לפני כבוד השופט ערן זלר המאשימה מדינת ישראל תביעות חוף -שלוחת חדרה ע"י ב"כ עוה"ד עדי נשר נגד הנאשם קתיבה אבו נעים (עציר) ע"י ב"כ עוה"ד עדי אבו בעיד גזר דין כתב האישום הנאשם, תושב הרשות הפלסטינאית, יליד שנת 2003, הורשע על פי הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש בעניינו: כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(א)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; הסעת 3 תושבים זרים או יותר השוהים בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, ונהיגה ללא רשיון נהיגה (מעולם לא הוציא) – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם הוא תושב האזור שאינו מורשה להיכנס לישראל או לשהות בה. חרף האמור, יומיים עובר ליום 7.8.26 נכנס הנאשם משטח האזור לתוך מדינת ישראל דרך פרצה בגדר. ביום 7.8.26 בסמוך לשעה 14:00 הסיע הנאשם מאזור ברטעה לכפר קרע ארבעה תושבי שטחים, שאינם מורשים להיכנס לישראל. זאת עשה כשהוא נוהג ברכב מסוג סובארו, שהורד מהכביש ולוחית הזיהוי שלו זויפה, ומבלי שהוא הוציא רישיון נהיגה. הטיעונים לעונש באת כוח המאשימה הגישה את תדפיס הרישום הפלילי של הנאשם, המחזיק הרשעה אחת קודמת בעבירה של כניסה ושהיה בישראל שלא כדין, בגינה נדון הנאשם ביום 2.7.24 ל- 60 ימי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך שנתיים והתחייבות כספית. התובעת עמדה על הערכים המוגנים על ידי העבירות בהן הורשע הנאשם. היא ציינה את תיקון 38 ותיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, שהביאו להחמרה בענישה הן לשבחים עצמם והן למי שהסיעו אותם, הפנתה לפסיקה רלוונטית, וטענה למתחם עונש הולם שנע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל. היא הדגישה כי המתחם ההולם לעבירת הכניסה ושהייה בישראל ללא היתר לבדה נע לשיטתה בין 3 ל- 10 חודשי מאסר וכן הפנתה לחומרה הנוספת הנובעת מן העובדה שהנאשם הסיע ברכב בו נהג ארבעה שוהים בלתי חוקיים וזאת שהוא כלל אינו מחזיק ברשיון נהיגה. בשים לב לעברו הפלילי של הנאשם ביקשה למקם את עונש המאסר שיוטל עליו במרכז מתחם העונש ההולם לו טענה, וכן ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס שלא יפחת מ- 15,000 ₪, פסילת רישיון נהיגה והתחייבות כספית. הסניגור הדגיש את הודייתו המהירה של הנאשם בכתב האישום המתוקן, את נטילת האחריות מצידו ואת החיסכון בזמן השיפוטי. הוא הוסיף כי הנאשם שוהה במעצר כבר מיום 7.8.26 וחלק מימי מעצרו הוא היה עצור בתנאים לא קלים בתחנת המשטרה. לטעמו של הסניגור, מתחם העונש ההולם לכלל העבירות נע בין 6 עד 12 חודשי מאסר בפועל. בשים לב לנסיבות עליהן עמד, ביקש למקם את עונש המאסר שייגזר על הנאשם באמצע מתחם העונש ההולם לו טען. באשר לקנס, ביקש כי אם בית המשפט יראה לנכון להטיל קנס, הרי שימי המאסר שיקבעו חלף תשלום הקנס יהיו מתונים. הנאשם בדברו האחרון ציין כי הוא מטפל בהוריו ואיבד אח ובן דוד. הוא אמר שהוא מצטער ולוקח אחריות, הפנים את חומרת מעשיו ומבקש להקל עליו כמה שניתן. דיון והכרעה לצורך קביעת מתחם העונש ההולם יש לראות בכל העבירות בהן הורשע הנאשם משום 'אירוע אחד'. כשהנאשם שהה בישראל שלא כדין, הוא גם נהג ברכב כשאין