פרטי ההליך
לפני:
כבוד השופט רון גולדשטיין
התובע:
יואב אמינוב
נגד
הנתבעת:
בכור - כהן מוטורס בע"מ
בשם התובע:
עו"ד זאב רויץ'
בשם הנתבעת:
עו"ד איימי שלו
פסק-דין
1.תביעה כספית בסך 166,823 ש"ח, שעניינה רכישת רכב משומש וטענות לאי-גילוי אירוע קודם שאירע בו ולליקויים שהתגלו בו לאחר הרכישה. התובע רכש מהנתבעת, המפעילה סוכנות ומוסך מורשה של טויוטה באור יהודה, רכב שטח משומש מסוג טויוטה לנד קרוזר. הרכב נרכש בחודש אפריל 2021. לטענת התובע, חודשיים קודם לכן, הרכב עבר בחודש פברואר 2021, בטרם נרכש על ידו, "תאונת הצפה חמורה", והנתבעת, שידעה על כך, מכרה לו את הרכב מבלי לגלות לו על כך דבר. הנתבעת מכחישה כי הרכב עבר הצפה או תאונה, מכחישה כל ידיעה על אירוע מסוג זה, וטוענת כי הליקויים שהתגלו ברכב נגרמו לאחר הרכישה עקב שימושו של התובע ברכב בטיולי שטח. התובע עותר לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקים ישירים בסך 141,823 ש"ח (ירידת ערך הרכב לפי חוות דעת שמאי בסך 105,654 ש"ח, בתוספת 36,169 ש"ח בגין שדרוגים, תיקונים ובדיקות), ובפיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן הנאה, טרחה וטרדה בסך 25,000 ש"ח. לחלופין, עותר התובע להורות לנתבעת לקבל את הרכב בחזרה ולהשיב לו את התמורה ששילם בסך 269,000 ש"ח, בתוספת החזר הוצאות בסך 36,169 ש"ח. כפי שיפורט בהמשך, התביעה הוגשה במקור נגד שלוש נתבעות ובהמשך תוקנה. במהלך ניהול ההליך נמחקו בהסכמה כל הנתבעות למעט הנתבעת. רקע עובדתי 2. הרכב מושא התביעה הוא רכב שטח מסוג טויוטה לנד קרוזר, מספר רישוי 440-26-201, שנת ייצור 2018 (להלן: הרכב). הרכב עלה לכביש בחודש מרץ 2018 ונרשם כרכב השכרה או החכר בבעלותה של חברת פריים-ליס (להלן: פריים-ליס). בתקופת הבעלות של פריים-ליס טופל הרכב בטיפולים תקופתיים במוסכי טויוטה מורשים, ובעיקר במוסך הנתבעת. 3. על פי היסטוריית הטיפולים של הרכב (נספח 4 לתצהיר התובע; להלן: מסמך היסטוריית הטיפולים), ביום 1.2.2021 נפתח לרכב כרטיס עבודה במוסך הנתבעת. עוד עולה ממסמך זה, כי ביום 15.2.2021 נלקח הרכב בגרירה על ידי חברת שגריר, מטעם פריים-ליס. אין מחלוקת כי הרכב הועבר באותו שלב למוסך שי-ו.ח. רכב ראשון בע"מ בראשון לציון (להלן: מוסך ראשון), לצורך הערכת מחיר לתיקון. ביום 16.2.2021 הוציא מוסך ראשון לפריים-ליס הערכת מחיר מספר 93291 לתיקון הרכב, בסך 102,908.4 ש"ח בגין חלפים ו-1,600 ש"ח בגין עבודה, ובתוספת מע"מ סך של 122,274.8 ש"ח (נספח 6 לתצהיר התובע; להלן: הצעת מחיר מוסך ראשון). הצעה זו כללה, בין היתר, מנוע, תיבת הילוכים, מחשב מנוע, חגורות בטיחות, פנסי חזית, רמקולים ומגבר מזגן, ונרשם בה כי "הערכה זו הינה ראשונית ומתבססת על נזק הגלוי לעין ללא פירוק חלקים". ביום 24.2.2021 חזר הרכב למוסך הנתבעת (כפי העולה ממסמך היסטוריית הטיפולים, נספח 4 לתצהיר התובע). אין מחלוקת כי אף לא אחד מן הפריטים שנכללו בהערכת המחיר של מוסך ראשון תוקן על פיה. 4. ביום 9.3.2021 נכרת הסכם למכירת הרכב מפריים-ליס לנתבעת תמורת סך של 130,000 ש"ח. ההסכם הוצג לראשונה בישיבת ההוכחות על ידי מר דוד לוק, קצין הבטיחות בתעבורה של פריים-ליס (להלן: מר לוק), וסומן ת/1. 5. ביום 25.4.2021 לקח התובע את הרכב, בטרם רכישתו, לבדיקה במכון קומפיוטסט באור יהודה, הסמוך למוסך הנתבעת (להלן: המכון). המכון מופעל על ידי קומפיוליין ניהול מכוני רישוי בע"מ (להלן: קומפיוליין), והבודק היה מר עלי חליל. בטופס הבדיקה (נספח 3 לתצהיר התובע) סומנו כלא תקינים המנוע ("מערכת שמן=בדוק תצרוכת שמן בנסיעה"), תיבת ההילוכים ("אוטומטית=אין אחריות לתיבת הילוכים"), המתלה הקדמי (רעשי יתר) ושלדת המרכב (תיקוני מרכב וצבע במשמעות נמוכה, מעיכות בגג). בטופס לא נרשם ממצא בדבר קורוזיה או סימני מים. 6. באותו יום, 25.4.2021, נכרת בין התובע לנתבעת הסכם לרכישת הרכב תמורת סך של 269,000 ש"ח (נספח 1 לתצהיר התובע; להלן: ההסכם) תמורת מקדמה בסך 4,000 ש"ח ויתרה בסך 265,000 ש"ח (סעיף 9 להסכם). בסעיף 2 להסכם צוין בכתב מודפס: "המוכר מצהיר שהמכונית לא הייתה מעורבת בתאונה או לחלופין יפרט את מהות התאונה והנזקים שתוקנו בה", ובהמשך לכך נרשם בכתב יד "לפי בדיקה שנעשתה במכון רישוי קומפיוטסט". סעיף 7 להסכם כולל הוראה שלפיה במקרה של הפרת חוזה "יחויב המוכר... לשלם לרוכש 10% ממחיר הרכב ע"פ הסכם זה". על פי צילום ההסכם שצורף כנספח 1 לתצהיר התובע, נראה כי חלק מפסקה זו סומן בקו מוחק ולצדו נתווספו חתימות. סעיף 11 להסכם מחייב את המוכר להעביר לרוכש היסטוריית טיפולים מלאה ורציפה, וזו אכן נמסרה (נספח 4 לתצהיר התובע). ברם, להסכם לא צורף טופס גילוי נאות. ביום 26.4.2021, יום לאחר הרכישה, שאל התובע בהודעת "וואטסאפ" את נציג המכירות של הנתבעת אם מותקנת ברכב מערכת איתורן, שכן חברת הביטוח דרשה מערכת איתור כפולה (צילומי מסך של התכתובת צורפו במסגרת סעיף 8 לתצהיר). נציג הנתבעת השיב "יש ברכב עלוקה פלוס לוח מקשים ואימובלייזר מקורי. בפועל לא הייתה ברכב מערכת איתורן, והתובע רכש והתקין מערכת כזו על חשבונו. 7. בחודשים הראשונים שלאחר הרכישה השקיע התובע בשדרוג הרכב: ביום 3.5.2021 הותקנו ברכב מערכת איתורן ומערכת מולטימדיה בסך 5,678 ש"ח; ביום 5.5.2021 בוצעה הצללת חלונות בסך 1,200 ש"ח; ביום 10.5.2021 הותקן קיט הגבהה; וביום 14.6.2021 הותקן גגון אלומיניום. חלק ניכר מן החשבוניות בגין שדרוגים אלה רשום על שם חברת מורג טכנולוגיות בע"מ, שבבעלות התובע. ביום 19.5.2021 הגיע הרכב למוסך ניאו מוטורס בע"מ ברעננה (להלן: ניאו מוטורס), ולפי היסטוריית הטיפולים חובר מכשיר אבחון ונרשם "לקוח יקבע מועד חדש לביצוע בדיקת". מר ירון עמרני, המנהל הטכני ומנהל הדיאגנוסטיקה בניאו מוטורס (להלן: מר עמרני), העיד כי כבר אז אותר קוד תקלה U040E, שעניינו תקלת תקשורת בין מחשב ניהול המנוע למחשב האוריאה, וכי לא נמצאה קורוזיה בשלב זה משום שלא בוצע אבחון. ביום 23.5.2021 הגיע הרכב בגרירה למוסכי רכב נתניה כשאינו מניע, ובוצעו "בדיקות לאיתור תקלה-איפוס מערכת אימובילייזר חכמה באמצעות מחשב אבחון" וכיוון בלם יד, ללא חיוב. ביום 20.7.2021 ביצע מוסך הנתבעת "העברת טסט" לרכב, ורישיון הרכב הודפס באותו יום. 8. בחודש אוגוסט 2021 היה התובע מעורב בתאונת דרכים, בעת שפגע בעגלה שנגררה אחרי רכב שנסע לפניו. הרכב תוקן בכיסוי חברת הביטוח של התובע. ביום 17.11.2021 הוכנס הרכב לטיפול 50,000 ק"מ במוסך הנתבעת, שכלל בין היתר בדיקת בלמים, שטיפת מנוע, החלפת מסננים והעברת טסט, והטיפול ניתן ללא תשלום. 