ע"נ 3709-02-24 ע"נ 3709-02-24

עניינו של ערר זה הינו, דחיית המשיב את בקשת המערערת להכיר בה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משולב] התשי"ט-1959 [להלן- חוק הנכים) וזאת בשל חסימת וריד מרכזי ואיבוד הראיה בעינה השמאלית, ממנו היא סובלת כיום, שלטענתה מקושר לשירותה הצבאי וזאת עקב הפנייתה לטיפול רפואי מאוחר. החלטת המשיב לעניינו של ערר זה הינה מיום 26.10.95 – בגדרה הוחלט שלא להכיר בתביעת המערערת להכרה בה כנכה לפי חוק הנכים וזאת בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' מרגלית. החלטת המשיב באה בעקבות פניית המערערת לעיון מחדש בהתאם לסעיף 35 לחוק הנכים, על סמך ראיות חדשות שהגישה שהיו חווה"ד של פרופ' מרגלית ותצהיר שהוגש על ידה לראשונה משנת 2008. רקע המערערת ילידת 1975 התגייסה לצה"ל בחודש אוקטובר 1993 בפרופיל 83 ללא כל בעיה רפואית קודמת בעיניה. בחודש דצמבר 1993 עברה בדיקת ראייה לצורך רישיון נהיגה והבדיקה הייתה תקינה לחלוטין. המערערת, שירתה כחובשת, עברה קורס חובשים מוטסים בחודש מאי 1994, במהלכו שהתה בתא לחץ כתרגול והכנה, ארבעה ימים טרם הטיסה שכללה מתן עזרה ראשונה ופינוי אווירי. השהיה בתא הלחץ כללה חשיפה לתת לחץ וירידה בלחץ החמצן. עם סיום התרגיל והנחיתה התלוננה המערערת על כאבים בעין שמאל וטשטוש בראייה, ומכיוון שלא טופלה במסגרת הצבאית, פנתה, לאחר 4 ימים, באופן עצמאי לבי"ח שיבא, אושפזה לשבוע, עברה סידרת בדיקות, כולל בדיקות המטולוגיות של בני המשפחה לשלילת גורם תורשתי בנושר קרישו והתוצאות היו שליליות. המערערת טופלה בתרופות והזרקות תוך עיניות, עברה ניתוח, תוך כדי השירות הצבאי, ואיבדה את הראייה בעין שמאל. ביום 2.8.22 הגישה המערערת בקשה להכרת בזכות, הציגה ראיות בהן היא רואה כ"חדשות" – חוות דעת רפואית עדכנית מטעם פרופ' איל מרגלית , מאמרים רפואיים עדכניים ותצהיר חיילת שנכה באירוע - החיילת גנית מצ'ארו- חובשת שהשתתפה עם המערערת בקורס חובשים מוטסים והייתה עדה לתלונותיה ולכך שלא ניתן לה טיפול בסמוך לקרות האירוע. המשיב אישר את הבקשה ושלח את המערערת לבדיקה אצל ד"ר לוסקי מטעמו. פרופ' מרגלית מטעם המערערת – מומחה בתחום הרשתית, קבע כי יש קשר סיבתי ישיר בין תנאי שירותה של המערערת לבין היווצרות הנזק שהוביל לעיוורון בעינה השמאלית וזאת נוכח התבססותו, על מחקרים רפואיים שמצאו קשר ישיר בין נתונים זהים למקרה הרפואי בו לקתה המערערת לבין היווצרותה של החסימה עד כדי עיוורון, המומחה שם דגש על מקרים שאירעו בגיל צעיר כפי שאירע בענייננו. עוד קבע פרופ' מרגלית, כי האיחור במתן הטיפול למערערת מנע ממנה לקבל טיפול מה שהוביל להחמרת מצבה וכן הוביל לבסוף לנזק בלתי הפיך, של עיוורון בעין שמאל. עוד טוענת המערערת כי חוות דעתו של המשיב, לא הוגשה ע"י מומחה לתחום הרשתית כנדרש וכן איננה נתמכת במחקרים או במאמרים. בנוסף לטענתה, גם מומחה המשיב מפרט בחוות דעתו את גורמי הסיכון לחסימת וריד הרשתית ואין חולק גם לפי חוות דעת זו, לא התקיימו גורמי סיכון אלה במערערת. עוד לטענתה, לא הוצג בפני המומחה מטעמה של המשיבה המידע בנוגע לאימוניה בתא לחץ. עוד היא טוענת כי בין חוות הדעת של המערערת