פרטי ההליך
לפני
כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין
תובע
חיים צוף
נגד
נתבעת
עדי לרר
ב"כ התובע, עו"ד ירון אלכאוי, עו"ד עמית פרץ
ב"כ הנתבעת, עו"ד יורם מושקט, עו"ד אוריין אשכולי יהלום
פסק דין
תביעה לפיצוי בסך 316,772 ש"ח מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"). א. רקע ברקע הסכסוך בעלות משותפת של החברות איירפורט סיטי בע"מ וא.פ.צ השקעות בע"מ (להלן: "איירפורט", "א.פ.צ") בחניון כיכר אתרים בתל אביב (להלן: "החניון"). השותפות בחניון הוסדרה בהסכם שיתוף שנערך ונחתם בפתח תקווה ביום 11.8.2021 (נספח 1 לתצהיר התובע), לאחר שחברת א.פ.צ זכתה במכרז לרכישת הזכויות במקרקעין בהם מצוי החניון, והתקשרה עם איירפורט למכירת 50% מזכויותיה במקרקעין. התובע, תושב הולנד, הוא בעל שליטה בעקיפין באיירפורט ויו"ר הדירקטוריון (ראו הסבר התובע בחקירתו, פרוט' עמ' 2 ש' 2-10). במועדים הרלוונטיים הנתבעת כיהנה כסמנכ"לית כספים בחברת א.פ.צ. מר ספי צביאלי הוא בעל השליטה בא.פ.צ (להלן: "מר צביאלי"). לשלמות התמונה יצוין כי בין החברות השותפות התגלעו מחלוקות עסקיות וכספיות קודמות בנוגע לניהול החניון, אשר התבררו בהליך בוררות ממושך בפני כבוד שופט בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' יורם דנציגר, בו העידו הן התובע והן הנתבעת. (להלן: "הליך הבוררות"). בתחילת שנת 2024 ניתן פסק הבוררות. לטענת הנתבעת בתצהירה, גם לאחר סיום הליך הבוררות נותרו מחלוקות כספיות בין החברות עם היתכנות להליכים משפטיים נוספים, בהם היא צפויה להעיד, ולכן, לטענתה, תביעה זו הוגשה ממטרה אסטרטגית. לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ביום 7.10.2023, ופינוי תושבי הדרום למלונות במרכז הארץ. ביום 13.10.2023 פנו נציגי עיריית תל אביב בבקשה לאפשר למפונים לחנות בחניון ללא תשלום. בעקבות פנייה זו, החלו חילופי דברים מתוחים בין מנהלי החברות השותפות לגבי תנאי מתן החניה חינם ואופן תפעול ההסדר מול הרשויות, והוסכם כי החל מ- 13.10.2023 תינתן למפוני יישובי הדרום האפשרות לחנות בחניון ללא תשלום. לאחר כשבועיים החלו התכתבויות בדוא"ל בנוגע להמשך מתן האפשרות למפונים לחנות בחניון ללא תשלום, ואלה עומדות במוקד התביעה. ב. טענות הצדדים ב(1) טענות התובע לטענת התובע, חברת א.פ.צ. חזרה בה מהסכמתה לאפשר למפוני הדרום להמשיך לחנות בחניון ללא תשלום בטענה שמלונות ועסקים אחרים מקבלים תמורה בגין שירותים שהם מעניקים למפוני הדרום. לטענתו, ניסיונות איירפורט לשכנע את א.פ.צ להסכים להארכת ההסדר בחודשיים נוספים נדחו על ידי א.פ.צ. לטענת התובע, ביום 5.11.2023 שלחה הנתבעת הודעת דוא"ל בה כתבה: "הניסיון הנואש שלכם לייצר מריבה מכל דבר, ולנסות להרוויח יחסי ציבור, תוך השמצת שמו של ספי ושמה של אפצ מגוחך. יש לזכור כי להבדיל מכם ספי חי בישראל, משלם מיסים (והרבה) בישראל, וילדיו משרתים בצה"ל. לעומתו אתם גם לא נמצאים פה, וגם עוסקים שנים בהתחמקות מתשלום מס בישראל". ההודעה נשלחה לנמענים רבים. לטענת התובע, בין הנמענים עובדים ונותני שירותים של איירפורט, שלושה עו"ד המייצגים את א.פ.צ. בהליך הבוררות, מר צביאלי, עובדת נוספת בא.פ.צ, ועורכי דין המייצגים את התובע בהליך כאן. לטענת התובע, הודעה זו היא פרסום לשון הרע אודותיו. (להלן: "הפרסום הראשון", נספח 1 לכתב התביעה). לטענת התובע, כתוצאה מסירוב א.פ.צ. הסדר החניה ללא תשלום פסק ביום 5.11.2023. לטענת התובע, ביום 14.11.2023 פנתה גב' חן להב, מנהלת החניון מטעם איירפורט, בדוא"ל למר צביאלי ונמנעים נוספים, לאישור בקשת עיריית שדרות לרכישת מנויים במחיר מופחת עבור מפוני העיר שדרות (נספח 6 לכתב התביעה). הנתבעת השיבה בהודעת דוא"ל בה כתבה, בין היתר, את הדברים הבאים: "1. סירבתם לתת חניה בחינם לתושבי הדרום בכלל, ונאלצנו להתאמץ מאוד ולפעול בכל דרך, לרבות משפטית עד שכפינו עליכם לאשר את החניה בחינם עד כדי איום בפניה לבורר, שרק אז הואלתם להשיב לפנייתנו – מצ"ב התכתובות בנושא .... 5. לא נוכל לאשר את המחירים שאת מציינת. מוצע, שטוב ליבך השופע יופנה לבעלי החברה, מר קובי מימון ומר חיים צוף, שלעומתנו, גם לא נמצאים פה, וגם עסוקים שנים בהתחמקות מתשלום מס בישראל, בין באמצעות העתקת מקום מושבו של קובי למקלט בגיברלטר, ובין בספירת הימים קפדנית של חיים בישראל. ..." ההודעה נשלחה לנמענים רבים. לטענת התובע, בין הנמענים מר יהודה חזן מעיריית שדרות, מר אלי לוי מעיריית תל אביב, עובדים ונותני שירותים של איירפורט, ארבעה עורכי דין המייצגים את א.פ.צ. בבוררות נגד איירפורט, ומר צביאלי. לטענת התובע, הודעה זו היא פרסום לשון הרע אודותיו. (להלן: "הפרסום השני", נספח 1 לכתב התביעה). לטענת התובע, הפרסומים הנ"ל נועדו להשפיל אותו, לבזותו, ולפגוע בעסקו ובקשרי עבודתו עם עיריית תל אביב. לטענתו, אין אמת בדברים. לטענתו, הסכים מהרגע הראשון למתן חניה חינם למפוני הדרום ואף פעל לשכנע את א.פ.צ להסכים להארכת ההסדר. כמו כן, לטענתו, אינו מתחמק מתשלום מיסים בישראל, ומשלם את מלוא המיסים המתחייבים מפעילותו בישראל. לטענת התובע, יש בפרסומים כוונה לפגוע, ולכן הוא זכאי לכפל פיצוי בגין כל אחד מהפרסומים בסך 158,386 ש"ח על פי הקבוע בחוק. בהתאם, תבע בגין שני הפרסומים 316,772 ש"ח. ב(2) טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, התובע מנסה להלך עליה אימים אישית ברקע ההליכים המשפטיים בין החברות, ולמעשה מדובר בתביעת השתקה שמטרתה להרתיעה. הנתבעת טענה כי בהסכם השיתוף בין החברות קיימת תניית בוררות הרלבנטית לתביעה זו, היות שהפרסומים נושא התביעה עוסקים ישירות באופן מימוש הסכם השיתוף. לטענת הנתבעת, היעדרות התובע מישראל ורצונו לא לשלם מלוא המיסים בישראל על רקע ספירת ימים הם נושאים שעלו באופן ישיר בבוררות, ועל כן הם פרסומים שאינם מקימים עילת תביעה על פי סעיפים 13(7) ו- 13(11) לחוק איסור לשון הרע. הנתבעת צרפה פרוטוקול מתוך הליך הבוררות אשר לטענתה מוכיח זאת (נספח 2 לכתב ההגנה). לטענתה, המילים "סירבתם לתת חניה בחינם לתושבי הדרום", שנכתבו