9. ביום 5.12.2021 הוכנס הרכב לבדיקה יסודית בניאו מוטורס (קילומטראז' 122,092). בחשבונית 569030 מיום 20.12.2021 (עמ' 52 לכרך מוצגי התובע) נרשם: "תקלת תקשורת בין מחשב מנוע למחשב אוריאה... הח' משאבת אוריאה עקב קורוזיה בקונקטור וחוסר פעולה, נמצא מחשב אוריאה לא תקין מלא במים נמצא מחשב ניהול מנוע שהוחלף במחשב משומש (אין תיעוד במערכת היכן) קונקטרים בפנים הרכב שבורים + סימני חלודה וקורוזיה בכל מקום+מתחת לשטיח סימני חול ושאריות מים. לא ניתן לסדר הרכב והלקוח מוציא את הרכב לאחר הח' משאבת אוריאה בלבד". עלות משאבת האוריאה המקורית לפי החשבונית עמדה על סך 8,756 ש"ח, ובנוסף רכש התובע מחשב אוריאה משומש מחלקי חילוף רווח שרון תמורת 1,800 ש"ח בתוספת מע"מ. ביום 29.12.2021 הגיע התובע למוסך הנתבעת, ולפי היסטוריית הטיפולים (נספח 4 למוצגי הנתבעת) ביקש "לבדיקת תקלות ברכבו ובחר לא להשאיר את הרכב מפאת חוסר זמן לקוח - היתה לו רק שעה אחת פנויה יתאם למועד אחר". בסמוך לאחר מכן פנה התובע לנתבעת בדרישה להשיב את הרכב, ובהודעת וואטסאפ מנציג הסוכנות, איתן, נענה התובע בכך שנכונות הנתבעת לבדוק את הרכב אינה הסכמה לביטול העסקה, כי התובע רכש רכב יד שלישית מחברת ליסינג לפני שמונה חודשים, עשה בו שינויים והגבהות ומטייל "טיולי אקסטרים, נחלים וכו'", וכי "רכבים אלו הם רכבי שטח ולרככי שטח שנמכרים ביד שנייה לא ניתנת אחריות...", תוך הצעה לבדוק את הרכב במוסך מתוך רצון טוב (ההודעה צורפה לסעיף 16 לתצהיר התובע). 10. בחודש ינואר 2022 נבדק הרכב במכון "בדיקות ישיר" בכפר סבא, בעלות 1,200 ש"ח. בטופס הבדיקה נרשמו בין היתר: מערכת אוריאה מנותקת, נורות ביקורת תקלות ומחשב ניהול מנוע דולקות, מושב חשמלי לקוי, "חלודות מוט הגה בתא נהג", "חלודות תחתית מכלולים ותא נוסעים - לבדוק נזקי הצפות", "הוחלפו חלקי מרכב / שמשה קדמית", והמלצה "לגשת לשמאי לצורך הערכת ירידת ערך". בעקבות זאת פנה התובע לשמאי הרכב מר ירון דנינו, בעל רישיון שמאי מספר 645 (להלן: השמאי דנינו), אשר בדק את הרכב במגרש בהוד השרון, בלא העלאתו על ליפט, וערך חוות דעת מיום 15.1.2022 שכותרתה "נזקי הצפה". השמאי דנינו העריך את שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק בסך 237,961 ש"ח (על בסיס 280,000 ש"ח בניכוי 11% בגין ליסינג ו-4.51% בגין קילומטראז'), ואמד את הנזק בסך 105,654 ש"ח לפני מע"מ (123,615.18 ש"ח כולל מע"מ), שהם לפי חוות הדעת "44.15% מערך הרכב". שכר טרחתו של השמאי דנינו עמד על 2,000 ש"ח. ביום 13.3.2022 שלח ב"כ התובע מכתב התראה לנתבעת 1, ובו הוצע "כהזדמנות אחרונה" כי הנתבעת תרכוש בחזרה את הרכב במחיר רכישתו בתוספת ההתקנות וההוצאות, בתוך שבעה ימי עסקים. הנתבעת לא השיבה למכתב זה. טענות הצדדים 11. התובע טוען כי בחודש פברואר 2021, בטרם רכש את הרכב, עבר הרכב "תאונת הצפה חמורה", שבעקבותיה נגרר למוסך הנתבעת ומשם הועבר למוסך ראשון לקבלת הצעת מחיר לתיקון. לטענתו, הנתבעת ידעה היטב על מצבו האמיתי של הרכב. כך עולה, לשיטתו, מגרירת הרכב תחילה למוסך הנתבעת, מהטיפול הרציף ברכב במוסך זה לאורך שנים, מחזרתו אליה ביום 24.2.2021 ומרכישתו על ידה כעבור כשבועיים במחיר של 130,000 ש"ח, הנמוך משמעותית ממחיר השוק. עוד טוען התובע כי הנתבעת ביצעה ברכב תיקונים בשל האירוע מבלי לתעדם וכי כרטיס העבודה מפברואר 2021 לא הוגש. 12. במישור חובת הגילוי טוען התובע כי טרם הרכישה שאל את נציג הנתבעת אם הרכב היה מעורב בתאונות ונענה בשלילה, כי לשאלתו לפשר הגרירה מיום 15.2.2021 נאמר לו כי "מדובר היה בתקלה מינורית במצבר", וכי בסעיף 2 להסכם הצהירה הנתבעת שהרכב לא היה מעורב בתאונה. לטענתו, הנתבעת הסתירה ממנו את התאונה, את התיקונים ואת הצעת המחיר, ולא מסרה לו "טופס גילוי" כנדרש (התובע מפנה בסיכומיו לפסיקה שהסתמכה לעניין זה על סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008 (להלן: חוק מכירת רכב משומש)). בכך, לשיטתו, הטעתה אותו, הפרה את ההסכם הפרה יסודית, התרשלה והפרה את חובת תום הלב כמו גם חובות חקוקות. התובע מוסיף כי במעמד המכירה נאמר לו שברכב מותקנת מערכת איתורן "וצריך רק לחבר אותו", דבר שהתברר כלא נכון. 13. לטענות התובע, טיולי השטח הבודדים שערך לאחר רכישת הרכב לא כללו מעבר בנחלים, וליקויי קורוזיה מתפתחים לאורך זמן, כך שאין בחלוף הזמן ממועד הרכישה ועד לגילוי כדי לנתק את הקשר הסיבתי. אשר לתאונה מאוגוסט 2021 טוען התובע כי היא מינורית, כי נזקה "קוסמטי בלבד" וכי אין קשר בינה לבין נזקי הקורוזיה. 14. במישור הסעד תובע התובע פיצוי בגין ירידת ערך בסך 105,654 ש"ח, על יסוד חוות דעת השמאי דנינו, שלטענתו לא נסתרה; החזר תיקונים בסך 11,891 ש"ח; החזר השדרוגים שהתקין ברכב בסך 20,078 ש"ח, בטענה שהוציא סכומים אלה בעת שלא היה מודע למצב הרכב; החזר הוצאות בדיקות וחוות דעת בסך 4,200 ש"ח; ופיצוי בסך 25,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, אובדן הנאה, טרחה וטרדה. לחלופין, בטענה שהרכב אינו בר-תיקון כדבעי והוא "כאבן שאין לה הופכין", עותר התובע לביטול ההסכם ולהשבת התמורה בסך 269,000 ש"ח בתוספת 36,169 ש"ח. 15. הנתבעת מכחישה כי הרכב עבר תאונה או הצפה, ומכחישה כל ידיעה על אירוע קודם ברכב. לטענתה, הרכב הגיע אליה כחודשיים לפני שמכרה אותו לתובע, היא לא הכירה את ההיסטוריה שלו ומסרה לתובע את כל המידע שהיה ידוע לה. לשיטתה, הצעת המחיר של מוסך ראשון מנופחת ותלושה מהמציאות, אף אחד מן הפריטים שבה לא תוקן, המנוע מעולם לא הוחלף והרכב נוסע עד היום. את הרכב רכשה מפריים-ליס במחיר שאינו נגזרת של מצבו, תוך ניצול הזדמנות עסקית. הנתבעת מדגישה כי מנהלה, מר ברוך כהן (להלן: מר כהן), נהג ברכב במשך כחודשיים עד למכירתו "ולא הופיעה שום תקלה ברכב ולא קורוזיה", כי אף המכון לא מצא ברכב קורוזיה או סימני מים במועד הרכישה, וכי אירוע שאינו רשום בהיסטוריית הטיפולים לא התרחש. 16. במישור חובת הגילוי טוענת הנתבעת כי השיבה בכנות לשאלות התובע, הציגה בפניו את הרכב והוא לקח אותו לבדיקה, כי לא הסתירה ממנו דבר ולא הציגה לו מצג שווא, וכי דו"ח הבדיקה של המכון, ולא מצג שלה, הוא שגרם לתובע לרכוש את הרכב. לטענתה, בסעיף 2 להסכם סייגה את הצהרתה בדבר היעדר תאונה בהפניה לבדיקה שנעשתה במכון. עוד נטען כי הובהר לתובע לפני הרכישה שעל רכבי שטח משומשים אין אחריות, "והוא בחר לרכוש את הרכב ללא אחריות" וכי "מעולם לא נאמר לתובע כי יש מערכת איתוראן ברכב". 