רע"א 3548/10 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת לבהר-שרון) מיום 24.3.10 ומיום 22.4.10 בתיק ע"א 30768-02-10, בהן נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ברקוביץ') מיום 20.1.10 בתיק א"ח 5187-09-09. בפסק הדין הוחלט על פינוי נכס עסקי בהרצליה ששכרה המבקשת מן המשיבות (להלן הנכס ).

רקע והליכים

ב.

המשיבה 1 היא בעליו של הנכס, מרכז מסחרי בשטח של כ-6,000 מ"ר באזור התעשיה בהרצליה פיתוח. בין המבקשת למשיבות נחתם בשנת 1994 הסכם שכירות שהוארך מעת לעת, כך שתאריך סיום השכירות עמד על 14.8.07. לאחר מועד זה לא נחתם הסכם שכירות מחייב, אך הצדדים הסכימו ביניהם בעל פה כי המבקשת תוכל להישאר בנכס זמן מה נוסף. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למועד הפינוי עליו הוסכם. ביום 16.4.09 ושוב ביום 25.5.09 ביקשו המשיבות מהמבקשת את פינוי הנכס עד חודש אוגוסט 2009. ביום 11.6.09 אף נשלחה דרישת פינוי בכתב. משלא פונה המקום, תבעו המשיבות את המבקשת בבית משפט השלום לפינוי הנכס. נוכח העדויות ששמע והראיות שהיו בפניו, קבע בית משפט השלום, כי נכרת הסכם בעל פה בין הצדדים להמשך השכרת הנכס לתקופת בלתי מוגדרת, "עד מועד תחילת העבודות" במקום, אשר הודעה עליהן תימסר זמן סביר מראש. נדחתה גירסת המבקשת כי ההסכמה היתה להשכרה עד שנתיים לאחר קבלת היתר הבניה. נקבע, כי משהחליטו המשיבות על התחלת העבודות, הגישו את הבקשות המלאות להיתרי בניה, ומסרו למבקשת דרישת פינוי, תם הסכם השכירות והיה עליה לפנות את הנכס. עוד הוער לגבי אופן התנהלותה הבלתי ראוי של המבקשת, אשר הפרה הוראות אחרות בהסכם השכירות. לבסוף נקבע, כי על המבקשת לפנות את הנכס, וניתנה לה ארכה בת 30 יום להתארגנות. המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, אך הבקשה נדחתה, בין היתר בנימוק כי טענות המבקשת למאזן הנזקים כלליות ובלתי מפורטות, וכן כי מדובר בנכס עסקי. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ועמו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

ג.

בהחלטה מיום 24.3.10 נדחתה הבקשה לעיכוב הביצוע. לעניין סיכויי הערעור נאמר, כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות חד משמעיות, ועל כן אין לו סיכויים גבוהים. לעניין מאזן הנוחות הוזכר, כי בעוד הנטיה היא לאפשר עיכוב ביצועם של פסקי דין הנוגעים לפינוי דירת מגורים, אין מעכבים על דרך הכלל פינוי של נכס עסקי, אשר הנזק בגינו ניתן לפיצוי כספי. עוד נאמר, כי המבקשת לא פירטה את הנזקים שייגרמו לה בהעדר עיכוב. לעניין היתר הבניה נאמר, כי זה אמנם טרם ניתן, אך הוא צפוי להינתן בקרוב, ולמשיבות עומדת זכותם להתחיל בביצוע פעולות בקרקע שאינן דורשות היתר. בקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 22.4.10.

ד.

