ת"א 9553-12-23 ת"א 9553-12-23

בפניי תביעה כספית וחוזית שהגישה התובעת, גלאון טוטאל לוק פרויקטים בע"מ (להלן בתביעה ובתביעה שכנגד – התובעת), נגד הנתבעים, משה כץ ושוטה כץ (להלן בתביעה ובתביעה שכנגד – הנתבעים), על סך של 527,570 ₪. מנגד, הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך של 1,226,645 ₪ שעניינה טענות לליקויי בנייה, הפסד דמי שכירות ועלויות נלוות. במרכזה של המחלקות הסכם לביצוע עבודות שיפוץ בנכס המצוי ברחוב וינגייט 70 בהרצליה פיתוח (להלן – הנכס). רקע בתמצית וטענות הצדדים התובעת היא חברה פרטית העוסקת בשיפוץ ובשיפור מבנים. הנתבע 2, שוטה כץ, הינו בעל מחצית מהזכויות בנכס נשוא המחלוקת. בנו של הנתבע 2, הנתבע 1 - משה כץ, ניהל עבורו הנתבע 2 את ההתקשרות עם התובעת. הסכם לביצוע עבודות טיח וחוץ בנכס נכרת בין הצדדים, תחילה בחודש פברואר 2023. בהמשך, בחודש מרץ 2023, חתמו על הסכם שיפוץ מקיף הכולל עבודות פנים וחוץ (להלן – ההסכם). תמורת העבודות הועמדה על סך של 484,000 ₪ בתוספת מע"מ, תוך התחייבות להשלימן בתוך 50 ימי עבודה. במהלך ביצוע העבודות, ליוותה את הפרויקט מעצבת הפנים / אדריכלית, הגב' בלה בן דוד (בתו של הנתבע 2), אשר ערכה ביקורים באתר והוציאה דוחות פיקוח שונים. ביום 2.10.2023 העביר הנתבע 1 לתובעת מסמך "הערות לעבודות שיפוץ" המפרט ליקויים והשלמות נדרשים בפנים הנכס. ביום 22.10.2023 הודיעו הנתבעים לתובעת על סילוק ידה מן האתר. לטענת התובעת, ביצעה את מרבית עבודות השיפוץ בנכס בסטנדרט גבוה, תוך השקעת מאמצים ומשאבים כבירים. לטענתה, זמן קצר לאחר תחילת העבודות דרשו הנתבעים תוספות ושינויים רבים שהגדילו באופן משמעותי את היקף הפרויקט, כגון החלפת בורות ביוב, תוספת בנייה של כ-30 מ"ר, עבודות שפכטל בכל הבית ובניית חצר אנגלית. התובעת מוסיפה וטוענת, כי שינויים אלו דרשו עבודה כפולה ומורכבת, והביאו לדחייה מוצדקת ומוסכמת בלוח הזמנים בהתאם לסעיפים 5 ו-6.2 להסכם. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב קיצוני, סירבו להיפגש עמה לסגירת חשבונות פתוחים, ועדכנו בדיעבד את טבלאות האקסל ביחס להתקדמות העבודה והיקף הביצוע באופן שגרר גרעון תזרימי עמוק. לגרסתה, על מנת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים, נאלצה להסכים להפחתות חד-צדדיות ולא מוסכמות בתמורה. לטענת התובעת, מיד עם פרוץ המלחמה ביום 7.10.2023, עדכנה כי בעקבות הסגר, עובדיה מנועים מלהגיע לאתר והציעה פתרונות חלופיים, אך הנתבעים סירבו להמתין. ביום 22.10.2023 סילקו הנתבעים את ידה מן האתר באופן חד-צדדי ושלא כדין, מנעו ממנה להוציא את כלי עבודתה וציודה, ואיימו עליה בתביעת סרק של מיליון ₪. לפיכך, עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום יתרת חובם החוזי, לרבות העבודות הנוספות שבוצעו, בסך של 527,570 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הסילוק, והוצאות משפט ריאליות. הנתבעים טוענים מנגד, כי כתב התביעה הוא המשך ישיר לניסיונות סחיטה אינסופיים מצד התובעת, וכי מדובר בתביעת שווא, טקטית, שהוגשה בחוסר תום לב ובמטרה להקדים תרופה למכה. לטענתם, התובעת הפרה באופן בוטה ויסודי את הוראות ההסכם, ביצעה עבודות רשלניות ובלתי מקצועיות, ולא סיפקה רישיון קבלן כדין או פוליסת ביטוח כנדרש. עוד טוענים הנתבעים, כי העיכובים הדרמטיים בלוחות הזמנים נגרמו אך ורק בשל התנהלותה הנרפית של התובעת, אשר לא העסיקה כמות פועלים מספקת באתר. הנתבעים מכחישים מכל וכל כי היקף העבודות הנוספות היה משמעותי, וטוענים כי הטיעון הנוגע לפרוץ המלחמה הוא שימוש ציני ומקומם, שכן העבודות היו אמורות להסתיים חודשים רבים לפני כן. לגרסתם, התובעת שלשלה לכיסה סך של 649,250 ₪ (העולה על היקף החוזה המקורי כולו, שעמד על 484,000 ₪ בתוספת מע"מ) כתוצאה מהקדמת תשלומים שנעשתה לפנים משורת הדין. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי סכום התביעה העיקרית אינו מפורט, אינו בהיר ומתייחס לעבודות שלא הושלמו או לעבודות מקוריות שתומחרו באופן מנופח כעבודות חריגות. בד בבד עם כתב ההגנה בתביעה העיקרית, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד. במסגרת תביעתם הנגדית , עותרים הנתבעים לפיצוי כולל בסך של 1,226,645 ₪ בגין הנזקים הכבדים שלטענתם גרמה להם התובעת. במסגרת זו עותרים הנתבעים לסך של 755,881 ₪ (כולל מע"מ) עבור תיקון ליקויי בנייה חמורים שהתגלו בנכס, המבוססים על חוות דעת הנדסיות מטעמם. לטענתם, התובעת התקינה באופן הפוך את צנרת המים לאינטרפוץ, חיברה את מערכת האינסטלציה למערכת הישנה במקום להתקין מערכת חדשה, וביצעה איטום לקוי שגרם למים עומדים בפאטיו ובמקלחות. הנתבעים טוענים כי נגרמו להם נזקים כבדים עקב העיכוב במסירת הנכס, אשר יועד לשמש כנכס יוקרה להשכרה לצדדים שלישיים. בגין רכיב זה נתבע על ידם פיצוי בסך של 450,000 ₪ (כולל מע"מ), המהווה פיצוי בגין אובדן דמי שכירות לתקופת איחור של 6 חודשים שנגרמה כתוצאה מאי-השלמת העבודות ותיקון הליקויים. נוסף על כך, עותרים הנתבעים להחזר הוצאות מומחים בסך של 5,764 ₪, ולשיפוי בסך של 15,000 ₪ בגין עלויות מימון שנגרמו להם עקב הקדמת תשלומים לתובעת. התובעת כופרת בטענות הנתבעים. לטענתה, התביעה שכנגד היא מקרה מובהק של שימוש לרעה בהליכי משפט, משוללת כל עילה והוגשה אך ורק כמשקל נגד טקטי, כדי להלך עליה אימים. לטענתה, הנתבעים מודים בהודאת בעל דין כי שילמו לה רק כ-30% מהתמורה המגיעה לה בגין העבודות שביצעה בפועל, תוך שהם מעכבים באופן שיטתי כספים רבים. התובעת מוסיפה וטוענת, כי מיד לאחר סילוקה החד-צדדי מהנכס, התקשרו הנתבעים באופן ישיר עם מנהל העבודה מטעמה, מר גולן שמאי, עובדה המהווה הודאה באיכותו המקצועית של צוותה. אשר לליקויים הנטענים, לטענת התובעת יש לדחותם מכל וכל, שכן הנתבעים מנעו ממנה להשלים את העבודות ולבצע תיקונים בהתאם לדו"ח המסכם מיום 2.10.2023. לגרסתה, היא הייתה נכונה לבצע את ההשלמות הנדרשות, המוערכות בימי עבודה בודדים ובעלויות נמוכות, אך סולקה מהאתר וציודה ננעל במקלט. עוד נטען על ידה, כי חוות הדעת מטעם הנתבעים הוסתרו במחשכים, עוסקות בעבודות שלא בוצעו על ידה או בעבודות שתוקנו ונמצאו תקינות, ועל כן אין לייחס לה אחריות כלשהי לגביהן. הראיות בשים לב למחלוקת ולפערים בין חוות דעת הצדדים הן ביחס לביצוע העבודות (החוזיות והחריגות) על ידי התובעת והן ביחס לליקויים הנטענים בעבודות התובעת, מונה אינג' יקי נחמן כמומחה הנדסי מטעם בית המשפט (להלן – המומחה). ביום 2.4.2025 הגיש המומחה את חוות דעתו, במסגרתה מצא, כי בנכס ליקויים ו/או עבודות חסרות בהיקף מצטבר של 230,914 ₪. במסגרת הראיות, הגישה התובעת את חוות דעת המומחה מטעמה, מר דורון קמחי, וכן תצהירי עדות ראשית של נציגים מטעמה - מר רונן אברך ומנהל העבודה, מר מוחמד גאזי. מנגד, הנתבעים הגישו חוות דעת הנדסית של חברת "לעד הנדסה" מיום 26.10.2023, המפרטת ליקויים הנדסיים בנכס. כמו כן, הוגשה חוות דעתה של חברת "שוגר איתור ואבחון ושמאות נזקי מים" מיום 19.11.2023 בנוגע לכשלים באיטום ובמערכות המים, וכן מכתב מאת דיקשטיין יקותיאל ובניו. נוסף על כך, הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע 1, מר משה כץ. ביום 25.12.2025 התקיימה ישיבת הוכחות. במהלך הישיבה נחקרו המומחה מטעם בית המשפט; המומחים מטעם הצדדים – דורון קמחי ואלכסנדר דנה, מר אברך ומר כץ. מנהל העבודה מטעם התובעת, מר גאזי, אשר נתן תצהיר, לא התייצב לדיון בטענה כי מאחר והינו תושב שטחים לא הותרה כניסתו (פרוטקול עמ' 39, ש' 3-7). גם הגב' בן דב לא העידה הגם שזימון הוצא לבקשת התובעת, וזאת מאחר שהזימון לא הומצא לעדה על ידי התובעת כפי נקבע על ידי בית המשפט (פרוטוקול עמ' 1 שו' 37-39; עמ' 2, ש' 1-8). נוסף על כך, עורכי חוות הדעת מטעם חברת שוגר ועורך המכתב מטעם דיקשטיין יקותיאל לא נחקרו על חוות הדעת. בסיום ישיבת ההוכחות ניתן צו לסיכומים בתביעה ובתביעה שכנגד. משהוגשו סיכומי הצדדים ניגש למלאכת ההכרעה. דיון והכרעה מאחר שעניינה של התביעה העיקרית בטענה לתשלום בחסר בגין עבודות שבוצעו על ידי התובעת, ואילו עניינה של התביעה שכנגד, בעיקרו של דבר, בליקויים הנטענים בעבודות שבוצעו על ידי התובעת, ולנזקים שנגרמו לטענת הנתבעים כתוצאה מאיחור בביצוע העבודות, אדון תחילה בבירור טענות התובעת בתביעה העיקרית באשר ליתרת התשלום הנטענת, ולאחר מכן אדרש לטענות הנתבעים בתביעה שכנגד. התביעה העיקרית – תשלום בחסר כאמור, הסכם לביצוע עבודות השיפוץ נחתם בין הצדדים בחודש מרץ 2023. במסגרת ההסכם נקבע כי היקף העבודות שתבצע התובעת יעמוד על סך של 484,120 ₪ (בתוספת מע"מ). פירוט העבודות והתמורה בגין כל עבודה צורף כנספח א' להסכם. עיקר המחלוקת בתביעה העיקרית הוא ביחס לעבודות שבוצעו על ידי התובעת ושלטענתה לא שולמה התמורה בעבורן, בחלקה או במלואה. במשפט האזרחי כלל "המוציא מחברו עליו הראיה" קובע כי התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתה (י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד – 2003), עמ' 1508). כתובעת הדורשת תשלום עבור עבודות שלטענתה ביצעה, היא הנושאת בנטל השכנוע להוכחת היסודות העובדתיים של עילת תביעתה. ככלל, קבלן התובע בגין עבודות שלטענתו ביצע ולא קיבל את התמורה בעבורן, נדרש להוכיח כי ביצע את העבודות (הן החוזיות והן החריגות) כנדרש, וכי לא קיבל את התמורה בעבורן. החובה להוכיח כי עמדה בחובותיה החוזיות וביצעה את העבודה בפועל על כתפי התובעת (השוו: ת"א (שלום קריות) 31576-04-22 רויאל נע בגליל בע"מ נ' מ. מ. ג'וליס [נבו] (9.3.2025)). לשם עמידה בנטל האמור, על התובעת להניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית ועדות מספקת הנתמכת בראיות קבילות להוכחת תביעתה, ובכלל זה ביחס להיקף העבודות שבוצעו על ידה - הן העבודות החוזיות והן העבודות החריגות (השוו: ד"נ 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2) 229, 291; ת"א (שלום ת"א) 28721/05 אבי קטן נ' אלקטרה בע"מ [נבו] (6.11.2007)). ביחס לעבודות החריגות/נוספות, על התובעת הנטל להוכיח שביצעה עבודות חריגות שאינן כלולות בעבודות החוזיות ואת היקפן, וכי עבודות אלה נדרשו ואושרו על ידי הנתבעים (ע"א 552/88 כרים קובטי נ' גואל אזרחי, מה(3) 782, 784 (1991); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2399/52 ס.