17. אשר לליקויים טוענת הנתבעת כי התובע בחר לרכוש את הרכב חרף הליקויים שתועדו בדו"ח המכון, כך שלכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה. לטענתה, הליקויים שהתגלו נגרמו לאחר הרכישה: התובע התקין ברכב מערכות הגבהה, גגון ואביזרים לשיפור עבירותו, נסע בו בטיולי שטח, והקורוזיה נגרמה מנסיעות בשלוליות ובנחלים. העובדה שהתיקונים נדרשו רק כשמונה חודשים לאחר הרכישה, ושבביקור בניאו מוטורס במאי 2021 לא נמצאה קורוזיה, מנתקת לשיטתה את הקשר הסיבתי. עוד טוענת הנתבעת כי התובע נמנע מאבחון הרכב במועד ומהקטנת הנזק והמשיך לנסוע בו; כי העלים בחוסר תום לב את התאונה מאוגוסט 2021, שנזקה כ-42,000 ש"ח; וכי סירב לבדיקת הרכב על ידה. לבסוף נטען כי בחודש אוגוסט 2023 סוכם בעל פה שהנתבעת תתקן את הליקויים ללא תשלום ובתמורה תימחק התביעה, כי היא מילאה את חלקה ביום 11.12.2023, וכי התובע התנער מן ההסדר בחוסר תום לב. 18. במישור הסעד טוענת הנתבעת כי אין לסמוך על חוות דעת השמאי דנינו: השמאי "העתיק את כל העבודות המוצעות בהצעת המחיר של המוסך ברשל"צ- עבודות שכלל לא בוצעו וחוות הדעת היא אומדן נזק ולא הערכת ירידת ערך. עוד נטען כי התובע לא תיקן דבר מהרשימה שבחוות הדעת ולא הוכיח ניסיון מכירה או שווי באמצעות מומחה. אשר לשדרוגים טוענת הנתבעת כי אין להשית עליה את עלותם, כי ניתן להעבירם מרכב לרכב, כי חלק מהחשבוניות רשום על שם חברת התובע, וכי חלקן אינן נתמכות בקבלות. הנתבעת מתנגדת לסעד ההשבה ונסמכת על תניית הגבלת הפיצוי שבסעיף 7 להסכם: "אף במקרה של הפרה, סכום הפיצוי יהא מקסימום 10% ממחיר הרכב". השתלשלות העניינים לאחר הגשת התביעה 19. התביעה המקורית הוגשה ביום 24.7.2022 נגד שלוש נתבעות: הנתבעת; רפאל את סלמה קומפיוטסט, הוא מפעיל המכון (להלן: מכון הבדיקה), ויוניון מוטורס בע"מ, יבואנית טויוטה. ביום 4.1.2023, על יסוד בקשה מוסכמת, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה נגד יוניון מוטורס ללא צו להוצאות. בהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו צורפה קומפיוליין כנתבעת נוספת. בקדם המשפט הראשון, שהתקיים ביום 15.6.2023, נמחק מכון הבדיקה מכתב התביעה בהתאם להסכמה שהתגבשה בין הצדדים. 20. במקביל לניהול ההליך באו הצדדים בדברים. ביום 5.9.2022 ביקשה ב"כ הנתבעת לתאם בדיקה של הרכב מטעם הנתבעת ולקבל פירוט של נזקי התאונה מחודש אוגוסט 2021 ותיקונם. ביום 2.11.2022 הודיע התובע כי הוא מסכים לבדיקה בנוכחות נציג מטעמו. ביום 14.8.2023 שלח התובע למר כהן רשימת ליקויים לתיקון, ומר כהן כתב לו מראש כי לא ייתן אחריות לרכב. ביום 11.12.2023 הביא התובע את הרכב למוסך הנתבעת. במוסך הותקן מחשב אוריאה משומש שסיפק התובע, התקע חובר למקומו ונמחקו נורות התקלה. אין חולק כי לאחר תיקון זה חדלו נורות האזהרה לדלוק. התובע דרש בשלב זה ממר כהן קבלת אחריות על התיקון. מר כהן השיב כי לא ניתן לתת אחריות לרכב שטח. מחלוקת זו בין הצדדים הכשילה את האפשרות לגבש הסכם פשרה סופי בהליך זה. 21. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעת הגישה תצהירים של מר כהן ושל המנהל הטכני של מוסכה, מר איליה ניקיטין (להלן: מר ניקיטין). קומפיוליין שבשלב הגשת הראיות נותרה עדיין בהליך, הגישה תצהירים מטעם מנהלה, מר אור בן דוד, ומטעם הבוחן מטעמה, מר עלי חליל. ביום 9.4.2025 הותר לתובע לזמן לעדות שלושה עדים שלא הגישו תצהירים, בכפוף להפקדת פיקדון: מר לוק, מר עמרני ומנהל מוסך ראשון, מר ערן כהן (להלן: מר ערן כהן). 22. בישיבת ההוכחות מיום 21.5.2025 נשמעו תחילה עדי התובע, לפי הסדר הבא: מר לוק, מר ערן כהן, השמאי דנינו, מר עמרני והתובע עצמו. לאחר חקירת התובע ולאחר הפסקה הודיעו התובע וקומפיוליין על הסכמה ביניהם, וניתן פסק דין הדוחה את התביעה נגד קומפיוליין ללא צו להוצאות. מאותו שלב נותר ההליך בין התובע לבין הנתבעת בלבד. בהמשך הישיבה נשמעו עדי הנתבעת, מר ניקיטין ומר כהן. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה 23. כפי שיפורט להלן, דין התביעה להתקבל בחלקה. תחילה אעמוד בקצרה על חובת הגילוי המוטלת על עוסק ברכב. לאחר מכן אבחן אם הרכב עבר בחודש פברואר 2021 אירוע של חדירת מים, ואם הנתבעת ידעה עליו ונמנעה מלגלותו לתובע. בהמשך אדון בטענות ההגנה, בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הליקויים שהתגלו ברכב ובהתנהלות התובע לאחר הרכישה. לבסוף אידרש לשאלת הסעד ולשיעור הנזק. חובת הגילוי של עוסק ברכב 24. נקודת המוצא היא שעסקה למכירת רכב משומש כפופה לדיני החוזים הכלליים, ובכללם חובת תום והאיסור על הטעיה. לצד אלה, חוק מכירת רכב משומש מטיל על "עוסק ברכב" חובת גילוי מוגברת. סעיף 4 לחוק אוסר על עוסק ברכב למכור רכב משומש אלא אם מסר לרוכש, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד ממנו, טופס גילוי חתום, שבו עליו לפרט "במדויק", בין היתר, "פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב" (ראו, רת"ק (מחוזי חי') 38215-11-21 שוסטרמן נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ (3.2.2022), פיסקאות 34-31 (להלן: עניין שוסטרמן)). 25. חובת הגילוי אינה מתמצה בפרט הטכני שהמוכר ידע עליו בפועל. היא משתרעת על העובדות המהותיות הנוגעות למצב הרכב ולעברו, לרבות ליקויים שאינם תאונה במובנה המקובל, ועל פרטים שהעוסק ברכב ידע עליהם או שהיה עליו לדעת עליהם (ראו, עניין שוסטרמן, פיסקה 42). מוכר המגלה טפח ומכסה טפחיים מפר את החובה, ואי-ידיעה של סוחר רכב בנסיבות שבהן היה עליו לדעת היא רשלנות הקרובה לעצימת עיניים (ראו, ע"א (מחוזי י-ם) 299-04-14 ארביב נ' טל מאיה (27.3.2016), פיסקאות 17-15 (להלן: עניין ארביב)). 26. בדיקה שערך הקונה במכון בדיקה אינה פוטרת את המוכר ממסירת מידע מהותי שהיה בידיו, שכן במאזן הכוחות שבין הצדדים המידע על הרכב מצוי בידי המוכר (ראו, עניין שוסטרמן, בפיסקאות 41 ו-46). ידיעת המוכר נלמדת מן הנסיבות, ובהן תיעוד הטיפול ברכב במוסכו והימנעותו מהצגת מסמכים שבשליטתו (ראו, עניין שוסטרמן, בפיסקאות 39, 44). הפרת חובת הגילוי היא הטעיה, הפרה של חובת תום הלב במשא ומתן והפרת חובה חקוקה, והיא מזכה בפיצויים אף כשהחוזה אינו מבוטל (ראו, עניין שוסטרמן, בפיסקה 45). עם זאת, קונה שהתעלם מתמרורי אזהרה שעמדו לפניו עשוי למצוא שמחדלו בא לידי ביטוי בהיקף הפיצוי (ראו, עניין שוסטרמן, בפיסקאות 47-48). האירוע מחודש פברואר 2021 27. על רקע עקרונות אלה, השאלה הראשונה היא אם הוכח שהרכב עבר בחודש פברואר 2021, בטרם נמכר לתובע, אירוע של חדירת מים. התשובה לכך חיובית. מר לוק, קצין הבטיחות של פריים-ליס, שהוא עד ניטרלי, העיד כי הרכב הגיע למוסך משום שנכנס לשלולית מים ולא הניע, כי נגרר, כי ניתנה הצעת מחיר לתיקונו, וכי בסופו של דבר הוסכם בין פריים-ליס לנתבעת 1 שלא לתקן את הרכב אלא למכרו במצבו (תמליל, עמ' 13, שורות 23-24; עמ' 14, שורות 26-28). 