פרטי ההליך
בפני
כבוד השופט איתן קורנהאוזר
בעניין:
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד אבישי תעיזי
נגד
הנאשמת:
ענת טל
ע"י ב"כ עוה"ד שמשון וייס
גזר דין
רקע
הנאשמת הורשעה על יסוד הודאתה בעובדות כתב האישום, בעבירת נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום, לפי סעיף 40(ב)(1) לחוק שירותי תשלום, תשע"ט – 2019 (להלן: חוק שירותי תשלום) ובעבירת שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום, לפי סעיף 40(ב)(2) לחוק שירותי תשלום.
המתלוננת ילידת 1937, העסיקה את הנאשמת כמורה למחשבים, ובין השתיים שררו קשרי חברות במשך כ - 4 שנים עובר למתואר בכתב האישום.
לפי עובדות כתב האישום, בין החודשים פברואר - אוקטובר 2023 עשתה הנאשמת 23 שימושים בשני כרטיסי אשראי של המתלוננת, בסכום כולל של 12,843 ₪.
בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים, הנאשמת הורשעה והופנתה לקבלת תסקיר שירות מבחן ללא הסכמות לעניין העונש.
תמצית תסקיר שירות המבחן
שירות המבחן פירט את נסיבות חיי הנאשמת, בת 43, רווקה ועובדת בתחום ליקוט מזון. הנאשמת תיארה כי היא מתמודדת עם חירשות מלידה וילדותה התאפיינה בקשיי הסתגלות והיעדר תחושת שייכות במסגרות החינוכיות הרגילות. הוריה של הנאשמת התגרשו כשהיתה ילדה קטנה, ואביה הוא שגידל אותה תוך שהנאשמת חשה חוסר שייכות ודחיה מצד בת זוגו. הנאשמת תיארה כי לאורך חייה היא חווה תחושות של דכדוך, זאת בשל קשיים תפקודיים וכלכליים עמם היא מתמודדת. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי בשנים האחרונות הנאשמת מתקשה לשמור על יציבות תעסוקתית, אך בחודשים האחרונים היא עובדת בתחום ליקוט מזון וכן לומדת מסחר בשוק ההון. ביחס למישור הזוגי, ציינה כי הנאשמת ניהלה בעבר קשר זוגי שהתאפיין באלימות, ניצול ובקשיי נפרדות, אשר הותיר אותה עם חובות כלכליים. עם זאת, הוסיפה כי כיום היא מנהלת מערכת יחסים זוגית מיטיבה ותקינה. בהתייחסותה לעבירות שביצעה, הביעה הנאשמת חרטה על מעשיה, ביטאה מוכנות לשאת בתוצאות, ותיארה כי ברקע לביצוען עמדו חובות כלכליים וקושי משמעותי לשאת בהוצאות מחייתה. שירות המבחן העריך כי הנאשמת אינה מאופיינת בדפוסים עבריינים מושרשים, אך במצבי דחק, מצוקה וחוסר אונים היא עלולה להתקשות לבחון פתרונות מקדמים להתמודדות, לטשטש את גבולותיה הפנימיים ולהתנהל באופן בלתי מקדם. בנסיבות אלה, ונוכח קבלת האחריות, החרטה, האמפתיה שביטאה כלפי המתלוננת, מוכנותה לשאת בתוצאה מעשיה, והעובדה כי מדובר בהסתבכות ראשונה עם החוק, סבר שירות המבחן כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבור הנאשמת והמליץ על ענישה שיקומית חינוכית בדרך של הטלת צו של"צ בהיקף של 250 שעות.