ב ששון נ' אריה שיוביץ, ט 194, 201 (1954)). כאשר קבלן תובע תשלום בגין עבודות חריגות, בדומה לדרישת התמורה עבור עבודות חוזיות, הנטל על כתפיו להוכיח את תביעתו. על הקבלן להוכיח כי ביצע את העבודות בפועל, וכי הוראות ההסכם מקנות לו זכות לקבלת התשלום הנדרש בגינן (השוו: ת"א (מחוזי ת"א) 47794-03-10 מנרב הנדסה ובניו בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל [נבו] (15.7.2019)). לעיתים, הדרך להוכחת ביצוע העבודות ו/או הזכאות לקבלת תשלום עבור ביצוע עבודות (חוזיות או חריגות) מוסכמת ומוסדרת בהסכם שבין הצדדים. כך גם בענייננו. הצדדים ביקשו לעגן בהסכם מספר הוראות הנוגעות לעבודות שיבוצעו על ידי התובעת ו/או עבודות נוספות, ככל שידרשו, מעבר למפורט בנספח א' להסכם.. בעניין זה נקבע, למשל, בסעיף 5.1 להסכם "שכל עבודה חדשה שתתומחר ותאושר לביצוע יתווספו לה ימי עבודה במקביל שיתווספו למניין הימים"; בדומה, בסעיף 6.1 להסכם נקבע "שהמזמין יהיה רשאי לבצע שינויים (הוספה או הפחתה) בעבודות באמצעות המתכנן אשר ידאג שההוראות לשינוי יעשו במסמך בכתב לקבלן". גם בנספח א' להסכם מצאו הצדדים להבהיר את ההסכמות באשר לביצוע העבודות על פי ההסכם ו/או עבודות נוספות כאשר צוין כי "כל התוכניות שמצורפים כנספח ג' והצעת המחיר נספח א' אלו שאושרו על ידי המזמין משה כץ והספק רונן אברך ולא יהיה כל תוספת תשלום מהמזמין או דרישה מהספק ללא הסכמה בכתב בין הצדדים (כולל חוץ ופנים צבא[ע] כל הבית, כל האמבטיות לפי התוכנית, שער, עבודות גבס לפי התוכנית, הריסה ופינוי לפי התוכנית איטום וכו'. כל עבודות החוץ הגג והפנים כפי שיש בהצעת המחיר זו ולפי התוכנית נספח ג'". מצוידים במושכלות יסוד אלו, אבחן עמידתה של התובעת בנטל המוטל עליה: אין מחלוקת כי בנסיבות מקרה דנן, הצדדים לא פעלו בהתאם להוראות ההסכם בכל אשר למנגנון ביצוע וחיוב עבור עבודות, ובפרט עבודות נוספות וחריגות. כאמור לעיל, בהתאם להסכמות החוזיות שבין הצדדים, על התובעת לקבל אישור מוקדם ובכתב על העבודה הנוספת ועל התשלום בגינה. בסיכומיה מאשרת התובעת את מה שאישר נציגה, מר אברך, בחקירתו הנגדית, כי מנגנון התמורה והאישור של העבודות שבוצעו על פי ההסכם לא יושם הלכה למעשה (ר' סעיף 21 לסיכומים). בחקירתו הנגדית הבהיר מר אברך בהקשר זה את אופן התנהלות הצדדים בפועל (פרוטוקול עמ' 48, ש' 1-8): עו"ד ברקוביץ: אתה טוען שהעבודה נעשתה וניתן לה אישור לפני כן? זה מה שאתה טוען? או שלא ניתן אישור ועשית בלי אישור? תגיד לי מה אתה טוען. העד, מר אברך: השיטה הייתה ש'תעשה תעשה תעשה' ומתווכחים, לא היה שום דבר שאני יודע לבוא ובתאריך מסוים אני מגיש חשבון ואני מקבל על עבודה, הכל היה כסכומים, הכל היה, עו"ד ברקוביץ: מה שאני שואל, תבין את השאלה שלי, זה הגיוני, אם אתה חושב שזה לא נכון אז תסביר לי למה לא. העד, מר אברך: האישורים ניתנו בעל פה. ובמקום אחר הוסיף והבהיר מדוע לטעמו לא פעל בהתאם להוראות הסכם (פרוטוקול עמ' 54, ש' 30-38; עמ' 55, ש' 1-9, ש' 13-39) (ההדגשות אינן במקור) העד, מר אברך: משה לא אישר פה עוד הרבה מאוד סעיפים, זה לא הסעיף היחידי, הוא לא אישר כלום, זה השיטה הייתה, לא לאשר, 'תמשיך לעבוד', לא לאשר, 'תמשיך לעבוד'. כב' הש' יצחק: למה אתה לא דואג לאישור לפני? העד, מר אברך: סליחה כבוד השופט, תקשיב. כב' הש' יצחק: זה ההסכם אומר את זה, ההסכם החדש אומר את זה שאתה צריך לקבל את האישור הזה בכתב מראש, גם שינויים צריכים להיות בכתב מראש כדי לחסוך בדיוק את זה, כדי לחסוך בדיוק את הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, את זה צריך לחסוך, עכשיו מה אני יכול לעשות? לא לעשות את העבודה שהוא מאשר לך, 'זה מה שאני עושה, תאשר לי את זה, זה לא בהסכם המקורי תאשר לי את זה', לא מאשר לא עושה. העד, מר אברך: אבל כבודו תקשיב, כבודו אתה צריך להבין עם מה אני מתמודד, אתה כרגע רואה בן אדם מאוד מאוד נחמד, צ'ארמר, הכל על הכיפאק, אני במהלך הפרויקט נתקלתי בבן אדם עבריין, ישב בכלא, שותף של שלי נרקיס, מאיים עליי לבוא הביתה ולפוצץ אותי, מאיים עליי עוד 1001 דברים (מדברים ביחד) מאיפה? בית המשפט יפתח, אתה רוצה אני ישלח, הבן שלי שלח לי ציטוט (מדברים ביחד) אני לא כתבתי כלום, הבן שלי שהיה שלח לי את זה אתמול בערב, אני יכול להראות לך את זה, סיפרתי לו מי זה. [...] כב' הש' יצחק: אני אשאל אדוני, בסדר? את זה אני מניח שלמדת אחרי שבוע, בהתחלה היית עבודות חוץ רק. העד, מר אברך: בהתחלה הכל היה על הכיפאק, 'תתקדם, הכל בסדר'. כב' הש' יצחק: ואז גילית את זה מהר מאוד, בטח לא אחרי שנחשפת לעבודות ב-1.2 מיליון שקל או 1.1, אז אתה מגלה את זה, את כל הדברים האלה אתה מגלה, את האופי, העד, מר אברך: בכל ההתחלה, כב' הש' יצחק: עוצרים, עוצרים באותו שלב העד, מר אברך: התחננתי, כב' הש' יצחק: מה חשבת שיקרה? העד, מר אברך: תקשיב, סליחה, התחננתי לעצור, ביקשתי לצאת. אני יכול להראות לך פה את הוואטסאפ שהוא שלח לי, 'אתה רוצה לצאת? תשלם לי 100,000 שקל', הכל היה הפחדה, הכל היה הפחדה, גם הסיבה שאישרתי את גולן זה בגלל שפחדתי, בגלל שאמרתי לבן אדם שיודע להתמודד איתו, אני אומר לך את האמת אני כל הזמן, כב' הש' יצחק: אבל הגעת לאותה סיטואציה רק עם חשיפה הרבה יותר גבוהה, התחלת לעשות את זה, יכולת לעצור את הכל הרבה לפני. העד, מר אברך: כבודו צודק, אני במאי, כב' הש' יצחק: המשכת לעבוד בלי אישור, בלי לסכם כמה המחיר, בלי אישור של העבודה, עושה את העבודה, אתה נושא בעלות לשיטתך ואחר כך אתה אומר, 'הוא לא אישר לי הוא איים עליי'. העד, מר אברך: כבודו צודק, אין לי ויכוח, טעות שלי, טעות. ההתחלה הייתה מאוד טובה, ההתחלה היה mister charmer , מספר סיפורים והכל כיף וחוץ לארץ, החודשיים הראשונים היו ירח דבש ולאט לאט הצטבר, הצטבר, הצטבר, הצטבר, שבמאי, רציתי בתחילת מאי, מאי אני מדבר כשהתחלנו את הפרויקט במרץ, בתחילת מאי רציתי לצאת, אני יכול להראות את הוואטסאפ, אוימתי, 'אתה רוצה לצאת תשלם 100,000 שקל ואז תצא', שנייה אחת אני גם אצטט. נמצא אפוא, כי לטענת התובעת, נוכח החשיפה שלה בפרויקט ובשל איומים והפחדות של הנתבע 1, נאלצה "להתכופף" ולהמשיך לבצע את העבודה, גם אם התשלום לא בוצע באופן מידי או בשלמותו. בכך ביקשה התובעת להסביר מדוע אין בידה אישור מראש ובכתב לעבודות שבוצעו, ומדוע אין הסכמה מוקדמת ביחס לתמורה לה היא זכאית מכוח העבודות שבוצעו על ידה ו/או הסכמה על היקף העבודה שבוצעה על ידה. ודוק, ההוראה בהסכם שבין הצדדים ביחס לעבודות נוספות הקובעת, כי כל עבודה נוספת מחייבת תמחור מראש ובכתב, וכי לא יהיו תוספות תשלום ללא הסכמה בכתב, נועדה למנוע מחלוקת, ובייחוד למנוע את הצורך בהתדיינות משפטית שבמסגרתה נדרשת הכרעה על ביצוע עבודות ותמחורן, ללא הסכמה מראש ובכתב. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי בת"א (מחוזי ת"א) 47402-01-18 מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ נ' אנשי העיר פרויקטים בע"מ [נבו] (6.5.2021): "אילו הקבלן היה מקפיד על הנוהל שנקבע בהסכם, מחלוקת זו הייתה נחסכת, שכן הגנת המזמין מפני תביעותיו של הקבלן לקבלת תמורה עבור העבודות הנוספות או השינויים שבוצעו הינה כי אלה לא אושרו על ידי המפקח, או כי המפקח לא אישר את התמורה שהתבקשה. משהקבלן לא הקפיד על קיומו של הנוהל, ולאור כל האמור לעיל, אין לו להלין אלא על עצמו ואל לו לצפות שבית המשפט יתקן בדיעבד את אשר הוא עוות מראש" זולת הצורך במניעת מחלוקות מיותרות, הדרישה להסכמה מראש ובכתב היא הסכמה חוזית שעל הצדדים להקפיד ולקיים כחלק מההסכמות החוזיות שביניהם. בת"א (מחוזי ת"א) 5909-02-19 פז הנדסה ובנין (1999) בע"מ נ' אשר פרומר [נבו] (22.11.2023) מסביר בית המשפט בהקשר זה כי: "עת מסדיר ההסכם מנגנון ביצוע עבודות נוספות יש להקפיד על קיום ההוראות בנדון. ובהתאם, וככל שנדרש הקבלן לעבודות נוספות מן הראוי כי יקדים ויודיע מראש למפקח על מנת לקבל האישור הנדרש. גם אם התקיימו נסיבות המצדיקות אישור בדיעבד הרי שנכון לקבלו בסמוך לאחר ביצוע העבודות והכל על מנת שלא להפתיע את המזמין בדיעבד ולהעמידו בפני עובדה מוגמרת עת מוגש חשבון לעבודות נוספות חודשים מספר לאחר השלמת העבודות" זאת ועוד, גם אם אניח כי פעלה בנסיבות המתוארות (ולטעמי, לא הונחו ראיות המוכיחות את הלחץ או האיומים הנטענים), עדיין דבר לא מנע מהתובעת ונציגיה לתעד את כל העבודות שבוצעו על ידה, ובפרט את כל העבודות הנוספות החורגות מהעבודות החוזיות על פי המפורט בהסכם. ברי, כי לא ניתן להשלים עם מצב שבו התובעת מבצעת לטענתה עבודה בפרויקט, ללא אישור או הסכמה מראש ובניגוד לאופן שנקבע בהסכם, לא מתעדת כראוי את העבודות שבוצעו והיקפן, ואז גם מבקשת לקבוע באופן חד צדדי את היקף העבודות שבוצעו ואת התמורה עבורן. דומני כי הדברים בהקשר זה מקבלים ביטוי גם בהתנהלות התובעת מול המומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט משמש כ"ידו הארוכה של בית המשפט". תפקידו להציג בפני בית המשפט, באופן אובייקטיבי ונטול פניות, את ממצאיו ומסקנותיו המקצועיות לאחר שערך בדיקה ובחינה של טענות הצדדים ומצב הנכס. בית המשפט נעדר יכולת מקצועית לבחון או להעריך את העבודות שבוצעו בפועל או את היקפן, וממילא אין בידיו הידע להערכת עלות התיקון, ככל שנמצא ליקוי. מקום בו נמנעה התובעת מלהציג למומחה אסמכתאות ביחס לעבודות החוזיות ו/או העבודות הנוספות שבוצעו על ידה, לרבות היקף העבודות בפועל (ראו הערות מקדימות לחוות הדעת, עמ' 4; פרו' עמ' 4, ש' 22-30; ש' 35-37; עמ' 5, ש' 4-12), אין בידי בית המשפט כלים לבחון ולהעריך באמצעות המומחה מטעמו את ביצוע העבודות כנטען על ידה, ואת ההצדקה לחיוב הנתבעים בתשלום נוסף (השוו: השוו: ת"א (שלום ת"א) 76166-12-20 אייל ד. אבן ושיש בע"מ נ' מגנזי תשתיות ב.