פרטי ההליך
בפני
כבוד השופט איתן קורנהאוזר
בעניין:
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד רוי חן
נגד
הנאשם:
שי לבנון
ע"י ב"כ עוה"ד מרווין כהן
גזר דין
רקע
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירת תקיפת בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.6.25 בשעה 23:00 לערך, על רקע ויכוח בין הנאשם לאשתו (להלן: "המתלוננת"), תקף אותה הנאשם בכך שהכה בראשה אמצעות כרית, היכה בפניה באגרופים, סטר סמוך לאוזנה השמאלית ודחף אותה לעבר הקיר, כל זאת בזמן שהמתלוננת החזיקה את בתם הקטינה בת הארבע. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות בשכם שמאל, המטומה מימין לשפה ומתחת לעין ימין.
על אף החבלות שפורטו לעיל, המאשימה בחרה לייחס לנאשם עבירת תקיפת סתם של בן זוג.
לאחר קבלת תסקיר ראשון וחיובי, בו הומלץ להטיל צו מבחן לשנה וצו של"צ בהיקף של 120 שעות, הודיעה המאשימה כי ככל שתסקיר נוסף יצביע על המשך טיפול באלכוהול וכן אי פתיחת תיקים חדשים, תסכים המאשימה להמלצת שירות המבחן.
תסקירי שירות המבחן
בהתאם להסכמת הצדדים התקבלו תסקירי שירות המבחן בעניינו של הנאשם. מהתסקירים עולה כי הנאשם נשר ממסגרת לימודים לאחר 10 שנות לימוד, אובחן בגיל צעיר עם הפרעות קשב וריכוז, והחל להשתמש בגיל צעיר בסמים באופן אינטנסיבי עד למצבים פסיכוטיים. בהמשך אובחן הנאשם כסובל מהפרעת אישיות, והוא מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי על רקע נפשי. הנאשם המשיך להשתמש בסמים והתקשה בשמירה על יציבות תעסוקתית, זאת עד שהכיר את המתלוננת, מטפלת סיעודית ממוצא פיליפיני, בשנת 2019. המתלוננת סייעה לנאשם להיגמל מסמים ולשמור על יציבות תעסוקתית כמטפל בקשישים. עם זאת, הנאשם המשיך בצריכת אלכוהול באופן יומיומי, נתון שעמד ברקע לביצוע העבירה. הנאשם קיבל אחריות מלאה על מעשיו, ביטא בושה וצער על הפגיעה באשתו, ובעקבות מעצרו בתיק זה השתלב מיוזמתו בטיפול ייעודי בתחום ההתמכרות לסמים. מאז חודש דצמבר 2025, הנאשם מטופל במרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים, שם הוא מקפיד להשתתף בטיפול בצורה מיטבית: הנאשם משתף פעולה באופן מלא, מגלה מחויבות גבוהה לטיפול, מגיע ללא איחורים לכלל המפגשים– קבוצתיים ופרטניים, מבצע את כל הבדיקות הנדרשות אשר נמצאו כולן תקינות, מגלה הבנה לנזקים שגרן בעקבות השימוש באלכוהול, ובנוסף לוקח חלק משמעותי אף בקבוצת A.A. בשיחות שנערכו עם המתלוננת, עלה כי היא שבעת רצון מהשינוי המשמעותי שחל באורחות חיי הנאשם, במיוחד בהימנעותו מצריכת אלכוהול, וכי לנוכח השתלבותו בטיפול היא חשה ביטחון ושקט נפשי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מצוי בתהליך שיקומי משמעותי המתאפיין במוטיבציה לשינוי ובנכונות לבחינה עצמית. לצד זאת, קיים צורך בהמשך ליווי וטיפול לשם ביסוס השינוי וחיזוק יכולות הנאשם לוויסות רגשי וצמצום התנהגות פוגענית עתידית. לפיכך, המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה וכן להטיל עליו ענישה שיקומית בדמות 120 שעות של"צ. לאחר שרכיבים אלה הומלצו על ידי שירות המבחן בתסקיר הראשון, בתסקיר המשלים שב על המלצה זו ואף הוסיף המלצה לבטל את הרשעת הנאשם בשל עבודתו בטיפול קשישים אשר מטבעה מחייבת העדר הרשעות פליליות.
תמצית טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה טענה כי תסקירי שירות המבחן חיוביים, הנאשם קיבל אחריות מלאה ושיתף פעולה בהליך הטיפולי. לאחר שפירטה מתוך התסקירים, הסכימה המאשימה להמלצת שירות המבחן. עם זאת, טענה כי אין מקום לביטול הרשעת הנאשם כאשר המקרה אינו עומד בתנאי הלכת כתב בסוגיה זו, ולא הוצגו כל ראיות לפגיעה בעבודת הנאשם ככל שהרשעתו לא תבוטל.