תמצית טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה התייחס בפתח טיעוניו להסדר הטיעון שהוצג. בעת הצגת הסדר הטיעון, טען ב"כ המאשימה כי אין הסכמות לענין העונש והוסיף כי עמדת המאשימה היא להרשעה ולפיצוי משמעותי למתלוננת. ב"כ הנאשמת אישר כי אלה הם פרטי ההסדר ורק בהמשך הודתה הנאשמת במיוחס לה. בשלב הטיעונים לעונש, טען ב"כ המאשימה כי "נראה שנפלה שגגה בידי ב"כ המאשימה" אשר הציג את ההסדר (עמ' 8 ש' 17 לפרוט'). בטיעוניו נימק כי מצוין בפרוטוקול שאין הסכמות לענין העונש וגם כי מתרשומת פנימית של הממונה בתביעה עולה שנאמר לסנגור במסגרת המשא ומתן שהמאשימה תעתור לארבעה חודשי עבודות שירות. בהמשך פירט ב"כ המאשימה את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, את נסיבות ביצוען כנגד אישה מבוגרת, ועתר לקביעת מתחם ענישה הנע בין 6 חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר. אשר למיקומה של הנאשמת במתחם הענישה, הפנה ב"כ המאשימה למפורט בתסקיר שירות המבחן המצביע על גורמי סיכון, לגילה של הנאשמת ולהיעדר עבר פלילי. בנסיבות אלה, ביקש למקם את הנאשמת בתחתית מתחם הענישה ולהטיל עליה 6 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה, פיצוי למתלוננת בסך 13,000 ₪ והתחייבות.
ב"כ הנאשמת התמקד בפתח טיעוניו בנסיבותיה האישיות של הנאשמת אשר עמדו ברקע ביצוע העבירה: גירושי הוריה בגיל צעיר; מוגבלות החירשות; תחושת הבדידות ומצב רגשי קשה; זוגיות הרסנית שהותירה את הנאשמת עם חובות כספיים. לדבריו, על רקע נסיבות אלה ביצעה הנאשמת את העבירות. בהתייחסותו לנסיבות ביצוע העבירות, טען ב"כ הנאשמת כי חברות האשראי גבו מהנאשמת את הכסף לאחר שהעסקאות הוכחשו, כך שבפועל לא נגרם למתלוננת כל חסרון כיס. בענין זה ביקש להגיש בהמשך מסמכים, ככל שיראה לנכון, אולם לא הוגשו כל מסמכים. עוד התייחס ב"כ הנאשמת למפורט בתסקיר שירות המבחן, היעדר עבר פלילי, הבעת חרטה עמוקה ונטילת אחריות. ב"כ הנאשמת הדגיש כי מדובר במעידה יחידה של הנאשמת, ללא כל עבר פלילי או ביצוע עבירות לאחר מכן. לטענתו, חלוף הזמן מביצוע העבירות בלא שהנאשמת הסתבכה שוב בביצוע עבירות, מבסס את הפחתת הסיכון הנשקף מפניה. ב"כ הנאשמת ציין כי הותרת הרשעתה של הנאשמת, אשר לומדת כיום את תחום שוק ההון, תצמצם משמעותית את יכולותיה למצוא מקום עבודה בעתיד המצומצמות גם כך בשל חירשותה. לפיכך, עתר לביטול הרשעתה והטלת של"צ בהיקף עליו המליץ שירות המבחן, ולחלופין, ככל שתורשע, להטיל עליה מאסר מותנה לצד השל"צ.
הנאשמת בדברה הביעה חרטה גמורה, הדגישה כי לא תשוב על מעשים דומים, הביעה הבנה ומודעות לחומרת המעשים, והבהירה שלמדה את הלקח. בנוסף, ציינה כי ברצונה לפצות ולתקן את הנזק שעשתה.
דיון והכרעה
סוגית ביטול ההרשעה
בחינת ביטול הרשעה פלילית נבחנת כשאלה נפרדת ועצמאית המקדימה את הדיון בעניין מתחם הענישה (רע"פ 547/21 יקטרינה סיטניק נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.3.2021); רע"פ 3195/19 יניב אגוזי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (4.7.2019)). לפיכך אדון תחילה בשאלה האם מדובר במקרה חריג ויוצא דופן בו יש להורות על ביטול הרשעת הנאשמת.
סוגיית אי הרשעה נבחנת בהתאם לשני התנאים המצטברים שנקבעו בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב (3) 337 (1997)): סוג עבירה המאפשר לוותר על ההרשעה וכן פגיעה חמורה בשיקום הנאשם מעצם הרשעתו. הליך זה יוחד למקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם נוצר פער קיצוני בין עוצמת פגיעת ההרשעה בנאשם לבין התועלת הציבורית כתוצאה מההרשעה. בנוסף, נקבע כי על הנאשם לבסס בראיות את טענתו לפגיעה חמורה וקונקרטית בסיכויי שיקומו, וכי אין די בטענה כללית לפיה "ככל הנראה" ייגרם נזק (רע"פ 1240/19 עופר לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 8, (24.3.2019) והאסמכתאות המפורטות שם). עוד נקבע, כי אין להידרש לאפשרויות תאורטיות, על פיהן עלול להיגרם לנאשם נזק כלשהו בעתיד (רע"פ 54/15 פלוני נ' מדינת ישראל (27.1.2015); ע"פ 8528/12 אלירן צפורה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 והאסמכתאות שם (3.3.2013); רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (1.1.2013)).