בידו רישיון נהיגה, ובאותו זמן הסיע את ארבעת השוהים הבלתי חוקיים. ברור אפוא כי מדובר במסכת עבריינית אחת שיש לקבוע לה מתחם עונש הולם אחד. הערכים המוגנים העבירות מחוק הכניסה לישראל בהן הורשע הנאשם פוגעות בסדר - הציבורי, בריבונות-המדינה ובאינטרס הבסיסי שלה לפקח על הבאים בשעריה. מדובר אף בעבירות שיוצרות פוטנציאל סיכון לעבירות אחרות, בין משום שלחלק מן הנכנסים לישראל ישנה מעורבות בפלילים וחלקם אף נכנסים לישראל לשם ביצוע עבירות, ובין משום שהחשש ממעצר על ידי גורמי החוק עלול ליצור עבירות נוספות שחלקן אף מסכנות את הציבור כתוצאה מהניסיון להימלט. בפסיקה הודגשה חומרתן הרבה של עבירות הסעה, העסקה והלנה, זאת נוכח הסכנה הרבה הנשקפת לציבור מהשוהים הבלתי חוקיים. התכלית המרכזית למנוע את תופעת כניסת השבחים לישראל, הוא בכך שהעדר היכולת לפקח על זהות הנכנסים לארץ יוצרת פוטנציאל לביצוע עבירות ביטחוניות, וסיכון לציבור בשל הסכנה כי ביניהם יהיו גם פעילי טרור (רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (5.5.09); רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.06); בש"פ 4253/17 דבש נ' מדינת ישראל (18.6.17); בש"פ 5686/16 אלפתאח נ' מדינת ישראל (15.7.16)). באשר לעבירה של נהיגה ללא רישיון. הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם כאשר נהג ברכב ללא רישיון, הם הגנה על שלום משתמשי הדרך - נהגים נוסעים והולכי רגל, הגנה על בטחון הבריות במרחב הציבורי, שלטון החוק ושמירת הסדר הציבורי. נפסק לא אחת כי נהג בלתי מורשה הנוטל רכב ונוהג בו ברחובות העיר, משול הדבר לשימוש בכלי רצח, והעושה זאת, כמוהו כנוהג בכלי משחית והוא מקים סכנה של ממש לציבור (ראו: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל (20.5.15); תת"ע (מרכז) 55230-06-23 אבו ג'אבר נ' מדינת ישראל (27.7.23)). העבירה יוצרת גם פוטנציאל סיכון כלכלי, שכן מי שנוהג ללא רשיון נהיגה ממילא נוהג גם ללא ביטוח, כך שבמקרה של תאונה בה ייגרמו נזקי גוף או רכוש לא יהיה כיסוי ביטוחי לפגיעות, ומשמעות הדבר היא כי הפיצוי יוטל על כתפי הציבור (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11); רע"פ 2666/12 עטאללה נ' מדינת ישראל (23.4.12)). מידת הפגיעה בערכים המוגנים הנאשם ביצע את העבירות כשהן "שלובות" אלה באלה. כך, הוא נכנס לישראל שלא כדין דרך פירצה בגדר, ובעודו שוהה בשטח המדינה שלא כחוק, נהג ברכב כשאין בידו רישיון נהיגה מעולם לא הוציא, ובתוך כך הסיע עמו ארבעה שוהים בלתי חוקיים אחרים, מברטעה לכיוון כפר קרע. ממילא נהיגתו של הנאשם הייתה ללא כיסוי ביטוחי. בכל אלה טבועה חומרה ממשית. לא ניתן לומר כי הנאשם ביצע את העבירות בספונטניות או בדחק הרגע, שכן כניסה לישראל שלא כדין ושהייה בה אינה מסוג העבירות שנעשות באופן מיידי ואימפולסיבי, והוא הדין בבחירה לנהוג ללא רישיון ולהסיע ארבעה שוהים בלתי חוקים אחרים כברת דרך. לא די בסיכון הנובע מעצם כניסת הנאשם עצמו לישראל ושהייתו בה שלא כדין, אלא שהוא גם סייע לארבעה שוהים בלתי חוקיים אחרים לנוע ממקום למקום ובכך ביצע עבירה נוספת, עצמאית, וחמורה בפני עצמה. מעבר לזלזול המופגן בחוק, הנלמד מהחלטתו של הנאשם לבצע מספר עבירות