ושל המשיבה נתגלעו פערים באשר לגובה הטיסות, מה שמוביל לשאלה המתבקשת, האם בפני מומחה המשיבה הוצגו תנאי הקורס ותנאי הטיסה. המערערת מציינת כי לפי קביעתו של מומחה המשיב, השהייה בקבלת טיפול רפואי שמתארכת לכדי 4 ימים- מהווה איחור באבחנה ויכולה לפגוע בחדות הראיה עד 50%, כאשר במקרה שבפנינו, לטענת המערערת, המדובר באיבוד ראייה מלא ולא טשטוש ראייה ויש בו כדי להוות גרימה מלאה בשיעור 100%. לעניין ראייה חדשה - המערערת מפנה לס' 35 לחוק, לפיו ניתן לחדש את הדיון כאשר מובאת לפני המשיב ראייה חדשה, אפילו קלושה, שלא הייתה בידי המשיב טרם מתן החלטתו. לטענת המערערת, לאחר 28 שנים מקרות האירוע ולאור המחקרים הרבים שצורפו לערעור, על המשיב לבחון את הנושא ביתר שאת. עוד היא מוסיפה, כי הקשר הסיבתי שבין תנאי שירותה להיווצרות הפגימה בעיניה, הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת, העולה לכדי "רמת המתקבל על הדעת" ולפיכך יש לקבל את ערעורה. טענות המשיב ביום 11.5.95 המערערת הגישה בקשה להכרה בזכות לפי החוק, בטענה שבמהלך קורס חובשים תעופתיים בחודש מאי 1994 ראייתה החלה היטשטש. היא נבדקה ע"י מומחה המשיב, ד"ר לוסקי, אשר ערך חוות דעת רפואית ביום 10.9.95 וביום 26.10.95 דחה המשיב את בקשת המערערת, בטענה להיעדר קשר בין מצב העיניים לבין תנאי השירות . המערערת הגישה ערעור על החלטה בע"נ 557/95 שבו הוגשו חוות דעת מטעם המערערת ע" ד"ר זינרייך מיום 8.3.96 ומטעם המשיב ע"י ד"ר לוסקי מיום 26.5.96. בפסה"ד בתיק זה נדחה הערעור בין היתר מהנימוק שלא מתקבל מאוד על הדעת שמחלת המערערת נגרמה עקב שירותה הצבאי . ביום 10.7.07 הגישה המערערת למשיב בקשה לעיון נוסף וצירפה חוו"ד של פרופ' ברנר מומחה בתחום ההמטולוגיה מיום 19.6.07. המשיב דחה ביום 30.10.08 את בקשת המערערת לעיון נוסף וקבע כי לאור חווות הדעת של המשיב מיום 22.6.08 ומיום 14.8.08 ולא נמצא קשר בין חסימת הוריד המרכזי בעין שמאל לבין תנאי השירות. המערערת הגישה ערעור על החלטה זו בע"נ 2821/08 בפסה"ד נדחה הערעור בין היתר מהנימוק, שקביעת מומחה המערערת שקיימת סבירות גבוהה שהפגימה בעין שמאל היא עקב ההטסה האווירית וכתוצאה מהשירות הצבאי אינה מונחת על אדנים מוצקים והעדיפו את חוו"ד מומחה המשיב. ערעור שהגישה המערערת לביהמ"ש המחוזי נדחה ללא שמיעת טיעוני המשיב. 17. בשנת 2013 הגישה המערערת ערעור נוסף לביהמ"ש העליון, אשר דחה את בקשתה וקבע ביום 19.5.13 כי לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין הפגימה לתנאי השירות. 18. בחלוף 9 שנים, ביום 2.8.22 הגישה המערערת למשיב בקשה לעיון נוסף הצירוף חוות דעת ד"ר מרגלית – חוו"ד ללא תאריך, והעלתה עובדות חדשות שלא נטענו קודם לכן, לרבות תצהיר של חברתה לקורס.. 19. מומחה המשיב – ד"ר לוסקי הגיש 3 חוות דעת לגבי מצבה הרפואי. חוות הדעת הן מהתאריכים: 7.3.23., 15.6.23. 10.9.23. 20. ביום 24.12.23 המשיב דחה את בקשת המערערת לעיון נוסף בהעדר קשר סיבתי בין הפגימה והשירות. 