בפני כבוד השופט, סגן הנשיאה אור ממון בעניין: המאשימה: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד שיראל טויטו נגד הנאשם: ג'ואל אנז'לו ארנסיביה קרבץ ע"י ב"כ עוה"ד טלי חזום גזר דין א. כתב האישום וההרשעה 1. ביום 19.4.25, במסגרת הסדר, הודה הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין (להלן: "החוק"). 2. במסגרת ההסדר, לא הציגו הצדדים הסכמה לעונש, כאשר המאשימה הגבילה עמדתה לענישה לתקופה שניתן לרצותה בע"ש, כן הוסכם שהנאשם ישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן. 3. מכתב האישום המתוקן, עולה בין השאר: (א) ביום 19.4.2025, נתנה הגברת ו.א (להלן: "המתלוננת") שירותי מין, בתשלום, לנאשם, שהיה שרוי תחת השפעת אלכוהול. (ב) בהמשך לכך, בשעה 00:49 לערך, במעבר חציה, ניטש ויכוח בין הנאשם למתלוננת שטיבו אינו ידוע במדויק למאשימה, כאשר בעת תחילת הוויכוח, נגעה המתלוננת בעורפו של הנאשם. (ג) בהמשך לכך, עת סיימו הנאשם והמתלוננת את חצייתם ולאחר המשך שיח בין הנאשם למתלוננת, הנאשם דחף את המתלוננת, הטיח אותה לקרקע, התיישב מעליה, גרר אותה לאורך המדרכה, תקף אותה במספר מכות אגרוף ובמספר בעיטות לעבר גופה וכל זאת כאשר המתלוננת הייתה שכובה על הקרקע. (ד) אף לאחר שנטל הנאשם את התיק מהמתלוננת, וכשקמה המתלוננת מהקרקע, הנאשם תקף את המתלוננת בבעיטה לעבר גופה ובמכת אגרוף לפניה. ב. הראיות לעונש וטענות הצדדים 4. ב"כ המאשימה הגישה את סרטון האירוע כראיה לעונש. בנוסף, טענה ב"כ המאשימה שמדובר בתקיפה קשה וחסרת רחמים. כאשר העבירה גם בוצעה במקום ציבורי, מה שלטעמה מלמד על תעוזה והעדר מורא. לדברי התובעת מדובר בפגיעה חמורה בערך חברתי של שמירה על שלמות גופו של האדם. התובעת התייחסה גם לתסקיר שירות המבחן, וסברה שהוא אינו "חיובי" מאחר והוא מונה גורמי סיכון רבים שלטענתה אינם מטופלים על ידי שירות המבחן אלא במסגרות שאינן מוכרות לה, כך שיקשה לעקוב ולוודא שאכן מתקיים טיפול "ועל כן אנחנו לא נוכל להצטרף להמלצות שירות המבחן". באשר למתחם העונש ההולם, טענה ב"כ המאשימה כי הוא נע בין 7 ל-18 חודשי מאסר. התובעת סברה, כי בשל העדר עבר פלילי, יש למקם את הנאשם בתחתית המתחם. כלומר, עתרה לענישה של 8 חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות ככל שיימצא מתאים וכן עתרה לפיצוי למתלוננת (אף שמסרה שאין לתביעה קשר עם המתלוננת). 5. ב"כ הנאשם טענה כי כתב האישום תוקן, אך שירות המבחן למרות התיקון מסר המלצתו באשר לעבירה המקורית של "תקיפה לשם גניבה". לטענת הסנגורית, ככל שמדובר בעבירה של תקיפה סתם, גם כשהנסיבות לחומרה, מתחם הענישה אמור להתחיל במאסר על תנאי. עוד הוסיפה, שבקביעת המתחם יש להתחשב גם בנסיבות שהביאו לביצוע העבירה. הנאשם פגש במתלוננת לצורך קבלת שירותי מין בתשלום, מה שהביא את הנאשם לביצוע העבירות הייתה מחשבתו שהמתלוננת גנבה את רכושו. אמנם הרכוש לא נמצא בסופו של דבר אצל