פרטי ההליך
לפני
כבוד השופטת אושרת חנה בר
מאשימה
פרקליטות מחוז דרום - פלילי
נגד
נאשמים
שי יוסף חדד
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 19 אוקטובר 2026, ח' חשוון תשפ"ז גזר דין כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן בשנית המייחס לו עבירות של גרימת מוות ברשלנות, עבירה בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. עובדות כתב האישום המתוקן בשנית על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית, בתאריך 12.4.2023 בשעה 21:20 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג מזדה, בכביש 3415 (להלן: "הכביש") מכיוון מערב למזרח. הכביש הינו דרך בין עירונית, עשויה אספלט, דו סטרית, בעלת נתיב אחד לכל כיוון נסיעה ושוליים צרים. בין המסלולים מפריד קו הפרדה מקווקו. המהירות המקסימלית המותרת בכביש הינה 80 קמ"ש. במועד התאונה הכביש היה רטוב, עקב גשם שירד קודם לכן. שדה הראיה שעמד לרשות הנהגים בכביש היה 30 מטרים בהפעלת אור דרך. באותה עת, אחינועם נמיר (להלן : "הנהגת המעורבת" או "אחינועם"), נהגה ברכב פרטי מסוג קיה (להלן: "רכב המעורבת") בכביש ממזרח למערב, בכיוון ההפוך לכיוון נסיעת הנאשם. ברכב של אחינועם נסעו סבתה, חנה הלפמן ז"ל, ילידת 1948 (להלן: "המנוחה"), אשר ישבה בכיסא הנוסע הקדמי ליד הנהג, וכן איתי רואש, בעלה של אחינועם, אשר ישב ברכב מאחור. בשלב מסוים, הנאשם התקרב לק"מ 8.1 בכביש, הוא סטה עם רכבו לנתיב הנגדי, חזר לנתיב נסיעתו המקורי, לאחר מכן סטה בשנית לנתיב הנגדי, חזר שוב לנתיב נסיעתו, כל זאת שעה שרכב המעורבת נוסע מולו בנתיב הנסיעה הנגדי, תוך צמצום המרחק ביניהם. בהגיע הנאשם לק"מ 8.1, הוא סטה עם רכבו בשלישית לנתיב הנסיעה הנגדי ופגע בעוצמה רבה עם חזית רכבו בחזית רכב המעורבת. לאחר התאונה רכב הנאשם הסתובב ונעצר על נתיב נסיעתו המקורי ורכב המעורבת נדחף לתעלה מימין לכיוון נסיעתו. כתוצאה מהתאונה הקשה נפגעו המעורבים בתאונה כדלקמן : המנוחה נחבלה חבלות קשות באיברים שונים וכוחות מד"א שהוזעקו למקום נאלצו לקבוע את מותה כתוצאה מהתאונה. אחינועם נפגעה באורח קשה, נלכדה ברכבה עד שחולצה על ידי כוחות כיבוי והצלה והובהלה לבית החולים, כשהיא מורדמת ומונשמת, סובלת מחבלת ראש קשה, שברים רבים בגופה, באגן, בירך, באמה ופצע פתוח מעל ברך ימין. אחינועם אושפזה ונזקקה לניתוחים. היא הועברה לשיקום במרכז רפואי לוינשטיין. אחינועם אובחנה, בין היתר, כסובלת גם מפגיעה קוגניטיבית, מפגיעה בראייה ומבעיות בזיכרון. איתי - בעלה של אחינועם, הובהל לבית חולים, כשהוא סובל מחבלות בבטן ובחזה, שפשופים מרובים בגפיים, קרע בטחול וסימן חגורה בצוואר. הוא אושפז, עבר ניתוח בו בוצעה כריתת חלק מהמעי הדק וחלק מהמעי הגס, הועבר אחר הניתוח לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. שוחרר לאחר 14 ימי אשפוז. כמו כן, כתוצאה מהתאונה נחבל הנאשם חבלות של ממש בדמות המטומה, קרע בבטן וקרע בטחול עם דימום קל. הנאשם אושפז, עבר ניתוח ושוחרר ב- 17.4.23. בנוסף כתוצאה מהתאונה ניזוקו הרכבים המעורבים באופן קשה. התאונה על תוצאותיה הקטלניות, ארעה עקב רשלנותו של הנאשם שהתבטאה בכך שהוא סטה עם רכבו מנתיב נסיעתו מספר פעמים לנתיב הנסיעה הנגדי באופן שיש בו סכנה ממשית לנוסעי רכב המעורבת. הנאשם נהג רכבו בקלות ראש, לא נקט באמצעים סבירים למניעת התאונה ולא נהג כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות המקרה. השתלשלות העניינים בתיק כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 1.05.2024. התיק נקבע לדיון ליום 23.6.24 בפני מותב אחר ואולם בשל שינויים בסדרי עבודה בבית המשפט הדיון הועבר למותב זה. לתיק בית המשפט הוגש ייפוי כוח של עורך הדין המייצג את הנאשם. בא כוח הנאשם הגיש לתיק בית המשפט ביום 14.10.24 את תשובת ההגנה לכתב האישום. בתשובת ההגנה לכתב האישום, הנאשם הודה בנהיגה בזמן ובמקום, כפר באחריות לתאונה ובקשר הסיבתי בין התאונה לבין המוות. בתשובת ההגנה, הנאשם הודה בסעיפים 1-3 לכתב האישום. ב"כ הנאשם טוען כי היתה ראות לקויה בעקבות גשם וכי טווח הראיה ממקום הגעת הנאשם בשל עקומה ימינה לא מאפשרת ראות או נראות של הנאשם. הנאשם כופר בסטייה כמתואר בכתב האישום. הנאשם טוען כי הנהגת המעורבת סיימה עקיפה והיתה בסטייה לתוך הנתיב שלו. יצוין, כי ביום 29.06.25, במהלך ניהול ההוכחות בשלב של פרשת הגנה, הגיש ב"כ הנאשם בקשה לפי סעיף 108 לעניין נהלי משטרת ישראל ביחס לתפיסה, בדיקה, חדירה והפקה של מכשירי CDR ו- EDR. בדיון מיום 1.07.25, לאחר עיון בבקשה לפי סעיף 108, קבע מותב זה בהחלטה, כי מאחר וכבר החלה שמיעת עדות מומחה ההגנה לעניין פריקת מחשב כרית האוויר ברכב בטרם הוגשה הבקשה לפי סעיף 108, הרי שלא מצאתי לנכון לקבוע מועד דיון בבקשה לפי סעיף 108, בטרם המשך שמיעת עדות מומחה ההגנה ולפיכך דיון ההוכחות לשמיעת המשך עדות מומחה ההגנה יוותר על כנו. מיד ובסמוך למתן החלטה זו בדיון (מיום 01.07.25), ביקש ב"כ הנאשם כי מותב זה יפסול את עצמו. המאשימה התנגדה. בית המשפט קבע כי ההחלטה בדבר פסלות שופט תישלח לצדדים. זמן קצר לאחר מכן ובטרם הסתיים יום הדיונים, הצדדים חזרו לאולם בית המשפט ובא כוח הנאשם ביקש לחזור בו מהבקשה לפסלות שופט. העובדות שאינן שנויות במחלוקת אין חולק, כי הנאשם והנהגת המעורבת נהגו בזמן ובמקום. אין חולק, בדבר כיווני הנסיעה של הנאשם ושל הנהגת המעורבת. אין חולק, כי בעת התאונה היה כביש רטוב. אין חולק, כי נהגת המעורבת ביצעה עקיפה של רכב שנסע לפניה בו היו עדי הראייה. אין חולק, כי התאונה היתה לאחר סיומה של העקומה ובקטע כביש ישר. אין חולק, כי היתה תאונת דרכים בין רכבו של הנאשם לבין רכבה של הנהגת המעורבת וכתוצאה ממנה נגרם מות המנוחה וכן חבלות של ממש למעורבת, לנוסע ברכבה ולנאשם. השאלות השנויות במחלוקת : האם הנאשם סטה מספר פעמים עם רכבו קודם לתאונה, כעולה מעדות עדי הראיה לתאונה. האם קיים שדה ראיה – למעורבים לראות את הרכב בנתיב הנגדי והאם קיים שדה ראייה לעד הראייה אילון צדוק. מקום התרחשות התאונה, בנתיב נסיעת הנהגת המעורבת או בנתיב נסיעת הנאשם ? כיצד התרחשה התאונה האם בעקבות סטיית הנהגת המעורבת לנתיב נסיעת הנאשם או בעקבות סטיית הנאשם לנתיב נסיעת הנהגת המעורבת. סוגיית מחשב כרית האוויר (CDR ו- EDR). פרשת התביעה מטעם התביעה העידו 10 עדים. עדת תביעה 1 –אחינועם נמיר. במסגרת עדותה הוגשו המסמכים הבאים : תעודת עיוור של אחינועם – הוגשה וסומנה ת/1א, ת/1ב. תעודה רפואית של בית חולים סרוקה, הוגשה וסומנה ת/2 (15 עמ'). תעודת רפואית ממרכז השיקום בית לוינשטיין, הוגשה וסומנה ת/3 (9 עמ'). על פי התעודה הרפואית של הנהגת המעורבת – ת/2- היתה מאושפזת מיום התאונה 12.4.23 התקבלה כשהיא מורדמת ומונשמת לטיפול נמרץ. קיבלה מנות דם. עברה פגיעה מוחית עקב טראומה, פגיעה בגפיים תחתונות - שברים בירכיים, שבר באגן, שבר בעצם הבריח, פגיעה בגפיים עליונות וחבלה בחלל הפה. עברה מספר ניתוחים לשחזור וקיבוע השברים. עברה קשירת אגן. עברה מספר פעמים כשל נשמתי ועברה פיום קנה. סובלת מפגיעה קוגניטיבית, יש הלוצינציות בראייה. סובלת מפגיעה בדיבור. אושפזה במחלקה נוירוכירורגית ולאחר מכן עברה לשיקום במרכז הרפואי בית לווינשטיין- ת/3. מבחינת ניידות למרחקים קצרים מתניידת עם קביים. למרחקים ארוכים מתניידת עם בסקוטר (כלי גלגלי ממונע). סובלת מפגיעת ראש ומליקויים אורתופדיים. זקוקה לעזרה בניידות וברוב התפקודים המרחביים. יש ירידה קוגניטיבית הבאה לידי ביטוי בהתנהגות ילדותית, הפרעת ראייה וקשיים בתפקודים ניהוליים. יש קושי בזיכרון. בחקירתה הראשית העידה, כי היא נפגעה בתאונה בתאריך 12.4.23. לדבריה, לפני התאונה היתה סטודנטית לרפואה. כיום היא גרושה. במועד התאונה היתה נשואה ובעקבות התאונה החיים האישיים לא הסתדרו. היא העידה, כי ביום התאונה היא היתה ברכב עם הגרוש שלה וסבתא שלה. סבתה ישבה לידה. היא העידה כי : "ת. בגלל התאונה יש לי פגיעה בזיכרון, אני צריכה שישאלו אותי שאלות מכוונות. ש. תספרי מה קרה ולאן נסעתם? ת. נסעתי להחזיר את סבתא שלי הביתה וללכת להגיד מזל טוב לחברים שהתארסו וקצת אחרי מושב אמציה בסיבוב. הערת בית המשפט : העדה מדגימה באמצעות שני רכבי צעצוע את התרחשות התאונה. העדה מדגימה כי התאונה ארעה ממש בסיבוב, בעקומה שמאלה. ש. תתארי לבית המשפט את תנאי הדרך? ת. ירד גשם לפני, בזמן התאונה לא, בסיבוב עצמו לא היה משהו שיכול היה להסתיר אותי, אני ראיתי את שני הרכבים, אותי ואת המעורב, אני זוכרת איפה זה היה. ש. האם היה משהו חריג בכביש או בדרך? ת. לא. ש. מה את זוכרת מרגע התאונה ככל שאת יכולה לומר? ת. הרכב שלי הוא עף לגובה כי אני זוכרת שנכנסו כל מיני עלים וענפים של עץ. אני זוכרת שקשור למנוע של הרכב שהרכב בתוך הרגל שלי, היה לי שבר פתוח של הרגל. ההגה היה לי בתוך הפרצוף אחרי התאונה וגם היד שלי הייתה תפוסה בו והיה לי שבר פתוח וראיתי מלא דם ולצערי כשהרכב נכנס בי זה הכניס לי את הראש וראיתי את סבתא שלי וראיתי לצערי הרב איך בן אדם נראה כשהוא מת." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 4 ש' 13-23). העדה נשאלה כיצד האירוע השפיע על חייה והיא העידה : "זה שיבש לי את כל החיים. יש לי פגיעה אורתופדית, יש לי ברזלים מכף הרגל ועד הכתף. אני מאוד לא יציבה מאז ואני צריכה קולנועית הרבה פעמים וקביים בשביל לעשות מעברים. יש לי גם פגיעת ראייה ואני לא יכולה להתנייד בקביל עם כל הדברים שעוזרים לי להתנייד, גם קביים, גם קולנועית וגם מקל. חלק מזה נמצא בתיק. בעקבות התאונה יש לי תעודת עיוור." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 5 ש' 5-8). היא העידה, כי עברה ניתוח ראש. יש לה פגיעה נוירולוגית וכן בעיות בטווח תנועה ביד. היא עתידה לעבור עוד ניתוח מוח בשביל להישאר בחיים. העדה נשאלה כיצד התאונה השפיעה עליה רגשית ונפשית : "התאונה גרמה לכל מיני בעיות, אני לא זוכרת מה היה לי לפני, בזוגיות שלי זה גרם לקשיים. בעקבות המצב הפיזי שלי אז הנישואים שלי כבר לא צלחו. לשאלת ביהמ"ש, האם את מקבלת סיוע או תמיכה? ואיך סדר היום שלך לאחר התאונה? העדה משיבה: יש לי פסיכולוג ואני מקבלת תרופות בפן הרגשי. בבוקר אני מנסה להתארגן וזה לוקח מלא זמן, אני לא יודעת להגיד כמה. יש לי עוזרת, אני מתארגנת בסיוע עוזרת ואז אני הולכת לטיפולים ואז אני חוזרת הביתה ונרדמת, אין לי כוח לכלום בערך ואז אני מתעוררת מתקלחת וחוזרת לישון." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 6 ש' 19-25). העדה נשאלה באיזה נתיב ובאיזו מהירות נסעה, היא העידה : "ת. התאונה ארעה בנתיב שלי ונסעתי בוודאות לאט, אף פעם לא נהגתי יותר מהמהירות המותרת." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 6 ש' 29-30). בחקירתה הנגדית נשאלה האם היא זוכרת שמסרה עדות לחוקר בבית לוינשטיין והיא העידה : "בגלל שהייתי צריכה לעבור ניתוח מוח ואמרו לי שזה יפגע לי בזיכרון אז רציתי לתת עדות לפני כן למשטרה כי אני לא ממש זוכרת עכשיו את הדברים, אבל אני זוכרת שדברתי איתו." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 7 ש' 11-12). היא העידה, כי קראה את החקירה שלה לפני עדותה. העדה נשאלה האם כשקראה את העדות שלה, יש לה דברים חדשים שלא מסרה בעדות, היא השיבה שלא. לאור כך נשאלה, כי בעדותה אמרה שנסעה במהירות נמוכה וכי עקפה רכב שעל פי עדותו הוא נסע לפחות במהירות 70 קמ"ש, היא העידה : "ת. אני לא יודעת להגיד מרחק באמת, אבל זה היה הרבה לפני התאונה. ש. אני גם אומר לך שלא אמרת באופן מפורש בעדותך שנסעת בנתיב שלך. ת. יש לי תשובה לזה. אחרי הניתוח לא הצלחתי להיות עם מבחר של מילים, נתתי עדות במילים שהיו לי אז. ש. אני קורא את העדות שלך ואני רואה שהיא מאוד מובנת, מהירה (צ.ל.- נהירה- א.ח.ב.), ברורה, עם אוצר מילים די רחב וגבוה יש לומר, יש מקומות שבהם את אומרת מה שאת לא זוכרת ויש מקומות שאת אומרת שאת זוכרת בוודאות. למשל לא זכרת לומר אם היה גשם לפני התאונה, אבל כן זוכרת לומר שעקפת את הרכב לפני. ת. ראיתי מים על העלים זה מה שאני זוכרת עכשיו בראש אז יכול להיות שהיה, אז לא זכרתי. ש. בעדות שלך מול השוטר לא אמרת בשום מקום שאת נסעת בנתיב שלך, מה יש לך להגיד? ת. אני לא זוכרת. ש. את זוכרת אם בכלל לאורך כל הדרך נסעת בתוך הנתיב או שמידי פעם היו לך סטיות ימינה או שמאלה עד לתאונה? ת. אחרי שביהמ"ש מסביר לי, אני אומרת שאני תמיד נוהגת בנתיב בצורה בטוחה. ש. אני מדבר על יום האירוע, האם הייתה לך סטייה שמאלה או ימינה מהנתיב שלך, כי יש לזה אינדיקציה, אני רק שואל אותך אם את זוכרת ולא מה את עושה תמיד? ת. אם אתה שואל על התאונה הספציפית, יש לי פגיעה בזיכרון ואני לא זוכרת, אבל למרות שאתה טוען שאתה שואל רק על האירוע עצמו, אני נסעתי תמיד בצורה זהירה. ש. מפנה אותך לעדותך אצל השוטר שאת אומרת בעמ' 1, ש' 5-7, שאת אמרת שפחדת שמישהו יכנס בך בגלל מזג האוויר ואז איתי הגרוש שלך אמר משהו ששעשע את סבתא שלך ואז הראש שלה עף לאחור והיא הייתה עם ידיים שמוטות. אם את רואה את הראש של סבתא המנוחה עף לאחור והיא יושבת לימינך, לאן הראש שלך מוסט באותו רגע? ת. לצד ימין. ש. וזה בדיוק הרגע שבו קורת התאונה? ת. לא. אני ראיתי את סבתא שלי במהלך התאונה. הערת בית המשפט העדה מדגימה תנועת ראש. ת. אני לא הסתכלתי על סבתא אני הייתי בכביש ואז כשהרכב נכנס בי הראש הוסט הצידה ורק אז ראיתי את סבתא." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 7-8 ש' 23-33, 1-14). ב"כ הנאשם הציג לנהגת המעורבת את סרטון ניסוי שדה הראיה שערך הבוחן מעיין המדמה את המצב בתאונה, והיא נשאלה על כך כי לא יתכן שלא ראתה אורות מגיעים ממרחק מכיוון נסיעתו של הנאשם כשבסרטון הניסוי רואים אורות. תחילה אחינועם התקשתה להשיב על השאלה בשל פגיעתה המוחית לטענתה, ובהמשך כשהשאלה שוב הוסברה לה על ידי בית המשפט העידה : "העדה משיבה, לפי הסרטון שמציג לי סנגור אפשר לראות את האורות, לגבי התאונה מסבירה שלפני תחילת העקומה כן ראיתי אותו אבל בתאונה עצמה לא ראיתי אותו. ראיתי אור ענק בתוכי." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 9 ש' 19-20). בהמשך כשנשאלה שוב על הסתירה בין חקירתה לבוחן שם אמרה כי לא ראתה את רכב הנאשם ברגע התאונה ואף לא את האורות שלו על הכביש וכי זה נוגד את עדותה בבית המשפט שאמרה כי ניתן לראות את אורות רכב הנאשם, העידה : "ת. לא הסברתי לו את זה כי לא היו לי את המילים איך להסביר לו את זה. הנקודה היא שבריר השנייה שלפני התאונה שאי אפשר לראות את האורות של הרכב באותו שבריר שנייה". (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 9 ש' 30-31). כשנאמר לה כי הרכב אותו עקפה של משפחת צדוק, אלו עדי הראייה, אף הם אמרו שראו את אורות רכב הנאשם, העידה : "... כשבוחן שאל אותי אני כל הזמן עניתי על הרגע הזה של התאונה של שבריר התאונה." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 10 ש' 6-7). כשהוצג לה שוב סרטון ניסוי שדה הראיה ולכך שהיתה צריכה לראות את אורות רכב הנאשם, היא העידה : "ש. עצרתי את הסרטון ברגע הראשון שנגלים האורות של הרכב של הנאשם לעיני הבוחן שיושב ומדמה את הרכב של משפחת צדוק שנוסע מאחורייך ת. זה הגיוני שהוא ראה את האורות. ש. את גם את היית צריכה לראות את התאונה? ת. אני ראיתי את לפני ובשבריר שניה של התאונה לא ראיתי. ש. האם את יכולת לראות את האורות במרחק שאני מציג לך בסרטון המדמה? ת. כן. אבל לא על המרחק הזה שאלו אותי. ש. ז"א שהבוחן שאל אותך האם לפני התאונה זה רק שבריר שנייה או יכול להיות גם 5 או 10 שנ' לפני התאונה? ת. אני עניתי לבוחן רק מה שהבעית אותי כל פעם מחדש. ש. מה את הבנת מהבוחן? ת. עניתי לו על רגעי התאונה שהוא שאל, כשהוא שאל אם ראיתי את הרכב לפני התאונה, אז עניתי לו על 5 שניות ומטה לפני התאונה. נראה לי." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 10 ש' 16-28). העדה נשאלה על כך כי בחקירתה לבוחן ששאל אותה אם ניסתה לסטות ולמנוע את התאונה, היא השיבה לו שאינה חושבת וכי לא היה לה זמן להגיב ואילו עד ראייה אומר שהיא כן סטתה שמאלה והיתה בחלק מהרכב שלה בנתיב הנגדי, היא העידה כי אינה זוכרת את התאונה, היא זוכרת את האור של הרכב של הנאשם כשהיה מול פניה. כשנאמר לה כי לבוחן סיפרה שהרכב שלה בתאונה התרומם באוויר ועף, השיבה שאינה זוכרת. היא זוכרת את האורות של רכב הנאשם מולה. "ש. מפנה אותך לעדות שלך בעמ' 2 שו' 18-19, שואל אותך הבוחן אם את יכולה לתאר את התאונה מבחינתך ואת עונה: "אורות, רכב, התנגשות.. ואז נראה לי שעפתי באוויר עם הרכב", האם זה מתאר נכון את האירוע? ת. אם זה מה שאמרתי, אז כן. ... ש. אם אני אגיד לך שהרכב שלך עף לשול ולחצץ, זה יכול להיות? כאשר חזית הרכב לכיוון הכביש ת. לא זוכרת." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 11 ש' 19-27). בחקירתה הנגדית אחינועם נשאלה על המהירות שסיפרה לבוחן שבה נסעה בתאונה, והעידה שאינה זוכרת. כשנשאלה כי בנסיבות של גשם והעדר תאורה, האם מהירות של 80 קמ"ש היא מהירות זהירה, השיבה שאין לה מושג ונראה לה פחות. בהתאם לכך, נשאלה כי אם אמרה לבוחן שנסעה במהירות של 70-80 קמ"ש, באיזו מהירות נסעה, היא השיבה שכנראה 70 קמ"ש. ההגנה הגישה את עדותה של אחינועם במשטרה להוכחת הסתירות בעדויות שלה – הוגש וסומן נ/1 (3 עמ'). אחינועם נחקרה ע"י הבוחן ביום 12.9.23, (נ/1) בבית חולים בית לוינשטיין ועל פי עדותה : "ש. את מכירה את מקום התאונה ? ת. כן, מכירה טוב מאוד זה גם סיבוב צריך להאט בכל מקרה. ש. מה היה מזג האויר ומצב הראות בזמן התאונה ? ת. היה חושך, היתה ראות טובה, אני זוכרת שראיתי טוב. ש. ירד גשם בזמן התאונה ? ת. אני לא זוכרת ש. היה רכב שנסע לפנייך לפני התאונה ? ת. אני לא זוכרות אורות רכבים שנסעו לפני, רק אותו שנכנס בי ש. את זוכרת שעקפת רכב כל שהוא לפני התאונה ? ת. כן, אבל זה היה הרבה לפני. (עמ' 1 ש' 18-27) ש. מה זאת אומרת הרבה לפני ? ת. אני לא זוכרת איפה זה היה ביחס לכיכר אמציה, אבל עקפתי אותו בקו מקוקו, היה לי שדה ראיה וזה היה הרבה לפני התאונה. ש. את הבחנת ברכב השני לפני התאונה ? ת. לא, ראיתי אותו ברגע התאונה, אפילו לא ראיתי אות האורות שלו על הכביש. ש. הספקת להגיב ? ת. כלום, לא היה לי זמן להגיב. ש. באיזה נתיב אירעה התאונה ? ת. בנתיב שלי, לא בנתיב שלו. ש. איך ארעה ההתנגשות ? ת. הקדימה שלו בקדימה שלי. ש. הכביש היה רטוב בזמן התאונה ? ת. אם ירד גשם אז כן, אני לא זוכרת ? ש. באיזו מהירות נסעת לפני התאונה ? ת. לא, אבל אף פעם אני לא נוסעת מעל המהירות המותרת ובייחוד בכביש הזה, אני לא נוסעת מעל 70-80 . ש. את יכולה לתאר לי את התאונה מבחינתך? ת. אורות, רכב, התנגשות ואז נראה לי שעפתי באוויר עם הרכב. ... ש. את זוכרת אם ניסית לסטות כדי למנוע את התאונה ? ת. אני לא חושבת, לא היה לי זמן להגיב, רציתי רק לצעוק "איתי" ואז בום, ההגה בראש." (עמ' 2 ש' 1-27). עד תביעה מס' 2 –איתי רואש מימון במסגרת עדותו בחקירה ראשית הוגשה תעודה רפואית מבית החולים "ברזילי" – הוגשה וסומנה ת/4 (4 עמ'). על פי התעודה הרפואית (ת/4), הוא קיבל מנת דם, יש לו קרע בטחול בדרגה 2, פגיעת מעיים. עבר ניתוח לכריתת חלק ממעי דק וגס. סבל מדימום בחלל הבטן ושבר בכף יד ימין. העד הינו בעלה לשעבר של הנהגת המעורבת אחינועם, אשר ישב במושב האחורי ברכב המעורבת בעת התאונה. הוא העיד בחקירתו הראשית כי הינו בן 25, סטודנט. הוא נשאל מה קרה בתאונה והעיד : "אחינועם אני וסבתא שלה יצאנו ל*מימונה במזכרת בתיה והיינו צריכים להסיע את סבתא של אחינועם לרחובות. אחינועם נהגה, סבתא שלה ישבה לידה, אני ישבתי מאחורה אני זוכר שנסענו ודבר הבא שאני זוכר זה שהתעוררתי ברכב, רכב לא נוסע, אני לא רואה, המשקפיים שלי כנראה עפו, הטלפון שלי לא לידי, אני רואה את סבתא של אחינועם עם הראש מוטה, אחינועם גם לא כ"כ מבין מה קורה שם ואז אני מתחיל להרגיש כאבי בטן חזקים שמתגברים ואז אני מתחיל לצעוק, אחינועם גם לא הגיבה לי ולאחר מכן אנשים הוציאו אותי מהרכב, הובהלתי באמבולנס לבית החולים, לאחר מכן נכנסתי לניתוח והתברר לי שדיממתי 2.5 ליטר בבטן, כרתו לי חלק מהמעיים וקיבלתי 34 מנות דם. אחרי הניתוח הייתי מרותק למיטה ולא יכולתי לזוז, עברתי 9 ימים של צום בלי אכילה ובלי שתייה, עם זונדה ולאחר מכן השתחררתי ועברתי שיקום ועד היום עובר שיקום פיזי ונפשי. הקושי מתבטא עד היום עם הבטן בפעולות מסוימות, רגישות לדברים מסוימים, יציאות וכו'." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 12-13, ש' 30-32, 1-8). כשנשאל בחקירתו הראשית מה היה לפני התאונה, העיד : "אני זוכר שיצאנו, בשלב מסוים היה רכב שנסע לאט, עקפנו אותו ואחינועם חזרה לנתיב שלנו בצורה בטוחה והדבר הבא שאני זוכר זה שאני מתעורר ברכב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 13, ש' 25-26). הוא העיד, כי אינו זוכר מה היו תנאי הדרך, לא זוכר את מזג האוויר ולא זוכר אם היה משהו חריג ברכב. בחקירתו הנגדית כשנשאל האם הוא זוכר שאמר משהו שהצחיק את סבתא של אחינועם לפני התאונה, השיב שאינו זוכר. כשנשאל האם הוא יודע מה פרק הזמן שחלף בין העקיפה של הרכב שנסע לאט, כפי שהעיד, לבין התאונה, השיב בשלילה. כשנשאל אם הוא ישב ברכב מאחור כיצד הוא יכול להעיד כי אחינועם חזרה לנתיב שלה, הוא העיד : "אני זוכר שהיה רכב לפנינו, אחינועם עקפה אותו וחזרנו לנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 14, ש' 17). כשנשאל שוב כיצד יכל לראות אם הוא יושב מאחור שאחינועם עקפה וחזרה לנתיב, חזר על תשובתו כי זה מה שהוא זוכר. לשאלה האם הוא יודע איפה הרכב של אחינועם נחת לאחר התאונה, העיד שאינו יודע. לשאלה אם ראה אורות, העיד שלא. בחקירה הנגדית הוצג לעד סרטון ניסוי שדה הראיה שערך הבוחן ונשאל האם ניתן לראות אורות של רכב המגיע מכיוון הנאשם גם לנוסע שיושב ברכב מאחור, הוא העיד, כי במצב שבסרטון ניתן לראות את האורות וכן את הרכב שמתקרב לכיוונם. כשנשאל שוב לאחר הצגת הסרטון כי העיד שראה את הרכב שלהם חוזר לנתיב אבל לא ראה אור בעת התאונה, העיד : "אני לא זוכר. אני זוכר שחזרנו. (הערת בית המשפט: עושה תנועה עם היד של חזרה לנתיב) ואז שהתעוררתי אחרי התאונה. אני זוכר שנסענו, אחינועם עקפה חזרנו לנתיב והשלב הבא שאני זוכר זה שהתעוררתי ברכב אחרי התאונה. ... ש. יכול להיות שהחזרה לנתיב קרתה תוך כדי התאונה? ת. לא." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 15-16, ש' 33-34, 1-5). עד תביעה מס' 3 - מר גיא כהן במסגרת עדותו בחקירה הראשית הוגשה עדותו במשטרה – הוגשה וסומנה ת/5. בעדותו במשטרה מיום 24.6.23 (ת/5), מסר העד : "אני נוסע חזרה הביתה מקיבוץ נגבה, הכביש היה רטוב, אני זוכר שלא ירד גשם, אולי היה טפטוף קל, אבל לא גשם, הייתי במרחק של בערך 300 מטרים מהתאונה כשחלף אותי רכב שנסע לכיוון צומת לכיש והוא הבהב לי, אני האטתי את הנסיעה ותוך 10 שניות קלטתי את המצב, נעמדתי בהתחלה באמצע הכביש עם אורות מהבהבים אולי נסעתי טיפה אחורה שיוכלו לראות אותי. ישר דיווחתי למשטרה תוך כדי שאשתי מדברת עם מדא במקביל, ואז כבר הגיע מתנדב של מד"א ולקחתי פנס ועצרתי את התנועה משני הכיוונים ורק תוך כדי שאני רץ ועוצר את התנועה התחיל לרדת גשם ואז שראיתי שהתנועה עומדת חזרתי לרכב וירדתי לשול והארתי את הזירה. ש. את הבחנת באחד מהרכבים המעורבים לפני התאונה ? ת. לא. ש. אתה יודע להגיד איזה מהרכבים הגיע מאיזה כיוון ? ת. הרכב השחור הגיע מהכיוון שלי והרכב הקטן הלבן הגיע מאליאב. ש. איך הבנת את זה ? ת. רק בדיעבד אחרי התאונה. ש. דיברת עם מישהו מהמעורבים ? ת. רק עם הנהג של הרכב השחור, הוא התהלך סהרורי בזירה ואמרתי לו לשבת עד שיבואו לפנות אותו. ש. ראית את התאונה עצמה? אתה יודע מי סטה מנתיב נסיעתו ? ת. לא ולא. ... ש. הכביש היה רטוב או יבש ? ת. הכביש היה רטוב, יכול להיות ש – 20 דק' לפני זה ירד גשם. ש. אתה רוצה להוסיף משהו ? ת. היו המון חלקי פלסטיקה במרכז הכביש שפניתי לפני שהגיעו כב"א ומד"א." בחקירתו הנגדית העיד, כי הוא זוכר שרכב נסע מולו והבהב לו. לשאלה למה הרכב הבהב העיד : "הכביש הזה כל הזמן יש בו פרות וטרקטורים והוא כנראה הבהב כדי להזהיר אותי." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 17, ש' 15). כשנשאל מה כוונת דבריו במשטרה - "אני האטתי את הנסיעה ותוך 10 שניות קלטתי את המצב", העיד : "ת. אני קלטתי רכב עומד עם הפנים נגד כיוון התנועה ועוד רכב שנמצא בשול בתעלה עם הפנים לכיוון הכביש ש. כמה זמן עבר מהרכב שחלף לך והבהב אותך עד שראית את המצב? ת. שניות, משהו כמו 10 שניות. ש. אתה הראשון בזירה? ת. לא, אני לא הראשון בזירה, היה עוד ג'יפ על השול שהאיר לכיוון הרכב עם הפנים אליי מצד שמאל, בוא נגיד שהייתי הרכב השני בזירה. ש. אף אחד לא עבר אותך? ת. מהרגע שהגעתי לזירה עצרתי במרכז הכביש ואף אחד לא עבר אותי. ש. אתה הגעת מכיוון לכיש מכיוון נסיעת רכב הנאשם, האם ראית את הרכב הזה, רכב הנאשם לפניי? ת. לא ש. מה היה מזג האוויר במקום? ת. כביש מאוד רטוב עם טפטוף קל." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 17, ש' 18-31). העד נשאל מה עשה מרגע שהגיע למקום התאונה והוא העיד : "ת. דבר ראשון מעמיד את הרכב שלי במרכז הכביש עם 4 וינקרים, לוקח את הטלפון ופנס, רץ בהמשך הכביש תוך כדי שאני מדווח למשטרה על האירוע, חולף על פני פלסטיקים ודברים מפוזרים על הכביש ועוצר משאית שמגיעה לכיווני ומבקש ממנה שתעמוד במרכז הכביש והולך לעזור בזירה. ש. לא יודע בכמה תאונות היית עד, האם אתה מבין שבמקום בו קרתה תאונה יש משמעות לשברים ולפלסטיקים שנמצאים במקום? ת. כן ש. תסביר לי שאם אתה מבין את זה ואף אחד לא חצה את הדרך, עוד לפני שהגיעו הכוחות, כב"א, מד"א ובוחן, למה אתה מפנה מהכביש חלקים מהתאונה, כפי שאמרת בשורה 29 בעדותך? ולאן פינית אותם? ת. יש לי בן שמתנדב במד"א והיה עם החברה שלו שגם היא מתנדבת במד"א בבית ואפשרתי להם להגיע לתוך הזירה לטפל, הורדתי סה"כ פגוש אחד. כל החתיכות הקטנות נשארו בשטח. ש. כשאתה אומר ואני מצטט "שהיו המון חלקי פלסטיקה במרכז הכביש שפניתי לפני שהגיעו כב"א ומד"א...", זה אומר שפינית רק פגוש? ת. יכול להיות שבאירוע בכזה דבר, הבנתי שיש לכודים וצריך להגיע אליהם אז אני לא יודע אם הוצאתי רק את הפגוש אבל אני זוכר שהיו חלקים קטנים מפוזרים ועוד נשארו על הכביש. לשאלת ביהמ"ש, אני מסבירה לך את שאלת הסנגור שבפני בית המשפט העדת שהזזת פגוש אחד ובעדות במשטרה אמרת שהזזת המון חלקי פלסטיקה, אז מה נכון? העד משיב: יכול להיות שהמילה "הזזתי" התבלבלה עם המילה "ראיתי". (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 18, ש' 2-21). הוא העיד כי הזיז את הפגוש 2 מטרים או יותר. לשאלה מאיזה נתיב הזיז את הפגוש העיד, כי אינו זוכר. מכיוון שהיה מהראשונים באירוע, היתה לו חרדה שרכבים יכנסו לתוך האירוע. בהמשך לכך נשאל כי אם חסם את הנתיבים ואף רכב לא חצה, מדוע היה צריך לפנות ולזהם את הזירה, הוא העיד : "לא חשבתי, רצתי, עשיתי הרבה דברים תוך כדי, גם דיברתי עם המשטרה." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 18, ש' 33). הוא העיד, כי כוחות הצלה הגיעו למקום, הם השתמשו בכלים מכאניים לצורך ניסור. לשאלה איפה היו הכלים המכאניים, הוא העיד כי הם היו על הנתיב לכיוון מערב, לא על הנתיב ממנו הגיע. הוא העיד, כי מסוק הגיע למקום והוא נחת על הכביש במרכז מערבית לתאונה, קרי מהכיוון בו הגיע הרכב הלבן – הוא רכב המעורבת. עד תביעה מס' 4 - רס"ב אלוני קרני במסגרת עדותו בחקירה הראשית הוגשו המסמכים הבאים : דוח הפעולה שערך העד – הוגש וסומן ת/6. סרטוני מצלמת הגוף של השוטר – הוגשו במסגרת עדות בוחן בת/34. בדוח הפעולה (ת/6) שערך העד, ביום 12.4.23, נרשמו הדברים הבאים : "במהלך משמרת ... נקראנו לטפל בת.ד בכביש 3415 ליד אמציה. הדיווח התקבל ממדא.... הגעתי למקום כל הכביש חסום משני צידי הדרך הכביש ישר לא מואר מזג אויר גשום ראות לא טובה. כאשר הגעתי במקום נכחו כב"א מד"א וכוחות נוספות. בתחילה היה בלאגן כי לא בוצעו חסימות משני צידי הדרך ונהגים הגיעו ונדחפו עד למקום התאונה עצמה. התאונה לפני כיכר אמציה, רכב מאזדה עצר באמצע הכביש פרטיו מצורפים הנהג היה לבדו שמו שי יוסף הנל הלך רגיל שוחחתי עימו, הנל טוען כי הוא היה לבדו ברכב וכי הוא מרגיש לרגע זה בסדר. לגבי רכב הקיה הנ"ל היה בתעלה מסובב על הפנים לכביש בזוית לכיוון אמציה. במקום בוצעו פעולות חילוץ. בתחילה לא היה יכולת לקבל פרטים זיהוי ואת מצב הפצועים. עליתי בגל ביקשתי סיוע למקום צמצמו ניידות מגב ... יש לציין כי לפני ההגעה לתאונה הבוחן ביקש שאצלם לו את זירת התאונה לפני שיגרם שיבוש שלה. הדבר התאפשר באופן חלקי צולמו שני סרטונים קצרים." הוא העיד בחקירה ראשית, כי הוא שוטר בתחנת משטרת קריית גת. בעברו היה גם שוטר תנועה במשטרת קריית מלאכי. בחקירתו הנגדית כשנשאל אודות מזג האוויר כשהגיע למקום התאונה, העיד : "... מזג האוויר גשום והעדפתי לנסוע אחרי האמבולנס, הגעתי לזירה, מבחינת מזג האוויר באזור התאונה היה גשום, אפילו הטאבלט היה קשר (צ.