בפרסום השני כוונו לגב' חן להב ומר קובי מימון, בעניין החלטת איירפורט בה התובע מחזיק לכאורה. ולכן, לגבי פרסום זה אין יריבות עם התובע. הנתבעת טענה כי אף במכתב ההתראה של התובע אשר קדם לתביעה (נספח 2 לכתב התביעה), לא הוזכרו מילים אלה. לדעתה, מר קובי מימון, שלא הגיע לישראל מזה כ- 10 שנים, שלח את התובע לשמש תובע מטעמו. לטענתה, המילים "ספירת הימים הקפדנית של חיים בישראל" בפרסום השני אינם לשון הרע, משום שהם מתייחסים לתכנון המס של התובע – אם התובע שוהה למעלה מ- 183 יום מחוץ לישראל הוא לא משלם את המס בגין רווחיו בישראל. גם מילים אלה לא הוזכרו במכתב ההתראה של התובע שקדם לתביעה (נספח 2 לכתב התביעה). עוד לטענת הנתבעת, צו לפרסום התנצלות אינו בסמכות בית המשפט, כאמור בפסיקה. הנתבעת ציינה בקשר לתיאור העובדתי שהובא על ידי התובע כדלקמן: הנתבעת הבהירה כי בהודעת דוא"ל מיום 13.10.2023 השתמש מר צביאלי במילים חריפות נגד מר קובי מיימון, הבעלים של איירפורט, על רקע העדר תשובה מצד איירפורט לבקשת א.פ.צ לאפשר חניה חינם למפוני הדרום. למחרת, בהעדר תשובה, כתב ב"כ א.פ.צ לב"כ איירפורט כי בהעדר מענה תפנה א.פ.צ לבורר, ורק אז התקבלה תשובה מאיירפורט כי היא מסכימה למתן חניה חינם למפונים. לטענת הנתבעת, משהחלו המדינה ועיריית תל אביב לממן את שהיית המפונים במלונות, א.פ.צ ביקשה כי יבוצע תשלום מופחת בגין החניה בחניון, ושתתואם פגישה עם עיריית תל אביב. ביום 2.11.2023 שלחה מנהלת החניון מטעם איירפורט, גב' חן להב, הודעת דוא"ל מתריסה למר צביאלי בתפוצה רחבה בה, לטענת הנתבעת, הציגה את מר צביאלי כשקרן, ולמחרת בהודעת דוא"ל מיום 3.11.2023, התובע כתב לאותה תפוצה כי הוא מבקש שהחניה תעשה ללא תשלום על מנת "לשדר סולידריות". לטענת הנתבעת, ביום 5.11.2023 השיבה לאותן הודעות כמנהלת הכספים בא.צ.פ, כי המדינה והעיריה משלמות למלונות ולגורמים אחרים, והתייחסה להטפת המוסר מהתובע שאינו חי בישראל. לטענתה, התובע, באמצעות נציגיו, העביר את התכתובת לפרסום בתקשורת (נספח 3 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, איירפורט הייתה נדיבה למראית עין ועל חשבונה של א.פ.צ, הן כדי לפגוע בא.פ.צ והן כדי לקבל את אהדת עיריית תל אביב עמה יש לאיירפורט מספר מחלוקות בקשר לפרויקטים אחרים בעיר, כגון התחנה המרכזית החדשה ומגדל שרונה. לטענת הנתבעת, עומדות לה ההגנות הבאות: הגנת אמת הפרסום מכוח סעיף 14 לחוק עת הפרסום אמת והיה בו עניין ציבורי נוכח ההשתלחות בחברה בה הנתבעת עובדת ובבעל החברה. הגנת הבעת הדעה מכוח סעיפים 15(2), 15(4), 15(6), 15(10) לחוק. עוד לטענתה, התובע נקט בהסתכנות מרצון ויש לו אשם תורם בשיעור 100% כשחשף עצמו מרצונו למצב הדברים נושא התביעה, כאמור בסעיפים 5 ו- 68(א)(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. ג. כתב התשובה התובע השיב כי האמרה, לפיה התובע מתחמק מתשלום מסים, היא לשון הרע. לטענתו, הנתבעת כיוונה את הפרסום כלפיו בהיותו בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון של איירפורט. עוד טען כי הפרסום אינו אמת, שכן התובע משלם מלוא המיסים החלים עליו הן בישראל והן בהולנד, וכי הסכים למתן חניה חינם, ואף פעל לשכנע את א.פ.צ להאריך את ההטבה. ממילא, לטענת התובע, לא מדובר בעניין ציבורי. לטענתו, אין רלוונטיות לסעיפים 13(7) ו- 13(11) לחוק. ראשית, כי עיקר לשון הרע נעוץ באמירה כי התובע מתחמק מתשלום מיסים, ושנית, כי הנתבעת לא ציינה בפרסומים כי הדברים הם חזרה גרידא על דברים שנאמרו בהליך הבוררות. לטענת התובע, לא עומדת לנתבעת הגנת הבעת דעה משהדברים אינם מצטיירים כך. עוד טען התובע כי תניית בוררות לא חלה בענייננו, שכן הצדדים אינם צד לתניית הבוררות שנכללה בהסכם השיתוף בין החברות. לטענתו, הסכם השיתוף נועד להסדיר את הטיפול במקרקעין המשותפים ולא את עניין התובענה דנן. לטענת התובע, הליך הבוררות הסתיים בפסק בוררות שניתן ביום 19.2.2024, שאף יושם על ידי הצדדים, ואין הליכים משפטיים תלויים או צפויים בין החברות. לכן, אין לקבל את הטענה בדבר תביעת השתקה. ד. עדים התובע והנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם הנתבעת העיד (ללא תצהיר) מר דניאל דולב, עיתונאי שהשתתף בכתבה בשם "מסמכי פנדורה" שפורסמה ב- 13.10.2021 באתר השומרים ובעיתון דה מרקר. שלושת העדים העידו בדיון ההוכחות. ה. דיון ה(1) מבוא כנקבע על ידי כבוד השופט (כתוארו אז) י' עמית בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך, פס' 5-6 (8.2.2012) (להלן: "עניין אילנה דיין"), תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כדלקמן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים. ה(2) פרסום סעיף 2 לחוק קובע: "(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות – (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע." אין מחלוקת שהפרסומים נשלחו בתפוצה רחבה בדואר אלקטרוני. לכן, הם עונים להגדרת "פרסום" כאמור בסעיף 2 לחוק. ה(3) האם הביטויים הם לשון הרע? סעיף 1 לחוק קובע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;" על פי הפסיקה, המבחן על פיו נקבע אם הפרסום הוא לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי, במסגרתו יבחן בית המשפט את האופן בו יבין את הפרסום האדם הסביר. בית המשפט נדרש לבחון את הפרסום בכללותו, בהתחשב בהקשר הכולל בו נאמרו הדברים, ועליו להימנע מפירוקו של הפרסום לגורמים, מבדיקה דקדקנית, ומניתוקם של המילים מהקשרם הכולל. (עניין אילנה דיין, פס' 83-84 עמ' 437, לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו דאז) א' ריבלין). להבנת הקשר הפרסומים יובאו להלן חילופי הדברים בין הצדדים, כפי שעלו מחומר הראיות (נספחים 2-8 לתצהיר התובע). הפרסום הראשון בהודעת דוא"ל מיום שישי 13.10.2023 שעה 20:02 כתב מר צביאלי לתובע, למר קובי מיימון מבעלי איירפורט (להלן: "מר מיימון"), ולידיעת נמענים נוספים, ביניהם ב"כ הצדדים, עובדים מהחברות והנתבעת: "קובי, אני מבין שבגיבאלטר אתה לא מרגיש את זה, אבל מדינת ישראל במלחמה, ואין שום סבלנות לנצלנות. לא יכול להיות שתושבי הדרום לא יכולים לחנות בחינם אצלנו בחניון. כל עסק שמכבד את עצמו תורם לתושבי הדרום, וכך גם אנחנו צריכים לנהוג. תן לתושבי הדרום לחנות אצלנו בחינם!!!" למחרת, 14.10.2023 שעה 17:19, כתב ב"כ א.