המתלוננת, אך המתלוננת נחקרה תחת אזהרה. אותו מפגש וויכוח המתוארים בכתב האישום הסלימו, הן מצידה כאשר המתלוננת נגעה בעורפו של הנאשם כמתואר בכתב האישום, וגם בשל הפוסט טראומה שממנה סובל הנאשם כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן והמסמכים הרפואיים שהוגשו. הסנגורית פירטה כי החל מיום 8.10.2023 הנאשם לחם ברציפות במשך 200 ימים, נכנס לקיבוצי עוטף עזה, לעזה וללבנון איבד חברים ולצערה, חייו "התהפכו". הנאשם לא נולד בישראל אלא עלה ארצה עם משפחתו מתוך ציונות, נסיבות חייו אינן קלות, אביו נפטר בגיל צעיר, בבית היו קשיים כלכליים, ובשירותו הצבאי, היו לו בעיות כאלה ואחרות, בעיקר על רקע כלכלי. ואולם, בתחילת המלחמה התגייס ואף בהתנדבות וזאת כדי להגן על המדינה ועל חבריו. הסנגורית התייחסה גם לטענת התביעה, לפיה הנאשם אינו משתף פעולה ואינו מקבל טיפול משירות המבחן, מסרה שהיא אינה מזלזלת בשירות המבחן, אך תהתה מה מעמדו ביחס למשרד הביטחון, לבית חולים שיבא ולפסיכיאטרים המטפלים בנאשם טיפול תרופתי. כאשר הנאשם מקבל טיפול ומעטפת משום שהוכר כפוסט טראומתי על ידי צה"ל ובית הלוחם ולגופים אלה כלים טובים יותר לטפל בו משירות המבחן. וזאת כשמהתסקיר עולה שגם שירות המבחן סובר כך. ב"כ הנאשם ציינה שהנאשם נעדר עבר פלילי, ללא תיקים פתוחים וזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. הסנגורית מסרה שהנאשם ישב במעצר כשבועיים/שלושה וגם היה במעצר בית במשך תקופה ארוכה. באשר לנאשם, לאחר המלחמה החל ללמוד ולעבוד כמאבטח, עבר לתל אביב, שכר דירה בעצמו והיה עצמאי ואולם ההליך קטע את הכול והוציא אותו מהשגרה וגרם לו לשוב לדירת אמו בבאר שבע, שבה הוא מתגורר עד היום. הסניגורית הפנתה לתסקיר שירות המבחן שם נכתב שהנאשם שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן, ושמדובר במי שמודע לקשייו הנפשיים ומטפל בהם. הסנגורית, סבורה ששירות המבחן המליץ על ענישה צופה פני עתיד ושל"צ רק בשל הסברה השגויה שכתב האישום נותר כפי שהיה בעבירה חמורה יותר, בהקשר זה, הפנתה לעמוד הראשון בתסקיר ולעבירה שצוינה בו. בשל שגגה זו לטענתה שירות המבחן לא המליץ על "אי הרשעה". לדבריה, הנזק שיגרם לנאשם הוא נזק בעיקר תדמיתי ושיקומי. כיום הנאשם ממשיך ללמוד קולנוע והיא אינה יודעת עד כמה תפריע לו ההרשעה, ובכל מקרה גם אם בית המשפט לא יקבל את העתירה לביטול הרשעה, לדבריה מין הראוי שבית המשפט יסתפק בענישה צופה פני עתיד ללא הטלת של"צ . כשלדבריה המתחם אמור להתחיל ממע"ת ויש למקם הנאשם בתחתית המתחם. באשר לפיצוי, טענה כי אין מתלוננת ואין קורבן וכי לא ימצאו אותה גם בהמשך. כך שאין טעם בהוראה להפקיד פיצוי שלא יועבר ליעדו. הדגישה שגם הנאשם עם קושי כלכלי, אינו עובד ונתמך על ידי אמו, שאף היא נתמכת על ידי הביטוח הלאומי. לאור זאת עתרה שלא להטיל פיצוי ולהסתפק אך בהתחייבות. 