ל. – "קשה" - א.ח.ב) ללחוץ עליו מרוב שהיה גשם עליו, לגבי זמן התאונה ומזג האוויר לא הייתי שם. מה שאני כן יכול להעיד, מה היה מזג האוויר כשנסעתי לתאונה ונהגתי כשהיה גשום וזה מצויין בדוח הפעולה. באותו רגע בזמן התאונה אני לא יודע." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 20, ש' 26-30). הוא העיד, כי הגיע למקום לפני הבוחן. לשאלה האם הבוחן ביקש ממנו לצלם כדי שהזירה לא תזוהם, השיב שכן. כשנשאל העד האם מישהו בא אליו ואמר לו שהזיז מהמקום דברים או שדרך על דברים, העיד : "לא, אף אחד לא פנה אליי, בגדול בתאונות עם נפגעים אנחנו לא מצלמים סרטונים במצלמת גוף, אבל כאשר הגעתי לזירת התאונה היו הרבה כלי רכב והכביש יחסית חשוך ולא מואר, הכביש לא היה בסיבוב או בעיקול באותו מקום, יחסית ישר, אבל כשהגעתי כבר היו מלא כלי רכב בזירה משני כיווני הנסיעה מכיוון כביש 35 ומכיוון אמציה, זה יכול סקרנים וזה יכול להיות כוחות הצלה. ש. ראית רכבים בתוך זירת התאונה או לפני הזירה? ת. אני צריך לראות את הסרטון, בסרטון רואים הכל אחד לאחד ורואים את הרכב שנפגע בשטח ואת כוחות הכיבוי שעושים את החילוץ ואת הרכב שנוסף שנמצא על הכביש." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 21, ש' 4-11). לעד הוצג הסרטון שערך ונשאל האם הוא רואה רכבים בתוך הזירה והוא העיד : "רואים במצלמה שיש רכבים סמוכים. להגדיר מה זה בדיוק בתוך הזירה, את זה יעשה הבוחן. כאשר הגעתי לזירת האירוע ראיתי רכב אחד עם הפנים לכיוון אמציה, רכב אחד בשטח, ראיתי את כב"א ליד הרכב שבתעלה, היו גם רכבים שבאו לסייע מיחידת הצלה והיו בשול, היו עוד רכבים סמוכים של אנשים ואני לא יודע מי הם, כאשר הודעתי לבוחן הוא ביקש ממני לצלם את הזירה כמה שיותר כדי שלא יהיה שיבוש. היה גם את נושא המסוק, גם כשאני מטפל בפינוי כלי רכב ולא רק אני, צריך לפנות מקום כדי לנחות אז הזיזו את הרכבים, כל רכב מורחק לכיוון שלו כדי לפנות למסוק." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 21, ש' 21-27). עד תביעה מס' 5 - מתנדב מר נתנאל ניאזוב במסגרת עדותו הוגש דוח הפעולה שערך המתנדב – הוגש וסומן ת/7 (5 עמ'). בדוח פעולה (ת/7) שערך העד מיום 12.4.23, נרשמו הדברים הבאים : "... הגענו למקום כל הציר חסום מזג אוויר גשום ראות לקויה אין תאורה בכביש. במקום נימצאו שני כלי רכב אחר תאונה, מאזדה וקיה. כאשר הגעתי למקום נוכחו בזירה כב"א ומד"א והיה שם בלאגן גדול של רכבים שחוסמים את הכביש, בצאתי (צ.ל. – ביצעתי- א.ח.ב.) סגירות על הכביש והכוונת התנועה לצורך פינוי הציר ולתת אפשרות לכוחות בשטח לעבוד." הוא העיד, כי הוא מתנדב בתחנת קריית גת מזה ארבע וחצי שנים. בחקירתו הנגדית התבקש העד לתאר את זירת התאונה והוא העיד : "באנו למקום, מזג אוויר סוער, לא הייתה תאורה, היה כאוס גדול, כל האנשים שהיו באזור, מלא רכבים, מלא צפיפות." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 22, ש' 21-22). לשאלה האם ראה רכבים שחוצים את זירת התאונה, העיד : "לא. הרכבים עמדו מסביב לזירה ולא בתוך הזירה". (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 22, ש' 26). הוא העיד, כי כוחות ההצלה עמדו באמצע זירת התאונה. עד תביעה מס' 6 - רס"מ משה רוכמן במסגרת חקירתו הראשית הוגשה עדות העד – הוגשה וסומנה ת/8 (4 עמ'). הוא העיד כי הוא משמש רכז בטחון של מושב אמציה משנת 2007. בחקירתו הנגדית נשאל מה ראה בהגיעו לזירה והאם יש לו היכרות עם מי מהמעורבים עקב תפקידו, העיד : "היה מזג אוויר גשם בעוצמות משתנות, כשהגעתי לא זוכר מה היה מצב גשם בדיוק, אני זוכר שהגעתי התקהלות והדרך הייתה חסומה, עמדו שם מכוניות, אנשים שרצו להגיש עזרה, הקפצתי את רכזי הביטחון הנוספים שהיו באזור, ביקשתי לחסום את הצירים שמובילים לציר הזה. באירוע עצמו כל מי שלא היה רלוונטי, ביקשתי שיתפנה על מנת לשמור על הזירה והסדר ובדגש על הצלת חיים. לאחר הגעת עוד כוחות נשארתי באזור עד לסיום הטיפול. ש. אתה אומר שהייתה זירה לא סטרילית ונחיתת מסוק ורכבים שנוסעים בשימוש כלי מכאניים? הכלים המכאניים נסעו בתוך הזירה בין הרכבים מעורבים בתאונה? ת. אני לא יודע איפה הייתה זריקת ההתנגשות, לקחנו טווח שכוחות ההצלה יוכלו לשהות בו על מנת לעשות עבודתם." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 23-24, ש' 30-32, 1-2). הוא אישר כי פגש את הבוחן. כנשאל האם מסר לבוחן את מה שראה בזירה, השיב שאינו זוכר. עד תביעה מס' 7 - מר איילון צדוק בחקירתו הראשית, העיד כי הוא בן 34 וכי היה עד לתאונה. כשהתבקש לספר על האירוע, העיד : "נהגתי ברכב, יצאנו מהבית של אחותי מבני דקלים, אבא שלי ישב קדימה, אימא שלי וסבתא שלי מאחורה, יצאנו לאחר השקיעה כבר היה חשוך, בערך כ-60-70 קמ"ש, דקה לפני שקרתה התאונה עקף אותי רכב מסוג קאיה בצבע לבן, אחרי הדקה שאני נוסע מאחורי הרכב שעקף אותי, בעצם זיהיתי מהנתיב הנגדי שמולי רכב שחותך שמאלה ב-90 מעלות ישירות לתוך הנתיב שלו, ככה שהיה ב-90 מעלות לנתיב וממש אחרי פחות משנייה, רכב הקאיה שניסה טיפה לסטות שמאלה, נכנס שמאלה. הרכב שבא ממול עלה לאוויר, התהפך, עשה סיבוב ובשלב מסוים אחד הרכבים אחד שמאלה אחד ימים (צ.ל. – ימין- א.ח.ב.) וממש נוצר לי נתיב ויכולתי לעבור ביניהם ולהמשיך, עצרנו בצד הדרך בשוליים, אני הייתי בטוח שזה אירוע פח"א עוינת, בגלל שזה היה נראה מאוד מכוון הסטייה ובעצם התקשרו למד"א להודיע על האירוע. ש. תתאר את רגע ההתנגשות עצמה? ת. לא היה יותר מידי זמן לרכב של הקאיה להגיב הוא ניסה לפנות טיפה שמאלה לברוח ממנו וישר התנגש ברכב שנכנס לו לתוך הנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 24-25, ש' 26-33, 1-2). לשאלה באיזה נתיב ארעה ההתנגשות, העיד : "ההתנגשות עצמה הייתה בתוך הנתיב שלנו ממש לפניי, מרחק של כ-30 מ' לפניי." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 25, ש' 4-5). העד נתבקש לתאר את תנאי הדרך והעיד : "היה חשוך לגמריי, אבל הייתה ראות טובה ומבחינת לראות את הנתיב עצמו ואת הקו הפרדה, את הרכב שבא ממול, לפניי, לא ירד גשם." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 25, ש' 9-10). בחקירתו הנגדית נשאל האם קרא את העדות שלו במשטרה, העיד שכן. לפיכך, נשאל האם הוא חוזר בו משלוש הסטיות שמסר לגבי הנאשם בעדותו במשטרה שכן לא העיד עליהם בבית המשפט, הוא השיב : "העדתי רק על סטייה של הרכב של הנאשם שהגיע ממולי, שמאלה לתוך הנתיב שלנו, זו הסטייה היחידה שהעדתי עליה." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 25, ש' 20-21). העד נשאל האם הוא ואביו ראו את אותה תאונה, העיד בחיוב. הוא שב והעיד כי ראה רק סטיה אחת וזאת לפני התאונה. העד נשאל ביחס לסעיף 6 לכתב האישום, לכך שהמאשימה כותבת שהנאשם סטה מנתיב נסיעתו מספר פעמים והוא העיד, כי הוא לא ראה דבר כזה. לשאלה איפה נסע רכב הקאיה והאם הוא היה בסטייה או לא בעת התאונה, השיב העד : "לפני ההתנגשות הוא היה לפניי בנתיב שלי ובזמן התאונה ממה שראיתי וזוכר, רכב הקאיה ניסה לסטות טיפה שמאלה אבל לא היה לו מספיק זמן. ש. אתה אומר בעדותך בעמ' 2 שורה 13 באיזה נתיב ארעה התאונה "בנתיב שלנו ממש כשהקאיה קצת בנתיב הנגדי.." זה נכון? ת. נכון, התאונה הייתה בנתיב שלי ורכב הקאיה ניסה לסטות טיפה שמאלה. " (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 26, ש' 1-5). העד נשאל על עדותו, כי רכב הנאשם שבר 90 מעלות לכיוון הנתיב שלהם וכי התאונה ארעה שצידו הימני של רכב הנאשם מקבל מחזית רכב הקאיה של המעורבת מכה, ונאמר לו כי הדבר לא יתכן שכן לפני התמונות לא רואים פגיעות בצד ימין אלא הנזק ברכב הנאשם הוא בחזית ויכול להיות כי מה שראה לא היה, הוא העיד כי הוא עומד על מה שראה ולדבריו : "ש. אז יכול להיות שמה שראית לא היה? ת. אני עומד על מה שראיתי ש. זה מסתדר עם המציאות? ת. זה לא מסתדר עם מה שאמרתי, כנראה בגלל המהירות של כל התאונה. ש. אנחנו פה לחקר האמת, אדם עומד לדין על החיים שלו עכשיו, על החירות שלו, האם הוא יראה את הילדים שלו שהוא במדי אסיר או לא, אחרי שאתה רואה את זה - התמונה, אתה יכול להגיד לי בוודאות שאתה שם ידך שזה מה שקרה למרות הראיות הפורנזיות? ת. אני עומד אחד לאחד על מה שראיתי. ש. העדות שלך יכולה לשלוח אדם לכלא, יש מולך ראיות פורנזיות מטעם המשטרה, האם אתה יכול להגיד שאולי טעית וזה לא מסתדר עם העדות שלך? ת. ההבדל היחיד בין מה שאני רואה בתמונה לבין העדות שלי, זו נקודת הפגיעה. בסופו של דבר הרכב בתמונה סטה 90 מעלות לתוך הנתיב שלי. אני ראיתי את ההתנגשות כמו שתיארתי, מדובר פה מאיות שנייה שאני לא יכול לראות מן הסתם את נקודת הפגיעה אבל מה שבאמת חשוב זה שרכב הנאשם נכנס לתוך הנתיב שלי. ... השאלה באיזה נקודה אתה שואל? אני ראיתי רכב שנכנס לי לתוך הנתיב. " (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 26-27, ש' 25-34, 1-9). לעד הוצגו תמונות של הבוחן מהתאונה, הוא נשאל על הנזקים והשיב, כי בצילום נראים שני רכבים שמתנגשים בחזית שלהם. לפיכך נשאל האם הוא רוצה לשקול שוב את עדותו, שכן הבוחן אומר שהתאונה חזיתית ולא חזית בצד וכי לא יכול להיות שהרכב הגיע בסטייה של 90 מעלות, העיד כי הוא יכול להגיד רק מה שראה כדבריו : "ת. אני יכול להגיד לך שראיתי רכב שסוטה לנתיב שלי ש. אבל אני אומר לך שאתה טועה כי לא ראית פגיעה חזית בצד, אלא חזית לחזית. שקול אולי טעית? ת. לא. אני ראיתי רכב שנכנס לי לתוך הנתיב שלי ש. איפה הוא נכנס בו? ת. לפי מה שהיה נראה לי, זה פגיעה בצד ימין, אני אומר מה שראיתי ש. כל הרעיון בחקירה נגדית זה לאמת אותך בראיות אחרות על מה שראית ת. אני יכול להגיד לך שראיתי בוודאות רכב שנכנס לתוך הנתיב שלי, כאילו הוא בא לפנות שמאלה." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 28, ש' 6-14). העד העיד, כי רכב הנאשם עלה למעלה ועשה סיבוב סביב עצמו. הוצגה לעד עדותו במשטרה והוא נתבקש להראות היכן אמר שם שרכב הנאשם עשה סיבוב סביב עצמו. העד עיין בעדותו והשיב, כי זה לא כתוב אבל הוא זוכר שאמר זאת. העד נשאל מדוע לפני עדותו בבית המשפט, לא אמר שהבוחן לא רשם זאת, השיב שלא שם לב לפרט הקטן הזה. העד שב ונשאל על כך כי עומד פה אדם שנלחם על חייו והאם יתכן כי טעה, הוא העיד : "ת. אני אחזור ואגיד לך בדיוק מה שראיתי בעיניים. ש. אני מאמין לך שזה מה שאתה חושב שראית, אבל יכול להיות שאתה טועה, אני שואל אם יש אפשרות כזו? ת. לגבי השאלה הזו אני כבר עניתי, בוודאות לא טעיתי לגבי הפניה והכניסה לנתיב שלי, כנראה רק לגבי נקודת ההתנגשות, כנראה טעיתי לפי הנתונים שאתה מראה לי. ש. אז יכול להיות שמה שראית זה תאונה חזית מול חזית שרכב המעורבת קצת נמצא בסטייה שמאלה לנתיב הנגדי כמו שהעדת? ת. לא, אני ראיתי אותו פונה לנתיב שלי." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 29, ש' 6-15). לעד הוצג תוואי השטח, והוא אישר כי בכביש ישנה עקומה. לעד הוצג כי המנח הראשון אותו יכל לראות מבחינת הרכב של הנאשם, במהירות בה נסעו זה מנח של 90 מעלות והוא אישר. העד נשאל : ש. תסכים איתי שהמנח הזה לא אומר שהוא בסטייה והוא נראה מגיע 90 מעלות ואל תשכח שחשוך מאוד ואל תשכח שהרכב של המעורבת נמצא לפנייך ואנחנו נמצאים במהירות של 70 קמ"ש לפחות לפי העדויות של כולם? ב-70 קמ"ש אני עובר כמעט 20 מ' בשנייה. אז תסכים איתי שמה שראית זה אולי הייתה לך אשליה אופטית בגלל תוואי השטח ובגלל הנראות כי היה חשוך מאוד? ת. הראות הייתה מאוד ברורה וראיתי בוודאות את הרכב נכנס לי לתוך הנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 30, ש' 1-6). הוצג לעד סרטון ניסוי שדה ראיה שערך הבוחן כאילו מתוך הרכב שלו, והוא נשאל האם רכב הנאשם נראה בסטייה והוא השיב, כי לא נראה שרכב הנאשם בסטייה. לדבריו : "ת. לא. אי אפשר לראות מספיק טוב. זה וידאו אני ראיתי במציאות ואני מעיד על מה שראיתי במציאות. בסרטון אין איכות ראיה. ש. אני אומר לך שזה סרטון HD שזה יותר מעין אנושית מה אתה אומר על זה, אתה עומד על גרסתך והראיתי לך את הסרטון בכל 3 שניות? ת. אני מבין מבחינת פריימים זה יותר מעין אנושית ואני עדיין עומד על גרסתי, במציאות הראות מאוד טובה ואני ראיתי שהרכב נכנס לי לתוך הנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 30, ש' 22-27). ביחס לחוסר ההתאמה בנזקים בין גרסתו לנזקים בפועל ברכבים המעורבים בתאונה, העד שב והעיד, כי אינו יודע להגיד בעניין זה. העד נשאל : "ש. אתה מבין שבמהירות 70 קמ"ש זו הנקודה שהוא אמור להתחיל לסטות לשיטתך כפי שמופיע בסרטון שדקה 20:26:00 לערך ואתה מבין שהרכב מולך נוסע גם במהירות 70 קמ"ש ומתקרב לרכב שלכאורה סוטה ועל פי חוקי הפיזיקה, יכול להיות שהוא התקרב אליו וככל שהוא מתקרב, הוא מסתיר לך אותו (את רכב הנאשם) יותר ? ת. כן. אבל במציאות רכב הנאשם לא היה מוסתר. ש. עכשיו אחרי שהראיתי לך עוד נדבך, עכשיו אתה מבין שמשהו לא מסתדר עם גרסתך? ת. לא. כי אני ראיתי במציאות בוודאות את הרכב ומה שאתה מראה לי זה סרטון. ש. אני מראה לך שמה שהבוחן קובע זה שעפ"י הניסוי "כאשר מתקרבים למקום התאונה לא ניתן להבחין באיזה נתיב נוסע רכב א' (רכב הנאשם)". ת. לא ראיתי שרכב הנאשם סטה, אלא ראיתי פנייה. אמרתי שלא ראיתי שהוא סטה מהנתיב שלו או לא, אלא ראיתי שהוא פנה מהנתיב שלו. ש. מה ההבדל בין פנייה לסטייה? ת. הוא ממש פנה לתוך הנתיב. זה לא עניין של להבחין באיזה נתיב הוא נמצא אלא זה ממש שהוא פנה לתוך הנתיב שלי. ש. אז אני אומר לך שמה שראית זו אשליה אופטית כתוצאה מהעיקול ולכן חשבת שהוא סוטה שמאלה מהכיוון שלו הוא בא מעיקול ימינה וכל צד ימין שלו חשוף אלייך ועד שרכב הנפגעת הגיעה, אתה חשבת שהוא פונה לנתיב שלך? הבוחן קבע איפה התאונה, שזה ממש ביציאה מהעקומה ימינה. למה לא תגיד שאדם עומד על החיים שלו, שיש לי ספק קטן ולא רוצה להתחייב? ת. אני ראיתי שהוא פנה, זה היה כמה שניות. ש. זה היה שניות או שנייה? ת. זה היה פחות משנייה שראיתי ש. ששני הרכבים זזים אחד מול השני, משמע הם מתקרבים זה 40 מ' ב-70 קמ"ש, אז למה לא תגיד שאדם עומד על החיים שלו שאולי טעיתי, שיש עקומה ולא ידעתי על קיומה? הבוחן קובע את כל מה שהוא קובע ואתה עומד איתן יקוב הדין את ההר? ת. אני עומד על כך שראיתי את הרכב שבא ממול נכנס לנתיב שלי. ש. אז בוא נסכם במה אתה שגית, אין נזקים בצד ימין של הרכב למרות שאתה טוען שהוא נכנס בו בצד ימין של הרכב? ת. כן ... ש. ושהרכב נמצא בעקומה ימינה אתה לא יכולת להגיד לי בשום שלב עפ"י בסרטון למרות שעצרתי לך את הסרטון בכל 3 שניות, בהגדלה, לא יכולת להתחייב איפה רכב הנאשם נמצא? ת. נכון אבל במציאות יכולתי לראות איפה הוא נמצא. ש. גם כשהבוחן קובע מפורשות ושולל את הגרסה שלך ואת של אבא שלך, שאי אפשר לראות סטיות, אתה עדיין עומד ואתה שלם עם זה שאתה תשלח אדם לכלא עפ"י העדות שלך? ת. אני לא שולח אדם לכלא, יש פה שופטת ואני אומר את שראיתי ואני שלם עם זה, הייתה ראות טובה, ראיתי את הרכב של הנאשם פנה לתוך הנתיב שלי." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 31-32, ש' 2-34, 1-9). בחקירתו החוזרת הוצג לעד סרטון ניסוי שדה הראיה במונה 20:27:43 והוא העיד ביחס לרכב שבא ממול : "ת. במקרה הזה הרכב שבא ממול סטה לתוך הנתיב שלי וזה נראה שהוא הולך להתנגש חזיתית." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 32, ש' 20). עד תביעה מס' 8 - מר ישראל צדוק: בחקירתו הראשית העיד, כי הוא גמלאי. הוא היה עד לתאונה. לשאלה מה ארע בתאונה העיד : "אני ישבתי ליד הבן שלי שנהג ברכב ואחרי שעברנו את אמציה בדרך אני מסתכל לכיוון הכביש לכיוון החושך, ואז ראיתי אורות שמתקרבים אלינו, בשלב מסוים ראיתי שהאורות נוטים ימינה לצד שלי ואז חוזרים והמשכנו לנסוע והוא מתקרב אלינו ואז הייתה נטייה של הרכב שבא ממול לכיוון ימין שלי והתרחשה התאונה. ממה שראיתי נדמה לי שהרכב שפנה ימינה שהוא פשוט התרומם באוויר בגובה העיניים או יותר משהו כזה, וחששתי שניפגש כולנו ביחד גם אנחנו לתוך האירוע אבל כלי הרכב של התאונה נפרדו ואנחנו חצינו באמצע. אמרתי לבן שלי לעצור והוא חשש שזה פיגוע, האמת שגם אני, הייתה תקופה של פיגועים וכו' התקשרתי מיד למד"א, רציתי לחזור חזרה לתאונה אבל ראיתי שכבר כלי רכב מגיעים והכביש צר וחשוך, אז אותתנו בפנסים לכלי הרכב שיאטו ומאחר ולא הצלחנו ולא ראינו אפשרות להסתובב מחשש בגלל שראיתי שכלי רכב מגיעים אז המשכנו לנסוע עד שמצאתי מקום לעצור ליד יישוב לכיש, הסתובבנו וחזרנו לאזור התאונה אבל היו כבר הרבה כלי רכב לפנינו והבנו שהאירוע כבר בשליטה, כי בשלב מסוים ראיתי את האמבולנס, לא זוכר אם זה היה אחרי שהתקשרתי, ראיתי אמבולנס יוצא מכיוון אמציה. אני לא זוכר אם זה היה לאחר שצלצלתי או שחזרתי, אבל לפחות הייתי בטוח שיש אנשים שמטפלים בתאונה ואז המשכנו בנסיעה הביתה. הכביש הנגדי היה פנוי. ש. אמרת שהבחנת באורות, מה תוכל לספר מה בדיוק ראית וכמה פעמים ראית? ת. לפחות פעם אחת ראיתי, לא פירשתי את זה כסטייה מהמסלול, לא ראיתי נתיבים, הייתה עלטה ואולי זה עיקול של הכביש." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 32-33, ש' 30-34, 1-10). כשנשאל העד, כי במשטרה מסר "במקום שהאורות יבואו בקו ישר, האורות סטו אולי מהפיתולים בכביש, את התאונה ראיתי בפרוש, הרכב הנפגע היה בנתיב שלי", העיד : "יכול להיות יש לי את הסרט ממש בראש שהרכב שבא ממולנו כאילו עשה סיבוב ופגע ברכב שהיה לפנינו. (מדגים תנועה חדה) זה היה חד, הייתי המום." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 33, ש' 22-23). העד העיד ביחס למזג האוויר, כי לא ירד גשם ממש, אבל כשיצאו מיישוב בני דקלים היה טפטוף. הוא העיד, כי היתה נסיעה רגועה ושלווה. היה חשוך ולא היו הרבה כלי רכב. הרכב שנפגע היה מאחוריהם, הוא עקף אותם והם המשיכו לנסוע אחריו רגיל עד לתאונה. העד נשאל ביחס לאורות שראה והעיד : "ת. אורות, אין מה לראות, זה הכל חושך וראיתי זוג אורות שמגיע מכיוון נגדנו וראיתי את הנטייה ימינה וחזרה. יכול להיות פעמיים אבל פעם אחת בטוח. אי אפשר היה לראות את האורות כל הזמן, הכביש עצמו היום אני נוסע בו כל הזמן יש עצים ופיתולים. אני לא זוכר שראיתי את האורות כל הזמן אבל לא כל הזמן ראיתי, שכן דיברנו. ש. אבקש לרענן את זכרונך מתוך ההודעה במשטרה, בפסקה הראשונה "בשלב מסוים הבחנתי ברכב שהגיע ממול וראיתי שהוא סוטה פעמיים לעבר הנתיב שבו נסענו, פעמיים נכנס לנתיב שלנו וחזר חזרה לנתיב שלו פעם השלישית הוא סטה לנתיב שלנו והתנגש ברכב שנסע לפנינו..." אתה זוכר שזה מה שמסרת במשטרה? ת. יכול להיות אבל היום שהתמונות חוזרות לי, אני אומר שלא ראיתי את הנתיבים ולא יכולתי לראות כי היה חשוך אבל ראיתי נטייה ימינה וחזרה של האורות. ... ש. בנך היה פה לפני מספר דקות והעיד והוא לא אמר שהוא ראה את רכב הנאשם סוטה 3 פעמים ואפילו אמר שלא אמר דבר כזה. אתה ברוב הגינותך היום אומר שאתה באמת לא ראית נתיבים אז אתה לא יכול להגיד שראית סטייה, אז אתה אומר מאחורי הדברים היום בניגוד לעדותך בפני החוקר שלא ראית נתיבים אתה לא יכול להגיד בוודאות שהייתה סטייה? ת. אני לא יכול להגיד שהייתה בוודאות סטייה כי לא ראיתי נתיבים." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 33-34, ש' 31-34, 1-16). בחקירתו הנגדית נשאל העד אודות הנזקים ברכבים והעיד, כי חזית רכב הנאשם פגע בפינה שמאלית קדמית של הרכב המעורב קאיה באזור הגלגל הקדמי שמאלי. לעד הוצגה עדות בנו והוא נשאל : "ש. לא סתם שאלתי אותך אם אתה ובנך ראיתם את אותה תאונה, בנך אומר שרכב הנאשם הגיע, סטה שמאלה מכיוון נסיעתו ונפגע על ידי חזית רכב המעורבת בצידו הימני של רכב הנאשם ואז רכב הנאשם התרומם למעלה, עשה היפוך 360 מעלות והוא לא ראה איך הוא נחת, מה אתה אומר? האם מה שהבן שלך מתאר זה גם מה שאתה ראית? ת. אני לא ראיתי את רכב הנאשם מתהפך, ראיתי אותו באוויר. מה שאני ראיתי באותו רגע זה את רכב הנאשם למעלה." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 34, ש' 25-30). העד נשאל על הפער בין עדותו לבין הנזקים בפועל בתאונה שהם חזית מול חזית וכי הוא טעה והוא העיד, כי זה מה שראה ולא יכול להתכחש למה שראה. כשנאמר לעד, כי מה שקלט בחושיו אינו תואם את מה שקרה וכי רכב הנאשם נשאר הפוך בנתיב שלו וכי רכב המעורב היה בצד ימין ויתכן וטעה, השיב שזה יכול להיות. לעד הוצג סרטון ניסוי שדה הראיה שערך הבוחן וממנו לא ניתן לראות את הרכב שהגיע ממול וכשרואים את אלומות האור אי אפשר להגיד שזו סטיה והוא העיד : "ת. שבמצב כזה שאתה מראה לי בסרטון לא ראיתי, כשהתייחסתי לאורות שראיתי אותם זה היה במרכז גדול יותר ולא ראיתי כביש יותר, ראיתי את האורות מרחוק. ראיתי אורות שפנו ימינה ושמאלה. ש. הראיתי לך מקודם שלא רואים את בסרטון אורות ואי אפשר לראות את הרכב של הנאשם, ראה מונה 20:25:47. אז איך אתה יכול להגיד שראית רחוק יותר? שאם לא רואים במונה הזה, בטח אתה לא יכול לראות יותר מבחינה קדמית יותר? ת. כשראיתי את האורות לא ראיתי כביש לא ראיתי נתיבים ראיתי רק אורות. ש. יכול להיות שזה בכלל לא רכב הנאשם וראית סתם אורות? ת. ראיתי אורות מתקרבים לא ראיתי של מי ושל מה. ש. אני שואל אותך מתוך עדותך במשטרה: "בשלב מסוים הבחנתי ברכב שהגיע בנתיב ממול וראיתי שהוא סוטה פעמיים לעבר הנתיב שבו נסענו, פעמיים הוא נכנס לנתיב שלנו וחזר לנתיב שלו ובפעם השלישית הוא סטה לנתיב שלנו והתנגש ברכב"? על פניו אתה אומר לי בעדותך שלך שראית את הרכב שעשה תאונה 3 פעמים סוטה, אתה חוזר בך מזה אחרי שאמרת שאתה לא יודע איזה רכב זה בכלל ורק ראית אורות? אתה חוזר בך שראית את הרכב הזה של הנאשם שסוטה 3 פעמים? ת. ראיתי אורות, לא את הרכב הזה. לשאלת ביהמ"ש, אותם אורות שזזים, אלה אותם אורות של הרכב שעשה את התמונה? העד משיב: לא ראיתי אורות נוספים, זה האור היחיד שראיתי. לשאלת ביהמ"ש, האם זה אותו רכב שעשה את התאונה? העד משיב: אני הנחתי ככה." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 36-37, ש' 18-33, 1-5). העד למרות שאלות ההגנה כי לא יכל לראות אורות, העיד כי הוא ראה אורות ולדבריו : "ת. כל הדברים נראו בשבריר שנייה. ש. אז אם הכל קרה בשבריר שנייה כמו שאמרת ואתה לא ראית נתיבים, איך אתה יכול להגיד לי מי סטה למי? ת. לא אמרתי מי סטה אמרתי שהרכב שבא מולי עשה סטייה חדה ופגע ברכב שהיה לפניי. ש. מי סטה מנתיב, אתה לא יכול להגיד? ת. אני נסעתי כלי רכב ולא בדיוק הסתכלתי איפה קו ההפרדה, מה שראיתי אני אומר לך שהרכב שבא ממול הסתובב פנייה חדה ופגע ברכב שלפניי." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 38, ש' 6-12). עד תביעה מס' 9 - רס"מ ולדיסלב פבזנר במסגרת עדותו בחקירה ראשית הוגשו המסמכים הבאים : מסמך ע.ז שערך העד, הוגש וסומן ת/21א' ת/21ב' (2 עמ'). במסמך יש תמונה של גחון רכב המעורבת בו בוצעה מדידה ונרשם : "ב 31/03/2024 הגעתי למגרש משטרתי "גרר אלי" וערכתי בדיקה לרכב קיה מס' ... רכב הורם באוויר ומדדתי מרחק מדופן ימין עד תחילת נזק בגחון (בחלק המחבר בין המשולשים)- 0.92 רוחב כלל של רכב – 1.58 מטר." מסמך ע.ט – חישוב מיקום שערך העד, הוגש וסומן ת/22. מדובר בחישוב "מיקום" רכב ב' (רכב המעורבת) בנתיב שלה בעת ההתנגשות. מזכר השלמה שערך העד מיום 2.1.25, הוגש וסומן ת/23. ממזכר זה עולה כי המדידה שבוצעה בת/21 בגחון רכב המעורבת, בוצעה מדופן ימין לתחילת הנזק. המדידה שבוצעה בת/22 בוצעה ברכב המעורבת מדופן שמאל לתחילת הנזק וכך בוצע חישוב המיקום של רכב המערבת בנתיב שלה בעת האימפקט. הבוחן מציין קיימת סתירה בין שני המסמכים והוא אינו זוכר מה המדידה שבוצעה בפועל. לפיכך קבע הבוחן המשמעות המתוארת במסמך ת/21 היא שיש להזיז את רכב המעורבת מהמקום בו מוקם בת/22 ב- 26 ס"מ שמאלה בנתיב. חקירת נאשם שנערכה ע"י העד מיום 3.4.24 הוגשה וסומנה, ת/24 (2 דפים, 4 עמ'). מזכר שערך הבוחן מיום 4.4.24 לעניין החומרים שקיבל מהנאשם, הוגש וסומן ת/25. מכתב שנתן הנאשם לבוחן ולדיסלב מיום 3.4.24, הוגש וסומן ת/26. במכתב נרשמו הדברים הבאים : "לאחר החקירה ולאחר שאמרת לי כי קיים עד שנסע מאחורי הרכב השני שלא ידוע באיזה מרחק ממנו שלטענתו ראה אותי סוטה 3 פעמים, מה שהיה נשמע בלתי אפשרי נסעתי למקום וצילמתי את מקום התאונה ואני מצרף לך את הסרטונים בהם ניתן לראות בבירור כי גם באור יום (ושלא כמו בזמן התאונה בהם היו תנאי חושב (צ.ל. – חושך – א.ח.ב.) וגשם חזק אין אפשרות כזו ואין שדה ראיה במקום התאונה בק"מ 8.1 בכביש 3415 שהוא מקום התאונה, אין אפשרות שנהג יצלח לראות רכב שמגיע ממול קל וחומר רכב שהגיע. עוד לפי מקום התאונה עדותו של העד לא הגיונית ולא אפשרית, ואבקש לבדוק האם יש לו קשר עם הרכב השני אל מי מנוסעיו. כמו שאתה רואה בסרטון הזה יש עיקול ימינה ואז הכביש מתיישר ולא ניתן לראות אותי בסטייה בטח לא בחושך או בגשם. העדות של העד בלתי הגיונית ולא מתיישבת עם תוואי השטח. אני מציע שתעשו אתו ניסוי שיסביר את חוסר ההיגיון בעדות שלו לפי שאתם חושבים שאני אשם." סרטונים על גבי דיסק שמסר הנאשם לבוחן ולדיסלב מיום 3.4.24, הוגש וסומן ת/27. דיסק חקירת הנאשם על ידי הבוחן ולדיסלב, הוגש וסומן ת/28. בחקירתו הראשית העיד, כי הוא בוחן תנועה במרחב לכיש וזה היה תפקידו בזמן האירוע הנדון. לשאלה אילו פעולות נתבקש לבצע בתיק זה העיד, כי התבקש לבצע השלמת חקירה, כיוון שהבוחן המטפל היה בקורס, והיא לבצע מדידה באחד הרכבים בתאונה, רכב ב' של הנהגת המעורבת, ולערוך חישוב של מיקום הרכב בנתיב בכביש בזמן האימפקט. ביחס לחישוב שערך העיד : "מסמך ע.ז, תיעדתי את כך שהגעת למגרש ובדקתי את הרכב, יש פה מס' רכב, מדדתי מהדופן עד לתחילת הנזק ומדדתי את הרוחב הכולל של הרכב. במסמך ע.ט, אני עשיתי מעין תרשים וחישוב של מיקום רכב בנתיב לפי המדידות שעשיתי במגרש. את הנתונים של רוחב הכביש, רוחב הנתיב ורוחב השול, לקחתי מסקיצה שערך הבוחן המטפל מעיין צברי. במסגרת ריענון לקראת העדות שעיינתי בחומר, גילית משהו שבעקבותיו ערכתי מזכר נוסף צ.ד מיום 2.1.25. למה נערך המזכר הנוסף, במזכר ע.ז תיעדתי שמדידה של מרחק מהדופן עד הנזק, נעשה מדופן ימין, במסמך ע.ט המדידה היא מדופן שמאל ויש פה ניגודיות ובגלל הזמן שחלף אני לא יודע להגיד בוודאות מה הייתה באמת המדידה שנעשה מדופן ימין או מדופן שמאל. במסמך המאוחר כתבתי המשמעות של מדידה מדופן ימין ולא מדופן שמאל כפי המתואר. בשני המצבים מדופן ימין או מדופן שמאל, הרכב עדיין נמצא בתחום הנתיב, זו תזוזה של 26 סמ'. ש. כשאתה אומר שהרכב נמצא בתוך הנתיב, באיזה נתיב? ת. מדובר בכביש דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, שמיקום הרכב הוא בנתיב הימיני עם כיוון הנסיעה. אני אחזור ואזכיר שמדובר ברכב ב' המעורב, הכוונה למשתמשים שזה הרכב שלא מיוחסת לו האשמה. לשאלת ביהמ"ש, שהפרקליטה שואלת אותי באיזה נתיב, האם זה בנתיב של הרכב המעורב (קיה), אני משיב שכן. כשאמרתי שמדובר בהנחה שהמדידה נעשתה בדופן ימין, ישנה תזוזה של 26 ס"מ שמאלה לכיוון קו ההפרדה. ת. מעבר לזה, במסגרת השלמת חקירה נדרשתי לחקור את הנאשם ולהטיח בו את ממצאי המדידה. בנוסף, הנאשם מסר לי איזשהו מסמך וסרטון. התמונות שמופיעות במסמך הן מסבירות באמצעות מה נעשתה המדידה, אבל אין להן כ"כ קשר, לא הצלחתי למקם את הנזק מול סרט המדידה. המדידה נעשית באופן כזה שרכב מורם על ידי מלגזה, ואני נדרש ביד אחת להחזיק קצה של סרט וביד שנייה לצלם. במדידה רואים שהיא מצד שמאל אבל אפשר לראות שהיא לא מתחילת הדופן. בתמונות האלה אין קשר בין המספרים בסרט המדידה לבין המרחק מהדופן, בין אם זה שמאל ובין אם זה ימין. זה במטרה להראות איך בכלל מודדים." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 42-43, ש' 9-28, 1-8). הוא העיד, כי חקר את הנאשם וקיבל ממנו מסמך וסרטון. בחקירתו הנגדית אישר, כי סייע במובן מסוים לבוחן צברי. הוא העיד, כי זימן את הנאשם לחקור אותו על הממצאים שמצא בגחון של רכב הקיה. העד אישר, כי הטיח בנאשם דברים שאומרים עדים אחרים. העד הופנה למזכר שערך – ת/21, מיום 1.4.24, שם נרשם שהרכב הורם באוויר ומדד ונשאל מדוע יש רק שתי תמונות ומדוע לא צילם יותר תמונות שמראות את כל הגחון, והוא השיב כי בדיעבד הוא מצטער שצירף את התמונות האלה, התמונות לא מוצלחות. תמונות של הרכב צולמו לפני על ידי הבוחן מעיין צברי וגם של הנזק וגם של הנזק בגחון וכי הוא נתבקש רק למדוד. העד נשאל, כי הרכב נגרר לפני כמעט שנה ואולי נגרמו לו נזקים מהגרר או מתנאי השטח וכי אולי הוא הוזז מהמקום, והוא השיב על כך : "לפני שהגעתי לגרר, עיינתי בתמונות שערך מעיין צברי, מצאתי מה בדיוק הנזק שמתכוונים אליו והגעתי לבצע מדידה. התמונות שצילמתי הן על מנת להדגים את המדידה, אך הן לא מוצלחות וחבל שצירפתי." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 44, ש' 23-25). כשנשאל שוב מדוע לא צילם את הרכב כשהיה באוויר השיב, כי לא עשה כן ולא מצא לנכון לעשות כן וגם לא נתבקש לעשות זאת. הוא התבקש למדוד לא לצלם. עוד העיד : "... לעניין השאלה שלך אם זה נכון שאתה לא יכול להתחקות היום אחרי מיקום הנזק, מעצם השאלה שלך אני מסיק שלא אתה ולא מומחה מטעמך ביקשו לבדוק את זה, נכון?." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 45, ש' 3-4). העד נשאל האם בכל ניסוי או זירה צריך לצלם, השיב בחיוב. כשנשאל שוב כי צילם שתי תמונות לא טובות וכי טעה במדידה וכי במקרה הזה היה צריך לצלם עוד תמונות, השיב : "אני חוזר על אותה תשובה, לא התבקשתי לצלם, אלא התבקשתי למדוד. יש לי שיקול דעת מקצועי, אפשר היה לצלם, אפשר היה למדוד ואפשר היה לצלם ולמדוד. במקרה הזה ניסיתי גם לצלם, לא יצא טוב. האם היה צריך לצלם את כל הרכב על המלגזה, לא חושב שזה היה עושה איזשהו עניין, ניסיתי לצלם כמה שיותר מקרוב. ש. אני לא סתם זימנתי אותך לחקירה, כי אני ראיתי את זה בשנייה הראשונה שקיבלתי בתיק, ראיתי את הבעיה בין שני הכיוונים לא סתם. זה שקיבלתי את החומר שבוע לפני זה בסדר, אבל עכשיו בדיעבד רואים שיש טעות ואתה עדיין לא יכול להתחקות אחר המדידה, יש סתירה בין המדידה לבין המזכר שערכת. תסכים איתי שאם היו יותר תמונות או היית מסתייע עם מישהו, היה יותר קל להתחקות אחר המדידה שלך? ת. לא מסכים איתך. אם היינו מצלמים יותר מרחוק זה לא היה תורם לנו להבין היום במה טעיתי ואיפה מדדתי משמאל לימין או מימין לשמאל." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 45-46, ש' 24-32, 1-2). העד נשאל מדוע לא אפשר לנאשם למסור גרסה או עדות נוספת תחת אזהרה בפניו, הוא השיב, כי הנאשם ביקש למסור חומרים וכי זו החלטה שלו לא לקבל את החומרים במסגרת חקירה או עדות. העד נשאל האם יש לו הכשרה למחשבי רכב (CDR) והשיב בשלילה. כשנשאל האם היה תופס את שני המחשבים של שני הרכבים, השיב שאם צריך כן אבל זה תלוי בשנה, בדגם והאם זה רלוונטי לחקירה. הבוחן ולדי עומת עם כך, כי הבוחן מעיין שערך את ניסוי שדה הראיה בתיק שלל את גרסת העדים הניטרליים וכי הוא מעמת את הנאשם עם עדות של עד שהבוחן שלל אותה, הוא השיב כי מצא לנכון להטיח זאת בנאשם, בין אם הבוחן שלל או התייחס בדרך אחרת לעדות עד הראייה. הוא שב והעיד, כי הנאשם רצה למסור חומרים במסגרת עדות תחת אזהרה והוא הפעיל שיקול דעת שלא לקבל חומרים במסגרת חקירה תחת אזהרה, אלא במכתב נלווה. הוא העיד, כי יום למחרת שהיה אצלו הנאשם בא עם המכתב והדיסק. עד תביעה מס' 10 - רס"ר מעיין צברי במסגרת עדותו בחקירה ראשית הוגשו המסמכים הבאים ותוכנם: דוח בוחן, הוגש וסומן ת/29 (8 עמ'). דוח נספח התאמת נזקים מיום 12.4.24, הוגש וסומן ת/30. סקיצה, הוגשה וסומנה ת/31. לוח תצלומים, הוגש וסומן ת/32 (28 תמונות). שתי תמונות מוגדלות מלוח תצלומים (מ-ת/32), הוגשו וסומנו, ת/33א, ת/33ב. דיסק בוחן (כולל תמונות, התאמת נזקים, סרטונים מצלמות גוף, ניסוי שדה ראיה, זירת התאונה, הקלטות מוקד וכיווני נסיעה), הוגש וסומן ת/34. חישוב מיקום רכב ב' המעורב בנתיב ההתנגשות, הוגש וסומן ת/35 (2 עמ', דף שני – תמונות). ניסוי שדה ראיה, הוגש וסומן ת/36 (4 עמ', כולל תמונות). תרשים קנה מידה, הוגש וסומן ת/37. דוח פעולה שערך הבוחן, הוגש וסומן ת/38 (2 עמ' מיום 12.4.23). מזכר שערך הבוחן מיום 7.4.23 צפייה בסרטונים, הוגש וסומן ת/39. מזכר שערך הבוחן מיום 27.4.23, הוגש וסומן ת/40. דוח תובנות מצלמת גוף (קשור לדיסק בוחן ת/34), הוגש וסומן ת/41. מזכר שערך הבוחן בשיחת מוקד מד"א (החלק האחרון של המזכר), הוגש וסומן ת/42. חקירת הנאשם שגבה הבוחן מיום 2.5.23, הוגש וסומן ת/43 (7 עמ'). דיסק חקירת הנאשם מיום 2.5.23, הוגש וסומן ת/44. להלן פירוט חלק מהאמור במסמכים שהוגשו במסגרת עדותו של הבוחן מעיין : בדוח בוחן - ת/29 נקבעו עיקרי הדברים הבאים : שדה הראייה נבדק מניידת בוחנים ונמדד בגלגלת מאופסת - ביחס לשני הרכבים המעורבים – "מדובר בכביש חשוך ללא תאורה ולכן המרחק שניתן לראות קדימה הוא אור דרך – 30 מטרים." תנאי מגז האויר והראות בשעת המקרה/המבחן : "לילה, גשום, ראות לקויה." הדרך ומצבה – דרך שאינה עירונית : "כביש אספלט רטוב ותקין, דו סטרי, נתיב לכל כיוון, קו הפרדה מקוקו, ללא שולים (צרים), ללא תאורת כביש, מהירות מרבית מותרת 80 קמ"ש." הממצאים ומשמעותם : "לאחר שזירת התאונה נשטפה, נמצאו חריצים טריים במרכז נתיב נסיעת רכב ב' שכיוונם הוא אנכית/אלכסונית לכיוון הנסיעה. בבדיקה של גחון רכב ב', נמצאו על הגשר התחתון סימני שפשוף ושאריות אספלט – לפי ממצא זה ניתן לקבוע כי ההתנגשות ארעה בנתיב נסיעת רכב ב'." סימני בלימה, חיכוכי צמיגים, מסקנות, וקביעת מהירות : "א – לא נמצאו סימני צמיגים במקום התאונה. ב- לא היה ניתן להוציא נתונים מרכיב C.D.R לגבי מהירות רכב א' עובר לתאונה." מסקנות : "... הגעתי למקום ומצאתי את הרכבים ואת הזירה כפי שתועדו בסקיצה. על סמך חומר הראיות קבעתי כי : 1. רכב א' נסע בכביש 3415 מכיוון מערב למזרח. 2. רכב ב' בכביש 3415 מכיוון מזרח למערב. 3. בק"מ 8.1 רכב א' סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי והתנגש חזיתית ברכב ב'. 5. לאחר ההתנגשות רכב א' סובב ונעצר על נתיב נסיעתו המקורי כאשר החזית לכיוון מערב, רכב ב' נהדף לתעלה מימין לכיוון נסיעתו, ונעצר כאשר החזית שלו לכיוון דרום. ... 9. בזירת התאונה, נמצאו חריצים טריים במרכז נתיב נסיעת רכב ב', שכיוונם הוא אנכית/אלכסונית לכיוון הנסיעה. בבדיקה של גחון רכב ב', נמצאו על הגשר התחתון סימני שפשוף ושאריות אספלט. 10. עד ראיה, איילון צדוק, נסע מאחורי רכב ב', מסר בעדותו כי רכב ב' עקף אותו זמן קצר לפני התאונה, הוא נסע מאחורי רכב ב' במהירות של 70 קמ"ש במרחק קבוע, לא ירד גשם בזמן התאונה והיתה ראות טובה, הבחין ברכב א' סוטה לנתיב נסיעתם (חשב שזה אירוע פח"ע) ומתנגש חזיתית ברכב ב'. כמו כן מוסר כי רכב ב' ניסה לסטות שמאלה לפני התנגשות. 11. מניסוי שדה ראיה שנערך במקום התאונה על מנת לבדוק מה יכול לראות איילון צדוק עלה כי נהג הנוסע מאחורי רכב ב', יכול לראות בבירור את הסימונים על הכביש, את כיוון תנועת רכב ב', אך אינו יכול לראות בוודאות באיזה נתיב נוסע רכב א' כאשר הוא יוצא מהעקומה, אך באם רכב א' נוסע בנתיב שלו העד ראיה יראה את אורות החזית שלו ובאם רכב א' יסטה ויעבור לנתיב הנגדי הוא יוסתר מאחורי רכב ב'. ... 14. מרכב א' נתפס מחשב כרית האוויר על מנת לבדוק מהירות אחרונה של רכב א' עובר לתאונה ולהבין האם עקב מהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, הרכב "נזרק" מהסיבוב החוצה לנתיב נסיעת רכב ב' מאחר ומבחינת רכב א' מקום התאונה הוא בסוף העקומה ימינה ומבחינת רכב ב' מקום התאונה עדיין בישורת, אך עקב חוסר הכבל המתאים, לא ניתן לפרוק את המידע על מחשב כרית האוויר. 15. במרכז נתיב נסיעת רכב ב' נמצאו חריצים טריים ועמוקים באספלט, והם נוצרו כאשר רכב ב' נפגע מרכב א' והמגן התחתון של הרכב בא במגע עם הכביש כאשר רכב ב' "ירד למטה" במהלך ההתנגשות. החריצים הללו מצביעים על כך שההתנגשות עצמה, אירעה בנתיב נסיעת רכב ב'. מסקנה : לאור האמור לעיל, אני קובע כי נהג רכב א' נהג בחוסר זהירות ובקלות ראש והתאונה נגרמה עקב סטיית נהג רכב א' מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי. דוח תצלומים – ת/32 : תמונות 1 ו-2, מתארות את הניראות בלילה מכיוון הגעת רכב א' ו-ב' בהתאמה. תמונות 3 ו-4, מתארות את הניראות ביום מכיוון הגעת רכב א' ו-ב' בהתאמה. תמונה 5, זירת התאונה. בה נראה שיש פיזור של חלקיקים בכביש לאחר התאונה בנתיב נסיעת רכב ב'. תמונה 10 – מראה צד שמאל של רכב ב' תקועה בחזית רכב א'. תמונה 18 – סימן האימפקט על נתיב נסיעת רכב ב'. (תמונה חשיכה מהזירה – א.ח.ב.) תמונה 20 – זירת התאונה ביום מכיוון הגעת רכב ב'. ניתן לראות את החריצים של סימן האימפקט במרכז נתיב נסיעת רכב ב'. תמונה 21 – האימפקט עם כיוון ההיזרקות של רכב ב' לתעלה. (תמונה באור יום – א.ח.ב.) תמונה 23 – חלק תחתון של רכב ב' ניתן לראות על מגן תחתון מספר שפשופים שכיוונם מימין לשמאל. תמונה 24 – מגן תחתון רכב ב' בהתקרב. ניתן לראות על המגן מספר שפשופים שכיוונם מימין לשמאל כולל חתיכות אספלט שנדבק למגן במהלך ההתנגשות. תמונות 25-26 – התאמת נזקים בין חזיתות הרכבים המעורבים. תמונות מוגדלות– ת/33 א : הגדלה של סימון החריצים והאספלט על המגן של רכב ב'. חישוב "מיקום" רכב ב' בנתיב בעת ההתנגשות : חישוב של רוחב נתיב הנסיעה של רכב ב' ומרחק תחילת החריץ מקו השול ואת אל מול מיקום תחילת הנזק בגחון רכב ב' מול החריץ בכביש. דוח פעולה – ניסוי שדה ראיה – ת/36 : וכך נרשם בדוח הפעולה : 1. בתאריך ובשעה הנ"ל הגעתי למקום התאונה על מנת לערוך ניסוי כדי לראות מה יכול לראות עד ראיה ממקומו לגבי תנועת הרכבים, קו ההפרדה והנתיבים. 2. ביקשתי מאבירם לחסום את כיכר אמציה למערב, ושוטר מתנא, מתן חדד, חסם את הכביש מאזור לכיש לכיוון מזרח. 3. ביקשתי משני רכבים אקראיים, 1 – סקודה קודייאק אשר דימה את רכב א', ו2 – שברולט ספארק אשר דימה את רכב ב', להגיע למקום התאונה ולנסוע בכיוון נסיעת הרכבים כאשר פעם אחת הסקודה תישאר בנתיב נסיעתה (מערב למזרח) ואילו בפעם השנייה הסקודה תסטה ממסלולה ותיסע בנתבי הנגדי (מזרח למערב). אני נסעתי מאחורי השברולט ספארק ברכבי הפרטי כאשר מותקנת בו מצלמת דרך אשר מצלמת את הניסוי. 4. לצורך הניסוי הנחתי קונוס קטן במקום האימפקט (עדיין ניתן להבחין בחריצים) הנחתי את האזרחים עד לאן לנסוע לאחור, הסברתי להם כי עליהם לנסוע במקביל לכיוון מקום התאונה במהירות של 20 קמ"ש, כאשר אני עורך איתם שיחת ועידה בטלפון. 5. בפעם הראשונה, כאשר מתקרבים למקום התאונה, לא ניתן להבחין באיזה נתיב נוסע רכב א', אך ניתן להבחין לאורך כל הנסיעה בקו ההפרדה המקוקו ובמיקומו של רכב ב' ביחס לקו ההפרדה. 6-9. מצורפות 3 תמונות של הניסוי. 10. בניסוי השני גם לא ניתן לראות מרחוק את נתיב נסיעת רכב א', אך ניתן להבחין לאורך כל הנסיעה בקו ההפקדה המקוקו ובמיקומו של רכב ב' ביחס לקו ההפרדה, וכאשר מתקרבים למקום התאונה, אורות דרך של רכב א' מוסתרים על ידי רכב ב' למרות גודלו וניתן להבחין שרכב א' נוסע בנתיב הנגדי. 11. מצורפת תמונה של הניסוי. מזכר– ת/38 : מזכר שערך הבוחן מעיין על פעולותיו בעת הגעה לזירת התאונה. לאחר סיום הטיפול בזירה, נסע לבית חולים לנטילת דגימת דם מנהג רכב מאזדה (הוא הנאשם). מזכר– ת/39 : מזכר שערך הבוחן ביום 7.4.24 בהתאם לסרטונים שנהג רכב א' הגיש לבוחן ולדי לעניין שדה ראיה וכך רשם הבוחן : "צפיתי בסרטונים שמסר נהג רכב א', זיהיתי את אזור הצילום כ-כביש 3415 ק"מ 7-8, הנ"ל נראה נוסע פעם מכיוון הגעתו ופעם מכיוון הגעת רכב ב' כאשר ישנו אור יום. הנ"ל נשמע אומר כי אין שדה ראיה במקום וכי לא ניתן לראותו אותו סוטה לנתיב השני. יש לציין כי דבר זה אינו קשור כלל לשדה ראיה מאחר וניסוי שדה הראיה נערך בזמן לילה כאשר חשוך במקום וניתן לראות רק על פי אורות דרך/מעבר." חקירת הנאשם - ת/43 : שאלה : ספר לי מה קרה בתאריך ה- 12/04/2023 בשעה 21:26 בכביש 3415 בתאונה ? תשובה: היה גשם מהקשים שראיתי, אני נסעתי בנתיב שלי, כאשר לפני אין שום רכב, ומאחורי אין שום רכב, אני לבד בנתיב, לפתע הגיחה מולי מכונית, אני לא יודע להגיד איזה סוג, ראיתי רק אורות מגיחים לפני, הגבתי בניסיון אינסטנקטיבי, אני לא זוכר בדיוק מה עשיתי, מאמין פעולות רגילות, עד הבום, עד שנעצרנו, אני לא יודע לתאר במילים, עד רגע התאונה. .... שאלה : מה היה מזג האוויר בזמן התאונה ? תשובה : סוער מאוד, גשם בעצמה חזקה. שאלה : אני מתכוון בדיוק לרגע התאונה, היתה הפוגה בגשם ? תשובה : ברגע התאונה, הוישרים עבדו על העצמה הכי גבוהה שלהם, ירד גשם אבל עדיין ראו את הכביש. שאלה : איך היית מגדיר את הראות בזמן התאונה ? תשובה :רואים את הכביש. שאלה : מבחינים גם בקווי הפרדה? בפס הרציף ? תשובה : ראו. שאלה : היית עם אורות גבוהים או רגילים ? תשובה : רגילים. שאלה : מה הייתה המהירות שלך לפני התאונה. תשובה : אני לא יכול להגיד כי לא הסתכלתי על הספידומטר אהבל נסעתי במהירות נמוכה מזאת המותרת בכביש כי תנאי מזג האוויר לא אפשרו נסיעה במהירות המותרת בכביש. שאלה : כמה מותר לנסוע שם ? תשובה : 80 קמ"ש. שאלה : מה היה מצב הכביש בזמן התאונה ? תשובה : הכביש רטוב מכמויות הגשם, אבל תקין לחלוטין, אני נסעתי בכביש הזה שעה לפני. שאלה : שאתה אומר רטוב מגשם, הכביש רטוב או מלא במים כמו בריכה/שלולית ? תשובה : רטוב, אבל תקין לגמרי. ... שאלה : באיזה נתיב אתה נסעת לפני התאונה ? תשובה : בנתיב הימני בכיוון נסיעתי. שאלה : הכביש מואר ? תשובה : הכביש בקטע הזה לא מואר. שאלה : מתי הבחנת לראשונה ברכב השני ? תשובה : היו רכבים שחלפו על פני, לא יודע להגיד תדירות, ושאני רואה זה כבר בנתיב שלי ובום. שאלה : המקום של התאונה, הוא יישורת או עקומה ? תשובה : חלפתי שמה כמה פעמים, ניסיתי לזהות את הנק', אם הצלחתי זה כביש ישר, ויש שם קו מקוקו, בכל העקומות בכביש הזה יש הפרדה רצוף. שאלה : אז אני מבין מדבריך אתה נסעת בנתיב שלך, ולפתע הבחנת באורות מולך ? תשובה : הדיוק. שאלה : הספקת להגיב ? תשובה : אני מניח שכן, אני לא יודע לענות על זה, נראה לי שהגבתי אינסטקטיבית. שאלה : ראית רכבים נוספים שנסעו מולך באותו הרגע ? תשובה : אני לא זוכר להגיד לך, אני לא חושב שיש סיבה אחרת שהיא תיכנס לי לנתיב אם היא לא יצאה לעקיפה. שאלה : איפה בכביש אירעה ההתנגשות ? תשובה : בנתיב שלי. שאלה : את יודע להגיד איך אירעה ההתנגשות ? תשובה :ממש לא יודע להגיש את זה. שאלה : ראית את הרכב השני במהלך הסטייה שלו או שכאשר ראית אותו לראשונה הוא היה בנתיב שלך ? תשובה : לא ראיתי את התנועה שלה, ראיתי אותה מולי, כנראה שראיתי את התנועה האלכסונית, קשה לי להגיד לך את נתיב הנסיעה שלה, אם היתה סטייה חדה או זליגה איטית. שאלה : כמה זמן לפני ההתנגשות אתה מבחין באורות שלה ? תשובה :לא יודע לענות לך על זה. שאלה : אתה יודע להגיד אם היא הייתה עם אורות רגילים או גבוהים ? תשובה : לא זוכר שהיא סינוורה אותי. שאלה : אם אתה זוכר תנועה אלכסונית לנתיב שלך, אז כנראה שהסיבה לסטייה לא היתה עקיפה, נכון ? תשובה : אני חושב שהיא הייתה בעקיפה, אני לא יודע להגיד את זה בוודאות אבל אין לי שום הסבר לזה שהיא פתאום הופיעה בנתיב מולי. ... שאלה : איפה הרכב שלך נעצר לאחר התאונה ? תשובה : בנתיב שלי עם הפנים לכיוון ההפוך קצת באלכסון. שאלה : אני אומר לך שעל פי הממצאים והסימנים על הכביש, ההתנגשות אירעה בנתיב של הרכב השני ואתה סטית מנתיב הנסיעה שלך לנתיב הנגדי, מה יש לך להגיד על כך? תשובה : אני הייתי לבד בנתיב שלי, לא הייתה לי שום סיבה להגיע לנתיב שלה. שאלה : המקום של התאונה, זה עקומה ימינה בכיוון נסיעתך, יכול להיות שנהגת מהר או לא שמת לב לדרך ובעקבות כך נזרקת "החוצה" לנתיב הנגדי ? תשובה : לא יכול להיות דבר כזה. ... שאלה : אני מראה לך תמונה של מקום התאונה מכיוון הנסיעה שלך, ורואים שאין אפשרות לראות את התנועה ממול לפני ההתנגשות, אז איך הסברת שראית את התנועה שלה לתוך הנתיב שלך ? (בחקירה מופיעה תמונה – א.ח.ב.) תשובה : היו אורות בנתיב שלי. שאלה : אני אומר לך שישנם עדים שנסעו מאחוריה שמסרו שאתה סטית לנתיב הנגדי, מה יש לך להגיד על כך ? תשובה : אני לא חושב שזה נכון או אפשרי. שאלה : למה לא אפשרי ? תשובה : כי לא היתה לי שום סיבה לעבור לנתיב שלה, הייתי בנתיב שלי לבד, ולא עקפתי. שאלה : אתה רוצה להוסיף משהו ? תשובה : לא." יצוין, כי הבוחן מעיין צברי העיד על פני שתי ישיבות. בחקירתו הראשית העיד, כי הוא בוחן מאז שנת 2021. לדבריו, את האירוע קיבל בשעה 21:35 לערך והגיע לזירה בשעה 22:30. הבוחן צברי נתבקש לתאר מה ראה בזירה ואת הממצאים שראה מבחינת מיקום והוא העיד : "הגעתי לזירה בזירה עדיין הייתה פעילות של המנוחה מהרכב, עדיין היו בזירה רכבי מד"א וכב"א, ראיתי את שני כלי הרכב במקומות שלהם כמו שסומנו בסקיצה. תיעדתי את הזירה במצלמה, ערכתי מדידות וכיווני נסיעה בשלב הזה לא קבעתי. לאחר מכן, הכב"א התבקשו לשטוף את הכביש, כשהם שטפו את הכביש הבחנו בסימני חריצים באספלט בנתיב נסיעת רכב הקיה, לאחר מכן קבעתי כיווני נסיעה ובעצם סיימתי את הפעילות בזירה. יום לאחר מכן, הגעתי לזירה באור יום, צילמתי כיווני נסיעה של הרכבים באור יום, תיעדתי שוב את החריצים שראיתי בנתיב נסיעת רכב הקיה, לאחר מכן נסעתי למגרש הרכבים, שם הרכבים הורמו. מתחת לרכב הקיה ראיתי סימנים על הגחון שמתאימים לסימני החריצים שהיו בזירת האירוע ובוצעה התאמת נזקים תוך כדי שאנו מצמידים את שני כלי הרכב." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 50, ש' 9-19). הבוחן צברי נשאל על מיקום החריצים בסקיצה אותה ערך והעיד : "ת. בנתיב נסיעת רכב ב'. ש. תגיד לביהמ"ש מה היחס במדידות בין החריצים לקו ההפרדה במרכז הכביש המפריד בין הנתיבים? ת. מצד ימין לשמאל, בעצם מקו השול למרכז הכביש, זה מה שמצוין בסקיצה, זה 1.7 מ' פחות 0.6 מ' של השול, כאשר החריץ הראשון הוא חצי מטר מקו השול. מפנה ל-ת/35, העמוד השני עם התמונה וסרט המדידה. חצי מטר. ש. מציגה לך שתי תמונות ת/33א' ת/33ב' תסביר מה הן? ת. תמונה 33א', מפנה לחריצים האלכסוניים שאפשר להבחין בגחון של רכב הקיה. לבקשת בית המשפט אני מסמן את החריצים על תמונה של ת/33א' ואת האספלט על הגחון וחותם. ש. לגבי תמונה 33ב' תסביר את התמונה הזו של התאמת נזקים? ת. הצמדנו את שני כלי הרכב באופן שקו מראת הצד של רכב הקיה יהיה מול המקום שבו נמצאה המראה עצמה בתוך רכב א' (של הנאשם). בנוסף, ניתן לראות שכיפופי הפח זהים בהתאמה ובחפיפה אחד לשני, מה שאומר שזה רגע האימפקט של ההתנגשות." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 51, ש' 9-27). הבוחן צברי נשאל כיצד ביצע את ניסוי שדה הראיה ומה היתה מטרת הניסוי והוא העיד, תוך צפיה בסרטון הניסוי שערך : "מטרת הניסוי הייתה לבדוק מה העד ראיה איילון צדוק יכול לראות מכיוון נסיעתו ביחס לשני הרכבים ולמקום התאונה. לקחתי שני רכבים פרטיים אחד סקודיה קודיה והוא בערך דומה במידות לרכב מאזדה (נאשם) ורכב שברולט ספארק שדומה לקיה פיקנטו, המעורבת, אני נוסע ברכב פרטי מאזדה 3. פה בניסוי הזה ביקשתי מהאדם שמדמה את רכב הנאשם, לנסוע בנתיב שלו עד הסוף בלי לסטות והם נעצרים ליד קונוס ששמתי בדיוק ליד מקום התאונה. ... בפעם השנייה ביקשתי מבעל הסקודה לנסוע שוב באותו כיוון נסיעה של הנאשם והפעם בנתיב הנגדי של רכב נסיעת הקיה (המעורבת). בניסוי הראשון אני רואה שהעד אומנם לא כ"כ יכול לראות באיזה נתיב נמצא רכב הנאשם, ז"א שהעד לא יכול לדעת אם רכב הנאשם סוטה או נוסע בנתיב שלו, אבל לכל אורך הנסיעה העד איילון צדוק יכול לראות את האורות של הרכב א' ואת אחור רכב ב'. בניסוי השני, כשהרכב שמדמה את רכב הנאשם עובר לנתיב הנגדי של רכב ב', ניתן לראות שהעד איילון לא יכול להבחין באיזה נתיב נוסע בדיוק רכב הנאשם, אבל ניתן להבחין גם באורות החזית של הנאשם ובאחור רכב המעורבת, כשברגע שהרכב שמדמה את רכב הנאשם סוטה, כבר אי אפשר לראות את רכב החזית של רכב א' אבל ניתן לראות טוב מאוד איפה ממוקם רכב ב'. לשאלת ביהמ"ש, רכב ב' ממקום בנתיב שלו. לשאלת ביהמ"ש, אם רכב ב' ממוקם בנתיב שלו ברגע ההתנגשות אז מה זה אומר לעניין התאונה בניסוי? העד משיב: זה אומר שרכב שמדמה את הנאשם סטה לנתיב הנגדי. לשאלת ביהמ"ש, הסנגור אומר ששללת את גרסת העד, ישראל צדוק, מה יש לך לומר על זה? העד משיב: נכון, כי העד ישראל צדוק לא יכול לראות תנועה של הלוך וחזור, פה אנחנו רואים סרטון איטי, אבל במציאות זה מרחק נסיעה של שנייה וחצי. אני כן מסתמך על העד איילון צדוק, ובגלל זה לא התייחסתי בדוח בוחן לעד ישראל. שמגיעים מכיוון הנסיעה הזה בסרטון של הרכב המעורב, ניתן לראות בצד שמאל חלקים מהכביש של כיוון נסיעת רכב הנאשם, בלילה בגלל השיחים ותוואי השטח, זה נראה כמו נצנוצי אורות – אור נדלק או נכבה ולכן אני יכול להבין את ישראל שמה שהוא ראה הוא פירש כסטייה מנתיב מס' פעמים." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 51-52, ש' 29-33, 5-26). הבוחן נתבקש להסביר מתי ולמה ערך את חישוב החריצים המסמך שסומן ת/35, והעיד : "ביום 6.1.25 התבקשתי לבצע השלמה לתיק וחזרתי ביום 7.1.25, למגרש הרכבים, הרמתי שוב את הרכב של המעורבת, מדדתי את המרחק מדופן ימין לתחילת החריצים וגם ביצעתי עוד מדידות בשטח עצמו. מדדתי את המרחק מהחריץ הראשון משמאל לקו השול ועד לקו השול. לאחר מכן, ביצעתי את החישוב של היכן היה רכב המעורבת בזמן התאונה ביחס לנתיב הנסיעה." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 52-53, ש' 31-33, 1-2). הבוחן הופנה לסרטונים שמסר הנאשם לבוחן ולדיסלב והם הוצגו לו בחקירה ונשאל מה הסיק מסרטונים אלה והעיד : "כתבתי במזכר ת/39 מה אני רואה ורשמתי במזכר שאנחנו עשינו את הניסוי בלילה בעת התאונה והוא עשה ניסוי באור יום." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 53, ש' 12-13). בחקירתו הנגדית העיד כי מסמך ההשלמה שביצע הבוחן ולדי בוצע בגלל שהיה בקורס ובעת שהתיק היה בפרקליטות. הוא לא ראה את המזכר של ולדי. הבוחן אישר, כי רכב המעורבת עדיין אצל המשטרה. הבוחן נשאל מדוע לא תפסו את מחשב רכב המעורבת וכי יש מזכר בעניין זה רק לגבי רכב הנאשם עם צו חדירה והוא העיד בעניין זה : "ת. אני לא מומחה CDR , יש בבוחנים אנשים שמוסמכים ל-CDR, הם אומרים לנו איזה רכבים תומכים בתוכנת המחשב הזו ולפי זה אנחנו מוציאים צווים לרכבים הרלוונטיים. אני לא זוכר בזמן זה, אבל אפשר לבדוק ורוב הסיכויים שזה מה שהיה, כי זה נוהל העבודה, שאם זה לא תומך, אז מראש אנחנו לא מפרקים את מחשב כרית האוויר, יש בוחן באפליקציה מסוימת האם הרכב תומך בתוכנה. אני יכול לבדוק גם עכשיו אם הרכב של המעורבת תומך CDR. ש. הכוונה שלך היא אם יש לכם תוכנה שיכולה לקרוא את ה-CDR או יש בכלל לרכב CDR? CDR זו מחשב הרכב שבתוכו יש רכיב EDR שאליו חודרים, הוא זה שממנו מפיקים את המידע. האם מדובר בתוכנה שיש לכם או האם בשאלה אם יש בכלל לרכב הזה מחשב. ת. ממה שאני יודע לגבי CDR יש רכבים שתומכים בפענוח ויש רכבים שיש להם את המחשב הזה אבל לא נתמך. מעיון באפליקציה אני לא מוצא שזה תומך קיה." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 53-54, ש' 32-33, 1-9). הבוחן אישר שהוציאו צו חדירה למחשב רכב הנאשם וכשנשאל האם הצליחו לחדור למחשב העיד : "לא, כי מה שאני מסתמך על בוחן בשם טל ברכה שהזמין כבל מיוחד. (הערת בית המשפט : העד מעין במזכר של הבוחן טל ברכה), ברכה הוא הבוחן שאחראי בין היתר על נושא CDR, הוא רושם במזכר שהוא הזמין את הכבל אשר תואם למחשב עפ"י יצרן הרכב למחשב הספציפי של רכב הנאשם והוא רושם שהגיע הכבל ובעת הבדיקה כבל זה אינו תואם למחשב. הוא בדק את שאר הכבלים שיש למשטרת ישראל, אך ללא התאמה. ממה שאני יודע בנוגע לכבלים הללו, כל יצרן יש לו כבל מיוחד משלו ולפעמים לכל דגם יש כבל מיוחד משלו, לכבל הזה חיכינו כ- 4 חודשים כדי שיגיע מחו"ל ולאחר שראינו שאין התאמה והוא אמר שהוא לא יכול לפרוק, זו בעצם הייתה הפעולה האחרונה בתיק והתיק הועבר לפרקליטות." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 54, ש' 22-30). הבוחן אישר, כי אין בתיק החקירה מזכר של מי שפירק את מחשב רכב הנאשם וביחס לרכב המעורבת העיד : "ש. אז גם אין לנו נתונים בתיק שאומרים שלקיה אין מחשב שאפשר לתפוס או לחדור אליו? ת. בתיק אין התייחסות למחשב כרית האוויר של הקיה, כמו שאמרתי לביהמ"ש קודם, עיון מרשימת הרכבים התומכים CDR, רכב קיה פיקנטו 2013 אין תמיכה בתוכנה הזו. ש. אין תמיכה או אין מחשב, אני מנסה להבין? ת. ממה שאני יודע יש מחשב כרית אוויר, עובדה שנפתחו כריות אוויר ברכב הקיה, פשוט אי אפשר להוציא את הנתונים." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 55, ש' 6-11). במהלך עדות הבוחן בחקירה נגדית - צו החדירה שהוצא למחשב רכב הנאשם –הוגש וסומן נ/2. הבוחן אישר, כי על פי ספר הבוחנים יש חובה לעמת עדים עם הראיות הפורנזיות העומדות בניגוד גמור לעדותם. לפיכך נשאל הבוחן מדוע לא הזמין את העד ישראל צדוק ועימת אותו עם כך שהתיאור שלו לא יכול להתקיים במציאות, והוא העיד : "כי העד הוא לא נחקר, אני לא צריך להטיח בפניו ממצאים שאני מוצא, צריך להתייחס בדוח הבוחן או לסתור או לעמת או לכמת את גרסת העד ולסתור אותה. כמו שאמרתי בחקירה הראשית, לא התייחסתי כלל לעדותו של העד ישראל צדוק, ולכן אני לא רואה טעם לזמן אותו מרעננה לאשדוד רק בשביל להגיד לו שהוא לא יכול היה לראות את מה שראה." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56, ש' 9-12). כשנאמר לבוחן כי בעקבות כך שלא הזמין את העד, נרשם סעיף 6 לכתב האישום לעניין מספר הסטיות של רכב הנאשם והוא העיד : "אני לא כתבתי את כתב האישום. המסמך האחרון בתיק שאני מביע בו חוות דעת זה דוח הבוחן. דוח הבוחן מתייחס לכלל הממצאים שאני רואה לנכון ומתייחס אליהם, לא סתם השמטתי את עד הראיה ישראל צדוק." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56, ש' 19-21). אם כך נשאל הבוחן היכן ההחרגה בדוח הבוחן שאומרת שעדות העד הראיה אינה תואמת את הממצאים העיד : "המסקנה שלי שנהג הרכב סטה מנתיב הנסיעה. אם הייתי חושב שאני יכול להסתמך על העד זה גם היה מופיע במסקנה הסופית ונרשם שנהג רכב א' סטה מנתיב נסיעתו מס' פעמים. ניתן לראות שעשיתי ניסוי שדה ראיה שלם שבו אני בוחן מה כן ניתן לראות ומה לא ניתן לראות וגם בחקירה הראשית אמרתי שלא הסתמכתי על ישראל צדוק במסקנה הסופית. לשאלת ביהמ"ש, האם העד ישראל צדוק אומר שהנאשם סטה 3 פעמים ובמסקנה שלך כתוב שהנאשם סטה, האם אני יכולה להבין מכך שהנאשם סטה ולהסתמך על עדותו של ישראל צדוק? העד משיב: אם בית המשפט קורא רק את דוח הבוחן הוא יכול להבין שבית המשפט (צ.ל- הבוחן- א.ח.ב) יסתמך גם על עדות ישראל צדוק לעניין הסטייה. לשאלת בית המשפט: האם כתוב בכל מסמכי בית המשפט, שאתה שולל את גרסת העד ישראל צדוק? אינדיקציה אפילו הכי קטנה? העד משיב: אני לא זוכר." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56-57, ש' 27-33, 1-7). הבוחן אישר, כי בדיעבד היה כותב כי אינו מסתמך על עדות העד ישראל צדוק לעניין מספר הסטיות. לדבריו, הביא את עדות העד ישראל צדוק במסקנות הבוחן כשהביא את העדויות הרלוונטיות למזג האוויר בזמן התאונה. הבוחן העיד, כי דוח הבוחן הוכן לפני החקירה השנייה של הנאשם. החקירה השניה נבעה מבקשה להשלמות חקירה. הוא אישר כי הבוחן ולדי התבלבל. כשעומת הבוחן שוב עם עדות ישראל צדוק שאינה תואמת את הראיות לעניין הכיוון אליו נזרק רכב הנאשם וכי זה נוגד את המנח הסופי של הרכבים, העיד כי זה לא תואם והוא כבוחן מעיד על איך מצא את הרכבים בשטח. כשנשאל האם לאור כך היה מקום לגבות עדות נוספת מהעד ראיה ישראל צדוק העיד: "ת. לא, כי בניסוי שדה הראיה הראיתי שלא רואים רכב, אלא אורות. ש. נצא מנקודת הנחה שמר ישראל צדוק אין לו שום ערך מבחינתך לעבודת הבוחנות? ת. יש לו ערך, שכן הוא מתאר את מצב מזג האוויר בזמן התאונה. ש. אז העדות שלו חשובה, נכון? ת. אני התייחסתי בעדות שלו לעניין מזג האוויר." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 58, ש' 27-31). הבוחן אישר בחקירתו הנגדית, כי הסתמך על עדות העד אילון צדוק. הבוחן עומת עם כך שהעד אילון צדוק מתאר את אופן התרחשות התאונה 90 מעלות, את הנזקים בחזית רכב מעורבת ובצד ימין של רכב הנאשם ושרכב הנאשם התרומם באוויר והתהפך כשהגג שלו מול הרצפה וכי הדבר אינו תואם את מה שהיה בשטח, והוא העיד כי זה אכן לא תואם ולדבריו : "ת. הוא אומר שרכב המעורב נכנס בצד ימין של רכב הנאשם. אני אסביר למה אילון אמר זאת, כי הוא ראה את מה שהוא ראה ביציאה מהעקומה. הוא לא מכיר את תוואי השטח. כשרכב בא בעקומה ימינה, כשרכב הנאשם סוטה העד רואה זאת כשבירה, את כל כיוון ההגעה שלו הוא רואה כשבירה, זו עקומה וזה נראה 90 מעלות וזה מה שהעד אילון תיאר. ש. אתה יודע כמה זמן לקח לי לשכנע את העד שלא מכיר את תוואי השטח שזה ייתכן והוא ראה אשליה אופטימית בעקבות החושך והעקומה? ת. העד מתאר את מה שהוא רואה כמו שהוא רואה את זה. יש לזכור שזה קטע נסיעה של בערך 20-30 מ' בזמן של כשנייה וחצי כשכל העדים רואים זאת בהפתעה גמורה ובגלל זה הוא מפרש את זה כזווית 90 מעלות." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 59, ש' 22-30). הבוחן חזר על כך, כי הסרטונים שהגיש הנאשם לבוחן ולדי הועברו אליו, הוא צפה בהם והוא עדיין לא ראה צורך לזמן את הנאשם ולחקור אותו שוב. הבוחן חזר ואישר, כי אין תיעוד של פירוק מחשב רכב הנאשם. לדבריו, הוא תפס את המחשב ביחד עם הבוחן טל ברכה. אין מזכר בתיק של הבוחן טל ברכה. הוא העיד, כי אין לו המיומנות לפירוק מחשב רכב, אולם הוא יכול להעיד על העבודה איך זה מתבצע. הבוחן נשאל, כי אם מה שהעדים מסרו לא תואם את הממצאים בשטח, האם מה שנשאר לו זה רק החריצים, והוא העיד כי : "ת. לא רק החריצים, אפשר לחבר את ניסוי שדה הראיה לעדות של איילון ולהבין שאם הייתה סטייה של רכב הקיה, זה בוודאות הוא היה רואה. בעדות שלי (צ.