28. מר ערן כהן, מנהל מוסך ראשון, העיד כי הרכב הגיע אליו בגרירה, במצב שאינו מצב נסיעה, וכי נראו בו סימני מים ברורים שהגיעו עד גובה הרמקול (תמליל, עמ' 19, שורות 19-27; עמ' 22, שורות 1-4). לדבריו, "היה ברור מאוד שהאוטו עבר הצפה" (תמליל, עמ' 26, שורות 21-24). עדויות אלה מתיישבות עם המסמכים. הצעת המחיר של מוסך ראשון מיום 16.2.2021 כוללת פריטים שאינם מאפיינים נזק מכני רגיל, ובהם חגורות בטיחות, רמקולים, מגבר מזגן ומחשב מנוע (נספח 6 לכתב התביעה המתוקן). היסטוריית הטיפולים מתעדת פתיחת כרטיס במוסך הנתבעת ביום 1.2.2021 לצורך "זמן בדיקות להצעת מחיר לתיקון", ולאחריה גרירה (נספח 4 לכתב התביעה המתוקן). 29. הנתבעת מבקשת להבחין בין "שלולית" לבין "הצפה", וטוענת כי איש מן העדים לא קבע חד-משמעית שהייתה הצפה. ברם, השאלה אינה כינויו של האירוע אלא טיבו ותוצאותיו, ואלה הוכחו: רכב שנכנס למקור מים, חדל להניע, נגרר למוסך, נמצאו בו סימני מים עד גובה הרמקול, וניתנה בגינו הצעת מחיר לתיקון בסך העולה על 120,000 ש"ח. מר ניקיטין, המנהל הטכני של מוסך הנתבעת, אישר בעצמו כי פירוט התיקונים שבהצעת המחיר מלמד על אירוע מהותי הטעון רישום בהיסטוריית הרכב (תמליל, עמ' 97, שורות 20-33; עמ' 98, שורות 6-9). אני קובע אפוא כי בראשית חודש פברואר 2021 עבר הרכב אירוע של חדירת מים לתא הנוסעים ולמכלוליו, שבעקבותיו חדל להניע ונגרר למוסך הנתבעת וממנו למוסך ראשון. 30. לצד זאת, ובאשר להיקף האירוע ולמצב הרכב בעת המכירה, מצאתי כי יש ממש בחלק מטענות הנתבעת. הצעת המחיר של מוסך ראשון היא הערכה ראשונית, המבוססת על הנזק הגלוי לעין בלי פירוק חלקים, ומר ערן כהן, מנהל מוסך ראשון, אישר כי לעתים מתברר בהמשך שאין צורך בחלק מהפריטים (תמליל, עמ' 21, שורות 9-17). אין חולק כי הפריטים שבהצעה לא תוקנו, כי המנוע לא הוחלף, וכי הרכב נסע לאחר מכן בשימושו של מר כהן, מנהל הנתבעת, ובשימושו של התובע. לכן סכום ההצעה, 122,274.8 ש"ח, אינו אמת מידה למצב הרכב בעת המכירה ואינו מוכיח כשלעצמו את נזקו של התובע. 31. עם זאת, שתי עובדות אינן שנויות במחלוקת ומשקלן רב. האחת, הרכב הגיע למוסך ראשון כשאינו מניע, ונמסר לתובע כרכב נוסע. השנייה, בחודש דצמבר 2021 נמצא בניאו מוטורס כי מחשב ניהול המנוע הוחלף במחשב משומש "מפירוק", בלי תיעוד היכן ומתי נעשה הדבר (ראו עדות נציג ניאו מוטורס, מר עמרני, תמליל, עמ' 42, שורות 25-30). חומר הראיות אינו מאפשר לקבוע מי החזיר את הרכב לכלל נסיעה, אימתי וכיצד. אני קובע אפוא כי בעת המכירה היה הרכב רכב שעבר, כשלושה חודשים קודם לכן, אירוע של חדירת מים שהשבית אותו, שבעליו הקודם בחר שלא לתקנו לפי הצעת המחיר שקיבל, ושהוחזר לכביש בדרך שלא תועדה בהיסטוריית הטיפולים שנמסרה לתובע. בדיקת המכון במועד הרכישה הייתה בדיקה כללית, ללא מערכות אלקטרוניות וממוחשבות, ולא נראו בה סימני מים או קורוזיה. התובע לא יכול היה אפוא לגלות את האירוע בעצמו, והמידע עליו היה כולו בידי המוכרת. ידיעת הנתבעת והפרת חובת הגילוי 32. משנקבע כי הרכב עבר אירוע של חדירת מים, יש לבחון אם הנתבעת ידעה עליו בעת המכירה ואם גילתה אותו לתובע. גרסת הנתבעת היא כי לא הכירה את ההיסטוריה של הרכב ומסרה לתובע את כל שידעה. גרסה זו אינה יכולה לעמוד, מכמה טעמים מצטברים. 33. ראשית, הרכב טופל דרך קבע במוסך הנתבעת בתקופת בעלותה של פריים-ליס. הוא נגרר אליו ישירות ביום 1.2.2021, שהה בו כשבועיים תחת כרטיס שעניינו "זמן בדיקות להצעת מחיר לתיקון", נגרר ממנו למוסך ראשון ושב אליו ביום 24.2.2021. קשה להלום כי רכב שטח המגיע בגרירה למוסך מורשה כשאינו מניע יישאר בו שבועיים בלי שאיש במוסך ידע מדוע הגיע ומה מצבו. 34. שנית, מר כהן, מנהל הנתבעת, אישר כי העסקה עם פריים-ליס נעשתה בטלפון כבר בחודש פברואר 2021, בטרם נחתם ההסכם ביום 9.3.2021 (תמליל, עמ' 115, שורות 1-13, 21-24). הרכישה סוכמה אפוא בעת שהרכב שהה במוסך הנתבעת, סמוך לאחר מתן הצעת המחיר. מר לוק, קצין הבטיחות של פריים-ליס, העיד כי הוסכם שלא לתקן את הרכב וכי הנתבעת תרכוש אותו "במצבו הנוכחי כפי שהוא הגיע אליו" (תמליל, עמ' 16, שורות 21-28). על רקע זה דומה כי שני הצדדים - הנתבעת ופריים-לייס, ידעו באותו שלב שהרכב טעון תיקונים שונים. 35. שלישית, ובכך העיקר, עדותו של מנהל הנתבעת, מר כהן, אינה עומדת בהלימה עם טענת אי-הידיעה. מצד אחד העיד כי לא ראה את הרכב כשהגיע למוסכו ולא ידע עליו (תמליל, עמ' 100, שורות 9-11). מצד שני הסביר כי פריים-ליס קיבלה "הצעה מופרכת ומופרזת" ממוסך ראשון, מכרה בשל כך את הרכב במחצית המחיר, "ואני ניצלתי את ההזדמנות" (תמליל, עמ' 102, שורות 10-13). אין דרך ליישב בין הדברים. מי שניצל הזדמנות שנוצרה מהצעת מחיר ידע בזמן אמת על קיומה, על הסיבה לה ועל החלטת הבעלים שלא לתקן את הרכב. 36. רביעית, הנתבעת רכשה את הרכב ב-130,000 ש"ח, בלי שביצעה בו תיקון מהותי (ראו עדות מר כהן, בתמליל, עמ' 101, שורות 2-14), ומכרה אותו לתובע כשישה שבועות לאחר מכן ב-269,000 ש"ח. הנתבעת טוענת כי המחיר אינו נגזרת של מצב הרכב. ואולם מנהל הנתבעת, מר כהן, קשר בעצמו בעדותו בין המחיר לבין הצעת המחיר של מוסך ראשון, ופער כזה, המדבר בעד עצמו, מלמד על תמחור של רכב שבעליו החליט שלא לתקנו. 37. חמישית, הנתבעת לא הציגה את כרטיס העבודה מפברואר 2021, אף שהוא בשליטתה ויכול היה להבהיר מה נעשה ברכב בעת ששהה במוסכה. מר ניקיטין, המנהל הטכני של מוסך הנתבעת, השיב כי ייתכן שהכרטיס לא נסרק (תמליל, עמ' 91, שורות 16-29). מר כהן, מנהל הנתבעת, השיב כי אינו יודע ואינו זוכר, וכשנשאל אם אין כרטיס השיב "כנראה" (תמליל, עמ' 109, שורות 12-21; עמ' 110, שורות 16-29). ההימנעות מהצגת כרטיס העבודה מחודש פברואר 2021 פועלת לחובת הנתבעת. היא מותירה בלא מענה את השאלה כיצד שב הרכב לנסוע ומי החליף את מחשב ניהול המנוע, שעה שהנתבעת היא שהחזיקה ברכב מיום 24.2.2021 ועד למכירתו. את האמור יש לזקוף לחובת הנתבעת. 