בו זמנית, הרי שפוטנציאל הסיכון הנטוע בהן אינו נוגע רק למסוכנות הטבועה בנאשם ובארבעת השבחים האחרים - אלא משתרע גם לעבר האפשרות כי הנאשם ינסה לברוח בנהיגה מגורמי האכיפה, בשל החשש שייעצר בגלל עבירות השב"ח. הסיכון בהקשר זה לפגיעה בציבור הוא ממשי, שכן הנאשם נהג באזור שאינו דליל אוכלוסין, אלא עמוס בכלי רכב ומשתמשי דרך אחרים, והוא עשה זאת בשעת צהריים, כשמעולם לא הוציא רישיון נהיגה. עבירת הנהיגה ללא היתר מתאפיינת ברמות ונסיבות חומרה שונות. כשמדובר באדם שמעולם לא הוציא רישיון – חומרתה גבוהה במיוחד, שכן מדובר במי שמעולם לא עבר הכשרה ולכן נהיגתו מסוכנת מאוד. גם אם ניתן לטעון שעצם הסיכון שבנהיגת הנאשם ברכב, מבחינת שליטתו בו, הוא אינו ברף גבוה, הרי מלכתחילה שהייתו בישראל היא עבירה ועצם העובדה שהוא הסיע עמו, ברכב שהורד מהכביש, ארבעה שבחים אחרים, בהחלט יצרה פוטנציאל סיכון מהותי וממשי לציבור. כלל מעשיו של הנאשם פגעו אפוא פגיעה ממשית בערכים המוגנים. הפסיקה הנוהגת עבירת הכניסה לישראל והשהיה בה שלא כדין לאחר כניסתו לתוקף בשנת 2012 של תיקון 113 לחוק העונשין, שמטרתו היא הבניית שיקול הדעת של בתי המשפט בבואם לגזור את העונש, עסקה הפסיקה בשאלה מהו מתחם העונש ההולם לעבירה של שהיה בלתי חוקית, ועל פי רוב התמקדה במקרים הטיפולוגיים של כניסה לצרכי פרנסה, אם כי לאורך הדרך נדונו גם מקרים אחרים. ברע"פ 3677/13 אלהרוש נ' מדינת ישראל (9.12.14) נקבע כי תחתית מתחם העונש ההולם לעבירת שב"ח לצרכי פרנסה, בהיעדר עבירות נלוות, היא מאסר על תנאי בלבד, ואילו הרף העליון של המתחם הוא 5 חודשי מאסר, שהם כוללים הן את תקופת המאסר על תנאי והן את תקופת המאסר בפועל. עוד נקבע מתחם עונש לקנס שנע בין היעדר הטלת קנס ועד 2,000 ₪. אולם נקבע כי יישום העקרונות ייוותר בידי הערכאות הדיוניות, שיקבעו את מתחם העונש ההולם וישקלו את הדברים בעת גזירת העונש, בהתאם לנסיבות בכל מקרה ומקרה ותוך התחשבות בצוק העיתים של התקופה. ברע"פ 1441/14 חמיס נ' מדינת ישראל (9.12.14) חזר בית המשפט העליון על הפסיקה בעניין אלהרוש ועל קביעת מתחם העונש ההולם שניתנה בו, תוך שהתמקד בסוגיה של הטלת מאסרים מותנים והצורך ביחס פרופורציונאלי בין העבירה למאסר על תנאי שמוטל בגינה. עיון בפסיקה מלמד כי טרם מלחמת חרבות ברזל העונשים שהוטלו על שוהים בלתי חוקיים מתונים למדי יחסית לאלה שנהוגים מאז פרוץ המלחמה, ובמקרים רבים מאוד הסתפקו בתי המשפט בתקופת מאסר של מספר ימים שהתקזזה עם ימי המעצר בהם שהה הנאשם. בהמשך, ובפרט לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל קבעו בתי המשפט מספר פעמים כי נוכח הנסיבות הבטחוניות מאז פרוץ המלחמה, מתחם העונש ההולם לעבירה, בנסיבות הטיפולוגיות שלה, צריך לעמוד על חודשיים מאסר בפועל ברף תחתון ועד לשבעה חודשי מאסר בקצה העליון, יחד עם מאסר על תנאי וקנס, שכן הפגיעה בערכים המוגנים בעת הזו היא משמעותית ומוחשית, והדבר משליך על קביעת מתחם העונש ההולם (למשל: רע"פ 7908/23 אלנגאר נ' מדינת ישראל (27.11.23); עפ"ג (נצ') 37018-10-23 מדינת ישראל נ' אלחרוב (25.10.23); (עפ"ג (חיפה) 1680-11-23 מדינת ישראל נ' כסאב (6.11.23); עפ"ג (נצ') 7809-11-23 מדינת ישראל נ' ד'ווה (6.11.23)); ובמקרים מסוימים, אף טרם תיקון 42 לחוק, נקבע כי תחתית מתחם העונש ההולם צריכה במקרה האופייני לעמוד על שלושה חודשי מאסר בפועל (למשל: עפ"ג (חי') 38304-01-24 מדינת ישראל נ' עתמאן (25.1.24)). ביום 13.7.25 נחקק תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל. על פי תיקון זה, העונש המרבי בגין עבירת כניסה לישראל שלא כדין הוחמר משנת מאסר לשנתיים, ובנוסף נקבע כי כאשר הורשע אדם בעבירה זו, יצווה בית המשפט, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו, על קנס שלא יפחת מ- 10,000 ₪ ו/או על חילוט רכוש שנתפס לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). לאחר תיקון זה חלה החמרה נוספת, ונראה כי השפעת התיקון באה לידי ביטוי בהעלאת מתחם העונש ההולם או לכל הפחות בהרחבת הגבול העליון של המתחם, ובוודאי הגדילה את רכיב הקנס שבענישה. עפ"ג (מרכז) 18525-09-25 מדינת ישראל נ' חנני (21.9.25) עסק במספר ערעורים דומים, ונדונה סוגיית קביעת מתחם העונש ההולם, בעניינם של שוהים בלתי חוקיים, תושבי הרש"פ, שהורשעו לאחר תיקון 42 לחוק בעבירה של כניסה או שהייה בישראל שלא כדין. בפסקה 42 לפסק הדין נקבע כך: "במציאות שבה חומרתה של עבירת הכניסה והשהייה בישראל נגזרת מהמצב הביטחוני, כשיש לבחון את מדיניות הענישה בגינה מעת לעת בהתאם ... ועל רקע האמירה הברורה של המחוקק בתיקון 42 לחוק, אנו קובעים שמתחם העונש ההולם לעבירת שב"ח שנעברת לצרכי פרנסה בלבד, ללא עבירה נלווית, וכשמשך השהות האסורה בישראל הוא קצר, ינוע בין 2 – 8 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי ועיצומים כספיים. מתחם זה מאפשר עדיין שיקול-דעת רחב דיו לערכאות הדיוניות, שכן ייתכנו נסיבות אשר יבססו קביעת מתחם עונש הולם שונה לקולה ... או לחומרה (כגון שהייה שלא כדין ממושכת יותר). כמובן, שביצוע עבירות נלוות ממשיות מחייב קביעת מתחם שונה בהתאם לעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים ולאופי העבירות". אפנה גם לעפ"ג 69594-06-26 (מחוזי נוף הגליל) מנאצרה נ' מדינת ישראל (14.7.26), בו נקבע כי העונש ההולם בגין עבירה של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, בהעדר עבירה נלווית רלוונטית אחרת, צריך לנוע בין חודשיים מאסר בפועל ועד ל – 7 חודשי מאסר בפועל. בכל הנוגע לגובה הקנס, אפנה לעפ"ג (ב"ש) 34805-12-25 מדינת ישראל נ' בדחה (21.12.25)) שם נפסק במפורש כי בהעדר טעמים מיוחדים, ומאחר וראוי ליישם את מצוות המחוקק במלואה וכלשונה, הרי שעל המורשעים בעבירות שעניינן כניסה או שהייה בישראל שלא כדין יש ככלל להטיל קנס הנע בין 10,000 ₪ ל- 40,000 ₪. עוד נפסק כי במקרים הרגילים ראוי יהיה בדרך כלל להטיל 50 ימי מאסר חלף הקנס. עבירת הסעת השבחים פעמים רבות נקבע כי הענישה הראויה למי שהסיעו והעסיקו שבחים צריכה להיות מחמירה, וככלל צריכה לנטות לעבר מאסר בפועל- בוודאי בעת התעצמות אירועי לחימה וטרור; זאת בכפוף לבחינת הנסיבות הפרטניות של כל נאשם ושל המקרה הספציפי והותרת שיקול הדעת לערכאות הדיוניות (רע"פ פראגין ו-רע"פ אבו סאלם שלעיל; רע"פ 5198/01 חט'יב נ' מדינת ישראל (18.10.01); רע"פ 7544/05 שאולוב נ' מדינת ישראל (26.12.05); רע"פ 6217/05 חג'אג