21. לטענת המשיב המערערת שבה וערערה פעמים רבות בערכאות רבות ושונות, וכעת היא שבה לביהמ"ש וזאת באמצעות טענות עובדתיות חדשות אשר לא הועלו בעבר ולפיכך המדובר בעדות כבושה שאין לקבלה. המשיב מפנה בעניין זה לתצהיר שהוגש מטעמה של המערערת ביום 5.3.96, תצהיר אשר יש לראות בנאמר בו ברמת מהימנות גבוהה בשל סמיכותו לאירוע הנטען, ובגדרו לא נטען דבר באשר להשהייה כלשהי בקבלת טיפול רפואי, כל שנטען הוא כי המערערת פנתה לרופא היחידה והופנתה על ידו לבי"ח שיבא שם אובחנה כסובלת מטרומבוזה של הוריד. 22. רק בחוו"ד של ד"ר מרגלית שניתנה 25 שנה לאחר האירוע, נטען לראשונה כי המערערת מיד לאחר הטיסה חשה כאב בעין ולמחרת חשה ירידה בחדות הראיה ומפקדיה סירבו לבדיקה רפואית במשך 4 ימים מה שגרם לאיחור באבחנה ולהידרדרות במצבה בהגיעה לביה"ח "שיבא". 23. המשיב מציין כי מחוות הדעת עולה כי אין חולק כי איחור בהפניה לטיפול רפואי למשך 4 ימים עלול לפגוע בסיכוי לשיפור חדות הראייה, ברם, הטענה הזו נטענת כעת לראשונה אחרי ערכאות רבות שדנו בתיק ואינה אמינה נוכח אי הופעתה בתצהיר הראשוני הסמוך לקרות התאונה וכן נוכח אי המצאותה או איזכורה בדיונים השונים בתיק כפי שהן הופיעו בעבר בערכאות השונות. 24. המשיב מפנה לחו"ד של ד"ר לוסקי, ששולל קשר סיבתי בין הפגימה ובין השירות, ומשייך את אבדן הראיה לחסימת וריד שנוצרה כתאוצה מעכירות ניכרת של הקרנית וללא קשר לשירות. 25. עוד מוסיף כי אף לקביעת מומחה המערערת, ד"ר מרגלית עולה, כי מקרים של חסימת וריד מתקיימים רק בטיסות ארוכות ואילו המערערת מצביעה במקרה שלה על טיסה בת חצי שעה, מה שכאמור איננו מהווה סיכון לחסימת וריד. דיון והכרעה בטרם נכריע לגופו של עניין נידרש להחלת הפלוגתאות המתקיימות בענייננו: האם המקרה דנן חוסה תחת הגדרות החוק לעניין "ראיה חדשה", וזאת בהתייחס לחו"ד החדשה שהוגשה לתיק באמצעותו של פרופ' קוטלר, כאשר מובאת בה "טענה עובדתית" שלא נדונה בערכאות הקודמות, נדון בשאלה האם טענה עובדתית זו עולה לכדי "ראיה חדשה" ברף הנדרש בחוק ובבחינת "מתקבל על הדעת". ככל שהתשובה לשאלה הראשונה תהא שלילית אזי יתייתר הדיון בדבר הסוגיות האחרות בתיק דנן, ככל שהתשובה תהא חיובית נידרש לבחון בנפרד את שאלת "האיחור באבחון" כפי שהיא נטענת, לרבות הגורם לה והאם הקשר הסיבתי עולה לכדי "גרימה" כנדרש בחוק. המסגרת הנורמטיבית לאורה תיבחן השאלה הראשונה- האם המקרה של המערערת חוסה תחת הגדרת החוק- "ראיה חדשה"? סעיף 35(א) לחוק הנכים קובע כדלקמן: "קצין תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 33, 34, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה" בתחילת הדרך, פירשה הפסיקה את סעיף 35(א) הנ"ל באופן ליברלי, וכדברי כב' השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 530/68 רפאל מרידור נ' קצין התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, "... הסעיף אכן נותן למבקש כמעט חופש בלתי מוגבל לחידוש הדיון". אולם, עם הזמן התפתחה מגמה שנועדה לצמצם פרשנות רחבה זו, ונפנה לפסק דינה של כב' השופטת ארבל ברע"א 2563/03 פלוני נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון (04.05.2006), וכן לרע"א 5387/09 פלוני נ' קצין התגמולים (16.08.2009), שבו נקבע על ידי כב' השופט רובינשטיין כי "המחוקק פתח בסעיף 35 פתח לבדיקת ראיות