ב"כ הנאשמת טען כי היא לומדת כיום את תחום שוק ההון, והותרת הרשעתה על כנה תצמצם משמעותית את יכולתה למצוא מקום עבודה בעתיד. ב"כ הנאשמת לא ביסס טיעון זה ולא הציג כל ראיה המעידה על לימודים אלה, אופיים, וכן על פגיעה קונקרטית שתיגרם לנאשמת ככל שהרשעתה לא תבוטל. אפנה בענין זה להתייחסות בית המשפט העליון לחשש אפשרי לפגיעה בעתיד מקצועי:
"בית משפט זה שב וקבע כי לא די בחשש אפשרי שהרשעה תפגע בעתיד המקצועי של נאשם כדי להצדיק ביטול הרשעתו, שהרי פגיעה זו היא תוצאה ישירה מהוכחת אשמו של אדם בהליך פלילי." (רע"פ 1454/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.3.2021).
בנוסף, בהתאם לטעון הנאשמת כי החלה בלימודיה רק לאחר ביצוע העבירה, קשה לתת משקל לטענה כי הותרת ההרשעה על כנה תגרום לנזק חמור לשיקומה.
בנסיבות כוללות אלה, לא עלה בידי ההגנה לבסס את הפגיעה החמורה בנאשמת כתוצאה מהרשעתה ולפיכך אין מקום להורות על ביטול ההרשעה. מאחר ועניינה של הנאשמת אינו עומד באחד התנאים המצטברים הנדרשים בסוגיה זו, אין מקום להרחיב עוד ביחס לסוג העבירה.
מתחם העונש ההולם
עבירות הונאה באמצעות כרטיס חיוב מהוות פגיעה בקניינו של אדם. מעבר לנזק הכלכלי הישיר שנגרם לקורבן העבירה, עבירות הונאה בכרטיס חיוב עלולות לפגוע אף ביחסי המסחר התקינים המבוססים רבות על ביצוע עסקאות טלפוניות בהן נמסרים פרטי אשראי. עמד על כך בית המשפט המחוזי בעפ"ג(ב"ש) 16560-09-19 כהן נ' מדינת ישראל ( 22.1.20):
"כרטיסי האשראי הם אמצעי התשלום הנפוץ ביותר, באמצעותם מתבצעים רוב העסקאות. עשיית שימוש בהם למעשי מרמה, פוגעת בכלי תשלום מרכזי, מערערת את אמון המשתמשים בכרטיסי האשראי, גורמת נזקים לחברות האשראי, לסוחרים, לאנשים שפרטיהם הוכנסו לכרטיסים המזויפים (גם אם בסופו של דבר הם יכולים לקבל פיצוי מחברת האשראי) ולציבור בכללו, ויש להתייחס אליה בחומרה רבה".
יחד עם זאת, בעת קביעת מתחם הענישה יש לתת משקל משמעותי לנסיבות ביצוע העבירה המעידות על מידת הפגיעה בערכים המוגנים, במיוחד כאשר מדובר בעבירות להן מנעד נסיבות רחב. בחינת נסיבות המקרה הנדון מעלה התנהלות מתמשכת לאורך כ- 8 חודשים, בה הנאשמת ביצעה 23 שימושים בשני כרטיסי חיוב שונים של המתלוננת בסכום כולל של 12,843 ₪. בנוסף, יש לתת משקל לעובדה שהנאשמת מעלה באמון המתלוננת, אישה מבוגרת, עימה היתה בקשרי חברות משך מספר שנים. לעומת זאת, יש לתת משקל לקולא לכך שמדובר בעבירות ללא כל תחכום או תכנון מיוחד; לעובדה שהמאשימה ייחסה לנאשמת שתי עבירות בלבד; וכן יש להתחשב בגובה הסכום שאינו ברף גבוה. אציין כי איני רואה לתת משקל לטיעון ההגנה בשלב הטיעונים לעונש, כי הנאשמת השיבה את סכומי הכסף בהם עשתה שימוש. טיעון זה לא הוסכם בין הצדדים כאחת מנסיבות המקרה, וכן נטען בבית המשפט ללא כל בסיס ראייתי.
