ת"א 35902-02-25 ת"א 35902-02-25

1.לפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר הגנה ביום 26.5.2026, וכן לעיכוב ביצועו. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובעים, בכלל כתבי הטענות והמסמכים שבתיק, ושבתי ועיינתי בפסק הדין ובהשתלשלות ההליך שקדמה לו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, ואולם זאת בכפוף לחיוב הנתבעת בהוצאות משמעותיות, אשר ייתנו ביטוי להתנהלותה הדיונית ולטרחה ולהוצאות שנגרמו לתובעים בעטיה. ואלו טעמיי: הרקע הדרוש להכרעה 2. התביעה הוגשה ביום 13.2.2025. בהמשך נקטה הנתבעת הליכים שונים במסגרת התיק, וביום 15.5.2025 הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. בהחלטת כב' השופטת ארד מיום 4.6.2025 נקבע כי כתב ההגנה יוגש בתוך 30 ימים ממועד ההכרעה בבקשת הסילוק. 3. כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין מיום 26.5.2026, במהלך בירורה של בקשת הסילוק ניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות להגיש מסמכים שנדרשו ממנה, לרבות אישור רפואי ותצהיר, אולם אלה לא הוגשו במועדים שנקבעו, אף לאחר שניתנו ארכות. בסופו של דבר, בהחלטה מיום 24.2.2026 נמחקה הבקשה לסילוק על הסף ונקבע כי על הנתבעת להגיש כתב הגנה עד ליום 26.3.2026. 4. משלא הוגש כתב הגנה, הגישו התובעים ביום 15.4.2026 בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. אף אז לא מוצה הדין עם הנתבעת. בהחלטה מיום 19.4.2026, לאחר שהתברר כי לא נמצאה אינדיקציה למשלוח החלטת כב' השופטת ארד מיום 24.2.2026 לכתובת הדוא"ל של הנתבעת, ניתנה לה, לפנים משורת הדין, הזדמנות נוספת ואחרונה להגיש כתב הגנה עד ליום 19.5.2026. ההחלטה נשלחה לכתובת הדוא"ל שמסרה הנתבעת ביום 23.4.2026. גם במועד זה לא הוגש כתב הגנה, וביום האחרון להגשתו הגישה הנתבעת בקשה נוספת להארכת מועד. 5. בפסק הדין מיום 26.5.2026 נדחתה בקשת הארכה. בפסק הדין עמדתי בהרחבה על התנהלותה הדיונית המצטברת של הנתבעת, על ההזדמנויות החוזרות שניתנו לה ועל כך שאין מדובר בתקלה חד-פעמית או באיחור נקודתי. כן ניתן משקל לכך שבקשת הארכה לא נתמכה בתצהיר, ולאסמכתאות שהציגו התובעים בדבר משלוח ההחלטה וקריאתה. לנוכח מכלול נסיבות אלה ניתן נגד הנתבעת פסק דין בהיעדר הגנה. במסגרת פסק הדין חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,101,469 ₪, בצירוף ריבית שקלית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, החזר אגרה בסך 13,768 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 60,930 ₪ כולל מע"מ. 6. עתה עותרת הנתבעת לביטול פסק הדין. לטענתה, בתמצית, נפלו פגמים בהמצאת ההחלטות ובאופן שבו ניתן פסק הדין; היא תושבת שווייץ, התקשתה לעקוב אחר ההליך ולהסדיר את ייצוגה, והבקשה להארכת מועד שהגישה ביום 19.5.2026 מלמדת כי לא זנחה את ההליך. לצד טענות אלה מעלה הנתבעת טענות לגופה של התביעה, ובכללן טענות ביחס לחבות האישית המיוחסת לה, למעמדה כערבה, לתוקפה ולהיקפה של הערבות, למועד פירעון ההלוואה וכן טענות הנוגעות לסמכות ולתניית השיפוט. 7. התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הבקשה הוגשה באיחור; התצהיר שצורף לה אינו תצהיר מפורט התומך בעובדות הנטענות; לא נפל כל פגם בפסק הדין; התנהלות הנתבעת לאורך ההליך מלמדת על זלזול בהחלטות בית המשפט; ואין בפיה הגנה ממשית מפני התביעה. לחלופין עתרו התובעים לכך שככל שפסק הדין יבוטל, יותנה הביטול בהפקדת מלוא סכום התביעה בסך 1,176,167 ₪ ובתשלום הוצאות בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. דיון והכרעה 8. תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מסמיכה את בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתנאים שייראו לו. כידוע, ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה יכול להיעשות בשני מסלולים: האחד, ביטול מחובת הצדק, מקום שבו נפל פגם היורד לשורשו של ההליך; והשני, ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. 9. לא מצאתי כי מתקיימת בענייננו עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. הנתבעת הייתה מודעת לקיומו של ההליך ואף נטלה בו חלק פעיל לאורך תקופה ממושכת. היא הגישה בקשות, הייתה מיוצגת בחלק מן התקופה, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף ובקשות להארכת מועדים, ובהמשך אף הגישה בעצמה בקשה נוספת להארכת המועד להגשת כתב ההגנה. לפיכך, אין מדובר במצב שבו פסק הדין ניתן נגד בעל דין שלא ידע על עצם קיומו של ההליך או שנשללה ממנו מלכתחילה האפשרות להשתתף בו. 10. אף לא מצאתי בבקשה שלפניי טעם לשנות מן הקביעות שנקבעו בפסק הדין בכל הנוגע להתנהלותה הדיונית של הנתבעת. הנתבעת לא קיימה מספר החלטות שיפוטיות, ניתנו לה אורכות והזדמנויות חוזרות, ואף לאחר שניתנה לה הזדמנות נוספת ואחרונה להגיש כתב הגנה לא עשתה כן. טענותיה באשר לידיעתה על החלטות בית המשפט מעוררות אף הן את אותם קשיים שעליהם עמדתי בפסק הדין. מכאן שסיבת המחדל, כשהיא נבחנת בפני עצמה, אינה פועלת לזכות הנתבעת. אדרבה, מדובר בשיקול בעל משקל ממשי לחובתה. 11. ואולם, בכך אין מסתיים הדיון בבקשה לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת מסלול זה נבחנים שני שיקולים מרכזיים: סיבת המחדל וסיכויי ההגנה. בפסיקה נקבע כי ככלל, לשאלת סיכויי ההגנה ניתן משקל רב יותר, וכי אין המבקש נדרש בשלב זה להוכיח כי הגנתו תתקבל בסופו של יום. עליו להראות כי בפיו הגנה אפשרית שאינה הגנת בדים וכי בירורה עשוי להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק הדין. ברע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני (9.2.2016) עמד בית המשפט העליון על שני מסלולי הביטול והבהיר כי ככלל הגישה לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר היא ליברלית, תוך אפשרות לרפא את הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד בשל המחדל הדיוני בדרך של פסיקת הוצאות. באותו עניין הורה בית המשפט העליון על ביטול פסק הדין אף לאחר שקבע כי התנהלות המבקש, אשר סירב לקבל לידיו את פסק הדין, עלתה כדי הפגנת זלזול בהליך השיפוטי, ואף שהבקשה לביטול הוגשה באיחור. בין השיקולים שנשקלו ניתן משקל לכך שהמבקש חויב בפיצוי בסכום של מיליוני שקלים מבלי שנשמעה עמדתו ביחס לנזק. בית המשפט איזן בין זכות הגישה לערכאות לבין ההתנהלות הדיונית הקלוקלת והפגיעה