ת"א 2983-07-22 ת"א 2983-07-22

רקע כללי לפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע 2, יליד 1999 אשר נפגע בתאונת דרכים מיום 24/3/2021 בהיותו נוסע ברכב בו נהג אותה עת אביו ואשר היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת. בתאונה הנדונה נפגעו גם שני הוריו, אביו הנהג ואימו שישבה לצד הנהג (התובעים 1,3), ברם בחזית זו הגיעו הצדדים להסכמות והגישו הסכם פשרה עוד בשלב קדם המשפט לאחר הגשת תחשיבי הנזק, כך שכל שנותר להכריע בו הוא גובה הפיצוי בעניינו של התובע 2 (להלן: "התובע"). מבחינת מנגנון התאונה, מדובר בתאונת שרשרת אשר ארעה עת רכב צד ג' התנגש בחוזקה ברכב נוסף אחר אשר עמד מאחורי הרכב המבוטח, ואשר כתוצאה מעוצמת ההתנגשות נהדף אל עבר רכב המשפחה שעמד אותה שעה בפקק תנועה בכביש 5 ליד צומת קאסם, והדף אותו אל עבר מעקה בטיחות משמאל כך שהרכב על נוסעיו ספגו התנגשות וחבטה מאחור ומקדימה. במועד התא7ונה ישב במושב אחורי כנוסע. כריות האוויר אמנם לא נפתחו מאחר והיו נעולות בשל כיסא תינוק שהיה ממוקם ברכב, ברם מעוצמת ההתנגשות הרכב הוכרז כאובדן כללי. (עמ' 4-6 לפרוטוקול, חוות דעת שמאית שצורפה לראיות התובע נספח 3). התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע על פי החוק והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד. טיב הפגיעה ושיעור הנכות הרפואית ממקום התאונה פונה התובע, ביחד עם הוריו, באמבולנס לבית חולים בלינסון. במהלך הבדיקה במיון, לא היו לתובע תלונות ספציפיות למעט כאבים בצוואר. עם זאת, כפי שקורה במקרים רבים בפגיעות וויפלש בהם התלונות על כאבים מופיעות מאוחר יותר, בסמוך לאחר התאונה בהמשך המעקב הרפואי הופיעו תלונות מתועדות היטב בתיקו הרפואי על כאבי צוואר, עורף וכתפיים בעיקר בעת נשיאת משקלים ומסעות כמתועד בתיקו הרפואי בצה"ל, לרבות אפיזודה קצרה כאמור עוד עובר לתאונה, והלה טופל בסדרת טיפולי פיזיוטרפיה עד כמה שהדבר התאפשר במסגרת שרות סדיר קרבי אינטנסיבי, ואולם ללא הטבה וכן בטיפול תרופתי של משככי כאבים. כאן המקום לציין כי במסגרת הטיפול והמעקב הרפואי, התובע הופנה לבדיקת סי טי מיום 6/21 אשר באבחנה נרשם: "פריצות דיסק קלות ללא לחץ על מבנים עצביים בגובה C4-C6.". לבדיקת התובע מונה מומחה בתחום האורטופדי דר' ישראל כספי ז"ל, אשר מונה לבדיקת כל שלושת בני המשפחה, וקבע בחוות דעתו מיום 13/7/23 בעניינו של התובע דנן בפרק מסקנותיו, בזו הלשון: "לתובע לא נגרמה בעקבות תאונת דרכים כל פגימה בתחום האורתופדי", ובאותה נשימה קובע המומחה בהמשך כי: "אך חלה החמרה בתסמיני הכאב הצווארי, הנובעים ממכלול שינוי שחיקתי קל במקטע C4 – C6, החמרה אשר חייבה טיפול פומי ופיזיותרפיה ונמשכת בצורה קלה גם כיום. דרגת הנכות המומלצת הינה 3% צמיתה על פי 1/3 מתקנה 37(5)א' לקובץ התקנות". (הדגשה שלי- א.ב) המומחה מסביר בחוות דעתו כי האבחנה כפי שנרשמה בפענוח של בדיקת הסי טי, הינה מוטעית שכן לדבריו "בהדמיה אשר עמדה בפני עדות לשינוי דיסקוגני שחיקתי כולל שינויי מבנה קלים במקטע C4-C6". על כן מסכם המומחה באומרו כי: "אין המדובר בפריצת דיסק אלא בבלט דיפוזי קל הנובע מתהליך השחיקה בדיסקה הבין חולייתית". (עמ' 3 לחוות הדעת). הנתבעת שלחה אל המומחה שאלות הבהרה במכתב מיום 18/9/24, שמטרתן לחדד את הסתירה כביכול, כך לפחות לטענת הנתבעת, בין קביעת המומחה לפיה, מחד גיסא, התאונה לא גרמה "כל פגיעה בתחום האורטופדי", ואולם מאידך גיסא, המומחה בכל זאת הכיר לתובע בנכות רפואית בשיעור 3%. על שאלות אלו השיב המומחה במכתב תשובות הבהרה מיום 22/9/24 ביחס לתובע, בזו הלשון: " השינוי השחיקתי בעמוד שדרתנו הינו תהליך טבעי של התבגרות שלדית, אינו תמיד מלווה בתסמינים, אך אירועים חבלתיים כמו תאונת דרכים עלולים לגרום להופעתם של תסמיני כאב/הגבלות, אשר הבסיס הפתולוגי הינו השינוי השחיקתי כמובן...