בחינת הענישה הנוהגת בעבירות הונאה בכרטיסי חיוב, מעלה כי רף הענישה משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, היקף העבירות, משך ביצוען, מידת התחכום, ריבוי מתלוננים ועוד. עיון בפסיקה מלמד כי הרף הנמוך של מתחמי ענישה בעבירות דומות מתחיל במאסר מותנה או מאסר מותנה לצד של"צ ועד מאסר בפועל, כפי שניתן ללמוד מהמקרים הבאים: ת"פ 35244-03-22 מדינת ישראל נ' מוסטפא חרבאווי (18.7.2024); ת"פ 15619-07-19 מדינת ישראל נ' אהרון עמר (18.6.2023); ת"פ 30189-04-18 מדינת ישראל נ' ליאונורה סאלם (6.5.2020); ת"פ 35633-12-15 מדינת ישראל נ' ליאל לוי (17.12.2018); ת"פ 19929-09-13 מדינת ישראל נ' לילי גולן (15.6.2015)).
פסיקה נוספת מלמדת על מתחמי ענישה החל ממאסר קצר לריצוי בעבודות שירות ועד מאסר בפועל: ת"פ 67033-12-20 מדינת ישראל נ' אוראל אילוז (7.3.23); ת"פ 27284-10-18 מדינת ישראל נ' חן מרום (22.6.2021). ראו עוד את הפסיקה שהגישה המאשימה).
יש לציין כי מדיניות הענישה מהווה אך את אחד המרכיבים בהם מסתייע בית המשפט בעת קביעת מתחם הענישה (ע"פ 6390/20 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (10.2.2021)).
במקרה הנדון אני מוצא לתת משקל מסוים לאופן הצגת ההסדר על ידי המאשימה. כמפורט לעיל, התעורר קושי בשל אופן הצגת ההסדר על ידי ב"כ המאשימה בטרם הודתה הנאשמת במיוחס לה. כך הדברים הוצגו על ידי ב"כ המאשימה:
"הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשמת תודה, תורשע ותישלח לתסקיר שירות המבחן. אין הסכמות לעניין העונש. עמדתנו להרשעה ולפיצוי משמעותי למתלוננת." (עמ' 3 ש' 11-12 לפרוט').
בהמשך, אישר ב"כ הנאשמת כי זה ההסדר והנאשמת הודתה במיוחס לה והורשעה.
על רקע בקשת ב"כ הנאשמת לאחר מכן, כי שירות המבחן מתבקש לבחון את ביטול ההרשעה, ניתן להבין את דברי ב"כ המאשימה כי עמדתה היא להרשעה. עם זאת, קיים קושי עם העובדה שב"כ המאשימה הוסיפה לדבריה גם את עמדתה להטלת פיצוי, סוגיה שאינה קשורה לנושא ההרשעה או ביטולה. בפתח שלב הטיעונים לעונש, הבהיר ב"כ המאשימה כך:
"לגבי הסדר הטיעון שהוצג בפני אדוני, נראה נפלה שגגה בידי ב"כ המאשימה. בהסדר כתוב שאין הסכמות לעניין העונש. נכון שבהמשך נאמר שעמדתנו להרשעה ולפיצוי, אבל כתוב לפני זה אין הסכמות לעניין העונש. גם לא יכול להיות שהסכמנו לוותר על עבודות שירות, כי בתרשומת שאני רואה של הממונה במהלך המשא ומתן עם חברי, נאמר לו שבמסגרת המו"מ נבקש ארבעה חודשי עבודות שירות. לא ייתכן שאם הענישה תהיה של"צ, בוודאי לא היינו מגיעים להסדר כלל." (עמ' 8 ש' 17-21 לפרוט').
כך, ככל שאכן לא עלו כל הסכמות בין הצדדים לעונש, לא ברור מדוע ב"כ המאשימה ציינה באופן מפורש כי עמדתה תהיה לפיצוי משמעותי. בנוסף, קשה להתייחס בשלב זה לעמדה שעלתה במהלך משא ומתן ולא נאמרה בעת הצגת ההסדר על ידי ב"כ המאשימה.
