רע"א 568-24 רע"א 568-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.9.2023 (ע"ר 37900-09-23, השופטת ת' אברהמי). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי מיום 5.6.2023 (ת"א 44847-08-22, השופטת א' מור-אל בסמכותה כרשמת).

2.העובדות וההליכים העומדים בבסיסה של הבקשה פורטו בהחלטתי מיום 4.3.2024 (רע"א 534/24, להלן: ההחלטה הקודמת)) ועל כן יוצגו להלן באופן תמציתי בלבד.

3.מקורו של ההליך בתביעה כספית שהגיש המבקש כנגד המשיב לבית המשפט המחוזי ביום 21.8.2022 על סך של למעלה מ-8 מיליון שקלים.

4.לאחר שהמשיב נמנע מהגשת כתב הגנה במועד, המבקש הגיש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, וזו התקבלה על ידי רשמת בית המשפט המחוזי ביום 19.11.2022. רשמת בית המשפט המחוזי קבעה כי כתב התביעה הומצא למשיב כדין, אך חרף זאת לא הוגש מטעמו כתב הגנה. בהתאם לכך, פסקה רשמת בית המשפט המחוזי לזכותו של המבקש את מלוא הסעד שהתבקש בתביעה בתוספת הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט בסך של 50,000 שקלים. ביום 23.1.2023 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, וביום 13.3.2023 התקיים דיון בבקשה זו שבו נשמעו טענותיהם של הצדדים בעניין.

5.ביום 19.3.2023 רשמת בית המשפט המחוזי נעתרה לבקשה לביטול פסק הדין (להלן: ההחלטה מיום 19.3.2023), בכפוף לכך שהמשיב ישלם למבקש הוצאות משפט בסך 15,000 שקלים. זאת, בשל מחדליו של המשיב אשר נמנע מהגשת כתב הגנה במועד, כמו גם מהגשת הבקשה לביטול פסק הדין בזמן, בהתחשב במועד שבו הומצא לו כתב התביעה. עוד נקבע בהחלטה מיום 19.3.2023 כי ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים וכתב הגנה יוגש 15 ימים לאחר מכן. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 23.5.2023 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה ביום 1.10.2023 (ע"ר 59888-05-23 השופטת נ' גרוסמן). כמו כן, המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, אשר נדחתה על-ידי בהחלטה הקודמת.

6.ביום 19.4.2023, בטרם חלף המועד לתשלום ההוצאות, ביקש המשיב ארכה לצורך כך. בתגובתו מיום 20.4.2023 הסכים המבקש למתן הארכה, ובהתאם לכך, בו ביום הורה בית המשפט המחוזי על מתן ארכה של 30 ימים למשיב לתשלום ההוצאות. ביום 21.5.2023, המועד האחרון לתשלום ההוצאות, הודיע בא-כוח המשיב למבקש כי יידרש לארכה נוספת בשל תקלה טכנית, אך האחרון לא הסכים לכך.

7.נוכח האמור, ביום 22.5.2023 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה שבמסגרתה עתר להורות כי בהתחשב בכך שהמשיב לא שילם את ההוצאות, פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה עומד בתוקפו. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי למשיב להגיש תגובה לבקשה בתוך 7 ימים. לבסוף, ביום 29.5.2023, שילם המשיב את הוצאות המשפט וביקש ארכה נוספת של 30 ימים להגשת כתב הגנה מטעמו.

8.בתגובתו מיום 5.6.2023 טען המבקש, בעיקרו של דבר, כי מאחר שלא שולמו הוצאות המשפט במועד הנדרש לכך, היה על רשמת בית המשפט המחוזי לקבוע כי פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה עומד בתוקפו. כמו כן, המבקש התנגד למתן ארכה נוספת למשיב להגשת כתב הגנה מטעמו. בהחלטתה מאותו יום קבעה רשמת בית המשפט המחוזי כי על אף האיחור בתשלום ההוצאות, אין להותיר את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה על כנו. זאת, בשים לב לכך שפסק הדין עוסק בחיוב בסך של למעלה מ-8 מיליון שקלים, כך שהותרתו על כנו תהיה בלתי מידתית. בהתאם לכך הורתה רשמת בית המשפט המחוזי על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, ועל הארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעם המשיב עד ליום 25.6.2023. להשלמת התמונה יצוין כי המשיב הגיש את כתב ההגנה מטעמו במועד האמור.

9.ביום 18.9.2023 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו. בערעור נטען כי בשל התנהלות המשיב, אשר לא שילם במועד את ההוצאות שבהן חויב, היה על רשמת בית המשפט המחוזי לקבוע כי פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה עומד בתוקפו. כן נטען כי לא היה מקום להעניק למשיב ארכה נוספת להגשת כתב ההגנה מטעמו.

10.ביום 19.9.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בית המשפט המחוזי ציין כי מתן ארכה לתשלום הוצאות או להגשת כתב הגנה הם נושאים המצויים בליבת שיקול דעתה של רשמת בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין נקבע כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתה. בית המשפט המחוזי ציין כי אף לגופם של דברים החלטתה של הרשמת מקובלת עליו. זאת, בין היתר, מן הטעם שהותרת פסק הדין על כנו מבלי שנשמעו טענותיו של המשיב ביחס לסכום כה משמעותי אינה מידתית.

11.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש חוזר על הטענות שהעלה במסגרת הערעור. המבקש מוסיף כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענות שהעלה בערעור, ובמובן זה, לשיטתו, הדיון בבקשה חורג מנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים.

12.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיב, וזאת לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". על אף טענותיו של המבקש בעניין זה, התרשמתי כי הבקשה אינה חורגת מנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים ולא מעלה כל שאלה עקרונית (ראו: רע"א 5896/22 חפאג'ה נ' כהן, פסקה 10 (13.9.2022)). לא התרשמתי כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיו של המבקש, אלא בחן את הערעור ומצא כי לא נפל פגם בשיקול דעתה של הרשמת. כמו כן, לא למותר לציין, כי גם מעיניי לא נעלמו מחדליו של המשיב אשר סביבם נסובה הבקשה דנן. עם זאת, לא מצאתי כי יש בדחיית הבקשה לרשות ערעור כדי לגרום למבקש עיוות דין, כפי שהבהרתי גם בהחלטה הקודמת (שם, בפסקה 10).

13.סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.