רע"א 5387/09 פלוני נ. קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה וסרקרוג והשופטים כהן ושפירא) מיום 5.5.09 בתיק ע"א 388/08 בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (סגן הנשיא בדימוס חרסונסקי, פרופ' פלדי ומר לוקוב) מיום 31.1.08 בע"נ 491/05. עניינה של הבקשה בקבלת חוות דעת פסיכיאטרית מטעם המשיב כ"ראייה חדשה" לפי סעיף 35(א) לחוק.

עובדות והליכים

ב.

המבקש, יליד 1977, התגייס לשירות סדיר בשנת 1996 בפרופיל 97, והשתחרר לאחר כשנתיים בפרופיל 21 על רקע נפשי. ביום 11.6.00 הגיש לקצין התגמולים (להלן המשיב ) תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים, בטענה כי חלה עקב השירות. מומחה מטעם המשיב, ד"ר א' בן אפרים, קבע בחוות דעתו, כי קיים קשר של החמרה בין השירות הצבאי לרכיבים מסוימים במחלתו. הוסבר, כי המבקש לוקה בהפרעת אישיות נרקסיסטית מולדת, ברם, לשירות הצבאי חלק בהחמרה באשר להפרעת ההסתגלות ממנה הוא סובל. ביום 25.9.01 הודיע המשיב למבקש כי תביעתו התקבלה באופן חלקי, ושיעור נכותו נקבע למחצית מדרגת הנכות הכוללת. ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה נמחק לבקשתו. ביום 12.11.03 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, ועמה חוות דעת חדשה (של ד"ר ד' יואל), המורה כי המשיב סובל מתסמונת פוסט- טראומטית. חוות הדעת הוכרה כראיה חדשה לפי סעיף 35(א) לחוק, ברם נדחתה לגופה בעקבות חוות דעת נוספת של ד"ר בן אפרים (החלטה מיום 3.3.04). ביום 3.7.05 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר, ועימה חוות דעת רפואית של פרופ' ע' לוי; זו נדחתה (ביום 29.9.05), בנימוק כי אינה מגלה ממצאים נוספים המהוים "ראיה חדשה" לצורך עיון מחדש בהחלטה.

ג.

בערעור שהוגש לועדת הערעור נטען, כי חוות הדעת של פרופ' לוי הושתה על תיעודים רפואיים וטרואנמנזה (אנמנזה שמסרה אם המבקש) שלא היו בפני המשיב. תיעודים אלה, כך נטען, עולים כדי "ראייה חדשה" המצדיקה עיון חוזר. הועדה דחתה את הערעור וקבעה כי אין בחוות הדעת הרפואית "'חידוש' אשר יש בו להביא לפתיחת תיק חדש ולשנות את קביעת קצין התגמולים כי מדובר בהחמרה בשיעור 50% בלבד " (ההדגשה במקור) (פסקה 22).

ד.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא בנימוק דומה. בית המשפט השוה בין חווֹת הדעת השונות, וסבר אין בחוות הדעת החדשה כדי להצביע על עובדות חדשות שלא היו בפני קצין התגמולים, ודברי האם משמיעים את הנשמע בעבר. לשיטת בית המשפט המחוזי, גם אין הכרעתו חורגת מפסק הדין ע"א 530/68 מרידור נ' קצין התגמולים , פ"ד כב(2) 749

(שפירש באופן מרחיב את הדין בנושא זה).

ה.