בבעל הדין שכנגד באמצעות התניית הביטול בתשלום הוצאות משמעותיות. גישה דומה עולה מרע"א 534/24 פלוני נ' פלוני (4.3.2024), שבו לא מצא בית המשפט העליון מקום להתערב בהחלטה לבטל פסק דין שניתן בהיעדר הגנה בתביעה בסכום משמעותי. באותו עניין ניתן משקל מרכזי לכך שטענות ההגנה הצריכו בירור ולכך שהותרת חיוב כספי ניכר על כנו, מבלי שנשמעו טענות הנתבע לגופן, עוררה קושי. כן הודגש כי מחדלים דיוניים ניתנים, במקרים המתאימים, לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. 14. אין משמעות הדברים כי התנהלותו של בעל דין לעולם לא תצדיק הותרת פסק דין שניתן בהיעדר הגנה על כנו. מקום שבו מדובר בהתעלמות מודעת מן ההליך, ובפרט כאשר לכך מצטרף היעדר טענת הגנה ממשית, עשוי משקלם המצטבר של השיקולים להוביל לדחיית בקשת הביטול. אלא שלאחר שעיינתי בטענות ההגנה שמעלה הנתבעת, איני סבורה כי ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי אין בפיה הגנה אפשרית. 15. התביעה נגד הנתבעת היא תביעה אישית בסכום משמעותי ביותר. פסק הדין מחייב אותה באופן אישי בסכום העולה על מיליון ₪, נוסף על הוצאות ושכר טרחת עורך דין. אין בסכום פסק הדין, כשלעצמו, כדי להצדיק את ביטולו, ואין בו כדי לפטור בעל דין מחובתו לקיים החלטות שיפוטיות ומועדים שנקבעו. עם זאת, היקפו של החיוב הוא שיקול רלוונטי במסגרת האיזון הכולל, מקום שבו קיימות טענות הגנה הטעונות בירור. 16. במקרה שלפניי מעלה הנתבעת טענות הנוגעות, בין היתר, לעצם חבותה האישית בגין חובה של הנתבעת 1, למעמדה הנטען כערבה, להיקף החבות ולמועד פירעון ההלוואה. התובעים מצדם חולקים על טענות אלה וטוענים כי הן עומדות בסתירה למסמכים ולהסכמות שבין הצדדים. איני נדרשת במסגרת הבקשה שלפניי להכריע במחלוקות אלה, ואף אין מקום לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי קבלתן בסופו של ההליך. השאלה בשלב זה מצומצמת יותר, האם מדובר בטענות שאינן הגנת בדים ואשר, אם תוכחנה, עשויות להשפיע על תוצאת ההליך. על שאלה זו מצאתי להשיב בחיוב. 17. בהקשר זה יש ליתן משקל גם לכך שהנתבעת לא נמנעה מלכתחילה מהעלאת טענות לגופה של התביעה. עוד ביום 15.5.2025 הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, שבה העלתה, בין היתר, טענות בדבר סמכות בינלאומית ותניית שיפוט זר. בהחלטה מיום 4.6.2025 אף נקבע כי כתב ההגנה יוגש בתוך 30 ימים ממועד ההכרעה בבקשת הסילוק. אמנם, בקשת הסילוק נמחקה לבסוף בהחלטה מיום 24.2.2026 בשל אי קיום החלטות בית המשפט, ואין בכך כדי לגרוע מחומרת התנהלותה הדיונית של הנתבעת לאחר מכן. ואולם, עצם הגשתה והטענות שהועלו במסגרתה הן חלק מן התמונה הכוללת ואינן מתיישבות עם מסקנה שלפיה הנתבעת ויתרה מלכתחילה על הגנתה או שאין בפיה כל טענה לגופה של התביעה. 