38. לכך מצטרפת התנהלות הנתבעת במעמד המכירה. התובע העיד כי שאל במפורש על הגרירה מפברואר 2021 ונענה כי "זה שום דבר, זה היה איזשהו אירוע של מצבר" (תמליל, עמ' 65, שורות 26-31; עמ' 66, שורות 1-2). עדות זו לא נסתרה, שכן נציג המכירות שעמד מול התובע לא זומן להעיד. ההצהרה בסעיף 2 להסכם, שלפיה הרכב לא היה מעורב בתאונה, סויגה בכתב יד במילים "לפי בדיקה שנעשתה במכון רישוי קומפיוטסט". הנתבעת תלתה אפוא את הצהרתה בבדיקה שערך הקונה, תחת לגלות את שידעה בעצמה. 39. זאת ועוד, להסכם לא צורף טופס גילוי. מר כהן, מנהל הנתבעת, הסביר כי טופס כזה "לא היה קיים" באותה תקופה (תמליל, עמ' 98, שורות 29-31), אך החובה למסרו קבועה בחוק מכירת רכב משומש שנחקק עוד בשנת 2008. חשוב מכך, מר כהן הבהיר את תפיסתו: אין הוא רואה עצמו חייב לדווח לקונה אלא "אם היה אירוע תאונתי או לא", ובלשונו, "כל ההיסטוריה מאחורה זה לא עניינך" (תמליל, עמ' 102, שורות 18-26). תפיסה זו אינה מתיישבת עם חובת הגילוי של עוסק ברכב, והיא מסבירה מדוע לא נמסר לתובע דבר. מר כהן עצמו אישר כי מוכר רכב שעבר הצפה חייב "ודאי" לגלות זאת לרוכש (תמליל, עמ' 104, שורות 10-14). 40. טענת הנתבעת כי "הצפה אינה תאונה" אינה מועילה לה. החובה שבסעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש חלה על "פגיעות שנגרמו לרכב", וחובת הגילוי מכוח דיני החוזים הכלליים משתרעת על כל עובדה מהותית. אירוע שבעקבותיו חדל רכב להניע, נגרר, קיבל הצעת תיקון בסך העולה על 120,000 ש"ח ונמכר על ידי בעליו לנתבעת במחצית ממחירו הוא עובדה מהותית מן המעלה הראשונה, יהא כינויו אשר יהא. כך גם אין ממש בטענה כי אירוע שאינו רשום בהיסטוריית הטיפולים "לא קרה" (סיכומי הנתבעת, סעיף 38). ההיסטוריה מתעדת את שתי הכניסות למוסך הנתבעת ואת הגרירה, בלי לציין את הסיבה ואת העבודה שבוצעה. הנתבעת, שרשמה רישומים אלה, אינה יכולה להיבנות מהלקוניות שלהם. 41. מסקנת הדברים היא כי בעת המכירה ידעה הנתבעת, באמצעות מנהלה מר כהן, שהרכב נגרר למוסכה בפברואר 2021 כשאינו מניע בעקבות אירוע של חדירת מים, שניתנה בגינו הצעת מחיר לתיקון בסכום גבוה, ושפריים-ליס בחרה שלא לתקנו ומכרה אותו במצבו במחיר הנמוך משמעותית ממחיר השוק. אף אילו קיבלתי כי מר כהן לא ידע את מלוא הפרטים הטכניים, היה עליו לדעת, ואי-ידיעה בנסיבות אלה היא עצימת עיניים שדינה כידיעה (ראו והשוו, עניין ארביב, בפיסקה 15; עניין שוסטרמן, בפיסקה 42). 42. הנתבעת לא מסרה לתובע מידע זה, לא מסרה לו טופס גילוי, הציגה לו הצהרה מסויגת בדבר היעדר תאונה, ולשאלתו הישירה השיבה כי מדובר ב"אירוע של מצבר". בכך הטעתה את התובע והפרה את החובה החקוקה המוטלת עליה כעוסק ברכב. עם זאת, כאמור, לא הוכח כי בעת המכירה חייב מצב הרכב את מכלול התיקונים שבהצעת המחיר של מוסך ראשון. המצג הנטען בעניין מערכת האיתורן 43. לצד אי-גילוי האירוע טוען התובע למצג נוסף: כי במעמד המכירה נאמר לו שברכב מותקנת מערכת איתורן "וצריך רק לחבר אותו". בגין מצג זה, יחד עם מערכת המולטימדיה, הוא תובע 5,678 ש"ח. טענה זו לא הוכחה. הראיה היחידה שהובאה לה היא תכתובת מיום 26.4.2021, יום לאחר חתימת ההסכם, שבה שאל התובע את נציג המכירות אם מותקנת ברכב מערכת איתורן, מאחר שחברת הביטוח דרשה מערכת איתור כפולה, ונענה כי "יש ברכב עלוקה פלוס לוח מקשים ואימובלייזר מקורי". 44. תכתובת אינה פועלת לטובת התובע, שהרי מי שנאמר לו במעמד המכירה שברכב מותקנת מערכת איתורן אינו שואל למחרת אם יש בו מערכת כזו. התשובה שניתנה אף אינה מצג בדבר קיומה של מערכת איתורן. מכל מקום, היא ניתנה לאחר שההסכם נכרת, ולכן לא יכלה להשפיע על ההחלטה להתקשר בו (השוו מנגד, ע"א (מחוזי ת"א) 62888-11-15 אמיתי נ' דוד לובינסקי בע"מ (10.10.2018)). טענת ההטעיה ברכיב זה נדחית. טענות ההגנה: היעדר אחריות, ההסכם ובדיקת המכון 45. הנתבעת מעלה שלוש טענות שנועדו לשלול את אחריותה חרף אי-הגילוי: כי הרכב נמכר ללא אחריות, כי ההסכם עצמו כולל גילוי של כל המידע, וכי התובע רכש את הרכב על יסוד בדיקת המכון ובידיעת הליקויים שנרשמו בה. דין שלוש הטענות להידחות. 46. אשר להיעדר האחריות, הטענה לא הוכחה ואפילו הייתה מוכחת, לא הייתה מועילה לנתבעת. ההסכם אינו מזכיר אחריות או היעדרה, ומר כהן, מנהל הנתבעת, אישר כי "בהסכם אנחנו לא עושים בעניין של האחריות" (תמליל, עמ' 99, ש' 24). לא הוכח אפוא כי הדבר הובהר לתובע לפני ההתקשרות. מכל מקום, תניית היעדר אחריות עניינה חלוקת הסיכון לתקלות שיתגלו לאחר המכירה. אין בה כדי לפטור עוסק ברכב מהחובה לגלות, לפני ההתקשרות, אירוע מהותי מעברו של הרכב הידוע לו. 47. אשר לטענה כי "ההסכם עצמו כולל את גילוי כל המידע הקיים" (סיכומי הנתבעת, סעיף 40), זו אינה מתיישבת עם קביעותיי לעיל. ההצהרה שבסעיף 2 להסכם סויגה בהפניה לבדיקת הקונה, והיסטוריית הטיפולים שנמסרה מתעדת את אירועי פברואר 2021 ברישום שאינו מגלה את מהותם. זאת ועוד, טופס הגילוי צריך להימסר בנפרד מהחוזה, וההסכם על הצהרותיו הכלליות אינו בא תחתיו. 48. אשר לבדיקת המכון, הליקויים שנרשמו בטופס הבדיקה הם תצרוכת שמן במנוע, היעדר אחריות לתיבת הילוכים אוטומטית, רעשים במתלה הקדמי ותיקוני מרכב וצבע. אין זיקה בינם לבין נזקי המים והקורוזיה שבגינם הוגשה התביעה. התובע העיד כי הבודק ונציג הנתבעת שהתלווה אליו הרגיעוהו שמדובר בתקלות רגילות ברכב יד שנייה (תמליל, עמ' 67, שורות 5-13), ועדותו לא נסתרה. 49. הבדיקה הייתה כללית, ללא מערכות אלקטרוניות וממוחשבות, ולא יכלה לחשוף את האירוע. דווקא משום כך היה המידע כולו בידי המוכרת, והתובע אף שאל במפורש על הגרירה ונענה כי מדובר באירוע של מצבר. בנסיבות אלה הנתבעת אינה יכולה לטעון כי היה על השואל (התובע) להמשיך ולחקור בעצמו (ראו והשוו, רע"א (מחוזי י-ם) 403-09-13 ריבה נ' נבון, פיסקה 20 (12.11.2013); עניין שוסטרמן, בפיסקה 46). אין זו טעות בכדאיות העסקה אלא הטעיה. לא מצאתי אפוא לייחס לתובע אשם תורם בגין התנהלותו עובר לרכישה. הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הליקויים שהתגלו 50. הנתבעת הטעתה אפוא את התובע והפרה את חובת הגילוי. בהתאם לאופן בו נוסחו הסעדים המבוקשים בכתב התביעה, התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם עקב ההפרה. יש לבחון אפוא אם הליקויים שהתגלו ברכב בדצמבר 2021 הם תוצאה של אירוע פברואר 2021, כטענת התובע, או של נסיעות שטח ומעבר במים לאחר הרכישה, כטענת הנתבעת. 