ל. – שלו - א.ח.ב) הוא אמר שהתאונה הייתה בנתיב שלהם, שנהגת הקיה הגיבה לתאונה בסטייה שמאלה. ש. אם הקיה סטתה שמאלה בתגובה לתאונה, זה לא מתאים לממצאים שלך שהחריצים פונים ימינה? ת. הכל קורה בזמן מאוד קצר, יכול להיות שהוא רואה את עצם ההיזרקות ימינה כסטייה. מה שאנחנו מתארים בבית המשפט כמקטעים נפרדים של התאונה, (פריימים) העד איילון רואה את זה כמקשה אחת של התאונה. ש. אתה עכשיו ציינת שהרכבים חזית מול חזית ואז רכב המעורבת נזק ימינה, אף אחד לא מתאר לך חזית מול חזית, אין עד אחד שאומר לך את זה? אם זה היה חזית מול חזית, אני אומר לך שזה קריסה במקום, שני אחורי הרכב היו עולים האוויר במקום, נוחתים וכל אחד היה זז לאחור, לא שמאלה ולא ימינה, בטח לא בסיבוב. התיאור שלך לתמונה לא מתאים, כך גם כל העדויות של העדים לא מתאימים למנח הסופי של הרכבים. ת. אז זה לא חזית מול חזית. חזית לחזית זו התאמה מושלמת. במקרה הזה, מציג לבית המשפט את תמונת ת/33ב'. הערת בית המשפט מוצגת תמונה ת/33ב' בטלוויזיה בבית המשפט ועליה מדגים הבוחן את התאונה. ת. אם מסתכלים על הרכב הלבן, רואים שהרכב השחור בזווית אליו, ז"א שהאפשרות של גרסת חזית מול חזית, קריסת הקדימה של הרכב והתרוממות החלק האחורי ונחיתה במקום ונסיעה לאחור, זה לא המצב שמתואר אצלנו. אנחנו רואים בתמונה שרכב הנאשם בזווית לרכב המעורבת. זה אומר שחוץ מכוח יש גם כוח צד. מה שגורם שבגלל שזה לא חזית מול חזית מותאמת, אלא רכב המעורבת בערך מרחק 40 ס"מ דופן לפי המראת צד של רכב המעורבת שהיה תקוע בתוך רכב הנאשם. במקרה הזה שני הרכבים אכן מתרוממים, רכב הקיה קורס לאספלט, שניהם מבצעים תנועת סיבוב בעצם החלפה במקומות שהדבר היחיד שמונע מרכב ב' להסתובב סיבוב מושלם, זו התעלה ואילו רכב הנאשם מסתובב סיבוב מושלם." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 61-62, ש' 28-32, 1-23). הבוחן העיד, כי התאונה לא היתה בעקומה אלא בקטע ישר בכביש. לשאלת בית המשפט, כשנתבקש הבוחן לתאר את אופן התרחשות התאונה, העיד : "אני מסביר את התרחשה התאונה על גבי בסקיצה בהתאמה ל-ג' בסקיצה שזה מיקום החריצים ולתמונה מס' 28 שניהם מתרוממים ועושים תנועת סיבוב, כאשר הרכב של המעורבת לאחר החריצה נמרח ונזרק לשול/תעלה ורכב הנאשם עושה סיבוב 180 מעלות, עוצר בנתיב שלו עם הפנים נגד כיוון הנסיעה המקורי שלו." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 63, ש' 23-26). כשנאמר לבוחן, כי אופן תיאור התאונה על ידו בעדותו בחקירה נגדית לא מופיע בדוח הבוחן העיד : "ש. אני אומר לך שכל מה שאתה מתאר לך לא מופיע בדוח הבוחן שלך ואין שום התרוממות בדוח בוחן וגם התאמת הנזקים שלך לא תואמת את מה שתיארת כרגע, כי רכב הנאשם גבוה יותר מרכב המעורבת ועפ"י העדויות גם של המעורבת, הוא עלה עליה והקריס אותה ורואים את זה גם בתמונות. מפנה לתמונה מס' 22. בגלל זה אין לך חריצים גם מרכב הנאשם. לכן, יכולה להיות גם האפשרות שאנו נסיט את כולם טיפה ימינה מכיוון נסיעת הנאשם וגם רכב המעורבת יהיה בסטייה קצת, כי היא נכנסת לעיקול והוא יצא מעיקול ובדיוק כמו שהעד איילון העיד שהיא ניסתה לסטות שמאלה והתאונה קרתה שהיא קצת על הנתיב הנגדי של רכב הנאשם. ת. ניתן לראות בתמונה 22 שמכסה המנוע של רכב הקיה נקי, למעט ירידות צבע באזור הקיפולים. אני מראה בתמונה 22 כי יש סימנים של קווים על מכסה המנוע של רכב הקיה ואני לא חושב שזה סימני צמיג וזה לא נראה כמו סימן צמיג וניתן לראות בתמונה 28 את החפיפה של הנזקים, זה אומר שהמכסה מנוע של הקיה התקפל אחורה בדיוק במצב הזה כפי שמופיע בתמונה 28. אחרי זה רכב הנאשם המאזדה מקריס את רכב המעורבת כי הוא יותר גבוה ובגלל הזווית שבה הוא פוגע ברכב המעורבת, שני הרכבים עושים תנועת סיבוב כפי שהראיתי קודם, כשהרכב קיה עומד על השול ורכב הנאשם עומד על הנתיב שלו כנגד כיוון התנועה שלו. לעניות דעתי, אם ב"כ הנאשם אומר שרכב הנאשם היה עולה על רכב המעורבת, זה היה מקפל כלפי מטה את כל הכיפוף לאחור ומועך אותו. ... ש. אני אומר לך שאם תסתכל על הרכב ותסתכל על עדות המעורבת ואומרת שהרכב נכנס בי בתוך החלון, עלה עליי. אין מצב שרכב הנאשם עולה באוויר עם חלקו האחורי, הרי רכב הנאשם גבוה יותר מרכב הקיה. אם שני הרכבים היו קורסים לאותו מקום, היינו רואים חריצים משני הרכבים, לא יכול להיות שיהיו חריצים רק מרכב המעורבת אם הרכב לא עלה עליה. צריך שיהיה סימן כלשהו מרכב הנאשם שגם הוא קרס? ת. יכול להיות, לא תמיד שני הרכבים יורדים ומתנגשים באספלט, לפעמים רק רכב אחד כמו במקרה שלפנינו, יורד בזמן התאונה לכיוון האספלט ולכן יש תאונות שחריצים נשארים רק מרכב אחד. ש. אני מראה לך תמונה של גלגל שמאל של רכב הנאשם מפונצ'ר מהתאונה, אם הרכב עושה סיבוב של 180 מעלות, לא נמצא חריץ? ת. לא. ש. תסביר לי למה, הרי הגלגל קרס, הג'אנט נוגע ברצפה ואין מצב שג'אנט שנוגע ברצפה ושוקל 3.5 טון, לא ישאיר סימן ברצפה במיוחד בסבסוב? הרי אין מחלוקת שגלגל הנאשם הוא תקר מהתאונה. אין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת שהגלגל הזה חייב להשאיר סימן על הכביש. חיפשתי כ"כ הרבה תמונות שתתעד את התמונה הזו במגרש ולא מצאתי. אם היית מצלם במגרש את התמונה היינו רואים גם את הסימנים שיש על הג'אנט עצמו. זאת תמונה שאני מציג לך מהזירה שאתה צילמת. ת. משקל מאזדה CX5 הוא 1.6 טון, אני לא יודע אם הוא ישאיר סימן, זה תלוי באופי התאונה. ב"כ הנאשם: מציג לבית המשפט כי רכב הנאשם שוקל כ-2 טון. ת. ברגע ההיפרדות, הרכבים קורסים למטה, המאזדה מקריסה את רכב המעורבת, הם מתרוממים ועושים פעול סיבוב כאשר עדיין המאזדה יותר כבד מהמעורב. הגלגל של רכב המאזדה איבד אוויר, אבל בגלל התנועה שעושים הרכבים, התנועה הסיבובית, כאשר הם גם מתרוממים, אז הגלגל השמאלי לא השאיר חריץ בגלל ההתרוממות גם אם אני הולך לשיטת ב"כ הנאשם שהתאונה יותר בנתיב הנאשם ורכב הנאשם עולה על רכב הקיה, ואז הגלגל של רכב הנאשם מתפוצץ ורכב הנאשם עושה סיבוב כשהוא באוויר, אז גם במקרה זה לא יהיה חריץ." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 63-65, ש' 29-33, 1-33, 1-14). העד הופנה לחוות דעת של המומחה שטארק בעניין גלגל רכב שמאלי קדמי של הנאשם והעיד כי אין מדובר בקריסה של הצמיג אלא איבוד אויר מוחלט. הבוחן חזר על כך כי הגלגל של רכב הנאשם לא ישאיר סימן שכן הרכב היה באויר בעת הסבסוב כפי שהעיד : "ת. אני מעיין בתמונות של בוחן הצמיגים, החלק שנחרץ פה שיש נזק לאופן הוא בחלק הפנימי. גם כשהרכב מגיע וקורס למטה, ניתן לראות שהוא איבד אוויר כמו שחברי אמר אקורדיון בגלל ההתנגשות עם רכב המעורבת והמחיצה של הצמיג והאופן, זה לא מחייב שהדבר הזה של איבוד האוויר וקריסת הצמיג ייצור חריץ ואדרבא, אם רכב הנאשם היה עולה על רכב המעורבת אז לא רק היינו רואים סימני צמיג, אלא גם חריצה בפח של רכב המעורבת לשיטתך. אני אומר שברגע שהם מתנגשים, הם מתרוממים ונפרדים תוך כדי סבסוב באוויר." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 66, ש' 15-20). הבוחן נשאל היכן תיאר בדוח הבוחן את ההתרוממות של הרכבים באוויר והאם היום הוא מניח שכך התרחשו הדברים, הוא העיד כי לא רשם זאת. לדבריו : "ת. נכון זה לא מופיע בדוח בוחן כל עניין ההתרוממות כי אני התייחסתי בתור בוחן למקום התאונה, מקום ההתנגשות, מה גרם לחריצים ואיפה סיים כל רכב את המיקום הסופי שלו." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 66, ש' 32-33). הבוחן העיד, כי השאיפה היא שניסוי שדה הראיה יהיה בתנאים בהם קרתה התאונה. כשנאמר לו כי הניסוי נעשה כ- 4 חודשים לאחר התאונה ובקיץ ולא בכביש רטוב השיב, כי החליט לעשות את הניסוי לאחר שגבה עדות מהעד אילון צדוק. הבוחן נשאל האם יש משמעות כשהכביש רטוב לניסוי שדה הראיה עם אורות בגלל שיש החזר אור, הוא העיד : "ת. לא כי לא בדקתי מאיזה מרחק אפשר לראות ואם האור מחזיר, אלא בדקתי אם ניתן להבחין במיקום הנתיבים ביחס לאורות, אם הוא רואה אורות האם הוא מצליח להבחין באיזה נתיב זה ואם רואים את האחוריים של רכב המעורבת כמו שצריך. ... ת. גם אם זה אורות גבוהים לשיטת ההגנה, לאורות של הרכב הנוסע כמעט ואין שום משמעות. גם אם הייתי עושה את הניסוי כשאני מכבה את האורות שלי לגמרי, התוצאה הייתה אותה תוצאה כי אני מסתכל קדימה והאורות שלי לא רלוונטיים לתאונה. בניסוי אני העד. לגבי העננות והגשם, גם אם יש עננות זה לא אמור להעלות או להוריד יותר מדי, צורת רכב שמגיע לא נראה כי היה חשוך, אורות אנו נראה גם בעננות וגם בגשם ולפי העדויות לא היה גשם בזמן התאונה, היה כביש רטוב." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 67-68, ש' 28-30, 5-10). הבוחן העיד, כי בניסוי שדה הראיה שערך הרכב המדמה את רכב הנאשם, לא היה עם אורות גבוהים אלא עם אור לבן וזה לא מסנוור, כדבריו: "ש. יש לך תיעוד באיזה אורות השתמשת בניסוי? כולם אמרו לך שהם נסעו באורות רגילים, כי לי זה נראה בניסוי באור גבוה. ת. טווח של אור גבוה זה 100 מ', טווח אור רגיל זה 30 מ', רואים שהאלומה של הרכב בניסוי היא ממש קצרה, ניתן לראות שיש מקטע של צל שמגיע מהרכב שמדמה את רכב הנאשם וכשהוא מתקדם בניסוי רואים שהוא מאיר את המקטע של הצל ולכן זה אורות רגילים." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 68, ש' 17-21). הבוחן העיד כי התאונה ארעה כ- 40 מטרים ביציאה מהעקומה. הוא לא מדד. הבוחן נשאל שוב על החריצים האם ברגע שיש חריצים בנתיב נסיעת המעורב לעולם מבחינתו כבוחן מדובר בסטייה של הרכב השני, כלומר האם מיקום החריצים מעיד בוודאות על סטייה של הרכב השני, הוא העיד : "ת. מיקום החריצים מעיד על מקום ההתנגשות, לאחר שאנו מבינים שהרכב שהשאיר את החריצים נסע בנתיב של החריצים, ניתן לקבוע בוודאות ששם אירעה התאונה והשני סטה אליו. ש. לא נתקלת מעולם בתיק שבו החריצים נמצאו בנתיב נסיעת מעורב שהמעורב אשם בתאונה? ... ת. שמעתי על טענות של נהגים שאומרים שסטו כתוצאה מסטייה לנתיב שלהם. לאחר שהם סטו הרכב השני חזר לנתיב שלו ואז אירעה התאונה בנתיב של הרכב השני שהם לא אשמים. ש. אלה טענות שאף פעם לא התקבלו? ת. אני לא יודע. ש. אני אומר לך שזו לא סתם טענה. התיק הזה צריך להיבחן זה מי סטה קודם למי, אתה מאשר? ת. לא. ... ש. במקרה הזה האם מישהו זכר את התאונה, הנאשם או המעורבת? ת. מבין כלל המעורבים? ש. המעורבים שלנו. אתה לא מסתמך לא על זה ולא על זה. ת. בסעיף 11 תת סעיף 6 הנאשם טוען שהוא נסע בנתיב נסיעתו והבחין באורות רכב. גם נהגת רכב ב' לא הבחינה ברכב א' לפני ההתנגשות אלא רק ראתה את אורות החזית לפני הפנייה, היא אומרת שהתאונה אירעה בנתיב שלה. ש. תראה לי איפה היא אמרה שהאירוע היה בנתיב שלה? גם בעדות שלה היא לא אמרה את זה. ת. אני קורא מעדות המעורבת שהיא אמרה שהתאונה אירעה בנתיב שלה. ש. אני מתקן את השאלה ושואל האם היא אמרה מי סטה למי? ת. לא. ... ש. בתיק שלנו אתה יודע אם מישהו סטה לפני? אתה יודע מה קרה לפני התאונה? ת. לא. אני יודע שלפי העדויות הנהגת המעורבת נסעה בנתיב שלה, הנהג שלנו אני יודע מאיזה כיוון הוא הגיע, יש את מקום ההתנגשות ויש לי עד ראייה אחד שמתאר לי את התאונה. מקריא מעדות העד אילון צדוק, הוא אומר בנתיב שלנו ממש. ש. אין מחלוקת שאת הממצאים מצאת בנתיב של המעורבת, אני רק אומר שהרעיון הוא לא רק איפה קרתה התאונה, אלא מי סטה למי קודם. ת. אי אפשר לראות שכן הם לא יכולים לראות סטייה של אחד לשני, שני הנהגים המעורבים, שכן התאונה היא פחות משנייה. ש. חוזר על השאלה, האם אתה יודע מי סטה למי קודם? ת. רכב המעורבת יכול לנסוע כל הדרך בנתיב הנגדי ולחזור בסוף לנתיב שלו, רכב א' לא יכול לראות כלום מזה. ש. אני מראה לך סנריו אחר. לא תמיד הסימנים ברצפה מעידים על אשמה של תאונה. ת. גם אם היא הייתה נוסעת כל הדרך מהבית שלה על הנתיב הנגדי הוא לא יכול לראות את זה, הוא יוצא מעקומה לתוך 20-30 מ' של כביש, וזה מתאים למה שהוא מתאר שפתאום הוא רואה אורות מולו. הסנריו שלך לא הגיוני פה כי הם לא רואים אחד את השני לפני התאונה. ש. שאלתי מי סטה למי קודם, לא אמרתי שהם יכולים לראות או ראו מי סטה, אני שאלתי שיכול להיות שלא תמיד איפה שיש חריצים יקבע שמי שסטה כי הוא הרכב השני? ת. יכול להיות הכל. אם זה כביש הערבה שהוא כביש ישר ורואים רכב מזגזג וסוטה ונהג אחר מגיב וכשהוא בורח ואז הרכב חוזר אז נכון זה לא בהכרח הוא אשם כי הוא הגיב למצב כזה. בתיק שלנו אין מצב שנהג אחד הגיב לשני כי הם לא רואים אחד את השני לפני התאונה. ש. זאת אומרת שלא יכול להיות שהגרסה של הנאשם שהיה בנתיב שלו ופתאום ראה אורות מולו, היא לא סבירה? ת. ביחס לזווית הנזקים ומיקום החריצים לא. ש. מציג לך סרטון וידאו של תאונה שקרתה שאלמלא הסרטון, לשיטתך, היו מאשימים את נהג הטרנזיט. ת. לא כי אם היינו חוקרים כמו שצריך... ש. אם לא היה לנו את הסרטון לפי הקביעה שלך שהחריצים תמיד קובעים אשמה של הצד השני אז היו מגישים כתב אישום כנגד הטרנזיט? ת. חברי מתעקש להגיד שהחריצים קובעים מי אשם. ש. אני מפנה אותך לחקירה שלך עמ' 69. ת. עוד הפעם זה לא בוודאות, מה זה סטה אליו. אני הוספתי והסברתי שזה יכול להיות כתוצאה מתגובה של נהג אחר שסוטה, אייל שקפץ לכביש, פנדה שקפצה מהעץ. אנו רואים פה בסרטון שזה תואם את מה שחברי מנסה להגיד. המשאית סוטה ראשונה לכיוון הנגדי, רכב הטרנזיט מנסה לברוח, המשאית חוזרת לנתיב שלה ובנתיב של המשאית מתרחשת התאונה. אם נמצא חריצים נמצא אותם בנתיב השמאלי במידה והרכב ירד לאספלט. אם תשאלו אותי שאלה אחת ויחידה אני אדע להגיע בנתיב השמאלי, מי גרם למי לסטות אני אצטרך תמונות או סרטון. במקרה שלנו להגיד שנהג אחד משני המעורבים, הגיב לשני בעקבות סטייה נגדית זה לא ייתכן כי אין להם שדה ראייה אחד לשני, הם לא רואים אחד את השני לפני התאונה. הם רואים אורות ובום." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 69-72). כאמור לעיל, חקירתו הנגדית של הבוחן צברי נמשכה על פני דיון נוסף (דיון מיום 6.2.25). הבוחן אישר, כי מחשב רכב הקיה של המעורבת אינו נתמך במשטרה ולכן אי אפשר לפרוק ממנו נתונים למערכת המשטרתית. הבוחן אישר, כי ראה פניה של ב"כ הנאשם לתביעה במטרה לבדוק את המחשב של רכב הקיה של המעורבת ולקבל ממנו נתונים, בתנאי שקיים חשמל ברכב, על ידי מומחה מטעמו. הבוחן אישר, כי משטרת ישראל פרקה את מחשב רכב הנאשם. לשאלה מדוע לא פרקו את מחשב רכב המעורבת העיד : "כי אנו מראש לא מפרקים מחשבים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים להוציא מהם נתונים. אין לנו שום אינטרס לפרק מחשב מהרכב כשאנו לא יכולים לקרוא את הנתונים ממנו." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 76 ש' 1-2). הבוחן נשאל מדוע לא פנה ליצרן חברת קיה שהם יפרקו, השיב כי אינו מוסמך CDR. הוא העיד כי כשהוא צריך לקבל נתונים הוא פונה לבוחנים המוסמכים לכך והם אומרים לו אם ניתן לפרוק נתונים אם לאו, כדבריו : "... ברגע שהבוחן שמומחה CDR אומר לי שאי אפשר לפרוק את המחשב הזה, בזה מבחינתי מסתיים הטיפול של CDR של אותו רכב. אם יש לסנגור שאלות נוספות על CDR או האם ניתן לפרוק נתונים שאני לא מכיר, אני לא יכול לענות על השאלות האלה." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 76, ש' 23-26). הבוחן אישר, כי בוחן מוסמך של משטרת ישראל פרק את מחשב רכב הנאשם. לשאלה מדוע הבוחן טל ברכה, שהינו בוחן מוסמך, לא הצליח לפרוק נתונים ממחשב רכב הנאשם, השיב כי לא הגיע הכבל המתאים לכך על פי יצרן הרכב. המזכר של הבוחן סומן נ/3. לשאלת ביהמ"ש, כבוחן לא כמומחה CDR, האם לנתונים CDR למיטב ידיעתו יש השפעה על קביעת אשמה בתאונה, השיב העד בחיוב. (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 77 ש' 18-20). הבוחן צברי נשאל, כממונה על החקירה בתיק, מדוע לא הוזמן כבל אחר, העיד : "לא זוכר אם השאלה הזו נרשמה בפרוטוקול, אבל ביהמ"ש שאל אותי לגבי הספידומטר בסרטון ווידאו של רכב הנאשם, כשאני מתחיל את התיק החקירה, אני בודק את כל כיווני החקירה שנמצאים מולי. אני כבוחן המטפל בתיק רציתי להוציא מה-CDR נתון ספציפי של מהירות ולראות האם המהירות לפני התאונה תאמה למה שהיה רשום בספידומטר, או קרוב לכך, אני מפנה את ביהמ"ש לדוח הבוחן, סעיף 11 עד סעיף 14, ששם הסברתי למה הייתי צריך את ה-CDR, רציתי לבדוק האם הייתה אפשרות שרכב המאזדה של הנאשם "נזרק" החוצה מהסיבוב עקב המהירות הגבוהה ולבסוף חיכינו מס' חודשים לאותו כבל ולאחר שהכבל שהוזמן לפי הוראות היצרן, לא הגיע, אז אני זוכר שבשיחה עם הפרקליטות הוחלט להמשיך את הטיפול בתיק ולשאלה למה הכבל לא מתאים ואם היה יכול היה להיות כבל מתאים, צריך לשאול את טל ברכה." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 78 ש' 18-27). הבוחן שב ונשאל מדוע לא תיעד איזה כבל הוזמן והאם זה הכבל המתאים כממונה על החקירה והוא השיב, כי במזכר שהוגש (נ/3) רשום מספר הכבל שהוזמן. כשנשאל הבוחן שוב מדוע לא תיעד מה הכבל הדרוש לפי הוראות היצרן ? האם הוא הגיע ? ואם הוא תואם ואם לאו מדוע הוא לא תואם ? והוא העיד : "תיעדתי את העיכוב בהזמנה שטל ברכה אמר לי שהכבל הגיע והוא לקח אותו וניסו לפרוק את המחשב ולא הצליחו, הוא מילא על זה מזכר ואמר שלא ניתן לפרוק את המחשב ואם זה הכבל או לא, אני לא יודע. כמו שאמרתי אני לא מומחה CDR." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 79 ש' 11-13). הבוחן נשאל על הבקשה של ההגנה לבדיקה של בוחן מטעמה למחשב רכב המעורבת והוא העיד : "... כל הסאגה הזו התחילה כאשר הסנגור אמר שאפשר להוציא קבצים. עד כמה שידוע לי מהפעם האחרונה שדיברתי עם זנאתי, לפי מה שהוא יודע, לא ניתן להוציא קבצים. אני לא יודע, אך משער שכל מהלך קבלת ההחלטות היה של מדור ת"ד ואנו רואים שהוא מסייג את עצמו ואומר "במידה ויורדו קבצים וגם בהודעה של עו"ד כפיר דור, הכל פה מסויג" עד כמה שאני יודע לא ניתן להוריד קבצים מהמחשב הזה. אם יש שאלות אם ניתן להוריד קבצים או לא, או לעניין מקור או העתק, זה אפשר להפנות לבוחנים שמתעסקים עם CDR. לשאלת ביהמ"ש, האם הבוחנים יכולים לבדוק את המחשב ולא להטיל את זה על ההגנה? העד משיב: בפעם האחרונה שדיברתי עם בוחן CDR הוא אמר שאי אפשר לבדוק, אני לא יודע זה מה שאומרים לי." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 80 ש' 3-12). הבוחן עומת עם העובדה, כי אין להגנה כל תיעוד מי פרק את מחשב רכב הנאשם, בפירוק נגרם נזק למחשב ולכן לא הצליחו לפרוק נתונים מהמחשב ובכך פגעו בהגנת הנאשם, והוא העיד : "אני ביחד עם טל ברכה פירקנו את המחשב הזה, נכון שלא תיעדתי בצילום או ע"י ווידאו, מצאתי מזכר בתיק שרשום שאני פרקתי את המחשב, המזכר הזה הוגש לביהמ"ש כנספח לצו חיפוש, שאנחנו מפרקים מחשב CDR זה תמיד הבוחן המטפל בתיק יחד עם בוחן שמומחה CDR, אנו מפרקים ביחד את המחשב, המומחה CDR מראה בד"כ לבוחן המטפל איפה המחשב, איך נראה המחשב, כי אנו לא יודעים איך הוא נראה. הפירוק הוא פשוט. זה בד"כ 3-4 ברגים וניתוק צמת חשמל ונתונים. ברגע שאנו מפרקים , הבוחן המטפל תופס את המחשב כמוצג וזה נמצא אצלו עד שהבוחן CDR פורק את המחשב. דבר שני, לא ברור לי איך אפשר שייגרם נזק למחשב מניתוק שני קונקטורים ו-4 ברגים ברכב ללא חשמל." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 80 ש' 19-28). הבוחן נשאל ביחס לדוח הבוחן ת/29 והעיד, כי עיין בו טרם עדותו. הבוחן בעדותו ביקש לתקן את סעיף 11 וסעיף קטן 12, כי הדברים המתייחסים לעד הראיה (עד הראייה – ישראל צדוק – א.ח.ב.) לעניין שבעת התאונה לא היה גשם, דברים אלה נאמרו לו על ידי העד בשיחה טלפונית. הבוחן נשאל על ההסבר שלו כיצד רכב הנאשם הגיע למנח הסופי שלו כשהוא נמצא בנתיב שלו הפוך 180 מעלות והוא העיד, כי הדבר מוסבר בסעיף 11, סעיף קטן 5 לדוח בוחן. לשאלה כיצד רכב הנאשם הגיע למנח הסופי הזה, העיד הבוחן : "אין תיעוד מפורט בדיוק באיזה זווית כל רכב עשה סיבוב, איזה מהגלגלים שלו עלו למעלה ואיזה נשארו, אבל כמו שהסברתי לביהמ"ש, בדיון הקודם כאשר מתרחשת תאונה חזיתית בזווית, שני הרכבים עושים תנועת סיבוב כאשר אצלנו בהעגה המקצועית זה נקרא ריקוד, כאשר הרכבים מחליפים צדדים, זה מה שמאפיין את התאונות האלה." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 82-83 ש' 32-33, 1-2). כשעומת הבוחן עם העובדה, כי עליו לרשום זאת בדוח הבוחן, העיד : "אני בדוח בוחן רושם מה קרה לא באורך, רשמתי שהרכב סובב ונעצר על נתיב נסיעתו המקורי ורכב ב' נהדף בתעלה ואת מקום עצירתו. זה שבדיון הקודם ביהמ"ש והסנגור ביקשו הסבר איך זה קרה, הצטיידתי במכוניות." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 83 ש' 6-8). עוד העיד הבוחן בעניין זה : "הרכב לאחר התאונה מסובב ונעצר על נתיב נסיעתו כאשר זה יכול להיות באוויר וזה מה שאני מעריך שהיה, כי העדות של הנהג איילון צדוק במשטרה, הרכב שנסע מאחורי רכב הנפגעת אמר "הרכב שהגיע ממול התרומם באוויר ואז רכב אחד עף ימינה ורכב אחד עף שמאלה" ז"א שבזמן התאונה שני הרכבים יורדים בכיוון הכביש ואז עושים את תנועת הסיבוב. כאשר בוודאות רכב הנפגעת מתרומם באוויר כי כך הוא מצליח להגיע לתעלה אחרי הירידה לאספלט, כל מה שקורה זה תלוי במשקל. רכבים חשמליים בגלל שכל הסוללות החלק האחורי שלהם יותר כבד והם מבצעים את התנועה שלהם כשהם על הכביש או מתרוממים מעט. רכבים בד"כ גדולים כמו רכב הנאשם וגם יחסית קלים, מתרוממים מעט או הרבה באוויר של החלק האחורי ועושים את התנועה הסיבובית שחלק מהרכב באוויר." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 83 ש' 15-23). הבוחן העיד ביחס לדברי המעורבת, שרכב הנאשם נכנס לתוכה, כי היא לא אמרה לו את זה בעדות. לדבריו, ברגע ההתנגשות מכסה המנוע של רכב הנפגעת מנפץ את השמשה הקדמית, במקביל כרית האוויר נפתחת לתוך הפנים כך שלא ברור לו איך היא יכולה הייתה לראות איך הרכב עולה עליה. הבוחן הפנה והקריא מעדות המעורבת על התאונה כי: "אורות, רכב, התנגשות, ואז נראה לי שעפתי באוויר עם הרכב....". כשנשאל היכן בדוח הבוחן שלו רשם שהמעורבת אמרה לו שרכבה עף, השיב שלא רשם. לדבריו : "... אני לא חייב להביא את העדות במלואה בדוח הבוחן, דוח בוחן הוא לא שחזור של כל התיק במלואו, אלא עיקרי הדברים." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 84 ש' 20-21 ). הבוחן העיד ביחס לסעיף 12 לדוח הבוחן כי לא היה משנה אותו, וכי הוא היה מביא את דברי העדים כפי שהם ואולם היה מוסיף הסתייגות ביחס לעד ישראל צדוק, כי הוא לא יכל לראות מספר סטיות וחזרה לנתיב לפני התאונה ביחס לרכב הנאשם. כשנשאל הבוחן על עדות העד איילון צדוק כי הוא לא אמר שהיתה התנגשות חזיתית אלא 90 מעלות חזית בצד וכי הוא רשם בדוח הבוחן בסעיף 11 תת סעיף 10 כי היתה התנגשות חזיתית מעדות אלון, הוא השיב : "הוא לא אמר חזיתית, כשאני שואל אותו את איילון, איך אתה יודע שהנתיב ממול סטה לנתיב שלו, העד משיב "ראיתי בלייב את כולו בנתיב שלנו" (מקריא מעדותו). בהמשך כשהוא נשאל באיזה נתיב ארעה התאונה, הוא משיב "בנתיב שלנו ממש" אז אם הקיה בנתיב שלו ממש, אז אני אומר שדבריו אומרים שזה חזיתית. ... אני רשמתי חזיתית, כי איילון צדוק לא אמר שההתנגשות הייתה ב-90 מעלות, אלא הרכב שבר לכיוונם ב-90 מעלות ואז הם התנגשו לאחר שהקיה זז קצת שמאלה. הסברתי בדיון הקודם לשאלת ביהמ"ש, שכשרכב הנאשם יוצא מהעקומה זה נראה כאילו הוא מגיע ב-90 מעלות לנתיב של איילון והנפגעת." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 85-86 ש' 24-27, 17-20). כשעומת הבוחן על ידי ב"כ הנאשם, כי תפקידו לאסוף ראיות ולא ליתן פרשנות לעדויות עדים, העיד : "אני חולק עליו, עדים רואים מקרה מסוים בשבריר של שנייה מזוויות שונות, על הבוחן לאחר שהוא מתכנן את כל הממצאים, להבין מה הם ראו, כמו שהוא הסנגור הראה לי בדיון הקודם, זה לשלול, לכמת או לאשר, או בעברית פשוטה – כשעד אומר שהתאונה הייתה בנתיב שלהם, בכביש דו סיטרי, נתיב אחד לכל כיוון, כשהוא נמצא מאחורי רכב הנפגעת ורכב הנאשם מגיע מולו, אז הפרשנות שלי שהתאונה חזיתית." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 87 ש' 1-5). הבוחן אישר, כי שדה הראיה לפנים הוא 30 מטרים בשל החשיכה והעדר תאורה. הבוחן העיד, כי הרכב של משפחת צדוק נסע כ- 20 מטר אחרי רכב המעורבת, כדברי העד ואולם לטעמו זה היה יותר. לשאלה מדוע לא קבע שזה יותר, העיד : "אין לזה שום ערך לעניין מסקנות התאונה. גם אם הוא היה מרחק 50 מ' הוא היה רואה את אותו דבר. הוא רואה רכב לפניו עם אורות אחוריים, לא יודע אם הוא ראה את צורת הרכב של הנאשם, אבל הוא רואה את אורות החזית שלו והאורות ניתן לראות ממרחק רב בחשכה." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 87 ש' 21-23). באשר למרחק של 30 מטרים העיד הבוחן, כי הוא לא נקבע לא מכיוון נסיעת הנאשם או המעורבת. לדבריו : "... כשאני עושה שדה ראיה, אני בודק את טווח האורות בכביש כזה חשוך, אם הכביש מואר אז אני הולכת (צריך לומר – "הולך" – א.ח.ב.) עד לנקודה שבה לא רואים את האורות, זה לאו דווקא מכיוון נסיעה מסוים, אלא מה הטווח של האורות של הניידת. אני מדגיש שוב שאורות בכל צורה ובכל צבע, גם אורות בלם או אחוריים בצבע אדום וגם אורות קדמיים לבן/צהוב, ניתן לראות ממרחקים הרבה הרבה יותר גדולים." ש. איפה כל מה שאתה אומר עכשיו ומוסיף ומבהיר ומרחיב, כתוב שחור על גבי לבן בדוח בוחן, למה במקום שכתוב שדה ראיה רשומות שתי שורות ואני צריך להבין משהו אחר ממה שרשום, תראה כמה דברים חדשים אתה מסביר ואנו לא יודעים זאת לפני העדות שלך, אנו שומעים פה ראשונה פה, אני צריך להסתמך על חוות דעת ולקחת בחשבון שכל יום תוסיף לי משהו חדש שלא נמצא בעדות שלך? ת. גם לשאלה של הסנגור אמרתי שאם צריך להבהיר משהו אני אבהיר, נכון שזה לא רשום, אבל כל בר דעת ניתן להבין שניתן לראות אורות מכל מרחק מאשר 30 מ' הרשומים בשדה הראיה. וגם בניסוי שדה הראיה בצילום ווידאו, ניתן לראות שרואים את ההתרחשות הזו הרבה יותר מ-30 מ'. פעם הבאה אני אתקן." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 87-88 ש' 32-33, 1-12). הבוחן העיד, כי הנזק לשמשת רכב המעורבת נגרם ממכסה המנוע שלה. כשעומת עם כך כי הדבר לא רשום הדוח הבוחן, העיד : "בדוח בוחן אני מציין את עיקרי הדברים שנפגעו. אני רואה שרשמתי שהשמשה הקדמית נפגעה. את ההוספה שלי הוספתי רק בגלל ההשערה או הטענה שרכב הנאשם עלה על רכב המעורבת זה כדי להסביר לך." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 88 ש' 20-22). כשעומת הבוחן עם כך, כי דברים שהוא מעיד עליהם לא נרשמו בדוח או לא נאמרו על ידי העדים, העיד כי זה לא נכון, פרט לסטיות של העד ישראל צדוק. לעניין חוות דעת צמיג העיד הבוחן כי ה"גאנט" אינו מעוך וכי אותו מעניין אם לצמיג יש אוויר או אין אוויר. וכי לא הוסיף את עניין הצמיג לדוח הבוחן שכן המומחה קבע כי הצמיג היה תקין עובר לתאונה וכי התאונה לא נגרמה בשל כשל צמיג. הבוחן שב והעיד כי הוא מסתמך על העד איילון צדוק. לדבריו : "ש. למרות שהוא מתאר את התאונה בצורה שונה לגמרי ממה שאתה קבעת? ת. אני יודע מה הוא אמר לי. אחרי שנתיים וחצי אולי השלים כמה דברים מהזיכרון. לגבי התרחשות התאונה, אני אמרתי שזה מה שאיילון צדוק סובר או רואה. אני מוכן להראות לביהמ"ש ולנוכחים לראות תאונת דרכים ולהתרכז, ואני מבטיח לכם שאחרי שאשאל פה את כולם אחרי הסרטון, לא ידעו לענות על 3 שאלות מתוך 4 שאלות, שכן אדם נוסע בכביש חשוך, רטוב, לא מוכר לו, מבחין בתאונה מולו כשכל האירוע מתרחש בשבריר שנייה, הא קולט את עיקרי הדברים שהוא מנתח חלק ומסיק את המסקנות. על הבוחן לקחת את עיקרי הדברים שעד רואה במצב כזה, להתאים למה שהוא רואה בשטח ואז לקבוע האם מה שהעד ראה יכול להיות." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 91 ש' 11-19). הבוחן שב והעיד כי התאונה לא קרתה ב- 90 מעלות, למרות עדות העד איילון צדוק. באשר לעדות עד הראייה איילון צדוק, כי המעורבת היתה בסטייה שמאלה בעת התאונה, העיד הבוחן : "הסברתי את זה בדיון הקודם, שהסטייה שמאלה של הרכב של המעורבת, מה שאיילון מתאר בעדותו, יכולה לנבוע או מתגובה ממש מהירה של הנהגת וזה פחות סביר, או מתזוזה בגלל שרכב הנאשם מתנגש ברכב המעורבת בזווית, ומעניק לרכב המעורבת זווית וכשרכב המעורבת נזרק הצידה, ובעצם הקדימה שלו מופנה כלפי צד ימין והאחור מופנה שמאלה. ... ש. למה זה לא כתוב בדוח הבוחן מלכתחילה? ת. אם הייתי חושב שהסטייה שמאלה הייתה לה רלוונטיות לתאונה, הייתי מתייחס. גם כשרכב המעורבת סוטה שמאלה הוא עדיין ביצע כל פעולה בנתיב שלו." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 92 ש' 1-11). במסגרת עדות הבוחן הוגשו מטעם ההגנה, עמודים רלוונטיים מספר הבוחנות גרסאות 2016, 2021, הוגש וסומן נ/4 (5 עמ'). להלן ראיות התביעה אשר שהוגשו בהסכמה : עדות הגב' דליה צדוק, הוגשה וסומנה ת/9, (3 עמ'). 