פרטי ההליך
לפני: כבוד השופט גיא אבנון
המאשימה: מדינת ישראל
באמצעות תביעות משטרת ישראל
נ ג ד
הנאשם: אדיב ימיני
בשם המאשימה: עו"ד לילך גינזבורג
בשם הנאשם: עו"ד מירון רוזנטל
גזר דין
1. בהכרעת דין מיום 23.4.25 הורשע הנאשם בהתאם להודאתו בכתב אישום שתוקן לקולא, בביצוע עבירת תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים הופנה הנאשם לקבלת תסקיר מבחן, אשר לבקשת ההגנה בחן גם אפשרות לביטול ההרשעה. בהמשך הופנה אף לממונה על עבודות שירות, אשר מצא אותו מתאים לעבודות שירות במגבלות.
מכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 23.4.24 הבחין הפקח עבד ג'מיל פחמאווי במכוניתו של הנאשם שחנתה על מדרכה בדרך החוף בעמק חפר, תוך חסימת מעבר להולכי רגל. הפקח השאיר על שמשת הרכב הודעה לתשלום קנס בסך 500 ₪. בהמשך הגיע הנאשם למקום, פנה לפקח ואמר לו: "אתה נותן לי קנס?". הפקח החל לצלם את הנאשם, והלה בתגובה קילל את הפקח באומרו, בין השאר: "ערבי שרמוטה... צריך להיות בכפר שלך ולא לצאת משם". בהמשך נכנס הנאשם למכוניתו, וחרף בקשותיו של הפקח שימתין להגעת משטרה למקום, ניסה לעזוב את המקום. הפקח מצדו חסם בגופו את מכוניתו של הנאשם, אך הלה התקדם עם הרכב באטיות בעוד הפקח עומד לפניו. לאחר שהפקח לא סר מדרכו, והמשיך לדרוש מהנאשם להמתין להגעת המשטרה, יצא הנאשם מהרכב, דחף את הפקח והיכה בו בבטנו ובפניו באמצעות ידיו. כתוצאה ממעשיו של הנאשם גרמו לפקח חבלות בדמות רגישות קלה בצלעות משמאל ושטף דם בפנים, בשפה העליונה מימין.
2. להלן תמצית תסקירי המבחן. תסקיר מיום 30.10.25: הנאשם בן 52, נשוי ואב לשלושה, בוגר 12 שנות לימוד ובעל תעודת בגרות חלקית, השלים שירות צבאי סדיר. מאז שחרורו מצה"ל עובד בתחום מיזוג האוויר, ובבעלותו חברה בתחום. הנאשם תיאר אלימות שחווה כילד מאביו, ומערכת יחסים מורכבת עם חלק מבני המשפחה. הקשר עם רעייתו וילדיו חיובי. הנאשם התייחס לנתונים רפואיים שלו ושל רעייתו, אשר לא יפורטו מפאת צנעת הפרט. הוא קיבל אחריות על מעשיו העומדים בבסיס כתב האישום, והביע צער וחרטה. בצד זאת, התקשה להעמיק במניעים להתנהגותו, ותלה אותם בעיקר בנסיבות חיצוניות – תחושות כעס וזלזול מצדו של הפקח, בצד דאגה לבנו ששירת במילואים ולרעייתו. הנאשם הכיר בכך שפעל באופן פסול ופוגעני, וטען כי למוצאו של הפקח לא היה קשר כלשהו להתנהגותו. קצינת המבחן שוחחה עם הפקח, אשר תיאר את האירוע ותוצאותיו מנקודת מבטו, ושיתף כי במשך תקופה מסוימת נמנע מלהגיע לאזור בשל חשש להיתקל בנאשם. קצינת המבחן העריכה, כי נשקפת מסוכנות נמוכה-בינונית לכך שהנאשם ישוב ויבצע עבירות אלימות, והמליצה לדחות את הדיון כדי לשלבו בטיפול בתחום האלימות.
תסקיר מיום 9.2.26: בחודש דצמבר 2025 השתלב הנאשם בקבוצה טיפולית בתחום האלימות. הוא מגיע למפגשים בעקביות ובמועד, משתתף באופן פעיל, ומצליח לשתף מעולמו בפתיחות. בתום התסקיר המליצה קצינת המבחן להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה, ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף 200 שעות ותשלום פיצויים למתלונן. בשל עבודתו כקבלן משנה המספק שירותי מיזוג אוויר לגופים העובדים עם משרד הביטחון ודורשים סיווג בטחוני, המליצה לשקול בחיוב את ביטול הרשעתו.