חדשות, והוא נתפרש באורח ליברלי בפסיקה הנזכרת. ואולם, כדי לעבור בפתח זה על הראיה להיות חדשה, כלומר שיהא בה חידוש של ממש אשר יצדיק את העיון מחדש". מגמת צמצום נוספת קיבלה ביטוי ברע"א 7454/10 שמואל בנית נ' משרד הביטחון- אגף השיקום קצין התגמולים (17.10.2012), שם הביע כב' השופט דנציגר דעה שלפיה השימוש במנגנון הקבוע בסעיף 35 הנ"ל צריך להיעשות במשורה. ובע"א (חי') 2428/02 בן עד נ' קצין התגמולים (2.1.2003) שבו נפסק כי תובע על פי חוק הנכים, המבקש להגיש חוות דעת רפואית כראיה חדשה במסגרת סעיף 35(א) לחוק, נדרש להצביע על עובדה חדשה, או התפתחות חדשה או גילויים חדשים במדע הרפואה. 29. . בענייננו, המערערת סמכה את בקשתה האחרונה לעיון נוסף על תצהיר משנת 2008 (על כך יורחב בהמשך) ועל חוות דעת של פרופ' איל מרגלית, אשר אין בנמצא מועד הבדיקה אשר עליה מסתמכת, כאמור חוה"ד הוגשה יחד עם הערעור ב1.2.24, כאשר לטענת המערער המדובר בראיות חדשות הנכנסות בגדרו של סעיף 35(א) לחוק. 30. לאחר שעיינו במסמכים הנ"ל, לא שוכנענו כי המדובר בראיות ש"לא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת" כלשון סעיף 35(א) לחוק הנכים, ולא שוכנענו כי המדובר בראיות שיש בהן חידוש כלשהו, לא כל שכן, חידוש של ממש על פי דרישת הפסיקה, המצדיק עיון נוסף כמצוות סעיף 35(א) לחוק ובמה דברים אמורים? . 31. לעניין הראיות ש"לא היו בפני ההחלטה הקודמת" כבר עתה יוער כי עיקר החידוש בראיות עליו נשענת המערערת בעניינה בהליך זה נדון כבר בגדרו של ההליך הקודם בעניינה של המערערת ( ראה: ע"נ 282/08, בלו נ' משהב"ט- אגף השיקום- ק. התגמולים) ואם לא די בכך, התייחסות לדברים כבר עלתה בתמליל החקירה דאז וב"כ התובעת דאז טענה כלשונה כי התיק איננו עוסק באבחון מאוחר, כאמור טענה הפוכה מהטענה המופיעה בתיק שבבפנינו( ראה: בעמ' 8 שו' 28-30). די בטעם זה על מנת לדחות הטענה שהמדובר בראיה חדשה, ברם, נוכח הגשת חוו"ד שטרם נדונה בפני הערכאות הקודמות ונוכח השימוש בה כחיזוק ל"ראיה מסוג תצהיר" המופיעה בענייננו נידרש להכריע לגופו של עניין. 32. כאמור, מעיון בחוות הדעת החדשה שצורפה לתביעה, מטעמו של פרופ' מרגלית, עולה כי אין היא אלא חזרה על טענות רפואיות שהועלו בעבר, אשר נדונו בערכאות הקודמות וכבר נדחו, לרבות הקשר הסיבתי שבין היווצרות המחלה העינית ממנה סובלת המערערת ובין השירות הצבאי. בהקשר זה ראה: רע"א 2563/03, בן חור נגד קצין התגמולים מיום 4.5.06 אשר קובע כי אין די בחוות דעת חדשה על מנת לבסס טענה ל"ראיה חדשה", וכי טענה כזו לא תתקבל כל עוד אין בחוות הדעת משום חידוש ו/או תוכן חדש אשר לא נבחן קודם לכן ע"י ערכאות קודמות. 33. המומחה בחוות דעתו כאמור מנסה לחלוק על הקביעות של קודמיו, משל אלו לא היו מבוססות ומנסה לחדש את קביעותיו באמצעות מחקר שאין בינו לבין נושא הדיון והמחלוקת המשפטית שעליה עומד התיק דבר, שכן המחקר שהובא על ידו, עוסק בהיפוקסיה ובהיווצרותה נוכח תנאי טיסה בגובה רב, אשר לטענתו יש בה כדי להוביל למחלות עיניות מהסוג ממנו סובלת התובעת. 