פ.צ לב"כ איירפורט ולידיעת נמענים נוספים (מוצג ת/1): "שלום ירון, אנחנו מקווים שהכול בסדר אצלך ואצל הצוות בימים קשים כאלה. ברור לכולם שפתיחת החניון ללא תשלום לתושבי הדרום כפי שהוצע היא פעולה חשובה ביותר. אנחנו בטוחים שגם אתם וגם אנשי איירפורט מסכימים לכך. עם זאת ספי מסר שלא התקבל מענה לפנייתו בנדון. אנחנו מציעים לשים לרגע בצד את כל המחלוקות בין הצדדים ולקדם את העניין במהירות. נודה לך אם תבדוק מול איירפורט את העניין ותעדכן אותנו שהחניון ייפתח ללא תשלום עבור תושבי הדרום. אם הצדדים מתקשים לתקשר ביניהם בענין הפרטים, אנחנו כאן כדי לעזור. אנחנו בטוחים שמדובר בקצר בתקשורת, אבל לנוכח הדחיפות וחשיבות הענין נבקש לקבל תשובה מטעם איירפורט בהקדם, על מנת שניתן יהיה במידת הצורך (ואנחנו מקווים ומאמינים שלא יהיה בכך צורך), לפנות לבורר מחר בבקשה מתאימה. בברכה ובתקווה לימים טובים יותר, שחר" בהמשך אותו יום, 14.10.2023 שעה 22:33, השיבה גב' חן להב, מנהלת החניון מטעם איירפורט (להלן: "גב' להב"), למר צביאלי: "ספי שלום, קבוצת אירפורט סיטי נרתמת לסיוע ותמיכה בתושבי הדרום ובעורף הלחימה. במסגרת כך בשיתוף פעולה עם עיריית תל אביב כבר בבוקר יום שישי 13.10.2023 איירפורט סיטי ויתרה על חלקה בהכנסות ואישרה באופן מידי הנחת 50% ממחירי החניון למפוני יישובי הדרום בכפוף להצגת המסמכים הנדרשים. באשר לחלקה של א.פ.צ הפנינו את עיריית תל אביב לקבל את אישורך. ובכן ברור כי פנייתך להלן מערב יום שישי (13.10.2023 אתמול בערב) נשלחה אלינו בעקבות פניית עיריית תל אביב שכאמור אנחנו הפנינו אליך. למרבה הצער גם בימים אלו בחרת לעשות שימוש בזוי במצב הביטחוני של המדינה תוך ניצול ציני לרגשותיהם של מפוני יישובי הדרום בניסיון מגושם לשרת את האינטרסים האישיים שלך בהליך הבוררות. נוכח האמור ולאור הסכמתך עדכנו הערב את עיריית תל אביב כי מפוני יישובי הדרום יוכלו להנות מהנחה נוספת ע"ס 50% נוספים מחלקה של אפצ ולהשתמש בשירותי החניון ללא תשלום. בשורות טובות" ביום 15.10.2023 שעה 14:10 השיב מר צביאלי לגב' להב ולידיעת נמענים נוספים, בהם ב"כ הצדדים, עובדים מהחברות, הנתבעת והתובע: "חן, האמור במייל שלך הפוך מהמציאות. בניגוד לטענתך אנחנו רצינו שהכניסה תהיה חינם ולא כמו שכתבת. אבל העיקר שבסוף העניין סודר. שתהינה בשורות טובות לעם ישראל." בהודעת דוא"ל מיום 30.10.2023 כתבה הנתבעת לגב' להב, למר מיימון, ולידיעת אותם הנמנעים מהדוא"ל האחרון של מר צביאלי מיום 15.10.2023: "חן וקובי שלום רב, נוצרה סיטואציה קצת לא הגיונית. כל בתי המלון בסביבתנו מלאים עד אפס מקום במפונים מאיזור הצפון. בתי המלון מקבלים מהמדינה (משרד התיירות) ומעיריית תל אביב תשלום מלא בגין שיכון המפונים סך שנע בין 600-900 ש"ח לילה לחדר (לפי סוג המלון)+ כ-150 ש"ח לכל ילד נוסף בחדר. בנסיבות אלה, ולאחר שנתנו תקופה מסויימת של חניה בחינם למפונים, נראה שאין היגיון שגם אנחנו לא נקבל מהמדינה או מהעירייה תשלום בגין השימוש במתקן. נזכיר כי למשל, עד אתמול, העירייה לא פתחה בחינם את חניון "גן לונדון" הסמוך שבבעלותה למפונים. בנסיבות אלה פנינו בימים האחרונים לעירייה בניסיון להגיע להסדר עם העירייה לשימוש בחניון עבור המפונים לחודשיים הקרובים וזאת תמורת תשלום מסוים שייקבע. אלא שלהפתעתנו נציגי העירייה טענו שאין כל סיבה להגיע להסדר כלשהו, הואיל ומנכ"ל נצבא הודיע להם שנצבא מוכנה להמשיך בהסדר החינמי ללא מגבלה. אנחנו איננו מוכנים להמשיך בהסדר שכזה. תרמנו את חלקנו בשמחה בשלושת השבועות האחרונים, ונראה שאם כל שאר בעלי הנכסים (כמו בתי המלון) מקבלים מהמדינה ומעיריית תל אביב תשלומים והכנסות הגבוהים אפילו מחודשי החורף בשנה רגילה (ללא מלחמה) ובשיעורי תפוסה של כ-100%, הגבוה מחודשים מקבילים אילו, אין סיבה שאנחנו לא נקבל תשלום, אפילו חלקי. בנסיבות אלה, ובהעדר סיכום אחר עם העירייה שיאושר על ידנו מראש, אנחנו דורשים להודיע לעירייה כי לא נסכים להמשיך להעמיד את החניון בחינם ללא תמורה, וכי בהעדר הסדר נחזיר את המחירון למצב הרגיל. אם תקבעו פגישות/שיחות בין איירפורט לעירייה/משרד התיירות בכדי להגיע לסיכום אחר אנא תזמנו אותנו בכדי לחסוך זמן ונוכל לקבל החלטות ללא עיכוב בניסיון להגיע להסדר בעניין השימוש בחניון עבור המפונים. בברכה, עדי" בהודעת דוא"ל נוספת מיום 1.11.2023 הנתבעת כתבה לגב' להב, מר מיימון, ולידיעת אותם נמנעים מהודעת הדוא"ל הקודמת: "חן וקובי שלום, התעלמותכם הבוטה מפנייתנו תוך כדי שאתם מקבלים החלטות על דעת עצמכם ופועלים בחוסר סמכות בכדי לפגוע בחניון בכדי לשרת אינטרסים של איירפורט הינו חמור ביותר. התנהגות זו גורמת נזק בעסקה המשותפת שאתם תשאו באחריות עליהם. כידוע אין למנכל נצבא סמכות להחליט שפותחים את החניון בחינם. למעשה הסתבר לנו כי מנכ"ל נצבא הודיעו לעירייה את אשר הודיעו בשביל ליצר סימפטיה לטובת קבלת הטבות בפרויקטים אחרים כמו תחנה מרכזית ומלון שרונה לדוגמא. התנהגות שכזו אינה מקובלת עלינו. בהעדר הסכם עם המדינה/עיריית תל אביב שיערך בשיתוף איתנו ויאושר על ידנו, אנו דורשים את החזרת המחירון הרגיל של החניון החל מיום ראשון הקרוב. בשורות טובות" בהודעת דוא"ל מיום 2.11.2023 השיבה גב' להב למר צביאלי, ולידיעת אותם נמענים ונמענים נוספים, ביניהם ב"כ ועובדי החברות, התובע והנתבעת: "ספי שלום רב, ההודעה האחרונה שלכם ממחישה שוב את העובדה שאין גבול לציניות וליכולת שלך לעוות עובדות, להפר הסכמים ולהמציא סיפורי מעשיות. ביום 13.10.2023 שלחת מייל מתריס שבו כתבת (בין היתר) "מדינת ישראל במלחמה ואין שום סבלנות לנצלנות לא יכול להיות שתושבי הדרום לא יכולים להחנות בחינם אצלנו בחניון כל עסק שמכבד את עצמו תורם לתושבי הדרום וכך גם אנחנו צריכים לנהוג תן לתושבי הדרום להחנות אצלנו