3 מזכרים שערך העד אליאב אטשגה, הוגשו וסומנו ת/10, (3 עמ'). דיסק הקלטה למוקד מד"א, הוגש וסומן ת/11. תע"צ של מוקד 100 דיסק וכן הקלטה מוקד 100, הוגש ומסומן ת/12א, ת/12ב בהתאמה. דוח פעולה של חן בן אריה, הוגש וסומן ת/13 (4 עמ'). דוח פעולה של מיכאל אוחנה, הוגש וסומן ת/14, (3 עמ'). דוח פעולה של ישעיהו גושן, הוגש וסומן ת/15, (3 עמ'). דוח פעולה של אנטון קוגן, הוגש וסומן ת/16 (4 עמ'). דוח פעולה של רכבוך רונן, הוגש וסומן ת/17 (3 עמ'). דוח פעולה של פק"ד ענבל כליפה, הוגש וסומן ת/18 (4 עמ'). תעודת רפואית של הפרדמיק תומר קפלן ממד"א, הוגש וסומן ת/19. תעודת רפואית של הפרמדיקית יסמין תזזאו, הוגש וסומן ת/20. חוות דעת צמיג רכב מעורבת, הוגש וסומן ת/55 (22 עמ') חוות דעת צמיג רכב נאשם, הוגש וסומן ת/56 חוות דעת המכון הפתולוגי, הוגש וסומן ת/57 (7 עמ'). יצוין, כי באשר לסוגיית פרוק מחשב רכב המעורבת, המאשימה טענה כי מי שאחראי על פירוק נתונים זו חברה בוש וכי ישנה רשימה סגורה של כלי רכב ורכב המעורבת מסוג קיה אינו נמנה ברשימת כלי הרכב. בהתאם להסכמת הצדדים בפניי בדיון מיום 6.2.25 הוחלט כדלקמן : בשלב ראשון, מומחה CDRמטעם הבוחנים ביחד עם עו"ד כפיר דור ומומחה CDR מטעם ההגנה, יפגשו במגרש בו נמצא רכב המעורבת ויתעדו בצילום ווידאו, את האפשרות לראות אם ניתן לפרק את המחשב מרכב המעורבת, זאת לאור מצבו הפיזי של הרכב לאחר התאונה. בשלב השני, ככל וניתן ליישם את השלב הראשון, המחשב יועבר למשטרת ישראל בבית דגן. שם ייעשה בנוכחות מומחה CDR מטעם הבוחנים ומומחה CDR מטעם ההגנה בנוכחות עו"ד כפיר דור, בצילום ווידאו, ניסיון לפרוק נתונים ככל ויצליח. ככל ולא יצליח, לא יהא לא סביר, אם למומחה ההגנה לא יהיה את הכבל המתאים לפריקת הנתונים. ככל ויתקבלו נתונים, ההגנה תמסור בו במקום העתק למאשימה. בדיון מיום 1.4.25 הצהירו הצדדים, כי בוצע הניסוי בנוכחות נציג הבוחנים מאשדוד והמומחה מטעם ההגנה. המפגש תועד ועפ"י מסמך שקיבל ב"כ הנאשם, עולה כי המומחה מטעמו לא הצליח להפיק נתונים ממחשב כרית האוויר של רכב המעורבת. ב"כ הנאשם טען בפני בית המשפט, כי על פי מומחה ההגנה, לא ניתן להפיק נתונים ממחשב כרית האוויר של רכב המעורבת, מהסיבות הבאות : פגעי מזג אוויר ומים. מתחים, בבדיקת מתחים נראה שהמחשב של רכב המעורבת מעביר מתחים שונים והמכשיר של המומחה עלול להיפגע. המכשיר פועל כאשר יש מתח ברכב ומבדיקת הרכב עולה, כי נמצא שהמפתח מאז התאונה ועד היום מצוי בסוויץ', כך שכל פעולה שעשו עם הרכב מיד ובסמוך עם הרכב, כולל פינוי על הרמה על ליפט או הזזה או פינוי בתוך מגרש האחסון, מתועדת במחשב ומחשב הקיה של המעורבת שומר רק שני אירועים אחרונים. כך שאירועים קודמים נגרסים באירועים החדשים. לדברי ב"כ הנאשם, הכל מתועד במסמך שערך המומחה מטעם ההגנה החל משלב הפירוק. המאשימה טענה בעניין זה כי, מומחה ההגנה קבע שהמודול ניזוק מהתאונה ויכול להיות מפעילות חילוץ מצילות חיים בזירה או מחשיפה לפגעי מזג אוויר. עוד טענה המאשימה, כי היא אינה מסכימה כי מדובר במומחה מטעם ההגנה. ב"כ הנאשם טען כי המאשימה מזמינה את המומחה מטעם ההגנה, כעד מטעמה ולראיה הציג כתב אישום בתיק המתה בקלות דעת, בו מומחה ההגנה מופיע כעד תביעה. ב"כ הנאשם עמד על כך, כי הוא טוען לנזק ראיתי. המאשימה ביקשה בהתאם לכך להעיד את המומחה מטעם ההגנה. פרשת הגנה עד הגנה מס' 1 - הנאשם - שי חדד : בחקירתו הראשית העיד הנאשם ביחס להתרחשות התאונה כי : "החזרתי את ילדיי לעיר חולון לבית אמם בסוף חופשת חג הפסח, עשיתי את דרכי על כביש לכיש לכיוון אמציה, מזג האוויר היה סוער וגשום, אני הייתי לבד על הנתיב, לא היה שום רכב מאחוריי ולא לפניי, כשאני נוסע בקטע הכביש הזה, לפתע מגיחה מולי מכונית שאני רואה בעצם רק את אורותיה עד לרגע ההתנגשות אני בנתיב שלי לבד בכיוון נסיעתי. הדבר הבא שאני זוכר, שהתעוררתי בבי"ח לאחר ניתוח והסירו לי הטחול, הייתה לי פגיעה בכבד, לימים נגרמו לי הפרעות נפשיות ופגיעה גופנית ונפשית ואני מטופל בהתאם." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 96 ש' 18-23). הנאשם התבקש לספר ביחס לחקירה במשטרה ולדבריו, הוא נשאל על נסיבות האירוע, תקינות הרכב, מצב הכביש, אורות ואולם הוא לא זוכר בעל פה את כל החקירה. כשנאמר לנאשם כי יש עדים שאומרים שהוא סטה מהנתיב, הוא העיד כי זה לא נכון. הנאשם העיד, כי הגיע לחקירה שניה כמעט שנה לאחר התאונה. כשנשאל מה הטיחו בו בחקירה העיד : "הטיחו בי עדות של עד שטוען שראה 3 סטיות שאני שומע את הדברים זה לא מסתדר עם המציאות, זה לא נכון, אני יוצא בעצמי להבין את הדברים שנאמרו לי לגבי עדות העד, אני מוצא שאין אפשרות כזאת מבחינה תוואי השטח, אני מצלם את האירוע והנסיעה, להוכיח שאין יכולת פיזית בשטח לראות את מה שהעד טוען ומה שהטיחו בי בחקירה השנייה. אני חוזר למשטרה ומבקש למסור צילומים ומכתב שמראה שאין אפשרות שעד ראה אותי סוטה 3 פעמים, גם הבוחן מציין צברי הפריח (צ.ל.- הפריך- א.ח.ב.) ואומר שאין היתכנות כזאת מבחינת תוואי הכביש והמציאות. באותו יום אני חוזר של מועד החקירה השנייה בבקשה למסור את הסרטונים ואת ההצהרה הזו שמה שהטיחו בי לא יכול להיות, שזה פשוט לא נכון. מסרבים לקחת ממני אותו יום את העדות הזו. למחרת מתרצים ומקבלים את ההצהרה והסרטונים (ת/26 ת/27)." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 97 ש' 3-13). הנאשם העיד, כי נסע בנתיב שלו. לשאלה היכן היה רכב מעורבת ביחס אליו טרם התאונה, העיד: "אני לא יודע... מולי...." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 97 ש' 17). בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם לגרסתו, כי לא סטה לנתיב נסיעת המעורבת וכי היא סטתה לנתיב נסיעה שלו, הוא אישר זאת ואף טען כי העד איילון צדוק בעדותו טען כי ראה שהמעורבת הייתה בסטייה. הנאשם אישר, כי רכבו נמצא לאחר התאונה בנתיב הנסיעה שלו עם הפנים נגד כיוון הנסיעה. הנאשם עומת עם כך, כי הבוחן שאסף את הממצאים בזירה קבע שהממצאים סותרים את הטענה שלו שהוא נסע בנתיב שלו, והוא העיד בעניין זה : "ש. אני אומרת לך שהבוחן שהבחן את הזירה הוא אסף ממצאים והעיד גם פה בבית המשפט והממצאים שהוא מצא סותרים את הטענה שלך שנסעת בנתיב שלך, מה יש לך לומר? ת. אני לא יודע לענות ש. אני אומר לך שאם הטענה שלך הייתה נכונה ואם באמת התאונה הייתה מתרחשת בנתיב שלך, היינו רואים את רוב פיזור שברי הרכב בנתיב שלך. בסרטון שהוצג פה בבית המשפט ניתן לראות שרוב פיזור השברים נמצא בנתיב של רכב המעורבת? מציגה לך סרטון שבו שומעים את הבוחן מעיין צברי שאומר שבסרטון שרוב פיזור השברים נמצא בנתיב רכב המעורבת, מה יש לך לומר? ת. אני רוצה להפנות אותך לעד שהיה כאן, הגיע ראשון לזירה, הוא העיד פה לפני הבוחן והוא אמר לבית המשפט שהוא מזיז דברים ומפנה את הפסולת מהכביש, זה מה שאני יודע. ש. אני אומרת לך שאותו עד גיא שהעיד כאן בבית המשפט, הוא אמר בפרוש שהוא הזיז פגוש, והוא אמר לגבי המילה "הזזתי" שזה בטעות וכנראה זה התבלבל עם המילה "ראיתי". ... ת. העד בעדותו העיד שהוא הזיז שברים/דברים הוא העיד ספציפית על פגוש. מעבר לזה העד איילון צדוק העיד שברגע שנפער הפתח בין שני הרכבים הוא עבר בנסיעה ביניהם, מה שתרם להזזת השברים. ש. להזזה כ"כ משמעותית שמרבית השברים יעברו לנתיב המעורבת? ת. אני לא יודע לענות על זה. אני רק יודע ששברים הוזזו." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 98-100). הנאשם עומת עם נתון נוסף שסותר לחלוטין את גרסתו כי נסע בנתיב שלו ואלו החריצים שנמצאו על ידי הבוחן בנתיב נסיעת המעורבת והמעידים על מיקום ההתנגשות, והוא העיד כי בבית המשפט צפו בסרטון של תאונה אחרת ומהסרטון רואים שהתאונה מתרחשת בנתיב שלכאורה יש בו חריצים אבל בסרטון רואים שמי שנהג בנתיב עם החריצים הוא האשם בתאונה. עוד העיד הנאשם, כי הבוחן מעיין העיד בבית המשפט, אמר שכולם סוטים והוא לא יודע מי סטה למי ראשון. כשעומת הנאשם עם כך, כי מתחת לרכב הקיה של המעורבת נמצאו סימני שפשוף ושאריות אספלט המתאימים לחריצים שהיו בנתיב המעורבת, חזר הנאשם והעיד כי הם ראו בבית משפט סרטון של תאונה אחרת ממנה רואים שיכולים להימצא חריצים בכביש בנתיב של מי שאשם בתאונה. בהמשך העיד בעניין זה : "... אני לא יודע למה מופיעים שם החריצים אולי זו הייתה תגובה אינסטינקטיבית, מפנה אותך לחקירתי הראשונה." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 102 ש' 9-10). הנאשם שב ועומת עם הממצאים של התאונה כפי שנקבעו על ידי הבוחן מעיין ואף על ידי הבוחן ולדי וחזר על תשובותיו : "בעדות של מעיין צברי בבית המשפט הוא אומר בביהמ"ש שכולם סוטים והוא לא יודע להגיד מי סטה למי ראשון. כמו שראינו בסרטון, שוב אני מחזיר את הנוכחים לסרטון שהציג הסנגור שלי שמראה שיש אפשרות שגם החריצים בנתיב הנסיעה של רכב מסוים וגם הוא אשם בגורם האחראי לתאונה. ש. אתה מתבסס מאוד על סרטון אבל הבוחן מעיין אמר שכל מקרה לגופו. ת. כן." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 102 ש' 27-32). הנאשם התבקש להדגים את התרחשות התאונה באמצעות שני כלי רכב צעצוע והעיד : "ת. אני נמצא ברכב הלבן שנמצא בצד ימין שלי, רכב קיה של מעורבת כחול נמצא בצד שמאל שלי והתאונה ארעה בצורה כזו ששני כלי הרכב מגיעים אחד אל השני בעקומה ומתנגשים חזית אל חזית. ש. אתה טוען שהתאונה ארעה בתוך העקומה עצמה? ת. אני טוען שנסעתי בכביש והיה חשוך, גשום וראיתי לפניי אורות, אם את רוצה ממני תשובה מה הייתה זווית הכביש באותו רגע, אני לא יודע לענות לך." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 103 ש' 5-10). הנאשם עומת עם גרסתו כי טוען שנסע בכיוון נסיעתו וראה אורות מולו וכי בגלל האורות הוא מסיק שהוא נוסע בנתיב שלו, הוא העיד : "אני לא מסיק, אני יודע שנסעתי בנתיב שלי, לא בגלל האורות, האורות פשוט היו מולי אני נוסע בנתיב שלי מהסיבה הפשוטה שאני אמור לנסוע בנתיב שלי. אני רואה בפניי מגיחה מכונית אני רואה את האורות והגבתי אינסטינקטיבית לא יודע להגיד מה הייתה התגובה האינסטינקטיבית הזאת. לשאלת ביהמ"ש, אתה זוכר את רגע התאונה? אתה זוכר את רגע ההתנגשות? העד: (העד משתהה בתשובה), אני לא זוכר. לשאלת ביהמ"ש, אם אתה לא זוכר את רגע התאונה ואם אתה לא זוכר את התגובה האינסטינקטיבית, אז יכול להיות שאתה גם לא זוכר שסטית? העד: זה לא נכון, אני לא סטיתי." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 104-105 ש' 22-28, 1-3). הנאשם עומת עם עדותו בבית המשפט כי הגיב אינסטינקטיבית לאורות אך לא יודע להגיד מהי אותה תגובה וכי בחקירתו במשטרה המתועדת אמר כי הגיב אינסטינקטיבית בכך שבלם מהר והסיט טיפה את ההגה והוא העיד : "אני יודע בדיוק מה אמרתי בחקירה. אני לא סטיתי מהנתיב שלי, אני הייתי בנסיעה בנתיב שלי, הייתי לבד בנתיב שלי ולא הייתה מאחוריי ומלפניי רכב. לא הייתה לי שום סיבה לסטות. בחקירה היה לי שיח כזה או אחר עם החוקר מעין צברי והוא שאל אותי לגבי הדברים שראינו בסרטון ואני מתוך ניסיון לענות לו על התשובות שלו, שאלתי אותו שאלה מה יכולה להיות תגובה אינסטינקטיבית, הוא לא ענה לי וכך הסתיימה ההקלטה. שאני שואל אותו את השאלה הזאת, מהי פעולה אינסטינקטיבית, מה עושים, שאלתי אותו, אמרתי שאני מניח ושאלתי אותו "לא?" באינטונאציה של שאלה." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 106 ש' 20-26). הנאשם שב והעיד על התרחשות התאונה כי לפתע הגיעה מולו מכונית, ראה אורות, התנגשות ובום. כשנשאל אם כך האם יש לו הסבר איך רכב המעורבת נכנס לנתיב שלו, הוא הפנה שוב לעדות העד איילון צדוק שאמר שרכב הקיה היה בסטייה. בהמשך לכך נשאל על חקירתו במשטרה בעניין זה והעיד : ש. אבל בחקירה שלך בשורה 61, אתה נשאל אם ראית את רכב המעורבת ... "ראיתי אותה מולי, קשה לי להגיד אם הייתה בסטייה חדה....", בהמשך החקירה בסרטון במונה 26:24, אתה אומר שהקו נסיעה של רכב המעורבת הייתה יציאה מתוך הנתיב שלה לתוך הנתיב שלי ואתה אפילו מדגים את זה לחוקר ואז החוקר שואל תנועה אלכסונית ואתה עונה "כנראה שכן" אז אני שואלת אותך, פה אתה אומר בביהמ"ש שאתה רואה אורות בום והתנגשות ובחקירה אתה אומר שאתה כנראה רואה תנועה אלכסונית או זליגה.? ת. כנראה זו מילת המפתח בכל התשובה הזו. לשאלת ביהמ"ש, איך בבית המשפט העדת שראית אורות אורות בום והתנגשות ולא אמרת את המילה "כנראה" ובחקירה אתה אמרת "כנראה מאיפה הגיעה ? העד משיב: כי זה עובדתי. אלה עובדות המקרה. שמעיין שואל אותי את השאלה הבאה, אני אומר "כנראה" וכל מה שהוספת שהוספתי לפני המילה "כנראה" כדי להסביר איך הגענו לעובדה הזאת שהרכב מולי. לא יודע לענות מעבר לזה." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 107-108 ש' 32-33, 1-11). הנאשם עומת עם גרסתו בחקירה במשטרה, כי העלה השערה כי המעורבת נכנסה לנתיב שלו כי יצאה לעקיפה ונאמר לו כי השערתו אינה נכונה וזאת בהתאם לעדים שהעידו פה, כי היא עקפה ואולם חזרה לנתיב שלה, המשיכה לנסוע בנתיב שלה זמן מה לפני ההתנגשות והוא העיד : "עמד פה עד איתי מימון הנפגע הנוסף ברכב המעורבת ובשאלות לגבי העקיפה מסתמן שהוא לא ידע להגיד באופן חד משמעי שרכב הקיה חזר לנתיב במסלול נסיעתו. מעבר לעובדה שאיילון צדוק העיד שהוא נעקף ע"י הקיה, הוא בעצמו בתור נהג נעקף ע"י רכב הקיה ומעבר לזה הוא רואה את רכב המעורבת בסטייה, אם היא באה לעקוף עוד רכב אני לא יודע." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 108 ש' 23-26). כשנאמר לנאשם כי תשובתו אינה תואמת לעדות העדים איתי בעלה של הנהגת המעורבת ואילון צדוק, הוא השיב שזה לא נכון והעיד : "ת. הממונה על התיק החקירה מעיין צברי שלל את העדויות של משפחת צדוק, ישראל צדוק, איילון צדוק, ערך ניסוי שדה ראיה והביא ממצאים ששוללים את העדות של העדים הנ"ל. לעומת זאת, איילון צדוק העיד שהוא רואה רכב שנוסע 20 מ' לפניו, סוטה וזה כתוב בפרוטוקול, והמאשימה לא מתייחסת לעובדה הקיימת הזאת. אני יודע שאת לא מרוצה מהתשובות שלי. ... ש. איילון העיד בבית המשפט בעמ' 27 שורה 9, ואני מקריאה ומה שאיילון אומר שהרכב שלך נכנס לנתיב שלו, אומר שהוא יכול להגיד שהוא ראה בוודאות רכב שנכנס לתוך הנתיב של איילון, כאילו בא לפנות שמאלה. הוא מוסיף ואומר שהוא בטוח שהתאונה קרתה על הנתיב שלו שזה נתיב רכב המעורבת, ואני אומרת לך שהבוחן כן מסתמך על העדות של איילון צדוק בעניין זה ולא כפי שאתה חושב שהוא שלל את איילון צדוק לחלוטין ? ת. איילון אמר שנכנסתי לנתיב שלהם ב-90 מעלות וזה מה שהוא ראה והוא מתעקש על זה וגם שהוא אומת עם הראיות הפורנזיות של הרכבים הוא עדיין מתעקש על מה שהוא ראה. כשהסבירו לאיילון שלאור הממצאים של מבחן שדה הראיה, יכולה להיות אשליה שאני נכנס להם לנתיב ב-90 מעלות, אני מופיע בפרוטוקולים. לשאלת ביהמ"ש, איילון צדוק מעיד שהוא נסע בנתיב שלוף, המעורבת עקפה, חזרה, הייתה בנתיבה אתה הגחת לתוך הנתיב שלהם, איך הגחת זה לא רלוונטי כי הבוחן אומר שזה היה ביציאה מהעקומה וזה לא נכון, אבל בכל זאת איילון מתעקש שהתאונה הייתה בנתיב שלהם זה לא משנה איך הגחת, אבל הוא מתעקש שזה היה בנתיב שלו. העיד משיב: זה לא נכון, איילון גם אומר שהרכב שלי עשה סלטה באוויר. איילון גם אומר שהוא ראה את הרכב שלי פעמיים או שלוש סוטה. לגבי העדות של איילון צדוק, אני רק אומר שמעיין צברי כבודו במקומו, אבל העלה על הכתובים או בדוח בוחן, גם מסקנות מתוך העדויות שהטעו את השופטת אדרי שהייתה בתיק. השופטת אדרי כותבת שהוא כן מסתמך על העדויות של איילון צדוק וישראל צדוק." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 109-111). הנאשם עמד על עדותו במשטרה כי בעת התאונה היה מזג אויר סוער וגשם. כשנאמר לו כי הדבר אינו עולה מעדות עדי הראיה- גיא ואיילון, הוא השיב : "ת. אני לא מטאורולוג, אבל אני יודע שיכול להיות מקטע כביש שיורד בו גשם זלעפות ואף אחד לא הגיע מהמקום שאני הגעתי, אני הייתי לבד מהכיוון שאני באתי, כולם באו מהכיוון הנגדי, ויכול להיות שבמקטע שאני הגעתי ירד גשם זלעפות, והם הגיעו ממקום אחר, היה רק טפטוף. באחד הסרטונים וגם בפרוטוקול כתוב, שוטר שהגיע, אפילו אמר שבזירת האירוע לא היה יכול לתפעל את הטאבלט בגלל שירד גשם. ... ת. אף אחד לא הגיע מכיוון הנסיעה שלי, ואף אחד מהעדים שהעיד כאן בבית המשפט לגבי מזג האוויר, או מצב הגשם לצורך העניין, לא יכול להעיד מה היה מצב הגשם מהמקום שאני הגעתי, כל העדים שאת מדברת עליהם הגיעו מכיוון נסיעה אחר ממני. אם את רוצה להביא מישהו שיכול להגיד לך שבמקטע אחד יכול להיות מבול, ולאחר מכן הוא יגיש שהיה רק טפטוף את מוזמנת. ש. אני שואלת רק על המקטע של התאונה? הערת בית המשפט: בית המשפט מסביר לנאשם כי המאשימה לא שואלת על השלבים של הנסיעה לפני התאונה, אלא רגע ההתנגשות, העדים מעידים על הגשם ברגע ההתנגשות, ולא מתארים גשם זלעפות כמוך ... ת. בית משפט מבקש ממני להעיד מה היה כמות הגשם ברגע ההתנגשות, אני לא חושב שאני יודע מה היה באותו רגע נתון בשלב ההתנגשות, אני יודע שבכל הזמן של הנסיעה לפני ההתנגשות היה גשם סוער." (ראה עדותו מיום 1.4.25, עמ' 111-112 ש' 29-33, 1-19). עד הגנה מס' 2 - מר אפי שוורץ - במסגרת עדותו בחקירה ראשית הוגשה חוו"ד של המומחה העונה לשם "דוח פריקה מחשב כריות אוויר רישוי 3336352 ואחסן נייד - מוגשים ומסומנים נ/5. בחקירתו הראשית הציג לבית המשפט את תעודות ההסמכה שלו. כשהוצג לעד סרטון ניסיון פריקת הנתונים ממחשב כרית האוויר מרכב מעורבת העיד, כי רואים את הריסות הרכב ושמפתח הרכב נמצא במתג ההתנעה לדבריו : "המשמעות שכאשר מתג ההתנעה נשאר במצב ON מופעל, כל המשך תנועה דחיפה, פירוק, חיתוך, או כל שינוי תנע של רכב, מחשב כריות האויר יתעד את זה כאירוע נוסף מרגע שנפתחו כריות האוויר." (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 116 ש' 3-5). הוא העיד, כי מחשב כרית האוויר בדגם הספציפי של רכב המעורבת שומר שני אירועים והקודמים נדרסים. הוא העיד, כי רכב המעורבת הוצא מהמגרש על גבי מלגזה. סרטון נוסף לפריקת מחשב כרית האוויר של רכב המעורבת נעשה ע"י בוחן בשם יאיר, הוצג לעד והוא העיד ביחס אליו, כי ניתן לראות שבברגים שמחזיק את מחשב כרית האוויר יש קורוזיה. העד נתבקש להסביר את סדר הפעולות שביצע לפני שהוא מבצע פריקת מידע ממחשב כרית האוויר והוא העיד : "כאשר אני מקבל מודול של מחשב כריות אויר שאינני יודע מה המקור שלו, ובפני מה נחשף, אני מבצע בדיקה בהתאם לנוהל שאני למדתי אותו. מבצע בדיקה חזותית ובהמשך בודק איך ההתנגדות בין הרגליים (פינים) שאמורים לספק לי את המידע. ש. מציג סרטון של מה שיצא מהרכב. אלה השקעים נכון? ת. כן (שקעים כחולים) אפשר לראות את הבוץ בסרטון על הכביש. הרכב הרוס לגמרי אין לו שמשות. ש. רואים את מחשב כריות האוויר לאחר שהוצא מהרכב. תוכל להגיד מה רואים פה ? ת. יאיר מחזיק את המודול של מחשב כריות האויר. ניתן לראות שהאוזן השלישית מכופפת, יש שם אבק. אסור שזה יהיה ככה. ... ת. שהמחשב הוצא מרכב שעבר נזק תאונתי ושיש בו ד-פורמציה אדירה. ... ש. מגיעים לחדר הבוחנים באשדוד. אני מעיר הערה שבהסכמת הצדדים במקום על פי החלטת ביהמ"ש שנעשה את זה בבית דגן, אולם סוכם יחד עמי כי הבדיקה תיערך באשדוד במשרד בוחנים. בחדר הבוחנים באשדוד אתה מתחיל בבדיקת המכשיר. מציג לך את סרטון בדיקת המכשיר. תתאר לנו מה ראינו ביחס לבדיקת מתחים שעשית ? למה חייבים לבדוק מתחים ולמה אם המתחים לא תקינים מפסיקים את הבדיקה הערת בית המשפט: צופים בסרטון ת. לפני הבדיקה איתרתי איפה נמצאים הפינים מהם אני יכול להוציא את המידע. מעבר להוצאת המידע איזה פינים אני צריך לבדוק כשדי שההתנגדות תהא תקינה. הערכים בין הפינים ההתנגדות צריכה להיות תקינה. הכנתי ציוד מראש ניתן לראות את המולטימטר ואני חייב לבצע את הבדיקה לפני שאני מזין את זה במתח של 12 וולט כדי לא לגרום נזק למודול. אחרי שאני מוצא שהיא תקינה יש לי את האפשרות לחבר אותה לציוד שלי. אני לא רוצה לסכן לא את הציוד שלי ולא את המודול עצמו. יכול להיות שאני מבצע בדיקה ואחריי יגיע מומחה של המשטרה לבצע את אותה בדיקה. אני לא רוצה לגרום נזק לממצאים מפעולה שעשיתי ולא לשבש ממצאים. ש. מציג סרטון . תסביר במתחים מה אתה בוחן בכל נק' ומה רואים בצד? נעבור נקודה-נקודה. תתאר כל נקודה מה אתה מחבר ומה הערכים שנמדדו. ת. התחלתי את המדידה ככל שאני זוכר אני מודד כל נקודה בעצם בין המתח של 12 וולטEGNITION לבין ה-0 שזה המינוס. אני אמור לקבל בקריאה הזו ערך של עד 1 אום. ניתן לראות שאני מקבל פה כמעט 12 אום. בעת המדידה היא קבועה. מה שניתן לראות על המסך מולטימטר- עם המכשיר הזה מודדים מתחים, התנגדויות. זה הבדיקה הראשונה שאני מבצע. אני לא מזרים מתח בשום שלב אל היחידה. ההתנגדות היא בעצם בתוך המערכת אני אמור לקבל מקסימום עד 1 אום. אפשר לראות שאני בודק ההתנגדות היא 12 אום. מבחינתי אני לא מגבש מסקנה שזה הרוס אבל זה מדליק אצלי נורה שמשהו לא תקין במודול. ש. כעת אנו בנק' שניה – התוצאה היא 10.26 ומס' שניות לאחר מכן זה נופל. תסביר? ת. כאשר אני עושה את המדידה בין שני הפינים בין ה-12 וולט לבין ה0 אני יוצר מדידה נוספת ליד הפינים הסמוכים כדי לראות אם יש זליגה או לקבל מידע אחר שבאמצעותו אני יכול לראות אם המחשב תקין או לא וזו המדידה הבאה שאני עושה – אני מבצע ליד הפינים הסמוכים. בדיקה הבאה אני בודק בין CAN נמוך וגבוה. אני בודק את ההתנגדויות . אני אמור לקבל שוב עד 1 אום ויכול לראות בהמשך הבדיקה אני מקבל ערכים של 30, 20 אבל ההתנגדות לא עקבית. זה מרצד. המתחים לא קבועים. רואים שהצג מרצד. מכאן כבר הפסקתי את הבדיקה . לשאלת בית המשפט כאשר אני לוקח את החוט השחוק והאדום שרואים בתמונה ונוגע עם זה אני מקבל ערכים לא עקביים זה אומר שהמוח/כרטיס של המחשב פגום. לכן הפסקתי את הבדיקה." (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 116- 118). לשאלת בית המשפט גם אם היו ערכים עקביים וגם אם הכרטיס של המחשב היה תקין בגלל ההערה שלך שהמפתח היה בסוויץ והמודול ממשיך לרשום אירועים לא נקבל לעולם את האירועים של מועד התאונה, העיד המומחה : "לעולם ונוסף לזה אבקש להוסיף שכאשר יוצא פלט ממכשיר של מחשב קיה ויונדאי, הוא יוצא ללא מספר שלדה. מה שחסר בסרטון. משום מה זה לא מופיע שם אני ביקשתי להוציא מהמסוף המשטרתי את מס' השלדה של הקיה. אני אצהיר בפנייך שהפלט דברי אמת ואת מס' השלדה אני הקלדתי אותו. מפנה לסעיף 13 בחוו"ד שלי לדוח הפריקה בעמ' 3 לא היה בפניי רישיון הרכב ואני מוציא את המידע ממאגר המידע של משרד התחבורה שם נמצא מס' השלדה. לשאלת בית המשפט מס' השלדה חשוב כדי שאקשור אותו לרכב". (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 118 ש' 17-22). חקירתו הנגדית של העד המומחה התפרשה על פני שתי ישיבות. בחקירתו הנגדית העיד העד המומחה, כי יש לו אישור לימודים ותעודות גמר של קורס המקביל לקורס של הבוחנים. לשאלה האם מעבר לחשיפה הראשונית שלו בתחום ה- CDR לא נבחן לאחר מכן ולא קיבל הסמכה כשלהי בתחום, העיד שלא. לדבריו, הוא מנהל קבוצה בינלאומית של חוקרים מכל העולם. הוא כל הזמן שלו עוסק ב- EDR ו- CDR. העד המומחה נשאל האם השתתפותו בקורס פירושה שהוא מומחה. ב"כ הנאשם התנגד לשאלה. העד השיב : "ב"כ המאשימה: לשאלת ביהמ"ש, אם המחשב גורס רישומים קודמים, האם אני צריכה את כל עדות העד? ב"כ הנאשם: אמרתי שהעדות שלו מיותרת. ב"כ המאשימה: כל העדות שלו מיותרת. אני מסכימה רק ש... ב"כ הנאשם: שיהיה לפרוטוקול: אני מוכן ... אני פעלתי כמצוות בימ"ש, אני שימרתי... ב"כ המאשימה: אני רוצה לחקור אותו. ... ת. אני מוסמך CDR, מוסמך לפרוק נתונים. " (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 120 ש' 7-30). העד הציג בחקירתו הנגדית תעודות שלמד בגרמניה ממומחים מארצות הברית. לשאלה איפה הוסמך ועל ידי מי, שכן התעודות שהציג זו תעודת השתתפות ולא רשום בה שהוא מוסמך, הפנה לאמור בתעודה שהגיש ולרשימת הנושאים אותה למד. כשנאמר לו כי מדובר ברשימת נושאים שסוקרו בקורס ואין מדובר בהסמכה שלו, העיד : "זה לשיטתך. ... ב"כ הנאשם: ... כולנו רוצים פה את האמת. אני מוכן. זו עדות מיותרת. אנחנו פה אך ורק לנזק הראייתי. אין לי פה באמת חוו"ד אלא רק ניסיון אמיתי, כן, להביא את הנתונים. ... לשאלת ביהמ"ש, האם יש לך תעודה שאומרת שאתה מוסמך, אני משיב שהתשובה היא: לא אבל לטענתי, אני מוסמך. גם לבוחנים אין." (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 121 ש' 18, 31-33, עמ' 122, ש' 16-17). הוא העיד כי הוא ספק היחיד הרשום שמתחבר למחשב כריות האוויר של משרד המשפטים. ב"כ המאשימה העירה כי הספק היחיד הרשום של משטרת ישראל זאת חברה "לביגו" ולא העד. כשנתבקש העד לאשר כי לא עבר הסמכה ייעודית לחקר CDR מטעם חברת בוש, העיד כי חברת בוש אינה מוסמכת להעביר חקר CDR. לדבריו, חברת לדיקו שהיא חברת בת של בוש, נציג שלה הגיע לארץ, הוא מומחה אוסטרי, והוא העביר קורס באנגלית הקורס הראשון של הוצאת נתוני CDR לנציג שמלמד את בוחני משטרת ישראל. הוא העיד כי בחומרי הקורס יש טעויות רבות ויש חוסר רב של העברת ידע. לשאלה האם כל הרכבים נתמכים ב CDR, כך שניתן להתחבר אליהם באמצעות מכשיר ולשלוף נתונים מכרית האוויר, העיד : "אינני יכול להשיב על השאלה כי היא לא נוסחה נכון. יש כלי רכב שבהם ניתן להשתמש בציוד CDR כדי להוריד את נתוני הEDR שנמצאים במחשב כרית האוויר. יש כלי רכב שנדרש להשתמש בציוד של יצרני הרכב כמו לנדרובר או מרצדס, יש כלי רכב נוספים סיניים, יפניים, בהם לא ניתן להוריד ויש כלי רכב מסוג קיה ויונדאי להם יש ציוד יעודי מהם ניתן להוריד את הנתונים האלה. ככל שאני יודע למיטב ידיעתי בקורס שנלמד של בוחני המשטרה לא מלמדים אותם על אפשרות להוריש נתונים ברכב קיה ויונדאי כי אין להם את הציוד הזה." ש. האם ניתן לפענח נתוני EDR בכל הרכבים? ת. התשובה היא לא. לא ניתן בכל רכב. לשאלת ביהמ"ש איזה נתונים מוציאים EDR- משיב- ככל שהרכב לא מעורב בתאונת דרכים ונוסע מהרגע הראשון שמחשב כרית האוויר מוזן במתח ונמצא בתוך הרכב הוא מתעד ללא תאונה את מצב השימוש בדוושות, מצב ההיגוי של הרכב, הכוונה לזוויות ההיגוי, האם הנהג חגור, האם הנוסע חגור. כמה נוסעים יושבים מאחור זה משתנה בין יצרן ליצרן. דבר הבא- הוא מתעד גם את מצב של הכיסא של הנהג כמה הכיסא נהג נמצא קרוב או רחוק להגה. דבר הבא- הוא מחלק את משקל הנהג בדר"כ לשלוש קבוצות- כשאת נכנסת לרכב המושב שוקל אותך. הדבר הבא, הוא מתעד תקלות שקורות ברכב, מתי מופיעות, יש כלי רכב שבהם יש נתוני GPS מיקום הרכב אך לא בכולם, יש נתונים של סלד, התערבות של המע' האוטונומית, הפעלה של ABS, ESP מערכות היציבות ברכב. חלק מהרכבים הוא מתעד אם מכוון האיתות מופעל והנתונים משתנים בין יצרן ליצרן אבל בהתאם לתקן המידע נשמר בקבוצות של כל חצי שניה כאשר לאחר התאונה מהרגע שהתחיל התאונה יש כל עשירית השנייה. מעבר לכך הוא מתעד מס' התנעה וזה מאוד חשוב- נכנסת לרכב סובבת מפתח הוא נרשם. כאשר אני מוריד את הנתונים אני אתעד את מס ההתנעה שאני התנעתי את המפתח. הדבר הבא- ב CDR של חברת בוש רשום מס' שלדה כך שזה יוצא עם הכרית של הרכב. ברכבי קיה ויונדאי אני צריך להקליד את המידע הזה. רוב היצרנים מתעדים עד 18 אירועים. באאודי הגעתי גם ל70 ארועים שמתועדים. יש יצרנים ששומרים מידע עד 5 שניות לפני האירוע וסדר גודל של עד 300 אלפיות השנייה. הנתונים שנשמרים לאחר התאונה אלה הנתונים החשובים ביותר ושם ניתן ללמוד לאן הרכב הונע ומה הייתה המהירות של רכב אחר שפגע בו. זה מהות הכלי. הדבר הבא אני מבצע בדיקה של הנתונים , ניתן ללמוד ממנו לאן הרכב הוסט, זמני תגובה, לאן סטה ומתי. מי סטה ולאן. ככל שהשנים התקדמו כך גם יכולת השמירת מידע מתוך מכשיר הרכב גדלה. רוב כלי הרכב יש בין 16-18 אירועים כאשר רק 3 אירועים האחרונים נשמרים. אחרי שאני מגבש נתונים ומסקנות חלקיות אני צריך ללמוד את מנגנון האירוע, ללמוד את כלי הרכב , לעשות התאמת נזקים כפי שעשה הבוחן, לוודא שהיו מתחים של 12 וולט שזה לא מגיע מתוך הכבלים שנמצאים במחשב כריות האוויר. אלה הדברים בכלליות" ." (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 126-126, ש' 5-33, 1-2). הוא העיד, כי הגיע לשלוף את הנתונים עם מכשיר כחול שנקרא GDS, שזה מכשיר שלא מוכרים בארץ. הוא רכש את המכשיר באינטרנט. לדבריו, יש שני מכשירים. מכשיר של קיה אדום ושל יונדאי כחול. הוא משתמש במכשיר אחד בו הוא מעלה ומוריד תוכנה שמתאימה לרכב קיה בלבד. הוא העיד : "ש. יש את המכשיר CDR הירוק של חברת בוש ועכשיו אמרת שיש גם מכשיר בצבע אדום שהוא של רכבי קיה ויש מכשיר כחול GDS שהוא לחברת יונדאי. מאשר ? ת. כן ש. יש לך הסמכה לשימוש אבחון ופירוק נתונים ממכשיר GDS? ת. ההסמכה היא בהתאם לפעולות שעשיתי . כשהייתי בגרמניה ב2016 הוסמכתי כמומחה חלק מהקורס הוא איך להתחבר ואיך לעשות שימוש במכשיר GDS בקיה ויונדאי. זה מופיע בקורס שלי ואיננו מופיע בחומר של התביעות/משטרת ישראל הם מעולם לא עשו את זה. יש לי נוהל איך לבצע זאת , איך להוריד איך להתחבר. מה שיש בתוך הנוהל זה איך להתחבר, איזה מתחים לבדוק. זה לעניין ההסמכה שלי. זה רק קיה ויונדאי שזה GDS. EDR זה המכשיר אליו אני חודר, זה יחידת זיכרון של מחשב כרית האוויר וממנו אני מוציא נתונים. הנתונים שאני מקבל זה נתונים 010101 מה שעושה היחידה היא מתרגמת מה משמעות הנתונים. GDS זה המכשיר הכחול. הדבר הבא שלמדנו בקורס זה קיבלנו טיפ לרכוש יחידה אחת ולזמן את שני התוכנות באותו מכשיר . גם במכשירים של קיה ויונדאי כתוב מאחורה יונדאי וקיה." ." (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 126 ש' 20-33). העד נשאל האם בדק את כל הדגמים של רכבי הקיה, השיב בשלילה. העד אישר כי קיימת רשימה של רכבי חברת יודנאי וקיה שנתמכים EDR. כשנתבקש להציג את הרשימה השיב כי זו רשימה אינטרנטית שמשתנה כל הזמן. העד נשאל אודות רשימה שנקראה GIT בה מצויים רשימת רכבים הנתמכים EDR, האם בדק אם רכב הקיה פיקנטו 2015 (הרכב המעורב – א.