ת"פ 32247-01-26 ת"פ 32247-01-26

לפני כבוד השופט אחסאן חלבי בעניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד שובל ציפורי נגד הנאשם רכיב גרבאן (עציר) ע"י ב"כ עוה"ד פארס בריק גזר דין ההרשעה ועובדות כתב האישום המתוקן הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של סיוע לתקיפה כדי לגנוב לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין וכן בעבירה של סיוע לגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 28.12.2025, סמוך לשעה 21:00, התהלכה המתלוננת, ילידת 1951, לכיוון ביתה ברחוב פבזנר בעיר חיפה, כשהיא מחזיקה בידה תיק ובו רכוש: 70 ₪ במזומן, טלפון נייד, 2 כרטיסי חיוב, כרטיס רב-קו, כרטיס קופת חולים ומשקפי ראייה, בשווי כולל של כ- 740 ₪. באותן נסיבות, הגיעו הנאשם ואשרם עבד אלרחמאן למקום והבחינו במתלוננת. במעמד זה, הוחלט לגנוב את התיק מידי המתלוננת, ובעוד המתלוננת בדרכה לביתה, עבד אלרחמאן משך בכוח את התיק מידה, וברח יחד עם הנאשם מהמקום כשהתיק והרכוש באמתחתם. תחילה כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המקורי, אך לאחר שמיעת פרשת התביעה, ובדיון שהתחדש לשם שמיעת פרשת ההגנה, הודיעו הצדדים על גיבוש הסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום לעבירות סיוע, חלף העבירות המוגמרות שיוחסו בכתב האישום המקורי. בין הצדדים לא היו הסכמות לעניין העונש. טיעוני הצדדים לעניין העונש באת-כוח המאשימה הדגישה בטיעוניה, הן בכתב והן בעל פה, את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, ובהם השמירה על שלום הציבור, ביטחונו ורכושו. באת-כוח המאשימה הפנתה למדיניות הענישה הנהוגה, ועתרה לקביעת מתחם עונש הולם שנע בין 7 חודשי מאסר בפועל לבין 14 חודשי מאסר בפועל. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, טענה באת-כוח המאשימה כי לחובת הנאשם עבר פלילי עשיר הכולל 8 הרשעות קודמות (ת/32), כשהרשעתו האחרונה משנת 2026 בגין גניבה מרכב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב. נטען כי נגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בר-הפעלה והוא ביצע את העבירה בה הורשע ימים ספורים לאחר ששוחרר ממאסר. עוד הודגש כי הנאשם ניהל הליך של שמיעת ראיות ולא חסך בזמן שיפוטי, וכי אין כל אופק שיקומי. בנסיבות אלו, עתרה באת-כוח המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל בחלק העליון של המתחם, שלא יפחת מ- 14 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, היא ביקשה להורות על הפעלת המאסר המותנה שעומד לחובתו, בן 6 חודשים, במצטבר לעונש שיושת עליו, וכי העונש הכולל ירוצה במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת בגין הליך אחר. לבסוף, עתרה באת-כוח המאשימה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי משמעותי ומרתיע, התחייבות להימנע מביצוע עבירה ופיצוי למתלוננת. בטיעוניו לעונש, עתר בא-כוח הנאשם לקביעת מתחם עונש הולם שתחילתו במאסר על תנאי, שכן מדובר בעבירה נגזרת של סיוע, כשהעונש שלצד העבירה המוגמרת עומד על שלוש שנות מאסר, וכאשר ממילא תפקידו של הנאשם היה פסיבי והתבטא רק בנוכחותו במקום יחד עם המבצע העיקרי. נטען כי בנסיבות אלו אין זה ראוי למצות את הדין עם הנאשם. בא-כוח הנאשם הוסיף כי הנאשם שוהה במעצר בגין תיק זה תקופה ממושכת ביותר, וכי חרף העובדה שהנאשם נדון ביום 24.2.26 לעונש מאסר בפועל של 10 חודשים במסגרת הליך אחר, הוא המשיך לשהות בתנאי מעצר. בשים לב לאמור, ביקש בא-כוח הנאשם לנכות את תקופת המעצר מהמאסר שיוטל עליו, תוך התחשבות גם באישור שב"ס (נ/1) לעניין הקיצור המנהלי שהנאשם יכול היה ליהנות ממנו. באשר להפעלת המאסר על תנאי, טען בא-כוח הנאשם כי טרם התגבשה פסיקה ברורה המאפשרת להחיל עונש מאסר על תנאי שניתן בגין עבירה מוגמרת על עבירה נגזרת של סיוע. מכל מקום, בא-כוח הנאשם ביקש