בחינם !!!" במענה לכך הבהרתי לך שעוד קודם לפנייתך איירפורט הסכימה לוותר על חלקה בהכנסה והפנתה את העיריה לשוחח עמך כדי לקבל את הסכמתך לוויתור על חלקכם. ביום 15.10.2023 הדגשת במכתבך הנוסף בהקשר זה כי- 'בניגוד לטענתך אנחנו רצינו שהחניה תהיה חינם ולא כמו שכתבת אבל העיקר שבסוף העניין הוסדר. שתהיינה בשורות טובות לעם ישראל' והנה כיום - באופן שלא יאמן וכמוטיב חוזר בהתנהגותך - חזרת בך מהחלטתך לאחר שהיא הועברה לעירייה, ועוד האשמת את איירפורט בהחלטה שאתה בעצמך קיבלת. האמת ניתנת להיאמר שמלכתחילה הבנו שהודעות הדוא"ל ששלחת לא שיקפו רצון כן לתרום ולהירתם למען עם ישראל אלא רק רצון להרוויח "נקודות" בבוררות או כדי לייצר מצג שווא לנציגי העירייה במטרה לזכות בהטבות אישיות. "ההתהפכות" שלך מלמדת עד כמה צדקנו. לגוף פנייתך - למרות שאנו סבורים שלאור המצב הקשה מן הראוי לאפשר את המשך ההטבה הקיימת לתושבי העוטף (כפי שמסרת לעירייה שהנכם מסכימים) לעוד תקופה מסוימת, איננו מתנגדים לבקשתכם לתאם פגישה עם נציגי העירייה לקביעת הסדר חדש שיכלול תשלום מסוים בגין החנייה. אנו ממתינים לקבל ממך מספר מועדים אופציונליים לצורך תיאום הפגישה. בשורות טובות" באותו יום, 2.11.2023, השיבה הנתבעת באותה תפוצה: "אין לנו עניין להתנצח, הדברים שכתבנו מטה ברורים. לאחר שיחה עם העירייה, הם ביקשו לדעת איזו הנחה נהיה מוכנים לתת למפונים. אנחנו מאשרים הנחה של 25% ממחירי המחירון לתושבי הדרום החל מיום ראשון בבוקר 5.11.2023 למשך כשבועיים עד ליום ראשון 19.11.2023. בשורות טובות." ביום 3.11.2023 השיב התובע למר צביאלי, לנתבעת, לגב' להב ולידיעת אותה תפוצה: "ספי שלום, מצב המפונים מהעוטף הוא איום ונורא. מדובר באנשים שחרב עליהם עולמם וחיים כפליטים בארצם. אני חושב שזו זכות גדולה להירתם בימים כאלה, לעזור ולשדר סולידריות, שתורמת לבטחון המדינה. היות שלא שרתת בצה"ל זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה עבורך לתרום את חלקך לבטחון המדינה. לכן, אני מבקש ממך לשקול שוב את החלטתך ובכל זאת לאפשר פרק זמן של כחודשים נוספים בהם יתאפשר לתושבי הדרום בלבד לחנות בחניון ללא תשלום, שלאחריו נוכל שוב לשקול הדברים. בלי קשר יש גם בעיה תפעולית לא פשוטה עם הצעתך למתן הנחה. מתן הנחה אפשרי באמצעות הנפקת מדבקות. אולם לאחר הנפקתן אין לנו אפשרות לוודא שהן לא מועברות למי שאינו תושב הדרום. ז"א הצעתך לא ישימה. בברכה חיים צוף" ביום 5.11.2023 השיבה גב' להב למר צביאלי ולידיעת אותה תפוצה: "ספי שלום, עד כה לא קיבלנו התייחסות להודעת הדוא"ל שחיים העביר אליך ביום שישי. אנו מקווים שהסיבה לכך היא שאתה מסכים לכך. יחד עם זאת, אנו מבקשים לקבל אישור פורמאלי בכתב להסכמה. ככל שלא נקבל הסכמה בכתב בשעתיים הקרובות נאלץ לתלות שלט בנוסח שמצוי למטה וכן לפנות לכב' הבורר בעניין, שכן מדובר בהפרה של התחייבות שלך. להזכירך הצעתך למתן הנחה לא ישימה מבחינה תפעולית מהסיבות שפורטו בדוא"ל של חיים (מיום 3.11.2023) בכבוד רב, לידיעת הציבור חניון כיכר אתרים נמצא בבעלות משותפת של איירפורט סיטי עם חברת א.פ.צ השקעות שבבעלות מר ספי צביאלי. שמחנו להעניק למפוני הדרום עד היום חניה ללא תשלום בחניון. למרבה הצער, למרות הפצרות איירפורט סיטי, מר ספי צביאלי מחברת א.פ.צ השקעות מסרב לאשר המשך חניה ללא תשלום למפוני הדרום. כפועל יוצא מכך - מהיום יגבו תעריפי החניה הרגילים של החניון. חברת אירפורט סיטי מצרה על כך ובנסיבות אלו מציעה למפוני הדרום חניה ללא תשלום בחניוני התחנה המרכזית בתל אביב שבבעלותה. ניתן לפנות בטלפון לחן - 054-4841166 בכבוד רב, איירפורט סיטי" בהודעת דוא"ל מאותו יום, 5.11.2023, השיבה הנתבעת לגב' להב, למר צביאלי, ולידיעת אותה תפוצה: "חן, קובי וחיים שלום הניסיון הנואש שלכם לייצר מריבה מכל דבר, ולנסות להרוויח יחסי ציבור, תוך השמצת שמו של ספי ושמה של אפצ מגוחך. יש לזכור כי להבדיל מכם ספי חי בישראל, משלם מיסים (והרבה) בישראל, וילדיו משרתים בצה"ל. לעומתו אתם גם לא נמצאים פה, וגם עסוקים שנים בהתחמקות מתשלום מס בישראל. כפי שהוסבר לכם על ידינו במייל הקודם, הרי שבשעה שהמדינה והעירייה משלמות לבתי המלון וכן לכל הגורמים האחרים מהם ניטלים שירותים ונכסים עבור תושבי הדרום והצפון – אין שום סיבה שלא לדרוש מהמדינה והעירייה להגיע להסדר דומה גם עם חניון כיכר אתרים לגבי התשלום המגיע בגין השימוש בחניון. במשך כשלושה שבועות תרמנו את חלקנו, ונתנו חניה בחינם לכל תושבי הדרום. אולם מרגע שהמדינה והעירייה החלו לשלם בגין השימוש במתקנים (כגון בתי המלון) אין סיבה שרק אנחנו ניתן את השירות בחינם. אבל בכל מקרה, אם איירפורט רוצה להמשיך לתת את חלקה בחניון בחינם לתשובי הדרום, הדבר מבורך. ואין שום בעיה כי איירפורט תוותר על חלקה בדמי החניה. אנחנו מצידנו נמשיך להציע לוותר על עוד 25% מדמי החניה. כך שתושבי הדרום יידרשו! שיזקפו לזכות א.פ.צ לשלם בסופו של דבר רק 25% מדמי החניה." הודעת דוא"ל זו היא, כאמור, "הפרסום הראשון" נושא התביעה. התובע מיקד את תביעתו בפרסום זה במילים "לעומתו אתם גם לא נמצאים פה, וגם עסוקים שנים בהתחמקות מתשלום מס בישראל" (סיכומי התובע, פרוט' עמ' 39 ש' 34-35). על פי השתלשלות ההתכתבות כאמור לעיל, האמירה הייתה בתגובה לאמירת התובע כי מר צביאלי לא שירת בצבא, ולכן, מתן חניה חינם למפונים היא הזדמנות עבורו לתרום חלקו למדינה. בתגובה כתבה הנתבעת שמר צביאלי משלם מיסים בישראל וילדיו משרתים בצבא ו"לעומתו אתם גם לא נמצאים פה, וגם עסוקים שנים בהתחמקות מתשלום מס בישראל". הנתבעת שלחה הודעתה לתובע, מר מיימון וגב' להב, ודבריה כוונו לתובע. התחמקות מתשלום מס היא עבירה. בסעיפי חוק שונים בחקיקה בתחום מיסים נעשה שימוש מפורש במילה זו. ראו למשל סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]: "אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו – מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני הענשים כאחד; ...", או סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975: "עשה אדם