34. המחקר לא עוסק בשאלה המרכזית בה עוסק התיק, הרי היא שאלת האיחור באבחון לה טוענת המערערת ובשלה היא מבקשת לפתוח את ההליך מחדש, שאלה זו היא בעיניה של המערערת המהווה "ראיה חדשה" ובהתכנותה נעסוק במסגרת פסק דין זה. 35. לפיכך, הגענו למסקנה כי חוות הדעת כשלעצמה איננה מהווה "ראיה חדשה" כדרישתה בהגדרות החוק. אותה חוות דעת נסמכת גם על תצהיר "מעודכן", אשר בגדרו הוגשה "גרסה מחודשת של המערערת", על עובדת המחלה העינית ממנה היא סובלת, כאמור גרסה חדשה זו בגין אירוע שארע לראשונה בשנת 95 . התצהיר בו עסקינן הוגש לראשונה בשנת 2008, במרחק 31 שנים מהתביעה המקורית ויש בו חידוש אשר לטעמה של המערערת הוא מצדיק פתיחת הליך זה ובחינה מחודשת של ההכרה. המערערת בטענתה החדשה טוענת כי המשיבה השתהתה במענה לתלונותיה ומנעה ממנה טיפול רפואי אשר היה בו כדי למנוע את מצבה הרפואי ואת הנזק הבלתי הפיך שנגרם לה- עיוורון בעינה. 36. על מנת לבסס קביעתנו נאמנה באשר לשאלה המשפטית שנותרה, נסקור את רצף האירועים בסמיכות להגשת התביעה להכרה כפי שהוגשה לראשונה על-ידה של המערערת ונבחין בסתירותיה בגרסאות העובדתיות כפי שהובאו על ידה בתביעתנו לעומת הגרסאות המקוריות כפי שהופיעו בראשיתו של התיק: א. המסמך הראשון שהוגש לביהמ"ש בגדרה של התביעה המקורית ובסמיכות לאירוע הוגש ביום 11.5.95 ובגדרו נכתב כך על ידי המערערת:" ביום האחרון לקורס הלכתי לרופאת היחידה, ולאחר בדיקה נתגלתה בצקת ושטף דם בעין שמאל, נשלחתי מיידית לביה"ח תה"ש". בהמשך היא כותבת: "בהיותי בקורס חובשים תעופתיים בירפ"א תל השומר, במהלך הקורס ראיתי ראייתי בעין שמאל החלה להטשטש. ביום האחרון לקורס הלכתי לרופאת היחידה ולאחר בדיקה נתגלתה בצקת ושטף דם בעין שמאל ונשלחתי מיידית לבית החולים תל השומר". כאמור אין ולו מילה באשר לאבחון מאוחר. ב. בהמשך לאותה תביעה מקורית מגישה המערערת לביהמ"ש בהליך דאז, תצהיר שנכתב במועד 16/06/1995, כאמור בסמיכות ניכרת לאירוע הנטען ובו נכתב על ידה: "תוך כדי הקורס נערך תרגיל של פינוי נפגעים בהיטס, לאחר התרגיל לפני סיום הקורס, הרגשתי טשטוש בעין שמאל, וביום האחרון הלכתי לרופאת היחידה ששלחה אותי באופן דחוף ומיידי לבית חולים" ג. המערערת תמכה התביעה הנ"ל בחו"ד רפואית שהוגשה על- ידה מיום 08/03/1996 (ע' 46. לתיק) מטעם ד"ר זאב זינריך. בחוות הדעת פרט ד"ר זינריך את דברי המערערת וכתב: ".....שירתה כחובשת, עברה קורס חובשים תעופתיים, בחודש מאי 1994 עם סיום ותרגיל פינוי אווירי, חשה בירידה בראייה בעינה השמאלית, פנתה לרופא היחידה והופנתה לבית החולים שיבא". ד. עוד הופנתה המערערת גם לחוו"ד של ד"ר לוסקי – מומחה המשיב שפרט את תולדות המקרה ואת תלונותיה, ולא מוזכרת בקשת המערערת לפנות לרופא או פניה למדריך. והשיבה "זה קשה לי לענות על זה כן או לא כי יש פה סבטקסט".(ע' 40 לתמליל). 37. בהתייחס למסמכים הנטענים ובטרם נסקור את גרסתה החדשה של המערערת נעיר כי לא בכל מקרה הערכאה הדנה תפקפק באמינות הנטען כאשר ישנה סתירה בגרסאות, אולם, לסתירה זו ראוי שינתן הסבר הולם, ובהקשר זה יאמר כי מאז תחילת חיי התיק ועד לימינו המערערת מעולם לא הביאה טענה המעוררת חשד כי המסמכים המקוריים עליהם מושתתות התביעות המקוריות ובפרט התצהירים לא נכתבו מפיה או על- ידה, כמו כן מעולם לא נטען כי החתימה איננה חתימתה שלה, לא זו אף זו בחקירתה בתיק שפנינו היא נחקרת על הדברים, מאשרת אמיתות המסמכים ואומרת בעדותה כדלקמן: : "אם זה כתוב אז כן, אם זה מה שהצהרתי באותו רגע".