51. הקשר הסיבתי הנדרש הוא עובדתי ומשפטי. הקשר המשפטי נבחן לפי מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר, והוא נשלל מקום שבו הנזק אירע כתוצאה מהליך גרימה אחר (ראו, ע"א 1780/00 רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ נ' אבו זלאם, פ"ד נה(5) 485, 490 (2001)). במכר רכב משומש, גילוי ליקוי לאחר המכירה אינו מוכיח כשלעצמו שהליקוי קדם לה, ומשקל ניתן לזמן ולמרחק הנסיעה שחלפו עד לבדיקה הראשונה (ראו, ע"א (מחוזי מרכז) 7359-06-22 חדד נ' מתן בזילר א.מ.מ עסקי רכב (3.10.2022), פיסקאות 11-9 (להלן: עניין חדד)). מנגד, סמיכות זמנים בין המסירה לבין הופעת התקלה עשויה להקים חזקה עובדתית שלפיה הליקוי היה קיים בעת הרכישה. 52. במאזן ההסתברויות הוכח קשר סיבתי בין אירוע פברואר 2021 לבין תקלת מערכת האוריאה והקורוזיה שנמצאה בחיבורי מערכת החשמל של הרכב. ההסבר החלופי של הנתבעת נותר בגדר השערה שלא נתמכה בראיה. מסקנתי זו נשענת על הטעמים הבאים. 53. ראשית, התקלה שאובחנה בדצמבר 2021 אינה תקלה חדשה. היא תועדה כבר ביום 19.5.2021, עשרים וארבעה ימים לאחר הרכישה. מר עמרני, המנהל הטכני בניאו מוטורס, שהוא עד ניטרלי ובעל מומחיות בדיאגנוסטיקה, העיד כי בביקור הראשון בניאו מוטורס נקרא קוד תקלה שעניינו תקשורת בין מחשב ניהול המנוע למחשב האוריאה (תמליל, עמ' 43, שורות 26-33). בחודש דצמבר 2021, לאחר פירוק אזור המחשב, מצא שם "המון קורוזיה" ומחשב ניהול מנוע שהוחלף במחשב מפירוק (תמליל, עמ' 42, שורות 28-31; עמ' 43, שורות 1-3). החשבונית מיום 20.12.2021 מתעדת את אותה תקלת תקשורת ואת החלפת משאבת האוריאה "עקב קורוזיה בקונקטור". 54. בפחות מחודש ממועד הרכישה עבר הרכב מאות קילומטרים לכל היותר, והגגון שהותקן לצורכי שטח הותקן רק ביום 14.6.2021, לאחר הופעת התקלה. הופעת תקלה במערכות הממוחשבות סמוך כל כך למסירה, ברכב שהצעת התיקון שניתנה לבעליו הקודם כללה את מחשב המנוע, מקימה חזקה עובדתית שמקור התקלה קודם לרכישה. טענת הנתבעת כי בחודש מאי 2021 "לא נמצאה קורוזיה" אינה מדויקת. מר עמרני, המנהל הטכני בניאו מוטורס, הבהיר כי באותו ביקור לא נערך אבחון, משום שהתובע לא השאיר את הרכב, ונקרא רק קוד התקלה (תמליל, עמ' 49, שורות 3-9; עמ' 51, שורות 1-9). 55. שנית, טיב הקורוזיה מתיישב עם חדירת מים לפנים הרכב ולא עם נסיעה בשלוליות. מר ערן כהן, מנהל מוסך ראשון, הבחין בין חלודה חיצונית בתחתית הרכב, המצויה בכל רכב, לבין קורוזיה במערכת החשמל שבפנים הרכב, שלא תיווצר "אלא אם כן היה בו נזקים פנימיים" (תמליל, עמ' 25, שורות 26-30). הממצאים מדצמבר 2021 הם מסוג זה: מחשב אוריאה "מלא במים", קונקטורים שבורים בפנים הרכב וקורוזיה באזור מחשב ניהול המנוע שבתא הכפפות. מר ערן כהן הוסיף כי קורוזיה כזו נראית גם כעבור שנה ושנתיים (תמליל, עמ' 25, שורות 8-9). אשר לשאריות המים והחול שנמצאו מתחת לשטיח, מר עמרני מניאו מוטורס, שרשם ממצא זה, העיד כי אין בו כדי ללמד על מים חיים (תמליל, עמ' 48, שורות 12-28). 56. שלישית, גרסת התובע שלפיה לא נכנס עם הרכב למקווי מים לא נסתרה (תמליל, עמ' 59, שורות 9-16; עמ' 60, שורות 14-16; עמ' 74, שורות 10-25). רישום מוסך הנתבעת מדצמבר 2023, שלפיו תקע מחשב האוריאה נמצא "מלא בחול עקב נסיעות שטח" (תמליל, עמ' 92, שורות 17-20), הוא פרשנות של כותבו והוא מתייחס למצב הדברים שנתיים לאחר גילוי התקלה. 57. רביעית, קורוזיה באזור מחשב ניהול המנוע ובחיבורי מערכת האוריאה היא בדיוק סוג הנזק שרכב שעבר הצפה חשוף לו. מוכר שאינו מגלה את ההצפה נוטל את הסיכון להתממשותו, והנזק מצוי אפוא בלב תחום הסיכון שיצרה ההפרה. העובדה שמר כהן, מנהל הנתבעת, נהג ברכב כחודשיים בלי תקלה, שהמכון לא מצא בו סימני מים, ושהרכב עבר מבחן רישוי וטיפול תקופתי, אינה מלמדת על היעדר קורוזיה. בדיקת המכון הייתה כללית, ואיש לא העיד כי הבדיקות האחרות כוללות קריאת קודי תקלה או בדיקת חיבורי מערכת האוריאה. 58. אין בידי לקבל גם את הטענה כי התובע הוא שניתק את קונקטור האוריאה (סיכומי הנתבעת, סעיף 17). מר עמרני, המנהל הטכני בניאו מוטורס, העיד כי קונקטור כזה מתנתק בידי אדם, "כנראה מישהו שהוא שכח בזמן אבחון" (תמליל, עמ' 49, שורות 25-32), והרכב אכן עבר פירוק נרחב בניאו מוטורס בשבועות שקדמו לצילומו. 59. הקשר הסיבתי הוכח ביחס לנזקי המים והקורוזיה במערכות החשמל והבקרה של הרכב, ובכללם תקלת מערכת האוריאה, וביחס לעצם היותו של הרכב ככזה שעבר הצפה והוחזר לכביש בדרך שלא תועדה. ברם, לא הוכח קשר סיבתי ביחס לצורך הנטען בהחלפת מנוע, תיבת הילוכים ויתר הפריטים שבהצעת המחיר של מוסך ראשון. המנוע המקורי פועל עד היום (תמליל, עמ' 22, שורות 10-21), והשמאי דנינו לא העלה את הרכב על ליפט ולא בדק מכלולים אלה (תמליל, עמ' 34, שורות 12-18). גם התאונה מאוגוסט 2021 אינה מנתקת את הקשר הסיבתי: מדובר בפגיעת חזית, ותקלת התקשורת תועדה שלושה חודשים לפניה. התנהלות התובע לאחר הרכישה 60. משנקבע הקשר הסיבתי, נותר לבחון אם התנהלות התובע לאחר הרכישה גורעת מזכותו לפיצוי. הנתבעת טוענת כי התובע סירב לבדיקת הרכב, השתהה באבחון והמשיך לנסוע ברכב כשנורות התקלה דולקות. 61. טענת הסירוב לבדיקה אינה מתיישבת עם הראיות. ביום 29.12.2021 הגיע התובע למוסך הנתבעת אך לא השאיר את הרכב מחוסר זמן. לפניית ב"כ הנתבעת מיום 5.9.2022 השיב באיחור, אך בהסכמה לבדיקה בנוכחות נציג. בדצמבר 2023 הביא את הרכב למוסך הנתבעת, והרכב נותר שם כיומיים (תמליל, עמ' 53, שורות 10-19). האיחור במענה נזקף לחובת התובע, אך לא הוכח שגרם לנזק. 62. אשר לעיתוי האבחון, אין חולק כי ביום 19.5.2021 לא השאיר התובע את הרכב לאבחון, וכי הבדיקה המעמיקה נערכה רק ביום 5.12.2021. התובע הסביר כי נאמר לו שאין מדובר ב"משהו אקוטי" וכי נזקק לרכב מדי יום (תמליל, עמ' 72, שורות 15-29; עמ' 73, שורות 1-8). הסבר זה מעורר על פני הדברים קושי. ברם, הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שאבחון במאי 2021 היה מונע או מצמצם את הנזק, שמקורו כאמור באירוע שקדם לרכישה. ההשתהות בהקשר זה אינה מובילה להפחתת הפיצוי לתובע. 