רע"א 534-24 רע"א 534-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.10.2023 (ע"ר 59888-05-23, השופטת נ' גרוסמן). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי מיום 19.3.2023 (ת"א 44847-08-22, השופטת א' מור-אל בסמכותה כרשמת).

2.מקורו של ההליך שבפני בתביעה כספית מיום 21.8.2022 שהגיש המבקש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בגין הפרת הסכמי הלוואה. המבקש העמיד את תביעתו על סך של כ-8.3 מיליון שקלים. בתמצית, המבקש, שהוא עורך דין, טען כי שימש כערב למספר הלוואות שנטל המשיב, וכי בשל כך נגרמו לו נזקים כבדים, בין השאר לאחר שנאלץ לממש נכס מקרקעין שהיה בבעלותו והועמד כבטוחה להבטחת החזר החובות על-ידי המשיב.

3.ביום 19.11.2022, לאחר שהמשיב לא הגיש כתב הגנה במועד, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה וחייב את המשיב לשלם למבקש את מלוא סכום התביעה, בתוספת ריבית והצמדה, וכן הוצאות משפט בסך של 50,000 שקלים.

4.ביום 23.1.2023 המשיב הגיש בקשה לביטול פסק הדין הנזכר. המשיב טען כי לא ידע על קיומו של כתב התביעה מאחר שזה לא הומצא לו אלא לכתובת המגורים של הוריו. המשיב הדגיש כי המבקש ידע שהוריו של המשיב לא יעבירו אליו את כתב התביעה. בנוסף, המשיב טען כי גם סיכויי הגנתו מצדיקים את קבלת הבקשה.

5.בתגובתו מיום 28.2.2023 טען המבקש כי יש לדחות את בקשתו של המשיב לביטול פסק הדין, שכן לטענתו כתב התביעה הומצא למשיב כדין. בהקשר זה צוין כי כתב התביעה נשלח לכתובתו הרשומה של המשיב במשרד הפנים מספר פעמים ללא מענה, וכי לאחר מכן כתב התביעה נמסר לאחיו של המשיב. עוד טען המבקש כי המשיב הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין באיחור, וכי התצהיר שצורף לה לא נחתם כדין. עוד טען המבקש כי טענותיו של המשיב באשר לסיכויי הגנתו אינן מבוססות.

6.ביום 13.3.2023 התקיים בבקשה דיון, שבמהלכו ניתנה למבקש הזדמנות לחקור את המשיב. ביום 19.3.2023 הורתה רשמת בית המשפט המחוזי על ביטולו של פסק הדין. בהחלטה נקבע כי אמנם כתב התביעה הומצא למשיב כדין, והבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה על-ידו באיחור. עם זאת, נקבע כי המשיב הרים את הנטל להוכיח שטענות ההגנה שלו מצריכות בירור. בהקשר זה ציינה רשמת בית המשפט המחוזי כי "קשה להותיר על כנו פסק דין בסכום כה משמעותי, כשמעליו מרחפת עננה העולה כדי תחושה ממשית שהוצגה תמונה חלקית". בסיכומו של דבר, נקבע כי אין בפגמים הדיוניים שנפלו מצדו של המשיב כדי למנוע ממנו להשמיע את טענותיו במסגרת בירורו של ההליך. על כן, הבקשה לביטול פסק הדין התקבלה בכפוף לחיובו של המשיב בהוצאות בסך של 15,000 שקלים.

7.ביום 23.5.2023 המבקש הגיש ערעור על החלטה זו, ובו טען כי שגתה רשמת בית המשפט המחוזי בכך שקיבלה את הבקשה לביטול פסק הדין, נוכח הפגמים הדיוניים שנפלו בהגשתה. כן טען המבקש כי סיכויי הגנתו של המשיב קלושים.

8.בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, אף מבלי שהתבקשה תשובה, בתוקף סמכותו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בית המשפט המחוזי עמד על כך שהחלטה על ביטול פסק דין בהיעדר הגנה היא החלטה בעלת אופי דיוני מובהק שביחס אליה מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בהחלטה שהתקבלה בהתאם לאמות המידה החלות על ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה מירב המשקל ניתן לסיכויי ההגנה, ואילו למחדלים שנפלו בהתנהלותו של מבקש הביטול ניתן לתת ביטוי באמצעות פסיקת הוצאות. לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין את סכום התביעה הגבוה כטעם נוסף לדחיית הערעור, והדגיש כי הותרת פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ושסכום החיוב בו עולה על שמונה מיליון שקלים מעוררת אי-נחת.

9.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובה חוזר המבקש על עיקרי טענותיו.

10.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, מאחר שזו אינה עומדת באמת המידה המצמצמת לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 5896/22 חפאג'ה נ' כהן, פסקה 10 (13.9.2022)). הבקשה אינה מעלה לדיון שאלה עקרונית, ולמעשה נסבה כל כולה על יישום ההלכה בדבר ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה על עניינם הקונקרטי של הצדדים. כמו כן, לא מצאתי כי היא מעלה חשש לעיוות דין, כאשר מביאים בחשבון גם את סכום החיוב שבמחלוקת. אף לגופם של דברים, לא התרשמתי שנפל פגם בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות, בפרט בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות (ראו והשוו: רע"א 2875/22 עווד נ' רשות הפיתוח מחוז ת"א, פסקה 9 (21.9.2023)).

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.