מעשה מן המפורטים להלן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, דינו – מאסר 5 שנים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה – חוק העונשין):". התחמקות ממס, אפוא, היא פעולה אסורה. זאת בשונה מהימנעות ממס המתבצעת במסגרת החוק, וממילא אינה עבירה פלילית. על כן, הביטוי התחמקות מתשלום מס הוא בקונטקסט פלילי ובכל מקרה הוא בקונטקסט שלילי, שכן מאמירה, לפיה אדם מתחמק מתשלום מס ניתן להבין כי אותו אדם ביצע פעולה מכוונת ולא חוקית על מנת לא לשלם מס כדין. על כן, פרסום כי אדם מתחמק מתשלום מס ללא ספק עלול להשפילו, לבזותו או לפגוע בו, כמשמעות לשון הרע בסעיף 1 לחוק. בפסיקה גם נקבע כי ייחוס עבירות פליליות הוא לשון הרע (אורי שנהר דיני לשון הרע 238 (2024) (להלן: "שנהר"); ע"א (מחוזי ת"א) 1944/05 שריה עופר נ' דרעי שמשון, פס' 19 (18.6.2009); ת"א (מחוזי ת"א) 1689-08 מולוקונדוב דניאל נ' פורוש שרה, פס' 20 (12.12.2011)). ניתן לקבל כי מבחינתה של הנתבעת היא כתבה את שכתבה במסגרת התנצחות עם התובע אשר בראייתה פגע במר צביאלי באומרו כי לא שירת בצה"ל ובכך לא תרם לביטחון המדינה, אך אין בכך לשלול את היות דבריה לשון הרע לאור תוכנם ומשמעותם האובייקטיבית. הפרסום השני הנתבעת צרפה לכתב ההגנה ולתצהירה כתבה מעיתון גלובס מיום 7.11.2023 שכותרתה "השותפים בסכסוך, והמפונים נדרשים לשלם 1,500 שקל בחודש לחניון כיכר אתרים". (נספח 1 לתצהיר הנתבעת, להלן: "הכתבה"). בכתבה נכתב, בין היתר: "מפונים מישובי הדרום ששוהים בבתי מלון בת"א וחנו עד השבוע בחינם בחניון כיכר אתרים, התבקשו לשלם מעתה 1,500 שקל בחודש. בעלי החניון, חברת נצבא, השיבו כי השותף ספי צביאלי מסרב להמשיך את ההסדר החינמי, ואילו האחרון מפנה את האחריות למדינה ולעיריית ת"א שלא משתתפות בתשלום." עוד נכתב בכתבה: "חניון כיכר אתרים, המצוי על שטח נדל"ן מהיקרים בארץ, נמצא בבעלות משותפת של חברת הנדל"ן איירפורט סיטי הציבורית, הבעלים של נצבא, ושל חברת א.פ.צ השקעות בבעלות איש העסקים ספי צביאלי. בנצבא השיבו לגלובס כי ביקשו להמשיך ולאפשר למפונים לחנות ללא תשלום, אך השותף צביאלי סירב. צביאלי טוען כי החברה לא יכולה להמשיך ולשאת בעלויות התפעול של החניון לבדה ומפנה את האשמה למדינה ולעירייה שלא משתתפות בעלויות כפי שמצופה מהן. אתמול בערב (ב') שלחה החברה מכתב לצביאלי בו נכתב: 'למרות כל הפצרותיה של איירפורט סיטי להתגייס לשעה הקשה, הודעת אתמול באופן מקומם שאינך מעוניין להמשיך ולהירתם למען מפוני יישובי עזה והדרום, החלטת בהחלטה חד-צדדית לסיים לאלתר את מתן שירותי החניה בחניון ללא תשלום והצעת כחלופה מתן הנחה 25% אחוזים בלבד.. מתוך ידיעה ברורה שהצעתך זו אינה יישימה מבחינה תפעולית.' בהמשך, מבקשים מצביאלי כי יסכים לפחות לחודש הקרוב לאפשר את החניה בחינם לצורכי התארגנות. כאמור, מטעמו של צביאלי נמסר כי הדברים אינם נכונים." לגבי הסכסוך בין החברות נכתב בכתבה: "ביולי2021, זכה צביאלי במכרז לרכישת החניון בו מקודמת תוכנית להריסת הכיכר ובניית שלושה מגדלים. הוא שילם בסך הכל סכום של 341 מיליון שקל - 257 מיליון שקל לעיריית תל אביב, ו-84 מיליון שקל לקרן JTLV על חלקה בחניון. חודש לאחר מכן, חתמה החברה של צביאלי על הסכם עם איירפורט סיטי כי תרכוש 50% מחניון כיכר אתרים. לשם כך, איירפורט סיטי הלוותה לצביאלי כספים כדי שיוכל להשלים את רכישת החניון. בנובמבר 2022, פנתה איירפורט סיטי לביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בדרישה לחייב את צביאלי לרשום משכנתא על שמה בשל ההלוואה. צביאלי מצידו טען נגד אופן ניהול החניון. בית המשפט הורה לרשום צו איסור דיספוזיציה על החברה של צביאלי, והצדדים הופנו בהסכמה להליך בוררות בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר. ההליך עדיין נמשך. איירפורט סיטי נמצאת בשליטת חברת ההחזקות אקויטל (47.8%) אשר בשליטת יחק (31.1%), חברה פרטית בבעלות של קובי מימון וחיים צוף." עוד נכתב בכתבה: "מקבוצת צביאלי נמסר: 'קבוצת צביאלי תרמה, תורמת ותמשיך לתרום עבור המפונים של מלחמת חרבות ברזל. בזכות נחישותה ועיקשותה אל מול איירפורטסיטי (שותפתה בחניון) בחניון כיכר אתרים הועמד החניון על חשבונה ובחינם לטובת המפונים במשך 30 הימים האחרונים. במקביל ועל מנת להביא לפתרון ארוך טווח לטובת המפונים, ולאור העובדה כי החברה לא תוכל להמשיך ולשאת בעלויות התפעול של החניון ללא שיפוי ו/או השתתפות העירייה והמדינה (שכאמור מקבלות כספים לטובת דאגה לרווחת המפונים), פנתה החברה אינספור פעמים לגורמים הרלוונטיים אשר עד לרגעים אלו ממש טרם נענו לפנייה. נראה כי המדינה והעירייה, אשר נעדרות לחלוטין מהאירוע מרגע תחילתו לפני כחודש בדיוק, מרגישות בנוח כאשר רווחת המפונים וצרכיהם ממומנים על חשבון החברות הפרטיות. אולם אין זו דרך המלך. משכך, כפי שגם הוכחנו וביקשנו מ'גלובס', אנו מאמינים כי הפנייה האמיתית אמורה להתבצע למדינה ולעיריית תל אביב. כמו גם לבעלי איירפורט סיטי (קובי מימון וחיים צוף) שכידוע שוהים בנכר וכעת מוכנים לנדב מכספי החברה. היה ראוי לשאול ולבחון אילו הטבות הובטחו להם בנכסיהם האחרים בזמן מלחמה, שכאמור, היא זו שעמדה והתעקשה על פתיחת החניון בחינם'." באותו יום, 7.11.2023, שלחה גב' להב למר צביאלי הודעת דוא"ל בה כתבה: "ספי שלום בהמשך לפגישה שנערכה היום במשרדי עיריית תל אביב בהשתתפות מנחם לייבה ואלי לוי נבקש לעדכן כי חברת אירפורט סיטי מסכימה להצעת העירייה, להעניק למפוני יישובי עוטף עזה והדרום שירותי חניה בחניון כיכר אתרים בעלות יומית בסך 30 ש"ח בלבד. כמו כן, ברצוננו לציין כי חברת אירפורט סיטי תתרום את חלקה בהכנסות אלה (50%) לטובת תמיכה בציבור ובכוחות הביטחון כחלק בהירתמותה לסיוע במלחמת חרבות ברזל. נודה על אישורך" באותו יום, 7.11.2023, השיב מר צביאלי לגב' להב, ולידיעת נמענים נוספים, ביניהם התובע וגורמים מעיריית תל אביב: "חן הנ"ל אינו מאושר. זה לא הסיכום. כהרגלך את שוב משקרת. בשורות טובות". ביום 14.11.2023 שלחה גב' להב למר צביאלי ולידיעת הנתבעת, התובע וגורמים