63. שונים הם פני הדברים באשר לתקופה שלאחר מכן. התובע אישר כי מינואר 2022 ועד דצמבר 2023, כשנתיים, נסע ברכב כשנורת תקלה דולקת וכשקונקטור מחשב האוריאה מנותק (תמליל, עמ' 63, שורות 11-22; עמ' 64, שורות 1-11). השמאי דנינו, השמאי מטעם התובע, אישר כי קונקטור מנותק חשוף לקורוזיה (תמליל, עמ' 31, שורות 1-8). משגילה התובע בדצמבר 2021 קורוזיה בחיבורי מערכת האוריאה, היה עליו לטפל בתקלה בשקידה סבירה. לפיכך הנזק בר-הפיצוי ייבחן לפי מצב הרכב כפי שהתגלה בדצמבר 2021 ובינואר 2022. החמרה או תקלה שהתפתחו לאחר מכן, ובכלל זה ממצאי הבדיקה מיום 29.2.2024 ככל שהם נוגעים לתקלות מתפתחות, לא ייזקפו לחובת הנתבעת. 64. המשך השימוש ברכב אינו שולל את הזכות לפיצוי. אין לצפות מרוכש שהוטעה להשבית את רכבו למשך שנות ההתדיינות, והנתבעת עצמה לא נענתה להצעה לרכוש את הרכב בחזרה, שהועלתה במכתב ההתראה מיום 13.3.2022. עם זאת, שימוש של למעלה מארבע שנים וכ-50,000 ק"מ אינו מתיישב עם תיאור הרכב בכתב התביעה כ"אבן שאין לה הופכין", ויש לו משקל בבחירת הסעד ובהערכת הנזק. תניית הגבלת הפיצוי וברירת הסעד 65. בטרם קביעת שיעור הנזק יש להכריע בשתי שאלות: האם תניית הגבלת הפיצוי שבסעיף 7 להסכם תוחמת את חבות הנתבעת ל-10% ממחיר הרכב, והאם התובע זכאי לסעד החלופי של ביטול ההסכם והשבת התמורה. 66. הנתבעת טוענת כי לפי סעיף 7 להסכם מוגבל הפיצוי, אף במקרה של הפרה, ל-10% ממחיר הרכב. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, התניה לא הוכחה כדבעי. בצילום ההסכם נראה כי חלק מסעיף 7 סומן בקו מוחק. שנית, התניה עוסקת בפיצוי בגין "הפרת חוזה". תניה כזו אינה מגבילה מראש את אחריותו של מוכר שהסתיר ביודעין עובדה מהותית לפני כריתת החוזה, והדברים מתיישבים עם סעיף 16 לחוק המכר (ראו גם, עניין שוסטרמן, בפיסקה 43). 67. אשר לביטול ולהשבה, אני סבור כי הסעד הראוי הוא פיצוי. ראשית, התובע למעשה זנח סעד זה בסיכומיו. שנית, התובע עושה ברכב שימוש רציף ומלא והוא נוסע כ-12,000 ק"מ בשנה (תמליל, עמ' 80, שורות 28-33; עמ' 81, שורות 14-28). שלישית, הרכב שונה, הוגבה ועבר תאונה, ואינו עוד הרכב שנמסר באפריל 2021. בנסיבות של שימוש מתמשך נוטה הפסיקה לדרך הפיצוי (ראו, עניין חדד, בפיסקה 11), וכך ראוי גם כאן. הפגיעה בשווי הרכב 68. הסעד הוא אפוא פיצוי כספי ויש לקבוע את שיעורו. אפתח ברכיב המרכזי, שהתובע מכנה ירידת ערך ומעמיד על 105,654 ש"ח על יסוד חוות דעת השמאי דנינו. 69. חוות הדעת אינה קובעת ירידת ערך כלל. כותרתה "נזקי הצפה", והסכום הנקוב בה הוא אומדן נזק המורכב מרשימת חלפים בסך 96,354 ש"ח ועבודות בסך 9,300 ש"ח (נספח 9 לכתב התביעה המתוקן, עמ' 41-47). השמאי דנינו אישר כי חוות דעתו מעריכה נזק ואין בה ירידת ערך, וכי ערך "תוספת לחוות הדעת [...] והוצאתי שם ירידת ערך" (תמליל, עמ' 37, שורות 6-19; עמ' 38, שורות 6-22). "תוספת" זו לחוות הדעת - לא הוגשה לתיק. 70. השמאי דנינו אף אישר כי נטל את רשימת הפריטים ואת מחיריהם מהצעת המחיר של מוסך ראשון בדרך של "העתק הדבק", וכי אינו יודע מה הוחלף בפועל (תמליל, עמ' 36, שורות 2-13; עמ' 40, שורות 1-33). הוא לא העלה את הרכב על ליפט ולא בדק את מספר המנוע (תמליל, עמ' 31, שורות 1-14; עמ' 34, שורות 4-24). התובע אישר כי לא תיקן דבר מרשימת הפריטים שבאומדן (תמליל, עמ' 85, שורות 21-33; עמ' 87, שורות 17-20). אין להעמיד את נזקו של התובע על עלות תיקונים שלא בוצעו ושלא הוכח כי נדרשו. 71. עם זאת, אין באמור כדי לשלול את עצם קיומו של הנזק. הרכב שנמכר לתובע עבר אירוע של חדירת מים שהשבית אותו והוחזר לכביש בדרך שלא תועדה. נתונים אלה ימשיכו ללוות את הרכב, ומי שימכור אותו יהיה חייב לגלותן. השמאי דנינו העיד כי גם רכב שתוקן במיטבו סובל ירידת ערך בשל חובת הגילוי של ההצפה (תמליל, עמ' 39, שורות 1-3). טענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח ניסיון למכור את הרכב אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הנזק התגבש בעת הרכישה. למסמך שהציג התובע כהצעת טרייד-אין בסך 110,000 ש"ח מיום 29.2.2024 אני נותן משקל מוגבל: החותם עליו לא זוהה בשמו ולא הובא להעיד, וההצעה ניתנה כשלוש שנים לאחר הרכישה, לאחר תאונה ושינויים ברכב (נספח 11 לתצהיר התובע; תמליל, עמ' 78, שורות 1-12). 72. הוכח אפוא נזק, אך שיעורו לא הוכח בחוות דעת. הכלל הוא כי על הנפגע להוכיח גם את הנתונים שמהם ניתן לגזור את שיעור הפיצוי. כאשר טיבו של הנזק מאפשר להוכיחו בנתונים מדויקים ואלה לא הובאו, לא ייפסק פיצוי, ואין לפסוק תחתיו סכום מופחת. כאשר קיים קושי, מובנה או פרטני, להוכיח את שיעור הנזק במדויק, רשאי בית המשפט לאמוד אותו על יסוד התשתית החלקית שהובאה, ובלבד שיש לאומדן נקודת אחיזה בראיות (ראו, ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-808 (1981); רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן, פיסקאות 5-4 (30.1.2018); ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל, פיסקה 31 (14.12.2006)). 73. אילו נדרש התובע להוכיח את ירידת ערכו של הרכב בשוק כיום, היה מחדלו בעוכריו: שמאות כזו ניתן להביא, והתוספת שהכין השמאי דנינו לא הוגשה. ואולם הנזק שנגרם לתובע עקב ההטעיה התגבש ביום העסקה. הוא ההפרש בין המחיר ששילם לבין שוויו של הרכב באותו יום. להפרש זה יש בתיק ראיה שאינה תלויה בשמאות, ומקורה בנתבעת 1 עצמה. ביום 9.3.2021 רכשה הנתבעת את הרכב במצבו ב-130,000 ש"ח (ת/1), מחיר שמנהלה, מר כהן, אישר כי הוא "הרבה משמעותית נמוך ממחיר השוק", ולא ביצעה בו תיקון מהותי (תמליל, עמ' 101, שורות 2-9). כשישה שבועות לאחר מכן מכרה אותו לתובע ב-269,000 ש"ח. הנתבעת, מצדה, לא הביאה ראיה נגדית כלשהי לשווי הרכב, ואף את הסכם הרכישה שלה, שהיה בידיה, לא הציגה. 