ח.ב.) נמצא ברשימה, הוא השיב שכן. העד נשאל האם הוא מכיר את המסמך GIT, מאפריל 2025 המראה את כל הרכבים של יונדאי, קיה וגנסיס הנתמכים והעיד : "לשאלת ביהמ"ש אני מכיר את הרשימה שנקראית GIT אך מה שהמאשימה מציגה לי אני לא מכיר את הרשימה. בדקתי את העניין של הקיה באתר שנקרא CDR CRUSH GROUP. ... ש. אני מראה לך שיש פה באתר קישור ל- GIT Supported Vehicles , אנחנו נכנסים לתוך הקישור ורואים שזו אותה רשימה שאני הצגתי לך פה ואני אומר לך שברשימה הזו אין קיה פיקנטו כלל, כי לא היתה אז חובה ואני גם אומר לך שהתאריך שמופיע בקישור הזה שאליו נכנסים לרשימה הוא 17 באפריל 2025, כמו ברשימה שהצגתי לך. האם אתה מאשר שזו הרשימה, או שיש רשימה אחרת ? ת. יש רשימה אחרת. ש. לפני רגע אמרת שאתה מתבסס על הרשימה שנמצאת באתר CDR CRUSH GROUP ורואים שזו אותה רשימה ואין רשימה אחרת? ת. כלי הרכב שמופיעים באתר CDR CRUSH GROUP מיועדים לקנדה וארה"ב. לשאלת בית המשפט: תראה לי את הרשימה באתר שמיועדת לאירופה. תראה לי שהקיה פיקנטו מופיעה ברשימה של CDR CRUSH GROUP. ש. אשאל שאלת המשך, אומר לך שבאתר הזה CDR CRUSH GROUP יש קישור לכלי רכב שנתמכים ע"י בוש, ששם מופיעים כלל השווקים בעולם וגם ברשימה הזו אין קיה פיקנטו. ת. אני מציג לבית המשפט רשימה של רכבי קיה, יונדאי וג'נסיס נתמכי EDR. ב"כ המאשימה : זו לא אותה רשימה מהאתר CDR CRUSH GROUP. הערת בית המשפט: בית המשפט קורא הרשימה שנכונה לשנת 2022, בית המשפט קורא את הרכבים שנמצאים ברשימה, ושם לא מופיעה קיה פיקנטו." (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 129 ש' 9-10, עמ' 130, 2-22). העד העיד בחקירתו הנגדית, כי מחשב כרית האוויר של רכב המעורבת פורק על ידי הבוחן באופן שגוי והוא שיבש את הראיה. העד העיד, כי מחשב כרית האוויר של רכב המעורבת ספג אבק ונזקי מזג אוויר. העד אישר בהמשך לכך, כי מחשב כרית האוויר סגור בתוך הרכב בחלק הפנימי שנמצא בין הנהג לנוסע. הוא סופג שם מעט אבק ולכלוך. העד תחילה העיד, כי מחשב כרית האוויר של רכב המעורבת לא היה סגור הרמטית. בהמשך לאחר שהוצג לו סרטון אישר, כי לא ניתן היה לפתוח את מחשב כרית האוויר והיה צורך לקדוח לשם כך. כשעומת העד עם כך, כי מחשב כרית האוויר סגור וצריך לקדוח, אז כיצד יכול להיות שנזקי מזג האוויר פגמו והרסו אותו, הוא השיב כי המכשיר אינו אטום. העד אישר, כי לא ביצע בדיקת לחות. לדבריו עצם קבלת ערכים גבוהים והעדר עקביות בערכים בבדיקה שביצע מעיד, כי מחשב כרית האוויר פגום. (ראה עדותו מיום 9.6.25, עמ' 132). העד נשאל ביחס למכשיר GDS אותו הזמין מהאינטרנט ובו השתמש, כי לא העביר כל ספר הפעלה של המכשיר והוא העיד, כי לא העביר שכן לא השתמש בציוד זה. לדבריו, כאשר הוא מכין חוות דעת ועושה שימוש במכשיר, יש פרק נוסף בחוות הדעת או נספח בתוך חוות הדעת המסביר מה התנאים ומהן ההגבלות בתפעול המכשיר. העד אישר, כי לא ידוע מה מקור המכשיר שהזמין ומה יכולות הבדיקה שלו. (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 145, ש' 22-26). כשנשאל האם הוא בעל הסמכה למכשיר GDS, העיד כי עבר השתלמות כבר ב-2016 של CDR וחלק מהקורס כלל שימוש ב - GDS. כשנשאל האם כל מה שקשור ל CDR הוא מקביל ל- GDS, השיב שלא. לדבריו, קיים ביניהם הבדל גדול לעניין תנאים והגבלות. הוא העיד בעניין זה : "ש. המהות של שני המכשירים היא לשלוף נתונים מתוך מחשב כרית האוויר, נכון? ת. כן. רק שבמכשיר הCDR כאשר אני מבצע תהליך של הורדת נתונים לתוך כלי רכב שנמצאים ברשימה של CDR של חברת בוש, אני מדגיש שכאשר אני עושה את הפעולה מתוך הרכב עצמו, אני אכבל גם את מספר השלדה של הרכב. לגבי GDS של קיה אני לא אכבל את מספר השלדה ועליי להקליד אותו באופן עצמאי." (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 146, ש' 17-21). הוא העיד, כי יש שוני במודולים בין מדינות. המודולים מיוצרים על ידי ספקים של חברות הרכב. העד נשאל האם יש לו מסמך של חברת קיה או יונדאי המנחה אותו לבצע בדיקת מתחים טרם ההתחברות לכרית האוויר והוא העיד, כי בדיקת המתחים זה משהו שלומדים אותו כאשר המודול נמצא מחוץ, זו שאלה במומחיות, כדבריו : "ש. יש לך מסמך שמנחה אותך איך לעשות בדיקת מתחים לפני שמתחברים למודול של כרית האוויר? ת. אין לי מסמך כזה. מה שאני רוצה להציג זו פנייה של הנציג האירופאי, מציג לבית המשפט מסמך של קיה פורטה, אומנם זה לא פיקנטו, 2013, זה מסמך מתוך הסילבוס של משטרת ישראל ובו בעצם פונה הבחור, המדריך הראשי אל קיה ויונדאי, איך אפשר לבצע את ההורדה, אם בכלל ואיזה נתונים אפשר לשלוף, הכל מופיע במסמך." (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 151, ש' 26-31). העד שב ואישר, כי מחשב כרית האוויר של רכב המעורבת הקיה נמצא בין מושבי כלי הרכב ויש לו חיפוי. לדבריו, המחשב יכול להינזק גם מנוזל שנשפך עליו. הוא שב והעיד, כי אופן הפירוק של מחשב כרית האוויר ברכב המעורבת על ידי הבוחן היה שגוי. הבוחן לא הגיע עם הציוד המתאים לפריקה של יחידת המחשב. כשעומת עם כך, כי אישר שמחשב כרית האוויר סגור ולא ניתן לפתיחה ולפיכך טענתו שמחשב כרית האוויר של רכב המעורבת ניזוק כתוצאה מפגעי המזג האוויר משוללת כל יסוד העיד : "ת. מדגים שוב. לא רק למחשב כריות האוויר של יונדאי, אלא גם של ב.מ.וו. אין שום חומר איטום, יש ברגים מיוחדים מציג לבית המשפט אין שום חומר איטום, שום דבר שמחזיק את זה, כל נוזל שנכנס חודר פנימה. כשאמרתי הוא סגור התכוונתי מבחינת הברגים אבל לא מהאפשרות שייכנס לתוכו חומר. אני זוכר שהמאשימה התנגדה שאני אפרק אותו." (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 153, ש' 10-13). העד נשאל על כך, כי יש נתונים שמתקבלים מ- EDR המראים כי נשמרים מספר אירועים והוא העיד : "זה משתנה מיצרן ליצרן. קיה ויונדאי זו אותה יחידה. מציג קיה ריו 2013, זה מתוך החומר של הסילבוס המשטרתי, בעצם יש שני אירועים בקיה פיקנטו תמיד יישמרו שני אירועים וכיוון שיכול להיות שבעתיד מומחה כזה או אחר יופיע בפני בית המשפט ומשנת 2026 יהיו בקיה ויונדאי שמירה של 3 אירועים. יישמרו 2 אירועים גם ללא פתיחת כרית אוויר ושבב הACM של כרית האוויר אם הוא זיהה איזשהו אירוע קיצון שהגדיר אותו היצרן, המידע הזה יישמר כאירוע גם אם לא נפתחו כריות האוויר. מנגד, יש כלי רכב אחרים שיש 70, 80, אפילו 100 אירועים, ברכבי אאודי וב.מ.וו יהיו 6 אירועים שיישמרו, בטויוטה זה שונה. אם נפתחו כריות האוויר האירוע יישמר בכלי הרכב האחרים בניגוד לקיה ויונדאי, הוא יישמר ולא ייגרס. מצד שני, אם המפתח נשאר בתוך הסוויץ' וקיה ויונדאי מופעל והזזתי את הרכב הוא יחשוב שזה אירוע נוסף ואירוע קודם שנבע מהאירוע יימחק." (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 153, ש' 19-28). העד אישר, כי הדוחות שהוא מציג מדובר בדוחות של רכב קיה ריו 2013. לדבריו, זה רלוונטי לרכב המעורבת שהינו קיה פיקנטו (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 152, ש' 29-32). העד העיד, כי כאשר הרכב מונע מחשב כרית אוויר רושם, וכאשר הרכב לא מונע מחשב כרית האוויר לא רושם. הוא חידד כי כשהאוטו לא מונע אבל המפתח בסוויץ' על On ויש מתח חשמלי וכרית האוויר רושמת נתון. כשנשאל האם יש לו ידיעה אם המערכת החשמלית של רכב הקיה עבדה וגם אם המערכת החשמלית לא שרדה עצם זה שהמפתח בסוויץ זה גורם לכך שימחקו נתונים, הוא העיד : "אני יודע שהמתח היה ברכב מיד ובסמוך לאחר התאונה לפי תמונה שאני מציג לבית המשפט שצולמה בעת פירוק היחידה, כאשר אני רואה ברגים עם קורוזיה שמחוברים לאפס המשמעות היא שהייתה מתח." (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 154, ש' 31-33). לשאלה האם עשה בדיקת קורוזיה למחשב כרית האוויר של רכב הקיה, העיד : "ת. לא עשיתי. בדקתי את ההתנגדות בין המתחים, לא רק בפינים שאני אמור לבדוק, אלא גם בפינים ליד כדי לבדוק בעצם התנגדות, ככל שיש לי התנגדות מעל 1 אום, המשמעות היא שהרגליים האלה או כל דבר אחר נחשף לנוזלים שגרמו לקצר או לניתוק של הכרטיס של מחשב כרית האוויר. ש. תסביר לי מה הקשר בין מפתח בסוויץ' לבין הברגים שאמרת לעניין מחשב כרית האוויר? ת. אני מבחינתי אני יודע שבתוך היחידה הזאת נצבר מתח, המתח הזה צריך ללכת לאנשהו. דבר הבא כאשר הגעתי למגרש המשטרתי ראיתי שהמפתח נעוץ בתוך הסוויץ' במצב on, סביר מאוד להניח שהיה צריך לגרור את הרכבים לפני שהמשטרה מגיעה. אני לא יודע, לא הייתי שם, מישהו גרר את הרכב ומשך אותו. כאשר אני בודק רכבי קיה ויונדאי קורה לא פעם שהנתונים שאני מקבל אותם הם לא הגיוניים ואני מבין שהם נוצרו בפעולת הגרירה כי היה מתח. ש. אני חוזרת לשאלה מה הקשר ככל שיש קשר בין מפתח בסוויץ' לבין הברגים שציינת קודם של מחשב כריות האוויר? ת. אם הסוויץ' נשאר on זה משנה לעניין צבע הברגים כי עוברים מתחים בתוך הגוף של מחשב כרית האוויר. הרכב ספג מגע תאונתי כבד מאוד, חוטים התנתקו, חוטים באו במגע עם גוף הרכב, יצרו כשל חשמלי כזה או אחר. לא הייתי בזמן אמת. הכי פשוט שיכול להיות, כדי לא לפגוע בראייה, חזרתי מספר פעמים, בדקתי את היחידה, היא תקולה, אני לא אחבר מתח ואגרום נזק." (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 155-156, ש' 23-32, 1-9). הוא העיד, כי ברכב הקיה נמצאו חלקי רכב שונים. לדבריו, מניסיונו המקצועי אלו חלקים שאינם שייכים לרכב הקיה ואולם הוא מאשר כי לא בדק את החלקים. העד עומת עם השאלה, כי אין כל משמעות למצב המפתח בסוויץ מאחר והפעולה היחידה שיכולה להיות לה היא שחרור מכני של גלגל ההגנה במידה והוא נעול ואין לזה עניין עם מחשב הרכב, הוא העיד : "הערת בית המשפט : העד ביקש לעיין בדוח הבוחן ... ת. סיטואציה - הכנסתי את המפתח לסוויץ, סובבתי אותו כדי לשחרר את המנעול המכני של ההגה, הרכב כבר במצב ON, לאורך כל פעולת הגרירה או החילוץ צריך להשאיר את המפתח בסוויץ במצב ON וכייוון שנשאלתי על ידי המאשימה אם נוכחתי בזירה של תאונה באופן כללי אני משיב שהבחנתי שראיתי שהגרריסט בזמן שמושך את הרכבים אל רכב הגרר שלו הוא ממשיך להסיט את ההגה ימינה ושמאלה והמשמעות היא שהמפתח במצב ON. ש. אתה לא יודע מה היה עם הקיה לפני שהגיעה למגרש? ת. לא יודע. ש. אני אומרת לך שכל מה שטענת לעניין גריסת נתונים או מספר נתונים לא רלוונטי בכלל כי אתה לא חדרת למודול ואין לך שום מושג אם יש אירועים שנשמרו או כמה נשמרו ואז דוח הפריקה שלך לא רלוונטי מה אתה אומר? ת. מפנה לחוות הדעת שלי סעיף 18.11 ואני מקריא כי המודול ניזוק בין אם בשל נזק תאונתי או פעולות חילוץ מצילות חיים ו/או מחשיפה לפגעי מזג אויר, לא ניתן להתחבר למודול המודול פגום. זו מסקנתי הסופית. ש. ואני חוזרת שוב לשאלה שכל מה שטענת לעניין גריסת נתונים או נתונים לא רלוונטי כי אתה לא יודע מה קיים וכמה נתונים נשמרו? ת. יש לי אפשרות כזו, התחברתי לכלי רכב מסוג יודנאי וקיה ולמדתי נמניסיוני המקצועי שכאשר רכב נשאר במצב ON, פעולות נוספות לאחר התאונה יגרמו לשיבוש הנתונים ולגריסתם. ש. בתיק שלנו עם המודול של רכב הקיה לא הצלחת לחדור למכשיר אם יש אירועים שנשמרו או כמה אירועים שנשמרו? ת. אין לי יכולת לדעת כי המאשימה לא שמרה על המוצג כפי שצריך, לא פרקה אותו, לא תפסה ואותו וגם אין לה את היכולות והאפשרויות והאמצעים לכך והיא גם לא פעלה כדי להוריד את הנתונים ש. היום אמרת שלא ביצעת חדירה למודול כי לא רצית לגרום נזק למכשיר? ת. כי לא נתתם לי לפרק אותו. ... ת. המשטרה לא אפשרה לי לפרק את היחידה של המודול לצורך בדיקה. כלומר לא נתנו לי לפרק את המודול מהרכב עם הברגים וגם לא נתנו לי לפרק את היחידה של המודול מבחינת לפתוח אותה מהברגים שלה עצמה . מה שאני עשיתי זה רק בדיקת מתח." (ראה עדותו מיום 14.5.26 , עמ' 158-159, ש' 17-33, 1-23). בחקירתו החוזרת טען העד, כי אם היה מזרים מתח למחשב כרית האוויר של רכב הקיה, לאור ערכי ההתנהגות שמצא שהם לא מתאימים וגבוהים, בסבירות גבוהה היה גורם נזק ליחידה עצמה ובאותה סבירות גבוהה היה גורם נזק למכשור שלו. דיון והכרעה בית המשפט בבואו לקבוע מהימנות עדים, נותן דעתו להתנהגות העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט. בית המשפט בוחן את העדויות בהתאם להתרשמותו הישירה מהעדים במהלך מסירת העדות וכן על ידי השוואת העדויות לראיות אחרות ולמכלול הנתונים הנפרסים בפניו. יצוין, כאמור לעיל, ההגנה לא חלקה על עצם הנהיגה של הנאשם במקום ובזמן האמורים בכתב האישום, לא חלקה על מעורבות הנאשם בתאונה ולא חלקה על תוצאות התאונה הקשות. לטענת ההגנה הנאשם אינו אחראי על התאונה ואופן התרחשות התאונה שונה מזה שתואר על ידי המאשימה בכתב האישום. במקרה דנן, התביעה הסתמכה בעיקר על עדותם של בוחן התנועה מעיין צברי ועד הראיה איילון צדוק זאת בשילוב הממצאים שנמצאו בכביש בנתיב נסיעת המעורבת בזירת התאונה. כבר עתה ייאמר, כי עדות בוחן התנועה מעיין צברי ועד הראיה איילון צדוק לעניין מיקום התרחשות התאונה, עשו עליי רושם מהימן, ולא נסתרו במאומה לא בחקירתם הנגדית, לא בעדותו של הנאשם בחקירתו הראשית, בחקירתו הנגדית ולא בשום ראיה חיצונית מטעם ההגנה. עדות הבוחן מעיין צברי היתה עדות מהימנה, סדורה וקוהרנטית. הבוחן בעדותו חזר על עיקרי האמור במסמכים שערך ואשר הוגשו במהלך עדותו בבית המשפט. עדותו של עד הראייה איילון צדוק תואמת את הממצאים שנמצאו בכביש בזירת התאונה ועולה בקנה אחד עם מסקנות הבוחן ועדות הבוחן. כבר עתה יאמר, כי כל ניסיונות ההגנה לקעקע את עדות הבוחן ולהטיל ספק בעבודתו המקצועית, ובכלל זה העלאת תיאוריה אפשרית לאופן התרחשות התאונה, לא צלחו. הבוחן שב וחזר על קביעותיו וטען כי הן עולות בקנה אחד עם הממצאים שנמצאו בזירת התאונה, עם חלק מעדויות עדי הראיה ואף מהסרטונים שהוגשו לבית המשפט . יוער, כי ביחס לעדות הבוחן מעיין צברי לעניין כיוון תנועת כלי הרכב באוויר לאחר ההתנגשות ועד לעצירתם הסופית כפי שנראה בזירת התאונה, הרי, כפי שעוד אעמוד על כך בהמשך, אין בעובדה כי הבוחן לא פירט בדוח הבוחן את כיוון תנועת כלי הרכב המעורבים באויר לאחר ההתנגשות וכיצד הגיעו למנח הסופי שלהם בזירה, דברים עליהם העיד והדגים בעדותו בבית המשפט, כדי לפגום במהימנותו ובעבודתו המקצועית. עיון מדוקדק בדוח הבוחן מעיד, כי הבוחן מעיין צברי מתאר את התרחשות התאונה וכיצד הגיעו הרכבים למנח הסופי שלהם, אם כי לא באופן בו הסביר זאת בעדותו, כך שאת עיקרי הדברים כיצד ארעה התאונה, הבוחן תיאר בכתב בדוח הבוחן ובסקיצה אותה ערך. ביחס לעדות הנאשם, הרי שעדות הנאשם הותירה עליי רושם בלתי מהימן. עדות הנאשם בחלקה לא היתה עקבית ונסתרה בממצאים שנאספו בזירת התאונה, בעדות הבוחן ובעדויות חלק מעדי הראיה. ההגנה לא הצליחה להביא כל ראיה אובייקטיבית מטעמה לתמיכה בגרסת הנאשם, כי המעורבת היא שסטתה מנתיב לנסיעתה לנתיב נסיעת הנאשם וכי התאונה התרחשה בנתיב נסיעת הנאשם. לא זו אף זו, ניסיונות ההגנה להעלות תיאוריה אפשרית אודות אופן התרחשות התאונה בנתיב נסיעת המעורבת ובאשמתה, לא תואמות את זירת התאונה ואף לא הועלתה בהזדמנות הראשונה בחקירת הנאשם במשטרה, כגרסה אפשרית להתרחשות התאונה. האם הנאשם סטה מנתיב נסיעתו 3 פעמים : סעיף 6 לכתב האישום המתוקן מנוסח באופן הבא : "בשלב מסוים של הנסיעה, בהתקרב הנאשם לק"מ 8.1 בכביש, הוא סטה עם רכבו לנתיב הנגדי בכיוון נסיעתו, חזר לנתיב נסיעתו המקורי, לאחר מכן סטה בשנית לנתיב הנגדי, חזר שוב לנתיב נסיעתו המקורי, כל זאת עת רכב ב' נוסע מולו בנתיב הנסיעה הנגדי, תוך צמצום המרחק ביניהם. בהגיע הנאשם לק"מ 8.1 בכביש, הוא סטה עם רכבו בשלישית לנתיב הנסיעה הנגדי ופגע בעוצמה רבה עם חזית רכב א' בחזית רכב ב' (להלן : "התאונה")." במהלך שמיעת הראיות הוברר, כי סעיף זה לכתב האישום מתבסס בעיקרו על עדותו של עד הראיה מר ישראל צדוק בחקירתו המשטרה לעניין מספר הסטיות של הנאשם מנתיב נסיעתו, כאשר הסטיה השלישית הסתיימה בהתרחשות התאונה. העד ישראל צדוק העיד בחקירתו הראשית : "אני ישבתי ליד הבן שלי שנהג ברכב ואחרי שעברנו את אמציה בדרך אני מסתכל לכיוון הכביש לכיוון החושך, ואז ראיתי אורות שמתקרבים אלינו, בשלב מסוים ראיתי שהאורות נוטים ימינה לצד שלי ואז חוזרים והמשכנו לנסוע והוא מתקרב אלינו ואז הייתה נטייה של הרכב שבא ממול לכיוון ימין שלי והתרחשה התאונה. ממה שראיתי נדמה לי שהרכב שפנה ימינה שהוא פשוט התרומם באוויר בגובה העיניים או יותר משהו כזה, וחששתי שניפגש כולנו ביחד גם אנחנו לתוך האירוע אבל כלי הרכב של התאונה נפרדו ואנחנו חצינו באמצע. ... ש. אמרת שהבחנת באורות, מה תוכל לספר מה בדיוק ראית וכמה פעמים ראית? ת. לפחות פעם אחת ראיתי, לא פירשתי את זה כסטייה מהמסלול, לא ראיתי נתיבים, הייתה עלטה ואולי זה עיקול של הכביש." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 32-33, ש' 30-34, 1-10). העד ישראל צדוק נשאל ביחס לאורות שראה והעיד : "ת. אורות, אין מה לראות, זה הכל חושך וראיתי זוג אורות שמגיע מכיוון נגדנו וראיתי את הנטייה ימינה וחזרה. יכול להיות פעמיים אבל פעם אחת בטוח. אי אפשר היה לראות את האורות כל הזמן, הכביש עצמו היום אני נוסע בו כל הזמן יש עצים ופיתולים. אני לא זוכר שראיתי את האורות כל הזמן אבל לא כל הזמן ראיתי, שכן דיברנו. ש. אבקש לרענן את זכרונך מתוך ההודעה במשטרה, בפסקה הראשונה "בשלב מסוים הבחנתי ברכב שהגיע ממול וראיתי שהוא סוטה פעמיים לעבר הנתיב שבו נסענו, פעמיים נכנס לנתיב שלנו וחזר חזרה לנתיב שלו פעם השלישית הוא סטה לנתיב שלנו והתנגש ברכב שנסע לפנינו..." אתה זוכר שזה מה שמסרת במשטרה? ת. יכול להיות אבל היום שהתמונות חוזרות לי, אני אומר שלא ראיתי את הנתיבים ולא יכולתי לראות כי היה חשוך אבל ראיתי נטייה ימינה וחזרה של האורות. " (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 33-34, ש' 31-34, 1-16). בחקירתו הנגדית נשאל העד ישראל צדוק והוצג לו סרטון ניסוי שדה הראיה שערך הבוחן וממנו לא ניתן לראות את הרכב שהגיע ממול וכשרואים את אלומות האור לא ניתן להגיד שזו סטיה והוא העיד בענין זה : "ת. שבמצב כזה שאתה מראה לי בסרטון לא ראיתי, כשהתייחסתי לאורות שראיתי אותם זה היה במרכז גדול יותר ולא ראיתי כביש יותר, ראיתי את האורות מרחוק. ראיתי אורות שפנו ימינה ושמאלה. ש. הראיתי לך מקודם שלא רואים את בסרטון אורות ואי אפשר לראות את הרכב של הנאשם, ראה מונה 20:25:47. אז איך אתה יכול להגיד שראית רחוק יותר? שאם לא רואים במונה הזה, בטח אתה לא יכול לראות יותר מבחינה קדמית יותר? ת. כשראיתי את האורות לא ראיתי כביש לא ראיתי נתיבים ראיתי רק אורות. ש. יכול להיות שזה בכלל לא רכב הנאשם וראית סתם אורות? ת. ראיתי אורות מתקרבים לא ראיתי של מי ושל מה. ש. אני שואל אותך מתוך עדותך במשטרה: "בשלב מסוים הבחנתי ברכב שהגיע בנתיב ממול וראיתי שהוא סוטה פעמיים לעבר הנתיב שבו נסענו, פעמיים הוא נכנס לנתיב שלנו וחזר לנתיב שלו ובפעם השלישית הוא סטה לנתיב שלנו והתנגש ברכב"? על פניו אתה אומר לי בעדותך שלך שראית את הרכב שעשה תאונה 3 פעמים סוטה, אתה חוזר בך מזה אחרי שאמרת שאתה לא יודע איזה רכב זה בכלל ורק ראית אורות? אתה חוזר בך שראית את הרכב הזה של הנאשם שסוטה 3 פעמים? ת. ראיתי אורות, לא את הרכב הזה. לשאלת ביהמ"ש, אותם אורות שזזים, אלה אותם אורות של הרכב שעשה את התאונה? העד משיב: לא ראיתי אורות נוספים, זה האור היחיד שראיתי. לשאלת ביהמ"ש, האם זה אותו רכב שעשה את התאונה? העד משיב: אני הנחתי ככה." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 36-37, ש' 18-33, 1-5). עינינו, הרואות, כי עד זה חזר בו בעדותו בבית המשפט מדבריו בחקירתו במשטרה לעניין 3 פעמים של סטייה של הרכב שנסע ממולם. לדבריו, ראה אורות ולא ראה רכב. עם זאת בסוף עדותו בבית המשפט העיד, כי האורות שראה שייכים לרכב שעשה את התאונה. הבוחן מעיין צברי מביא בדוח הבוחן בתת סעיף 12 לסעיף המסקנות את עדותו של עד הראייה ישראל צדוק לעניין הסטייה של רכב הנאשם ולעניין עדותו ביחס למזג אוויר בעת האונה כי לא היה גשם. הבוחן מעיין צברי העיד בבית המשפט בחקירתו הראשית, כי עדות עד הראיה ישראל צדוק לעניין 3 פעמים של סטייה של רכב הנאשם, אינה יכולה להתקיים במציאות. "לשאלת ביהמ"ש, הסנגור אומר ששללת את גרסת העד, ישראל צדוק, מה יש לך לומר על זה? העד משיב: נכון, כי העד ישראל צדוק לא יכול לראות תנועה של הלוך וחזור, פה אנחנו רואים סרטון איטי, אבל במציאות זה מרחק נסיעה של שנייה וחצי. אני כן מסתמך על העד איילון צדוק, ובגלל זה לא התייחסתי בדוח בוחן לעד ישראל. שמגיעים מכיוון הנסיעה הזה בסרטון של הרכב המעורב, ניתן לראות בצד שמאל חלקים מהכביש של כיוון נסיעת רכב הנאשם, בלילה בגלל השיחים ותוואי השטח, זה נראה כמו נצנוצי אורות – אור נדלק או נכבה ולכן אני יכול להבין את ישראל שמה שהוא ראה הוא פירש כסטייה מנתיב מס' פעמים." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 51-52, ש' 29-33, 5-26). הבוחן מעיין נשאל בחקירתו הנגדית, אם כך מדוע לא הזמין את העד ישראל צדוק ועימת אותו עם כך שהתיאור שלו לא יכול להתקיים במציאות, והוא העיד : "כי העד הוא לא נחקר, אני לא צריך להטיח בפניו ממצאים שאני מוצא, צריך להתייחס בדוח הבוחן או לסתור או לעמת או לכמת את גרסת העד ולסתור אותה. כמו שאמרתי בחקירה הראשית, לא התייחסתי כלל לעדותו של העד ישראל צדוק, ולכן אני לא רואה טעם לזמן אותו מרעננה לאשדוד רק בשביל להגיד לו שהוא לא יכול היה לראות את מה שראה." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56, ש' 9-12). כשנאמר לבוחן כי בעקבות כך שלא הזמין את העד, נרשם סעיף 6 לכתב האישום עניין הסטיות של רכב הנאשם והוא השיב : "אני לא כתבתי את כתב האישום. המסמך האחרון בתיק שאני מביע בו חוות דעת זה דוח הבוחן. דוח הבוחן מתייחס לכלל הממצאים שאני רואה לנכון ומתייחס אליהם, לא סתם השמטתי את עד הראיה ישראל צדוק." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56, ש' 19-21). אם כך נשאל הבוחן, היכן ההחרגה בדוח הבוחן הקובעת כי עדות עד הראיה ישראל צדוק אינה תואמת את הממצאים והוא השיב : "המסקנה שלי שנהג הרכב סטה מנתיב הנסיעה. אם הייתי חושב שאני יכול להסתמך על העד זה גם היה מופיע במסקנה הסופית ונרשם שנהג רכב א' סטה מנתיב נסיעתו מס' פעמים. ניתן לראות שעשיתי ניסוי שדה ראיה שלם שבו אני בוחן מה כן ניתן לראות ומה לא ניתן לראות וגם בחקירה הראשית אמרתי שלא הסתמכתי על ישראל צדוק במסקנה הסופית. לשאלת ביהמ"ש, האם העד ישראל צדוק אומר שהנאשם סטה 3 פעמים ובמסקנה שלך כתוב שהנאשם סטה, האם אני יכולה להבין מכך שהנאשם סטה ולהסתמך על עדותו של ישראל צדוק? העד משיב: אם בית המשפט קורא רק את דוח הבוחן הוא יכול להבין שבית המשפט (צ.ל- הבוחן- א.ח.ב) יסתמך גם על עדות ישראל צדוק לעניין הסטייה. לשאלת בית המשפט: האם כתוב בכל מסמכי בית המשפט, שאתה שולל את גרסת העד ישראל צדוק? אינדיקציה אפילו הכי קטנה? העד משיב: אני לא זוכר." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 56-57, ש' 27-33, 1-7). הבוחן אישר בעדותו בבית המשפט, כי בדיעבד היה כותב בדוח הבוחן שאינו מסתמך על עדות העד ישראל צדוק לעניין מספר הסטיות. לדברי הבוחן, הוא רשם את עדות העד ישראל במסקנות דוח הבוחן, שכן הביא את כלל העדויות הרלוונטיות גם לעניין מזג האוויר בזמן התאונה. במצב דברים זה, אני קובעת, כי האמור בסעיף 6 לכתב האישום כי הנאשם סטה פעמיים מנתיב נסיעתו בטרם הסטיה השלישית שהובילה לתאונה, הרי שלאור תוואי הכביש, מצב התאורה בכביש, שעת התאונה ובעיקר לאור עדותו של עד הראיה ישראל צדוק בבית המשפט במסגרתה חזר בו מדבריו בחקירתו המשטרה לעניין מספר הסטיות, הרי שאני מזכה את הנאשם מהאמור ברישא של סעיף 6 לעובדות כתב האישום ולפיהם : "בשלב מסוים של הנסיעה, בהתקרב הנאשם לק"מ 8.1 בכביש, הוא סטה עם רכבו לנתיב הנגדי בכיוון נסיעתו, חזר לנתיב נסיעתו המקורי, לאחר מכן סטה בשנית לנתיב הנגדי, חזר שוב לנתיב נסיעתו המקורי, כל זאת עת רכב ב' נוסע מולו בנתיב הנסיעה הנגדי, תוך צמצום המרחק ביניהם." קרי, אני מזכה את הנאשם משתי הסטיות הראשונות המיוחסות לו ברישא של סעיף 6 לעובדות כתב האישום. אשר על כן, וכפי שעוד אעמוד על כך בהמשך, אני קובעת כי בעניינו של הנאשם היתה סטייה אחת בלבד מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת רכב המעורבת, סטייה אשר הובילה להתרחשות התאונה ולפיכך בסיפא של סעיף 6 לעובדות כתב האישום ולפיהם : "בהגיע הנאשם לק"מ 8.1 בכביש, הוא סטה עם רכבו בשלישית לנתיב הנסיעה הנגדי ופגע בעוצמה רבה עם חזית רכב א' בחזית רכב ב' (להלן : "התאונה")." הנאשם יזוכה מהמילה "בשלישית". שדה ראיה בסוגיה זו ישנן שתי שאלות : האחת - האם קיים שדה ראיה לכל אחד מהמעורבים לראות את הרכב הנוסע בנתיב הנגדי. השנייה – האם קיים שדה ראיה לעד הראייה אילון צדוק. באשר לשאלה הראשונה, הבוחן מעיין רשם בדוח הבוחן תחת הכותרת "שדה ראיה" בייחס לשני הרכבים המעורבים, כדלקמן : "נבדק מניידת בוחנים ונמדד בגלגלת מאופסת – מדובר בכביש חשוך ללא תאורה ולכן המרחק שניתן לראות קדימה הוא אור דרך – 30 מטרים." בעניין שדה ראיה של 30 מטרים העיד הבוחן בחקירתו הנגדית, כי הוא לא נקבע לא מכיוון נסיעת הנאשם לא מכיוון נסיעת המעורבת. לדבריו : "... כשאני עושה שדה ראיה, אני בודק את טווח האורות בכביש כזה חשוך, אם הכביש מואר אז אני הולכת (צריך לומר – "הולך" – א.ח.ב.) עד לנקודה שבה לא רואים את האורות, זה לאו דווקא מכיוון נסיעה מסוים, אלא מה הטווח של האורות של הניידת. אני מדגיש שוב שאורות בכל צורה ובכל צבע, גם אורות בלם או אחוריים בצבע אדום וגם אורות קדמיים לבן/צהוב, ניתן לראות ממרחקים הרבה הרבה יותר גדולים." ש. איפה כל מה שאתה אומר עכשיו ומוסיף ומבהיר ומרחיב, כתוב שחור על גבי לבן בדוח בוחן, למה במקום שכתוב שדה ראיה רשומות שתי שורות ואני צריך להבין משהו אחר ממה שרשום, תראה כמה דברים חדשים אתה מסביר ואנו לא יודעים זאת לפני העדות שלך, אנו שומעים פה ראשונה פה, אני צריך להסתמך על חוות דעת ולקחת בחשבון שכל יום תוסיף לי משהו חדש שלא נמצא בעדות שלך? ת. גם לשאלה של הסנגור אמרתי שאם צריך להבהיר משהו אני אבהיר, נכון שזה לא רשום, אבל כל בר דעת ניתן להבין שניתן לראות אורות מכל מרחק מאשר 30 מ' הרשומים בשדה הראיה. וגם בניסוי שדה הראיה בצילום ווידאו, ניתן לראות שרואים את ההתרחשות הזו הרבה יותר מ-30 מ'. פעם הבאה אני אתקן." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 87-88 ש' 32-33, 1-12). בנסיבות אלה, קביעת הבוחן הינה כי קיים שדה ראיה של 30 מטרים לראות קדימה אור דרך של הרכב ביחס לשני הרכבים המעורבים בעינה עומדת. הדברים עולים בקנה אחד עם לו התצלומים ת/32 ועם סרטון ניסוי שדה הראיה ת/34. יצוין, כי ההגנה לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה כדי לסתור קביעה זו של הבוחן. באשר לשאלה השנייה, הבוחן ערך שחזור שדה ראיה במטרה לבדוק או להתחקות אחר שדה הראיה שהיה לעד הראיה איילון צדוק. הדבר עולה מהסרטון האמור בת/34. בסעיף 11 לדוח הבוחן כתב הבוחן כדלקמן : "11. מניסוי שדה ראיה שנערך במקום התאונה על מנת לבדוק מה יכול לראות איילון צדוק עלה כי נהג הנוסע מאחורי רכב ב' (רכב המעורבת - א.ח.ב.), יכול לראות בבירור את הסימונים על הכביש, את כיוון תנועת רכב ב', אך אינו יכול לראות בוודאות באיזה נתיב נוסע רכב א' (רכב הנאשם - א.ח.