6. הנאשם מסר דברים, אמר שהוא מצטער מאוד על מה שעשה ולוקח אחריות, אינו יודע כיצד יכול היה לעשות דבר כזה והדבר מטריד אותו מוסרית. הוא התנצל וציין כי הוא נמצא כיום בטיפול ולוקח תרופות שעוזרות לו להרגיש טוב יותר. הטיפול הוא בשל הטראומה מהלחימה וכי הטיפול עוזר לו והוא מרגיש הרבה יותר טוב. עוד אישר שהוא לומד קולנוע וסיפר שכתב תסריט לסרט. ג. תסקיר שירות המבחן 7. מהתסקיר שניתן ביום 16.9.2026 עולה כי התסקיר מוגש בגין ביצוע עבירה של "תקיפה כדי לגנוב" מתאריך 19.4.2025. מדובר בנאשם בן 32 רווק, טרם ההליך המשפטי התגורר בת"א, עבד בחברת אבטחה והחל לימודי תעודה בתחום הקולנוע. כיום, מתגורר בבית אמו בעיר באר שבע ומתקיים מקצבת נכות זמנית על רקע נפשי פוסט טראומה מהמוסד לביטוח לאומי. בתאריך 8.10.2023 ובמשך כ-200 ימים שירת הנאשם במילואים ובמסגרת תפקידו כלוחם נכנס לרצועת עזה וביצע פעולות יחד עם יחידתו בלבנון. לאור שירות זה הנאשם מתמודד עם פוסט טראומה. הוא ממעט באינטרקציות חברתיות, מתקשה להשתלב בתעסוקה, והוא מטופל פסיכולוגית על ידי אגף השיקום בבית חולים שיבא. הוא אף נוטל בשל המצב טיפול תרופתי. מעיון בגיליון רישומו הפלילי עולה כי הנאשם נעדר עבר פלילי קודם. באשר להתייחסותו לכתב האישום, הנאשם מבטא חרטה באשר למעשיו ותחושת התייסרות באשר לפגיעה בנפגעת העבירה. עוד בהקשר לכך מסר כי התנהלות זו אינה מאפיינת התנהגותו כלל וכי לתפיסתו אופן התנהלותו נבע מצריכת אלכוהול והתמודדות עם קשיים נפשיים על רקע פוסט טראומה עמה מתמודד. הנאשם מודה בביצוע העבירה וחש כאב ואמפטיה לאור הפגיעה באחר. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם אשר לאורך חייו התנהל באופן נורמטיבי ומתפקד בכל מסגרות חייו. עם זאת, ניכר כי חווה קשיים לאורך חייו אך פעל על פי מנגנוני הגנה של הדחקה והכחשה אולם אירועי השבעה באוקטובר הציפו את קשייו ואף הוסיפו מורכבויות והתמודדויות על רקע אירועים בהם לקח חלק בלחימה אשר להערכתם הובילו להתמודדות עם פוסט טראומה. ניכר כי הנאשם רואה צורך בקבלת מענה למצבו הרגשי ופועל על מנת לקבל את המענה לו הוא זקוק. לפיכך, שירות המבחן סבר כי ענישה טיפולית שיקומי מתאימה במקרה זה. שירות המבחן אינו רואה צורך בהטלת צו מבחן כשהנאשם מקבל מענה לצרכיו הטיפוליים. שירות המבחן סבור כי ניכר שמדובר באדם בעל כוחות ויכולות לפניה וקבלת מענה לו זקוק וללא דפוסים שוליים ועוברי חוק. שירות המבחן המליץ על ענישה שיקומית מוחשית הכולל הטלת צו של"צ בהיקף של 160 שעות. באמצעות תרומה לחברה ופיצוי על הנזק שהסב, יהיה בכך כדי להפחית סיכון להישנות ביצוע עבירות, כמו כן, המליצו על מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. בנוסף, שירות המבחן סבור שענישה בדרך של עבודות שירות תהווה עבור הנאשם פגיעה משמעותית ביצירת מסלול חיים נורמטיבי. לכן לא באו בהמלצה עונשית זאת. ד. דיון והכרעה 8. תיקון מס' 113 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: החוק) , קובע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם וזאת על מנת שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה (ר' סעיף 40 א' לחוק העונשין). מתחם העונש ההולם 9. סעיף 40 ג' (א) לחוק העונשין מורה כי בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה (עקרון הלימה), ולשם כך יתייחס בית המשפט לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. הערכים החברתיים המוגנים 10. אין חולק שמעשי הנאשם פגעו באינטרס חברתי מוגן של שלמות הגוף והנפש של המתלוננת. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה 11. בהתאם לסעיף 40ט' לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם, יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף, וזאת ככל שחשב בית המשפט שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם. 12 . כתב האישום המתוקן בסעיפים 4 ו- 6 מתאר מסכת תקיפה אלימה יחסית, כאשר הנאשם אף ביצע המעשים תחת השפעת אלכוהול. מנגד, למרות האירוע האלים יחסית, מדובר בעבירה של "תקיפה סתם", ומכתב האישום המתוקן לא נטען שנגרמו למתלוננת חבלות, גם המגע הראשוני שקדם לאלימות, כפי שעולה מכתב האישום, מקורו במתלוננת (סעיף 2 של כתב האישום המתוקן). בנוסף, די ברור שמצבו הרפואי של הנאשם, השפיע באופן משמעותי על התנהגותו באירוע. מדיניות הענישה הנהוגה 13. מדיניות הענישה הנהוגה היא רק אחד מהשיקולים המשפיעים על קביעת מתחם העונש ההולם. גם יש לזכור כי העונש המוטל בכל מקרה נתון הוא תוצר של מכלול רחב של שיקולים ונסיבות. כך למשל, "בקביעת מתחם העונש ההולם ובגזירת הדין בגדרו אין די כמובן בהתייחסות לסעיף העבירה בה הורשע הנאשם, אלא העיקר הוא בעובדות ובנסיבות האירועים הספציפיים בגינן הורשע הנאשם..."(ע"פ 5980/15 מדינת ישראל נ' פרי זדה (2016), בפסקה 8; ע"פ 1997/13 פלוני נ' מדינת ישראל (2013), בפסקה 12; ע"פ 3619/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקאות 31-32 (2015). 14. כמפורט בפרוטוקול הדיון, התביעה הפנתה לשתי החלטות שמהן הסיקה את מתחמי הענישה שעתרה להן, כבר יש לומר שעיון בהחלטות אלה מלמד שמדובר באירועים שונים ממה שבפני, כך למשל ההחלטה בת.פ. 34838-02-21, עניינה עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בין בני זוג, כאשר בית המשפט ייחס משמעות בקביעת המתחם לכך שמדובר בעבירה שנעברה בתוך המשפחה. גם באשר להליך האחר אליו הפנתה ב"כ המאשימה, ת.פ. 60185-03-25 עניינו במי שמיוחסות לו שתי עבירות, כאשר אחת מהן הינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וכאשר האירוע עצמו חמור וכלל תקיפה והכאה באמצעות מקל, בנוסף, מדובר בהחלטה שאינה חלוטה. 15. הסנגורית, מנגד טענה שעבירה של תקיפת סתם מן הראוי שתתחיל בענישה צופת פני עתיד בתחתית המתחם, ואכן הפסיקה תומכת בטענותיה (ר' למשל רע"פ 44866-04-25 בקייב נ' מדינת ישראל, רע"פ 3444/23 שדה נ' מדינת ישראל) ואולם, המתחמים שנקבעו בפסיקה בעבירה של "תקיפה סתם" נקבעו כך באשר לאירועי תקיפה מצומצמים יותר ואלימים פחות ממה שיש בכתב האישום שבפני. 