ג.מ. בע"מ [נבו] (30.11.2025)). אוסיף בהקשר זה, כי לא זו בלבד שלא הונחו בפני המומחה אסמכתאות ביחס לביצוע העבודות כאמור, אלא שגם המומחה מטעם התובעת כלל לא נדרש בחוות דעתו לעבודות שבוצעו על ידי התובעת, לא כל שכן היקפן ושוויין המוערך (פרו' עמ' 38, ש' 6-13). מטעמים אלה, תביעת התובעת ביחס לקבלת תשלום עבור עבודות שלטענתה בוצעו על ידה, מעוררת קושי ראייתי. לצד זאת, אין לומר כי בנסיבות אלה נסתם הגולל על התביעה העיקרית. לצורך עמידה בנטל המוטל עליה, אין הכרח בהגשת חוות דעת מקצועית להוכחת ביצוע העבודות או חלקן (הגם שהדבר יכול להקל מאוד לעמידה בנטל). עמידה בנטל, גם אם באופן חלקי, יכולה להתקיים גם בנסיבות בהן מונחות בפני בית המשפט ראיות אובייקטיביות אחרות, מזמן אמת, המשקפות את התנהלות הצדדים ואת מצב הנכס. הדברים נכונים במקרים המתאימים גם כאשר הצדדים פעלו שלא בהתאם להוראות ההסכם, ולא הקפידו על אישור מראש ובכתב. פרופ' זמיר בספרו חוק חוזה הקבלנות, תשל"ד-1974 פירוש לחוקי החוזים (1974) מציין כי הגם שמדובר בתנייה חוזית, אפשר שבית המשפט יידרש לפצות קבלן על עבודות נוספות שביצע, גם בהעדר אישור מראש ובכתב, בנסיבות בהן יוכיח הקבלן שביצע עבודות נוספות לפי בקשת המזמין או בהסכמתו. במקרה שכזה, לטעמו, "ניתן לצפות שבתי־המשפט ימנעו את נסיונו של המזמין להסתמך על אי-קיום הדרישה הפורמלית הנדונה, בנימוק שהדבר מהווה שימוש בזכות שלא בדרך מקובלת ובתום-לב" (עמ' 415-416). לפיכך, יש לבחון האם עמדה התובעת בנטל להוכחת תביעתה או חלקה על בסיס הראיות שהוגשו לבית המשפט? אקדים ואטעים, כי לטעמי התובעת עמדה בנטל באופן חלקי. אנמק: במסגרת הדיון והטיעון בפני, הרבו הצדדים לטעון תוך הפנייה למסמכים וטבלאות שונות אשר לטענת כל צד, מוכיחים את גרסתו. בענייננו, הלכה למעשה, המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת הפער בין העבודות שלטענת התובעת בוצעו על ידה בפועל והסכומים ששולמו בגין העבודות כאמור, לבין העבודות שלטענת הנתבעים בוצעו על ידי התובעת והתשלומים ששולמו לתובעת בעבורן. בעניין זה הבהיר הנתבע 1 בעדותו כי אין עבודה שבוצעה ולא שולם בעבורה, והמחלוקת נסובה סביב היקף הביצוע והתמורה לה זכאית התובעת (עמ' 92, ש' 37 – עמ' 93, ש' 14): העד, מר כץ: אני מסביר, כל עבודה שהוא עשה בפועל וגם אם לא הסכמתי למחירים ולא הסכמתי למחירים, נרשמה בדו"ח האקסל, צויינה ושולמה. הדו"ח האקסל זה היה הדבר היחיד שהיה לי ככלי לעקוב אחרי התשלומים, אחרי העבודה, זה הכלי היחיד שהיה לי. שום התנהלות מולו לא הייתה, הוא היה מגיע לפגישה כבודו, אני הייתי מביא לו את האקסלים מודפסים או בוואטסאפ לכל פגישה, הוא היה מגיע עם 4 מחברות, 10 פתקים, לא משנה כמה הערות וכמה, והולך. עכשיו אני הייתי אומר לו, 'רונן בבקשה, אתה נוגע באקסל, אתה משנה עמודות, בבקשה או שתשלח את זה בנפרד או שתגיד לי ואני אתקן ואכניס', לא, מעולם ואני עומד כך ואני נשבע, מעולם לא קרה עבודה שאני אישרתי והיא לא נכנסה מיד לאקסל ומיד הוא קיבל כבר מראש 30% שהוא עוד לא עשה אותה וכבודו, הוא לא עשה והוא התווכח איתי, 'זה כבר ביצעתי 50%'. כב' הש' יצחק: ועבודה שלא אישרת? העד, מר כץ: שלא אישרתי והוא לא עשה אותה, הוא לא עשה. כב' הש' יצחק: עבודה שלא אישרת והוא עשה. העד, מר כץ: הוא לא עשה. כב' הש' יצחק: לא היה דבר כזה? העד, מר כץ: אין דבר שהוא עשה ולא שילמתי, מה הוא עשה? וראו בעניין זה גם עדות הנתבע 1 בעמ' 93, ש' 37 – עמ' 94, ש' 6 ביחס לקביעת היקף העבודה שבוצעה והרישום בטבלה. מהעדויות שנשמעו בפני עולה כי בסוגיה זו הצדדים התנהלו באמצעות טבלת אקסל שערך הנתבע 1 ושעודכנה מפעם לפעם על ידי הצדדים בהתאם להתקדמות העבודות. הצדדים אינם חלוקים על כך שהמעקב אחר העבודות שבוצעו בפרויקט על ידי התובעת, כמו גם התשלומים ששולמו לתובעת עבור העבודות, נעשה באמצעות טבלת אקסל שנערכה במקור על ידי הנתבע 1 (ראו: התכתבות דוא"ל בעמ' 149-151 בנספח 32 לתצהיר אברך; וכן פרו' עמ' 98, ש' 11-16). בפני הונחו מספר גרסאות לטבלת האקסל, וזאת משום שהטבלה הועברה הלוך ושוב בין הצדדים, אחת לתקופה, כאשר כל פעם התעדכנה על ידי מי מהצדדים בהתאם להתקדמות ביצוע העבודות והתשלומים שבוצעו ושעוד נותרו. בהתאם, כל צד הגיב בהערותיו בצד הטבלה לתיקונים/תוספות שנערכו (פרו' עמ' 98, ש' 12-16; עמ' 99, ש' 5-25, ש' 30-39; עמ' 100, ש' 1-5). המחלוקת בין הצדדים משתקפת, בפועל, בפער שבין שתי טבלאות אקסל המסכמות את העבודות שהיה על התובעת לבצע, היקפן, שווין, החלק בעבודות שבוצע, התשלומים ששולמו והיתרה לתשלום. טבלה אחת עליה נסמכת התובעת להוכחת תביעתה (נספח 32 לתצהיר אברך בתביעה העיקרית), וטבלה שנייה עליה נסמכים הנתבעים להוכחת טענות ההגנה מטעמם (נספח 2 לתצהיר כץ בתביעה העיקרית) (עמ' 100, ש' 9-23). אשר לטבלה עליה נסמכת התובעת בתביעתה, אין מחלוקת שלא מדובר בטבלה שנערכה בזמן אמת, כי אם טבלה שנערכה על ידי מר אברך לצורך התביעה ולשם ריכוז טענות התובעת להוכחת התביעה (עמ' 42, ש' 34-38; עמ' 43, ש' 6-36). מכאן, שאין בטבלה האמורה משום ראיה להוכחת התביעה, ולכל היותר מדובר בכלי עזר לבחינת טענות התובעת. אוסיף, כי יש קושי להסתמך על הטבלה המסכמת, שכן, ראשית, הסכום על פיה אינו סכום התביעה (על פניו בוצעו הפחתות של עבודות שלא בוצעו, אולם אלה לא קיבלו ביטוי בתביעה), ושנית, חלק מאותן ראיות עליה נסמכת הטבלה, לא צורפו כראיה מטעם התובעת באופן שבו נעדרת תשתית או אסמכתא להוכחת הנטען. כך, למשל, ביחס לדוא"ל מיום 14.3.2023 אשר מהווה, לשיטת התובעת, ראיה להוכחת ההסכמה ביחס לחלק מהעבודות שבוצעו (עמ' 50, ש' 32-39; עמ' 51, ש' 1-5). יחד עם זאת, בתמיכה לריכוז הנתונים בטבלה המסכמת צרפה התובעת בנספח 32 לתצהיר אברך טבלאות מזמן אמת שהוחלפו בין הצדדים. הטבלה העדכנית האחרונה מזמן אמת של התובעת היא הטבלה אשר עודכנה ביום 22.10.2023 (הגם שצוין שהיא מעודכנת נכון ליום 20.9.23). הטבלה מרכזת את העבודות והתשלומים שלשיטת התובעת בוצעו עד למועד הפסקת עבודתה בפרויקט. הטבלה צורפה להודעת דוא"ל מיום 24.10.2023 והיא אף נוקבת בסכום התביעה (הודעת הדוא"ל צורפה כנספח 21 לתצהיר אברך; הודעת הדוא"ל כולל הצרופות צורפה כנספח 9 לכתב התביעה; הטבלה שצורפה להודעת הדוא"ל צורפה בעמ' 172 לנספח 32 לתצהיר אברך). אם כן, הבסיס להכרעה במחלוקת העובדתית מעוגן בהבדלים בין הטבלה המעודכנת ליום 22.10.2023 (מועד הפסקת עבודת התובעת בפרויקט) שצורפה כנספח 2 לתצהיר כץ (להלן – טבלת הנתבעים), לבין הטבלה המעודכנת נכון ליום 22.10.2023 שצורפה בעמ' 172 לתצהיר אברך (להלן – טבלת התובעת). מה ההבדל בין הטבלאות? לשיטת התובעת, בהתאם לטבלת התובעת, בגין העבודות שבוצעו על ידה באופן מלא, על הנתבעים לשאת בתשלום כולל בסך של 1,176,821 ₪ (כולל מע"מ). הסכום האמור משקף סך של 707,359 ₪ (כולל מע"מ) בגין עבודות שבוצעו (לא כולל תוספות); סך של 151,047 ₪ (כולל מע"מ) בגין עבודות חשמל שבוצעו; סך של 318,416 ₪ (כולל מע"מ) בגין תוספות לעבודות שבוצעו. בפועל, הנתבעים שילמו לתובעת סך של 649,250 ₪ (כולל מע"מ). לפיכך, הנתבעים נותרו חייבים את סכום התביעה בסך של 527,570 ₪. מנגד, לשיטת הנתבעים, בהתאם לטבלת הנתבעים, התובעת זכאית לתשלום בסך של 604,938 ₪ (כולל מע"מ) בגין העבודות שבוצעו על ידה. הסכום האמור משקף סך של 497,076 ₪ (כולל מע"מ) בגין העבודות שבוצעו; סך של 107,862 ₪ (כולל מע"מ) בגין עבודות חשמל שבוצעו. מאחר שכאמור, הנתבעים שילמו סך של 649,250 ₪ (כולל מע"מ), לשיטתם, עומדת לטובתם יתרת זכות אצל התובעת בסך של 44,312 ₪. השוואה בין הטבלאות מעלה כי המחלוקת ביחס לעלות המוסכמת בנוגע לעבודות היא מזערית. כך למשל, עבור התקנת 3 בריכות אינסטלציה, התמחור בטבלת התובעת עומד על 15,000 ₪, ואילו בטבלת הנתבעים על סך של 12,500 ₪. דוגמא להבדל נוסף ניתן לראות בתמחור של "ריצוף סוג ב'" כאשר התמחור לפי טבלת התובעת עומד על סך של 8,750 ₪, ואילו בטבלת הנתבעים עומד התמחור על סך של 5,000 ₪. עוד הבדל שניתן לעמוד עליו הוא בסיווג של העבודות - בטבלת הנתבעים כלולות חלק מהעבודות אשר התובעת כוללת בטבלת התוספות, ולא בטבלת התובעת (סגירת קרניז – 3,000 ₪; ארונות אינסטלציה – 1,000 ₪; הורדת מעקה – 3,500 ₪; קופינג – 8,760 ₪; בור חלחול – 1,500 ₪; קיר גבס – 3,500 ₪ קוביות בטון בגג – 1,200 ₪. הסכומים האמורים לא כולל מע"מ). אם כן, היקף ביצוע העבודות בפועל, ולא תמחורן, הוא עיקר המחלוקת המשקפת את פערי הסכומים בין. התובעת טוענת כי ביחס להיקף ביצוע העבודות מדובר ב- 100% ביצוע של כלל העבודות המפורטות בטבלת התובעת. הנתבעים טוענים, מנגד, להיקף ביצוע נמוך יותר ביחס לחלק מהעבודות על פי טבלת הנתבעים. פערים נוספים עולים ביחס לעבודות החשמל שבוצעו והתוספות שלטענת התובעת בוצעו על ידה. לפיכך, בהינתן האמור, ההכרעה המתבקשת בראש ובראשונה היא ביחס לפער בין הטבלאות. הכרעה זו נדרשת במחלוקות ביחס להיקף הביצוע בפועל של העבודות; בהיקף עבודות החשמל שבוצעו; ובעבודות הנוספות ("תוספות") שנתבעו. למחלוקות אלה אדרש כעת: היקף ביצוע העבודות בפועל לצורך המחשת המחלוקת שבין הצדדים בשאלת היקף העבודות שבוצעו בפועל, אפנה למס' דוגמאות: דוגמא 1: שליכט חוץ - לטענת התובעת בכל הנוגע לטיח ושליכט חוץ היא ביצעה 100% מהעבודה, ולכן מגיע לה 100% מהתמורה המוסכמת. הנתבעים טוענים כי התובעת ביצעה בפועל רק 30% מהעבודה, ולכן מגיעה לה רק 30% מהתמורה המוסכמת; דוגמא 2: שיפוץ חדרי האמבטיה - התובעת טוענת לביצוע בפועל של 100%, ואילו הנתבעים טוענים להיקף ביצוע בפועל של 75% בלבד; דוגמא 3: שער חיצוני ברזל - לטענת התובעת העבודה בוצעה במלואה (100%), ואילו לטענת הנתבעים מדובר בהיקף עבודה בפועל של 50% בלבד. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהונחו בפני, אני סבור כי בנסיבות העניין יש להעדיף את גרסת התובעת על פי טבלת התובעת, על פני גרסת הנתבעים המבוססת על טבלת הנתבעים, וזאת בכפוף למספר הסתייגויות עליהן אעמוד להלן. ראשית, על היקף העבודות שבוצעו בפועל ניתן ללמוד מהתנהלות הצדדים בסמוך לסיום עבודתה של התובעת בפרויקט. ביום 2.10.2023 נערך על ידי הנתבע 1 דו"ח מסכם הכולל הערות לעבודות השיפוץ בפרויקט (נספח 27 לתצהיר אברך). הנתבע 1 העיד כי הגיע לאתר ובחן את עבודות הפנים שלטעמו נדרשות השלמה. בהתאם, ערך דו"ח ושלח אותו למר אברך ולמר שמאי (עמ' 112, ש' 12-24; ). לא מדובר בדו"ח מקצועי או חוות דעת של איש מקצועי אשר לליקויים הקיימים, אלא התרשמותו האישית של הנתבע 1 מההשלמות הנדרשות בפרויקט. מבחינה זו, די בדו"ח האמור כדי לשקף, פחות או יותר, את היקף העבודות שבוצעו בפועל ואת ההשלמות הנדרשות, וזאת במנותק מהליקויים, ככל שישנם, באותן עבודות. מעיון בדו"ח ניתן אכן להתרשם, כי ביחס לעבודות הפנים מדובר בעבודות גמר שאינן בהיקף משמעותי. מסקנה זו מתבקשת גם לנוכח תחלופת ההודעות הקוליות בין הצדדים בעקבות הדוח שנשלח על ידי הנתבע 1. ביום 3.10.2023 הנתבע 1 שולח הודעה קולית למר אברך ולמר שמאי במסגרתה הוא מציין כי ערך רשימה של עבודות להשלמה "שיהיה לכם מסודר, שתוכלו לעבור על זה ולתקתק את זה". הוא מוסיף ומציין כי הוא מוכן למסירה "רק תגידו לי מתי. תגידו לי מתי לבוא, ואני רוצה – הלוואי וזה היה כבר לפני חודשיים, שלוש, אבל... גם היום, מחר, זה בסדר, רק לגמור כבר.". מענה להודעה ולדו"ח ניתן על ידי מר שמאי באותו היום. מר שמאי משיב כי הם עוברים על הרשימה, ומציע לקיים פגישה כדי לעבור על הרשימה ולבצע מסירה. במענה שנשלח על ידי הנתבע 1 באותו היום, הוא מוסר כי יבדוק אם הוא יכול "מחר" ומוסיף "אבל זאת אומרת שעברתם על הדברים, עברתם על הרשימה, עברתם ומבחינתכם מחר הכל... תקין ומוכן, אם זה צבע, ריצוף, אמבטיות, אסלות.... כל ההערות..." (ראו תמלול ההודעות - נספח 8 לתצהיר אברך בתביעה שכנגד). ואמנם, ביום 4.10.2023 מר אברך שולח הודעה קולית לפיה "סיימנו היום את הבית. הבית נקי מסודר". אברך מוסיף ושואל את כץ "מתי מחר אתה רוצה להיפגש, על מנת שנעבור על הרשימה של הריג', האחרונה של הריג'קטים שלך, ולראות ש.. הכל בסדר?". הוא גם מבהיר לנתבע 1 כי נותר עובד אחד לניקיונות קטנים שעוד צריך (נספח 9 לתצהיר אברך בתביעה שכנגד). תחלופת ההודעות קולית הנ"ל מצביעה על כך שלמעט השלמות ותיקונים אחרונים, עבודות פנים שבוצעו על ידי התובעת הן בהיקף מלא (בכפוף להסתייגות בהמשך). שנית, לטעמי, בטבלת הנתבעים חסר מידע מזמן אמת, ומכאן, ועל פני הדברים, היא לא משקפת את המציאות כהווייתה. מהראיות שהונחו בפני ניתן ללמוד, כי בין הצדדים התקיים שיח מקיף ורחב יותר במסגרת ההערות לטבלה, מעבר לזה המצוי בטבלת הנתבעים. כפי שניתן להתרשם, בטבלת הנתבעים ישנן הערות בצד הטבלה אשר על פי טיבן הן הערות של הנתבע 1 לטבלה שנשלחה על ידי התובעת. השוואה לגרסאות קודמות של הטבלה מלמדת, כי הצדדים הוסיפו את הערותיהם ביחס לעבודות שבוצעו על ידי התובעת. כך, למשל, בטבלה המעודכנת נכון ליום 10.7.2023 אשר נשלחה לנתבעים בוואטסאפ ביום 6.8.2023 (להלן – טבלת יולי 23), ניתן לראות את ההערות שהעירו הצדדים ביחס לעבודות שבוצעו על ידי התובעת (נספח 32 לתצהיר התובעת). השוואת טבלת הנתבעים לטבלת יולי 23 מעלה כי ישנן הערות נוספות שלא מופיעות בטבלת הנתבעים. לכאורה, מאחר שטבלת הנתבעים אמורה להיות מעודכנת נכון ליום 22.10.2023 ומאוחרת לטבלת יולי 23, היא מטבעה הייתה אמורה להכיל את כל ההערות שצורפו על ידי הצדדים קודם לכן. בפועל, חסרות הערות של הצדדים מזמן אמת שיש בהן כדי לשפוך אור על המחלוקות, לרבות ביחס לעבודות החוץ (כהשלמה למסקנות לעיל מהדו"ח המתייחסות לעבודות הפנים). להלן מספר דוגמאות הממחישות את ההבדלים וחוסר הקוהרנטיות בטבלת הנתבעים: דוגמא ראשונה: "מערכת אינסטלציה לפי נספח א' להסכם" - על פי טבלת הנתבעים התובעת ביצעה עבודות אלה בהיקף של 85% בלבד. לעומת זאת, בטבלה יולי טוענת התובעת לביצוע 100% מהעבודות. אילו הייתה מחלוקת כבר בחודש יולי על היקף העבודות האמורות, ניתן להניח כי הנתבע 1 היה מעיר על גבי הטבלה כי מדובר בעבודה חלקית או כל הערה אחרת לצורך העניין, וזאת כפי שנהג לעשות ביחס לרכיבם אחרים בטבלה. ברם, אין כל הערה מצד הנתבעים ביחס להיקף העבודה בטבלה, וממילא לא הונחה בפני כל ראיה אחרת על פיה הייתה מחלוקת בזמן אמת ביחס לעבודות האינסטלציה כאמור; דוגמא שנייה: "בריכות האינסטלציה" - גם שם צוין בטבלת הנתבעים כי התובעת ביצעה עבודה בהיקף של 85% בלבד, בעוד שבטבלה מחודש יולי 23 צוין כי היקף העבודות על פי התובעת עומד על 100%. בדומה, גם ביחס לרכיב זה לא נוספה כל הערה מצד הנתבעים אשר להיקף העבודות שבוצעו בפועל ו/או בכלל - נהפוך הוא, בטבלת יולי 23 צוין בהערות "100%"; דוגמא שלישית: "התקנת שער ברזל חיצוני" - בטבלת הנתבעים צוין כי מאחר שבוצע פירוק בלבד ללא הרכבה, התובעת זכאית רק ל- 50% מהתמורה. עיון בטבלה חודש יולי 23 מלמד כי ההערה האמורה קיימת גם שם, אולם בעקבותיה צוין בהמשך כי "בוצע פירוק והזזה 3 פעמים פלוס בניית גדר מגבס". עוד צוין בהערות "100%". הערות אלה, כאמור, לא קיבלו ביטוי בטבלת הנתבעים ועל פניו הושמטו ממנה. דוגמא רביעית: "חציבת רצפה 130 מטר" - בטבלת הנתבעים מדובר על 90% ביצוע בלבד כאשר בהערות נכתב "יש למדוד ולבדוק שזה לא נספח פעמיים עם הפעם הקודמת". לעומת זאת, בטבלת יולי 23 מצוין 100% ביצוע, כאשר בנוסף נכתב בהערות "מוזמנים למדוד" - ללמדך על התנהלות והתכתבות נוספת מעבר למה שניתן ללמוד מטבלת הנתבעים. דוגמא חמישית: "טיח ושליכט חוץ" - בטבלת הנתבעים מדובר על 30% ביצוע פועל בלבד. על פי טבלת יולי 23 מדובר על 50% ביצוע, כאשר בהערות בהמשך תוקן ל- 70% ביצוע. בהמשך ישנן הערות ביחס לסיקור איש טכני של נירלט, אולם אין הערה או מחלוקת כי היקף העבודות עומד על 70%. אוסיף, כי בטבלת התובעת נטען על ידה להיקף ביצוע של 100%, אולם טענה זו נעדרת בסיס והוכחה, וכפי שאפרט להלן במסגרת ההסתייגויות מאימוץ מלא של טבלת התובעים, יש להפחית מהסכומים הנטענים שם. הדוגמאות לעיל הן דוגמאות חלקיות, אך ממצות במובן זה שהן מלמדות על מידע חלקי וחסר בטבלת הנתבעים. בכך יש כדי להפחית את המהימנות והמשקל שיש לתת לטבלת הנתבעים ביחס ליתר הראיות שהונחו בפני. שלישית, דומה כי הגורם שבידו האפשרות לשפוך אור ולהבהיר את הסוגיה באופן המיטבי, הוא מנהל הפרויקט מר גולן שמאי. מדובר במי ששימש כמנהל הפרויקט מטעם התובעת עד לסילוקה מהאתר, ובהמשך מי שביצע עבודות עבור הנתבעים בהתקשרות ישירה עמם. פשיטא, כי ברשותו מידע נחוץ ודרוש על מנת לבחון את היקף העבודות שבוצעו בפועל על ידי התובעת נכון למועד סילוקה מהאתר, לרבות מידע באשר לעבודות שנדרש לבצע בעצמו לאחר סילוק התובעת כאמור, והיקפן. ברשימת העדים מטעם הנתבעים מיום 07.11.2024 נכלל שמו של מר שמאי כאחד העדים מטעמם. הנתבעים הבהירו כי "מר גולן שמאי, אשר שימש כמנהל אתר העבודה מטעם גלאון טוטל, יעיד, בין היתר, אודות התנהלותה, מעשיה ומחדליה של גלאון טוטאל בכל הנוגע לביצוע עבודות השיפוץ בנכס ברחוב וינגייט 70 הרצליה". בפועל, לא הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שמאי, והוא גם לא זומן לעדות באמצעות בית המשפט. לטענת הנתבעים, הם ביקשו להגיש תצהיר עדות ראשית של מר שמאי, אולם האחרון טען לטענתם כי נוכח קיומו של חוב כספי בסך של 180,000 ₪ של התובעת כלפיו, הוא חושש כי עדותו בתיק תגרום למר אברך להימנע מתשלום החוב. לכן, לטענתם, דרש כי הנתבעים יגבו את החוב במקרה האמור (עמ' 81, ש' 20-28; עמ' 82 שורות 1-17). לטענתם, נוכח התניית עדותו בתשלום, נמנעו מלהגיש תצהיר מטעמו. אין בידי לקבל טענה זו. לא זו בלבד שטענה זו נטענה לראשונה במסגרת ישיבת ההוכחות, ולא הוגשה כל בקשה בזמן אמת עת נדרשו הנתבעים להגיש ראיותיהם, הרי שאפילו היה ממש בטענה, ברי כי זימונו של מר שמאי לעדות אינה עניין לבחירה או לשיקול דעת העד, וניתן היה לבקש לזמנו לעדות באמצעות בית המשפט, ולחייבו להתייצב לעדות לצורך מסירת גרסתו בחקירה ראשית. זאת לא נעשה. מעת שבעל הדין כלל עד ברשימת העדים מטעמו, חזקה עליו כי העד נדרש לצורך הוכחת עניין שבעובדה הנחוץ להוכחת גרסתו. הכללת עד ברשימה מצביעה על כך שבעל הדין ראה בו, לפחות בשלב קדם המשפט, עד שנועד לסייע בהוכחת עניין מסוים או בהצגת מסמך. משכך, על בעלי הדין להקפיד ולבחון היטב את העדים שהם מבקשים לכלול ברשימת העדים מטעמם, שכן להימנעות מעדות של עד שנכלל ברשימה, יכולה להיות משמעות בהליך ובהכרעת בית המשפט, לרבות ביחס לאפשרות להקים חזקות עובדתיות שונות הנובעות מהכללתו ברשימת העדים ומאי העדתו בהליך. יש לזכור, כי הכללת עד ברשימת עדים מטעם בעל דין, מגבילה את אפשרות פניית הצד השני לעד בסוגיה שבנדון, ועל כן על בית המשפט להקפיד ולבחון את הטעם לאי העדתו. כידוע, הלכה מושרשת היא, כי עדות רלוונטית שלא הובאה על ידי בעל דין, אשר יש בה כדי לסייע בבירור האמת, משלא הוצגה לפני בית המשפט, דינה שתיזקף כנגד בעל הדין שנמנע מהבאתה. עמד על כך בית המשפט בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980) (מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 (1993) וראו גם ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [נבו] (27.7.2008): "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" הלכה זו נכונה גם ביחס להימנעות בעל דין מהבאת ראיה או עדות וגם ביחס למקרים בהם בעל דין נמנע מהבאת עדות של העד הרלוונטי אשר לו ידיעה אישית על המחלוקת העובדתית. בעניין זה קבע כבוד השופט גולדברג בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו [נבו] (12.9.1991): "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד". והוא הדין כאשר בעל דין בוחר להביא לעדות עד משני ולא את העד המרכזי הרלוונטי לעובדות שבמחלוקת (י' קדמי על הראיות (חלק ד, 2009) עמ' 1889-1910). בחירת הנתבעים שלא לזמן לעדות את מנהל הפרויקט בסוגיות שבמחלוקת, נזקפת לחובתם. אילו מנהל הפרויקט היה מוזמן לעדות, ניתן היה לשפוך אור על ההתנהלות בזמן אמת ולעמוד על גרסאות הצדדים. מטעמים אלה, כאמור, מצאתי להעדיף את טבלת התובעת על פני טבלת הנתבעים לצורך הוכחת ביצוע העבודות המפורטות שם (למעט לעניין התוספות ועבודות החשמל אליהן אתייחס בהמשך). כפי שציינתי לעיל, אימוץ טבלת התובעת כפוף למספר הסתייגויות, עליהן אעמוד להלן: ראשית, להודעת הדוא"ל מיום 24.10.2023 צורף, בנוסף לטבלת התובעת, מכתב מסכם של מר אברך במסגרתו הוא מאשר כי ביחס לעבודות הפנים נותרו תיקוני צבע בהיקף של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ; שנית, באותו מכתב מוסיף מר אברך ומבהיר, כי ביחס לעבודות החוץ (טיח ושליכט), בוצעו רק 70% מהעבודה, ולהערכתו מדובר בעבודות בהיקף עלויות של 22,000-27,000 ₪; שלישית, בטבלה המסכמת ישנו פירוט של "דברים שלא בוצעו (ללא מע"מ)" (סעיפים 49-53) אשר הופחתו מהחוב הנטען. בחלקם קיימת חפיפה למכתב שצורף להודעת הדוא"ל מיום 24.10.2023 ("שליכט על הבית עלות") ובחלקם מדובר על פניו בעבודות נוספות (פיגום – 12,000 ₪ - הגם שבמכתב הנ"ל ציין כי הקמת הפיגום באחריות המזמין; שליכט בחדר כושר – 6,000 ₪; פריימר – 4,000 ₪). לפיכך, מהסכום המפורט בטבלה יש להפחית את העבודות שלא בוצעו בהיקף מצטבר של 56,000 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ: 65,520 ₪ כולל מע"מ). אם כן, המסקנה המתבקשת מן המקובץ לעיל היא, כי ביחס לעבודות שביצעה התובעת, יש להעמיד את התמורה לה היא זכאית על סך של 641,839 ₪ (כולל מע"מ) (707,359 ₪ פחות 65,520 ₪). ביצוע "תוספות" על ידי התובעת בעניין התוספות שבוצעו על ידי התובעת, כנטען על ידה, המחלוקת בין הצדדים היא כמעט מוחלטת. לטענת התובעת, כפי שמשתקף בטבלת התובעת, בוצעו על ידה עבודות נוספות או "תוספות" לעבודות ההסכם בסך של 318,416 ₪ (כולל מע"מ). להוכחת טענותיה צרפה התובעת את "טבלת התוספות לתשלום" (נספח 32 לתצהיר אברך, עמ' 176) (להלן – טבלת התוספות לתשלום). מנגד, מעיון בטבלת הנתבעים, לכאורה אין רכיב של תוספות, אולם בפועל ניתן לראות כי למצער ביחס לחלק מהתוספות אשר התובעת כללה בטבלת התוספות לתשלום, הנתבעים הכירו בחבות ובסכום התמורה בטבלת הנתבעים (סגירת קרניז מזגנים – 3,000 ₪; חנוכיית מים – שבירת ארונות אינסטלציה בטון – 1,000 ₪; מעקה עץ - הורדת מעקה עץ בין הקומות ובניית פינות אפס – 3,500 ₪; קופינג – קופינג + הובלה 600 – 8,760 ₪; ניקוז חצר אנגלית - בור חלחול למים גלי – 1,500 ₪; קיר גבס טלוויזיה סלון – קיר גבס בסלון - 3,500 ₪; קוביות בטון בגג – קוביות בטון בגג - 1,200 ₪. הערה – ביחס לגבס בסלון, אין מחלוקת כי לא בוצעה העבודה על ידי התובעת ואינה זכאית לתמורה. ביחס לעבודות הקופינג - הנתבעים הכירו רק ב- 85% ביצוע. כלומר, הנתבעים הכירו בעבודות נוספות בהיקף מצטבר של 20,646 (כולל מע"מ)). התובעת מבקשת לבסס את הוכחת תביעתה באשר לביצוע התוספות על ידה, ואת התמורה לה היא זכאית עבור ביצוען, על טבלת התוספות לתשלום. התובעת לא צירפה כל חוות דעת או ראיה חיצונית אחרת מהן ניתן ללמוד על ביצוע העבודות ו/או על מקור הסכמה אחר לביצוען ו/או לעלותן, וגם לא הציגה את הפירוט והאסמכתאות כאמור בפני המומחה מטעם בית המשפט (פרו' עמ' 4, ש' 22-37). טבלת התוספות לתשלום כוללת שני חלקים – חלק ראשון, "תוספות" ע"ס 81,950 ₪; חלק שני, "תוספות שבוצעו" ע"ס 190,200 ₪ (וסה"כ במצטבר 272,150 בתוספת מע"מ). אשר לחלק הראשון של טבלת התוספות לתשלום - מעיון בטבלה המסכמת שצורפה לנספח 32 לתצהיר אברך נלמד, כי את הראייה וההוכחה לביצוע התוספות והתמורה בעבורן (החלק הראשון), מבקשת התובעת לבסס על וואטסאפ מיום 6.8.2023 (ולא 7.8.2023 כפי שנכתב בטבלה). מדובר בוואטסאפ שנשלח לנתבע 1 ואליו צורף דו"ח תוספות מיום 4.8.2023 (ולא 6.8.2023 כפי שנכתב בטבלה) ("ראייה 3" – עמ' 162 לתצהיר אברך. הוגש על ידי הנתבעים וסומן נ/1) (להלן – דו"ח התוספות). ברם, עיון בדו"ח האמור מגלה כי הסכום המאושר לתשלום על פיו הוא 28,360 ₪ (בתוספת מע"מ), ואילו בין הצדדים מחלוקת ("מחכה לאישור") ביחס לתוספות בהיקף מצטבר של 56,400 ₪ (בתוספת מע"מ). כפי שעולה מדו"ח התוספות, הנתבע 1 התנגד בזמן אמת לחלק מהתוספות שהתובעת טוענת כי היא זכאית לתמורה נוספת בגינן. לכאורה, מהתנגדות הנתבע 1 לתשלום ניתן להסיק כי העבודות בוצעו, אולם לשיטתו הוא אינו מחויב בתשלום עבורן מטעמים שונים ("חיוב כפול"; "לא ניתן לחייב"; "חלק מהעבודות/מהתמחור"; "פאושלי"). ודוק, לא מצאתי בראיות מטעם התובעת כל התייחסות או מענה לטענות/התנגדות הנתבע 1 לחיוב. יתרה מכך, לא מצאתי בראיות כל הסכמה מראש לביצוע העבודות או לתמורה בגינן. יודגש, כי אין באישור המשתמע של הנתבע 1 לתוספות שבוצעו על ידי התובעת כדי להעביר את הנטל לכתפי הנתבעים להוכיח כי אינם נדרשים לשלם עבור התוספות שבוצעו, שכן אין המדובר בטענת ה"הודאה והדחה" מלאה. כדי להעביר את הנטל לכתפי הנתבעים, על הנתבעים להודות בכל העובדות המהותיות של עילת התביעה. מקום בו מזמין העבודה מודה בביצוע העבודות, אך מכחיש את שוויין ו/או את היותן "עבודות נוספות" ו/או את עצם הזכאות של הקבלן לתשלום בגינן, אין מדובר ב"הודאה והדחה" מלאה, והכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה" נותר על כנו. בהתאם, על התובעת להוכיח את כל יסודות תביעתה, לרבות היקף העבודות והתמורה המגיעה לה (השוו: ת"א (מחוזי ת"א) 47794-03-10 מנרב הנדסה ובניו בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל [נבו] (15.7.2019); ת"א (שלום חי') 36939-06-12 יעקוב עאקלה נ' אודית שאהין [נבו] (5.5.2016)). בעיקרו של דבר, בנסיבות בהן הקבלן ביצע עבודות נוספות ביוזמתו, מבלי לקבל את אישור המזמין להן מראש או בדיעבד, במפורש או מכללא, ההנחה תהא שהקבלן אינו זכאי לשכר נוסף (ראו, זמיר לעיל, עמ' 416). הדברים מקבלים משנה תוקף ביחס לחלק השני של טבלת תוספות לתשלום. מעיון בראיות התובעת עולה, כי הפעם הראשונה שבה מועלית הטענה לחיובים נוספים בהיקף של 190,200 ₪, היא בדוא"ל מיום 24.10.2023 לו צורפה, בין היתר, טבלת תוספות לתשלום. לא מצאתי בראיות שהונחו בפני כל ראיה או הוכחה אחרת להסכמה, מפורשת או מכללא, של הנתבעים לביצוע העבודות או לתמורה שדורשת התובעת בגינן. לא מצאתי כל התייחסות בזמן אמת של הנתבעים לדרישה האמורה. עיון בטבלה המסכמת שצורפה לנספח 32 מלמד, כי לטענת התובעת הראייה להוכחת ביצוע התוספות האמורות הוא במכתב פנייה מיום 24.10.2023 אשר מצוי בדוא"ל מהנתבע 1 מאותו מועד. יש להניח כי הכוונה היא למכתב הנלווה מיום 22.10.2023 שצורף להודעת הדוא"ל מיום 24.10.2023 שנשלח לנתבע 1. ברם, האסמכתא היחידה שצורפה לדוא"ל מיום 24.10.2023 היא טבלת תוספות לתשלום שנערכה על ידי מר אברך. ודוק, על הניסיון של תובעת להוכיח תביעתה על סמך טבלה שנערכה על ידי מי מטעמה כבר נאמר ש"אין אדם מרים עצמו בשרוכי נעליו". אשר על כן, בהעדר הוכחה בדבר הסכמה על ביצוע העבודות הנוספות והשכר בעדן, אין מקום להיעתר לתביעת התובעת מעבר לתוספות שאושרו ו/או שהנתבעים מודים בחבותם בסך של 28,360 ₪ (בתוספת מע"מ וסה"כ 33,181 ₪). עבודות החשמל אשר לעבודות החשמל - המחלוקת בין הצדדים נוגעת להיקף עבודות החשמל שביצעה התובעת, והתמורה לה היא זכאית בגינן. בטבלת התובעת מציינת התובעת כי היקף עבודות החשמל עומד על סך 151,047 ₪ (כולל מע"מ). מנגד, על פי טבלת הנתבעים, היקף עבודות החשמל עומד על סך של 107,862 ₪ (כולל מע"מ) בלבד - היינו: פער של 43,185 ₪ (כולל מע"מ). בדומה לרכיב התוספות, גם בעניין עבודות החשמל הנטל על התובעת להוכיח את העבודות, היקפן והתמורה לה היא טוענת בגינן. להוכחת ביצוע עבודות החשמל צרפה התובעת טבלה המרכזת את עבודות החשמל (נספח 32, עמ' 178) (להלן – טבלת עבודות החשמל). מדובר בטבלה אשר צורפה גם להודעת הדוא"ל מיום 24.10.2023. מעיון בטבלת עבודות החשמל, נלמד כי הטבלה כוללת פירוט של העבודות, וכן הערות של מר אברך ושל הנתבע 1 שנוספו לטבלה עם התקדמות ביצוע העבודות. להבדיל מטבלת התוספות לתשלום, בטבלת עבודות החשמל לא מצאתי כל הכחשה או התנגדות של הנתבע 1 לביצוע העבודות ו/או לתמורה לה זכאית התובעת (הרכיבים להם התנגד כגון "פירוק מנורה ישנה", לא נכללו בחשבון הסופי). יתרה מכך, זולת העובדה כי בטבלת הנתבעים צוין הסכום הנ"ל ביחס לעבודות החשמל, לא מצאתי בראיות כל התייחסות מזמן אמת של הנתבעים ביחס לעבודות החשמל ו/או היקף ו/או התמורה בגינן. בהעדר כל התנגדות או כפירה בזמן אמת בטענות התובעת, יש לקבל את טענות התובעת ביחס לעבודות החשמל, היקפן והתמורה לה היא זכאית. בהתאם, התובעת זכאית בגין עבודות החשמל שבוצעו על ידה לסך של 