18. בנסיבות אלה מתקיים מתח ממשי בין השיקולים הצריכים לעניין. מחד גיסא, סיבת המחדל והתנהלותה הדיונית המצטברת של הנתבעת פועלות באופן מובהק לחובתה; מאידך גיסא, טענות ההגנה שהעלתה, במובן הלכאורי הנדרש בשלב זה, היקפו המשמעותי של החיוב שהושת עליה והעיקרון שלפיו יש להעדיף, ככל שניתן, הכרעה במחלוקת לגופה לאחר שניתן לשני הצדדים יומם בבית המשפט, פועלים בכיוון ההפוך. החלטתי לא התקבלה ללא התלבטות. ואולם, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין ואיזנתי בין השיקולים הנוגדים ובהם חומרת מחדליה הדיוניים של הנתבעת והפגיעה שנגרמה לתובעים מזה, ומנגד זכות הגישה לערכאות, סיכויי ההגנה הלכאוריים, היקפו המשמעותי של החיוב והעדפת בירור המחלוקת לגופה מזה - הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לביטול פסק הדין. בנסיבות העניין, האיזון הראוי אינו בהותרת פסק דין המחייב את הנתבעת אישית בסכום העולה על מיליון ₪ על כנו, מבלי שטענות הגנתה התבררו לגופן, אלא בביטולו, תוך מתן ביטוי ממשי לחומרת המחדלים הדיוניים ולהוצאות שנגרמו לתובעים באמצעות חיוב משמעותי בהוצאות. 19. אין בתוצאה זו כדי לגרוע כהוא זה מן הקביעות בפסק הדין באשר להתנהלותה הדיונית של הנתבעת; אלא שלאחר בחינת השיקולים הנוספים הנדרשים בשלב זה, מצאתי כי אין באותם מחדלים, חמורים ככל שיהיו, כדי להצדיק בנסיבות העניין חסימת בירור הגנתה לגופה. התובעים נאלצו להתמודד לאורך תקופה ממושכת עם בקשות להארכת מועדים, עם אי קיום החלטות, עם בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, וכעת גם עם בקשה לביטולו. אין הצדקה כי הם יישאו בעלויות הנובעות מהתנהלות זו. בנסיבות אלה אין די בפסיקת הוצאות סמליות, ויש מקום לחיוב משמעותי אשר ישקף הן את הטרחה שנגרמה לתובעים והן את חומרת המחדלים הדיוניים. 20. התובעים עתרו, לחלופין, לכך שביטול פסק הדין יותנה בהפקדת מלוא סכום התביעה, בסך 1,176,167 ₪, וכן בתשלום הוצאות בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר ששקלתי את הדברים, לא מצאתי להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת מלוא סכום התביעה. תנאי מסוג זה, בשים לב להיקף הסכום ולכך שהמחלוקת הטעונה בירור נוגעת גם לעצם חבותה האישית של הנתבעת ולהיקפה, עלול להכביד במידה בלתי מידתית על האפשרות לברר את הגנתה לגופה. האיזון המתאים בנסיבות העניין ייעשה באמצעות פסיקת הוצאות משמעותיות. סוף דבר 21. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן נגד הנתבעת 2 ביום 26.5.2026, בכפוף לכך שהנתבעת תשלם לתובעים הוצאות בסך של 20,000 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו (פגרת החגים במניין הימים). הוצאות אלה נפסקות ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. ככל שהסכום האמור לא ישולם במלואו ובמועדו, יעמוד פסק הדין מיום 26.5.2026 על כנו, ללא צורך בהחלטה נוספת, אלא אם יורה בית המשפט אחרת. 22. עם ביצוע התשלום ובכפוף לו, ולאחר שהנתבעת תגיש אסמכתא בדבר תשלום ההוצאות, יבוטל פסק הדין. כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 יוגש בתוך 14 יום ממועד תשלום ההוצאות. עם הגשת כתב ההגנה יופנה התיק על ידי המזכירות למותב המטפל בו להמשך הנחיותיו בדבר ניהול ההליך. עד לחלוף המועד לביצוע התנאי שנקבע לעיל, יעוכבו הליכי הביצוע מכוח פסק הדין. המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים. לשימת לב המזכירות כי יש לשלוח ההחלטה לנתבעת לכתובת המייל אותה ציינה בבקשתה מיום 17.2.26 מאחר ואינה מיוצגת ואינה מתגוררת בארץ. תזכורת פנימית בעוד 30 ימים.