לתת משקל ממשי לאבחנה שבין מסייע לדבר עבירה לבין המבצע העיקרי בשאלת שיקול הדעת בהפעלת התנאי ודרך ריצויו. על כן, עתר בא-כוח הנאשם שלא להחמיר בעונשו, ולהשית עליו עונש כולל באורך תקופת המעצר שבה הוא שוהה עד היום, מבלי להוסיף עליה כל תקופת מאסר נוספת בפועל. דיון והכרעה העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של "יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". על פי המתווה שבחוק העונשין, יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. על כן, ייבחנו בזה אחר זה כלל הרכיבים הנדרשים לקביעת מתחם העונש ההולם, ושעה שמדובר באירוע אחד, ייקבע מתחם העונש ההולם על סמך רכיבים אלו ולאחר מכן ייקבע עונשו של הנאשם. העבירות בהן הורשע הנאשם נועדו להגן על ביטחונו האישי של כל אדם, על הריבונות שיש לו על גופו ועל רווחתו, שלוותו ושלמות גופו, וכן על רכושו וקניינו. ערכים חברתיים אלו נמצאים בליבת הערכים היסודיים של כל חברה מתוקנת והם חיוניים לשם קיום אורח חיים תקין. על תופעת התקיפה לשם גניבה, שלעתים מקבלת ביטוי בנסיבות אף מחמירות יותר מאלו שבענייננו, עמד בית המשפט העליון בציינו את הדברים העקרוניים הבאים: "מקרים אלימים מסוג זה מציפים לאחרונה את מקומותינו ופוגעים קשות בתחושת הביטחון האישי של כל אזרח. על בתי המשפט להשית בגינם עונש הולם ומרתיע שיהיה בו כדי להרתיע את העבריין הספציפי כמו גם עבריינים פוטנציאליים. זאת, כמובן בהתייחס לכל מקרה ונסיבותיו..." (ע"פ 9048/11 מוחמד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.5.2012) וראו גם את רע"פ 2797/09 גולן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.4.2009)). בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה ולמידת הפגיעה בערכים החברתיים, מדובר במעשה שבו חלקו של הנאשם התבטא בסיוע, כאשר מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי מעשה התקיפה ונטילת התיק מידי המתלוננת נעשו על ידי אחר, והנאשם הלך בקרבת מקום, כשהוא מודע למעשה העברייני, ולאחר מכן נמלט מהמקום יחד עמו. למתלוננת לא נגרם נזק גופני כתוצאה מהמעשה, אולם פוטנציאל הנזק הפיזי והרגשי קיים ועוד איך במעשים מעין אלו, בפרט נוכח גילה. בכל אופן, למתלוננת נגרם נזק כספי כתוצאה מנטילת רכושה. טרם תובא התייחסות למדיניות הענישה הנוהגת, יש לציין כי הוראת סעיף 32 לחוק העונשין, קובעת כי עונשו של מסייע לדבר עבירה עומד על מחצית העונש שנקבע לצד העבירה העיקרית. ברי כי יש באמור כדי להשליך על מתחם העונש ההולם, שעה שאין לאמץ את מדיניות הענישה הקיימת בעבירה המוגמרת. מכאן למדיניות הענישה שממנה ניתן ללמוד לגבי המקרה דנן. (-) במסגרת ע"פ 5849/13 בן חיון ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (06.10.2014) נדון עניינם של נאשמים שביצעו עבירת שוד ועבירות נוספות. אחד הנאשמים הורשע באירוע נוסף שבו סייע לאדם אחר לתקוף עוברת אורח לשם גניבת מכשירה הנייד, בעבירות של סיוע לתקיפה לשם גניבה וסיוע לגניבה. בית המשפט המחוזי קבע מתחמי ענישה שונים לאירועים השונים, ולבסוף גזר את עונשיהם של הנאשמים. לענייננו, נקבע כי מתחם העונש ההולם בגין האירוע הנוסף שבו הורשע אחד הנאשמים, ושעניינו כאמור בסיוע לתקיפה לשם גניבה וכן בסיוע לגניבה, נע בין 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט העליון מצא לדחות את הערעור על העונש בכללותו, ועל אף שמצא להתייחס למתחם העונש שנקבע בגין עבירת השוד, לא נאמר דבר באשר למתחם העונש שנקבע לגבי האירוע הנוסף. (-) במסגרת ע"פ 5362/11 אלעברה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (07.02.2012), שנסיבותיו חמורות מענייננו, נדונו שני נאשמים שהורשעו על סמך הודאותיהם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לגניבת רכב ותקיפה לשם גניבה, על כך שלאחר קשירת קשר לגניבת כלים הנדסיים מאתר בניה, הגיעו