגשת סיכומים ענייניים. כמו כן, מומחה בית המשפט קיבל את עמדתן לעניין בלאי משמעותי בשיעור של 60% ושלל את הצורך בפירוק הבטון הקיים. הנתבעת 1 מצטרפת לטיעוני הנתבעות 2–3 ומדגישה כי עוד טרם הגשת התביעה הוצעו לתובע הצעות פשרה ריאליות הדומות לזו שהתקבלה על ידי הצדדים בסופו של יום, אך הוא בחר לדחותן ולנהל הליך סרק מנופח. כמו כן, מצביעות הנתבעות על כך ששכר מומחה בית המשפט שולם בחלקים שווים לצורך בירור מקצועי של הפערים, וכי חוות הדעת חילקה את האחריות באופן שווה של 50% בין הנתבעת 1 לנתבעות 2 ו-3. לטענתן, בהתאם לתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לאזן בין הסעד שנפסק לבין הסכום שנתבע, ופסיקת מלוא ההוצאות בנסיבות אלו תהיה פרס להתנהלות בלתי מידתית. ג. דיון והכרעה עיינתי בכתבי הסיכומים, בחוות דעת המומחה ובתשובותיו, ובחנתי את התנהלות הצדדים לאורך ההליך. לאחר כל אלו, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובע באופן חלקי. על פי תקנות 151–153 לתקנות וההלכה הפסוקה, ככלל יש לפסוק לטובת הצד שזכה בהליך הוצאות סבירות והוגנות שישפו אותו על משאביו. עם זאת, בקביעת שיעור ההוצאות ושכר הטרחה, על בית המשפט ליתן משקל גם ליחס שבין הסעד שנפסק לבין הסכום שנתבע מלכתחילה, וכן יש להתחשב בשלב הדיוני שבו הסתיים ההליך. במקרה דנן, מחד גיסא, התובע נדרש להוצאות ממשיות לצורך הוכחת תביעתו, לרבות תשלום אגרת פתיחת תיק, מימון חוות דעת מומחה מטעמו וחלקו בשכרו של מומחה בית המשפט. מאידך גיסא, אין להתעלם מהפער המהותי שבין הסכום שנתבע בכתב התביעה (69,127 ₪) לבין הסכום המוסכם שהתקבל בסופו של יום (24,580 ₪), המהווה כ-35% בלבד מן הסכום שנתבע. כמו כן, ראוי לייחס משקל לעובדה שהנתבעות השכילו להגיע להסדר פשרה מהיר יחסית בשלב קדם המשפט, בטרם נשמעו ראיות, נערכו חקירות עדים או הוגשו סיכומים מלאים בתיק. באיזון שבין נחיצות ההליך והוצאותיו הריאליות של התובע לבין הפער המשמעותי בסכום הנתבע והסיום המוקדם של התיק, נמצא כי מקום לפסוק לטובת התובע החזר הוצאות ושכר טרחת עו"ד חלקיים ומידתיים. שקלתי בדבר ובהתאם לעקרונות והשיקולים המנחים שנקבעו בפרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 ולפסיקה הנוהגת (ראו למשל: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ [פורסם בנבו] (24.2.2022)), שם נקבע, בין היתר: "ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות "נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו" (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (28.12.2020)). תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) מעגנות את הפסיקה בנושא ההוצאות, וקובעות כי אלה נועדו לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך (תקנה 151(א)), וכי בקביעת שיעורן, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, "בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש" (תקנה 153(ג), וראו בעבר תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התקנות החדשות מעבירות מסר שלפיו ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות (לצד הכרה במצבים המצדיקים אי חיוב בהוצאות, וראו הסיפא של תקנה 152), והכלי של הוצאות משפט הוא אחד הכלים שהתקנות החדשות מעמידות לרשות בית המשפט לשם ניהול ההליך באופן יעיל על רקע מטרות התקנות, ולהרתעה מפני נקיטת הליכי סרק או הליכים בלתי מידתיים (תקנה 4; לפסיקת הוצאות על פי התקנות החדשות בסוגים שונים של מקרים, ראו ההפניות אצל יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 644 (2021)). (ההדגשה שלי – צ.כ.) סוף דבר. במכלול השיקולים, נתתי את דעתי להיקף התובענה ומהותה הרכושית, להתנהלות הדיונית של הצדדים ולמספר הדיונים שהתקיימו (שתי ישיבות קד"מ בהיוועדות חזותית) ולזכות הגישה לערכאות. כמו כן, נתתי הדעת גם לסכום הנזק הישיר המוסכם ביחס לסכום התביעה במקור, ולאחר שערכתי האיזון המתחייב על פי התקנות והפסיקה, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 864 ₪ (אגרת משפט), חלקו בשכר מומחה בית המשפט בסך 3,540 ₪ (כולל מע"מ) ושכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ₪ (כולל מע"מ). סכומים אלו ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. אם לא ישולמו במועד, יישאו בהפרשי ריבית שקלית כדין עד התשלום המלא בפועל. ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה. זכות ערעור כחוק. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק