לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא זהר דיבון סגל בעניין: המאשימה מדינת ישראל יחידת תביעות שלוחת נתניה ע"י ב"כ עוה"ד שני מלול נגד הנאשם אלברט נקש ע"י ב"כ עוה"ד קובי שעיה גזר דין הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בהתאם לכתב אישום מתוקן בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל''ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים או הפקודה). על פי כתב האישום המתוקן, ביום 11.9.2024 בשעה 10:22 החזיק הנאשם בביתו סמים מסוכנים כדלקמן: 15.2 גרם קטמין; 14 גרם קוקאין; 8 גרם ו-0.3950 גרם METHYLMETHCATHINONE–P ו 1.6519 גרם MDMA וקטאמין. כן החזיק הנאשם משקל אלקטרוני, ומזומן בסך 108,160 ₪, 1,005 דולר ו – 350 יורו. כחלק מהסדר הטיעון הדיוני, התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר שיבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם, נסיבות ביצוע העבירות ויעביר המלצותיו לבית המשפט. התקבלו שלושה תסקירים (7.7.2025 - תסקיר התאמה לבית המשפט הקהילתי, 2.3.2026 ו- 8.10.2026). נציין כבר עתה כי בסופו של תהליך אבחון וטיפול שהחל בשלב המעצר, המליץ שירות המבחן על ענישה שיקומית, בדמות מאסר לריצוי בעבודות שירות וצו מבחן. חרף המלצת שירות המבחן, ועל אף שמוסכם כי מתקיימים שיקולי שיקום המצדיקים סטייה ממתחם הענישה, הצדדים לא גיבשו הסכמה לעניין העונש הראוי. המחלוקת נוגעת בשאלת היקף הסטייה. בקצרה, המאשימה עתרה לקביעת מתחם ענישה בין 24 ועד 48 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית, עתרה להכריז על הנאשם סוחר סמים, וביקשה לגזור עליו 18 חודשי מאסר בפועל ורכיבי ענישה נלווים. לעומת זאת, ההגנה ביקשה להצטרף להמלצת שירות המבחן ועתרה להשית על הנאשם עונש מוחשי שיקומי, בדמות מאסר לריצוי בעבודות שירות. הנאשם בדברו האחרון אמר את הדברים הבאים: "אני לוקח אחריות על כל מה שהיה. אני אסיר תודה לבית חוסן. קשה לי לדבר אני מתרגש. נתנו לי כלים איך להתבונן על החיים. בלי קשר לצו המבחן, בשבילי זה לכל החיים. אני עם האישה, יש לי עסק של דשא. זה קילף אותי, ניתן לי להבין מי הייתי ומה הייתי מילדות ואיך להתמודד עם דברים, איך לראות אותם. אני ממשיך ללכת לקבוצות. זה לא כדי להוכיח לאף אחד שום דבר, זה נותן לי כלים מטורפים להמשך החיים". דיון והכרעה קביעת מתחם העונש ההולם מתחם העונש ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנהוגה, והכל בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. הנאשם במעשיו פגע בביטחונו ובבריאותו של הציבור, כאשר החזיק בסמים מסוגים שונים, לרבות קוקאין, קטמין, P–METHYLMETHCATHINONE ו-MDMA. באשר לסכנה הנשקפת מסם מסוג קוקאין ר' ע"פ 8048/19 פיצ'חדזה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (4.6.2020) וע"פ 972/11 מדינת ישראל נ' יונה (4.7.2012), שם נקבע כדלקמן: "יתכן ועבירות הסמים הקשים הם כה נפוצות עד שהתרגלנו אליהן ואולי אף אבדה לנו הרגישות למחיר שלא רק החברה משלמת אלא המשתמש עצמו. הקוקאין נחשב ולא בכדי, לסם קשה. זאת הן בשל ההשפעות על גוף האדם והן בשל פוטנציאל ההתמכרות הגבוה שטמון בו. על פי רוב, לאחר נטילת הסם חווה המשתמש תחושה חזקה של אופוריה. לאחר האופוריה מגיעה התרסקות שמתאפיינת בתשישות, שינה, דיכאון ממושך – וצורך עז להשיג מנת סם נוספת. נמצא גם שהמוח מסתגל במהירות לאפקט האופוריה, וכתוצאה מכך המשתמש צורך כמויות הולכות וגדלות מהסם. הגדלת מנת הסם מעצימה את הפגיעה שנגרמת למשתמש ובכלל זאת פרנויה, פאניקה ושיבוש בפעילות החשמלית של הלב עד כדי פוטנציאל להתקף או לדום לב... הפגיעה ביחיד חוזרת חלילה לפגיעה בחברה. השימוש בסם מסוג קוקאין יוצר צורך להמשיך ולהשתמש. כתוצאה מכך עליו לחפש מקורות כספיים למימון הסם, לאו דווקא בדרכים חוקיות, תוך שהוא חווה הידרדרות מתמדת בתפקוד הפיזי והקוגניטיבי". באשר לסכנה הנשקפת מסם מסוכן מסוג MDMA אפנה לע"פ 4838/20 אברמסון ואח' נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (15.8.2021), שם נקבע כדלקמן: "סם מסוג MDMA נחשב ל"סם המסיבות", והחומרה ביחס אליו נובעת גם מהעובדה שלא כל המשתמשים בו מודעים לעוצמת הסם החזקה. ... הנזק שבהפצתו טמון גם בכמות הרבה ובהשפעה על יחידים ורבים. מדינת ישראל – ולא רק היא – מצויה במלחמה נגד השימוש בסם והשפעותיו על כל שכבות החברה. העונש שנגזר בגין עבירות סמים מעין אלה חייב לשקלל בתוכו לא רק את הרתעת היחיד אלא גם את הרתעת הרבים." באשר לסם מסוכן מסוג קטמין המכונה גם כ"סם האונס". לרוב סם זה נעדר טעם, צבע וריח, הוא מוגדר כסם הזיוני. השפעותיו לטווח הקצר כוללות בעיות ריכוז, למידה וזיכרון; מצבים דמויי חלום, הזיות; סדציה; בלבול; אובדן זיכרון; עלייה בלחץ הדם; איבוד הכרה; ונשימה איטית באופן מסוכן. והשפעותיו לטווח הארוך כוללות כיבים וכאבים בשלפוחית השתן; בעיות בכליות; כאבי בטן; דיכאון; ופגיעה בזיכרון (ר' למשל, עפ"ג 54651-03-24 סהר טובל נ' מדינת ישראל (7.5.2024) – להלן עניין טובול). בכל הנוגע לסם מסוג P-METHYLMETHCATHINONE, המכונה גם "ממסי" שזכה לכינוי "סם פיצוציות". הגם שלא מדובר בסם מסוכן הנמנה ברשימת הסמים הקטלניים בפקודת הסמים המסוכנים (הרואין וקוקאין), אין לו שימוש רפואי כלשהו, ופגיעתו חמורה מזו של סם מסוכן מסוג קאנביס או חשיש. סם זה השייך לקבוצת הקאתינונים הסינטטיים, כולל רכיב של 'קאתינון' הגורם בין היתר לתלות נפשית, חרדה, הזיות ופרנויות והמשתמשים בו עשויים להיקלע למצבים פסיכוטיים (ע"פ 4915/15 מהדי ותד נ' מדינת ישראל (2.11.2025); ע"פ 1635/14 שי יהודה נ' מדינת ישראל (21.08.2014)). מעבר לנזקים הישירים לגופם של צרכני הסמים, יש להביא בחשבון את הנזקים העקיפים שנגרמים כתוצאה מביצוע עבירות נלוות לצריכת הסם, בהיותו מחולל פשיעה. כפי שנאמר פעמים אין ספור, עסקינן בעבירות חמורות בעלות השלכות הרסניות, ופגיעתם קשה ונרחבת. הנאשם הוא המבצע הבלעדי והייתה לו שליטה מלאה על הנעשה בסמים. הסמים הוחזקו במקומות שונים בדירה, לצד משקל אלקטרוני וכספים. סוג הסמים, הכמות, נסיבות ההחזקה, מלמדות על כוונה להפצה. למותר לציין כי החזקת סמים בהיקף שכזה, מצריכה מחשבה, תכנון מוקדם, הערכות, קשר עם גורמים עבריינים, מוכנות ונכונות להשתתף בפעילות פורצת חוק. ללמדנו על עומק מעורבות הנאשם בפלילים. הנזק הקונקרטי במקרה הנוכחי, נמנע טרם הופצו הסמים למשתמשי הקצה, אך לא משום חרטה שחש הנאשם אלא בשל פעילות רשויות החוק. יתרה מזאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר בכמויות סמים לא מבוטלות, שהיו עתידים היו להגיע בסופו של דבר לצרכנים, ולגרום לאותם פגיעות שבעטיין נאסר השימוש בהם. נזכיר כי עבירת ההחזקה שלא לצריכה עצמית היא התאומה הסטטוטורית של עבירת הסחר בסמים, אין הבדל בין השתיים מבחינת רמת הסיכון ומבחינת ההכרח להילחם בנגע הסמים. ההבדל