ב"כ הנאשם פירט בטיעוניו את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את השתתפותו בהליך הטיפולי, וכן ציין כי הנאשם מבצע את עבודתו בצורה ראויה להערכה (צורפו מכתבי הערכה של משפחות מטופלים). לטענתו, האינטרס הציבורי מחייב כי הנאשם יחזור להיות אזרח נורמטיבי וכי הותרת ההרשעה תמוטט את התא המשפחתי ששוקם. ב"כ הנאשם פירט לגבי העבירה כי מדובר בעבירה ברף חומרה נמוך יחסית, ולגבי הפגיעה בנאשם טען כי קיימת סכנת פיטורין מיידית ככל שההרשעה לא תבוטל. לטענתו, כשהנאשם התקבל לעבודתו בחברת סיוע לטיפול בקשישים הוא התבקש להציג גיליון ללא הרשעות ממשטרת ישראל. לפיכך, ביקש לקבל את עמדת שירות המבחן במלואה. ב"כ הנאשם הגיש מכתבי המלצה ממשפחות מטופלים של הנאשם וכן מכתבים של גורמי רווחה וטיפול.
הנאשם טען כי האירוע בו הורשע היה היום הקשה בחייו, ובעקבות הטלטלה ממנו התעורר לעשיה, לכפרה ולשינוי. הנאשם הוסיף כי הבין שאלכוהול אסור למשך כל חייו, פירט על ההליך הטיפולי ועל השפעתו החיובית עליו. הנאשם שב והביע צער, והבהיר כי הכפרה שלו היא עבודה יומיומית לכפר על התנהגותו.
דיון והכרעה
הצדדים למעשה הסכימו על רכיבי הענישה, אך היו חלוקים לגבי סוגית ביטול ההרשעה. לפיכך, אדון תחילה בסוגיה זו.
כפי שטענו הצדדים, יש לבחון את הסוגיה בהתאם להלכה שנקבעה במסגרת ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (פ"ד נ"ב(3)337 (1997)). בית המשפט העליון שב וקבע לאורך שנים, כי לבחינת הימנעות מהרשעה נדרשים שני תנאים מצטברים אשר נקבעו בהלכה זו: סוג עבירה המאפשר לוותר על ההרשעה וכן פגיעה חמורה בשיקום הנאשם בעצם הרשעתו. הליך זה יוחד למקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם קיים חוסר פרופורציה קיצוני בין עוצמת פגיעת ההרשעה בנאשם לבין התועלת הציבורית כתוצאה מההרשעה. נקבע כי על הנאשם לבסס בראיות את טענתו לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו, וכי אין די בטענה כללית לפיה "ככל הנראה" ייגרם נזק (רע"פ 1240/19 עופר לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 8, (24.3.2019) והאסמכתאות המפורטות שם). עוד נקבע, כי אין להידרש לאפשרויות
תאורטיות על פיהן עלול להיגרם לנאשם נזק כלשהו בעתיד (רע"פ 54/15 פלוני נ' מדינת ישראל (27.1.2015); ע"פ 8528/12 אלירן צפורה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 והאסמכתאות שם (3.3.2013); רע"פ 7224/14 פרנסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (10.11.2014); רע"פ 3589/14 לוזון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (10.06.2014)).
במקרה הנדון, לא הוצגו כל ראיות כי עבודת הנאשם עם קשישים עלולה להיפגע בשל הרשעתו. למעט דברי ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש כי הנאשם התבקש להציג גיליון רישום פלילי ללא הרשעה בעת שהתקבל לעבודה לפני כשש שנים, לא הוצג כל מסמך התומך בטענה בדבר פגיעת ההרשעה בנאשם וההגנה אף לא היפנתה לתקנה כלשהי או סעיף חוק המצביע על פגיעה שכזו. לפיכך, משהנאשם לא ביסס את טענתו לגבי אחד התנאים הנדרשים, הבקשה לביטול ההרשעה נדחית.
למעלה מהדרוש ולפיכך בתמצית, אציין כי אף סוג העבירה מקשה על קבלת בקשת הנאשם לביטול הרשעתו. בחינת התנאי של סוג העבירה, מחייבת התייחסות לנסיבות המקרה המסוים כפי שנקבע כבר בהלכת כתב, ובית המשפט העליון שב והתייחס לכך בהמשך (ראו לדוגמא רע"פ 5100/14 ד"ר מסארווה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (27.4.2014)). כך, בית המשפט העליון נמנע מלקבוע כי עבירה של אלימות במשפחה לא תאפשר "לעולם" את ביטול ההרשעה, אולם הרף לכך הוא גבוה מאד בשל הערכים המוגנים (ע"פ 5006/24 מיכאל כהן שדה נ' מדינת ישראל, פסקה 20 .((15.7.2024)אפנה, לדוגמא, למקרה שנדון ברע"פ 6002/22 אלכסנדר ריאבנקו נ' מדינת ישראל, (19.9.2022), שם הנאשם צבט את בת זוגו בצווארה וסובב את ידה במהלך האירוע. המלצת שירות המבחן לביטול ההרשעה נדחתה, תוך שבית המשפט העליון הדגיש כך:
"אשר לתנאי השני לפי עניין כתב, והוא שהעבירה תהא כזו המאפשרת את ביטול ההרשעה ללא פגיעה חמורה בשיקולי ענישה אחרים. בית משפט קמא עמד על כוונת המחוקק הנשקפת מסעיף 382 לחוק העונשין, לפיו יש להשית ענישה מוכפלת על עבירה של תקיפה, כאשר העבירה מבוצעת כלפי בני משפחה, לרבות בני זוג. החמרה זו מבטאת את שאת הנפש כלפי עבירות אלימות שמבוצעות בבני זוג, תופעה שמחייבת הרתעה אפקטיבית על מנת לגדועה מן השורש. אמנם, מעשי המבקש אינם ברף הגבוה של החומרה בתוך גדרי סעיף האישום, אך קביעה כי סוג העבירה בו הורשע המבקש היא כזו המאפשרת לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים – זו קביעה שאינה עולה בקנה אחד עם הדין הנוהג." (שם, פסקה 14).