הנאשמים לאתר ועימם משאית גרר וכן משאית בעלת מנוף הרמה. הנאשמים פנו לחדר השומר כאשר שניים מהם רעולי פנים, תפסו בשיערו של השומר וסטרו לו, ולאחר מכן קשרו אותו בחבל, אטמו את פיו והניחו אותו על מזרן. לאחר מכן נטלו טרקטור שאותו העמיסו על משאית הגרר, אולם לאחר זמן קצר נעצרו על ידי המשטרה. בית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב בעונשים של 9 ו- 10 חודשי מאסר בפועל שהוטלו על שני הנאשמים שערערו לפניו וקבע כי אין מדובר בסטייה ממדיניות הענישה. (-) במסגרת עפ"ג (מחוזי חיפה) 24973-07-25 בשארי נ' מדינת ישראל [לא פורסם] (16.10.2025) נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של תקיפה לשם גניבה וגניבה, על כך שלאחר שהמתלונן חנה את רכבו ויצא ממנו, וללא כל התגרות מוקדמת מצדו, דחף אותו הנאשם לתוך הרכב, קרע באמצעות ידו את כיס מכנסיו, הכניס את ידו לכיס וחיטט בתכולתו. הנאשם נטל מכיסו של המתלונן כסף מזומן בסך 700 ₪, בעוד המתלונן מתגונן מפניו. בהמשך, הצליח הנאשם למשוך בכוח את הכסף מידו של המתלונן ולברוח מהמקום. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 7 לבין 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית וגזר על הנאשם, בעל עבר פלילי מכביד, 9 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת מאסר מותנה, חלקו במצטבר וחלקו בחופף, וסה"כ 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שנאמר כי המתחם שנקבע תואם את מדיניות העניש הנוהגת. (-) במסגרת ת"פ (מחוזי חיפה) 52548-02-23 מדינת ישראל נ' סלטימקוב [פורסם בנבו] (14.12.2023), נדון עניינו של מי שהורשע, על פי הודאתו, בשני פרטי אישום כאשר הראשון בהם הוא בגין תקיפה לשם גניבה, על כך שנטל כסף מידיו של אדם שמשך כסף מהכספומט, ולאור התנגדותו הוא לפת אותו מאחור, משך אותו בחוזקה, ובהמשך גם הפילו ארצה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם בגין אירוע זה נע בין 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל לבין 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל וגזר על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. (-) במסגרת ע"פ (מחוזי ב"ש) 60805-01-22 ארסקאי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (09.03.2022) נדון עניינו של מי שהורשע, על סמך הודאתו, בעבירה של תקיפה כדי לגנוב, על כך שדחף את ידה של אישה שישבה בתחנת אוטובוס וחטף את התיק שהיה מונח על ברכיה. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והטיל על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית לצד עונשים נוספים. בית המשפט המחוזי, בהתחשב בנסיבות המעשה ונסיבות העושה, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת מתחם העונש ההולם, מצא להקל את עונשו של הנאשם לכדי 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית, תוך הקלה גם ברכיב המאסר המותנה. (-) במסגרת ת"פ (מחוזי ירושלים) 39905-07-20 מדינת ישראל נ' נאצר (23.08.2021), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיוע לתקיפה לשם גניבה, פירוק רכב ושינוי זהות של רכב. בנסיבות המקרה, הנאשם ואחרים קשרו קשר ותכננו מראש ובקפידה לבצע שוד, הם איתרו את קרבן השוד, הצטיידו ברכב שאליו הוצמדו לוחיות רישוי גנובות, והגיעו למקום העסק כאשר שותפיו תקפו את המתלונן, ריססו גז מדמיע על פניו, הכו אותו במקל, איימו עליו באקדח דמה ושדדו ממנו סכום של כסף מזומן ושיקים. הנאשם עצמו מילא תפקיד מרכזי בתכנון, באיוש רכבי המילוט ובחירת דרכי ההימלטות, אך לא השתתף בעצמו בתקיפה הפיזית ואף לא היה מודע לכך ששותפיו הצטיידו מראש במסכות ובכלי תקיפה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, תוך התחשבות בהודאתו, בתיקון משמעותי של כתב האישום לעומת העבירה החמורה שיוחסה לו במקור, ובעברו הפלילי. (-) במסגרת ע"פ (מחוזי מרכז) 38524-11-17 MICHAELI MULUGETA נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.03.2018) נדון עניינו של מי שהורשע, על סמך הודאתו, בעבירה של תקיפה כדי לגנוב, על כך "...