פרטי ההליך
לפני
כבוד השופטת שלומית בן יצחק
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
שלומי אלמקייס
העתק החלטה מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 20 אוקטובר 2026, ט' חשוון תשפ"ז
החלטה
רקע והשתלשלות ההליך כתב האישום המתוקן בתיק שבכותרת והכרעת הדין ביום 17.06.2024 הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן ולהלן: כתב האישום. על פי עובדות כתב האישום, ביום 25.01.2024, בשעה 23:10 או סמוך לכך, בחניון כיכר אתרים בתל אביב, סחר הנאשם בסם מסוכן בכך שמכר ל-ג.ב שלוש טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA בתמורה לסך350 ₪. בגין האמור לעיל הורשע הנאשם בעבירת סחר בסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה או פקודת הסמים). הודאה זו באה בגדרי הסדר טיעון, ללא הסכמות לעונש, כאשר המאשימה ציינה כי עמדתה היא למאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, אם הנאשם ימצא מתאים לכך. הנאשם הופנה לשירות המבחן בהתאם להוראות סעיף 38(א) לחוק ואכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד-1964, לפיהן קמה חובת קבלת תסקיר בעניינו של מי שטרם מלאו לו 21 שנה בעת ביצוע העבירה, כאשר נשקלת אפשרות מאסר שאינו על תנאי בלבד. התסקיר, לבקשת הסנגור, נדרש להתייחס אף לשאלת ההרשעה. במועד האמור הוחלט על שליחתו של הנאשם אף לממונה על עבודות השירות, לשם שלמות התמונה. ביום 16.2.2025 התקבל תסקיר שירות המבחן, ששורתו התחתונה היא אי-המלצה על תוכנית שיקומית בעניינו של הנאשם, עקב חוסר היענות מצדו לטיפול בבעיית ההתמכרות ממנה סובל. בדיון שהתקיים ביום 24.2.2025 ביקש בא כוחו של הנאשם לשלחו לתסקיר משלים ולדבריו: "הוא לא יאכזב, נבקש עוד הזדמנות". על אף התנגדות המאשימה נעתרתי למבוקש, מבלי שיהיה בדבר משום הבעת עמדה סופית או עילה להסתמכות, וזאת לאחר ששמעתי מהנאשם כי בכוונתו לשתף פעולה עם שירות המבחן. תמצית טיעוני הצדדים לעונש טיעוני הצדדים לעונש נשמעו ביום 25.5.2026. המאשימה הפנתה לעובדות כתב האישום, ובעיקרן לסוג הסם והתייחסות הפסיקה אליו כאל "סם מסוכן" וכן זמינות וקלות הפצתו וביצוע העבירה במקום ציבורי, על חומרתן וכן לפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים. המאשימה עתרה להשתת מתחם הנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר שיכול שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן הפנתה לפסיקה אשר לשיטתה תומכת את טענותיה. המאשימה ציינה את תסקירי שירות המבחן אשר לא היו חיוביים ואף לא העידו על הליך שיקומי משמעותי, ועל כן ביקשה להרשיעו בדין. המאשימה סברה כי יש למקם את הנאשם בתחתית המתחם ולהטיל עליו 8 חודשי מאסר, אשר יכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, בצד ענישה נלווית לרבות חילוט הכספים שנתפסו. ההגנה הדגישה כי הפגיעה בערכים המוגנים אינה חמורה כפי שסברה המאשימה, וכי מדובר במעידה חד פעמית ובסם שאינו נחשב ל"חמור". הסנגור עתר למתחם ענישה הנע בין מאסר על תנאי וצו שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ) ועד למספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות. הסנגור הפנה לעמדת שירות המבחן ולנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובעיקרן לגילו הצעיר, וביקש להימנע מהרשעתו בדין. הנאשם בדברו האחרון אמר: "קודם כל, אני מצטער, אני מודע לטעות, אני מבין את זה, אני מבקש הזדמנות מכבוד השופטת. היום אני מעל שנתיים וחצי עובד בעבודה קבועה כטכנאי שטח של מחשבים ותקשורת, לומד את התחום. הסמים זה לא העולם שלי, זה טעות של רגע כשהייתי צעיר. היום אני בעבודה מסודרת, שיקמתי את מצבי הכלכלי. אמא שלי קיבלה לפני