במקרה הנדון בפני, מדובר בתקיפה מתמשכת ולא נקודתית: הנאשם לא הסתפק במכה בודדת, אלא הלם בפניה של המתלוננת באגרופים, סטר באוזנה, ודחף אותה לעבר הקיר. מעשים אלה בוצעו בעוצמה שגרמה למתלוננת המטומה מתחת לעינה ומימין לשפתה, וכן חבלות בשכם. משנה חומרה יש לראות בכך שהנאשם לא היסס לבצע מעשים אלה בעת שהמתלוננת החזיקה את בתם בת הארבע. ספק רב עד מאד האם מדובר בסוג עבירה המאפשר לבטל את הרשעת הנאשם. בהינתן אי עמידת הנאשם בתנאי הראשון לביטול הרשעתו, לא ארחיב עוד לגבי התנאי של סוג העבירה.
לפיכך, בקשת הנאשם לבטל את הרשעתו נדחית.
כפי שפורט לעיל, אין מדובר במקרה שיש להקל בו ראש: אלימות בוטה ומתמשכת, של אגרופים לפניה של המתלוננת בעוצמה שהותירה שטפי דם בפניה, כל זאת ללא כל איפוק על אף העובדה שבתו בת הארבע של הנאשם היתה בידיה של המתלוננת במהלך תקיפתה. יש להתחשב בסוג העבירה שהמאשימה ייחסה לנאשם ובה הורשע, עבירה קלה מזו של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה. עם זאת, נסיבות המקרה בהחלט עונות על פגיעה משמעותית בערכים המוגנים המחייבת קביעת רף נמוך במתחם הענישה של מאסר בעבודות שירות.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, העמקתי בתסקירי שירות המבחן שניתנו לאורך חודשים ארוכים של טיפול, וכן נתתי את המשקל הראוי לשיקולי קבלת הסדר טיעון בהתאם להלכת פלוני (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (25.02.2002), אני מוצא את הסכמות הצדדים מאוזנות ולכן אכבדן. אדגיש כי מצאתי לתת משקל משמעותי לרקע המורכב של הנאשם ולהליך השיקומי המוצלח בעיצומו הוא נמצא, כאשר הנתונים שפורטו בתסקירי שירות המבחן מצביעים על סיכוי של ממש לשיקום. עם זאת, רכיבי הענישה המוסכמים של צו מבחן, צו של"צ והתחייבות, אינם בגדר "עונש" ובהתחשב בהותרת הרשעת הנאשם על כנה יש להטיל עליו גם עונש. לפיכך, אוסיף לכך עונש של קנס סמלי בסך 100 ₪.
לאור כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
צו מבחן למשך שנה.
צו של"צ בהיקף של 120 שעות, בהתאם לתכנית שערך שירות המבחן.
בית המשפט מבהיר לנאשם כי ככל שלא יעמוד בתנאי אחד הצווים, יכול והדיון יתחדש ויוטל עליו עונש נוסף.
התחייבות כספית בסך 750 ₪ להימנע מביצוע עבירות אלימות כנגד בת זוג במשך שנתיים מהיום. הנאשם הצהיר התחייבותו חלף חתימה.
קנס בסך 100 ₪. הקנס ישולם עד ליום 1.12.2026.
ניתן לשלם את הקנס החל מעוד שלושה ימים באחת מהדרכים הבאות:
בכרטיס אשראי: באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייהwww.eca.gov.il או דרך מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה) בטלפונים 35592*, 073-2055000.
במזומן: בכל סניף של בנק הדואר, בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).
ככל שהופקד פיקדון בתיק זה או בתיק מעצר הקשור אליו, הקנס יקוזז ממנו, והיתרה, ככל שתיוותר, תושב לנאשם, והכל בהיעדר מניעה על פי הדין.
המזכירות תעביר החלטה
זו לשירות המבחן, אשר מתבקש לעדכן את בית המשפט ביחס לביצוע צווי המבחן והשל"צ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך ארבעים וחמישה ימים מהיום.
ניתן היום, י' חשוון תשפ"ז, 21 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.