תסמיני הכאב החלו טרם כניסתו לקורס קצינים ולא השתפרו למרות טיפולים שעבר במהלך הקורס" (תשובה 3,4 ביחס לתובע דנן, הדגשה שלי- א.ב) למקרא חוות דעתו ותשובות ההבהרה של ד"ר ישראל כספי ז"ל בעניינו של התובע 2, ותוך השוואת הנוסח בינה לבין חוות דעתו בעניינה של תובעת 3, אימו של התובע, שם אכן ניתן להתרשם מהספק אשר התעורר בסוגיית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין שיעור הנכות שנקבעה לה, סברתי ואף הבעתי דעתי באוזני הצדדים עוד במסגרת שלב קדם המשפט בהליך זה, כי הנכות בשיעור 3% כפי שקבע המומחה, מיוחסת בצורה פוזיטיבית לאותה החמרה כפי שמצא וקבע המומחה, אשר לא יכול להיות חולק כי נגרמה בקשר סיבתי לתאונה והשלכותיה מורגשות עד היום, וכי המומחה לא ייחס את הנכות כפי שקבע בחוות דעתו למצבו הפרה-מורבידי הכולל של התובע בקשר לע"ש צווארי, אשר יתכן וכולל בחובו גם "תהליך שחיקה בין חולייתי". אדרבא, לשיטת המומחה אותה החמרה חלה דווקא בשל ועל רקע המצב הפרה מורבידי של התובע בשל מצב לא תקין של הצוואר הכולל שחיקה בין חולייתית של ע"ש צווארי, בבחינת "גולגולת דקה". לשון אחר, מדובר על החמרה שהינה פועל יוצא של התאונה. סבורתני כי מסקנה זו מתבקשת הן מנוסח חוות הדעת ואף מתחדדת ביתר שאת, לנוכח תשובות ההבהרה של המומחה, כפי שמצינו לעיל. משכך, במקרה של התובע דנן, באתי למסקנה כי מתקיים גם מתקיים קשר סיבתי בין התאונה לשיעור הנכות בה הכיר המומחה לתובע במסגרת חוות הדעת. למעלה מן הצורך אתייחס לניסיון הנתבעת להגיש תיעוד רפואי נוסף מתקופת השרות הצבאי של התובע לאחר שתמה פרשת הראיות ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, בקשה לה לא נעתרתי מהנימוקים המפורטים בהחלטה שניתנה ביום 14/10/26. תיעוד זה אין בכוחו להעלות או להוריד בכל הנוגע למסקנה אליה באתי בנוגע לקיומו של קשר סיבתי כאמור לעיל, הן מהטעם כי תיעוד זה הועבר לעיונו של המומחה וממילא אין סיבה להניח כי לא נלקח בחשבון בעת מתן חוות דעתו, והן מהטעם כי אילו אכן ביקשה הנתבעת לערער או לקרוא תיגר על קביעה זו של המומחה ולסמוך ידה על אותו התיעוד אותו ביקשה להגיש בתום ישיבת ההוכחות והסיכומים בעל פה, או אז שומה היה עליה לעתור מבעוד מועד, דהיינו עוד בשלב קדם המשפט, בבקשה למינוי מומחה נוסף או תחתיו של ד"ר כספי ז"ל, כפי שנעשה במקרה של התובעת 3 אימו של התובע, דבר שלא נעשה על ידה במקרה של התובע דנן. כאמור, הנתבעת נמנעה מלעשות כך ובכך למעשה השלימה הנתבעת עם ממצאיו וקביעתו. כאמור, הנתבעת לא ביקשה למנות מומחה אחר תחתיו של ד"ר כספי ז"ל לאחר פטירתו, הגם שחולקת על פרשנות חוות דעתו בכל הקשור לסוגיית הקשר הסיבתי. במצב דברים זה, אין מחלוקת של מי מהצדדים בנוגע לשיעור הנכות או לקביעותיו וממצאיו של המומחה, והמחלוקת מתמקדת למעשה בפרשנות של כוונתו של ד"ר כספי ז"ל כפי שזו עולה ומסתברת מתוך הכתובים קרי מחוות הדעת ומתשובותיו לשאלות ההבהרה. בהתאם למסקנה אליה הגעתי ובהיעדר כל קביעה אחרת, הפרשנות שיש ליתן למסקנתו הכתובה של המומחה המנוח בחוות דעתו היא כי הנכות אותה קבע, ניתנת בגין החמרה שהתווספה למצבו הרפואי הכולל של התובע אשר קדם לתאונה ובקשר סיבתי אליה, ולא מצאתי כל סיבה לפרש את הדברים אחרת. בעניין זה אפנה להלכה בעניין ע"א 293/88 יצחק ניימן בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו) בנוגע למומחה בית משפט: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת....לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (הדגשה אינה במקור-א.ב). קורותיו ועיסוקיו של התובע עובר לתאונה ולאחריה לרבות נתוני השתכרות במועד התאונה היה התובע חייל בשרות סדיר ביחידה קרבית מבצעית מיוחדת. התאונה ארעה כשנתיים לאחר גיוסו של התובע במסלול קרבי כחייל סדיר. סמוך לאחר התאונה החל התובע קורס קצינים אליו כבר מויין והיה מיועד קודם לכן. בתום השרות הסדיר שירת התובע כקצין בקבע בצה"ל עוד 4 שנים החל מ- 10/21 ועד שחרורו מצה"ל ב- 10/2025 בדרגת מ"פ. גם לאחר השחרור המשיך התובע בשרות מילואים פעיל במשך חצי שנה נוספת עד חודש מרץ שנת 2026. החל מ- 3/26 החל התובע לעבוד ביעוץ לחברה אזרחית הנותנת שרות לצה"ל כמנהל פרוייקט אמל"ח זרוע יבשה. בנוסף סיפר התובע בחקירתו כי נרשם השנה ללימודים אקדמאיים מנהל עסקים וכלכלה (עמ' 20-21 לפרוטוקול). בחקירתו תיאר התובע על הופעת כאבי ראש וצוואר קורנים לכתפיים, אשר החלו לאחר התאונה עוד במהלך השרות הצבאי, כאבים שהחמירו במסעות, בנשיאת משקלים ווסט צבאי, ומהם סובל התובע לדבריו עד היום. התובע קיבל טיפול פיזיוטרפיה במסגרת הצבאית כשהתאפשר. עוד העיד התובע כי חרף הכאבים, סיים קורס קצינים ובהמשך מ"פ כאשר המחיר הוא כאב פיזי שעימו הוא מתמודד גם כיום. במסגרת זו, מלין התובע על כאבים בישיבה ממושכת ובנהיגה. עוד העיד כי כיום אינו ממשיך בטיפולי פיזיוטרפיה גם מפאת חוסר זמן וגם כי זה לא ממש עוזר ובמקום זאת הוא מפצה על כך באימון גופני (עמ' 29,36 לפרוטוקול). עדותו של התובע לכל אורכה הייתה קוהרנטית, ללא כל ניסיון להפרזה או האדרת נזקו, העדות אמינה עליי, לא נסתרה כהוא זה והריני לאמצה. כך גם לא מצאתי לנכון להפחית מאומה משיעור נכותו הרפואית של התובע על רקע חקירתו הנגדית, במסגרתה ביקשה הנתבעת לייחס את תלונותיו או חלקן לעברו הרפואי, תיעוד אשר מעבר לעובדה כי לא נמצא בו שם דבר "מרעיש", הוא ממילא עמד לנגד עיני המומחה ונלקח בחשבון בעת הכנת חוות דעתו ואילו רצתה הנתבעת לחלוק על קביעה זו ובהיעדר יכולת לזמן את המומחה המנוח לחקירה, שומה היה עליה לעתור למינוי מומחה תחת ד"ר כספי. מדו"ח רציפות ביטוח ותלושי השכר שצירפו הצדדים לראיותיהם עולה התמונה הבאה: שכרו הממוצע של התובע לשנת 2022- 11,365 ₪, לשנת 2023- 16,415 ₪, לשנת 2024- 21,633 ₪, ובשנת 2025 עד פרישתו משרות הקבע- 26,145 ₪. באשר לפן התפקודי של הנכות, ממכלול המסד הראייתי כפי שהוצג לעיל, התרשמתי כי מדובר בנכות מינורית, אשר נכון לעת הזו, בחלוף למעלה מחמש שנים לאחר התאונה לא מוצאת ביטוי בדמות פגיעה בכושר השתכרות. עם זאת, אין לדעת מה יילד יום, מדובר בגבר צעיר אשר גם כך סובל מתהליך שחיקתי בגבו ללא קשר לתאונה כפי שהסביר המומחה בחוות דעתו, לא מן הנמנע כי דווקא בשל המאמצים והמשקלים שהיו מנת חלקו במהלך שרותו הצבאי, ודווקא בשל כך נכות נוספת תוצאת התאונה דנן, עלולה לבוא לידי ביטוי בעתיד אצל גבר צעיר דוגמת התובע הנמצא בתחילת דרכו המקצועית כאשר לפניו עוד 40 שנת תוחלת חיי עבודה וטיב ואופי עבודתו במהלך השרות הצבאי וגם כיום בשוק האזרחי הינו פיזי מטיבו. פגיעה בכושר