16. לאור בחינת כלל הנתונים שפורטו לעיל, ולאור המפורט בכתב האישום שבפני שמתאר אירוע אלים יחסית, מצאתי כי מתחם העונש ההולם מתחיל במאסר על תנאי כשלצידו רכיב נלווה נוסף של של"צ ופיצוי למתלוננת ועד 12 חודשי מאסר. עתירה הסנגורית לסטייה ממתחם ו"אי הרשעת" הנאשם 17. בנסיבות תיק זה מצאתי כי אין מקום לסטות ממתחם העונש ההולם. הסנגורית טענה שיש מקום לסטות מהמתחם ולא להרשיע הנאשם וזאת לאור נסיבותיו, העדר עבר פלילי, כשלדבריה, עלול להיגרם לנאשם נזק שהוא בעיקרו תדמיתי ושיקומי. עוד טענה הסנגורית ששירות המבחן לא המליץ שלא להרשיע את הנאשם, בשל תקלה שנפלה אצל שירות המבחן והתייחסות לעבירה שהייתה בכתב האישום המקורי. 18. לאחר ששמעתי טענות הסנגוריה בהיבט זה, איני סבור שיש להיעתר לבקשתה. כך נקבע בע"פ 8169/20 חיים שלום נ' מ"י (26.8.21) פורסם בנבו: "דרך המלך היא כי יש להרשיע מי שנקבע כי ביצע את העבירה שבגינה הועמד לדין. יחד עם זאת, הדין מכיר במפורש גם באפשרות של אי-הרשעה חרף הקביעה שנאשם ביצע עבירה (סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). לא מדובר בכלל אלא בחריג, לפחות ביחס לבגירים (רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ל"ח (23.10.2012)). עניין זה בא לידי ביטוי בהלכה הפסוקה לפיה האפשרות של אי-הרשעה מותנית בשני תנאים מצטברים: ראשית, העניין רלוונטי רק כאשר סוג העבירה שביצע הנאשם מאפשר שלא להרשיעו מבלי לפגוע בשיקולי הענישה הרחבים. לשון אחר, המבט צריך להיות מופנה כלפי האינטרס הציבורי הרחב, שמתבטא גם בצורך בהרתעת הרבים, ולהשפעת אי-ההרשעה עליו. שנית, יש לבחון עד כמה עלול הנאשם להיפגע כתוצאה מעצם ההרשעה (ראו ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997))." באשר לתנאי השני נקבע בפסיקה, שאין להסתפק בתרחיש תיאורטי לפיו עלול להיגרם נזק כלשהו בעתיד, אלא יש להצביע על קיומו של נזק מוחשי וקונקרטי אשר צפוי לנאשם כתוצאה מעצם ההרשעה (ר' למשל: רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל (4.3.2013); רע"פ 8627/12 הנסב נ' מדינת ישראל (31.12.2012)). אני סבור שנאשם שבפני אינו עומד בתנאים שמאפשרים חריגה מהכלל, ובפרט אינו מקיים את התנאי השני. גזירת העונש ההולם בתוך המתחם 19. הן הסנגורית והן התביעה סבורים שיש למקם הנאשם בחלקו התחתון של המתחם. 20. הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הרלוונטיות לענייננו הינן הנסיבות האישיות של הנאשם כמפורט בתסקיר ובטיעוני הסנגורית. הנאשם עלה ארצה, ולמרות קשיים ונסיבות חיים מורכבות שירת שירות צבאי כלוחם, לא רק זאת, הוא התגייס לשירות מילואים בתפקיד לוחם מיד אחרי אירועי השביעי באוקטובר, ובעקבות כך אף אובחן כמי שסובל מפוסט טראומה. בנוסף, הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן וחסך זמן שיפוטי יקר. מסכים אני גם עם טענות הסנגורית שלפיהן תסקיר שירות המבחן תומך בהקלה עם הנאשם. הנאשם מטופל במקום שמתאים לו ולצרכיו, ועל כן שירות המבחן לא סבר שנידרש צו מבחן ולא בשל העדר רצון או שיתוף פעולה. בנוסף, הנאשם היה עצור מעצר של ממש בעקבות האירוע, וכן שהה בתנאים מגבילים זמן שאינו מבוטל. 