בעיריות תל אביב ושדרות, הודעת דוא"ל בה כתבה: "ספי שלום, כידוע עם פרוץ המלחמה תושבי יישובי עוטף עזה והדרום ובכלל זה תושבי העיר שדרות נאלצו בין היתר להתפנות מבתיהם ללא כל הודעה מוקדמת ולהעתיק את חייהם יחד עם בני משפחותיהם לבתי מלון בתל אביב. מצב המפונים מורכב וקשה, מדובר באוכלוסייה מבוגרת, משפחות וילדים שחרב עליהם עולמם וחיים כפליטים בארצם. בעקבות כך, אתמול התקבלה פנייתם של מר יהודה חזן גזבר עיריית שדרות ואלי לוי מעירית תל אביב לצורך קביעת הסדר חניה לתושבי העיר שדרות. בשיחתי עימם, מר חזן הציע הסדר חניה על פיו עיריית שדרות תרכוש עבור תושביה 100 מנויים חודשיים לפי תעריף יומי ע"ס 30 ש"ח כל מנוי. עם קבלת הפנייה, ניסינו ליצור איתך קשר אך אתה לא עונה ולא מגיב, מתעלם מכל פניותינו אליך ומותיר אותנו בחוסר יכולת לתת מענה. להבנתי גם אלי לוי מעיריית תל אביב משקיע מאמצים רבים בניסיונות לקבל את התייחסותך אך עד לרגע זה כל פניותינו טרם נענו. למותר לציין כי אנו חושבים שזו זכות גדולה להירתם בימים אלו, לגלות רגישות למפוני יישובי עוטף עזה והדרום היקרים, להתייצב בצו השעה ולתמוך בעם ישראל. נבקש את התייחסותך הדחופה, מופעל לחץ כבד במציאת פתרון ראוי ללא דיחוי ואנו ממתינים לתשובות." באותו יום, 14.11.2023, השיבה הנתבעת לגב' להב, למר מיימון, ולידיעת נמנעים נוספים, בניהם התובע, מר צביאלי, וגורמים בעיריות תל אביב ושדרות: "חן וקובי שלום, ליבנו עם מפוני הדרום, החיילים, משרתי המילואים וכל עם ישראל. א.פ.צ עשתה ועושה ככל יכולתה על מנת לתרום למאמץ הלאומי, ונמשיך לעשות כן. יחד עם זאת ,יש לדייק בעובדות: 1. סירבתם לתת חניה בחינם לתושבי הדרום בכלל, ונאלצנו להתאמץ מאוד ולפעול בכל דרך, לרבות משפטית עד שכפינו עליכם לאשר את החניה בחינם עד כדי איום בפניה לבורר, שרק אז הואלתם להשיב -לפנייתנו מצ"ב התכתובות בנושא. 2. ביוזמה שלנו - אפשרנו חניה חינם לתושבי הדרום לתקופה של כחודש. 3. ראוי ומצופה שהמדינה, משרד התיירות, העיריות ובתי המלון - בהם מתארחים המפונים במאה אחוז תפוסה ובמחירים של מעל 1,000 שקל ללילה כך שההנחה היא חלק זניח בכסף שהם מקבלים ומרוויחים סכומי עתק הגבוהים בהרבה מהכנסותיהם בתקופה מקבילה רגילה - יכניסו גם את היד לכיס וישתתפו ביוזמה לעזור. 4. בפגישתנו בעירייה עלו מספר הצעות ולא עמדתם בהם, כהרגלכם. ברור כי לאור מצב הדברים אין לנו טיפה של אמון בכם. 5. לא נוכל לאשר את המחירים שאת מציינת. מוצע, שטוב ליבך השופע יופנה לבעלי החברה, מר קובי מימון ומר חיים צוף, שלעומתנו, גם לא נמצאים פה, וגם זעסוקים שנים בהתחמקות מתשלום מס בישראל, בין באמצעות העתקת מקום מושבו של קובי למקלט בגיברלטר, ובין בספירת הימים קפדנית של חיים בישראל. עושה רושם שאתם רוצים להצטייר כנדבני העיר בחניון אתרים בניסיון נואש להציג את א.פ.צ באור שלילי, בעוד שבפרויקטים אחרים בעיר דוגמת שרונה והתחנה המרכזית אתם עושים עוול מתמשך לתושבים, אבל האמת ברורה והעובדות ידועות. בשורות טובות" פרסום זה הוא כאמור "הפרסום השני" נושא התביעה. התובע מיקד תביעתו הנוגעת לפרסום זה במילים "סירבתם לתת חניה בחינם לתושבי הדרום בכלל, ..." ובמילים "וגם עסוקים שנים בהתחמקות מתשלום מס בישראל, בין באמצעות ..., ובין בספירת הימים קפדנית של חיים בישראל ". (ראו סיכומי התובע, פרוט' עמ' 39 ש' 35-39). כאמור, אמרה על התחמקות מתשלום מס היא לשון הרע. לפרסום השני נחשפו, לבד מ"גורמים פנימיים" (עובדי החברות ובאי כוח החברות), גם גורמים מעיריית תל אביב ועיריית שדרות, מר אלי לוי מנהל הנכסים של עיריית תל אביב, ומר יהודה חזן גזבר עיריית שדרות. בנסיבות אלה, בפרסום זה יש עליית מדרגה בהיקף הפרסום, וכתוצאה מכך, גם בהיקף הפגיעה בתובע. לטענת הנתבעת, יש לתפוס את הפרסום כביקורת גרידא על צביעות התובע שמתאמץ, באמצעות ספירת ימים קפדנית, שלא להיחשב תושב ישראל לצרכי מס מצד אחד, ומשמיץ את א.פ.צ מצד שני (סעיפים 24-25 לתצהיר הנתבעת, פרוט' עמ' 30 ש' 8). לא ניתן לקבל טענה זו. המבחן ללשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי בו יש לברר כיצד אדם סביר תופס את הדברים. ספירת ימים לצורכי מס אינה מובנת לאדם מן השורה, ובצירוף המילה התחמקות היא יוצרת רושם כי התובע פועל באופן לא חוקי. אין במילים "ספירת ימים קפדנית" כדי לשלול את הרושם השלילי שנוצר מהאמרה לגבי ההתחמקות מתשלום מס, ואף קיימת אפשרות כי אמרה זו דווקא תגדיל את הרושם השלילי בקרב קורא כזה או אחר. הנתבעת הסבירה בתצהירה את המשמעות של "ספירת ימים קפדנית", והוסיפה כי טענת התובע שספירת הימים נועדה כדי לא לשלם כפל מס בישראל ובהולנד, אינה נכונה לאור האמנה למניעת כפל מס בין המדינות (סעיפים 23 ו- 27). אדם מהשורה לא יבין את המשמעות הנטענת. הרושם מהדברים הוא שהתובע בכוונה ובאופן לא חוקי נמנע מתשלום מס בישראל. יצוין כי התובע הסביר בחקירתו כי קבלת החזר מס בהתאם לאמנה היא פעולה ארוכה ומייגעת (פרוט' עמ' 9 ש' 10-27). הנתבעת מצידה טענה כי היא אינה מומחית בנושא (פרוט' עמ' 38 ש' 17-26). היבט נוסף הוא שלאור מקצועה ומשרתה של הנתבעת, רו"ח ומנהלת כספים בחברת א.פ.צ, סביר שהיא נתפסת כבעלת ידע ומומחיות בנושא חוקיות תשלומי מס. לכן, אמרתה כי התובע מתחמק מתשלום מס, נתפסת על ידי האדם הסביר כבעלת נופך מקצועי ואמין. אשר למילים "סירבתם לתת חניה בחינם לתושבי הדרום בכלל", אף שהדברים לא נאמרו ישירות על התובע, אלא הופנו לגב' להב ומר מימון, היות התובע יו"ר הדירקטוריון בחברת איירפורט ומזוהה כמקבל החלטות בה, יש לראות את הדברים כמיוחסים גם לתובע. (ראו שנהר, עמ' 238 פסקה 10.5.4, וההפניות שם). למהות הדברים, אמירה שאינה אמת על סירוב להעניק חניה חינם למפוני הדרום לאחר השבעה באוקטובר, המיוחסת לבעלי הון, פוגעת בתדמיתם ועלולה לעשותם מטרה לבוז. המחשה לתדמית שלילית זו מצויה בכתבה מגלובס, בה דווקא כלפי א.פ.צ נאמר שסירבו למתן ההטבה, והובאה בכתבה תגובתה הארוכה של א.פ.