רע"פ 665/11 עאלה אבו עמאר נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כהן) מיום 12.12.10 בתיק עפ"ת 4730-11-10, בו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (סגן הנשיא ריבלין) מיום 14.9.10 בתיק פ"ל 1632-07-10 ובתיק מ"ת 1634-07-10.

רקע

ב.

במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש בשש עבירות של נהיגה בפסילה וללא ביטוח; בשתי עבירות של נהיגה ללא רישיון תקף; ובשתי עבירות של נהיגה ללא רשיון רכב תקף. לענייננו די לציין, כי הצדדים הסכימו, שהמשיבה תטען לעונש של שנת מאסר בפועל ותוכל לטעון גם לעניין פסילה והפעלת מאסר ופסילה מותנים; וכי ההגנה לא תוגבל בטיעוניה לעונש ("למעט זה שלא תוכל לטעון ו/או לבקש כל מה שנוגע לתסקיר").

במסגרת הטיעונים לעונש התברר, כי המשיבה לא הצליחה להציג בפני בית המשפט את פסקי הדין בהם הושתו על המבקש מאסרים מותנים. המבקש עצמו כפר בהרשעותיו הקודמות, והתייחס לנסיבות שונות לקולה. בסופו של יום השית בית המשפט על המבקש שנת מאסר אחת בפועל; עשרה חודשי מאסר על תנאי; כן הופעלו עשרה חודשי פסילה על תנאי, והושתו חודשיים נוספים. בגזר דינו התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המבקש, אך גם לגיליון הרשעותיו הקודמות (83 הרשעות מאז שנת 1998). כן נאמר, כי "היות ולא הוגשו לבית המשפט פסקי הדין בהם נדון הנאשם למאסר על תנאי לא הופעלו המאסרים".

ג.

בערעורו לבית המשפט המחוזי התמקד המבקש, בעיקר , בכך שהרשעותיו הקודמות לא הוכחו ושגה איפוא בית המשפט בכך שנתן להן משקל. כן נטען לנסיבות אישיות קשות ולרקע חיובי, שאינם מצדיקים את קבלת עמדתה העונשית של המשיבה במלואה. בית המשפט דחה את הערעור. בין היתר נקבע: (1) כי למעשה המבקש מודה שרשיונו נפסל בעקבות עבירות קודמות, וכפירתו בקיומן של עבירות אלה "מוזרה"; (2) כי מסתבר , שכפירת המבקש בעבירות הקודמות התייחסה להרשעות בהן הושת מאסר על תנאי; (3) כי "ספק רב בעיני אם המערער ניהל את תיקו בתום לב"; (4) כי אין לבוא בטרוניה עם בית המשפט קמא, שעה שהעונש שהשית בא בגדרי הסכמת הצדדים; (5) ולבסוף, "כי היה מקום להטיל את העונש אותו הטיל בית המשפט קמא גם לולא הרשעותיו הקודמות של המערער".

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בעיקר נטען, כי התיק מעורר שאלה משפטית שעניינה אופן הוכחתן של הרשעות קודמות.

הוזכר, כי סעיף 188(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 מתיר לקבל העתק מהמרשם הפלילי כראיה לעונש "כשהדיון מתנהל בפני הנאשם - אם העתק המרשם הפלילי הוגש לבית המשפט והנאשם לא הכחיש את תכנו " (ההדגשה הוספה - א"ר); ונטען, כי בעניינו כפר המבקש בהרשעות הקודמות. עוד נטען לגבי רקע אישי חיובי (כנטען, המבקש הוא מורה מצטיין אשר זכה בעבר לאות אלוף פיקוד על הצלת חייל); לנסיבות אישיות קשות (כנאמר, המבקש הוא אב לשני ילדים קטנים וסועד את אמו החולה); ולכך שהעבירות לא סיכנו עוברי דרך.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. כיון שהבקשה הוגשה היום, יום אחד לפני המועד שנקבע להתייצבות המבקש למאסר (ושבוע לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה) לא אאריך בהנמקה. די לציין כי העונש שהושת על המערער הולם את חומרת העבירות בהן הודה במסגרת ההליך הנוכחי (עבירות המתפרסות על פני מספר שנים ומעידות על דפוס עברייני מתמשך), וכי הוא בא בגדרי הסדר הטיעון לו הסכימו הצדדים.

ו.

עוד יוזכר, כי הסדר הטיעון המוסכם נדרש מפורשות לקיומם של מאסרים מותנים. נוכח הסכמה זו, אשר ההגנה מבקשת ליהנות מפרותיה, קשה להלום את כפירתה הגורפת והלא מנומקת בקיומן של הרשעות קודמות. ההגנה היתה יכולה לחזור בה מהסדר הטיעון (בטיעוניה בפני בית המשפט לתעבורה ביום 9.8.10 ציינה, כי שקלה לעשות זאת), אך היא החליטה שחלופה זו אינה כדאית עבורה - ואין לייחס איפוא תום לב, או משקל רב, לכפירה הגורפת בקיומן של עבירות קודמות שעה שאלה נזכרות בהסדר הטיעון. ולבסוף, כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי העונש הולם את העבירות נשוא ההליך כשהן עומדות בפני עצמן. בכל הנוגע לנסיבות האישיות, אלה הוצגו בפני בתי המשפט הקודמים, ובכל מקרה הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 6338/10 דייטש נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2955/10 אליהו נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ז.

עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור.

ח.

סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו מחר 25.1.2011 כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.1.2011.