לבקשת ההגנה ובהסכמת המאשימה הוזמן תסקיר משלים - התקבל ביום 16.6.26: הנאשם ממשיך בטיפול הקבוצתי, הביע שביעות רצון ונכונות להמשיך בו. קצינת המבחן שבה על המלצותיה.
3. בפתח ישיבת הטיעונים לעונש מיום 8.9.26 העידה רעייתו של הנאשם, אשר שיתפה בשינוי החיובי שחל בנאשם מאז החל במפגשים הטיפוליים. לבקשת הסנגור התייחסה לנסיבותיה הרפואיות במועד העבירה, ולשירות הצבאי בו היו נתונים שניים מילדי בני הזוג. כן העידה באשר לחששותיו של הנאשם מפני פגיעה בעבודתו כתוצאה מהרשעתו.
4. ב"כ המאשימה הגישה תיעוד חזותי ורפואי של הפגיעות שנגרמו לפקח (עת/1). היא הפנתה למעשיו החמורים של הנאשם באירוע, המשלבים בין אלימות מילולית ומשפילה לתקיפה פיזית של עובד ציבור. ב"כ המאשימה הדגישה את תפקידו של בית המשפט ביצירת הרתעה מפני ביצוע עבירות דומות והצורך בהגנה על עובדי הציבור, וביקשה לקבוע את מתחם העונש בין 3 חודשי מאסר בפועל לבין 15 חודשים בצד ענישה נלווית, ולהימנע מביטול הרשעתו של הנאשם. עתירתה נתמכה בפסיקה. ב"כ המאשימה סקרה את נתוניו של הנאשם, וביקשה לגזור את עונשו ברף התחתון של המתחם למאסר בן 3 חודשים שניתן לרצות בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, קנס, פיצויים לפקח והתחייבות.
5. ב"כ הנאשם הפנה למועד ביצוע העבירה, בחודש אפריל 2024, כשישה חודשים לאחר המתקפה הרצחנית של חמאס והמלחמה שהחלה בעקבותיה. לדבריו, הנאשם היה נתון אותה עת במצב מנטלי מורכב, כשרעייתו עברה טיפולים רפואיים ושניים מילדיו שירותו שירות פעיל בצה"ל (אסמכתאות באשר לשירות הצבאי – ענ/1). לדבריו, הדו"ח שנתן הפקח, לרכב שנשא תג נכה, בוטל לאחר שהוצגו אסמכתאות. הנאשם בן 54, אדם נורמטיבי, בעל משפחה, בפעם הראשונה בחייו נחשף רגשית מול גורמי טיפול. ב"כ הנאשם מיקד מאמציו בבקשתו לבטל את הרשעתו של הנאשם. הוגשו אישור כניסה לנמל אשדוד (ענ/2), שאלון סיווג בטחוני (ענ/3). לדבריו, הודע לנאשם כי הרשעה תמנע את כניסתו לנמל. הוגשו חוזי קבלנות לעבודה בנמל, מכתב באשר לצורך בסיווג בטחוני ומניעת כניסה ככל שיורשע בדין, מכתב באשר לאחד הפרויקטים ומסרון הנוגע להיתר כניסה (ענ/4-ענ/8). ב"כ הנאשם תמך אף הוא טיעוניו בפסיקה, הדגיש כי הנאשם מכה על חטא ומקבל אחריות מלאה על מעשיו, וטען לנזק לא מידתי שייגרם לא רק לנאשם, אלא לתא המשפחתי כולו. כאיזון לביטול ההרשעה הציע לפצות את הפקח בפיצויים גבוהים מהמקובל, בצד צו של"צ וצו מבחן לתקופות ממושכות.
6. דבריו של הנאשם יובאו במלואם: "אני רוצה לדבר על שירות המבחן. אני עובד ומנהל חברה 30 שנה, אף פעם לא יצא לי לקחת הפוגה של שעה וחצי ולשבת עם קבוצה ולפתוח את כל מה שיושב על הלב. זה משהו מאד חדש לי עניין הקבוצה, אני מרגיש את השינוי בי, ממליץ את זה לכל אחד בלי קשר לשום דבר.