צ, בה הכחישה את אשר יוחס לה והסבירה עמדתה. ניתן לקבל את טענת התובע כי הפרסומים היו עלולים לפגוע בעסקו, בשל חשיפת הפרסום לנציגי עיריית תל אביב ועיריית שדרות. הובהר שלאיירפורט עסקים נוספים עם עיריית תל אביב, ואף שקיימים שיקולים רבים במערכת יחסים עסקית, קיימת אפשרות, לפיה הדברים יהוו שיקול נוסף מבחינת הרשות המקומית. (ראו דברי התובע בחקירתו, פרוט' עמ' 4 ש' 1). סיכומו של דבר, שני הפרסומים הם לשון הרע כהגדרתו בחוק. ה(4) פרסומים מותרים בהסתמך על סעיפים 13(7) ו- 13(11) לחוק הנתבעת טענה כי הפרסומים מותרים. לטענתה, היעדרות התובע מישראל וספירת הימים הם נושאים שהועלו בבוררות. סעיף 13 לחוק קובע: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי – (5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור; ... (7) דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור בפסקאות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21; ... (11) פרסום נכון והוגן – מלא, חלקי או תמציתי – של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (3), (4), (7), (8), (9) או (10), ופרסום חוזר כאמור של מה שפורסם בישיבת הממשלה והממשלה התירה לפרסמו." בענייננו, לאור הטענה, לפיה מדובר בנושאים שעלו בבוררות, השאלה העומדת על הפרק היא האם הפרסום שעשתה הנתבעת הוא פרסום נכון והוגן – מלא, חלקי או תמציתי – של פרסום שנעשה על ידי בעל דין תוך כדי דיון בפני בורר. כמפורט להלן, התשובה לשאלה זו שלילית. אדם המפרסם לשון הרע בנסיבות סעיף 13 ייהנה מהגנה גם אם הפרסום יהיה כוזב וגם אם פעל בזדון. לפיכך, נקבע כי יש לפרש את סעיף 13 באופן דווקני. תנאי מקדמי לתחולת ההגנות בסעיפים 13(7) ו- 13(11), הוא שהמפרסם הבהיר בפרסום כי אין הוא מתאר עובדות אלא פרסום קודם. ההגנה מכוח הסעיפים הנ"ל מותנית בכך שהפרסום יהיה דין וחשבון "נכון והוגן" על הפרסום שעליו חוזרים. בסעיף קטן (11) נקבע שהפרסום החוזר יכול להיות גם חלקי או תמציתי. כמו כן נקבע בפסיקה כי חזרה הוגנת היא כזו שלא תוציא דברים מהקשרם, לא תיתן להם ביטוי חד צדדי ובלתי מאוזן. (שנהר, עמ' 324-326, 366-383, 385-387; רע"א 3614/97 אבי יצחק, עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ''ד נג(1) 26 עמ 73). בענייננו, על פי תמלילי דיוני הבוררות (נספח 3 לתצהיר הנתבעת), מר צביאלי טען כי התובע סופר ימים על מנת להתחמק מתשלום מס. זאת בקשר לטענותיו נגד ניהול החניון ועל רקע עזיבת המנכ"ל והיות התובע מנכ"ל בפועל (ראו אישור לכך בדברי התובע, פרוט' עמ' 4 ש' 1). הנתבעת כלל לא ציינה בפרסומיה כי האמרה אודות התחמקות מתשלום מס נאמרה בהליך הבוררות. לטענת הנתבעת עצמה, ההקשר של פרסומיה היה להדגיש את צביעות התובע שהטיף לא.פ.צ לוותר על תשלומי החניון המגיעים לה (פרוט' עמ' 30 ש' 1-6). נמענים שלא היו חשופים להליך הבוררות לא יכלו לדעת כי מדובר בדברים שעלו בבוררות או לקשר את דברי הנתבעת לדברים שעלו בבוררות או שהם חלק מהבוררות. מקרה זה אינו דומה למקרה שנדון בת"א (ראשל"צ) 45576-09-15 חנן חדאד נ' עידו אליעזר קונסט (24.2.2016), עליו הסתמכה הנתבעת, שכן באותו עניין נקבע כי קיימת זיקה ישירה של הפרסום להליך המשפטי. בענייננו הנתבעת כלל לא הסבירה ולא פירטה בפרסומים את הקשר בין אמירותיה להליך הבוררות. הנתבעת הציעה לפנות לבוררות במחלוקת שחשבה שקיימת בנושא מתן החניה חינם לאחר השבעה באוקטובר, אך זאת ללא קשר לאמרותיה אודות התחמקות מתשלום מס. לפיכך, לא מתקיים התנאי, לפיו על הפרסום להיות דין וחשבון נכון והוגן, ולא עומדת לנתבעת ההגנה מכוח סעיף 13 לחוק. ה(5) ההגנות ה(5)(א) הגנת אמת בפרסום הגנת "אמת הפרסום" קבועה בסעיף 14 לחוק שלשונו: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.״. כמפורט להלן, הנתבעת לא הוכיחה כי הייתה אמת בפרסומיה. כאמור, הנתבעת ייחסה לתובע התחמקות מתשלום מס בישראל. התובע אישר כי הוא נוהג לספור ימים על מנת שלא לשלם מס בישראל (פרוט' עמ' 17 ש' 10-13). אין בכך התחמקות מתשלום מס. כאמור בסעיף 46 לעיל, במילה "מתחמק", בה הנתבעת בחרה להשתמש, חבויה המשמעות של ביצוע פעולה בלתי חוקית במטרה לא לשלם מס. דברים אלה אינם אמת. גם מר דניאל דולב, אשר העיד מטעם הנתבעת, טען בעדותו בחקירה נגדית כי בכתבה שבהכנתה השתתף (נספח 4 לתצהיר הנתבעת), ואשר עסקה בהדלפת מסמכי פנדורה של חברות במקלטי מס, אין ראיה לכך שהתובע עבר עבירת מס (פרוט' עמ' 23 ש' 24-33). כך גם לא הובאה כל ראיה לאמור בכתבות שצירפה הנתבעת (נספח 2 לתצהירה). משנמצא כי אין אמת בפרסום, אין צורך לדון בשאלה אם יש בפרסום עניין ציבורי. אשר לפרסום בעניין הסירוב למתן החניה חינם, כאמור, טענת הנתבעת כי האמרה לא התייחסה לתובע נדחתה. הנתבעת הפנתה בחקירתה הנגדית להודעת הדוא"ל הראשונה של מר צביאלי מיום 13.10.2023, בה כתב כי בקשתו מאיירפורט להעניק חניה חינם לא נענתה, והבהירה כי בשיחות פרטיות הבינה שהיה סירוב מאיירפורט (פרוט' עמ' 32 ש' 24-39, עמ' 33-34). דא עקא, למחרת גב' להב מאיירפורט הבהירה את הסכמת איירפורט למתן החניה חינם, כך שהאמרה "סירבתם לתת חניה בחינם לתושבי הדרום בכלל, ...", אינה נכונה. יתרה מכך, הנתבעת לא הוכיחה כי היה סירוב מאיירפורט, אלא לכל היותר שלא היה מענה. בהודעת ב"כ א.פ.