טמון בחוסר היכולת להוכיח את רכיב הסחר עצמו, ולשתיהן קבע המחוקק עונש מרבי זהה (ר' מיני רבים רע"פ 67157-04-25 יצחקוב נ' מדינת ישראל (12.5.2025); רע"פ 2986/21 עיסאוי נ' מדינת ישראל (10.5.2021)). באשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירה הנידונה, העיון בפסקי דין רבים, שחלקם הוצגו על ידי הצדדים, מלמד על מדיניות ענישה מחמירה ובלתי מתפשרת, תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני שיקולים אחרים. לרוב נהוג לקבוע את המתחם בענישה מוחשית הכוללת רכיב מאסר לרבות עיצום כלכלי. משך תקופת המאסר, נגזרת, בין היתר מסוג הסם, כמותו, מיקום החזקת הסם וכיוצ''ב. להלן פסקי הדין אותם מצאתי כרלבנטיים לקביעת המתחם, חלקם הוצגו על ידי הצדדים. יובהר, כי חלק מהמקרים עולים בחומרתם על ענייננו, וחלק נופלים הימנו, וברי כי אין דין החזקת גרמים בודדים לבין החזקת עשרות גרמים שלא לצריכה עצמית: רע"פ 73879-03-25 דיל נ' מדינת ישראל (21.5.2025) - החזקת MDMA ו- KETAMIN במשקל 20 גרם, מתילמתקאתינון (MMC) במשקל 11 גרם וקנאביס במשקל של 50 גרם, לצד משקלים אלקטרוניים ושקיות חלוקה; רע"פ 67157-04-25 יוסף איטח נ' מדינת ישראל (12.5.2025) – החזקת קוקאין במשל 22 גרם; ע"פ 9910/17 גריפולינה ואח' נ' מדינת ישראל (3.5.18) – המערער 2 החזיק בקוקאין במשקל 21.75 גרם וחשיש במשקל 3.26 גרם; עפ"ג 15213-02-26 אברה נ' מדינת ישראל (14.6.2026) – הוצג על ידי המאשימה; עפ"ג 29281-07-25 אלעמאוי נ' מדינת ישראל (19.10.2025) החזקת קטמין וMDMA במשקל 7.4966 גרם, וקוקאין במשקל 12.0125 גרם ונהיגה בפסילה – הוצג על ידי המאשימה; עפ"ג 41749-04-24 יהודה עדי עמר נ' מדינת ישראל (2.7.2024) - החזקת סם מסוג קוקאין במשקל 22 גרם נטו וכן סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל 50 גרם שלא לצריכה עצמית.; עניין טובול (7.5.2024); עפ"ג 46297-05-18 מדינת ישראל נ' חדד (8.7.2018); תפ''ק 20599-12-23 מדינת ישראל נ' סובלמן (14.5.2026). מכל מקום, יש לזכור כי מדיניות הענישה היא שיקול אחד מבין כלל השיקולים אותם מביא בית המשפט בחשבון בעת קביעת המתחם והדגש מושם על הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה הבא לפתחו של בית המשפט. לאור כל האמור ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 16 ועד 32 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. יודגש כי בעבירות מסוג זה, אשר מבוצעות מבצע כסף גרידא, נודעת חשיבות לענישה כספית הולמת אשר תהווה חלק בלתי נפרד מהרתעתם של כל אלו שלוקחים חלק במעגל הפצת הסמים. הקנס נועד לבטא, בין השאר, ענישה בגין הרווח הכלכלי שהופק בעבירה או עשוי להיות מופק. ראו מיני רבים: ע"פ 4387/20 מדינת ישראל נ' דרור (8.2.2021); ע"פ 100/14 מדינת ישראל נ' מחטייב (10.12.2014); ע"פ 2996/09 פלוני נ' מדינת ישראל (11.05.2009). בין יתר מרכיבי הענישה יש לתת את הדעת להוראות סעיף 37א' לפקודת הסמים המסוכנים המסמיכה את בית המשפט להטיל על עבריין סמים מורשע, בנוסף לכל עונש אחר, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. מדובר בעוד רכיב ענישה, שמטרתו להציב תג מחיר כואב לביצוע עבירות הסמים, שיהיה בו ביחד עם רכיבי הענישה האחרים כדי להלום את חומרת המעשה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם, וכדי להרתיע את היחיד והרבים מביצוע עבירות כאלה. גזירת העונש המתאים לנאשם בהתחשב במעשי הנאשם ובשים לב למתחם הענישה שנקבע, היה מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל. אולם, לאחר שנתתי דעתי לנסיבותיו הפרטניות והחריגות של הנאשם וכברת הדרך השיקומית, הגעתי לכלל מסקנה כי מקרה זה נכנס בגדר המקרים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה מטעמי שיקום. אנמק טעמיי. כידוע, סטייה ממתחם העונש ההולם אפשרית רק בהתקיים החריגים הקבועים בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין ועוסקים בקיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או בצורך מיוחד בהגנה על הציבור. כאשר סעיף 40ד לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם אם מצא כי הנאשם "השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". בהקשר זה נפסק כי לשם סטייה מן המתחם יש להצביע על פוטנציאל שיקומי גבוה, והדבר נתמך בעובדות, ראיות ובתסקיר מבחן. להמלצת שירות המבחן מעמד נכבד אך היא כמובן אינה מחייבת את בית המשפט (ע"פ 8377/18 ירושלמי נ' מדינת ישראל (31.7.2019); ע"פ 2125/18 אברהם דוד נ' מדינת ישראל (18.12.2018) ע"פ 4678/18 אנופרייב נ' מדינת ישראל (23.1.2019). בע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.2018) – עמד בית המשפט העליון על השיקולים המרכזיים בהם יטה בית המשפט להפעיל את סמכותו ולחרוג ממתחם העונש ההולם בין היתר, אפשר למנות את השיקולים הבאים: "המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; השתלבות מוצלחת בהליכים טיפוליים שונים; אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה...". עוד נקבע כי "שילוב בין שינוי מהותי בהתייחסות הרגשית לאירוע העבירה, המתבטא בנטילת אחריות, כפרה והבעת אמפתיה לנפגעי העבירה לבין אינדיקציות אובייקטיביות לקיומו של תהליך שיקומי-טיפולי מוצלח וחזרה לדרך הישר, עשוי להצביע על "סיכוי של ממש לשיקום" כלשונו של סעיף 40ד(א). ודוק, הפעלת הסמכות בהתאם לסעיף זה אינה מוגבלת לעבירות קלות בלבד. מן הכלל אל הפרט. הנאשם יליד 1987 נשוי, השלים 11 שנות לימוד, נעדר הרשעות קודמות. הלה, התגייס לטירונות ב"חוות השומר", ושוחרר מהצבא בגין אי התאמה על רקע קשיי הסתגלות ותפקוד. מגיל צעיר, שיחק הנאשם כדורגל מקצועי, בגיל 31 נפצע ועבר הליך שיקום ממושך, מה שאילץ אותו לפרוש מהכדורגל. את פציעתו והפרישה, תיאר הנאשם כאירוע משברי בחייו, שהתקשה להתאושש ממנו, ובעקבותיו החל לעבוד בעבודות מזדמנות שונות. כיום, הנאשם בעל עסק עצמאי לדשא סינטטי ובעל דוכן פרחים אותו מתפעל בימי שישי. הנאשם הודה בכתב האישום ונטל אחריות על מעשיו, ומשהיה בהודאה זו לייתר את שמיעת הראיות ולחסוך בזמן שיפוטי יקר, יש לתת לכך ביטוי של ממש בגזירת הדין. בעקבות גילוי העבירה נעצר הנאשם ושוחרר בתנאים מגבילים. תחילה שהה במעצר בית מלא, ובהדרגה הוקלו תנאי שחרורו וכעת שוהה במעצר בית לילי. לא עומדת כל טענה נגד הנאשם בפרק זמן זה, כך שאפשר לומר כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע ומציב גבול. באשר להליך הטיפולי - הנאשם עבר כברת דרך שיקומית, כדרישת סעיף 40ד' לחוק העונשין. אף המאשימה אינה חולקת על כך. כאמור בתסקיר המבחן, בשנות העשרים לחייו, החל הנאשם להמר ובאופן הדרגתי העמיק את התמכרותו. לפני כארבע שנים, פנה לטיפול פסיכולוגי שסייע בהפסקת ההימורים. כשנה לאחר מכן החל להשתמש בסמים מסוג קוקאין, קריסטל, "דוסה" וקטמין, כאשר בתחילה צרך אותם בנסיבות