השתכרות לעתיד על רקע האמור לעיל, באתי למסקנה כי בראש נזק זה יש לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה הגלובלית בסך 50,000 ₪ כולל פנסיה. רק על מנת לסבר את האוזן, סכום זה מהווה כ- 40% מחישוב אקטוארי מלא לפי בסיס שכר ממוצע במשק (כ- 14,500 ₪ ברוטו כיום), בעוד שהתובע דנן כבר בגילו הצעיר הראה כי פוטנציאל השתכרותו הינו קרוב לכפל השכר הממוצע במשק (26,000 ₪ ברוטו ממוצע שנת 2025). כאן המקום לציין כי התובע לא עתר לפיצוי בראש נזק של הפסדי שכר לעבר בהיעדר כל נזק מוכח כזה. עזרת הזולת הלכה פסוקה כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, וכאשר מדובר בפיצוי בגין עזרת הזולת, פסק בית המשפט כי: "היה ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העוזרת בפועל" (ע"א 619/86, חברת שחר זר נ' אטדג'י, תק'- עליון, כרך 90 (3) תש"ן - תשנ"א, עמ' 551). באשר לעזרת בני משפחה, הלכה היא כי עזרה משפחתית לנפגע היא ברת פיצוי כאשר עזרה של בן משפחה אינה מזכה כדבר שבשגרה בפיצוי, ויש להוכיח כי חרגה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה. (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277, 280 (1973); ע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (31.12.1989); ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (9.2.1998). ומן הכלל אל הפרט; התובע שהיה חייל סדיר אשר התגורר עם הוריו ומרבית השנים שלאחר התאונה היה בשרות צבאי אינטנסיבי, ממילא לא העסיק כל עזרה בקשר לתאונה, מה גם שבשים לב לטיבה וטבעה של פגיעתו, אין בכך כל הצדקה או צורך. לא מצאתי מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעה בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 742 (30/4/97), זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו, במסגרת קופת החולים, בה הוא חבר וזאת מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד-1984. הפן השני של הלכה זו מחייב את הנפגע, למצות זכאותו לקבלת טיפול רפואי, במסגרת הרפואה הציבורית, ראה לעניין זה; ע"א 10/89 שבו נ' אילוז, פ"ד מו(2) 456, 462 (8/4/92). משכך, ובהיות התובע חבר קופ"ח הוא זכאי למגוון הטבות מכוח סל הבריאות המוצע למבוטח עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לרבות טיפולי פיזיוטרפיה. לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות בשל נסיעות לטיפולי ם בכלל זה פיזיוטרפיה ורכישת תרופות עבור משככי כאבים, לרבות הוצאות בהן נשא או יישא בעתיד בהתחשב בזכאותו לקבל את הטיפול במסגרת סל הבריאות, בסך כולל של 5,000 ₪. כאב וסבל כאמור, נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור 3%. בהתאם לסמכותי לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו- 1976, הנני פוסקת לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪ (כפל מהנכות הרפואית אשר הוכרה לתובע- הסכום המלא לפי 10% כולל ריבית והצמדה מיום התאונה עומד על 24,000 ש"ח). סיכום ראשי הנזק הפסדי שכר לעבר לא נדרש ובצדק פגיעה בכושר השתכרות לעתיד-גלובלי 50,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה- גלובלי 5,000 ₪. כאב וסבל 15,000 ₪ סך הכל: 70,000 ₪. על סכום פסק הדין יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13%, מע"מ כחוק והחזר הוצאות משפט. סכום פסק הדין ישולם לתובע על ידי הנתבעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.