נ' מדינת ישראל (4.9.06); רע"פ 323/17 יאסין נ' מדינת ישראל (11.1.17)). טרם מתקפת הטרור הרצחנית של 7.10.23 מתחמי הענישה שנקבעו בעבירות הסעה והעסקה נעו על פי רוב בין כמה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד כדי שנת מאסר לריצוי בפועל. אולם מאז חלה החמרה בענישה על רקע פרוץ המלחמה ומצב החירום, ולכך גם תרם תיקון 38 לחוק הכניסה לישראל (מיום 8.4.24) שהחמיר את העונש לעבירת ההסעה שלא כדין עד כדי 4 שנות מאסר בפועל. כך, במקרים רבים של עבירות שבוצעו לאחר 7.10.23, קבעו בתי המשפט מתחמי ענישה שנעו בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ברף תחתון, והגיעו לעיתים עד כדי 24 חודשי מאסר ברף העליון. במקרים החמורים יותר גזרו בתי המשפט מאסרים בפועל; ובמקרים בהם הוסעו מעט שבחים ונסיבות ההסעה לא היו חמורות, נגזרו פעמים רבות עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. להלן מספר דוגמאות מן הפסיקה המלמדות על הענישה הנוהגת לעבירת ההסעה. עפ"ג (מרכז) 62378-06-24 מוצטפא נ' מדינת ישראל (23.9.24). המערער הסיע ברכבו, פעם אחת, לאחר פרוץ המלחמה (טרם תיקון 38) 3 שוהים בלתי חוקיים. הערכאה הדיונית קבעה מתחם עונש של 3 – 15 חודשי מאסר, וגזרה עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס 7,500 ₪. ערעורו נדחה. עפ"ג (מרכז) 62332-06-24 קשקוש נ' מדינת ישראל (3.11.24). המערער הסיע 2 שוהים בלתי חוקיים בטייבה, תמורת 50 ₪. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם של 3 – 15 חודשי מאסר, וגזר עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס 5,000 ₪ ופסילת רשיון נהיגה על תנאי. בית המשפט המחוזי קיבל בהסכמת הצדדים את ערעורו, והפחית את העונש ל- 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ע"פ (חיפה) 2789-05-21 אבו טועמה נ' מדינת ישראל (15.7.21). המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בהסעה של שני שוהים בלתי חוקיים. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם שמתחיל מרף תחתון של מאסר על תנאי, וגזר עליו מאסר על תנאי ושל"צ של 120 שעות. ערעורו לבית המשפט המחוזי על עצם ההרשעה נדחה, וערכאת הערעור ציינה כי העונש שהוטל עליו הוא קל. ת"פ (חיפה) 45419-01-25 מדינת ישראל נ' בכר (6.5.25). נאשם הודה והורשע בכך שהסיע שני שבחים בסמוך למחלף עתלית. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם שנע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם, ששירות המבחן המליץ בעניינו על עונש שיקומי ומקל, 3 חודשי עבודות שירות, קנס 5,000 ₪, חודשיים פסילת רישיון נהיגה בפועל וחודשיים על תנאי. ת"פ (חיפה) 70599-12-24 מדינת ישראל נ' ביאדסי (28.8.25). נאשם הודה והורשע בהסעה במיניבוס של 5 תושבי איו"ש נעדרי אישורי כניסה לישראל. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם של בין 8 חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות ועד 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ובשים לב להמלצת שירות המבחן גזר על הנאשם 8 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס 10,000 ₪, ופסילת רשיון נהיגה בפועל ועל תנאי. ת"פ (רחובות) 44386-06-24 מדינת ישראל נ' בדוי (23.9.24). נאשם הודה והורשע בהסעת שב"ח אחד פעמיים באותו יום למקומות עבודה. בתחילה מתל אביב ליבנה ובהמשך מיבנה לנס ציונה. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם שנע בין מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 8 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 60 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס 500 ₪. ת"פ (כ"ס) 29142-02-24 מדינת ישראל נ' גבארה (3.7.24). נאשם הודה והורשע בהסעת שב"ח בתוך טייבה, ובתוך כך נהג ברכב שרשיונו פקע והשתמש בטלפון ללא דיבורית. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם שנע בין מספר קטן של חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 7 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם חודשיים מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס 7,000 ₪ ופסילת רשיון הנהיגה בפועל ועל תנאי. ת"פ (נת') 8840-06-24 מדינת ישראל נ' קבהא (29.10.24). נקבע מתחם עונש הולם של 6 – 18 חודשי מאסר בגין הסעת שני שוהים בלתי חוקיים, ועל הנאשם נגזר עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, הופעל מאסר מותנה, והוטלו עוד מאסר על תנאי, קנס 6,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי. ת"פ (ב"ש) 2084-11-23 מדינת ישראל נ' אלגלאוי (8.9.24). נאשם הודה והורשע בהסעת שב"ח תושב רצועת עזה במעבר מיתר. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם שבין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם שהיה בעל עבר פלילי לרבות בעבירה קודמת בעבירה דומה, 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס 5,000 ₪, ופסילת רשיון נהיגה בפועל ועל תנאי. בערעור שהגיש הנאשם על גזר הדין הורה בית המשפט המחוזי על הפחתת תקופת הפסילה בפועל ל- 6 חודשים, מבלי שהתערב ביתר רכיבי הענישה (עפ"ג (ב"ש) 46097-10-24 אלגלוי נ' מדינת ישראל (27.11.24)). ת"פ (חד') 65693-11-22 מדינת ישראל נ' נעאמנה (10.9.24). בעניינו של נאשם שהורשע בהסעת 3 שבחים טרם המלחמה, נקבע מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, ונגזר עליו עונש של 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס 2,000 ₪, התחייבות כספית ופסילה על תנאי של רישיון הנהיגה. ת"פ (חדרה) 16791-08-24 מ"י נ' עזב (20.7.26). נאשם שהורשע בהסעת חמישה תושבי שטחים ברכבו בחדרה לאחר שלקח אותם מהמחסום הצבאי, נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו, פסילת רישיון נהיגה בפועל, התחייבות כספית וחילוט כספי הפקדה לקרן החילוט. עבירת הנהיגה ללא רישיון כפי שצוין, הפסיקה קבעה כי נהג לא מורשה הנוטל רכב ונוהג בו ברחובות העיר, כמוהו כנוהג בכלי משחית והוא מקים סכנה של ממש לציבור. לא בכדי נפסק אפוא כי על בתי המשפט להילחם מלחמת חורמה בנהגים בלתי מורשים (ראו: עפ"ת (מרכז) 31341-06-13 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (6.10.13). עיון בפסיקה מלמד כי מתחמי הענישה הנקבעים בדרך כלל לעבירה של נהיגה ללא רשיון לבדה, מתחילים ברף תחתון של מאסרים על תנאי ולעיתים מאסרים קצרים לריצוי בעבודות שירות, ומגיעים