חברתיות ובהמשך העמיק השימוש להתמכרות, ועל רקע זאת הסתבך בביצוע העבירה. בעקבות מעצרו, הופנה הנאשם לטיפול ביחידה להתמכרויות "בית חוסן". בשלב הראשוני, הנאשם צמצם מאחריותו לביצוע העבירה, הביע תובנה מצומצמת לגבי הצורך בטיפול, ואף ציין כי מעוניין למקד כוחותיו בפרנסתו, ואינו זקוק למעטפת טיפולית נרחבת. דא עקא, ככל שהזמן והנאשם התקדם בטיפול, חל שינוי בעמדותיו ושירות המבחן התרשם מיכולתו לבחון באופן ביקורתי את אופן התנהלותו בביצוע העבירה, ובהדרגה ניכר כי הבין את השלכות התנהלותו והתמסר לטיפול מתוך רצון לשנות את אורחות חייו. בנוסף, בת זוגו של הנאשם אשר מודעת לעיסוקו בהימורים ולשימוש בסמים, מתנגדת לכך, ודרבנה אותו לקחת חלק בטיפול, וניכר כי היא מהווה גורם תמיכה משמעותי. גורמי הטיפול התרשמו שהנאשם עובר הליך טיפולי חיובי ומשמעותי, מוסר בדיקות שתן נקיות, ובחודש ינואר סיים טיפול במרכז היום לאחר תקופת טיפול של שנה (ארבעה ימים בשבוע). בהמשך, השתלב במסגרת "קבוצת בוגרים" הכוללת טיפול קבוצתי שבועי ובטיפול פרטני. לאורך התקופה, הנאשם מקפיד להגיע לטיפול כנדרש, משתף פעולה בתחומים שונים בחייו, מגלה יכולת התבוננות, מוסר בדיקות שתן נקיות ונמנע ממעורבות נוספת בפלילים. כיום ובניגוד לעבר, שירות המבחן התרשם מלקיחת אחריות מלאה, וישנה הכרה בקשר בין התנהגותו בעבירה לבין תוצאותיה והנזק שנגרם. נכון כי הנאשם השתלב בהליך טיפולי במרכז יום להתמכרויות ואין עניינו דומה לאדם אשר עבר הליך שיקומי ארוך של גמילה מסמים בקהילה סגורה ובתנאים קשים. ואולם אין בכך להמעיט כהוא זה מהתהליך החיובי שעבר הנאשם. טיפול בהתמכרות והימורים מצריך כוחות ותעצומות נפש. וההליך בענייננו אינו יום ביומיים אלא ארוך ומשמעותי, ונותן מענה לרמת הסיכון להישנות עבירות. העובדה כי גורמי הטיפול תמימי דעים ושבעי רצון מההתקדמות שחלה אצל הנאשם ומהדרך הטיפולית שעבר מלמדת על עומק התהליך השיקומי, ועל פוטנציאל שיקומי גבוהה. הנאשם ידע לנצל לטובה את ההזדמנות שניתנה לו על ידי בית המשפט ואת המשאבים שהועמדו לרשותו על ידי גורמי הטיפול השונים, להפיק ולגייס את יכולותיו וכוחותיו לצורך צמיחה ושינוי מצבו. כמו כן, מדבריו האחרונים של הנאשם ניכר היה כי מייחס חשיבות רבה להזדמנות שניתנה לו להשתלב בהליך טיפולי, ואף ניכרת המוטיבציה והרצון להמשיך בדרך זו. על כך יש לברך. יתרה מזאת, החשש כי שליחתו של הנאשם לריצוי עונש מאסר יגדע את התהליך השיקומי ותפגע בהישגיו הטיפולים אינה בבחינת חשש בעלמא, בפרט כאשר מדובר בטיפול הייעודי שבו שולב הנאשם ולאור קשרי האמון שנוצרו בינו לבין הגורמים הטיפוליים, המהווים את הבסיס להמשך טיפול מיטבי. כמו כן, כליאתו של הנאשם וחשיפתו לעבריינים, משמע לא רק פגיעה בתעסוקה, במשפחה, אלא שיש בה להגביר סיכון לעבריינות עתידית. עוד יש לקחת בחשבון את המשאבים הרבים שהושקעו בתהליך שיקומו של הנאשם, אשר עשויים לרדת לטמיון עם גדיעת התהליך. לאור זאת, אין בריצוי עונש מאסר בפועל כדי לשרת את האינטרס השיקומי של הנאשם ואף לא את האינטרס השיקומי הציבורי. מסקנה זו מתיישבת עם המלצות הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (2015) (דו"ח ועדת דורנר), שם נקבע, בין היתר כי במקום בו שיקולי ההלימה אינו מחייב מאסר בין כותלי הכלא, וכשניתן לשלב בהליך שיקומי, יש להעדיף את האפיק השיקומי על פני מאסר. להשלמת התמונה אפנה למספר מקרים בהם ביכרו בתי המשפט את עיקרון