צ מיום 14.10.2023 נכתב: "ספי מסר שלא התקבל מענה לפנייתו ... ואנחנו בטוחים שמדובר בקצר בתקשורת ..." (מוצג ת/1). לא ניתן להסיק מכך סירוב. לפיכך, לא עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום. ה(5)(ב) הגנת הבעת דעה לטענת הנתבעת, עומדת לה הגנה מכוח סעיפים 15(2), 15(4) 15(6) ו- 15(10), בהם נקבע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום; (4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות; (6) הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבקורת כזאת – הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה; (10) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;" הגנת תום הלב מאפשרת פרסום שאינו אמת במקרים בהם קיימים אינטרסים ציבוריים המצדיקים התבטאות חופשית. בכל אחת מהחלופות הקבועות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק ניתן ביטוי לאינטרס אחר. אולם, החלת ההגנה על הפגיעה ההכרחית בשמו הטוב של אדם הכרוכה בה, תהא רק אם יתקיים באותו פרסום מרכיב נוסף, והוא שהפרסום נעשה "בתום לב". (ע"א 844/12 מולקנדוב נ' פורוש (22.02.17)). בענייננו, הנתבעת כלל לא פירטה מה מקור החובה שהצדיקה את הפרסומים כנדרש בסעיף 15(2); מדוע מדובר בהבעת דעה על התנהגות התובע בתפקיד ציבורי או בקשר לעניין ציבורי כנדרש בסעיף 15(4), עת הדברים מובנים כציון עובדות ולא גידופים או ביטוי עמדה; מדוע מדובר בביקורת על יצירה שפרסם התובע כנדרש בסעיף 15(6); וכיצד מדובר בלשון הרע שנועדה לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן כנדרש בסעיף 15(10). טענות הנתבעת ביחס להגנות מכוח סעיף 15 לחוק נטענו, אפוא, בעלמא, והן נדחות. ה(6) הפיצוי בנסיבות בהן נקבע כי מדובר בלשון הרע ולא חלות ההגנות הקבועות בחוק, התובע זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק כאמור בסעיף 7א.(ב) לחוק איסור לשון הרע. סכום הפיצוי המרבי הוא 50,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה כאמור בסעיף 7א.(ה) לחוק. בהתאם לסעיף 7א.(ג), אם העוולה בוצעה "בכוונה לפגוע", ניתן לפסוק כפל פיצוי. בהתאם להלכה הפסוקה, בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע, יש לשקול, בין היתר, את טיב הפרסום, היקפו, אמינותו, מידת פגיעתו במעמד הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, ואת התנהגותו של המזיק. (רע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, פ"ד נה(5) 523, 510). ראו גם בספרו של שנהר: "פסיקת פיצויים בגין פרסומי לשון הרע נעשית על ידי בתי המשפט באמצעות הסתמכות על השיקולים הרלוונטיים השונים תוך כדי איזון ראוי ביניהם, אולם אין ברשות בתי המשפט נוסחה מדויקת המאפשרת את תרגום השיקולים הרלוונטיים לסכום כספי. בסופו של דבר, ההכרעה בעניין זה נעשית, במרבית המקרים, בדרך של אומדן." (עמ' 709). בית המשפט רשאי להפחית את סכום הפיצוי בהתחשב בשיקולים המנויים בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, שאינם רשימה סגורה. (עמ' 710-711). התובע העמיד תביעתו על סך 316,772 ש"ח. לטענתו, מדובר בפרסומים חמורים עם כוונה לפגוע, ולכן הוא זכאי לכפל פיצוי. הנתבעת סברה שדבריה הם תגובה הוגנת להתכתבות שהופנתה כלפי מר צביאלי וא.פ.צ. בכך שגתה, וכאמור, נקבע כי דבריה עולים כדי לשון הרע. עם זאת, לא הוכחו קיומם של זדון וכוונה של ממש לפגוע בתובע (רע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת (8.9.2013)). בנסיבות אלה, כמפורט להלן, התובע זכאי לפיצוי אך לא לכפל פיצוי. אשר לסכום הפיצוי, בהתבטאויות נושא שני הפרסומים, לאור תוכנן, ולאור ההתנהגות אשר יוחסה לתובע ואשר הוצגה כעובדה, יש כדי לגרום לתובע נזק תדמיתי. אמירה שמשמעותה היא כי התובע אינו שומר חוק מטילה דופי ביושרו ובמחויבותו האזרחית והמוסרית לציית לחוקים ונורמות. נוסף לכך, אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בשני פרסומים בשני מועדים שונים. באשר להיקף הפרסום, הפרסום הראשון הופץ ל- 14 נמענים שונים שהם גורמים הקשורים לשתי החברות ובאי כוחן. הפרסום השני הופץ ל- 10 נמענים לפחות. לגבי הפרסום השני, מעבר למשלוח ההודעה לגורמים הקשורים לשתי החברות או לבאי כוחן, הנתבעת שלחה הודעה זו לשני גורמים חיצוניים, מר אלי לוי, מנהל אגף נכסי עיריית תל אביב, ומר יהודה חזן מעיריית שדרות. הפרסומים לשני הגורמים מהרשויות המקומיות גם חמור מהפרסום לגורמים הקשורים לחברות משום שבשונה מהאחרונים, הם אינם מכירים את הסכסוך בין הצדדים או פרטיו, ויש בפרסום זה כדי לפגוע במוניטין של התובע ובעסקיו. עוד יש לזקוף לחובת הנתבעת העדר התנצלות. עם קבלת הדרישה מטעם התובע, היה בידי הנתבעת לצמצם את נזקיו ולו באופן חלקי, אם הייתה חוזרת בה או מתנצלת או מביעה צער על הפגיעה. הנתבעת נמנעה מעשות כן ועמדה על הפרסומים. מן העבר השני, להפחתה מהפיצוי יש לזקוף היעדר ראיות לנזק כלכלי או אחר שנגרם לתובע בפועל. הנתבעת טענה כי התביעה נועדה להרתיעה מלהעיד בהליך הבוררות. נמצא כי לטענה זו אין יסוד, שכן במועד הגשת התביעה הליך הבוררות היה בשלב סיכומים. אף שהבדלי הכוחות בין הצדדים ברורים, התובע מבעלי איירפורט והנתבעת עובדת שכירה בא.פ.צ, אין בהיבט זה כדי להפחית מסכום הפיצוי, שכן מאחורי הנתבעת עומדת חברת א.פ.צ אשר עתידה לשפות אותה בגין הוצאותיה וסכום הפיצוי. (פרוט' עמ' 24 ש' 31-38, עמ' 25 ש' 1-10). במכלול הנסיבות והשיקולים כאמור, הפיצוי יועמד על הסך של 50,000 ש"ח. התובע תבע לחייב את הנתבעת בפרסום התנצלות. מגמת הפסיקה היא צמצום סעד זה. (עניין אילנה דיין, כבוד השופט א' ריבלין, עמ' 468-470; ע"א (חי') 58682-12-20 האוניברסיטה הפתוחה – הלשכה המשפטית ואח' נ' יצחק, פס' 14 (20.4.2021); ע"א 3386-10-19 שרת התרבות והספורט ח"כ מירי רגב נ' ערוץ 10 החדש בע"מ ואח', פס' 56-59, (2.8.2020)). פסק דין זה, בו הקביעה כי יש בפרסומים לשון הרע, עומד בפני עצמו ויש בו לשמש את התובע כסעד חלופי לסעד המבוקש. בנסיבות אלה, לא ראיתי להורות על פרסום הודעת תיקון והתנצלות. ו. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום, סך של 50,000 ש"ח. באשר להוצאות המשפט, בהליך התקיימו שתי ישיבות קדם משפט ודיון הוכחות, והצדדים הגישו סיכומים בכתב. בעת פסיקת הוצאות המשפט ניתן משקל לכך שהגם שבסופו של יום נפסק פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח, לצורך הוכחת תביעתו התובע נדרש לייצוג על ידי עורכי דין ולניהול הליך משפטי שלם לנוכח עמדת הנתבעת וטענות ההגנה שלה. באשר לאגרה, בשל הפער בין סכום התביעה לסכום פסק הדין, הנתבעת תחויב בתשלום מחצית אגרת בית המשפט. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום, את מחצית אגרות בית המשפט בצירוף ריבית שקלית כחוק ממועד תשלומן, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ז, 13 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.