ע"ר 42708-08-26 ע"ר 42708-08-26

לפניי בקשה לעיכוב הליכי הפינוי בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 523003-09-25. בין המבקש למשיבה נטוש סכסוך הנסוב סביב ניסיונה של המשיבה לבצע פסק דין מיום 11.12.2019 שניתן בהסכמה בת"א 51989-06-19 לפינויו של המבקש מהמקרקעין הידועים כגוש 5032 חלקה 28 ברחוב ספיר פינת שפירא (להלן: "פסק הדין" ו"הנכס" בהתאמה). לטענת המבקש פסק הדין פקע או בוטל מכוח הסכמות והתנהלות מאוחרת של הצדדים. לטענתו, לאחר מתן פסק הדין, נערכה ביום 4.10.2021 פגישת זום עם נציגי העירייה, בה סוכמו תנאי שכירות חדשים לפיהם ישלם סך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ לחודש. סיכום זה הועלה על הכתב ב"פרוטוקול התמחרות" מיום 19.10.2021 המהווה לשיטתו הסכם מחייב. בנוסף, הפנה המבקש למסמך מיום 24.4.2022, הנושא את חותמת מנהל הכספים של העירייה, בו נקבעה תקופת שכירות של 5 שנים ובהתאם לו משלם המבקש, לטענתו, דמי שכירות חודשיים בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בעוד המשיבה מקבלת ופורעת את ההמחאות באופן שוטף. לטענתו המשיבה ויתרה על זכותה לאכוף את הפינוי כאשר בחרה לנהל עמו מו"מ ולגבות דמי שכירות במשך שנים לאחר תום המועד שנקבע לפינוי (11.12.2020). עוד הוסיף, כי מערכת היחסים החוזית החדשה החליפה את פסק הדין הישן. בין היתר בהתבסס על אלה, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון, ת"א 33416-03-26, בה ביקש לקבל פסק דין הצהרתי לפיו הוא מצוי ב"שכירות פעילה" בנכס. במסגרת התביעה הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני וקבוע המורה למשיבה לעצור את כל הליכי הפינוי נגדו, ובכלל זה הפינוי המתוכנן ליום "24 במרץ 2026", המבוססים על פסק הדין, שכן כאמור פסק דין זה הוא "void" בנסיבות העניין. בהחלטתו מיום 22.3.2026 דחה כב' השופט שניידר את בקשת המבקש, בקבעו כי טענותיו הן טענות לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, המצויות בסמכות ההוצאה לפועל. בהתאם להחלטה זו הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי הפינוי ללשכת ההוצל"פ. אלא שבהחלטתו מיום 12.8.26 דחה כב' הרשם בוחבוט את הבקשה, בקבעו כי ההכרעה בשאלה האם המסמכים והתנהלות הצדדים לאחר פסק הדין מהווים הסכם שכירות מחייב, שביטל את פסק הדין, אינה מצויה בסמכותו העניינית של רשם ההוצאה לפועל אלא בסמכות בית המשפט. מכאן כאמור הערעור לפניי, במסגרתו הוגשה הבקשה דנן. לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור, על נספחיהן אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה במעמד צד אחד. אין חולק שבעל דין אשר זכה במשפט, זכאי לממש את פרי זכייתו ללא דחוי ואין הוא נדרש להמתין להכרעה בערעור. עיכוב ביצועו של פסק דין בעקבות הגשת ערעור הוא בבחינת החריג, וביהמ"ש רשאי לחרוג מהכלל בהתקיים שני תנאים מצטברים שנטל הוכחתם מוטל על המבקש: האחד - סיכויי הערעור טובים והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו. תנאים אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין המוכרים כ"מקבילית כוחות", דהיינו ככל שסיכויי הערעור נמוכים יותר יגבר משקלו של התנאי השני בנוגע למאזן הנוחות, ולהיפך. אשר לסיכויי הערעור, סבורה אני כי בשלב זה לא ניתן לסווגם כקלושים או זניחים וזאת מבלי להביע עמדה לגופה של מחלוקת נשוא ת"א 33416-03-26. סבורה אני כי המבקש נפל בין הכיסאות וראוי בתחילה להסדיר את סוגיית הערכאה המתאימה לדון בבקשתו לעיכוב הליכי הפינוי. בנוסף, סבורה אני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן המצדיק קבלת בקשתו. ערה אני להלכה הפסוקה הקובעת כי "כאשר מדובר בנכס מסחרי, הנחת המוצא היא שפינויו אינו בלתי הפיך ומגלם נזק כספי, הניתן לפיצוי ולפיכך אין הצדקה להיענות לבקשת עיכוב הביצוע" (ראו למשל רע"א 4218/16 מוסטפא גרבוע נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח) וכי עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו פינוי נכס עסקי "יינתן במשורה, במקרים חריגים שבהם יקשה עד מאוד לפצות על נזקים העלולים להיגרם, והיד קפוצה יותר מאשר בדירות מגורים, מטבע הדברים " (רע"א 3548/10 פלונית נגד פלונית, פורסם בנבו). עם זאת, מהבקשה עולה כי המבקש מפעיל מזה שנים רבות עסק של משטחי עץ ואחסנה פתוחה בנכס וכי עסק זה מפרנס תא משפחתי שלם. משכך, אני מורה על עיכוב ביצוע צו הפינוי עד להחלטה אחרת, כפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת ביהמ"ש התחייבות עצמית בסך 15,000 ₪ (בנוסף לבטוחה בסך של 20,000 ₪ שהופקדה על ידי המבקש. הסכום מיועד להבטיח את נזקי המשיבה למקרה והערעור ידחה או הצו יפקע מכל סיבה אחרת. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה ולהודעת הערעור עד ליום 8.10.26. במסגרת תשובתה תתייחס המשיבה לסמכותו העניינית של כב' רשם ההוצל"פ בשים לב להחלטת כב' השופט שניידר.