בבקשה הנוכחית נטען, כי קביעת בית המשפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם הלכת מרידור וכן רע"א 7616/02 קצין התגמולים נ' רוטמן (לא פורסם - השופטת דורנר); ע"א 2563/03 בן חור נ' קצין התגמולים (לא פורסם – השופטת ארבל)). הוטעם, כי חוות הדעת של פרופ' לוי לא הובאה לפני המשיב בעת הדיון בענייננו של המבקש, ולפיכך היא בגדר "ראיה חדשה". נטען, כי הבקשה הנוכחית מעלה שאלה משפטית וציבורית חשובה, הואיל ויש להחזיר את ההלכה בנושא על כנה ולמנוע סטיית בתי המשפט מהפסיקה המנחה.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיענות לבקשה. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ) , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"א 4156/06 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם) והאסמכתאות הנזכרות בו). סבורני, כי חרף נסיונו של המבקש להעטות על המקרה אדרת משפטית רחבה,

ענייננו בסופו של יום בשאלה עובדתית בעיקרה, שאין לה מקום לערעור בגלגול שלישי. המחוקק פתח בסעיף 35 פתח לבדיקת ראיות חדשות, והוא נתפרש באורח ליברלי בפסיקה הנזכרת. ואולם, כדי לעבור בפתח זה על הראיה להיות חדשה, כלומר שיהא בה חידוש של ממש אשר יצדיק את העיון מחדש. והנה

שתי הערכאות הקודמות נדרשו פרטנית לחוות הדעת של פרופ' לוי ובחנו אותה ביחס לקודמותיה. נקבע כי חוות הדעת דומה - אם לא זהה - בתוכנה לקודמתה, ועל כן איננה "ראייה חדשה" כמשמעה בחוק. קביעה זו מושתתת על ניתוח עובדתי מובהק שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בו (ע"א 2989/95 מרים קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר-בית חולים , פ"ד נא(4) 687, 695; רע"א 5266/09 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם)), קל וחומר במקום בו העניין נבחן בגלגול נוסף. אף עיינתי בחוות הדעת החדשה, ואף שהיא מפורטת יותר וכוללת גם התייחסות אם המבקש, בסופו של יום איני רואה מקום לחלוק על שתי הערכאות הקודמות במהות הדברים.

ז.

סוף דבר, אכן, בהלכת מרידור

ובבאות אחריה נאמר, כי אין למנוע מתובע זכות להגיש ראייה חדשה אף כי לא הציג אותה בהזדמנות הראשונה שניתנה לו; זהו אותו "כמעט חופש בלתי מוגבל לחידוש הדיון" שעליו דיבר השופט - כתארו אז - לנדוי בעניין מרידור (עמ' 798), אך המחוקק ציין במפורש כי קצין התגמולים רשאי ליתן החלטה חדשה, אם "נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה"; קרי, לא די בשוני זהותו של נותן חוות הדעת, כי אם נחוץ דבר חידוש , ואותו על קצין התגמולים לבדוק. חוששני, כפי שסברו שתי הערכאות, כי תנאי שכזה לא התקיים בנסיבות. אכן, קצין התגמולים שמובאת לפניו חוות דעת חדשה אינו יכול, על פי הלכת מרידור , והבאות בעקבותיה, להחזירה מניה וביה כלעומת שבאה, אך אין מניעה כי יבדוק ויקבע כי אין בה חידוש, כפי שאירע כאן. אמנם, המבקש צירף פסיקה של בתי משפט וועדות ערעור שדנו בנושא, ועתר ללמוד מהן כי ישנן פרשנויות שונות לסעיף הטעונות הכרעה; וגם השופטת ארבל הזכירה בענין בן חור

נסיונות לצמצם את הלכת מרידור, כפי שאכן היו. ואולם לדידי חלק מן הבעיה הוא סמנטי, קרי האם לחוות דעת חדשה יש להתייחס מניה וביה כראיה חדשה - בכפוף לסייג של קנטרנות ושימוש לרעה המופיע בהלכת מרידור – או שניתן לדחותה על הסף.התשובה לטעמי היא כאמור מעלה, גם על פי השכל הישר שלעולם כדאי להסתייע בו, קרי אין קצין התגמולים רשאי "לתייק" כלאחר יד את המסמך החדש שהוגש לו, אלא עליו לבדקו באורח הוגן, אך בדיקתו יכולה להגיע למסקנה כי אין בו חידוש, ועל כן אינו מהוה מהותית ראיה חדשה, כבנידון דידן.

ח.

סוף דבר, אין מקום איפוא להיעתר לבקשה.