במקרים החמורים עד כדי שנת מאסר בפועל; כאשר הענישה כוללת גם מאסרים על תנאי, וכן רכיב של פסילת רשיון נהיגה, שנע בין רף מינימום של 3 חודשים, ועד לרף עליון, שנראה שאינו אחיד ועשוי להגיע גם למספר שנות פסילה כמו גם פסילה על תנאי (ראו: עפ"ת (י-ם) 37090-05-10 עודה נ' מדינת ישראל (7.7.10); עפ"ת (ב"ש) 22585-11-12 אשורוב נ' מדינת ישראל (3.12.12); עפ"ת (חי') 46373-01-17 עבו נ' מדינת ישראל (24.1.17); תעא (י-ם) 2865-04-14 מדינת ישראל נ' תומר (13.1.15) [שעסק במי שנהג עם רשיון לא מתאים לסוג הרכב] פל"א (חד') 6384-02-21 מדינת ישראל נ' יחיאלוב (28.4.21); פ"ל (ב"ש) 9340-02-22 מדינת ישראל נ' סבן (2.6.22); פ"ל (צפ') 9620-05-21 מדינת ישראל נ' אבו שאהין (24.12.24); פ"ל (י-ם) 13667-08-24 מדינת ישראל נ' אבו בשיר (6.1.25); פל"א (ת"א) 1484-10-23 מדינת ישראל נ' חבסוב (13.10.24). אפנה לגזרי דין שהוטלו על נאשמים, שבהיותם שוהים בלתי חוקים בעצמם הסיעו ברכב שבחים אחרים, מבלי שיש בידם רישיון נהיגה תקף: ת"פ (אשקלון) 45340-03-26 מ"י נ' רשאידה (18.5.26). שבח נהג ברכב ללא רישיון וללא ביטוח והסיע שבח נוסף. הוא נדון ל- 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו, התחייבות כספית, 8 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל ושנת פסילה על תנאי. ת"פ (באר שבע) 4265-08-25 מ"י נ' סראחין (18.11.25). נאשם שהורשע בכניסה ושהייה בישראל שלא כדין, והסעת ארבעה שבחים, ברכב בו נהג ללא רישיון וללא ביטוח, נדון ל- 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך שנה, ופסילה על תנאי, התחייבות כספית וקנס 10,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. ת"פ (חדרה) 77010-05-25 מ"י נ' חליל (15.10.25). נאשם הורשע בכניסה וישיבה בישראל שלא כחוק, ונהיגה ברכב לא מורשה ללא פוליסות ביטוח בתוקף, זאת כשהוא מסיע ברכב שני שוהים בלתי חוקיים אחרים. בית משפט גזר עליו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, הפעלה במצטבר של מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, מאסר על תנאי, קנס 9,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, הפעלת התחייבות כספית ופסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי. מתחם העונש ההולם סעיף 40יג(א) לחוק העונשין שעניינו "ריבוי עבירות" קובע כי: "הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע". כאשר סעיף 40יג(ג) לחוק מנחה כי "בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש...". נוכח מכלול הדברים עליהם עמדתי אני קובע כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 10 ל- 22 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית הכוללת גם מאסר על תנאי, קנס ופסילת רשיון נהיגה. לא ראיתי לחרוג לחומרא או לקולא ממתחם העונש ההולם. קביעת העונש ההולם בתוך המתחם – נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הנאשם בחר לקחת אחריות ולהודות באישום, ובכך חסך את הבאת העדים, זמן שיפוטי יקר והתדיינויות ארוכות. הוא הביע צער וחרטה על ביצוע העבירות, ואמר כי הפנים את חומרת מעשיו. הנאשם עצור מזה כחודשיים. אין ספק כי המעצר גורם לו סבל, הן