חודש התקף לב. כל זה ואני עדיין ממשיך לבוא לקבוצה ועושה דברים ובאמת משקם את עצמי. אני לומד פייתון ואני רוצה להתקדם בתחום התקשורת". לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, וטרם מתן החלטה בעניין עונשו של הנאשם, מצאתי כי יש מקום לבחון התנהלותו למשך פרק זמן נוסף ולקבל את עמדת שירות המבחן בתום תקופה זו. תסקיר אחרון ומשלים נתקבל ביום 15.10.2026. דיון והכרעה מתחם העונש ההולם בהתאם להוראות סעיף 40ב לחוק, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. על פי הוראות סעיף 40ג(א) לחוק, טרם גזירת העונש יש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בערך זה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בענייננו, מדובר באירוע אחד, תחום בזמן ובמקום. הערכים שנפגעו ממעשי הנאשם ומידת הפגיעה בהם ביצוען של עבירות סמים פוגע בערכים המוגנים הנוגעים לבריאות הציבור, לשלומו ולביטחונו. פיתוי ראשוני לשימוש בסם עלול להוביל להתמכרות רבת שנים, על כל השלכותיה הפוגעניות, לפרט ולציבור בכללותו, שכן על רקע התמכרויות אלו רווח ביצוע עבירות רכוש לשם מימונן, ופריצת גבולות והעדר שליטה העשוי להביא אף לפגיעה בגוף (ע"פ 6990/13 חטיב נ' מדינת ישראל (24.2.2014)). כפי שציין בית המשפט בעניין הראש (ת"פ (שלום ת"א) 17153-07-18 מדינת ישראל נ' הראש (28.2.2023): "הפגיעות הן בראש ובראשונה במשתמשים עצמם אולם במידה רבה גם בחברה המתמודדת עם מכת התמכרות, עבירות הנלוות לכך, אנשים שאינם מצליחים לקיים עצמם בכבוד ופגיעה במרקם החברתי". בנסיבות שיתוארו להלן, מידת הפגיעה בערכים המוגנים נושאת משמעות של ממש, אך היא רחוקה מלהיות ממוקמת ברף העליון של מדרג החומרה. נסיבות ביצוע העבירה סעיף 40ט(א) לחוק קובע כי על בית המשפט להתחשב בקביעת העונש ההולם, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, מקלות ומחמירות כאחד "ככל שסבר שהן משפיעות... על אשמו של הנאשם". בענייננו: מדובר בעבירה שתוכננה מראש, ומטרתה הפקת רווח כספי. מעמדת בית המשפט בעניין רוטמן (ת"פ (שלום ת"א) 43791-06-19 מדינת ישראל נ' רוטמן (19.2.2020)) עולה כי את הסם אותו מכר הנאשם לאחר יש לקטלג בטווח שבין סמים "קשים" כגון הרואין וקוקאין ובין סם הקנבוס: "המדובר בסם שאינו סם קל, בהתאם לעגה העממית... יש הבחנה ברורה בפסיקה בין סחר בסמים מסוג קנאביס וחשיש לבין סמים "קשים" כדוגמת הקוקאין וההרואין, וכן באשר לסמים אחרים, אשר אינם מוגדרים סמים קשים, כדוגמת סם ה-MDMA". פגיעת הסם אותו מכר הנאשם היא קשה: "מדובר בסם מסוג MDMA הנמנה על הסמים הקשים. המדובר בסם סינטטי, מיוצר כטבליות, באופן שמקל על סחירותו, כמו גם על צריכתו, בין אם המדובר במרחב הציבורי (במסיבות רבות משתתפים) או בדל"ת אמות ביתו של הצרכן... כך בין היתר מתוארות השפעות הסם MDMA (אקסטזי) מתוך אתר הרשות למאבק בסמים ובאלכוהול: "האקסטזי יכול לגרום הפרעות נפשיות לא מאוזנות, הכוללות התקפי חרדה, פניקה, דיכאון וחשיבה פרנואידית. השפעת הסם גורמת חוסר שקט, הזיות שמיעה וראייה, תחושת רדיפה, התנתקות מהמציאות ופגיעה בכושר השיפוט...התכונות המעוררות של הסם גורמות ללחץ דם גבוה ודפק מהיר, הפרעות בקצב הלב והתכווצויות. בעת השימוש נמצא הלב לעתים במצבי לחץ היכולים לגרום התקף לב. כמו כן נצפו מקרים של שטפי דם במוח. שימוש באקסטזי תוך כדי פעילות גופנית מאומצת, כזו הנעשית במסיבות ריקודים, עלול לגרום עלייה מסוכנת בטמפרטורת הגוף (עד למעלה מ- 43 מעלות צלזיוס). זוהי אחת מהשפעותיו המזיקות של האקסטזי על הגוף, והיא קשורה בהרס מנגנון בקרת הטמפרטורה במוח, שהשימוש באקסטזי מוביל אליו...השימוש באקסטזי גורם למוח נזק, וזה יכול להיות בלתי הפיך...