בבקשה הנוכחית מתבקש עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום עד להחלטה בערעור. נטען, כי המשיבות הטעו את בתי המשפט באשר למועד הצפוי לקבלת היתרי הבניה, כדי לבסס טענתן בדבר נזקים שייגרמו להן אם לא יפונה הנכס. בהקשר זה נטען, כי אין ההיתר צפוי להינתן בקרוב, כפי שאמרו הערכאות הקודמות, אלא הליך האישור צפוי להימשך זמן מה. עוד נטען, כי למשיבות לא ניתן היתר לבצע פעולות כלשהן בקרקע, ולכן לא ייפגעו מעיכוב הפינוי; ובנוסף, כי המבקשת לא תמנע מהן לבצע פעולות אף כעת, וכי היא ממשיכה לשלם דמי שכירות. כן נטען, כי שוכרי המשנה השונים מעסיקים עשרות עובדים, וסגירת עסקיהם תהוה מכה קשה לכל הנוגעים בדבר. נטען, כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות עיכוב פינוי למרות שמדובר בעסק, ובין היתר, הנזק שיגרם למבקשת אם יינתן עיכוב, מיעוט הנזק שייגרם למשיבות במקרה כזה, היות הערעור קבוע למועד קרוב יחסית (דצמבר 2010); כן נטען כי המשיבות הטעו את בתי המשפט. לבסוף נטען, כי לערעור סיכויים טובים וכי מאזן הנוחות נוטה אל עבר המבקשת, אשר אם תפונה וייהרס הנכס, לא תוכל לשוב לעסקיה במקום.

הכרעה

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל מקום בו מתעוררות שאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מד' אמותיהם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) ובמובהק אין זה המקרה שלפנינו, למרות ניסיונותיה של המבקשת לטעון כן. אכן, המבקשת עותרת כי תיקבע "הלכת חריג" להלכה הרווחת בענין פינוי בתי עסק, במקום שאין זה מוצדק לפנות. ואולם, אין צורך לחדש הלכה - גם אם עיכוב פינויו של בית עסק ניתן במשורה, עדיין יתכנו מקרים חריגים כאלה, שייבחנו בכל מקרה לגופו, ועסקינן איפוא ביישום הלכה קיימת.

מעבר לכך, על פניו, ומבלי לטעת מסמרות, המשוכה שמציב הערעור בתיק דנא נראית גבוהה, שכן עיקרו מתבסס על קביעות עובדה ומהימנות. ודוק, אף אם "הטעו" המשיבות את בתי המשפט באשר למועד הצפוי למתן ההיתר (ומן החומר לפני אין עולה כי כך בהכרח קרה), עסקינן בהסכם בעל פה לשכירות לתקופה בלתי מוגדרת, והיה בידן לבקש את סיום השכירות ופינוי הנכס תוך זמן סביר, כפי שעשו; ואף אם יימשכו הליכי מתן ההיתר עוד זמן מה (והמבקשת, מאליו מובן, אינה יודעת גם היא כמה זמן יימשכו), קשה להלום כי לא יהא בידן לקבל את הנכס פנוי, ולהחל בעבודות המותרות על פי דין.

ו.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי אין בעצם הגשתו של ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין , וזכותו של הזוכה בדין ליהנות מזכייתו. נשוב לענין עיכוב ביצועו של פינוי נכס עסקי. זה יינתן במשורה, במקרים חריגים שבהם יקשה עד מאוד לפצות על נזקים העלולים להיגרם, והיד קפוצה יותר מאשר בדירות מגורים, מטבע הדברים; "והגם כי אין להקל ראש בהשלכותיו של פסק הדין על עסקיהם של המבקשים, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך" (רע"א 678/08 פרוספריטי פי. די. אם. איי.שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (לא פורסם), השופטת ארבל, פסקה 7 וההפניות דשם; ע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל (לא פורסם) (פסקה 5); רע"א 4135/06 פרוידיגר נ' אשכנזי (לא פורסם) (פסקה יב(1))). בענייננו, מדובר בנכס עסקי מובהק, ועל כך אין חולק. איני מקל ראש בקשיים שבפינוי למבקשת ולבאים מכוחה, אך היה למבקשת בנסיבות זמן להיערך, ואין זה מסוג המקרים ששורת הצדק זועקת לגביהם, גם אם יש בכך משום אי נוחות לה. אשר על כן, אין בידי להיעתר לבקשה (וממילא לעיכוב ביצוע ארעי שנתבקש עמה).