עוה"ד שלי הגיש מסמכים של חברות שאני עובד איתם, אבל הדבר הכי חשוב, אני עושה אולם ספורט של קמפוס רמות, במקרה זה החריגו את האתר מהבסיס עצמו של משרד הביטחון. אין אישורי כניסה אבל מצד שני, היה לי לפני שנתיים סיימתי פרויקט של מ"ק 60 בגבעתיים של 8 חודשים, שם צריך סיווג וצריך מבדקים לא רק אני והעובדים שלי גם. לעניין המקרה, יש משהו שעו"ד רוזנטל לא יודע, שמוכיח שדווקא באותו יום משהו השתבש, משהו בי לא עבד נכון. יש לי מנהלת משרד, היא עובדת אצלי כבר 5 שנים, קוראים לה וואפא לאחם גרה בבקה אל גרביה, אישה דתייה, יש לי צנר מים שעבד (א)תי אתמול עד 10 בלילה קוראים לו נגי'ב מנצרת. יש לי צוות של תעלות פח, הצוות עובד איתי 4 שנים בכל הפרויקטים שלי שמו חוסין שררה שגם הוא מנצרת. אני יכול לומר שבערך אני מפרנס בין 6 ל-7 משפחות מהמגזר הערבי שעובדים איתי באופן קבוע, זה מסביר, לא יודע אם מסביר אבל זה לא אני הייתי באותו יום. אני הולך לשירות מבחן כדי להבין מי זה היה באותו יום. זה לא אני. אני גדלתי בשכונת צוקי ים, במשפחה שמה שמעניין אותה זה רק עבודה ובית ומשפחה. 51 שנה שמרתי ונשמרתי שנתיים אחרונות. עו"ד רוזנטל הציג כל מה שקרה, ולמה ואיך ונסיבות כאלה ואחרות אבל לי מהצד כששמעתי את זה אני בעצמי מרגיש לי כאילו זה לא מצדיק את המעשה. מרגיש שהטיפול עם שירות המבחן עוזר".
דיון
7. סבורני כי אין צורך ברוב מלל כדי לתאר את תחושת הסלידה מהמעשים הכעורים עליהם עומד הנאשם לדין. עובדות כתב האישום מדברות בעד עצמן. הנאשם, בהגינותו, מכיר בחומרת מעשיו, כעולה הן משיחותיו עם קצינת המבחן, ובמידה רבה מדבריו לעונש. במובן זה ההודאה בענייננו משקפת קבלת אחריות והכאה על חטא. ברם, תחושות החרטה העמוקה שביטא הנאשם, ההליך הטיפולי בו הוא משתתף, והנזק שעשוי להיגרם לו כתוצאה מהותרת הרשעתו על כנה – לא די בהם כדי לענות על הצורך בענישה מוחשית שתהלום את חומרת מעשיו. ממילא, לא עלה בידי הנאשם לשכנע, כי מתקיימים בעניינו התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה לצורך ביטול הרשעה.
8. אשר לאופן בו על בתי המשפט להתייחס לעברייני אלימות כלפי עובדי ציבור, ראו למשל רע"פ 1922/11 רחמימוב נ' מדינת ישראל (17.3.11):
"הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו"... בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם... על כן בתי המשפט מחויבים להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים".
9. התנהגותו של הנאשם באירוע הסלימה במהלך המפגש עם הפקח. תחילה, התרעם על כך שקיבל דו"ח – תגובה טבעית ומובנת, שאין בה כשלעצמה כל פגם מוסרי, ולבטח לא משום מעשה עבירה. בהמשך, כשהפקח החל לצלמו, הגיב הנאשם באופן מכוער ובזוי, שעשוי לעלות כדי העלבת עובד ציבור. הנאשם לא הואשם בכך, ולהסרת ספק, ייענש אך בגין העבירה בה הורשע. האירוע הגיע לשיאו כשהנאשם סירב לדרישת הפקח להמתין להגעת משטרה, ניסה לעזוב את המקום, וכשגילה כי הפקח נחוש לעכבו וכי חסם את מכוניתו, יצא מהרכב וחבל בפקח. מכאן, לא מדובר בסיטואציה בה הנאשם חש מאוים או מותקף והגיב באופן לא מידתי, אלא בבחירה מודעת לפתוח בעימות פיזי עם הפקח. האחרון מצא עצמו מותקף וחבול על לא עוול בכפו, אך בשל כך שביצע את עבודתו. העובדה כי הדו"ח בוטל בדיעבד (כטענת ההגנה, שהמאשימה לא חלקה עליה), חסרת משמעות בכל הקשור בנסיבות ביצוע העבירה. גם אם הפקח שגה במתן הדו"ח, ולהסרת ספק, אינני קובע ממצאים בעניין זה, אין בכך, כמובן, כדי לשמש צידוק להתנהגותו האלימה של הנאשם.