השימוש באקסטזי פוגע בנוירונים במוח שמשחררים חומר כימי חשוב לפעולת המוח - סרוטונין, לנוירונים אלו יש תפקיד חשוב וישיר בוויסות התנהגויות שונות, כמו תוקפנות, מצבי רוח, פעילות מינית, שינה, רגישות לכאב... שימוש באקסטזי יכול לגרום גם לפגיעה בכבד, במערכת הכליות ובשרירים" (ת"פ (מחוזי ב"ש) 5680-02-18 מדינת ישראל נ' מועזיז (26.11.2018) ראו אף ת"פ (מחוזי מר') 17157-12-17 מדינת ישראל נ' אורן, פסקה 16 (11.9.2019)). בצד מתן משקל לחומרה לסוג הסם, מדובר במקרה בודד של מכירת שלש טבליות, תמורת סכום שאינו גבוה, ואין אינדיקציה לנסיבות מחמירות הנוגעות לאופן המכירה, למעורבות בעולם העבריינות או למיהות הקונה. מדיניות הענישה עיינתי במכלול הפסיקה שהוגשה מטעם הצדדים. רובה ככולה אינה נוגעת לסוג הסם אותו מכר הנאשם, ומשכך קיים קושי לגזור ממנה לעניין קווי ענישה מנחים ונהוגים לעניין הנאשם. עיינתי אף בפסיקה נוספת ואפנה להחלטות הבאות שמצאתי כי הן רלבנטיות לענייננו. עפ"ג (מחוזי י-ם) 2977-09-21 מדינת ישראל נ' אוחיון (28.9.2022): המשיב, בעל הרשעה בעבירת מכירה משקה לקטין, הורשע על יסוד הודאתו בארבעה אישומים, שלושה מהם נוגעים למכירת MDMA בכמויות שנעו בין 5 גרם ל-10 גרם תמורת סכומים שנעו בין 1,400 ₪ - 2,600 ₪. המשיב הורשע אף בהחזקת כ-28 גרם MDMA בביתו, בצד בולי LSD וקוקאין. בית המשפט קבע מתחם כולל הנע בין 10 ל-20 חודשים, סטה ממנו משיקולי שיקום ודן את המשיב לעבודות של"ץ בהיקף של 420 שעות, בצד ענישה נלווית. בדחותו את הערעור, ציין בית המשפט המחוזי כי יתכן ויש ממש בטענות המדינה בנוגע לאי-קביעת מתחמים שונים לכל אישום ומידת החריגה מהמתחם, אך בשל ההליך השיקומי שנמשך, כעולה מתסקיר שהוגש בשלב הערעור, אין מקום להתערב בעונשו של המשיב. ת"פ (שלום ת"א) 41061-11-14 מדינת ישראל נ' הלון (2.12.2015): הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בשלוש עבירות של סחר בטבליות MDMA לשוטר סמוי, כל אחת מהן בנוגע לטבליות בודדות תמורות כמה מאות ₪ וכן בעבירה נוספת של החזקת 93 טבליות סם זה בביתו. נקבע, כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחד מאירועי הסחר נע בין תקופת מאסר שיכול ותרוצה בעבודת שירות ועד לשנת מאסר. הנאשם, ללא עבר פלילי, נדון ל-6 חודשי מאסר, בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית. ת"פ (שלום ק"ג) 53127-06-16 מדינת ישראל נ' ליברטי (26.12.2017): הנאשמת הודתה והורשעה בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן, כל אחת מהן עניינה מכירת MDMA במשקל נמוך תמורת 500 ₪; כן הורשעה באחזקת סמים בביתה. נקבע, כי מתחם העונש ההולם בנוגע לאישומי הסמר נע בין 6 חודשי מאסר, שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 16 חודשי מאסר. הנאשמת, ללא עבר פלילי, שהודתה במיוחס לה, נדונה ל-6 חודשי מאסר, בצד ענישה נלווית. עניין רוטמן שלעיל: הנאשם, בעל רישום בודד שאינו קשור לעבירות סמים, הורשע על יסוד הודאתו במכירת 5 גרם MDMAלסוכן משטרתי תמורת 1750 ₪. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית והנאשם, בעניינו התקבל תסקיר שהמליץ על עבודות של"צ, נדון ל-80 ימי מאסר בעבודת שירות, בצד ענישה נלווית. מתחם העונש ההולם: סיכום נקודת המוצא היא כי עמדת המחוקק לעונש שבצד העבירה, 20 שנה, אינדיקציה מובהקת לחומרה הטמונה בה. בהינתן מכלול נסיבות העניין, הפגיעה בערכים המוגנים ומידתה ומדיניות הענישה, נע מתחם העונש ההולם בין מספר חודשי מאסר שניתן לשאתם בדרך של עבודות שירות ועד כ-12 חודשי מאסר, בצד ענישה נלווית, לה רכיבים מניעתיים וכספיים. גזירת עונש הנאשם בתוך המתחם בהתאם להוראות סעיף 40יא לחוק, בגזירת עונשו של נאשם, רשאי בית המשפט להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, תוך איזון בין השיקולים השונים, לחומרה ולקולה (ע"פ 280/23 מדינת ישראל נ' Ibrahim Yahia Alnour Abker, פסקה 9 (18.05.2023)) והכל במסגרת ממתחם העונש ההולם. הנאשם הודה במיוחס לו; הוא חסך בזמן שיפוטי ובזמן עדים ונתונים אלה נזקפים, באופן מהותי, לזכותו; אין לחובתו הרשעות קודמות. משקל משמעותי יש ליתן לגילו הצעיר מאוד בעת ביצוע העבירה, ואף היום: לנאשם, יליד אפריל 2004, טרם מלאו 20 שנה בעת בצוע העבירה והיום הוא כבן 21 שנה ומחצה בלבד. על אף שבתחילת הדרך התנהלותו אל מול שירות המבחן הייתה אמביוולנטית, בסופו של יום השכיל הנאשם לנצל את המסגרת הטיפולית שניתנה לו, לבקשתו, והמלצת הגורם הטיפולי היא לענישה במסגרת אפיק שיקומי. עוד יש להעיר כי הנאשם היה עצור בין 26.1.2024 – 30.1.2024 ולאחר מכן שהה במעצר בית, בפיקוח, תוך מתן שעות התאווררות, עד ליום 1.4.2024, מועד בו הוחלט על השמתו ב-"מעצר אדם" וביום 17.6.2024 הוחלט על מעצר בית לילי בין חצות לשש בבוקר למחרת. כפי שציינתי בעניין אחר (ת"פ (שלום ת"א) 27402-11-21 מדינת ישראל נ' דורי, פסקה 33 (5.1.2025)) יש מקום לבחון את מכלול ההגבלות שהוטלו על נאשם, על מידתן ומשכן, על מנת לוודא כי לא ישא בעונש חמור מזה לו הוא ראוי, ויש לשקול אף את אותן ההגבלות שהושתו על הנאשם, במהלך תקופה, במסגרת קביעת עונשו הכולל. עמדת הגורם המקצועי וסיכויי השיקום בעניינו של הנאשם התקבלו שישה תסקרי שירות המבחן: הראשון, מחודש פברואר 2025; השני, מחודש אוגוסט 2025; השלישי, מחודש דצמבר 2025; הרביעי, מחודש מרץ 2026, החמישי, מחודש מאי 2026 והשישי והאחרון, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, באמצע אוקטובר 2026. התסקיר הראשון סקר רקעו של הנאשם, בן להורים גרושים, עמם הוא מצוי היום בקשר קרוב, בוגר 12 שנות לימוד, שלא גויס לצה"ל, לדבריו בשל כך שבשעת גיוסו "נמצא חיובי לממצאי סם". הנאשם עובד כטכנאי בתחום מערכות הסליקה, ובמהלך האבחון עלה כי עסוק בהסדרת חובות כספיים ניכרים בשל התנהלות כלכלית לקויה. הנאשם הכיר בכך ששימושו בסם הקנביס, החל מהיותו בן 15 שנה, פוגע בו ומשפיע לשלילה על התנהלותו ובחירותיו, אך הביע עמדה אמביוולנטית ביחס רצונו לטיפול בתחום זה. הנאשם מסר לשירות המבחן כי עבר תאונת דרכים שעם תוצאותיה הוא מתמודד באמצעות שמן קנביס להפגת כאביו וכי בכוונתו לבחון אפשרות לקבלת אישור קבוע לשימוש בשמן זה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מסוגל להבין את חומרת מעשיו ואת הפגיעה הנובעת מהם, בחברה, בעצמו ובסובבים אותו וכי דיבר באופן כן על מניעיו, כשלדבריו, מעצרו היה גורם מערער עבורו ואם לא היה נתפס, יתכן והיה ממשיך בהתנהלותו. שירות המבחן מצא, כגורמי סיכוי את שאיפותיו של הנאשם לחיים נורמטיביים ויכולתו להתנהלות באופן עצמאי ולהתייחס בביקורתיות למעשיו. בצד זאת, כגורמי סיכון, נמנו שימושו בחומרים ממכרים והתנהלותו הכלכלית הבלתי מבוקרת וצבירת חובות. בשל אי-נכונותו של הנאשם להתגייס להליך טיפולי, לא בא שירות המבחן בהמלצה שיקומית בעניינו. תמונת הדברים השתנתה לאחר שנתנה לנאשם, לבקשתו, הזדמנות נוספת לשתף פעולה עם ההליך הטיפולי. מתסקיר משלים, שני במספר, מיום 25.08.2025 עולה כי הנאשם עמד בקשר רציף עם שירות המבחן ואף הוציא רישיון לקנאביס רפואי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין את חומרת מעשיו, כמו גם את הפגיעה בחברה ובסביבה הנובעת מהם והביע מוטיבציה לקדם את ההליך הטיפולי ומסתכל באופן ביקורתי על מעשיו. שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעת הנאשם מהטעם כי מדובר בבחור צעיר שהרשעתו בדין עשויה לפגוע