151,047 ₪ (כולל מע"מ). לסיכום האמור לעיל, מהראיות והעדויות שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת זכאית לתשלום בסך של 640,839 ₪ (כולל מע"מ) בגין העבודות שבוצעו על ידה. נוסף על כך, זכאית התובעת לסך של 33,181 ₪ (כולל מע"מ) בגין התוספות שבוצעו ושהוכחה חבות הנתבעים בגינם, וכן סך של 151,047 ₪ (כולל מע"מ) בגין עבודות החשמל. סה"כ זכאית התובעת לסך של 825,067 ₪ (כולל מע"מ). מאחר שאין מחלוקת כי התובעת קיבלת מהנתבעים סך של 649,250 ₪ (כולל מע"מ), נמצא כי הנתבעים נותרו חייבים לתובעת סך של 175,817 ₪ (כולל מע"מ) עבור העבודות שבוצעו על ידה. התביעה שכנגד כאמור, הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 1,226,645 ₪, הכוללת בעיקרה רכיב בשל נזקים נטענים שנגרמו לנתבעים בשל עבודות התובעת בפרויקט, וכן רכיב כספי נוסף בשל אובדן דמי שכירות בשל האיחור הנטען בהשלמת העבודות. להלן אדון ברכיבי התביעה שכנגד. ליקויים בעבודת התובעת כאמור, בהינתן חוות דעת הצדדים אשר לליקויים, ולצורך בחינת המחלוקות המקצועיות שבין הצדדים, מונה המומחה מטעם בית המשפט. במסגרת מינויו של המומחה, נדרש הלה לבחון גם את טענות הנתבעים אשר לליקויים ולנזקים בעבודות שביצעה התובעת בנכס. במסגרת חוות דעתו מצא המומחה כי קיימים ליקויים ו/או עבודות הדרושות השלמה ו/או עבודות שעל פי הנטען היה על התובעת לבצע אך בוצעו על ידי אחרים (במועד הביקור לא נמצא ליקוי הואיל ותוקן על ידי קבלנים אחרים), והכל בסך מצטבר של 230,914 ₪. אקדים מספר מילים על מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. ככלל, מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית משפט זכתה לדיון נרחב בפסיקת בתי המשפט. מומחה הממונה על ידי בית המשפט פועל כ"זרועו הארוכה של בית המשפט" ומהווה גורם מקצועי וניטרלי האחראי לחוות דעתו בסוגיות שבמומחיות באופן אובייקטיבי ונטול פניות. בתוך כך, נהנה המומחה מטעם בית המשפט מאמון רב הנובע מחזקת התקינות והמקצועיות המיוחסת לו (רע"א 5334/20 לנוקס השקעות בע"מ נ' י.מ.ש השקעות בע"מ, פס' 20 [נבו] (24.9.2020)). עם זאת, בין אם מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמה ובין אם שלא בהסכמה, אין בכך בכדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט או להגביל את סמכותו (ראו ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, נב(4) 563, 569 (1998). בסופו של יום, ההכרעה במחלוקת נתונה לבית המשפט, אולם הנטייה תהא לאמץ את ממצאי מומחה שמונה מטעם בית המשפט, אלא אם הוצג טעם של ממש שלא לעשות כן. בית המשפט עמד על כך שסטייה מקביעות מומחה שמונה מטעם בית המשפט תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ע"א 9828/17 אבני נ' ד. שליט בע"מ [נבו] (18.1.2018)). הטעם לכך נעוץ הן בכך שחוות דעתו של המומחה ניתנת בעניין שבמומחיותו והן במעמדו נטול הפניות של מומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט יאמץ את חוות הדעת של המומחה המקצועי שהוא ממנה, שעה שחוות דעת המומחה תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים שאינם בתחום מומחיותו של בית המשפט (ע"א 402/85 רחל מרקוביץ נ' עיריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133); ת"א (מחוזי מרכז) 36334-11-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [נבו] (9.1.2017) והאסמכתאות שם). הדברים נכונים בפרט עת מדובר בסכסוך שבמרכזו טענות לליקויי בניה. בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ [נבו] (28.2.2005) מציין בית המשפט בהקשר זה: "סכסוכים שעניינם ליקויי בניה מחייבים היכרות מעמיקה עם תחום מקצועי זה. כאשר מתעוררות שאלות הדורשות מומחיות מקצועית לצורך הכרעה בסוגיות שבמחלוקת, נעזר בית המשפט במומחה הבקיא ברזי התחום המקצועי בו התבקש לחוות דעתו. כמובן, לבית המשפט שיקול דעת עד כמה להסתמך על חוות דעת המומחה (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' פ"ד נב (4) 563, 568-570)." בית המשפט מפנה שם לדברים שנכתבו בשעתו על ידי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח' [נבו] (2.6.1996): "למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא...". ולענייננו; לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה, מצאתי כי קביעותיו ומסקנותיו של המומחה מקצועיות, הוגנות ומהימנות. בנסיבות בהן המומחה נחקר בפני על חוות דעתו, ניתנה לבית המשפט ההזדמנות להתרשם ממנו, מבקיאותו ומומחיותו. לא מצאתי מקום להתערב בממצאי חוות הדעת או מסקנות המומחה. מדובר בקביעות שבתחום מומחיותו ולטעמי, בשים לב לאופי העניינים שבמחלוקת, אין מקום לסטות מממצאיו ומסקנותיו המקצועיות, הן ביחס לקיומם של ליקויים ו/או השלמות נדרשות, והן ביחס לעלות תיקונם. ודוק, אימוץ חוות דעת המומחה על ידי בית המשפט יפה בכל הנוגע לשאלת קיומו או העדרו של ליקוי ועלות תיקונו. שאלה אחרת היא שאלת האחריות לליקוי אשר נפרדת משאלת קיומו של ליקוי. שאלת האחריות היא שאלה משפטית מטבעה, המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט והכרעתו, והיא נגזרת, גם ובין היתר, מהוראות ההסכם והסכמות הצדדים, מקביעת ממצאים עובדתיים באשר לגורם שביצע את העבודה בה נמצא הליקוי, מהמצב המשפטי ונטלי ההוכחה וכיו"ב. אקדים ואציין, כי מקריאת סיכומי הצדדים, שני הצדדים לא העמיקו בשאלת האחריות. הצדדים הסתפקו בטענות כלליות באשר לחוות הדעת, מעמדה והמשקל שיש ליתן לה, וזאת מבלי להידרש להתחייבויות החוזיות ולפירוט העבודות להן התחייבה התובעת. התנהלות זו מעוררת קושי בלשון המעטה. כפי שציין כבוד השופט גרוסקופף בע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ [נבו] (24.1.2021), אין זה מתפקידו של בית המשפט לחלץ בכוחות עצמו מידע מחומר גולמי המונח לפניו. מכל מקום, הואיל ועסקינן בתביעה שכנגד, הרי שהנטל להוכחת התביעה שכנגד מוטל על כתפי הנתבעים. בדומה לתביעה העיקרית, סבורני כי הנתבעים עמדו בנטל באופן חלקי. אנמק: על יסוד חוות דעת המומחה, ניתן לחלק את סוגי הליקויים שנמצאו על ידו לשלושה סוגים: (1) ליקוים בעבודה שביצעה התובעת אשר במועד הביקור נדרש לתקן את הליקויים [סעיפים: 5, 7, 7.1 (שירותי אורחים + חדר רחצה 2 + תיקונים קטנים + נ' ביקורת), 8, 14.1, 14.2, 15.1, 16.1]; (2) ביצוע עבודה חלקית על ידי התובעת אשר נכון למועד הביקור נדרשת השלמה של העבודה (סעיפים: 1.01, 1.09, 4); (3) ליקויים בעבודה שבוצעה על ידי התובעת או ביצוע עבודה חלקית, אשר במועד עריכת הביקור הליקוי לא קיים מאחר שבוצע על ידי אחרים עובר לביקור המומחה [סעיפים: 1.02, 1.03, 1.05, 1.06, 1.07, 1.08, 5.1, 7.1 (עבודות אינסטלציה לקויות במקלחונים), 17.1]. יוער, כי ביחס לחלק מהליקויים או ההשלמות הנדרשות, קיימת הסכמה בין המומחים מטעם הצדדים והמומחה מטעם בית המשפט (ר' למשל סעיפים 14.01, 16.01). התובעת מיקדה את טענותיה בסיכומים ביחס לחוות דעת המומחה על הליקויים שתוקנו על ידי אחרים ואשר המומחה לא נחשף אליהם בעצמו. לטענת התובעת, אין ליתן משקל לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שכן המומחה אישר ליקויים שלא היו קיימים במועד הביקור, מבלי שנחשף להם באופן אישי. משכך, לטענתה, אין בידי המומחה להעריך את קיומו של הליקוי ו/או את עלות תיקונו. אכן, חוות דעת מומחה מקצועי, בין אם מומחה מטעם בעלי הדין ובין אם מומחה מטעם בית המשפט, אשר במסגרתה מפורט ליקוי בדיעבד ולאחר שתוקן, מאבדת מייחודיותה ומיתרונותיה כחוות דעת מקצועית. כאשר הליקוי כבר תוקן לפני ביקור המומחה, המומחה אינו יכול להתרשם מהליקוי הנטען באופן בלתי אמצעי. בנסיבות אלה נשלל מחוות הדעת הערך ביחס לפרטים המחייבים בדיקה פיזית. יתרונותיו של המומחה על פני בית המשפט נמדדים ביכולתו לבחון מקצועית את הליקוי ולהתרשם מחומרתו והיקפו. יחד עם זאת, העובדה שהמומחה לא ראה את הליקוי בזמן אמת אינה מביאה בהכרח לפסילת חוות דעתו או התייחסותו. ראשית, חוות הדעת עשויה לשמש להערכת נתונים אחרים כגון עלות התיקון או סבירות העלות הנטענת. מקום בו הערכתו המקצועית מבוססת על טענות הצדדים, כוחה של חוות הדעת יפה בשאלות סבירות עלות תיקון הליקוי וסבירות טענות הצדדים בהיבט המקצועי. שנית, ניתן לבחון את חוות הדעת על יסוד נתונים אובייקטיביים ותיעוד מזמן אמת שהונחו בפני המומחה וששימשו את המומחה לצורך הערכתו המקצועית. נוסף על כך, ניתן לבחון את חוות הדעת על בסיס תמונות, מסמכים, עדויות ונתונים נוספים, בין כאלה שהונחו בפני המומחה ובין כאלה שהוגשו לבית המשפט על ידי הצדדים (השוו: ת"א (שלום רח') 47147-01-19 ברק קורש נ' גנישל יסודות בע"מ [נבו] (10.11.2024); ת"א (שלום י-ם) 11037-12-14 אלישיב קלרמן נ' בניני בר-אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ [נבו] (2.1.2017)). בחינה של חוות הדעת על יסוד האמור לעיל מעלה כי, ראשית, ביחס לחלק ניכר מהליקויים שתוקנו על ידי אחרים עובר לביקור המומחה, עמדת המומחה לא התבססה רק על גרסאות וטענות הצדדים בביקור, אלא גם, ובעיקר, על תמונות שהוצגו למומחה ביחס לליקוי הנטען. היינו: ראיות אובייקטיביות חיצוניות לגרסאות הצדדים. כך למשל, עמדתו ביחס לליקויים הנטענים בסעיפים 1.04-1.07 היא כי "הוכחת הליקוי הינה הליקוי מהתמונות". שנית, קודם לעריכת חוות הדעת ערך המומחה ביקור בנכס בנוכחות הצדדים, באי כוחם והמומחים מטעמם. במהלך הביקור ביקש המומחה לבחון כל טענה וכל ליקוי נטען, לרבות ביחס לליקויים שנטען כי תוקנו עובר לביקורו בנכס. מטבע הדברים, לטענות הצדדים המועלות בפני המומחה במועד הביקור חשיבות לצורך גיבוש הערכתו המקצועית של המומחה ועריכת חוות דעתו. הימנעות בעל דין מהעלאת טענה עובדתית בפני המומחה, שיש לה רלוונטיות