[ש]בהיותו שיכור, הבחין במתלוננת, תפס בצווארה ומשך אותה במעלה הרחוב. בהמשך, עברו במקום שני עוברי אורח, והמתלוננת פנתה אליהם בבקשה שיעזרו לה. השניים דרשו מהמערער לשחרר אותה, ובתגובה נטל המערער את תיק הגב שנשאה על כתפה, נמלט מהמקום, הוציא 150 ₪ מהתיק וזרק אותו בסמטה סמוכה". בית משפט השלום קבע מתחם שנע בין 9 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, והטיל על הנאשם, בסופו של יום, 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית, לצד עונשים נוספים, לאור הנסיבות שצוינו שם. בית המשפט המחוזי, מבלי לקבוע מסמרות לגבי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם מלבד האמירה כי מתחייבת קביעת רף תחתון של מאסר בפועל ממשי למשך מספר חודשים, דחה את הערעור שהוגש על ידי הנאשם לאור כך שהעונש נמצא במתחם הסבירות. כאן המקום לציין כי המבצע העיקרי של העבירה, אשר נתן את הדין על סמך הודאתו בכתב האישום, וכן בכתב אישום נוסף שביקש לצרף, נידון במסגרת הסדר טיעון לעונש כולל של 18 חודשי מאסר וחצי לריצוי בפועל, תוך הפעלת שני מאסרים מותנים בני 4 חודשים כל אחד. יש לציין כי אותו נאשם ביצע עסקאות בכרטיסי החיוב שניטלו מהמתלוננת, וכי האירוע הנוסף בגינו הורשע היה אירוע של גניבה מרכב ושימוש בכרטיס חיוב שנגנב (ת"פ (שלום חיפה) 32172-01-26 מדינת ישראל נ' אשרם [לא פורסם] (20.4.2026)). לאחר בחינת כלל הרכיבים הרלוונטיים לקביעת מתחם העונש ההולם, ובשים לב לנסיבות המקרה שפורטו, ובפרט תפקידו המינורי של הנאשם, מידת הפגיעה בערכים החברתיים, ובהינתן מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה המוגמרת, מצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין מספר מועט של חודשי מאסר לריצוי בפועל, שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות במקרים המתאימים, לבין 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בכל הנוגע לגזירת עונשו של הנאשם, הרי שעונש זה ייקבע בתוככי מתחם העונש ההולם, משלא נטען כי יש מקום לחרוג מהמתחם לקולה משיקולי שיקום, ושעה שלא התקיימו הוראות החוק והפסיקה בעניין זה. הנאשם אמנם ניהל הליך של שמיעת ראיות, עד לסיום פרשת התביעה ממש, אולם בסופו של יום כתב האישום שהוגש נגדו תוקן באופן משמעותי, לעבירות סיוע בלבד. מנגד, לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד הכולל 8 הרשעות פליליות קודמות. הרשעות אלו כוללות עבירות רכוש, ובהן פריצה לבניין, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, שימוש ברכב ללא רשות וגניבות מרכב, לצד נהיגה ללא רישיון נהיגה. בגין עבירות אלו ואחרות ריצה הנאשם עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. התנהלותו הפלילית הרציפה מלמדת כי הנאשם אינו מסוגל לרסן את עצמו, והוא שב לבצע עבירות שוב ושוב ללא מורא מפני החוק. הרשעתו האחרונה היא משנת 2026 בגין גניבה מרכב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב. גזר הדין שניתן במסגרת הרשעתו משנת 2025 בת"פ 67245-03-25 אף כולל עונש של מאסר על תנאי בן 6 חודשים, שהוא בר הפעלה כעת. המאסר המותנה לא הרתיע את הנאשם מפני ביצוע עבירות חוזרות. במצב דברים זה, נוכח עברו של הנאשם, יש לתת משקל לשיקולי ההרתעה, ועל כן לא ניתן לקבוע את העונש בתחתית המתחם ממש. ברי כי אין מדובר במקרה שמתאים לריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, וההגנה אף לא טענה לכך. לאחר בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, מצאתי לקבוע את עונשו של הנאשם במחצית הראשונה של מתחם העונש ההולם. מן הצד האחד, מדובר במי שנטל אחריות על חלקו באירוע העברייני, שהיה מצומצם, ולאחר