בעתידו. בנוסף, המליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה אשר במהלכו ישולב בקבוצה טיפולית, ועל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות כענישה חינוכית ומוחשית, מציבת גבולות. תסקיר שלישי התקבל בחודש דצמבר 2025, ופירט כי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית בחודש ספטמבר 2025 אך הופסקה השתתפותו לאחר חודשיים לאחר שלא עמד בכללי הקבוצה ונעדר ממחצית המפגשים. הנאשם לקח אחריות על התנהלותו ועל כך שפגעה בהליך השיקומי והביע מוטיבציה להשתלב בשנית בהליך. שירות המבחן המליץ על דחיית הדיון בעניינו לתקופה של ארבעה חודשים. התסקיר הרביעי, מחודש מרץ 2026, פירט כי הנאשם שולב מחדש בקבוצה הטיפולית בחודש פברואר 2026, וכי מאז התרשם שירות המבחן כי חל שיפור ביכולתו להתמיד בהגעה למפגשים וכן כי לוקח חלק פעיל בשיחות ומשתף בפתיחות וכי הקבוצה משמשת בעבורו מקום להעלות קשיים ומהווה גורם משמעותי בעבורו. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתו בדין של הנאשם ולהטיל עליו צו מבחן לתקופה של שנה וכן על צו של"צ בהיקף של כ-300 שעות כענישה חינוכית ומציבת גבול, וכן על מתן הוראה למסירת בדיקות לגילוי שימוש בחומרים ממכרים. התסקיר החמישי, מיום 12.5.2026, ציין, בלקוניות, כי הנאשם ממשיך בהליך הטיפולי כמתוכנן, וכי לא חל שינוי בעמדת שירות המבחן. התסקיר האחרון, מחודש אוקטובר 2026, המשיך וסקר את התנהלות הנאשם במסגרת הקשר אל מול שירות המבחן. התסקיר מציין כי הנאשם החל לעבוד לאחרונה במכולת באזור מגוריו וכי בתקופת הדחייה, שולב מחדש בקבוצת צעירים עוברי חוק שמטרתה הקניית דרכי חשיבה והתנהגות שקולות ומתוכננות, פיתוח מיומנויות למוקד שליטה פנימי, הגברת מודעות ותיעול חיפוש הזהות והמשמעות לאפיקים בונים. הנאשם השלים השתתפות של כשנה בקבוצה, כאשר בתחילת התהליך הרבה להיעדר, והשעייתו למספר מפגשים תרמה להתייצבותו בתהליך, להתמסרותו ולכיבוד כללי הקבוצה. הוא השתלב בקבוצה בצורה טובה ומשמעותית, הפגין תמיכה וקשב ואמפתיה, והביא תכנים אישיים ומשמעותיים תוך הגברת מודעותו לעולמו הרגשי ולקיחת אחריות. הנאשם תיאר כי התהליך והיכולת לכבד את כללי הקבוצה ולהשלים את התהליך בצורה טובה היוו עבורו חווית הצלחה מתקנת מול מסגרות, אשר בעבר עוררו בו קושי והתנגדות. עיון ברישומו הפלילי המעודכן העלה כי במהלך תקופה זו לא נפתחו תיקים נוספים, והתיק הנוכחי הוא היחיד העומד בעניינו. שירות המבחן שב על המלצתו להימנע מהרשעתו בדין בשל גילו הצעיר והחשש שהרשעה תפגע בעתידו. השירות ממליץ להטיל עליו צו מבחן למשך חצי שנה לשם המשך ליווי, וכן להטיל צו של"צ כענישה חינוכית, מוחשית ומציבת גבול בהיקף נרחב של 300 שעות, שיבוצע במסגרת עיריית לוד בתפקיד עובד כללי תחת פיקוח השירות. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם נמצא בקצהו התחתון של מתחם העונש ההולם. אלא שהסנגור עתר לאימוץ עמדת שירות המבחן וביטול הרשעתו של הנאשם; נוכח מתחם הענישה שנקבע על ידי, שקוו התחתון מתחיל במאסר בעבודות שירות, קבלת בקשותיו, הלכה למעשה, מביאה לחריגה ממתחם העונש ההולם. סוגיית ביטול ההרשעה והחריגה ממתחם כרוכות זו בזו, נוכח הדמיון בנתונים הנוגעים להכרעה בהן, כמו גם לשיקולים הרלבנטיים, ומשכך אדון בה במאוחד. אשר לשאלת החריגה ממתחם העונש ההולם: בהתאם להלכה הנוהגת הפעלת סמכות בית המשפט לפי סעיף 40ד(א) לחוק לחריגה ממתחם ענישה ככל שמצא כי הנאשם "השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם" תעשה בצמצום, לבל יהפוך החריג לכלל עצמו (ע"פ 126/22 מדינת ישראל נ' פלוני (27.4.2022)). בהערכת סיכוי השיקום, יש לשקול, בין היתר, את המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם, הליך של גמילה