השיקום על פני שיקולי גמול והרתעה, הגם שניתן למצוא מקרים בהם נקבע כי אין בשיקולי השיקום להסיג כליל את שיקולי ההלימה וההרתעה. ראו למשל: ת"פ 12589-04-23 מדינת ישראל נ' רוטשילד (15.10.2024) – החזקת MDMA במשקל של 4.343 ק"ג; ת"פ 18223-11-21 מדינת ישראל נ' למרשנד (7.3.2024), החזקת קוקאין, קטמין, LSD, וMDMA - - הוצג על ידי ההגנה; ת"פ 16015-05-21 מדינת ישראל נ' אגייב (6.9.2022)- החזקת סמים מסוג MDMA וקטמין במשקל של 100 גרם לערך (הוצג על ידי ההגנה); ת"פ (מחוזי) 6678-12-20 מדינת ישראל נ' שניר (25.11.2021) – החזקת MDMA וקטמין במשקל של מאות גרמים; ת"פ 58591-08-18 מדינת ישראל נ' גרייף (10.8.2020) – החזקת קוקאין 1,029.44 גרם נטו בשווי 617,000 ₪; ת"פ 1574-04-18 מדינת ישראל נ' פלוני (11.5.20) (ייבוא סם מסוכן); ת"פ 67342-07-18 מדינת ישראל נ' פלוני – החזקת 4,000 כדורי MDMA (4.11.2020). תוצאה אשר על כן, ובאיזון הנדרש, בין האינטרס הציבורי והצורך בענישה הולמת מחד, לבין האינטרס הציבורי והאינדיבידואלי של ענישה שיקומית מנגד, מצאתי להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד העמדתו בצו מבחן. יש בענישה זו כדי לשמר את הישגיו השיקומיים וגם להבטיח כי היה וחלילה הנאשם ימעד ויחזור לפעילות עבריינית, אפשר יהיה להחזירו לבית המשפט לצורך גזירת עונשו מחדש. תוצאה עונשית זו יש בה לשקף נכונה לטעמי גם את האינטרס הציבורי הרחב והחשיבות בהטמעת התודעה כי יש טעם רב בהשקעת משאבים בהליכי שיקום. באשר לרכיב הכספי, בשים לב לחומרת העבירה ולנוכח ההקלה בעונש המאסר, הרי שיש להשית על הנאשם קנס כספי משמעותי, אשר יהא בו כדי להוות רכיב ענישתי מוחשי ומרתיע עבורו. לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות ובהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 5.10.2026. הנאשם יתייצב ביום 15.11.2026 בשעה 08:00 במשרדי הממונה במפקדת מחוז מרכז של שב''ס. הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות בדבר איסור צריכת אלכוהול, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח. 12 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירת סמים מסוג פשע לפי פקודת הסמים; קנס כספי בסך 20,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד יום 1.3.2027; מוסבר לנאשם כי ניתן לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגביה באחת מהדרכים הבאות: כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגביה www.eca.gov.il; מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גביה) 35592* או בטלפון 073-2055000; במזומן בכל סניף של בנק דואר בהצגת תעודת זהות בלבד (או צורך בשוברים). אני מעמידה את הנאשם בצו מבחן למשך 12 חודשים. מובהר לנאשם כי אם לא יבצע את צו המבחן כנדרש, ניתן יהיה להפקיעו ולשוב ולגזור את דינו; הנאשם יפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים עבירת פשע על פי פקודת הסמים המסוכנים. אני מכריזה על הנאשם כסוחר סמים - לפי סעיף 36א(ב) לפקודה ומורה על חילוט הכספים שנתפסו וטרם הושבו לנאשם. צו כללי למוצגים זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים. העתק גזר הדין יועבר על ידי המזכירות לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.
ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ז, 19 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.