74. נקודת המוצא לאומדן היא הפער בין שני המחירים, 139,000 ש"ח, שהם יותר ממחצית המחיר ששילם התובע. פער זה אינו כולו נזק, ויש לברר מה מגולם בו. מעדותו של מר כהן עולה כי הוא מורכב משלושה רכיבים: רווח הסוחר; עלות התיקונים שבוצעו ברכב לפני מכירתו, שהרי הרכב נרכש כשאינו מניע ונמסר לתובע כשהוא נוסע; ו"הזדמנות עסקית", כלשונו, שנוצרה משום שפריים-ליס תמחרה את הרכב לפי הצעת מחיר שמר כהן עצמו מתאר כמופרזת. על אף אחד משלושת הרכיבים לא הביאה הנתבעת ראיה, אף שכולם מצויים בידיעתה. היא לא הוכיחה מהו שיעור הרווח המקובל אצלה במכירת רכב משומש, לא פירטה אילו עבודות בוצעו ברכב בין הגרירה למכירה ומה עלותן, ואף את הסכם הרכישה לא הציגה, והוא הוגש רק באמצעות העד מטעם פריים-ליס. משנמנעה הנתבעת מלהביא ראיות המצויות בידיה, הספק בשאלת היקפם של רכיבים אלה פועל לחובתה. לרכיב התיקונים אני נותן משקל מוגבל, משני טעמים. ראשית, הנתבעת הסתירה את מהותם. מר כהן העיד כי לא בוצע ברכב תיקון מהותי, ואילו היסטוריית הטיפולים שרשמה הנתבעת עצמה מתעדת את הגרירה ואת שתי הכניסות למוסכה, בלי לציין מה נעשה בו. שנית, הראיות מלמדות כי התיקונים, יהיו אשר יהיו, לא הוציאו את המים מן הרכב. כשמונה חודשים לאחר הרכישה נדרש התובע להחליף על חשבונו את משאבת האוריאה ואת מחשב האוריאה, שנמצאו עם קורוזיה ומים, ובדצמבר 2023, לאחר הגשת התביעה, תיקנה הנתבעת עצמה את מערכת האוריאה פעם נוספת. תיקונים מאוחרים אלה כבר נלקחו בחשבון: עלותם לתובע נפסקה לו בנפרד, ותיקון הנתבעת נעשה ללא תשלום. אין לפסוק אותם פעמיים. ואולם הם מעידים כי העבודה שקדמה למכירה הייתה חלקית, וכי עיקר הפער אינו החזר של הוצאות תיקון. מה שנותר, לאחר רווח סוחר סביר ותיקון חלקי, הוא המחיר שהשוק גבה בעד עברו של הרכב. זוהי ההנחה שפריים-ליס, חברה שעיסוקה בכלי רכב, נתנה לנתבעת בעבור רכב שנכנס למים, לא הניע ונמכר בלא תיקון. זהו, בקירוב, הפער שהיה דורש מן הנתבעת גם קונה שידע את מלוא העובדות, וזהו הנזק שנגרם לתובע ביום שבו שילם מחיר מלא בלא שידע אותן. הנתבעת לא הסבירה את מלוא הפער, ואין הוא ניתן להסבר ברווח סוחר ובהזדמנות עסקית בלבד. מנגד, אין לפסוק לתובע את הפער כולו. התובע לא הגיש חוות דעת על ירידת הערך, הרכב שבידיו נוסע ומשמש אותו למעלה מארבע שנים, וחלק מן הפער הוא רווח מסחרי לגיטימי ותיקון כלשהו שבוצע. בשקלול כל אלה אני קובע כי הוכח, במידת הוודאות הנדרשת, נזק שאינו נופל מ-55,000 ש"ח, שהם כארבעים אחוזים מן הפער וכחמישית מן המחיר ששילם התובע. בסכום זה תחויב הנתבעת. התיקונים, השדרוגים והוצאות הבדיקה 75. לצד רכיב זה תובע התובע החזר של תיקונים בסך 11,891 ש"ח, של שדרוגים בסך 20,078 ש"ח ושל הוצאות בדיקה בסך 4,200 ש"ח. 76. מתוך רכיבי התיקונים מצאתי לפסוק לטובת התובע שני רכיבים: 7,586 ש"ח בגין משאבת האוריאה ו-1,800 ש"ח בגין מחשב האוריאה. החלפת המשאבה מתועדת בחשבונית ניאו מוטורס מיום 20.12.2021, שבה נרשם כי הוחלפה עקב קורוזיה בקונקטור וכי מחשב האוריאה נמצא מלא במים (נספח 5 לכתב התביעה המתוקן), ומר עמרני, המנהל הטכני בניאו מוטורס, אישר רישום זה (תמליל, עמ' 48, שורות 11-16; עמ' 51, שורות 5-9). מר כהן, מנהל הנתבעת, אישר כי התובע רכש מחשב אוריאה ב-1,800 ש"ח (תמליל, עמ' 106, שורות 5-8). התיקון שביצעה הנתבעת בדצמבר 2023 נעשה שנתיים לאחר שהתובע נשא בעלויות אלה, ואינו משיב לו את שהוציא. לא נטען כי חשבוניות אלה הוצאו על שם חברה, ואין מקום להפחית מהן את המע"מ. אני פוסק לתובע בגינן 9,386 ש"ח. 77. שני הסכומים האחרים נדחים. אשר לתיקון מערכת ההנעה בסך 702 ש"ח, התובע אישר כי אין רישום על קורוזיה במערכת זו (תמליל, עמ' 79, שורות 26-33; עמ' 80, שורות 8-12). אשר לטיפול במוסך הנתבעת בסך 1,803 ש"ח, התובע לא הציג חשבונית או קבלה (תמליל, עמ' 84, שורות 19-25), ומר כהן, מנהל הנתבעת, העיד כי הטיפול ניתן על חשבון הנתבעת (תמליל, עמ' 118, שורות 9-20). 78. רכיב השדרוגים נדחה במלואו. התובע התקין ברכב, מבחירתו ולצרכיו, מערכת איתורן ומולטימדיה, הצללת חלונות, קיט הגבהה וגגון. טענתו היא כי לא היה מוציא סכומים אלה אילו ידע את מצב הרכב (תמליל, עמ' 78, שורות 24-33). טענה זו הייתה עשויה להתקבל אילו הושב הרכב לנתבעת. משנדחה סעד ההשבה, הרכב נותר בידי התובע על שדרוגיו, והוא נהנה מהם זה למעלה מארבע שנים. לכך מצטרפים הקשיים הראייתיים: מרבית החשבוניות רשומות על שם חברת מורג טכנולוגיות בע"מ ולא על שם התובע, ולחלקן לא צורפה קבלה (תמליל, עמ' 83, שורות 16-26; עמ' 85, שורות 2-15). 79. אשר להוצאות הבדיקה, יש להבחין בין רכיביהן. בדיקת המכון לפני הרכישה, בעלות של כ-1,000 ש"ח, היא הוצאה שרוכש סביר נושא בה בכל מקרה, ואף לא צורפה בגינה קבלה. רכיב זה נדחה. לעומת זאת, הבדיקה במכון "בדיקות ישיר" בסך 1,200 ש"ח ושכר השמאי דנינו בסך 2,000 ש"ח הם הוצאות סבירות שהוצאו לאחר שהתגלו ברכב סימני המים והקורוזיה, והן שהובילו לחשיפת האירוע. העובדה שחוות הדעת לא התקבלה כבסיס לכימות אינה שוללת את סבירות ההוצאה. אני פוסק לתובע בגין רכיב זה 3,200 ש"ח. נזק לא ממוני 80. נותר הנזק שאינו ממוני, שהתובע מעמיד על 25,000 ש"ח. אני סבור כי התובע זכאי לפיצוי ברכיב זה, אך בשיעור מתון מזה שנתבע. מצד אחד, אין להקל ראש בעוגמת הנפש של מי שגילה, כשמונה חודשים לאחר שרכש רכב ממוסך מורשה ב-269,000 ש"ח, כי הרכב עבר אירוע הצפה שהוסתר ממנו, וכי המוכרת ידעה על כך ואף השיבה לשאלתו הישירה כי מדובר באירוע של מצבר. זאת ועוד, וכאן עיקר: התנהלות הנתבעת שללה מהתובע את זכות הבחירה להחליט אם ברצונו לרכוש את הרכב או לא, על בסיס מידע מלא. בכך פגעה הנתבעת באוטונומיה של התובע ועל כן זכאי התובע לפסיקת נזק לא ממוני בשל התנהלות זו. מצד שני, תיאור הרכב בכתב התביעה כ"אבן שאין לה הופכין" אינו מתיישב עם הראיות. התובע נוסע ברכב מדי יום ויוצא עמו לטיולי משפחה, לעתים בשטח (תמליל, עמ' 52, שורות 14-17; עמ' 80, שורות 27-33; עמ' 81, שורות 13-26). הנתבעת תיקנה את מערכת האוריאה בדצמבר 2023 ללא תשלום, התובע נסע כשנתיים כשקונקטור האוריאה מנותק, והתאונה מאוגוסט 2021 לא נזכרה בכתב התביעה. באיזון כל אלה אני מעמיד את הפיצוי בגין הנזק שאינו ממוני על 10,000 ש"ח. סוף דבר 81. סיכומם של דברים: הנתבעת תפצה את התובע בסך של 55,000 ש"ח בגין הפגיעה בשווי הרכב, בסך של 9,386 ש"ח בגין החלפת משאבת האוריאה ומחשב האוריאה, בסך של 3,200 ש"ח בגין הבדיקה במכון "בדיקות ישיר" ושכר השמאי דנינו, ובסך של 10,000 ש"ח בגין נזק שאינו ממוני, ובסך הכל 77,586 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית, כדין, מיום הגשת כתב התביעה עד היום. יתר רכיבי התביעה נדחים. בנוסף לאמור תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 4,500 ש"ח (המשקפות הוצאות התייצבות לדיונים והחלק היחסי של האגרה בגין הסכום שנפסק) ושכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח (כולל מע"מ). כל הסכומים האמורים ישולמו בתוך 21 ימים. במקרה של איחור בתשלום יחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961. המזכירות תמציא לצדדים את פסק-הדין ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ז, 07 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.