מהתמכרות, השתלבות בהליכי טיפול, אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה והבעת חרטה כנה (ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.2018)). עוד נקבע בעניין קרנדל כי לעמדת שירות המבחן בנוגע לסיכויי השיקום חשיבות מרכזית. על אף חומרת העבירה, על נסיבותיה, אין בה כדי חומרה יתרה בהתאם להוראות סעיף 40ד(ב) לחוק, ובעניינו ניתן לשקול לסטות ממתחם העונש ההולם גם שלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. נקודת הפתיחה בה החל הנאשם את דרכו השיקומית הייתה מוקשה. עמדנו לעיל על יחסו לעבירה שהחל כאמביוולנטי, אי-לקיחת האחריות המלאה וגורמי הסיכון שבהתנהלותו. דווקא על רקע בלתי יציב זה יש ליתן משקל גובר ליכולת הנאשם להירתם לדרך הטיפולית המשמעותית מאוד שעבר, שתוארה לעיל, בה נטל חלק בכנות ובפתיחות ולהבנתו כי עליו לערוך שינוי בהתנהלותו. אף העובדה כי השכיל להתמודד עם המשברים בדרך מלמדת על כוחות ממשיים ורצון להתמיד ולצעוד בה. מכל האמור מצאתי כי קיים סיכוי ממשי כי הנאשם ישתקם ולכך יש להוסיף כי השתת עונש של עבודות שירות עשויה להביא לפגיעה ביציבותו התעסוקתית של הנאשם, וכן בעתידו, שהם חלק מהגורמים המגנים שנקבעו בעניינו, ובפרט על רקע גילו הצעיר. עמדתי היא כי ראוי לסטות ממתחם העונש ההולם ולהשית על הנאשם עבודות לתועלת הציבור, הגם שבהיקף נרחב יותר, על מנת לשמר יחס הולם יותר בין חומרת מעשיו, על נסיבותיהם לבין העונש בו ראוי כי יישא. אשר לשאלת ההרשעה: תחילה, לתשתית המשפטית הרלבנטית. שאלת ביטול ההרשעה אינה חלק מקביעת מתחם העונש ההולם ויש לבחנה בנפרד (רע"פ 3195/19 אגוזי נ' מדינת ישראל (4.7.2019)). על פי הוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי משנקבע כי אדם ביצע עבירה, יש להרשיעו בביצועה. המחוקק אכן הכיר, במסגרת סעיף 71א(ב) לחוק ובסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי גם באפשרות של אי-הרשעה חרף הקביעה שנאשם ביצע עבירה אך מדובר ב-"תוצאה חריגה השמורה למקרים יוצאי דופן" (רע"פ 1119/18 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (2.5.2018)). זאת, גם נוכח הצורך לקיים את עקרון השוויון בפני החוק: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל" (ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש פ"ד נ(3) 682, 683 (2.9.1996)). על פי ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל (1.8.1997) ונשנתה בפסיקת בתי המשפט חריגה מהכלל האמור לעיל, תעשה כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: "כאשר סוג העבירה שביצע הנאשם מאפשר שלא להרשיעו מבלי לפגוע בשיקולי הענישה הרחבים. לשון אחר, המבט צריך להיות מופנה כלפי האינטרס הציבורי הרחב, שמתבטא גם בצורך בהרתעת הרבים, ולהשפעת אי-ההרשעה עליו. שנית, יש לבחון עד כמה עלול הנאשם להיפגע כתוצאה מעצם ההרשעה" (ע"פ 8169/20 שלום נ' מדינת ישראל, פסקה 2 לפסק דינו של השופט הנדל (26.8.2021)). בהקשר זה יש להתייחס לקיומו של נזק מוחשי-קונקרטי, להבדיל מאפשרויות תיאורטיות-עתידיות (ע"פ 8528/12 צפורה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (3.3.2013)). מדובר בתנאים המצטברים זה לזה, ועל המבקש להימנע מהרשעתו להצביע על התקיימות שניהם. ועדיין, יישומה של הלכת כתב מלמד כי הפסיקה הכירה בקיומה של מקבילית כוחות שבין שני המבחנים שלעיל, המאפשר בחינת עצמתם כשלעצמה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בעניין גוטרמן (ע"פ (מחוזי מר') 26443-03-15 גוטרמן נ' מדינת ישראל (30.8.2015)): "אין זאת אלא, כי בין שני הפרמטרים הנלקחים בחשבון לצורך בחינת שאלת אי ההרשעה מתקיימת מעין 'מקבילית כוחות'; ככל שמעשי העבירה חמורים יותר, כך