לצורך עריכת חוות הדעת או הימנעות מכפירה בטענות עובדתיות שהעלה בעל הדין שכנגד, לא מסייעת בידי המומחה לבצע את עבודתו. כך למשל, אם המזמין טען בפני המומחה לקיומו של ליקוי שתוקן על ידי אחרים, והקבלן לא כפר בטענה האמורה ולא התכחש לקיומו או לאחריותו לליקוי בפני המומחה, הרי ששתיקתו מקימה הנחה הגיונית ומתבקשת כי הטענה אינה במחלוקת. יקשה על בית המשפט לקבל כפירה או הכחשה מאוחרת לאחר שהמומחה ערך את חוות דעתו, בין היתר, על יסוד הנחות אלה. הדברים נכונים בפרט עת ההכחשה או הכפירה בליקוי או האחריות לו נטענים באופן כללי וללא אסמכתא או ראיה המבססים תשתית עובדתית להוכחת הטענה להעדר ליקוי או העדר אחריות לו. בענייננו, עמדתו של המומחה בחוות דעתו ביחס לאותם ליקויים שבמועד הביקור כבר תוקנו על ידי קבלנים אחרים, התבססה גם על עמדות הצדדים והמצגים שהוצגו בפניו במועד הביקור. המומחה הבהיר בחקירתו הנגדית את אופן התנהלות הדברים (פרו' עמ' 24, ש' 32-39; עמ' 25, ש' 1-12 וש' 24-35): "עו"ד ברקוביץ: ועברת על התמונות? העד, מר נחמן: עברתי על הכל, כן. עו"ד ברקוביץ: התמונות בחוות הדעת, נכון? העד, מר נחמן: כן, אני קיבלתי צבעוני. עו"ד ברקוביץ: השווית בין התמונות, נכון? לבין המצב בפועל, נכון? העד, מר נחמן: נכון. עו"ד ברקוביץ: ראית מה תוקן לעומת מה שהופיע בתמונות, נכון? אמת? העד, מר נחמן: גם, חלק, כן, לא בכל יש אבל חלק כן. עו"ד ברקוביץ: יפה. העד, מר נחמן: וחלק ראיתי בשטח. עו"ד ברקוביץ: עכשיו אתה גם פנית לגבי כל ליקוי, פנית למומחה מטעם הקבלן, לקמחי וגם לקבלן, שאלת אותו האם זה באחריותו, נכון? אמת? העד, מר נחמן: כן. עו"ד ברקוביץ: שאלת אותו אם זה באחריותו ושאלת אותו, העד, מר נחמן: אלה היו דברים שהורדנו לגמרי כי הוא אמר שזה לא היה בחלק מהעבודה שלו. עו"ד ברקוביץ: נכון, דברים שהוא אמר, דברים שהוא אמר שלא היה חלק מהעבודה שלו ציינת והורדת את זה, נכון? העד, מר נחמן: כן, לא כללתי את זה, כללתי את זה באפס. עו"ד ברקוביץ: ואיפה שלא, ביתר הדברים הוא בעצם הודה שזה הייתה אחריות שלו, נכון? [...] עו"ד ברקוביץ: כן, אז אני שוב חוזר, אז אתה שאלת לגבי כל ליקוי את הקבלן האם זה באחריותו, נכון? וכאשר הוא אמר שזה לא באחריותו אתה ציינת והורדת את זה, וכאשר הוא אמר שזה באחריותו אז כללת את זה, נכון? כי יש אני רואה בטבלה שעשית, הרבה פעמים כתבת, 'לא באחריות הקבלן', נכון? אמת שככה? העד, מר נחמן: כן כן, נכון. עו"ד ברקוביץ: וגם שאלת לגבי כל ליקוי, פנית למומחה מטעם, למר קמחי, המהנדס קמחי המומחה מטעם הקבלן, פנית אליו א וביקשת ממנו לדעת, נכון? העד, מר נחמן: כן. עו"ד ברקוביץ: מה עמדתו בעניין הזה וגם אני רואה שבטבלה ציינת בכל שורה גם את העמדה של, העד, מר נחמן: של קמחי, כן. (ראו לדוגמא מקרים ספציפיים בעדותו של המומחה: טיח עמודי כניסה – עמ' 7; רזינה – עמ' 10; טיח במקלט – עמ' 11; חשמל – עמ' 14-15). המומחה הוסיף והבהיר בעדותו כי במקרים שבהם מונחת בפניו מחלוקת עובדתית, בין אם לעצם קיומו של ליקוי ובין אם ביחס לאחריות הנטענת לאותו ליקוי, הוא מציין במפורש "לא לסיכום. להכרעת בית משפט" (פרו' עמ' 21, ש' 21-22). בנסיבות אלה, דומני כי טענות התובעת כנגד חוות דעת המומחה מעוררות קושי משפטי ועובדתי כאחד. מטעמים אלה, לא מצאתי להתערב בחוות דעת המומחה גם ביחס לליקויים שתוקנו, וזאת בכפוף ותחת מספר הסתייגויות ממספר ליקויים שאינו סבור שהוכח כי האם באחריות התובעת. כאמור, מאחר שענייננו בתביעה שכנגד, הכלל בדבר "המוציא מחברו עליו הראיה", חל על הנתבעים. כאשר לטענת הנתבעים נדרשו לשאת בעלויות קבלנים אחרים שישלימו את העבודות שהיה על התובעת לבצע, לאחר סילוקה של התובעת מהאתר, הנטל להוכיח כי מדובר בעבודה שהיה על התובעת לבצע כחלק מהעבודות החוזיות, מוטל עליהם. ככלל, במקרה שבו נטען כי המזמין (הנתבעים) נאלץ לשכור קבלנים חלופיים להשלמת העבודות ולשלם להם תמורה, נטל השכנוע להוכחת טענות אלו מוטל על המזמין. עליו להביא ראיות ברורות ואסמכתאות המעידות על היקף העבודות שלא בוצעו על ידי הקבלן ושהיה עליו לבצע, על שווי העבודות שבוצעו בפועל על ידי אחרים ואת זהותן לעבודות המקוריות (השוו: ת"א (שלום עכו) 24356-07-19 מ.ס. קבלאן חברה קבלנית בע"מ נ' גביש שחם פיתוח ובניה בע"מ [נבו] (20.12.2023)). לטעמי, ביחס למספר סעיפי ליקוי שבחוות הדעת, הנתבעים לא עמדו בנטל: סעיף 1.03 בחוות הדעת עוסק בעבודות טיח פנים (15,650 ₪) - על פי ממצאי המומחה, התובעת ביצעה טיח פנים עד לגובה הפנלים כהכנה לפרקט, ולא עד הריצוף כנדרש במקרה של הכנה לרזינה. מאחר שבנכס בוצעה רזינה ולא פרקט, קבע המומחה כי מדובר בליקוי. הצדדים חלוקים בשאלה האם מלכתחילה נדרשה לבצע טיח עד הפנלים בהנחה כי מותקן פרקט (כטענת התובעת) או כי נדרש לבצע טיח עד הריצוף כהכנה לרזינה (כטענת הנתבעים) (פרו' עמ' 9, ש' 13-38, עמ' 10, ש' 1-16). מחלוקת זו היא מחלוקת משפטית והיא נגזרת מההסכמות שבין הצדדים ביחס לעבודה שבאחריות התובעת. לצורך הוכחת הנטען, היה על הנתבעים להוכיח כי במסגרת העבודה לה התחייבה התובעת, נדרשה לעבודות טיח פנים לקראת התקנת רזינה, על כל המשתמע מכך. ברם, הנתבעים לא הניחו בפני בית המשפט כל ראיה המוכיחה כי התכנון המקורי עליו מבוסס ההסכם או התוכניות שנתנו לתובעת, מתייחסים להתקנת רזינה ולא פרקט. עיון בהסכם ובראיות האחרות שהוגשו לא מבסס כל טענה שהתכנון המקורי התייחס מראש להתקנת רזינה או שהייתה הסכמה מאוחרת יותר שהטיח שתבצע התובעת יהיה מתוך הנחה כי מותקנת רזינה. משכך, הנתבעים לא הוכיחו כי הליקוי האמור הוא באחריות התובעת. הוא הדין גם ביחס לסעיף 4 לחוות הדעת (למעט חיוב בסך 400 ₪ להשלמת מכסים) - עניינו של סעיף 4 לחוות הדעת בעבודות חשמל בנכס, והוא כולל חיוב בסך של 35,000 ₪ בגין השלמת אביזרי קצה, וכן 800 ₪ בשל הצורך בשינוי מיקום האינטרקום. גם בעניין זה לא עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם להוכחת אחריות התובעת לליקויים. לצורך הוכחת אחריות התובעת היה על הנתבעים להניח בפני בית המשפט תשתית המבססת את הטענה כי בהתאם להסכם שבין הצדדים ו/או לתוכניות, עלות אביזרי הקצה מוטלת על התובעת ומהווה חלק מהתמורה החוזית. הנתבעים לא עשו כן. עיון בהסכמים ובתוכניות מגלה כי אין כל התייחסות לאחריות המוטלת על התובעת בהקשר זה. דומני כי מקום בו האחריות הייתה מוטלת על התובעת, היו הצדדים מסכמים מראש את סוג אביזרי הקצה שיותקנו, שהרי אין עלותו של סוג אחד כעלות סוג אחר, בפרט כאשר עסקינן בשיפוץ בית מידות. אשר למיקום האינטרקום, הרי שגם בעניין זה מצא המומחה ליקוי הואיל והוא סבור כי המקום אינו מתאים. ברם, שאלת אחריות התובעת אינה נגזרת רק מהמיקום בפועל, אלא קשורה קשר הדוק למיקום המתוכנן (פרו' עמ' 14, ש' 34-39; עמ' 15, ש' 1-5). כלומר, גם אם המומחה סבור כי קיים ליקוי במיקום האינטרקום מטעמי נוחות, אחריות התובעת קמה רק אם חרגה מהמיקום שנקבע על פי התוכניות. אלא שגם בעניין זה הנתבעים לא הציגו ראיה התומכת בכך שהתובעת אחראית לליקוי. נוסף על האמור לעיל, מצאתי כי יש להפחית את הסכום שנקבע על ידי המומחה ביחס לפיקוח. בעניין זה גם המומחה הסכים בעדותו כי רכיב הפיקוח רלוונטי רק ביחס לעבודות שטרם בוצעו, שכן לא הוכח כי הנתבעים נשאו בעלות פיקוח עבור עבודות שבוצעו טרם הביקור. בהתאם, יש להעמיד את עלות הפיקוח על סך של 3,750 ₪ (המהווה 10% מהעבודות שנותרו לביצוע במועד הביקור בסך של 37,470 ₪). לסיכום, בהינתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שלא נסתרה, וההסתייגויות המפורטות לעיל ביחס לאחריות התובעת, דין הטענה לליקויים בעבודות התובעת להתקבל בחלקה. בהתאם, על התובעת לשלם לנתבעים בגין הליקויים בחוות דעת המומחה, כאמור, סך של 155,430 ₪ (כולל מע"מ) (הסכום האמור משקף את העלויות לפי חוות דעת המומחה בהפחתת הרכיבים הבאים: החלק היחסי בעלות הפיקוח; עלות השלמת טיח פנים בסך 15,650 ₪ - סעיף 1.03; עלות השלמת מוצרי הקצה בעבודות החשמל בסך 35,000 ₪, ועלות העתקת האינטרקום בסך של 800 ₪ - סעיף 4) איחור בהשלמת העבודות – אובדן דמי שכירות לטענת הנתבעים, התובעת התחייבה להשלים את העבודה בתוך 50 ימי עסקים, אולם בפועל איחרה באופן משמעותי בהשלמת הפרויקט. בעקבות זאת, לטענתם, נמנעה מהם האפשרות להשכיר את הבית. הנתבעים העריכו את דמי השכירות שלא קיבלו בסך של 450,000 ₪. אקדים ואעיר, כי במסגרת סיכומי ההגנה של התובעת בתביעה שכנגד, ביקשה התובעת לבסס טענותיה באשר להיקף השיפוץ והעבודות שבוצעו ולמשך הזמן הנדרש לביצוען, על 3 ראיות חדשות שצורפו כנספחים 1-3 לסיכומים (בקשה להיתר שינויים מיום 19.4.2026; בקשה להיתר 10000578433-1; תמונות התקדמות הבנייה נכון ליום 26.6.2026). זאת כהסבר להתמשכות העבודות בפרויקט וכראיה לכך שהדבר אינו באשמתה או באחריותה. בהינתן מועדי הראיות הנוספות, מדובר בראיות חדשות שלא נכללו בראיות שהוגשו על ידי הצדדים, ושממילא לא היו בנמצא במועד שמיעת הראיות. ואף על פי כן, אין משמעות הדבר שניתן לצרף ראיות חדשות לסיכומים מבלי הגיש בקשה מתאימה ולקבל את אישור בית המשפט. בעניין זה נקבע, כי בעל דין המבקש לצרף ראיה, הרי שעליו להגיש בקשה מתאימה ורק לאחר שבית המשפט מתיר את הגשת הראיה היא מצורפת לתיק (ע"א (מחוזי ת"א) 46099-01-17 אופיר קידר נ' קרן ענטר [נבו] (27.3.2017)). לפיכך, לא היה מקום לצרף את נספחים 1-3 לסיכומים, בטרם הוגשה בקשה וניתנה החלטה המתירה את צירופן כראיה, קל וחומר שלא היה גם מקום להתייחס לתוכנן בסיכומים. ע"א 3771/90 אעמר עומר נ' פקיד שומה נצרת, פ"ד מז(5) 177, מבהיר בית המשפט כי: "המערער לא הגיש כל בקשה להגשת ראיות נוספות מטעמו, והראיה שצירף צורפה באורח חד-צדדי לסיכומים. לא אחת ציינו, כי הגשת ראיות חדשות במישרין