תיקון כתב האישום בהתאם לכך. צן הצד השני, מדובר במי שעברו הפלילי מכביד והוא ביצע את העבירה ימים ספורים לאחר ששוחרר ממאסר קודם, כאשר לפתחו רובץ עונש מאסר מותנה. באשר לעונש המאסר המותנה, הרי שבניגוד לטענת הסניגור המלומד, מדובר בתנאי שהוא בר הפעלה במקרה דנן. המבחן להפעלת מאסר מותנה הוא מבחן מהותי ולא טכני, כאשר תכלית המאסר המותנה היא תכלית הרתעתית (ע"פ 6420/10 סלסנר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.8.2011)). הפסיקה לימדה כי ניתן להורות על הפעלת עונש מאסר מותנה גם בגין עבירה נגזרת, לרבות עבירת סיוע (ע"פ 3468/07 עצמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.7.2010) (וראו שם את הפנייתו של כבוד השופט מלצר לסעיף 34ד לחוק העונשין והשלכתו על הסוגיה); רע"פ 867/16 אבו מוסא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.9.2016)). כך או אחרת, במקרה דנן מדובר במי שסייע למעשה עבירה של תקיפת אישה למטרת גניבה וכן לגניבת תיקה בפועל, כאשר עונש המאסר המותנה לא הוטל בגין עבירה ספציפית, אלא בגין עבירת רכוש. ברי כי מדובר בעבירת רכוש במהותה, ועל כן עונש המאסר המותנה בר הפעלה. אשר לדרך הפעלת המאסר המותנה, הרי שנקודת המוצא נסמכת על הוראת סעיף 58 לחוק העונשין שקובע כי הפעלת המאסר המותנה היא הפעלה מצטברת, אלא אם מצא בית המשפט טעמים מיוחדים שיירשמו אשר יצדיקו הפעלה חופפת. לא הונחו בפניי טעמים מעין אלו, בפרט כאשר כישלונו של הנאשם היה ימים ספורים לאחר שחרורו ממאסר, וכאשר לחובתו עמדו הרשעות קודמות ועונשי מאסר שונים. משכך, יש להורות על הפעלה מצטברת של עונש המאסר המותנה, בן 6 חודשים, אשר תלוי ועומד נגד הנאשם. על הנאשם הוטל עונש מאסר בפועל בן 10 חודשים (ת"פ (שלום חיפה) 53873-08-25 מדינת ישראל נ' ג'רבאן [לא פורסם] (24.2.2026)), במקביל למעצרו במסגרת הליך זה. בפסיקה נקבע כי הוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין, שקובעת ברירת מחדל לגבי עונשי מאסר שהוטלו במקביל ולא ניתנה לגביהם הוראה ספציפית, אינה אלא הוראה טכנית-פרשנית-ניטרלית, שלא מבקשת לקבוע מדיניות ערכית (ע"פ 7786/21 אזמה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.7.2022)). השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לבחון בשאלת החפיפה בין עונשי מאסר בפועל הם מידת הזיקה בין העבירות, חומרתן ומהותן; מידת הפגיעה והנזק; וכן שיקולי גמול והרתעה. במקרה דנן, מדובר באירוע עברייני נפרד ושונה, שבבסיסו עבירות רכוש אחרות. אכן, קיימת זיקה בין סוגי העבירות, אולם נדמה כי ידם של שיקולי ההלימה וההרתעה על העליונה, לאור העבריינות החוזרת של הנאשם. משכך, לא קיים טעם לחפיפה בין העונשים. המשמעות המעשית היא שאין ליתן הוראה על ניכוי כל ימי המעצר, אלא רק את הימים שבין יום 2.1.2026, בו נעצר הנאשם, לבין יום 24.2.2026, בו הוטל עליו עונש מאסר בפועל בגין ההליך האחר. יתרת העונש תרוצה במצטבר, כאמור. משלא הוטלו רכיבים כספיים על המבצע העיקרי של העבירה, מצאתי להימנע מהטלת רכיבים אלו על הנאשם שבפניי, וכך גם לגבי ההתחייבות להימנע מביצוע עבירה. סוף דבר, ולאור כלל הטעמים שצוינו עד כה, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית. עונש המאסר המותנה, בן 6 חודשים, שהוטל במסגרת ת"פ 67245-03-25, יופעל וירוצה במצטבר לעונש הנוכחי. סך הכל ירצה הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל. עונש זה ירוצה בניכוי המעצר הממשי שבין יום 2.1.2026, בו נעצר הנאשם, לבין יום 24.2.2026, בו הוטל עליו עונש מאסר בפועל במסגרת ת"פ 53873-08-25. יתרת עונש המאסר הכולל תרוצה במצטבר לעונש שהוטל על הנאשם בהליך הנ"ל. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום השחרור מהמאסר, שלא יעבור כל עבירת רכוש או תקיפה של אחר, על נגזרותיהן. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.