אין להסתפק בפגיעה כללית ועתידית, אלא נדרשת פגיעה קונקרטית, ברורה ומוחשית יותר. ולהיפך – ככל שמעשי העבירה קלים יותר, כך ניתן להסתפק בפגיעה כללית יותר... כמובן שכל זאת בתנאי שמלכתחילה אכן מדובר בעבירה מהסוג ומהנסיבות שמצדיקות בחינת האפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי" (ראו אף עפ"א (מחוזי ב"ש) 61054-07-21 חמו נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (7.11.2021)). ובחזרה לענייננו אנו. כנקודת מוצא לבחינת שאלת ביטול ההרשעה נזכיר את הנתונים הרבים הפועלים לזכות הנאשם: לנאשם טרם מלאו 20 שנה בעת ביצוע העבירות, רישומו הפלילי אינו כולל עבירות קודמות. לא נפתחו לו תיקים נוספים מאז הרשעתו, הוא נטל אחריות על מעשיו, הורתע מההליך המשפטי, ועבר הליך טיפולי ממושך ומאתגר. אשר למבחן הראשון שנקבע בעניין כתב: העבירה שביצע הנאשם, על תכנונה, סוג הסם, והיקף התמורה, במסגרת אירוע נקודתי ובודד בחייו של הנאשם, מובילים למסקנה כי ניתן לקבוע, שמעשה העבירה, על נסיבותיו אלו, מאפשר ביטולה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי ושיקולי הענישה הרחבים. אשר למבחן השני: על הנאשם המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הרשעתו, להצביע על פגיעה משמעותית וקונקרטית בסיכויי שיקומו, ולהניח תשתית ראייתית לביסוסה של טענה זו (רע"פ 3589/14 לוזון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (10.6.14)). יישומה של הלכת כתב מלמד כי הפסיקה הכירה בקיומה של מקבילית כוחות שבין שני המבחנים שלעיל, המאפשר בחינת עצמתם כשלעצמה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בעניין גוטרמן (ע"פ (מחוזי מר') 26443-03-15 גוטרמן נ' מדינת ישראל (30.8.2015): "אין זאת אלא, כי בין שני הפרמטרים הנלקחים בחשבון לצורך בחינת שאלת אי ההרשעה מתקיימת מעין 'מקבילית כוחות'; ככל שמעשי העבירה חמורים יותר, כך אין להסתפק בפגיעה כללית ועתידית, אלא נדרשת פגיעה קונקרטית, ברורה ומוחשית יותר. ולהיפך – ככל שמעשי העבירה קלים יותר, כך ניתן להסתפק בפגיעה כללית יותר... כמובן שכל זאת בתנאי שמלכתחילה אכן מדובר בעבירה מהסוג ומהנסיבות שמצדיקות בחינת האפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי" (ראו אף עפ"א (מחוזי ב"ש) 61054-07-21 חמו נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (7.11.2021)). הנאשם לא הצביע על נזק משמעותי קונקרטי העשוי להגרם לו כתוצאה מהותרת הרשעתו על כנה, ועדיין, מצאתי להורות על ביטול הרשעתו, מהטעמים הבאים. לגילו הצעיר של הנאשם, קרוב לגיל הקטינות בעת ביצוע העבירה, משמעות של ממש, המשליכה על שאלת הרשעתו (רע"פ 1721/12 איראשי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (30.3.2014); ע"פ 111/14, 860/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (1.4.2014)). לביטול ההרשעה היבטים נוספים, הכרוכים בחיזוק תדמיתו של הנאשם ותמרוצו להמשיך ולהשתתף בטיפול וקידום שיפור יחסיו עם סביבתו, שעוגנו לעיתים בפסיקה, אם כי במקרים חריגים (ע"פ (מחוזי י-ם) 881-09-17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 (4.6.2018)). ובעיקר: הפסיקה הכירה בכך כי באנשים צעירים, שטרם גיבשו כיוון מקצועי ברור, יתקשו להוכיח פגיעה קונקרטית כתוצאה מהרשעתם. בעניין אבו עמרה (עפ"ג (מחוזי ב"ש) 9142-11-24 אבו עמרה נ' מדינת ישראל (12.2.2025)) צוין הקושי ראייתי להצביע על נזק קונקרטי "ממי אשר טרם החל בגיבוש זהותו ועתידו, ונע בין אפשרויות שונות, שהמציאות הכלכלית המורכבת יכולה לזמן לו..." ונקבע כי "מכל האמור, משמדובר בנאשם צעיר בשנים, אף אם בגר, יש לצמצם את הדרישה הראייתית לקונקרטיזציה של הנזק העלול להיגרם כפועל