לתיק בית המשפט ללא בקשת רשות, היינו תוך עקיפת סדרי הדין המקובלים בכגון דא, היא פסולה וראויה לגינוי (ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא ואח', בעמ' 719, והאסמכתאות המופיעות שם)." מטעמים אלה, ומשלא היה מקום להגיש את הראיות ללא בקשה מתאימה ומבלי שניתן אישור בית המשפט, אתעלם מהראיות האמורות ומההתייחסות אליהן בסיכומי התובעת. לגופו של עניין, סבורני כי דין טענת הנתבעים לאובדן דמי שכירות להידחות. אין חולק כי בהסכם שבין הצדדים נקבע שמשך העבודה יעמוד על 50 ימי עבודה. אלא שבד בבד עם קביעת מסגרת הזמן לביצוע העבודות החוזיות, הוסכם, בין היתר, כי ככל שמזמיני העבודה, הנתבעים, יבקשו ביצוען של עבודות נוספות שאינן כלולות בהסכם, עבודות אלה יתומחרו בנפרד, ומועד השלמת העבודות יידחה בהתאמה. בהקשר זה קובע סעיף 5 להסכם כי "ברור ומוסכם בזאת שכל עבודה חדשה שתתומחר ותאושר לביצוע יתווספו לה ימי עבודה במקביל שיתווספו למניין הימים". סעיף 6.2 להסכם מוסיף וקובע ש "ידוע למזמין כי הזמנת השינויים ככל אשר יש בה כדי להשפיע באופן משמעותי על קצב ביצוע העבודות, תגרור דחייה בלוח הזמנים". בענייננו, וגם על כך אין חולק, העבודות להן נדרשה התובעת חורגות מהעבודות שפורטו בנספח א' להסכם, והן כוללות עבודות נוספות וחריגות שהתווספו לבקשת הנתבעים. די בכך שהנתבעים שילמו לתובעת סך של כ- 650,000 ₪ - כ-35% יותר מהתמורה החוזית - כדי ללמד על עבודות בהיקף גדול יותר מכפי שנקבע בהסכם מלכתחילה. גם הנתבעים אישרו כי נדרשו עבודות נוספות ואף שילמו תמורה בגין עבודות אלה (פרו' עמ' 120, ש' 28-31). כאשר הוכח כי בוצעו עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם המקורי, מועד הסיום החוזי מתייחס לעבודות המקוריות בלבד, ואין להחיל אותו באופן אוטומטי גם על העבודות הנוספות (השוו: ת"א (שלום ב"ש) 7340-04-21 נאור ג'אנח נ' נועם מגן [נבו] (6.5.2026); ת"א (שלום ב"ש) 24639-07-22 אגודת עומרים - כפר שיתופי חקלאי בע"מ נ' אריאל ויצמן [נבו] (23.7.2025)). מכאן, שנוכח קיומן של עבודות נוספות שבוצעו על ידי התובעת, פרק הזמן של 50 ימי עבודה אינו רלוונטי לצורך הוכחת האיחור הנטען. כפי שבית המשפט העליון קבע בע"א 1978/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ [נבו] (14.3.2019) (להלן - עניין כהן) "בהינתן כי מדובר בעבודה נוספת של ממש, ראוי היה להכיר בזכותו של הקבלן לקבל ארכה לביצוע העבודות.". מקל וחומר בענייננו כאשר ההסכם קובע זאת מפורשות. על מנת לבחון את השאלה האם התובעת חרגה מלוחות הזמנים המוסכמים מטעמים הנעוצים באחריותה, יש לבחון מה הוא פרק הזמן העדכני לביצוע כלל העבודות תחת אחריות התובעת. ודוק, הפוך והפוך בראיות שהגישו הצדדים ו/או בטענותיהם בפני, ולא נמצאה כל ראיה או ראשית ראיה להסכמה על לוחות זמנים מעודכנים בהתאם להיקף העבודות המעודכן. בהקשר זה אעיר, כי הדברים שנאמרו לעיל ביחס לאחריות התובעת לפעול בהתאם להוראות ההסכם ולקבל אישור מראש ובכתב לעבודות נוספות שהיא מבצעת ולעלותן, יפים גם ביחס לאחריות הנתבעים, כמזמיני העבודה, לעגן בכתב את לוח הזמנים המעודכן, וזאת בזיקה לכל עבודה נוספת שנתבקשה התובעת לבצע בפרויקט. ככלל, בנסיבות שבהן לא נקבע בין הצדדים פרק הזמן הנוסף, על המזמין (הנתבעים) להוכיח מהו פרק הזמן הסביר או המוסכם שהיה דרוש לביצוע העבודות הנוספות. אם המזמין אינו מוכיח זאת, לא ניתן לקבוע כי הקבלן איחר ביחס למועד הסיום המקורי, ובית המשפט רשאי לראות בתקופה שחלפה תקופה סבירה לביצוע התוספות (השוו: ת"א (שלום טב') 62949-12-20 יהודה דיין נ' גיא אברהם [נבו] (26.2.2024)). בעניין כהן אף נקבע, כי בהיעדר הוכחה לתקופת הזמן הסבירה, לא ניתן לבסס חיוב בפיצוי בגין איחור על בסיס המועד המקורי בלבד. גם בהעדר הסכמה על לוחות זמנים מעודכנים, היה בידי הנתבעים להוכיח את פרק הזמן הסביר הנוסף שנדרש לצורך ביצוע העבודות הנוספות, ובהתאם, להוכיח כי התובעת חרגה גם מהזמן הסביר הנדרש לביצוע העבודות הנוספות. ברם, הנתבעים לא עמדו גם בנטל האמור להוכיח מהו פרק הזמן הסביר הנוסף הנדרש לביצוע העבודות. הנתבעים לא הניחו כל ראיה או אסמכתא ממנה ניתן ללמוד מדוע לשיטתם הם זכאים לפיצוי עבור 6 חודשי איחור. למעשה, הטעם היחיד על יסודו מונחת התביעה, ועל בסיסו נתבע הסעד של פיצוי עבור 6 חודשים, הוא הפער שבין המועד החוזי (50 ימי עבודה), להשלמת העבודות ותיקון הליקויים (ר' סעיף 4.2 לכתב התביעה), אגב התעלמות מהעבודות הנוספות שבוצעו לבקשת הנתבעים. בהקשר זה אוסיף, כי מעדותו של הנתבע 1 עולה, על פניו, שהחריגה מלוחות הזמנים המקוריים בשל השינויים והתוספות בביצוע העבודות, והאורכות שניתנו על ידי הנתבע 1, היו במודעות מלאה של הנתבע 1. הנתבע 1 אישר בעדותו כי לא עשו שימוש בזכות המוקנית להם לסלק את התובעת בתוך 14 ימים במקרה של פיגור בלוחות הזמנים, ואפשר לתובעת להמשיך בביצוע העבודות. הנתבע 1 טוען כי הדבר נעשה בלית ברירה משום שעמד "עם אקדח לרקה" (עמ' 120, ש' 32 – עמ' 121, ש' 3, 18-22). הנתבע 1 גם הוסיף ואישר כי חרף האפשרות לקבוע פיצוי מוסכם עבור איחור בהשלמת העבודות, בפועל לא השלימו את החסר בהסכם "לא השלמנו, טעות. ידידי, אני מודה טעות חמורה מאוד" (עמ' 122, ש' 36 – עמ' 123, ש' 4). אומנם, עצם קיומה של אפשרות חוזית להפסיק את עבודת הקבלן אינו מלמד, כשלעצמו, שהמזמין ויתר על פיצוי בגין איחור. מזמין עשוי להיות זכאי לפיצוי בגין איחור, אף אם בחר שלא להפסיק את ההתקשרות, ובלבד שהאיחור והאחריות לו הוכחו בהתאם לחוזה. כאשר המזמין בוחר לא לעשות שימוש בזכות להפסיק את עבודת הקבלן, עליו להוכיח כי אובדן דמי השכירות נגרם עקב איחור שהיה באחריות הקבלן, ולא עקב החלטתו להמשיך את ההתקשרות, עיכובים אחרים, או תקופה שבה ניתן היה להשלים את העבודה באופן סביר (ראו: ע"א 4162/02 רנדור בע"מ נ' דרור מהנדסים (1990) בע"מ, נח(4) 193 [נבו] (29.3.2004); ע"א 2209/18 אורלן הנדסת בנין ופיתוח בע"מ נ' הנאמנות לתכנון ופתוח שירותים למען הזקן באזור אשקלון [נבו] (15.7.2019)). זאת, לא הוכח. למעלה מן הצורך אוסיף, כי להוכחת טענותיהם לעניין דמי השכירות, הנתבעים צירפו תוספת להסכם שכירות מיום 27.10.2019 לפיה דמי השכירות החודשיים עומדים על סך של 25,000$ ותקופת השכירות מסתיימת ביום 31.12.2022 (שנה לפני הגשת התביעה). כלומר, הסכם שכירות שאינו מתייחס לתקופה הנתבעת. ספק בעיניי אם הסכם השכירות שהוגש יכול לשמש אסמכתא לאובדן או גובה דמי השכירות. ראשית, הוא אינו מעיד על תנאי השוק בשנת 2023 ו/או על דמי השכירות שניתן היה לקבל במועד הרלוונטי. שנית, והעיקר, לא ניתן להתעלם מהאירועים שהתרחשו במהלך שנת 2023, ובפרט אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. אפשר שאירועים אלה השפיעו על תנאי השוק, על הביקור, על האפשרות להשכיר את הנכס ועל דמי השכירות. בעניין זה העיד הנתבע 1 (עמ' 122, ש' 20-33): עו"ד פלד: אז איזה נזק נגרם לך? העד, מר כץ: איזה נזק נגרם לי? אני אענה איזה נזק, אני אענה. האיחור שלו כל תקופת השיפוץ, כל התקופה שנאלצתי לעשות הכל ולתקן ולגייס את הכסף ולתקן מההתחלה, זה תקופה שאני נפגעתי ממנו ולא רק זה, לצערי, לצער כל מדינת ישראל, אני חושב צער עוד לדורות, המלחמה באה שפגעה בהכל, כן? במיוחד בהרצליה פיתוח לאנשי עסקים גדולים שבאים ומשכירים נכסים כאלה, אבל השכרתי, עו"ד פלד: כמה זמן, העד, מר כץ: בית בהרצליה פיתוח לוקח בערך 6, 7 חודשים להשכיר, השכרתי לפני, שברגע שהבית היה מוכן השכרתי, היו לי הצעות וכבר אז בדיון הקודם של בית המשפט, בדיון הקודם כבר הצגתי לכבוד השופט שיש כבר שוכר שמעוניין בנכס, עוד בדיון הקודם ואפילו אני מוכן להראות את המסמכים, שגרירות קזחסטן, זה לא איזה גוף פרטי רגיל. ומשלם 35,000 דולר, מעל 100,000 שקל מוכן לשלם, זה מסמכים, זה לא, אני באתי, עמדה זו גם ממחישה, מטבעה, את הקושי בייחוס העיכוב ואובדן דמי השכירות לאחריות התובעת. אם כן, הנתבעים לא הניחו תשתית מספקת לצורך עמידה בנטל כי העיכוב בעבודות נובע מנסיבות שבאחריות התובעת, וממילא לא עמדו בנטל להוכיח אובדן דמי שכירות בתקופה האמורה ו/או את זכאותם לסעד המבוקש. אשר להוצאות מימון, כעולה מסיכומי הנתבעים, אין כל טענה או דרישה ביחס לסעד האמור וניכר כי סעד זה נזנח על ידי הנתבעים בהעדר כל ראיה או הוכחה. סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה. בהתאם, על הנתבעים לשלם לתובעת בגין עבודות שבוצעו על ידה סך של 175,817 ₪ (כולל מע"מ). מנגד, מצאתי כי גם דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה, ובהתאם לאמור, על התובעת לפצות את הנתבעים בסך של 155,430 ₪ (כולל מע"מ). כמו כן, בהינתן התוצאה אליה הגעתי בתביעה שכנגד, מצאתי כי בנסיבות העניין יש לחייב את התובעת גם בעלות המומחה מטעם הנתבעים, חב' "לעד הנדסה" בלבד, בסך של 3,764 ₪ (כולל מע"מ), וכן בעלות המומחה מטעם בית המשפט (המחצית ששולמה על ידי הנתבעים) בסך של 16,100 ₪ (כולל מע"מ) (14,625 ₪ עבור חוות הדעת + 1,475 ₪ עבור עדותו בבית המשפט). סה"כ על התובעת לשלם לתובעים סך של 175,294 ₪ (כולל מע"מ). נמצא אפוא, כי התביעה והתביעה שכנגד מקזזות זו את זו. הפער הזניח (כ-500 ₪), אינו מצדיק מתן סעד שיפוטי אופרטיבי בפסק הדין (השוו: ת"א (שלום פ"ת) 49551-01-21 אברהם ניר יפרח נ' יהונתן נפתלי משלאי [נבו] (22.10.2023) ת"א (שלום חד') 49009-04-19 חיה אינגבר נ' נטליה ליוברסקי [נבו] (31.5.2022)). אשר על כן, משהתביעה והתביעה שכנגד התקבלו באופן שבו הן מקזזות זו את זו בסכום שנפסק, אין סעד אופרטיבי ביחס למי מהצדדים. המזכירות תסגור את התיק. המזכירות שתלח העתק פסק הדין לב"כ לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בתוך 60 ימים ממועד קבלת פסק הדין.