10. כאמור, אינני סבור כי עניינו של הנאשם נכנס בגדרי אותם חריגים שבחריגים בהם נמצא יחס שאיננו סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה. ההלכה בשאלת ההימנעות מהרשעה נקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337. החלטה
לסיים את ההליך ללא הרשעה מותנית בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון – סוג העבירה מאפשר ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים, השני – יש להראות כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. הנאשם נדרש להצביע על פגיעה קשה ומוחשית בסיכויי שיקומו ולבסס אותה בראיות. הנאשם לא עמד באיזה מהתנאים. סוג העבירה – הכותרת "תקיפת עובד ציבור" מקשה אמנם על סיום ההליך ללא הרשעה, אך כשלעצמה אינה מאיינת את האפשרות לכך. עלינו לבחון את העבירה בנסיבותיה. אופן ביצוע העבירה, ההתפתחות וההסלמה במעשיו של הנאשם, אשר תקף את המתלונן מבלי שהלה התגרה בו, ולבטח מבלי שהיווה איום כלשהו כלפיו, אינם מאפשרים את ביטולה של ההרשעה. לא יעלה על הדעת שאדם היוצא לעמל יומו, קל וחומר עובד ציבור, ימצא עצמו בתום יום עבודתו בחדר המיון, אך בשל חוסר שביעות רצון של מאן דהוא מהאופן בו ביצע את תפקידו. חובתו של בית המשפט להגן על עובדי הציבור, מקבלת במקרה זה תוקף מוגבר. ביטול ההרשעה ישדר מסר סלחני העלול, חלילה, להתיר את דמם של עובדי הציבור. מכאן, נסיבות ביצוע העבירה אינן עומדות בתנאי הראשון. ביטול הרשעתו של הנאשם יפגע במידה ניכרת לא רק במרכיב הגמול ההולם לעבריין בגין מעשיו, אלא במידה רבה בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הציבור. לא למותר להזכיר בשלב זה את עוצמת הפגיעה המנטלית בקורבן העבירה, הפקח, כעולה מדבריו לקצינת המבחן. גם בתנאי השני לא עמד הנאשם. במקבילית הכוחות שבין חומרת העבירה והכלל המורה להרשיע את העובר על החוק, לבין הנזק הצפוי להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו בדין, האיזון הראוי מורה להותיר את הרשעתו על כנה. המסמכים שהציג מלמדים על כך שייתכן כי ייפגע בעיסוקו כתוצאה מהרשעתו, אך אינם מלמדים על פגיעה ודאית. ראשית, לא הוצגו ראיות מובהקות המלמדות על כך שהרשעה תמנע מהנאשם את האפשרות להמשיך ולפעול במסגרת עיסוקו מול אותם הגורמים. שנית, הנאשם הוא בעלים של חברה המספקת שירות, ולבטח לא הוכח כי הרשעתו תפגע במישרין בחברה. שלישית, אף אילו הוכחו הטענות, ממילא עוצמת הפגיעה בנאשם פחותה במידה ניכרת מעוצמת פגיעתם הרעה של מעשיו בערכים המוגנים שביסוד העבירה ובאמון הציבור. 11. לצורך קביעת המתחם אשוב ואפנה לנסיבות ביצוע העבירה כפי שפורטו לעיל. במעשיו פגע הנאשם בזכותו של הפקח לבצע את עבודתו ללא מורא, בכבודו, בשלוות נפשו ובבריאותו. כפועל יוצא מכך פגע אף בסדר הציבורי ובשלטון החוק. הנאשם פעל לבדו, בהחלטה רגעית אמנם, אך לאחר שהייתה לו שהות לבחון דרכי פעולה אחרות. כאמור, ענייננו במעשים שהסלימו למן המפגש בין הנאשם והפקח, ועד שהנאשם בחר לצאת ממכוניתו ולהכותו. הפגיעה הפיזית בפקח אינה ברף גבוה, אך פוטנציאל הנזק רב ממנה, בהינתן מוקדי התקיפה – פניו ובטנו, איברים רגישים שכל פגיעה בהם עלולה להסתיים בתוצאה חמורה. 12. בבחינת מדיניות הענישה עיינתי בפסיקה, לרבות זו שהוגשה בידי ב"כ הצדדים. אפנה לפסקי הדין שלהלן, בכפוף להבדלים בנסיבות: רע"פ 5008/24 רן קנדי נ' מדינת ישראל (28.8.24). המבקש הורשע לאחר שמיעת הוכחות בתקיפת עובד ציבור, לאחר שתקף באגרוף בבטנו מפקד אגף בבית הסוהר שנכנס לתאו ודרש ממנו לנקותו. לאחר שנכבל המבקש בידי מפקד האגף וסוהר נוסף, היכה המבקש את מפקד האגף בחבטת אגרוף נוספת בבטנו. בית משפט השלום קבע את מתחם העונש בין תקופת מאסר קצרה ל-12 חודשי מאסר, וגזר על המבקש 4 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשתו לרשות ערעור. רע"פ 5759/20 אסאמה אזברגה נ' מדינת ישראל (23.8.20). הוגש בידי המאשימה. המבקש הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן בתקיפת עובד ציבור ובאיומים. הוא החנה את מכוניתו על המדרכה, ולאחר שפקח העיר לו, העמיד המבקש את מכוניתו ב"אדום לבן" ויצא מהרכב. הפקח החל לרשום דו"ח, ובתגובה היכה המבקש בצווארו ובעט ברגלו. כתוצאה מהתקיפה נגרם לפקח סימן אדום בצווארו והוא החל לברוח מהמקום. המבקש עקב אחריו עד למשרדי הפיקוח העירוני, קיללו ואמר "אני אשרוף אתכם". שוטרת דרשה מהמבקש להתלוות אליה. בדרכם לניידת צעק המבקש לעבר הפקחים שיראה להם מה זה ונופף בידיו. בית משפט השלום קבע את מתחם העונש בין 15-3 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המבקש 8 חודשי מאסר בפועל שכללו הפעלת מאסרים מותנים ועונשים נלווים (במאמר מוסגר: בית המשפט קבע כי ראוי היה לגזור על המבקש שנת מאסר בפועל כולל הפעלת התנאים, אך הגביל עצמו לעתירת המשיבה). ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשתו לרשות ערעור. רע"פ 31/15 אפרסמון נ' מדינת ישראל (20.1.15). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור והתנגדות למעצר חוקי בכוח. בית משפט השלום קבע מתחם עונש בין "מספר מועט" של חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשים, וגזר על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשתו לרשות ערעור. עפ"ג (מרכז-לוד) 24522-12-20 חאג יחיא נ' מדינת ישראל (22.2.21, לא פורסם). המערער הורשע בהתאם להודאתו בתקיפת עובד ציבור. בהיותו אסיר בבית סוהר "רימונים" הגיע מפקד האגף לתאו של המערער כדי להוציאו לטיול בחצר. בעת שפתח את דלת התא, היכה המערער בידיו הכבולות והמאוגרפות זו בזו את מפקד האגף בבטנו ודחף אותו. בית משפט השלום קבע מתחם עונש בין מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו של המבקש ל-9 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. ערעורו על חומרת העונש נדחה בהסכמתו. 13. בהתחשב בשיקולים עליהם עמדתי ובמדיניות הענישה, אני קובע את מתחם העונש בין 12-3 חודשי מאסר בפועל. בגזירת העונש בתוך המתחם אין מחלוקת בין הצדדים על כך שנתוניו החיוביים של הנאשם מצדיקים העמדת עונשו בתחתית המתחם. השיקולים לקולא פורטו בטיעוני ב"כ הנאשם והובאו בתסקיר המבחן ובדבריו של הנאשם. ענייננו, כאמור, בנאשם בעל נתונים נורמטיביים, אשר הכיר בחומרת העבירה שביצע וביטא חרטה כנה. בקביעת עונשו התחשבתי בנסיבותיו האישיות, אך אלו אינן מצדיקות חריגה מתחת למתחם שנקבע. המלצתה החיובית של קצינת המבחן נלקחה אף היא בחשבון, אך כידוע המדובר בהמלצה, ואילו האחריות וההכרעה נתונים לפתחו של בית המשפט. אשר למרכיבי העונש האחרים, הנאשם יחויב בפיצוי הפקח, אך סבורני כי אין צורך במרכיבים כספיים נוספים. 14. לנוכח המקובץ, ההרשעה עומדת בעינה, ואני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 3 חודשי מאסר בפועל. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות ב"מפעל חסד" בנתניה בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 7.6.26. הנאשם יתייצב ביום 22.11.26 בשעה 8:00 במשרדי הממונה. הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות בדבר איסור צריכת אלכוהול, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח. ב. 4 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירה בעלת יסוד של אלימות פיזית או מילולית. ג. פיצויים בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו לפקח (עד תביעה מס' 1). הפיצויים ישולמו עד יום 1.12.26. מוסבר לנאשם כי ניתן לשלם את הפיצויים כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה www.eca.gov.il; מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה) 35592* או בטלפון 073-2055000; במזומן בכל סניף של בנק דואר בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברים). זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ז, 20 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.
המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.