פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9053/11 - א'
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
חאלד גבר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור לעיכוב ביצוע פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) בעפ"ת 26127-07-11
מיום 23.11.11
בשם המבקש:
עו"ד עבד ג'יג'יני
בשם המשיבה:
עו"ד איתמר גלבפיש
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) בעפ"ת 26127-07-11 מיום 23.11.11, שבגדרו התקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (סגן הנשיא ריבלין) בפ"ל 688-09 מיום 30.5.11. עניינו של התיק - נהיגה בזמן פסילה.
רקע
ב.
המבקש הורשע על פי הודאתו בנהיגה בזמן פסילה ובשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. כנטען, ביום 25.09.08 נפסל המבקש מהחזקת רשיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים בגין נהיגה בשכרות, שבעקבות ערעור היתה לפסילה בת שנתיים. מספר חודשים לאחר מכן לאחר מכן הורשע המבקש בשתי עבירות נוספות של נהיגה בשכרות, אחת מהן בתקופת הפסילה, וביום 6.4.09 הושתו עליו מאסר בעבודות שירות, פסילה נוספת, קנס ומאסר על תנאי ל- 7 חודשים. מספר ימים לאחר מכן נתפס המבקש נוהג בפסילה וללא ביטוח בר תוקף.
ג.
בית המשפט לתעבורה הטיל על המבקש קנס בגובה 3,000 ₪, פסילה ל- 10 חודשים ושירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, וכן האריך את עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לתקופה של 7 חודשים ב- 3 שנים נוספות. בית המשפט נתן דעתו לעברו המכביד של המבקש מזה ולהליכי השיקום מזה, כמו גם לדברי שירות המבחן, שאמנם נמנע מהמלצה טיפולית, אך המליץ להאריך את המאסר על תנאי ולהטיל על המבקש שירות לתועלת הציבור על פני מאסר בפועל. צוין בתסקיר (מיום 5.4.11), כי מדובר בצעיר בעל רצון לניהול אורח חיים תקין, שחל בחייו שינוי ראשוני, המסייע לו לשמור על יציבות. לא בלי היסוס נקט בית המשפט לתעבורה דרך זו.
ד.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה והחמיר בעונשו של המבקש. צוין, כי מדובר בנהג צעיר, אשר לחובתו הרשעות רבות, ובהן אי ציות לתמרורים, נהיגה ברכב לא תקין ונהיגה בשכרות. צוין, כי על בית המשפט מוטלת חובה להתייחס להיבט הציבורי ולאלמנט ההרתעה. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכך, שאף כי הורה על עיכוב ביצועו של צו השירות לתועלת הציבור, המשיך המבקש בביצוע הצו, שכן ככל הנראה לא נמסרה הודעה על עיכוב הביצוע למבקש או לשירות המבחן. בית המשפט הפעיל את המאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים, כן הטיל על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל. נקבע, כי שני המאסרים ירוצו בחופף. מכאן הבקשה שבפניי.
הבקשה והתגובה
ה.
בבקשה נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו לעקרון המידתיות ולעקרון הענישה האינדיבידואלית. כנטען, השתת עונש מאסר בפועל אף שהמבקש כמעט סיים לרצות את צו השירות לתועלת הציבור, פוגעת בעקרון המידתיות. כן התבקש כי יוארך עונש המאסר על תנאי על פני מאסר בפועל, נוכח השיקום שעבר המבקש.
ו.
לטענת המשיבה, אין הבקשה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת. לגופם של דברים, נוכח חומרת העבירות בצירוף עברו התעבורתי של המבקש, נוטה העונש שהוטל עליו לקולה. אשר לעובדה שהמבקש כמעט סיים לרצות את צו השירות לתועלת הציבור, נטען, כי בית המשפט המחוזי הביא עובדה זו בחשבון במסגרת פסק דינו, והעונש משקף התחשבות בעניין זה.
ז.
לשלמות התמונה יצוין שביום 8.12.11 עיכבתי את ביצוע גזר הדין עד להחלטה אחרת.
הכרעה
ח.
לאחר שעיינתי בבקשה, לא ראיתי מקום להיעתר לה. הלכה היא כי ככלל אין חומרת העונש כשלעצמה מקימה עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרה של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת ( רע"פ 444/08
יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1285/11
בוחניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אינני סבור כי עונשו של המבקש בא בגדר מקרים אלה, או בגדר נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות, אף נוכח ההחמרה בעונש. אין צורך להכביר מלים באשר לחומרת העבירות והסיכון לחיי אדם הטמון בהתנהגות המבקש. למבקש עבר מכביד למדי בעבירות תנועה, ונראה כי אין עליו מורא החוק. מספר חודשים לאחר הרשעתו בשלהי 2008 הורשע בשתי עבירות
נוספות של נהיגה בשכרות, ושמונה ימים לאחר מכן נתפס מבצע את העבירות מושא בקשה זו.
ט.
ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ציינה השופטת פרוקצ'יה, כי
"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת חובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התיחסות של ביזוי החוק וצוי בית המשפט".
בית המשפט המחוזי ציטט בענייננו את הנאמר ברע"פ 665/11 אבו עאמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כלהלן:
"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".
וכן מרע"פ 2221/11 הראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אף הוא בקשר לנהיגה בפסילה:
"במובן הרחב, על בית משפט זה לשלוח מסר צלול וברור לפיו בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר למבקש עבר תעבורתי מכביד, ינקוט בית המשפט במדיניות ענישה מחמירה המשקפת את הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב".
דברים אלה מדברים בעדם.
י.
אשר לעובדה כי המבקש כבר כמעט סיים לרצות את צו השירות לתועלת הציבור אשר הושת עליו בבית המשפט לתעבורה - אכן זו תקלה מצערת; עם זאת, בית המשפט המחוזי התייחס לכך מפורשות, והדבר הובא בחשבון. אין מקום להתערב בכך עוד. נזכור גם כי בית המשפט המחוזי חפץ את המאסר על תנאי למאסר שהוטל כאן, ובכך הלך לקראת המבקש.
יא.
אין בידי איפוא להיעתר למבוקש. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 29.1.12 עד שעה 1000. תנאי ערובה קיימים יישארו בעינם עד להתיצבות.
ניתנה היום, ט"ו
בטבת התשע"ב (10.1.2012).
ש ו פ ט