בשל התנאים הפיזיים שאינם קלים, והן בשל חוסר הוודאות לגבי גורלו. אעיר בהקשר זה כי כתב האישום תוקן לקולא ומכאן כי בתחילת הדרך הנאשם עמד בסיכון להיות מורשע במעשים חמורים יותר. לא מדובר בהרשעתו הראשונה של הנאשם, שכן ביולי 2024, לפני קצת יותר משנתיים, הוא הורשע בעבירה של כניסה וישיבה בישראל שלא כדין. הנאשם נדון אז ל- 60 ימי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך שנתיים והתחייבות כספית. תקופת המאסר על תנאי וההתחייבות הכספית חלפה זמן קצר בלבד טרם מעצרו של הנאשם בתיק שלפניי. חרף הרשעתו הקודמת ותקופת המאסר שהנאשם כבר ריצה, הוא בחר לבצע עבירה דומה פעם נוספת, כאשר הפעם ביצע בצמוד לה שתי עבירות נוספות, שכל אחת מהן חמורה בפני עצמה. נסיבות אלה כמובן שאינן מאפשרות להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם אותו קבעתי. לאחר ששקלתי את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, סברתי כי יש להעמיד את עונש המאסר שייגזר על הנאשם מעל הרף התחתון של מתחם העונש שקבעתי; עוד מצאתי שיש להטיל על הנאשם קנס ממשי שיעמוד בהלימה לרצון המחוקק ולפסיקה הנוהגת, וכן מצאתי להשית עליו רכיבי ענישה הכרחיים בנסיבות, שהם פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי. אני גוזר אפוא על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. מאסר על תנאי של 30 ימים לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח, על-פי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970. מאסר על תנאי של 3 חודשים לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר, איזה מן העבירות המפורטות בסעיפים 12(א) או 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952, וכל עבירה שעניינה כניסה לישראל או שהיה בה שלא כדין או הסעה או העסקה בישראל של אדם השוהה בה שלא כדין. מאסר על תנאי של 4 חודשים לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר, כל עבירה שעניינה נהיגה ללא רשיון נהיגה בידי מי שאינו מורשה לנהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; או כל עבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. קנס של 12,000 ₪. הקנס ישולם עד ליום 31.12.26, ואם לא ישולם במלואו עד ליום זה יישא הנאשם במקומו ב- 50 ימי מאסר, אשר יהיו מצטברים למאסר בפועל שהוטל עליו. אני פוסל את הנאשם מלנהוג בכל רכב מנועי ומלקבל רשיון לנהוג בכל רכב מנועי, וזאת למשך 36 חודשים מיום שחרורו מהמאסר. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה שעניינה נהיגה ללא רשיון נהיגה בידי מי שאינו מורשה לנהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; או כל עבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. מוסבר לנאשם שיש לשלם את הקנס באמצעות המרכז לגביית קנסות, ובעת התשלום יש לציין את מספר התיק בו ניתן גזר הדין. ככל והמדינה מחזיקה ברכוש של הנאשם, כגון טלפון סלולרי או ציוד אישי אחר, ואין מניעה חוקית להחזירו או צורך חקירתי להחזיקו, אני מורה כי הם יוחזרו לנאשם עם שחרורו מהמאסר. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ז, 05 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.