בית המשפט התייחס לאינטרס הציפיה של נאשם בעת הצגת הסדר טיעון:
"מטבע הדברים, הציפייה המתגבשת אצל הנאשם כי העונש המוסכם בהסדר הטיעון הוא העונש אשר יושת עליו היא משמעותית ביותר... אך טבעי הוא כי עם הודיית הנאשם במעשים המיוחסים לו; ויתורו על הזכות לנהל את המשפט ולהוכיח את חפותו; והגעה להסכמה באשר לרכיב העונש או לטווח הענישה – תחלחל הציפייה והתקווה בליבו של הנאשם כי הסדר הטיעון יכובד."
ע"פ 1421/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (18.7.2012); ראו עוד לענין זה, בסוגית עמדת המאשימה בערער, ומקל וחומר: דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6) 281, 318 (2005))).
במקרה הנדון, ב"כ הנאשמת לא טען כי במסגרת מו"מ הובטח לו כי המאשימה תסתפק בענישה הכוללת הרשעה, מאסר מותנה ופיצוי, ולפיכך איני רואה לתת משקל רב לטעות שנפלה בדברי ב"כ המאשימה בעת הצגת ההסדר. עם זאת, בהתחשב באופן הצגת הדברים ע"י המאשימה בבית המשפט, אשר רק לאחריו ובהתבסס עליו הודתה הנאשמת במיוחס לה, אני מוצא לתת משקל מסוים לקושי זה.
לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה לצד של"צ נרחב ופיצוי ועד למאסר בפועל למשך 10 חודשים.
העונש המתאים
הנאשמת בת 43, ללא עבר פלילי, הודתה במיוחס לה, הביעה חרטה כנה על מעשיה, אמפטיה למתלוננת, וחסכה בזמן שיפוטי. נסיבות חייה של הנאשמת מורכבות, על רקע התמודדות עם מוגבלת חירשות המציבה בפניה קשיים משמעותיים החל מגיל צעיר, כמפורט בתסקיר. על אף התמשכות המעשים לאורך מספר חודשים, מדובר באירוע פלילי שאינו מאפיין את אורחות חייה של הנאשמת. זוהי מעידתה היחידה בפלילים, כשלא ביצעה עבירות כלשהן לפני המקרה הנדון ולא לאחריו. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות מבסס את התרשמות שירות המבחן כי ההליך המשפטי מהווה גורם הרתעה עבור הנאשמת. לפיכך, אני מוצא כי יש למקם את הנאשמת ברף הנמוך של מתחם הענישה, ולקבל את המלצת שירות המבחן. השילוב בין מאסר מותנה לבין ענישה ממשית בדמות צו של"צ משמעותי לצד פיצוי משמעותי למתלוננת, מהווה עונש הולם בנסיבות המקרה ובנסיבותיה של נאשמת זו.
לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:
מאסר למשך 4 חודשים אותו לא תרצה אלא אם תעבור עבירת רכוש מסוג כלשהו, במשך 3 שנים מהיום.
צו של"צ בהיקף של 250 שעות, בהתאם לתכנית שערך שירות המבחן.
פיצוי למתלוננת בסך 12,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-24 תשלומים שווים החל מיום 01.12.2026 ומדי חודש בחודשו. ניתן לשלם את הפיצוי החל מעוד שלושה ימים באחת
הדרכים הבאות:
בכרטיס אשראי: באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייהwww.eca.gov.il או דרך מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה) בטלפונים 35592*, 073-2055000.
במזומן: בכל סניף של בנק הדואר, בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).
ניתן צו כללי למוצגים, אשר יושבו לבעליהם, ובהיעדר בעלים יחולטו או יושמדו בהתאם
לשיקול דעת קצין משטרה.
ככל שהופקד פיקדון בתיק זה או בתיק מעצר הקשור אליו, הפיצוי יקוזז ממנו, והיתרה,
ככל שתיוותר, תושב לנאשמת והכל בהיעדר מניעה על פי דין.
המזכירות תעביר החלטה
זו לשירות המבחן, אשר יעדכן את בית המשפט לגבי ביצוע השל"צ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך ארבעים וחמישה ימים מהיום.
ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ז, 14 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.