(עמ' 32 ש' 27 לתמליל) כלומר המערערת בעצמה, לא פתחה ולו פתח קטן לביסוס כרסום בגרסה המקורית המובאת על ידה. ובאשר לחוו"ד המצורפת נשאלת המערערת ועונה כך: "אם זה מה שהוא כתב, הוא כתב, אין לי מה לענות על זה"( עמ' 34 ש' 5). בהמשך החקירה המערערת שוב מאשרת כי הדברים נכתבו על ידה ולא על ידי אחר במענה לשאלה אם הדברים נכתבו על ידה, והיא משיבה בפשטות: "כן"( עמ' 35 ש' 6). 38. ובהמשך לסקירת האירועים הנטענים, ב"כ המשיבה הפנתה את המערערת לקביעתו של כב' השופט גלקשטיין באפריל 1997 (בפס"ד: ע"נ 000557/95) 3 שנים אחרי קרות האירוע, (צורף כנספח 4 בכתב התשובה, סעיף 11 לפסק הדין: "באשר לתנאי שירותה של המערערת, בעדותה בפנינו ציינה כי פנתה למדריך הקורס והתלוננה על כאב בעין כשירדה מהטיסה בת תרגלו אירועים. וכי גם ביום למחרת לא פנתה לרופא למרות ההמלצה של המדריך. ורק ביום האחרון של הקורס, 3 ימים לאחר הטיסה פנתה לרופא". ובחקירתה השיבה כך: "יש לי מה להשיב אבל אני אחכה את לתורו של צביקה." יוער כבר עתה כי לעניין זה ועד לכתיבת שורות אלה מענה לעניין זה לא ניתן. (עמ' 37 ש' 8) 39. לחידוד הנושא ולשאלת יו"רר הועדה, השופטת אושרי פרוסט: האם המערערת טוענת כי סירבו לה למתן טיפול רפואי? ב"כ המערערת משיבה כך: "אף ערכאה לא דנה בטענה לאי מתן טיפול רפואי, מ2 סיבות: "המערערת לא טענה שסירבו לה לטיפול רפואי והדבר היותר חשוב שלא הייתה חוות דעת שטוענת שהיה איחור באבחון". קרי: במענה שנותנת ב"כ המערערת היא מחדדת את העובדה שעסקינן בטענה חדשה שלא נטענה על ידה בעבר חרף קרות האירוע לפני שנים ארוכות ובמשך כל הזמן המידע היה בידיה, ועוד היא מחדדת כי היא מבקשת לבסס טענתה על חוות דעת רפואית אשר לא הייתה בפני הערכאות האחרות. (באשר לחוות הדעת ראו פירוט מעלה). 40. ונמשיך לסקירת המסמכים לפי הסדר הכרונולוגי: בהמשך חקירתה האמורה, המערערת מופנית לעמ' 69 בתיק הרפואי, לבקשה לעיון מחדש בפני המשיב מיום 19.06.07 בצרוף חוות דעת של פרופסור ברנר המטולוג, בגדרה מובאים הדברים הבאים: "במסגרת קורס החובשים במאי 1994, עברה אימון בתא רום עם חשיפה לתת לחץ והיפוקסמיה כלומר ירידה בלחץ החמצן, 4 ימים לאחר מכן השתתפה בתרגיל תעופתי שכלל הטסה ופינוי אווירי. לדבריה, ביום התרגול היה עומס חום גבוה, היא לא שתתה מספיק מים. עם סיום התרגיל חשה בירידה בראייה בעין שמאל. ג'ני נבדקה ע"י רופא היחידה והופנתה לבירור בבית חולים שיבא. המשיבה בחקירתה מאשרת את הדברים ומשיבה בטענה: "על כל מסמך כזה אני יכולה למצוא לך עוד 20 מסמכים שכן כתוב שפניתי". (עמ' 39 ש' 1) שוב אין ולו ראשית טענה או אזכור כלשהו המורה על הפנייה מאוחרת או על מניעה כלשהי לטיפול להן טוענת המערערת כעת, לא זו אף זו, בגרסתה זו של המערערת ניתן לחזות בטענה חדשה אשר איננה מאוזכרת בענייננו, לפיה ההתייבשות היא שגרמה למצבה הרפואי בו עסקינן. 