יוצא מההרשעה. בעניינו של נאשם צעיר בשנים, הדגש במבחנים שנקבעו בהלכת כתב הינו על המבחן של סוג העבירה בנסיבות אותו מקרה, ומתן משקל פחות למבחן הנוסף, כל זאת לצד בחינת מכלול הנסיבות והשאלה האם פניו של הנאשם לדרך נורמטיבית". ראו גם (ת"פ (שלום ת"א) 27749-01-23 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 24 והפסיקה המוזכרת שם (28.10.2025)). יש מקום ליתן משקל אף לעמדת שירות המבחן בעניין הנאשם. אשר לעניין הכרזת הנאשם כסוחר סמים: אף כי הנאשם הסכים לחילוט הכספים שנתפסו ממנו בשעת מעצרו, עמדה המאשימה על כך שיוכרז כסוחר סמים. סעיף 36א(ב) לפקודה קובע כי "בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט". המאשימה לא עתרה לבקשה כאמור במועד הכרעת הדין, אם כי כתב האישום אכן ציין כי בכוונתה לבקש להכריז עליו כסוחר סמים ולחלט את הסכום שנתפס – היא לא עתרה לחילוט רכוש אחר. איני רואה לנכון להכריז על הנאשם כסוחר סמים, וזאת נוכח מצבור הנתונים הבאים. ראשית, לשון הסעיף כשלעצמה מלמדת כי הכרזה כאמור נלווית להרשעה, ואת זו מצאתי לבטל. בצד זאת, נוכח העובדה כי למסקנתי בדבר אי-הכרזה על הנאשם כסוחר סמים נדבכים נוספים, לא ארחיב בעניין נימוק זה. שנית, כאמור, המאשימה לא בקשה להכריז על הנאשם במועד הכרעת הדין, וגם אם מדובר בפגם שניתן לרפאו, במקרים המתאימים בהם לא נגרם לנאשם עיוות דין (רע"פ 7819/15 סלור נ' מדינת ישראל (22.5.2016)) בנסיבות ענייננו, לרבות סוגיית ביטול ההרשעה, יש לייחס משקל של ממש גם לעיתוי העלאת הבקשה. שלישית, ברקע הדברים גם העובדה, המשמעותית ביותר, כי הנאשם הסכים לחילוט הסכום שנתפס ברשותו, סכום שאינו מבוטל, כך שמטרת הרתעת עברייני סמים מביצוע עבירות, בדרך של איון התמריץ הכלכלי לבצען, הושגה (רע"פ 2675/17 ארצי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.8.2017)). אציין עוד כי לעצם ההכרזה על אדם צעיר מאוד, כיום ובוודאי בשעת ביצוע העבירה, כסוחר סמים בגין אירוע אחד בודד משמעות הצהרתית שיש בה על מנת לפגוע, כשלעצמה, בהליך השיקומי (ת"פ (שלום י-ם) 53769-12-18 מדינת ישראל נ' דיין (3.1.2021); תפ"ק (שלום רמ') 67021-05-20 מדינת ישראל נ' שוורץ (11.9.2023)). במכלול הנסיבות, ובעיקרן – חילוט הסכום שנתפס, בהסכמתו – גם לנתון זה משקל בהחלטתי. סוף דבר הרשעת הנאשם תבוטל. על הנאשם יושתו רכיבי הענישה הבאים: 400 שעות שירות לתועלת הציבור. בהתאם לתוכנית שתוגש לאישור בית המשפט תוך 30 ימים. הנאשם הביע נכונותו לביצוע הצו, בהתאם להוראות סעיף 71א(ה) לחוק. הודע והובהר לנאשם כי ככל שלא יבצע את עבודות השל"צ שנקבעו בעניינו ניתן יהיה להפקיע צו זה, להרשיעו ולגזור עונשו מחדש. צו מבחן לתקופה של שישה חודשים. הנאשם הביע נכונותו למלא אחר הוראות הצו, בהתאם להוראות סעיף 3 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969. הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר צו המבחן מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת, יהיה צפוי לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצו, לרבות דיון מחודש בשאלת ביטול הרשעתו. הנאשם יצהיר על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע בתוך שנה מהיום מביצוע עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט החזקת סמים לצריכה עצמית או החזקת כלים לשם צריכת סמים עצמית. רשמתי לפני את התחייבות הנאשם וזו תהא חלף חתימה על טופס ערבות. המוצגים, ככל שישנם בתיק זה, יטופלו בהתאם להחלטת קצין משטרה מוסמך. ככל שקיימים פיקדונות בתיק, יושבו על פירותיהם, למפקידיהם. המזכירות תעביר החלטתי לשירות המבחן. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו תוך 45 יום מהיום.