21. בנסיבות אלה גם אני סבור שיש למקם הנאשם בתחתית המתחם. 22. באשר לכמות שהשעות שאטיל על הנאשם, אני ער להמלצת שירות המבחן להטלה של 160 שעות של"צ, אך גם לטעמי, כפי שטענה הסנגורית, כמות השעות שהומלצה על ידי שירות המבחן נבעה גם בשל הטעות לפיה הנאשם הודה בעבירה חמורה יחסית שהופיעה בכתב האישום המקורי. בנסיבות אלה, וגם לאור המעצר שריצה הנאשם, אני סבור שיש מקום להורות על ביצוע של כמות פחותה של שעות של"צ. 23. באשר לשאלת הפיצוי – גם שירות המבחן סבר שיש מקום להטלת פיצוי, ואף שהטלתו תפחית סיכוי לביצוע עבירות עתידיות. אני תקווה שהמאשימה תצליח לאתר המתלוננת ולדאוג שתקבל הפיצוי. העונש שייגזר 24. לאור כל הנימוקים שהוזכרו לעיל, אני גוזר על הנאשם: 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע. צו של"צ בהיקף של 100 שעות, בהתאם לתכנית שתגובש על ידי שירות המבחן ותוגש תוך חודש מהיום לאישור בית המשפט. שירות המבחן יפקח על עבודת הנאשם ויהיה רשאי לשנות את מקום ההשמה במידת הצורך, ללא צו שיפוטי נוסף. מובהר לנאשם כי הפרת צו השל"צ עלולה להביא להפקעתו ולגזירת עונש חילופי. התחייבות כספית על סך 2,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירה בה הורשע. הנני מקבל הצהרתו של הנאשם באשר להתחייבות וזאת לאחר שהסברתי לו את מהות ההצהרה. פיצוי לנפגעת העבירה, ע"ת מספר 16 בכתב האישום בסך 1,000 ₪, אשר ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורציפים, שהראשון בהם ביום 1.12.26. לא ישולם תשלום במועד תעמוד יתרת החיוב לפירעון מיידי. שמעתי מפי הסנגורית שיש לנאשם הפקדה ועל כן הפקדה תשמש לפיצוי, הנאשם יוסיף כסף אם ההפקדה נמוכה מ- 1000 ₪, ואם גבוהה תוחזר היתרה לנאשם. המאשימה תעביר למזכירות בית המשפט טופס 6א (פרטי ניזוק) לפי סעיף 31ב לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974 וזאת לגבי הנפגעת בתיק זה בתוך 14 ימים מהיום. המזכירות וההגנה ישלחו העתק מפסק הדין לשירות המבחן. ניתן צו כללי למוצגים. המוצגים יחולטו/יושמדו/יושבו לבעליהם על פי החלטת קצין משטרה. הכספים שהופקדו על ידי הנאשם בתיק שבכותרת או בתיקים הקשורים אליו, בהעדר מניעה על פי דין, יוחזרו לנאשם או למי מטעמו וזאת בהעדר מניעה על פי דין. הפיצוי מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שנקבעו. ניתן יהיה לשלם את הפיצוי כעבור שלושה ימים מיום גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ז, 22 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.