41. אם לא די בנטען עד כה, הרי שהמשיבה מפנה להליך ע"נ 000557/95, בגדרו ניתן למערערת פסק דין אשר בו נכתב: "לדבריה פנתה למדריך הקורס והלינה על כאב בעין ותחושה מוזרה, הוא הסתכל על העין ואמר שאינו רואה סימן לדלקת ואם המצב ימשך, המליץ שתפנה לרופא, לדבריה, נמשך הדבר ובאותו היום לא יכולה הייתה ללכת לרופא והיא המשיכה בסיור מאחר ולא רצתה להפסיד את החומר בקורס". קרי, לא רק שהמערערת טוענת כעת לגרסה חדשה לגמרי שלא נטענה בעבר, היא אף סותרת את כל הטענות שנטענו קודם התביעה האמורה, וכנכתב מפורשות בפסק הדין האמור, אשר נכתב בסמיכות ניכרת לאירוע הנטען לא אך שהמערערת כלל לא סורבה לפנייתה ללכת לרופא, אלא שהיא החליטה שלא לגשת לרופא וזאת על מנת שלא לפספס חומר. 42. וכעת לאחר שהובאו גרסאותיה הקודמות של המערערת, יובא המסמך העיקרי עליו היא מבקשת לבסס את החידוש, המהווה לטעמה "ראיה חדשה", כאמור מסמך שהוגש לתיקים לראשונה לאחר ניהול של שנים בשנת 2008, בגדרו של ההליך 282/08 אשר נוהל בביהמ"ש השלום בראשל"צ, ויש בו כדי לסתור בסתירה מוחלטת את המובא בתביעותיה הקודמות ואת הנטען על ידה, ואלו עיקריו: "כאשר ירדתי מהמטוס חשתי תחושה ראשונה בעיניי השמאלית, פניתי למדריך וסיפרתי כי לו שראייתי מטושטשת ושאני חשה בתחושת אי נוחות אך הוא פטר אותי בטענה שיש לי דלקת בעיניים. במשך הימים הבאים פניתי למדריכים נוספים וביקשתי שיפנו אותי לרופאת הבסיס אך הם מצידם פטרו אותי בהינף יד ובזלזול. בסיומו של הקורס פניתי ביוזמתי לרופאה" 43. הנושא שהטענה באשר להשהיית הטיפול ע"י המדריך נטענה כבר בהליכים קודמים, אלא שכאשר המערערת נתבקשה להתייחס לכך, ב"כ המייצגת דאז ענתה מפורשות: "האיחור באבחון איננו העניין" (בעמ' 62 למוצגי הנתבעת). 44. וכעת לאחר שסקרנו את גרסתה העובדתית של המערערת, יש לקבוע בגינה כי הינה גירסה מתפתחת, המבשילה מדיון לדיון בהתאם למצב בו נתונה המערערת, לרבות התייבשותה המסתברת של המערערת אשר לדידה גרמה להתייבשותה, כנטען על ידה בערכאות הקודמות האמנם?! ואו לחילופין גרסתה שהתחלפה בערוב הימים לסירובה לקבלת טיפול ולאבחון מאוחר שגרם למצב הרפואי , סירוב אשר הופיע בתצהיר המקורי כעיכוב שהגיע מהמערערת עצמה ומחוסר רצונה להפסיד חומר כמובא בתצהיר (וכמפורט מעלה). אל לנו להכנס לפרטיהן של העדויות הקודמות בערכאות השונות כפי שנדונו המורות על גרסאות חדשות המתפתחות , כאמור התמונה ברורה. 45. עוד ניתן לקבוע ובגין אותה עדות כי לא רק שלא עלה בידה של המערערת להוכיח ערעורה אלא שאמינותה מוטלת בספק ועדויותיה שניתנו ולא בראשונה במסגרת ההליכים השונים יש לראות בהם "עדות כבושה". ומשקלן נמוך ואף לא ידרש לבוחנן לעומק שכן סתירותיהן וחידושיהן בולטות. 46. עוד בהקשר זה ראוי לציין כי טענה עובדתית וחדשה שמצטרפת לראשונה לאחר שהמערערת מסרבת לקבל את קביעותיו של ביהמ"ש, במרחק של 31 שנה ממועד האירוע המקורי!! לא תיתכן וביהמ"ש איננו יכול להכשיר התנהלות כזו, לא כל שכן לאפשר לה לגיטמציה באמצעות הכרה בה כ"ראיה חדשה". 47. כאמור וכפי שהראינו באריכות, באמצעות סקירה בסדר כרונולוגי של מסמכים קודמים בתיק, הטענה הנ"ל הועלתה בגדרו של תצהיר אשר נכתב ע"י המערערת בשנת 2008, ובסתירה מוחלטת למסמכי עבר שהוצגו ביחס לתביעות שניהלה המערערת בהליכים שונים, נזכיר כי המקור הראשוני לאזכור האירועים מפיה של המערערת, מעוגן במסמך בכתב ידה של המערערת, על כן אמינותו נחשבת גבוהה יותר מהאחרים, מסמך זה הכיל כאמור את הגרסה הראשונית לאירועים, בסמיכות ניכרת למועד האירוע שעל בסיסו מושתת הערעור, ובגדרו אין זכר לטענות שמועלות כעת בפנינו. 48. כאמור, העלאת גרסה עובדתית שלא נטענה בתצהיר "חדש", בהליך קודם, בגדרו נאמר מפורשות כי התובעת אינה מבקשת לבסס טענה להשהייה באבחון, אינה יכולה להיחשב כ"ראיה חדשה" לעניין סעיף 35 לחוק הנכים. 49. לדברים יוסף, כי מאת המערערת הובאה עדות מחזקת, מפיה של גנית מצ'רו, חיילת נוספת ששימשה איתה באותו הקורס, ובגדר תנא דמסייע, אלא שעדותה לא שימשה לצורך שאליו הובאה, וזאת מפאת העובדה שהיא נחשבים ל"עדות מפי השמועה", סימוכין לכך ניתן למצוא בתשובת העדה האמורה לשאלת ב"כ המשיב כיצד היא יודעת כי המערערת לא פונתה לקבלת טיפול רפואי בזמן כפי שהיא טוענת, כאמור הטענה עליה נסמכת התביעה כולה וכך היא משיבה: "היא באה אלינו וראינו את המצב שלה, היא אמרה לנו את זה". קרי, דבר מהדברים שהועד על ידה, לא הועד מפי מקור ראשון אלא מהסתמכות על דבריה של המערערת עצמה. 50. לאור האמור לעיל, מן הדברים עולה כי לא עלה בידי המערערת להוכיח דבריה העולים כדי גרסתה החדשה, וגם אם היה עולה בידינו לקבל גרסה זו בוודאי שאין לראות בהם כראיה חדשה. 51. מפאת החשיבות יובא הסבר קצר באשר להבדלים שבין תביעה חדשה לראיה חדשה: 51. ראיה חדשה כשמה כן היא: ראייה חדשה לתביעה קיימת, ויש בה כדי לבסס טענות שכבר נטענו בתביעה המקורית. הראייה החדשה לא נועדה להציב מסכת עובדתית חדשה. לפיכך לא ישמש ס' 35 לצורך הרחבת חזית, לתשתית עובדתית חדשה על מנת להכיר בפגימה שלא צלחה בערכאות הקודמות. מהלך כזה אינו בגדר ראיה חדשה לביסוס תביעה שכבר הוגשה, אלא שהוא בגדר תביעה חדשה . הכרה בתביעות חדשות מעין אלה יהפכו את סעיף 35(א) לכלי המאפשר, עקיפה אינסופית של הליכים שכבר נדונו והוכרעו בעבר. 53. ייחוס מחלת המערערת לאירוע שהועלה לראשונה בתצהיר משנת 2008, ואשר אין לו זכר בתביעתה המקורית היא בבחינת "תביעה חדשה" ולא "ראייה חדשה" להליך קודם. ראו לדוגמא לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ו 1230-01-19 "כאשר וועדה רפואית בוחנת תביעה של נכה להחמרת המצב, הרי התשתית העובדתית שניצבת לפניה היא אותה תשתית של הכרה של קצין התגמולים" ומכאן כי כאשר התשתית העובדתית שונה, אין המדובר בתביעת החמרה אלא תביעה חדשה לכל דבר ועניין. 54. לאחר שהגענו למסקנה האמורה, מתייתר הצורך לדון בפלוגתא ה-2 בתיק וממילא המסקנה המתבקשת היא כי דינו של הערעור להידחות. סיכומו של דבר: 55. הערעור נדחה. 56. במקרה שבפנינו אין המדובר בדחיה לגופא על קביעת המשיב, אלא בהגשה מחודשת של השגות, חדשות לבקרים, אשר נדחו בכל פעם, ובכל פעם "זכו" לפתיחה מחודשת בשל ניסיונה של המערערת לאמץ לה גרסה חדשה ולבצע בה "מקצה שיפורים" בערעור דנן, אין "ראיה חדשה", שכן אין בין השגה זו ובין ראיה חדשה כלום. (ראה גם: ע"נ 173/09 נ.מ נ' משהב"ט). 57. המערערת תשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת המשיב.