ב.), כאשר הוא יוצא מהעקומה, אך באם רכב א' נוסע בנתיב שלו העד ראיה יראה את אורות החזית שלו ובאם רכב א' יסטה ויעבור לנתיב הנגדי, הוא יוסתר מאחורי רכב ב'." כאמור לעיל, מהתמונות בת/32, בעיקר תמונות 1 ו-2, ניכר כי שדה הראיה מכיוון נסיעת כל אחד מהרכבים בלילה הוא לטווח קצר, כאמור 30 מטרים בהתאם לקביעת הבוחן. סרטון ניסוי שדה הראיה הוגש וסומן ת/34 וממנו ניתן להתרשם, כי קיים שדה הראיה מוגבל בשל תנאי הדרך ולא ניתן לראות את הרכב המגיע ממול אלא רק את אורות הרכב המגיע ממול, כפי שקבע הבוחן. הבוחן מעיין ערך גם דוח פעולה, שעניינו "ניסוי שדה ראיה" (ת/36) ובו רשם כדלקמן : "בתאריך ובשעה הנ"ל הגעתי למקום התאונה על מנת לערוך ניסוי כדי לראות מה יכול לראות עד ראיה ממקומו לגבי תנועת הרכבים, קו ההפרדה והנתיבים. ביקשתי מאבירם לחסום את כיכר אמציה למערב, ושוטר מתנא, מתן חדד, חסם את הכביש מאזור לכיש לכיוון מזרח. ביקשתי משני רכבים אקראיים, 1 – סקודה קודייאק אשר דימה את רכב א', ו2 – שברולט ספארק אשר דימה את רכב ב', להגיע למקום התאונה ולנסוע בכיוון נסיעת הרכבים כאשר פעם אחת הסקודה תישאר בנתיב נסיעתה (מערב למזרח) ואילו בפעם השנייה הסקודה תסטה ממסלולה ותיסע בנתבי הנגדי (מזרח למערב). אני נסעתי מאחורי השברולט ספארק ברכבי הפרטי כאשר מותקנת בו מצלמת דרך אשר מצלמת את הניסוי. לצורך הניסוי הנחתי קונוס קטן במקום האימפקט (עדיין ניתן להבחין בחריצים) הנחתי את האזרחים עד לאן לנסוע לאחור, הסברתי להם כי עליהם לנסוע במקביל לכיוון מקום התאונה במהירות של 20 קמ"ש, כאשר אני עורך איתם שיחת ועידה בטלפון. בפעם הראשונה, כאשר מתקרבים למקום התאונה, לא ניתן להבחין באיזה נתיב נוסע רכב א', אך ניתן להבחין לאורך כל הנסיעה בקו ההפרדה המקוקו ובמיקומו של רכב ב' ביחס לקו ההפרדה. (הבוחן צרף תמונות המתארות את הניסוי-א.ח.ב.) בניסוי השני גם לא ניתן לראות מרחוק את נתיב נסיעת רכב א', אך ניתן להבחין לאורך כל הנסיעה בקו ההפקדה המקוקו ובמיקומו של רכב ב' ביחס לקו ההפרדה, וכאשר מתקרבים למקום התאונה, אורות דרך של רכב א' מוסתרים על ידי רכב ב' למרות גודלו וניתן להבחין שרכב א' נוסע בנתיב הנגדי." (הבוחן צרף תמונות המתארות את הניסוי-א.ח.ב.). בעדותו בחקירה ראשית העיד הבוחן צברי לעניין ניסוי שדה הראיה, זאת תוך צפייה בסרטון הניסוי שערך : "מטרת הניסוי הייתה לבדוק מה העד ראיה איילון צדוק יכול לראות מכיוון נסיעתו ביחס לשני הרכבים ולמקום התאונה. לקחתי שני רכבים פרטיים אחד סקודיה קודיה והוא בערך דומה במידות לרכב מאזדה (נאשם) ורכב שברולט ספארק שדומה לקיה פיקנטו, המעורבת, אני נוסע ברכב פרטי מאזדה 3. פה בניסוי הזה ביקשתי מהאדם שמדמה את רכב הנאשם, לנסוע בנתיב שלו עד הסוף בלי לסטות והם נעצרים ליד קונוס ששמתי בדיוק ליד מקום התאונה. ... בפעם השנייה ביקשתי מבעל הסקודה לנסוע שוב באותו כיוון נסיעה של הנאשם והפעם בנתיב הנגדי של רכב נסיעת הקיה (המעורבת). בניסוי הראשון אני רואה שהעד אומנם לא כ"כ יכול לראות באיזה נתיב נמצא רכב הנאשם, ז"א שהעד לא יכול לדעת אם רכב הנאשם סוטה או נוסע בנתיב שלו, אבל לכל אורך הנסיעה העד איילון צדוק יכול לראות את האורות של הרכב א' ואת אחור רכב ב'. בניסוי השני, כשהרכב שמדמה את רכב הנאשם עובר לנתיב הנגדי של רכב ב', ניתן לראות שהעד איילון לא יכול להבחין באיזה נתיב נוסע בדיוק רכב הנאשם, אבל ניתן להבחין גם באורות החזית של הנאשם ובאחור רכב המעורבת, כשברגע שהרכב שמדמה את רכב הנאשם סוטה, כבר אי אפשר לראות את רכב החזית של רכב א' אבל ניתן לראות טוב מאוד איפה ממוקם רכב ב'. לשאלת ביהמ"ש, רכב ב' ממקום בנתיב שלו. לשאלת ביהמ"ש, אם רכב ב' ממוקם בנתיב שלו ברגע ההתנגשות אז מה זה אומר לעניין התאונה בניסוי? העד משיב: זה אומר שרכב שמדמה את הנאשם סטה לנתיב הנגדי. לשאלת ביהמ"ש, הסנגור אומר ששללת את גרסת העד, ישראל צדוק, מה יש לך לומר על זה? העד משיב: נכון, כי העד ישראל צדוק לא יכול לראות תנועה של הלוך וחזור, פה אנחנו רואים סרטון איטי, אבל במציאות זה מרחק נסיעה של שנייה וחצי. אני כן מסתמך על העד איילון צדוק, ובגלל זה לא התייחסתי בדוח בוחן לעד ישראל. שמגיעים מכיוון הנסיעה הזה בסרטון של הרכב המעורב, ניתן לראות בצד שמאל חלקים מהכביש של כיוון נסיעת רכב הנאשם, בלילה בגלל השיחים ותוואי השטח, זה נראה כמו נצנוצי אורות – אור נדלק או נכבה ולכן אני יכול להבין את ישראל שמה שהוא ראה הוא פירש כסטייה מנתיב מס' פעמים." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 51-52, ש' 29-33, 5-26). הנאשם בחקירתו במשטרה (ת/43) הראשונה מיום 2.5.2023, השיב לעניין שדה הראייה : "ש. איך היית מגדיר את הראות בזמן התאונה ? ת. רואים את הכביש. ש. מבחינים גם בקווי הפרדה ? בפס הרציף ? ת. ראו. ש. היית עם אורות גבוהים או רגילים ? ת. רגילים. ש. למה לא הפעלת אורות גבוהים ? ת. לא חשבתי שיש צורך ? ". בחקירתו השניה במשטרה מיום 3.4.24 כשנשאל הנאשם מה יש לו להוסיף על חקירתו הקודמת הוא לא הוסיף דבר בעניין זה. מספר שעות לאחר סיומה של חקירתו השניה במשטרה (3.4.24), הנאשם הגיע למשטרה וביקש למסור חומר חקירה בדמות סרטונים שצילם ממקום התאונה (ת/27) וכן מכתב אישי (ת/26) ולפיו אין שדה ראיה ולכן עדות העד ראיה שראה אותו סוטה מנתיבו אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם תוואי השטח. הבוחן מעיין ערך מזכר מיום 7.4.24, בהתאם לסרטונים שהנאשם הגיש לעניין שדה ראיה (ת/39) ובו התייחס לטענות ההגנה ורשם כדלקמן : "צפיתי בסרטונים שמסר נהג רכב א', זיהיתי את אזור הצילום כ-כביש 3415 ק"מ 7-8, הנ"ל נראה נוסע פעם מכיוון הגעתו ופעם מכיוון הגעת רכב ב' כאשר ישנו אור יום. הנ"ל נשמע אומר כי אין שדה ראיה במקום וכי לא ניתן לראותו אותו סוטה לנתיב השני. יש לציין כי דבר זה אינו קשור כלל לשדה ראיה מאחר וניסוי שדה הראיה נערך בזמן לילה כאשר חשוך במקום וניתן לראות רק על פי אורות דרך/מעבר." כבר עתה יאמר, כי הסרטונים האלה שהוגשו לתיק החקירה הינם ניסיון מאוחר מאוד של הנאשם, בחלוף כשנה מאירוע התאונה ומחקירתו הראשונה, להשלים את מה שלא אמר במסגרת חקירותיו וברור כי הדבר נעשה לאחר התייעצות עם בא כוחו בסמיכות לאחר סיום החקירה השניה. הבוחן מעיין צברי בחן את טענות הנאשם המאוחרות לעניין שדה הראיה, כעולה מהסרטונים שהגיש הנאשם, ונתן מענה מקצועי לכך במזכר שערך ת/39, כפי שהובא לעיל, תוך קביעה כי יש שדה ראיה רק על פי אורות דרך/מעבר, כפי שקבע בדוח הבוחן וכפי שניתן לראות בסרטון ניסוי שדה הראיה שערך לעניין עד הראיה וכפי שהדבר עולה בקנה אחד גם עם חקירתו הראשונה של הנאשם, בה טען כי רואים את הכביש אף לא ראה צורך להפעיל אורות גבוהים עובר לתאונה. בנסיבות האמורות, יש לקבוע כי קיים שדה ראיה, גם אם הינו מוגבל ולטווח קצר, לכל אחד מהעורבים בתאונה וכן לעד הראיה איילון צדוק. שדה הראייה הקיים לעד איילון צדוק (כעולה מניסוי ת/34 ו- ת/36), יש בכוחו כדי לאפשר לעד הראיה לראות את הסימונים על הכביש, דבר העולה גם מעדות הנאשם עצמו שהובאה לעיל (ת/43), את כיוון נסיעת רכב המעורבת אשר נסע אחריה, את מיקומו של רכב המעורבת ביחס לקו ההפרדה המקווקו בכביש, את האפשרות לראות את רכב הנאשם סוטה ונכנס לנתיב הנגדי הוא הנתיב של רכב המעורבת ואת מקום התרחשות התאונה. יש בקביעה זו גם כדי לחזק את הראיות, כפי שעוד יובאו לעיל, לעניין מקום התרחשות התאונה. לפיכך, גרסת ההגנה לפיה אין שדה ראיה במקום ובוודאי שאין שדה ראיה לעד הראייה איילון צדוק, אינה מתיישבת עם הראיות והעדויות ונעדרת כל תימוכין ראייתי מטעם ההגנה ועל כן היא נדחית. כאמור לעיל, ההגנה גם לא הביאה כל חוות דעת מומחה מטעמה בכדי לסתור את קביעת הבוחן מעיין, כי לעד הראיה קיים שדה ראיה לראות את התאונה. מי סטה מנתיב הנסיעה שלו - הנאשם או הנהגת המעורבת ? אחת מהשאלות השנויות במחלוקת ואולי העיקרית שבהן, היא השאלה מי סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, כאשר סטייה זו היא הסטייה אשר הובילה להתרחשות התאונה. הבוחן מעיין צברי קבע בדוח הבוחן בסעיף 11 לדוח – סעיף המסקנות, כדלקמן : "המסקנה : לאור האמור לעייל, אני קובע כי נהג רכב א' נהג בחוסר זהירות ובקלות ראש והתאונה נגרמה עקב סטייה נהג רכב א' מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי". נהגת הרכב המעורב - אחינועם נשאלה באיזה נתיב ובאיזו מהירות נסעה, היא העידה : "ת. התאונה ארעה בנתיב שלי ונסעתי בוודאות לאט, אף פעם לא נהגתי יותר מהמהירות המותרת." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 6 ש' 29-30). העד איתי, בעלה של נהגת רכב מעורב, העיד כי התאונה ארעה בנתיב הנסיעה שלהם. כשנשאל אם הוא ישב ברכב מאחור, כיצד הוא יכול להעיד כי אחינועם חזרה לנתיב שלה, הוא העיד : "אני זוכר שהיה רכב לפנינו, אחינועם עקפה אותו וחזרנו לנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 14, ש' 17). כשנשאל שוב לאחר הצגת הסרטון כיצד העיד שראה את הרכב שלהם חוזר לנתיב אבל לא ראה אור בעת התאונה, העיד : "אני זוכר שחזרנו. (הערת בית המשפט: עושה תנועה עם היד של חזרה לנתיב) ואז התעוררתי אחרי התאונה. אני זוכר שנסענו, אחינועם עקפה חזרנו לנתיב והשלב הבא שאני זוכר זה שהתעוררתי ברכב אחרי התאונה. ... ש. יכול להיות שהחזרה לנתיב קרתה תוך כדי התאונה? ת. לא." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 15-16, ש' 33-34, 1-5). עד הראייה איילון צדוק, אשר נסע בנתיב נסיעת המעורבת ואחריה, העיד בחקירתו הראשית, כאשר נתבקש לספר על האירוע, כדלקמן: "נהגתי ברכב, יצאנו מהבית של אחותי מבני דקלים, אבא שלי ישב קדימה, אימא שלי וסבתא שלי מאחורה, יצאנו לאחר השקיעה כבר היה חשוך, בערך כ-60-70 קמ"ש, דקה לפני שקרתה התאונה עקף אותי רכב מסוג קאיה בצבע לבן, אחרי הדקה שאני נוסע מאחורי הרכב שעקף אותי, בעצם זיהיתי מהנתיב הנגדי שמולי רכב שחותך שמאלה ב-90 מעלות ישירות לתוך הנתיב שלו, ככה שהיה ב-90 מעלות לנתיב וממש אחרי פחות משנייה, רכב הקאיה שניסה טיפה לסטות שמאלה, נכנס שמאלה. הרכב שבא ממול עלה לאוויר, התהפך, עשה סיבוב ובשלב מסוים אחד הרכבים אחד שמאלה אחד ימים וממש נוצר לי נתיב ויכולתי לעבור ביניהם ולהמשיך, עצרנו בצד הדרך בשוליים, אני הייתי בטוח שזה אירוע פח"א עוינת, בגלל שזה היה נראה מאוד מכוון הסטייה ובעצם התקשרו למד"א להודיע על האירוע. ש. תתאר את רגע ההתנגשות עצמה? ת. לא היה יותר מידי זמן לרכב של הקאיה להגיב הוא ניסה לפנות טיפה שמאלה לברוח ממנו וישר התנגש ברכב שנכנס לו לתוך הנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 24-25, ש' 26-33, 1-2). לשאלה באיזה נתיב ארעה ההתנגשות, העיד איילון צדוק: "ההתנגשות עצמה הייתה בתוך הנתיב שלנו ממש לפניי, מרחק של כ-30 מ' לפניי." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 25, ש' 4-5). איילון תיאר את תנאי הדרך והעיד : "היה חשוך לגמריי, אבל הייתה ראות טובה ומבחינת לראות את הנתיב עצמו ואת הקו הפרדה, את הרכב שבא ממול, לפניי, לא ירד גשם." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 25, ש' 9-10). יצוין, כי דברים אלו של עד הראיה עולים בקנה אחד עם גרסתו של הנאשם בחקירתו הראשונה במשטרה, כפי שהובאה לעיל, כי רואים את הכביש. בחקירתו הנגדית נשאל האם הוא חוזר בו משלוש הסטיות שמסר לגבי הנאשם בעדותו במשטרה שכן לא העיד עליהם בבית המשפט, הוא השיב : "העדתי רק על סטייה של הרכב של הנאשם שהגיע ממולי, שמאלה לתוך הנתיב שלנו, זו הסטייה היחידה שהעדתי עליה." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 25, ש' 20-21). לשאלה איפה נסע רכב הקאיה והאם היה בסטייה אם לאו בעת התאונה, השיב איילון : "לפני ההתנגשות הוא היה לפניי בנתיב שלי ובזמן התאונה ממה שראיתי וזוכר, רכב הקאיה ניסה לסטות טיפה שמאלה אבל לא היה לו מספיק זמן. ש. אתה אומר בעדותך בעמ' 2 שורה 13 באיזה נתיב ארעה התאונה "בנתיב שלנו ממש כשהקאיה קצת בנתיב הנגדי.." זה נכון? ת. נכון, התאונה הייתה בנתיב שלי ורכב הקאיה ניסה לסטות טיפה שמאלה. " (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 26, ש' 1-5). בהמשך עדותו בחקירה נגדית כשהוצג לעד, כי אופן התרחשות התאונה על פי עדותו אינו תואם את התאונה בפועל גם מבחינת נזקים ברכבים, חזר על גרסתו : "ת. אני יכול להגיד לך שראיתי רכב שסוטה לנתיב שלי ש. אבל אני אומר לך שאתה טועה כי לא ראית פגיעה חזית בצד, אלא חזית לחזית. שקול אולי טעית? ת. לא. אני ראיתי רכב שנכנס לי לתוך הנתיב שלי ש. איפה הוא נכנס בו? ת. לפי מה שהיה נראה לי, זה פגיעה בצד ימין, אני אומר מה שראיתי ש. כל הרעיון בחקירה נגדית זה לאמת אותך בראיות אחרות על מה שראית ת. אני יכול להגיד לך שראיתי בוודאות רכב שנכנס לתוך הנתיב שלי, כאילו הוא בא לפנות שמאלה." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 28, ש' 6-14). העד שב ונשאל על כך כי עומד פה אדם שנלחם על חייו והאם יתכן כי טעה, הוא השיב : "ת. אני אחזור ואגיד לך בדיוק מה שראיתי בעיניים. ש. אני מאמין לך שזה מה שאתה חושב שראית, אבל יכול להיות שאתה טועה, אני שואל אם יש אפשרות כזו? ת. לגבי השאלה הזו אני כבר עניתי, בוודאות לא טעיתי לגבי הפניה והכניסה לנתיב שלי, כנראה רק לגבי נקודת ההתנגשות, כנראה טעיתי לפי הנתונים שאתה מראה לי. ש. אז יכול להיות שמה שראית זה תאונה חזית מול חזית שרכב המעורבת קצת נמצא בסטייה שמאלה לנתיב הנגדי כמו שהעדת? ת. לא, אני ראיתי אותו פונה לנתיב שלי." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 29, ש' 6-15). וכן העיד : "ת. הראות הייתה מאוד ברורה וראיתי בוודאות את הרכב (רכב הנאשם – א.ח.ב.) נכנס לי לתוך הנתיב." (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 30, ש' 6). עדות עד הראייה איילון צדוק שהיה בנסיעה במרחק קצר אחר רכב המעורבת, היא בבחינת הזרקור הראשון על שאלת הסטיה מנתיב הנסיעה, בנסיבות התאונה דנן. עדותו של העד איילון צדוק עשתה עלי רושם מהימן ועדותו לעניין מי סטה מנתיב נסיעתו וגרם להתרחשות התאונה, מבוססת על הקביעה של הבוחן כי היה לו שדה ראיה, כעולה מהניסוי שערך הבוחן, ומתיישבת עם יתר הממצאים האובייקטיבים שנמצאו בזירה, כגון החריצים ועם עדויות יתר העדים המעורבים - הם נהגת רכב מעורב והעד איתי בן זוגה של הנהגת המעורבת בעת התאונה. כל ניסיונות ההגנה לערער את העד בעדותו לעניין מיקום התרחשות התאונה ומי סטה מנתיב נסיעתו, כפי שהובאו לעיל, לא צלחו והעד איילון צדוק דבק בגרסתו, כי הנאשם הוא אשר סטה מנתיב נסיעתו והתאונה התרחשה בנתיב נסיעת המעורבת, הוא נתיב הנסיעה גם של עד הראייה. חיזוק לעדות עד הראיה איילון כי יכל לראות את התרחשות התאונה, יש למצוא גם בדברי הנאשם עצמו כי ניתן לראות את הכביש ואת קויי ההפרדה בכביש (ת/43, ש' 25-32). לא נעלם מעיני בית המשפט העובדה כי עד הראיה איילון צדוק תיאר את אופן התרחשות התאונה בשונה מאופן התרחשות התאונה בשטח כפי שנקבע על ידי הבוחן בהתאם לנזקים ברכבים. קרי, עד הראיה איילון תיאר את התאונה כתאונה חזית בצד ואילו בפועל התאונה היתה חזית בחזית עם זווית, זאת בהתאם לנזקים שנמצאו ברכבים המעורבים. עוד העיד עד הראיה אילון, כי ראה את רכב הנאשם מתרומם באוויר ומתהפך, דבר שלא ארע בפועל. עד הראיה איילון עומת עם הפער בין עדותו לממצאי התאונה בשטח וניכר כי לא ידע להסביר את השוני בין האופן שבו ראה את רכב הנאשם נכנס בזווית 90 מעלות לנתיב הנסיעה שלהם ולכן לשיטתו התאונה הינה חזית בצד, לבין אופן התרחשות התאונה בפועל והנזקים בשטח הם מעידים שמדובר בתאונה הקרובה לתאונה של חזית בחזית. פער נוסף קיים בין עדות העד איילון לבין הממצאים בשטח, בכך שאיילון העיד כי נהגת רכב מעורב סטתה קצת שמאלה והדבר לא עולה בקנה אחד עם החריצים בכביש הפונים ימינה, על פי קביעת הבוחן מעיין. יוער, כי מדובר באזרח שהינו עד ראיה לתאונה ולא עד מומחה. מצאתי לנכון בעניין זה להביא דברים דומים שנאמרו בת"ד (תעבורה ב"ש) 414/09, מ"י פרקליטות מחוז דרום – פלילי נגד בנימין שופן, ניתן ביום 30.6.2011, מפי כב' השופט הבכיר אלון אופיר: "הכרעה בשאלת גרסתו של העד אלון מול מסקנות הבוחן בתיק - בעוד העד אלון מתאר את התאונה כאירוע מהיר ומיידי בין הרגע בו הבחין כי רכב אחר מצוי בנתיבו ועד להתרחשות האימפקט, טוען מומחה התביעה הבוחן שרון סולומון למנגנון תאונתי אחר. שנים של ניסיון מראות כי עדים זוכרים על פי רוב פעולות שהם עצמם ביצעו במהלך האירוע ... אולם, עדים המעורבים בעצמם בתאונה מתקשים לתאר בבהירות את שראו במהלך אירוע תאונתי מהיר וחד. (ראה בעניין זה את ספרו של כב' השופט יעקב בשן, חקר תאונות דרכים – פיענוח ושחזור, בעמוד 36) מול מצבו של עד זה, ניצב בוחן תנועה אשר חקר את זירת התאונה לאחר התרחשותה, אסף ממצאים, ערך מדידות, ביצע התאמת נזקים והגיע למסקנות כתוצאה ממצאים אותם מצא ואסף בזירה. ככלל, כאשר ניגש בית המשפט לקביעת עובדות באשר למנגנון התרחשות תאונה, יעדיף בית המשפט כראיות מבוססות ונכונות ממצאים אובייקטיביים מהזירה על פני עדות מעורבים בתאונה. במקרה שבפני חקר הבוחן שרון סלומון את זירת התאונה. טרם אנתח את ממצאיו, עלי להדגיש כי המדובר בעיני בעבודת בוחנות מסודרת ומוקפדת מאד. כל פרט חקירה נאסף, תויק ונרשם בצורה הראויה לשבח. עדותו של הבוחן בבית המשפט עשתה רושם מקצועי מאד ואמין. ניכר היה כי הבוחן אינו חומק ממתן תשובות ישירות לשאלות קשות אשר נשאל בחקירתו הנגדית והצליח לספק הסבר הגיוני לכל פעולת חקירה אותה ביצע וכן לפעולות אותן בחר שלא לבצע. בוחן התנועה קבע בפרק המסקנות של ת/8: "על פי הממצאים והתאמת הנזק אני מסיק כי נהג פרטית א' סטה שמאלה לנתיב הנגדי תוך כדי חציית קו הפרדה רצוף ובעת ניסיון לחזור ימינה אירע ההתנגשות בין כלי הרכב כאשר ההתנגשות אירע בנתיב נסיעת פרטית ב'" בחנתי היטב את תיק החקירה כדי לבדוק על מה מבסס בוחן התנועה סלומון את מסקנתו זו. נוכחתי כי המדובר במסקנה מבוססת על ממצאים אשר נמצאו על ידו בזירה וכן על התאמת נזקים אותה ביצע לאחר התרחשות התאונה. ... בהתאם לממצאי הבוחן הנשענים על מיקום הנזקים ברכבים המעורבים ובהתאם להתאמת הנזקים אשר בוצעה, אני קובע באופן חד משמעי כי תיאורו של הבוחן את התרחשות התאונה לפיה הנאשם סטה עם רכבו לנתיב השמאלי, ומייד לאחר מכן סטה שוב ימינה עד לפגיעה ברכב המעורב, הוא תרחיש התאונה אשר התרחש הלכה למעשה בשטח. אני דוחה את תיאורו של העד אלון ... יתכן והעד אלון לא הספיק להבחין בתנועה זו של רכב הנאשם בשל מהירות האירוע, אך עובדתית, הלכה למעשה פעולה כזו אכן התרחשה וניתן לראות אותה בברור ובאופן חד משמעי בתמונה 42, בתמונה מספר 40 וכן בתמונות 43,44,45 ו- 47. מיקום האימפקט עצמו בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם נראה בברור רב בתמונה מספר 4 בה ניתן להבחין בריכוז השמן והשברים במרכזו של נתיב נסיעת הרכב המעורב. תמונה 31 ממחישה אף את מיקום הרכבים והזוית שלהם זה כלפי זה ביחס לכביש עליו נסעו. תמונה זו אף היא ממחישה חד משמעית את מסקנתו הנכונה של בוחן התנועה." הדברים שנאמרו שם נכונים ביתר שאת גם במקרה שבפניי. עדותו של העד איילון צדוק היא עדות של עד ראיה שהבחין בתאונה שארעה בתנאי חשכה קשים ובתאונה שהתרחשה על פני שברירי שניה. את ההסבר לפערים אלה בעדותו של עד הראייה איילון באשר להתרחשות התאונה ולבין אופן התרחשותה בפועל, יש למצוא בהסבריו של בוחן התנועה מעיין, שהינו עד מומחה בתחום תאונות דרכים, אשר העיד בעניין זה : "ת. ... אני אסביר למה אילון אמר זאת, כי הוא ראה את מה שהוא ראה ביציאה מהעקומה. הוא לא מכיר את תוואי השטח. כשרכב בא בעקומה ימינה, כשרכב הנאשם סוטה העד רואה זאת כשבירה, את כל כיוון ההגעה שלו הוא רואה כשבירה, זו עקומה וזה נראה 90 מעלות וזה מה שהעד אילון תיאר. ש. אתה יודע כמה זמן לקח לי לשכנע את העד שלא מכיר את תוואי השטח שזה ייתכן והוא ראה אשליה אופטימית בעקבות החושך והעקומה? ת. העד מתאר את מה שהוא רואה כמו שהוא רואה את זה. יש לזכור שזה קטע נסיעה של בערך 20-30 מ' בזמן של כשנייה וחצי כשכל העדים רואים זאת בהפתעה גמורה ובגלל זה הוא מפרש את זה כזווית 90 מעלות." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 59, ש' 22-30). כפי שהבאתי בפסיקה דלעיל, הבוחן מעיין שהינו בוחן תאונות דרכים מוסמך, יודע להסביר פער זה ומצאתי כי הסבריו מקצועיים ומגובים בממצאים שנאספו ותועדו בזירת התאונה. הבוחן נשאל על כך כי אם מה שהעדים אמרו לא תואם את הממצאים בשטח, האם מה שנותר לו זה רק החריצים בכביש, והוא העיד כי : "ת. לא רק החריצים, אפשר לחבר את ניסוי שדה הראיה לעדות של איילון ולהבין שאם הייתה סטייה של רכב הקיה, זה בוודאות הוא היה רואה. בעדות שלי (צ.ל. – שלו - א.ח.ב) הוא אמר שהתאונה הייתה בנתיב שלהם, שנהגת הקיה הגיבה לתאונה בסטייה שמאלה. ש. אם הקיה סטתה שמאלה בתגובה לתאונה, זה לא מתאים לממצאים שלך שהחריצים פונים ימינה? ת. הכל קורה בזמן מאוד קצר, יכול להיות שהוא רואה את עצם ההיזרקות ימינה כסטייה. מה שאנחנו מתארים בבית המשפט כמקטעים נפרדים של התאונה, (פריימים) העד איילון רואה את זה כמקשה אחת של התאונה." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 61-62, ש' 28-32). כשנשאל הבוחן על עדות העד איילון צדוק כי הוא לא אמר שהיתה התנגשות חזיתית אלא 90 מעלות חזית בצד וכי הוא רשם בדוח הבוחן בסעיף 11 סעיף קטן 10 כי היתה התנגשות חזיתית מעדות אלון, הוא השיב : "הוא לא אמר חזיתית, כשאני שואל אותו את איילון, איך אתה יודע שהנתיב ממול סטה לנתיב שלו, העד משיב "ראיתי בלייב את כולו בנתיב שלנו" (מקריא מעדותו). בהמשך כשהוא נשאל באיזה נתיב ארעה התאונה, הוא משיב "בנתיב שלנו ממש" אז אם הקיה שלו בנתיב ממש, אז אני אומר שדבריו אומרים שזה חזיתית. ... אני רשמתי חזיתית, כי איילון צדוק לא אמר שההתנגשות הייתה ב-90 מעלות, אלא הרכב שבר לכיוונם ב-90 מעלות ואז הם התנגשו לאחר שהקיה זז קצת שמאלה. הסברתי בדיון הקודם לשאלת ביהמ"ש, שכשרכב הנאשם יוצא מהעקומה זה נראה כאילו הוא מגיע ב-90 מעלות לנתיב של איילון והנפגעת." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 85-86 ש' 24-27, 17-20). כשעומת הבוחן על ידי ב"כ הנאשם, כי תפקידו לאסוף ראיות ולא ליתן פרשנות לעדויות עדים העיד : "אני חולק עליו, עדים רואים מקרה מסוים בשבריר של שנייה מזוויות שונות, על הבוחן לאחר שהוא מתכנן (צ.ל. – מתכלל – א.ח.ב) את כל הממצאים, להבין מה הם ראו, כמו שהוא הסנגור הראה לי בדיון הקודם, זה לשלול, לכמת או לאשר, או בעברית פשוטה – כשעד אומר שהתאונה הייתה בנתיב שלהם, בכביש דו סיטרי, נתיב אחד לכל כיוון, כשהוא נמצא מאחורי רכב הנפגעת ורכב הנאשם מגיע מולו, אז הפרשנות שלי שהתאונה חזיתית." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 87 ש' 1-5). הבוחן שב והעיד כי הוא מסתמך על עדות העד איילון צדוק, כדבריו : "ש. למרות שהוא מתאר את התאונה בצורה שונה לגמרי ממה שאתה קבעת? ת. אני יודע מה הוא אמר לי. אחרי שנתיים וחצי אולי השלים כמה דברים מהזיכרון. לגבי התרחשות התאונה, אני אמרתי שזה מה שאיילון צדוק סובר או רואה. אני מוכן להראות לביהמ"ש ולנוכחים לראות תאונת דרכים ולהתרכז, ואני מבטיח לכם שאחרי שאשאל פה את כולם אחרי הסרטון, לא ידעו לענות על 3 שאלות מתוך 4 שאלות, שכן אדם נוסע בכביש חשוך, רטוב, לא מוכר לו, מבחין בתאונה מולו כשכל האירוע מתרחש בשבריר שנייה, הא קולט את עיקרי הדברים שהוא מנתח חלק ומסיק את המסקנות. על הבוחן לקחת את עיקרי הדברים שעד רואה במצב כזה, להתאים למה שהוא רואה בשטח ואז לקבוע האם מה שהעד ראה יכול להיות." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 91 ש' 11-19). באשר לעדות עד הראייה איילון צדוק, כי המעורבת היתה בסטיה שמאלה בעת התאונה, העיד הבוחן : "הסברתי את זה בדיון הקודם, שהסטייה שמאלה של הרכב של המעורבת, מה שאיילון מתאר בעדותו, יכולה לנבוע או מתגובה ממש מהירה של הנהגת וזה פחות סביר, או מתזוזה בגלל שרכב הנאשם מתנגש ברכב המעורבת בזווית, ומעניק לרכב המעורבת זווית וכשרכב המעורבת נזרק הצידה, ובעצם הקדימה שלו מופנה כלפי צד ימין והאחור מופנה שמאלה. ... ש. למה זה לא כתוב בדוח הבוחן מלכתחילה? ת. אם הייתי חושב שהסטייה שמאלה הייתה לה רלוונטיות לתאונה, הייתי מתייחס. גם כשרכב המעורבת סוטה שמאלה הוא עדיין ביצע כל פעולה בנתיב שלו." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 92 ש' 1-11). סיכומו של דבר, הסבריו של הבוחן כי מדובר בטעות אופטית של עד הראיה איילון צדוק בשל תוואי הכביש היציאה מעקומה, והעדר תאורה במקום, כביש חשוך, מקובלים עליי ויש בהם כדי ליתן מענה מקצועי לפערים בין עדות איילון לצדוק לממצאים בשטח ולנזקים ברכבים ביחס לאופן התרחשות התאונה, לכך שהתאונה אינה חזית צד אלא חזית בחזית עם זווית, ולכך כי טען שרכב המעורבת סטה שמאלה לפני התאונה. מדובר בפרשנות שגויה של העד לסטיה של רכב המעורבת שמאלה עקב ההתנגשות ולכך שהעיד כי רכב הנאשם נראה הפוך באוויר ואולם בפועל רכב הנאשם הסתובב ונעצר בנתיב נסיעתו הפוך לכיוון הנסיעה. כאמור לעיל, הסיבה לפערים על פי הסברי הבוחן הינה בשל כך שעד הראיה מעיד על הדברים אותם קלט בחושיו בשברירי שניה ובשעת עלטה. עדות העד איילון צדוק, היא עדות עד ראיה ואין מדובר בעדות מומחה הבקי בתאונות דרכים ובחקר זירות תאונה. לדידי, אין בפערים העולים מעדות עד ראייה איילון צדוק לבין אופן התרחשות התאונה בפועל, בכדי לפסול את כל עדותו של עד הראיה איילון ואת האמינות שאני נותנת לחלקים מעדותו הנוגעים לכך שהנהגת המעורבת היתה בנתיב הנסיעה שלה, לכך כי הנאשם הוא זה שסטה לנתיב נסיעתם וכי התאונה ארעה בנתיב נסיעתם, גם לאור העובדה כי חלקים אלו מתיישבים עם הממצאים מהשטח (החריצים ופיזור החלקים), עם מסקנות הניסוי שערך הבוחן לבדיקת שדה הראייה של העד לשם בדיקת מהימנות עדותו ועם עדות יתר עדי התביעה המעורבים בתאונה. בעניין העובדה כי גרסתו של עד אינה חייבת להיות מקשה אחת, מצאתי לנכון להביא את הדברים שנאמרו בע"פ 7477/08, איתן גץ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 14.11.2011 : "גילויה של סתירה או של אמירה מסוימת, שאין בה אמת או אין בה דיוק, אינו חייב להוליך תמיד בהכרח לדחייתה של העדות כולה. סתירות או שינויים מסוימים בעדותו של עד מדינה אינם מונעים בהכרח מבית המשפט ליתן אמון בגרסה זו אם נוכח כי בחינה כוללת של הגרסה יחד עם כלל הראיות והנסיבות מלמדת כי גרסתו אמת. ... גרסתו של עד אינה חייבת להוות מיקשה אחת, בלתי ניתנת להפרדה, ככל שהדברים אמורים באמיתותה. ייתכן שיימצא כי בחלקה של העדות ניתן ליתן אמון ובחלקה האחר לאו, מטעמים שונים." יצויין, כי שם דובר בעדות נסיבתית של עד מדינה ובית המשפט מצא כי בעדות נסיבתית, כשמתווספות אליה יתר הראיות, היא מובילה למסקנה אחת ויחידה. דברים אלה נכונים על אחת כמה וכמה כשבענייננו מדובר בעדות ישירה של העד איילון צדוק אשר דבריו עולים בקנה אחד עם יתר הראיות והעדויות וזאת, כאמור לעיל, על אף הפערים בין מה שראה בחושיו והעיד על כך לבין הנזקים ברכבים בפועל. לכך יש הוסיף, כפי שכבר קבעתי לעיל, ההגנה לא הביאה כל חוות דעת מומחה מטעמה לסתור את עדות עד הראיה. מהאמור לעיל, אני קובעת כי הנאשם הוא אשר סטה מנתיב נסיעתו פעם אחת לנתיב נסיעת הנהגת המעורבת וגרם להתרחשות התאונה הקטלנית. הנאשם בחקירתו במשטרה כשנאמר לו כי הוא סטה מנתיב נסיעתו על פי הממצאים בכביש, לא ידע לתת הסבר והשיב כי היה בנתיב שלו. כשנשאל כי יתכן ובגלל שזה עקומה בכיוון נסיעתו ונהג מהר אז הוא סטה לנתיב הנגדי, השיב שלא יכול להיות דבר כזה. כשנשאל על כך כי עדים שנסעו מאחורי המעורבת העידו שהוא סטה וכי מה יש לו לומר על כך, הוא השיב : "אני לא חושב שזה נכון או אפשרי". (ת/43 ש' 75-86). נראה כי הנאשם לא ידע לתת הסבר לממצאים שנמצאו בשטח ולעדויות ופטר עצמו בתשובה סתמית כי: "היה בנתיב שלו" והוא חושב שסטייה שלו אינה אפשרית, זאת בשים לב כי הנאשם בחקירתו מסר כי אינו יודע איך התרחשה התאונה וכי לא ראה את הסטיה של המעורבת אלא רק ראה אותה מולו. (ת/43 ש' 59-62). הלכה ידועה היא כי כאשר במדובר בסטיה פתאומית מנתיב הנסיעה, הנטל הוא על הנהג הסוטה מנתיב הנסיעה להסביר את סיבת הסטייה. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ (ת"א) 71696/03, מדינת ישראל פרקליטות מחוז ת"א פלילי נ' חן בן משה ישרים, ניתן ביום 24.2.2005 : "לענין נטל הראיה, השקפתי היא, כי צדק בית-משפט קמא, שהנטל להסביר את הסטיה לנתיב הנגדי מוטל היה על כתפי המערער. זאת, משום "כלל הדרך" (כפי שכונה בע"א 506/64 גל ואח' נ' שטופר ואח', פ"ד יט(2) 556). ... על התביעה להוכיח את פרטי הרשלנות שהיא מייחסת לנהג. במקרה זה יצאה התביעה ידי חובה בהוכחה שהמערער סטה לנתיב הנגדי. ... כאמור, יוצרת הסטיה לנתיב הנגדי חזקת רשלנות, שהיא חזקה שבעובדה, המבוססת על ניסיון החיים והשכל הישר. חזקה זו מעבירה, כאמור, על שכמו של הנאשם את הנטל הטקטי, לסתור אותה" (ע"פ 70768/01 אהרון אלקיים נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי לג (4) 909; וראה גם ע"פ 71208,71190/03 וולודרסקי נ' מדינת ישראל (תק-מח 2004(3) 6892); ע"פ 70007/01 יצחק אלבו נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי לב (9) 417; ע"פ 50/68 דגני נ' מדינת ישראל, פ"ד כב (2) 274)." המשמעות המשפטית של דברים אלה, הינה כי מרגע שקבעתי כי הנאשם הוא שסטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי של המעורבת, קמה חזקה כי הנאשם נהג ברשלנות ומרגע זה הנטל עובר לנאשם לסתור את חזקת הרשלנות. במקרה דנן, הנאשם לא הצליח לסתור חזקה זו ולו בבדל ראיה. בהתאם לכך, רכב אשר נוסע בנתיב נדרש לנסוע במהירות המתאימה לתנאי הדרך ולשמור על היותו בתוך נתיב נסיעתו ולא לסטות בפתאומיות וללא כל הסבר מנתיב נסיעתו. במקרה דנן, בהתקיימם של תנאים קשים בדרך בדמות חשכה מוחלטת, שדה ראיה מוגבל וכביש רטוב, חלה על הנאשם חובת זהירות מוגברת. מקום התרחשות התאונה בדוח הבוחן תיעד הבוחן מעיין את הממצאים שנמצאו בזירה מבחינת פרטי הנזק שנגרמו לרכבים, החריצים שנמצאו בנתיב נסיעת המעורבת ואת משמעותם, המנח הסופי של הרכבים בזירה, התייחסות לעדויות עדי ראיה והמסקנה סופית בדבר אופן התרחשות התאונה, אשר נגרמה עקב סטיית הנאשם מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, הוא נתיב נסיעת המעורבת. הבוחן גם נתן דעתו לדרך ולמצב הדרך, תנאי מזג האוויר והראות במועד התאונה – "לילה, גשום, ראות לקויה". בפתח הדברים יאמר, כי מסקנות הבוחן לעניין שדה הראיה, מי סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי והקביעה לעניין מקום התרחשות התאונה, מתיישבות עם העדויות והממצאים האובייקטיבים שנמצאו בזירה, בשים לב, בין היתר, למיקום החריצים, פיזור השברים, עדות נהגת רכב המעורב, הנוסע ברכבה, עדות עד הראיה איילון צדוק וניסוי שדה הראייה שערך הבוחן. חריצים בדוח הבוחן (ת/29), בסעיף 6 - תחת הכותרת "ממצאים ומשמעותם", רשם הבוחן את הדברים הבאים : "לאחר שזירת התאונה נשטפה, נמצאו חריצים טריים במרכז נתיב נסיעת רכב ב' שכיוונם הוא אנכית/אלכסונית לכיוון הנסיעה. בבדיקה של גחון רכב ב', נמצאו על הגשר התחתון סימני שפשוף ושאריות אספלט – לפי ממצא זה ניתן לקבוע כי ההתנגשות ארעה בנתיב נסיעת רכב ב'." עוד קבע הבוחן בדוח בסעיף 11 – תחת הכותרת "מסקנות", בסעיף קטן 15, כדלקמן : "במרכז נתיב נסיעת רכב ב' מצאו חריצים טריים ועמוקים באספלט, והם נוצרו כאשר רכב ב' נפגע מרכב א' והמגן התחתון של הרכב בא במגע עם הכביש כאשר רכב ב' "ירד למטה" במהלך ההתנגשות. החריצים הללו מצביעים על כך שההתנגשות עצמה, אירעה בנתיב נסיעת רכב ב'." על פי הסקיצה (ת/31), סימון החריצים המהווה את נקודת האימפקט, קרי נקודת ההתנגשות, סומן באות "ג" נמצא בנתיב נסיעת רכב ב' – רכב המעורבת. הדברים גם עולים מהתמונות שהוגשו לבית המשפט – ת/32, תמונות מספר 18, 19, 20, 21, 23, 24. על פי תמונות ת/33א ו- ת/33ב, מדובר בתמונה מוגדלת של גחון רכב ב' שם, רשם וסימן הבוחן קיומם של חריצים וסימני אספלט, אשר נוצרו מההתנגשות בין כלי הרכב וירידת רכב ב' כלפי מטה במהלך ההתנגשות ובא במגע עם הכביש. בסרטון המופיע בת/34, בצילום של זירת התאונה לאחר שטיפת הכביש נראה בבירור כי נמצאו מספר חריצים על נתיב נסיעת רכב המעורבת. החריצים ארוכים וטריים המובילים לכיוון היזרקות רכב המעורבת. הבוחן מעיין צברי נשאל בעדותו בבית המשפט על מיקום החריצים בסקיצה אותה ערך והעיד : "ת. בנתיב נסיעת רכב ב'. ש. תגיד לביהמ"ש מה היחס במדידות בין החריצים לקו ההפרדה במרכז הכביש המפריד בין הנתיבים? ת. מצד ימין לשמאל, בעצם מקו השול למרכז הכביש, זה מה שמצוין בסקיצה, זה 1.7 מ' פחות 0.6 מ' של השול, כאשר החריץ הראשון הוא חצי מטר מקו השול. מפנה ל-ת/35, העמוד השני עם התמונה וסרט המדידה. חצי מטר. ש. מציגה לך שתי תמונות ת/33א' ת/33ב' תסביר מה הן? ת. תמונה 33א', מפנה לחריצים האלכסוניים שאפשר להבחין בגחון של רכב הקיה. לבקשת בית המשפט אני מסמן את החריצים על תמונה של ת/33א' ואת האספלט על הגחון וחותם. ש. לגבי תמונה 33ב' תסביר את התמונה הזו של התאמת נזקים? ת. הצמדנו את שני כלי הרכב באופן שקו מראת הצד של רכב הקיה יהיה מול המקום שבו נמצאה המראה עצמה בתוך רכב א' (של הנאשם). בנוסף, ניתן לראות שכיפופי הפח זהים בהתאמה ובחפיפה אחד לשני, מה שאומר שזה רגע האימפקט של ההתנגשות." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 51, ש' 9-27). אני מקבלת את קביעת הבוחן, כי החריצים שנוצרו בכביש, יש בהם להוות וודאות גבוהה לנקודת האימפקט. יש לזכור, כי הבוחן ראה בסימן החריצים בשילוב עם עדויות נהגת הרכב המעורב, עדות הנוסע ברכב המעורב ועדות עד הראייה אילון צדוק, כמבססים את מסקנתו בדבר סטייתו של הנאשם לנתיב נסיעתה של הנהגת המעורבת ולגרימת התאונה. יצוין, כי עד התביעה הבוחן ולדיסלב פבזנר נדרש לערוך חישוב של הנזק בגחון רכב ב'. לצורך כך הוגשו במסגרת עדותו הראיות הבאות : האחד –מזכר עז - המסומן ת/21א ו- ת/21ב אלו הם תמונות שך הגחון במסגרתם נבדק הנזק בגחון רכב ב' (המעורבת) מדופן ימין של הרכב עד לתחילת הנזק בגחון. השני – מסמך עט – המסומן ת/22 בו נבדק הנזק בגחון רכב ב' מדופן שמאל של הרכב. השלישי - מזכר צד – המסומן ת/23, בו מציין את הסתירה לעניין הדופן ברכב המעורבת ממנו בוצעה המדידה בין מזכר עז לבין מסמך עט. וקובע : "3. בשל סתירה שמצאתי בין הרשום בשני המסמכים, ניסיתי להיזכר, מה המדידה, שבוצעה בפועל מתוך 2 האופציות הללו, אך בשל חלוף המן אינני יכול לומר בוודאות. 4. משמעות של אופציה המתוארת במסמך ע"ז – יש להזיז את הרכב ממקום, שבו ממוקם במסמך ע"ט שמאלה ב 26 ס"מ." הבוחן ולדי עומת עם סתירה זו והעיד : "מסמך ע.ז, תיעדתי את כך שהגעתי למגרש ובדקתי את הרכב, יש פה מס' רכב, מדדתי מהדופן עד לתחילת הנזק ומדדתי את הרוחב הכולל של הרכב. במסמך ע.ט, אני עשיתי מעין תרשים וחישוב של מיקום רכב בנתיב לפי המדידות שעשיתי במגרש. את הנתונים של רוחב הכביש, רוחב הנתיב ורוחב השול, לקחתי מסקיצה שערך הבוחן המטפל מעיין צברי. במסגרת ריענון לקראת העדות שעיינתי בחומר, גילית משהו שבעקבותיו ערכתי מזכר נוסף צ.ד מיום 2.1.25. למה נערך המזכר הנוסף, במזכר ע.ז תיעדתי שמדידה של מרחק מהדופן עד הנזק, נעשה מדופן ימין, במסמך ע.ט המדידה היא מדופן שמאל ויש פה ניגודיות ובגלל הזמן שחלף אני לא יודע להגיד בוודאות מה הייתה באמת המדידה שנעשה מדופן ימין או מדופן שמאל. במסמך המאוחר כתבתי המשמעות של מדידה מדופן ימין ולא מדופן שמאל כפי המתואר. בשני המצבים מדופן ימין או מדופן שמאל, הרכב עדיין נמצא בתחום הנתיב, זו תזוזה של 26 סמ'. ש. כשאתה אומר שהרכב נמצא בתוך הנתיב, באיזה נתיב? ת. מדובר בכביש דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, שמיקום הרכב הוא בנתיב הימיני עם כיוון הנסיעה. אני אחזור ואזכיר שמדובר ברכב ב' המעורב, הכוונה למשתמשים שזה הרכב שלא מיוחסת לו האשמה. לשאלת ביהמ"ש, שהפרקליטה שואלת אותי באיזה נתיב, האם זה בנתיב של הרכב המעורב (קיה), אני משיב שכן. כשאמרתי שמדובר בהנחה שהמדידה נעשתה בדופן ימין, ישנה תזוזה של 26 ס"מ שמאלה לכיוון קו ההפרדה." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 42-43, ש' 9-28). לא נעלם מעיני בית המשפט הכשל החקירתי שנערך על ידי עד התביעה המומחה הבוחן ולדי, אולם אין בכשל זה כדי לסייע בהגנת הנאשם, שכן בין אם החישוב נערך מדופן ימין ובין אם החישוב הנערך מדופן שמאל של רכב הנאשמת ועד לנזק בגחון, שניהם ממקמים את רכב המעורבת בעת ההתנגשות בתוך נתיב נסיעתה. מכל מקום, הבוחן מעיין אף הוא ערך חישוב "מיקום" רכב ב' – המעורבת, בנתיב נסיעתה בעת ההתנגשות, זאת על פי מיקום החריצים בנתיב שלה ובדיקת הגחון של רכב ב' (ת/35) עליו נמצא סימן אספלט וקבע, כי המיקום של התאונה הינו בנתיב נסיעת רכב המעורבת. (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 52-53). מכאן למד הבוחן מעיין, בשילוב ראיות נוספות עליהם עמדתי ועוד אעמוד בהמשך, כי התאונה ארעה בנתיב נסיעת רכב ב' – הוא רכב המעורבת. יצוין, כי הימצאותו של החריץ שנמצא בנתיב נסיעת המעורבת וסומן "ג" בתרשים (ת/37) וסימן אספלט בגחון רכב המעורבת (ת/32, תמונות 24-23), הם בעלי חשיבות לפענוח אופן התרחשות התאונה. במהלך שמיעת הראיות ובפרט שמיעת עדות הבוחן מעיין, עולה כי בעת ששני כלי הרכב במקרה דנן נפגשים חזיתית ובענייננו חזית בחזית עם זווית בנתיב נסיעת המעורבת, רכב הנאשם ורכב המעורבת התרוממו, עשו סיבוב במהלכו בשל העובדה שרכב המעורבת הוא קטן יותר, הוא קרס כלפי מטה ויצר באמצעות הגחון שלו סימן חריץ על נתיב הנסיעה . בהמשך העיד הבוחן על האופן שבו נמצאו כלי הרכב בסיום. כאמור לעיל, השילוב של מציאת החריץ על הכביש בנתיב נסיעת המעורבות לצד מציאת סימן אספלט בגחון רכב המעורבת, הם בשילוב עדויות נוספות של עדי ראיה ועדויות המעורבים בתאונה, אפשרו את קביעת הבוחן כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת המעורבת וגרם לתאונה הקטלנית. תמונות 25-26 בלוח תצלומים (ת/32), ממחישות את מפגש הרכבים והמנח שלהם ברגע ההתנגשות באמצעות התאמת הנזקים בין שתי חזיתות הרכבים המעורבים. לכך יש להוסיף כי, ההגנה ולא חלקה על קיומו של חריץ בכביש בנתיב נסיעת המעורבת, ההגנה לא חלקה על כך כי החריץ שנמצא הינו טרי ושייך לתאונה דנן ואף לא חלקה על קיומו של ממצא אספלט על גחון רכב המעורבת. ההגנה לא הגישה מטעמה כל ראיות לסתירת הממצאים ולא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה לסתור קיומם של ממצאים אלה והמסקנה העולה מהם. הפסיקה הכירה רבות בסימן חריץ הנמצא על כביש, כראיה העשויה לקבוע את נקודת האימפקט, קרי נקודת המפגש וההתנגשות בין כלי הרכב בזירת התאונה. לצורך קביעה זו משתמשים בתי המשפט בקביעות של חוות דעת בוחנים האמונים על חקר תאונות הדרכים. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 848/09, יצחק צרור נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 17.02.2010 : "מכאן אך סביר היה להסיק כי התאונה התרחשה על נתיב הנסיעה הנגדי. תמיכה לכך נמצאה כאמור בעדויותיהם של בוחני המשטרה אשר נסמכו על ממצאי הזירה - סימני החריצה אשר נמצאו בנתיב המוביל דרומה, ריכוז שברי הרכב ושובל הנוזלים – אותו ניתן לראות בבירור בתמונות – אשר בין אם נכלל בו נוזל המצבר ובין אם לאו, הצביע לעבר אותה מסקנה (ראו ת/32). בית-המשפט המחוזי הגיע, אפוא, אל התוצאה המסתברת מבין החלופות שהוצגו בפניו." בעפ"ת (מחוזי ב"ש) 10250-03-26, יאסר אבופיאד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 8.7.26 על ידי כב' השופטת שלו, שם נטען כי הבוחן הסתמך בעיקר על סימן חריץ שנמצא בכביש במסלול נסיעת רכב מעורב וכך קבעת ערכאת הערעור : "הבוחן ובית המשפט התייחסו בעיקר לסימן החריצה הטרי שנמצא באמצע נתיב נסיעתו של הרכב המעורב, סימן אשר מעיד על מקום הפגיעה וממקום זה נראים סימני צמיגים המובילים למקום בו נמצא בסופו של דבר הרכב המעורב. הבוחן הסביר גם את הממצאים הנוספים... גם אם יש ממש בטענות הסניגור כי היה מקום שהבוחן יערוך התאמת נזקים ויבדוק האם ניתן למצוא איזה חלק של הרכב המעורב גרם לסימן החריצה, יש צדק בדברי ב"כ המשיבה כי בהתחשב במכלול הראיות שכן סימן החריצה אינו עומד לבדו, וביחד עם סימני הצמיגים שמובילים ממקום החריצה ועד למקום עצירת הרכב המעורב, די בכך כדי להוכיח את מקום האימפקט. בענייננו, הגם שבית משפט לתעבורה הוא בית משפט מקצועי וברי כי יש לו ידע בסיסי בפיזיקה, וברי כי בית המשפט אמור לשקול גם שיקולי היגיון והוא אינו כבול בעדויות מומחים, עדיין כאשר מופיע בפניו מומחה הנותן הסבר הגיוני לממצאים שמצא ואין בפניו חוות דעת נגדית של מומחה אחר, הנטייה לדחות את חוות דעת המומחה בהסתמך על טענות בעלמא, לא תהא רבה. כאמור, הן בית משפט קמא והן בית משפט זה מוצאים היגיון והסבר התואם את כלל הממצאים בשטח בעדותו של הבוחן." דברים ברוח זו נקבעו גם בעפ"ת 32846-05-21 (מחוזי מרכז), אבו אלהוא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.7.2022 : "קביעת הבוחן כי חריץ ד' הנמצא במרחק של 1.4 מ' מקו ההפרדה, נוצר בהתנגשות הראשונה "ממקמת" את רכבו של המערער בתוך הנתיב הנגדי, בו נע רכבה של המנוחה. הבוחן לא יכול היה אומנם לקבוע מאיזה חלק של הרכב נגרם חריץ זה, אולם קביעתו כי האימפקט אירע בנתיב נסיעת המנוחה מתבססת על התרשמותו כי החריץ נגרם עקב התנגשות בעוצמה, ומשתלבת עם מסלול השברים המצוי על נתיב נסיעתה של המנוחה עד מקום עצירת רכבי הדייהטסו והמרצדס". בעפ"ת 31938-09-19 (מחוזי באר-שבע), מדינת ישראל נ' אלפקיר, ניתן ביום 5.3.2020, קיבלה כב' השופטת שליו את ערעור המדינה והרשיעה את הנאשם כמעט בכל העבירות שיוחסו לו, בכך הפכה ערכאת הערעור את זיכוי הנאשם על ידי בית משפט קמא. שם נאמרו הדברים הבאים: "הבוחן הבהיר בעדותו, כי נקודת האימפקט היא "המקום שבו נוצר החריץ בזמן ההתנגשות בין כלי הרכב ונוצרת קריסה של כלי הרכב כלפי מטה ואז נוצר חריץ של התרחבות הצמיג המצביעים על המקום שבו היתה התנגשות", ואישר כי החריץ נוצר מקריסת חלק מתכתי ברכב, ופגיעתו באספלט (עמ' 10-11 לפרוטוקול); ובהמשך ציין כי החריצה מתבצעת "כתוצאה ממגע של קריסה של חלק מהרכב כתוצאה מההתנגשות" (עמ' 12). מסקנותיו של הבוחן הגיוניות, סדורות ומתבססות על מומחיותו ונסיונו המקצועי, והן מתיישבות עם מלוא הממצאים שמצא בזירת התאונה, עם התמונות, ואף עם גרסאות הנהגים שהונחו בפניו (כפי שיפורט בהמשך). " לטעמי, מהמקובץ לעיל ניתן לומר בוודאות, כי קביעת הבוחן לעניין קיומו של חריץ ומיקומו בכביש בנתיב נסיעת המעורבת, כראיה הקובעת במקרה דנן את מקום התרחשות התאונה, היא קביעה מקצועית בהתאם למומחיותו של הבוחן כחוקר תאונות דרכים והיא מקובלת עלי, כאשר קביעה זו עולה בקנה אחד עם יתר ראיות התביעה ואינה עומדת לבדה. כאמור לעיל, ההגנה לא סתרה ראיה זו בעניין החריץ בדמות עדות מומחה מטעמה. תיאוריה חלופית להתרחשות התאונה ההגנה ניסתה להקשות על הבוחן בעניין החריצים וקביעת מיקום התאונה על פיהם, בכך שהציגה לבוחן סרטון של תאונה וממנו עולה תסריט, כי מי שאשם בתאונה הינו מי שנהג בנתיב בו נמצאו החריצים בכביש ולפיכך מיקום החריצים אינו מהווה ראיה עדות בדבר הקביעה מי סטה מנתיב הנסיעה. אפשרות אחרת בדבר התרחשות תאונה וכי האשם בהתרחשותה הוא הרכב בנתיבו נמצאו החריצים, כעולה מהסרטון שהוצג מטעם ההגנה בבית המשפט שהובא במטרה לסתור לכאורה את קביעת הבוחן מעיין לעניין מי אשם בתאונה זו, זו אפשרות תיאורטית שיכולה להתרחש, אולם כבר עתה יאמר, כי אפשרות תיאורטית זו אינה מתאימה לתנאי הכביש והתאורה בתאונה שבענייננו, שכן בענייננו התאונה התרחשה בחושך מוחלט וכאשר אף אחד מהצדדים לא יכל לראות האחד את השניה זמן מספיק טרם ההתנגשות. וכך העיד הבוחן מעיין בעניין זה: "ת. מיקום החריצים מעיד על מקום ההתנגשות, לאחר שאנו מבינים שהרכב שהשאיר את החריצים נסע בנתיב של החריצים, ניתן לקבוע בוודאות ששם אירעה התאונה והשני סטה אליו. ש. לא נתקלת מעולם בתיק שבו החריצים נמצאו בנתיב נסיעת מעורב שהמעורב אשם בתאונה? ... ת. שמעתי על טענות של נהגים שאומרים שסטו כתוצאה מסטייה לנתיב שלהם. לאחר שהם סטו הרכב השני חזר לנתיב שלו ואז אירעה התאונה בנתיב של הרכב השני שהם לא אשמים. ש. אלה טענות שאף פעם לא התקבלו? ת. אני לא יודע. ש. אני אומר לך שזו לא סתם טענה. התיק הזה צריך להיבחן זה מי סטה קודם למי, אתה מאשר? ת. לא. ... ש. במקרה הזה האם מישהו זכר את התאונה, הנאשם או המעורבת? ת. מבין כלל המעורבים? ש. המעורבים שלנו. אתה לא מסתמך לא על זה ולא על זה. ת. בסעיף 11 תת סעיף 6 הנאשם טוען שהוא נסע בנתיב נסיעתו והבחין באורות רכב. גם נהגת רכב ב' לא הבחינה ברכב א' לפני ההתנגשות אלא רק ראתה את אורות החזית ... היא אומרת שהתאונה אירעה בנתיב שלה. ש. תראה לי איפה היא אמרה שהאירוע היה בנתיב שלה? גם בעדות שלה היא לא אמרה את זה. ת. אני קורא מעדות המעורבת שהיא אמרה שהתאונה אירעה בנתיב שלה. ש. אני מתקן את השאלה ושואל האם היא אמרה מי סטה למי? ת. לא. ... ש. בתיק שלנו אתה יודע אם מישהו סטה לפני? אתה יודע מה קרה לפני התאונה? ת. לא. אני יודע שלפי העדויות הנהגת המעורבת נסעה בנתיב שלה, הנהג שלנו אני יודע מאיזה כיוון הוא הגיע, יש את מקום ההתנגשות ויש לי עד ראייה אחד שמתאר לי את התאונה. מקריא מעדות העד אילון צדוק, הוא אומר בנתיב שלנו ממש. ש. אין מחלוקת שאת הממצאים מצאת בנתיב של המעורבת, אני רק אומר שהרעיון הוא לא רק איפה קרתה התאונה, אלא מי סטה למי קודם. ת. אי אפשר לראות, שכן הם לא יכולים לראות סטייה של אחד לשני, שני הנהגים המעורבים, שכן התאונה היא פחות משנייה. ש. חוזר על השאלה, האם אתה יודע מי סטה למי קודם? ת. רכב המעורבת יכול לנסוע כל הדרך בנתיב הנגדי ולחזור בסוף לנתיב שלו, רכב א' לא יכול לראות כלום מזה. ש. אני מראה לך סנריו אחר. לא תמיד הסימנים ברצפה מעידים על אשמה של תאונה. ת. גם אם היא הייתה נוסעת כל הדרך מהבית שלה על הנתיב הנגדי הוא לא יכול לראות את זה, הוא יוצא מעקומה לתוך 20-30 מ' של כביש, וזה מתאים למה שהוא מתאר שפתאום הוא רואה אורות מולו. הסנריו שלך לא הגיוני פה כי הם לא רואים אחד את השני לפני התאונה. ש. שאלתי מי סטה למי קודם, לא אמרתי שהם יכולים לראות או ראו מי סטה, אני שאלתי שיכול להיות שלא תמיד איפה שיש חריצים יקבע שמי שסטה כי הוא הרכב השני? ת. יכול להיות הכל. אם זה כביש הערבה שהוא כביש ישר ורואים רכב מזגזג וסוטה ונהג אחר מגיב וכשהוא בורח ואז הרכב חוזר, אז נכון זה לא בהכרח הוא אשם כי הוא הגיב למצב כזה. בתיק שלנו אין מצב שנהג אחד הגיב לשני כי הם לא רואים אחד את השני לפני התאונה. (הדגשה לא במקור – א.ח.ב). ש. זאת אומרת שלא יכול להיות שהגרסה של הנאשם שהיה בנתיב שלו ופתאום ראה אורות מולו, היא לא סבירה? ת. ביחס לזווית הנזקים ומיקום החריצים לא. ש. מציג לך סרטון וידאו של תאונה שקרתה שאלמלא הסרטון, לשיטתך, היו מאשימים את נהג הטרנזיט. ת. לא כי אם היינו חוקרים כמו שצריך... ש. אם לא היה לנו את הסרטון לפי הקביעה שלך שהחריצים תמיד קובעים אשמה של הצד השני אז היו מגישים כתב אישום כנגד הטרנזיט? ת. חברי מתעקש להגיד שהחריצים קובעים מי אשם. ש. אני מפנה אותך לחקירה שלך עמ' 69. ת. עוד הפעם זה לא בוודאות, מה זה סטה אליו. אני הוספתי והסברתי שזה יכול להיות כתוצאה מתגובה של נהג אחר שסוטה, אייל שקפץ לכביש, פנדה שקפצה מהעץ. אנו רואים פה בסרטון שזה תואם את מה שחברי מנסה להגיד. המשאית סוטה ראשונה לכיוון הנגדי, רכב הטרנזיט מנסה לברוח, המשאית חוזרת לנתיב שלה ובנתיב של המשאית מתרחשת התאונה. אם נמצא חריצים נמצא אותם בנתיב השמאלי במידה והרכב ירד לאספלט. אם תשאלו אותי שאלה אחת ויחידה אני אדע להגיע בנתיב השמאלי, מי גרם למי לסטות אני אצטרך תמונות או סרטון. במקרה שלנו להגיד שנהג אחד משני המעורבים, הגיב לשני בעקבות סטייה נגדית זה לא ייתכן כי אין להם שדה ראייה אחד לשני, הם לא רואים אחד את השני לפני התאונה. הם רואים אורות ובום." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 69-72 ). חקירתו הנגדית של הבוחן הסתיימה ללא הצלחה של ההגנה לקבל אישור להיתכנות של תרחיש התאונה החלופי, כפי שהציג אותו ב"כ הנאשם בחקירתו הנגדית. נראה אם כן, כי ניסיון של ההגנה להציג תרחיש חלופי אפשרי להתרחשות התאונה ולקביעת אשמה אחרת במקרה דנן, משולל כל יסוד ראייתי. יצוין, כי תרחיש אפשרי זה של ההגנה הועלה רק בחקירתו הנגדית של הבוחן מעיין על ידי בא כוח הנאשם וכי הנאשם כלל לא העלה תרחיש זה באף אחד מחקירותיו במשטרה. הנאשם בחקירתו במשטרה מסר כי כלל לא ראה את רכב המעורבת קודם לכן וכי ראה אורות מולו ואז כדבריו "בום". (ת/43, ש' 48-52). יצוין, כי תרחיש חלופי נדרש להיות מעוגן בחומר הראיות. (ראה ע"פ 511/21 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.2.2022) בע"פ 8030/21, מוחמד אבו זיינב נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 25.12.22, נאמרו הדברים הבאים בעניין זה : "התרחיש החלופי נדרש להיות בעל אחיזה בחומר הראיות, באופן שסבירותו תעמוד במבחן המציאות. התזה המוצעת על ידי ההגנה צריכה אפוא להקים ספק אמיתי ומהותי, שיעלה בקנה אחד עם המארג הראייתי ויעורר ספק סביר במסקנה המפלילה. אין די באפשרות תאורטית או דחוקה". יפים לעניין זה גם הדברים שנקבעו בע"פ 261/83, דוד בן סימן טוב לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.2.84 : "מן הראוי להדגיש, כי אין לזהות ספק סביר עם קיום אפשרות רחוקה, שמא אירע דבר יוצא דופן, השולל את אשמתו של הנאשם, כולה או חלקית, ושאין לאפשרות זו זכר בחומר הראיות, שהובא לפני בית המשפט. כלל זה מצא ביטוי מאלף בפסיקת בתי המשפט, גם אצלנו וגם באנגליה. דבריו הבאים של השופט זילברג בע"פ 38/49 [2], בעמ' 832, כמו מותאמים במיוחד למקרה שלפנינו:ו "אין גם ספק בכך, כי בית-המשפט רשאי גם להרשיע את הנאשם, אם הגירסה של התביעה הכללית היא הפירוש ההגיוני היחיד לעובדות שהוכחו - אף אם איננה בגדר ודאות ממש." בת"פ (מח' ת"א) 40330/02, פרקליטות מחוז -המרכז נ' מסרווה ע-חכים, ניתן ביום 1.9.03, נאמרו הדברים הבאים : "המונח "ספק סביר" מצביע על קיומה של אפשרות ממשית בעלת אחיזה בחומר הראיות, להבדיל מהשערה נטולת בסיס ראייתי או קלוטה מן האוויר. זאת ועוד: מול חומר הראיות שנאסף נגד הנאשם, עליו להציג קו הגנה ריאלי, המתקבל על הדעת, שאינו פרי הדמיון בלבד. בביטוי "ספק סביר" טמון הסינון בין עניינים בעלי אחיזה הגיונית במציאות לבין ספקולציות ללא תשתית מציאותית; ספק לבדו אינו מספיק לזיכוי מאשמה, אלא רק ספק בעל אחיזה סבירה בחומר הראיות. ... מן המתואר לעיל, הגעתי למסקנה חד משמעית לפיה לא היה כל "חומר מחליק" דוגמת בוץ או שמן בנתיבו של הנאשם אשר גרמה להחלקה בלתי רצונית של רכבו לנתיב הנגדי. .... בהחלט יכול להיות כי רכבו של הנאשם אכן הגיע למצב של אבדן אחיזה עם הכביש ואולי אף החלקה, אך מצב זה אינו נובע מכשל מכאני ברכב או מהימצאותו של "חומר מחליק על הכביש" ולכן האפשרות האחרונה אשר נותרה בהכרח היא הדרך בה בחר הנאשם לנהוג את רכבו בתנאי הדרך הקשים בהם נהג. (מכאן גם נובעת חזקת הרשלנות מכח "כלל הדרך")." פיזור שברים מדוח הבוחן והראיות שהוגשו במסגרת עדותו, ניתן ללמוד גם על פיזור השברים בזירת התאונה. על פי הסקיצה (ת/31), פיזור השברים מסומן באות "ו" והוא נמצא בשלושה מוקדים, שניים בנתיב נסיעת רכב ב' ומוקד נוסף בשול הסמוך לנתיב נסיעת רכב ב' ובסמיכות למיקומו הסופי של רכב ב' על השול לאחר התאונה. על פי התרשים ת/37, פיזור השברים מסומן באות "ו" ועל פי התרשים הוא נמצא בנתיב נסיעת המעורבת פעמיים ובשול הסמוך לנתיב נסיעת המעורבת. הדברים גם עולים מהתמונות שהוגשו לבית המשפט – ת/32, תמונות מספר 5, 15 וכן מסרטון של הבוחן מהזירה לאחר התאונה – ת/34, שם נשמע הבוחן אומר : "פיזור שברים ברובו בנתיב נסיעת רכב ב'". פיזור השברים בשילוב יתר הממצאים שנמצאו בזירה ובניהם החריצים ועדויות עדי התביעה, יש גם בהם כדי לחזק את קביעת הבוחן צברי לעניין מיקום התרחשות התאונה והאשם בתאונה. לא נעלם מעיני בית המשפט העובדה כי עד תביעה 3, גיא כהן, אשר היה הראשון בזירה לאחר התרחשותה העיד כי הזיז "פגוש" ממקומו בזירה לאחר התאונה. בחקירתו הנגדית העד עומת עם כך כי פינה שברים מהזירה ולא רק פגוש והעיד : "ש. כשאתה אומר ואני מצטט "שהיו המון חלקי פלסטיקה במרכז הכביש שפניתי לפני שהגיעו כב"א ומד"א...", זה אומר שפינית רק פגוש? ת. יכול להיות שבאירוע בכזה דבר, הבנתי שיש לכודים וצריך להגיע אליהם אז אני לא יודע אם הוצאתי רק את הפגוש אבל אני זוכר שהיו חלקים קטנים מפוזרים ועוד נשארו על הכביש. לשאלת ביהמ"ש, אני מסבירה לך את שאלת הסנגור שבפני בית המשפט העדת שהזזת פגוש אחד ובעדות במשטרה אמרת שהזזת המון חלקי פלסטיקה, אז מה נכון? העד משיב: יכול להיות שהמילה "הזזתי" התבלבלה עם המילה "ראיתי". (ראה עדותו מיום 8.1.25, עמ' 18, ש' 2-21). אין חולק, כי ישנה חשיבות שזירת תאונה תיוותר כפי שהיא, זאת עד להגעת בוחן תנועה לזירה לשם תיעוד הזירה כהוויתה וכי לכל ממצא בזירה יש חשיבות לאופן התרחשות התאונה. ואולם לא תמיד זירת תאונה נשארת סטרילית בפרט כאשר מדובר בזירת תאונה בה מגיעים אזרחים ו/או כוחות הצלה (מד"א וכב"א) וקיים צורך בביצוע פעולות ברכבים לשם חילוץ, כפי שארע במקרה דנן. זאת ועוד, לא כל שינוי מיקום של רכיב כזה או אחר בזירת תאונה, בין היתר, למשל על ידי הוזזת שברים וחלקי רכב, יש בו כדי לזהם את הזירה ולפגום באופן מהותי בעבודת הבוחן בתיעוד הזירה ובמסקנות של הבוחן לעניין אופן התרחשות התאונה, מיקומה בכביש והאשם בתאונה, קרי להוות כשל היורד לשורשו של עניין. מיקומם בזירה של שברים בלבד אינו יכול להעיד במדויק על מיקום התרחשות התאונה. במקרה דנן, נותרו בזירה שברים אשר פיזורם לא זוהם (כעולה מהתמונות בת/32 ומהדיסק של צילום הבוחן את הזירה ת/34), הם לא הוזזו ואשר יש בכמותן ובמיקומן בשילוב עם יתר הממצאים בכביש, הראיות והעדויות, כדי להוסיף נדבך נוסף המעיד על מיקום התאונה בכביש. ואולם, וזה העיקר, גם אם הוזזו שברים בזירה בטרם הגעת הבוחן, כבמקרה דנן, לא מצאתי שיש לכך חשיבות מכרעת, שכן ראשית, הפגוש או השברים שהוזזו נעשו על ידי עד אחד ועדיין בזירה נותרו שברים רבים בזירה שלא נגעו בהם וקיבוצם ומיקומם יש בו להעיד על מיקום ההתנגשות. שנית, הממצאים עליהם מושתתת הכרעת הבוחן בתיק זה לא מבוססים על מיקום שברים ו/או פיזורם בלבד, אלא ובעיקר על שילוב ראייתי המבוסס על קיומם של השברים, ביחד עם קיומו של החריץ בכביש וביחד עם עדות המעורבת ועד הראייה. עדות מומחה – בוחן התנועה עדותו של הבוחן מעיין צברי הינה בבחינת עדות עד מומחה. במסגרת עדותו בחקירה ראשית של הבוחן הוגשו כלל המסמכים אותם ערך ועליהם חתם. הבוחן תיאר בדוח הבוחן (ת/29) את התנאים הסביבתיים בהם התרחשה התאונה (יציאה מעקומה, כביש חשוך, כביש רטוב, ראות לקויה), שדה הראיה שעמד לרשות המעורבים ולרשות עד הראייה, נתונים ומדידות שביצע הבוחן, התאמת נזקים ומנח כלי הרכב לאחר ההתנגשות תוך התייחסות לממצאים נוספים בכביש, אשר תועדו בתרשים ובסקיצה (ת/31, ת/37). באמצעות הבוחן הוגשו גם תמונות צבע שצילם מהזירה וצילומי וידאו שביצע בזירה ובניסוי שדה ראיה. הבוחן גם חקר את המעורבים בתאונה, נהגת הרכב המעורב, נוסע ברכבה, עדי ראייה והנאשם. הבוחן במסגרת חקירת התאונה אף פעל לקבלת חוות דעת מומחה גלגל, אף שאין חולק, כי אין מדובר בכשל גלגל בתאונה דנן ולא נטען על ידי ההגנה לכשל גלגל. הבוחן גם התייחס בדוח בוחן לעניין הוצאת מחשב כרית האוויר מהרכבים המעורבים, כפי שעוד אעמוד על כך בהמשך בפרק נפרד. על דברים אלו העיד הבוחן במסגרת חקירתו הראשית. חקירתו הנגדית של הבוחן, עסקה ברובה בחשיפת ליקויים בעבודת הבוחן עת אסף את הראיות, בחקירת העדים ובתיאור המילולי של תוכן דוח הבוחן. ההגנה חקרה עד זה ממושכות בחקירה נגדית ומיקדה את החקירה בידיעותיו של העד אודות דרך הביצוע של כלל הבדיקות הנוגעות לתיעוד הזירה, לקביעותיו לעניין ניסוי שדה הראיה, לעניין מיקום החריצים, לעניין הסתמכותו על עדי הראייה, לעניין קביעתו מי סטה מנתיב הנסיעה ומי אשם בגרימת תאונה, לעניין אופן רישום תוכן דוח הבוחן ולעניין אי בדיקת מחשבי כריות האוויר של הרכבים המעורבים. עיון קפדני בחקירה נגדית זו שנוהלה, מלמד לטעמי כי לא היה בחקירה נגדית זו כדי לערער על מקצועיותו של הבוחן בכלל הפעולות אותן ביצע הבוחן ואשר נתמכו בממצאים שנאספו בזירה, בניסויים שערך שיש בהם כדי לדמות את תנאי התאונה בצורה הקרובה ביותר זמן אמת ובהסתמך על עדי הראייה ובוודאי שלא היה בה כדי לערער את קביעות הבוחן ומסקנותיו הסופיות. הבוחן העיד בצורה מקצועית, ברורה ונהירה אודות כלל הפעולות שביצע, תוך קביעה, עליה חזר העד בעדותו בבית המשפט, כי מסקנותיו אודות אופן התרחשות התאונה, מי סטה ומי גרם לתאונה, נתמכות בשילוב של כלל הממצאים האובייקטיבים שנמצאו בזירה, בניסוי שדה הראיה שערך ובעדויות המעורבים בתאונה ועדות עד הראיה, והכל בהתאם לנהלי העבודה של בוחני תנועה. כפי שהובא לעיל, ההגנה בחקירתה הנגדית של הבוחן ניסתה להעלות השערות הנוגעות לתרחיש אפשרי אחר אודות התרחשות התאונה, שיש בתרחיש זה לכאורה כדי להפריך את מסקנות הבוחן, בפרט לעניין החריצים כגורם שיש בו לקבוע מי אשם בתאונה, אלא שכל השערות אלה הופרכו על ידי הבוחן מעיין, אשר ניכר כי הוא בקי בחקירת זירת תאונת דרכים, בתפקידי הבוחן בחקירת זירת תאונת דרכים ובוודאי כזו שהיא קטלנית, בקי בנסיבות התאונה דנן ובקי בטענות כאלה ואחרות לעניין אפשרות אחרת להתרחשות תאונה ובחינת התאמתן למקרה דנן. עדותו של הבוחן מעיין בעניין זה היתה נחרצת וחד משמעית, כי התרחיש התיאורטי שהועלה על ידי ההגנה, אינו תואם לתנאי התאונה דנן מבחינת שדה הראיה והתאורה ועל כן הוא נשלל. מכל מקום ההגנה לא הוכיחה כי הבוחן פעל בניגוד לנהלי עבודת הבוחן בחקר זירת תאונת דרכים, כפי שניסתה לעשות באמצעות מסמכים שהוגשו מטעמה (נ/4). לא זו אף זו, ההגנה גם לא הביאה כל ראייה אובייקטיבית או חוות דעת בוחן מומחה מטעמה לסתור את קביעות הבוחן ביחס לתאונה דנן. זכותה של ההגנה שלא להביא חוות דעת מקצועית מטעמה להתמודדות עם הממצאים הישירים שנמצאו בזירה ואולם, הימנעות מהבאת חוות דעת מקצועית בעניין, למשל בנקודת מפתח של הימצאות חריצים בנתיב נסיעת המעורבת, אינה פועלת לטובת ההגנה ולגרסה אותה מנסה ההגנה להוכיח בבית המשפט כתיאוריה חלופית אחרת להתרחשות התאונה. אין חולק, כי אי הבאה של עד רלוונטי ובענייננו עד מומחה מטעם ההגנה שהינו בוחן תנועה במקצועו, מעוררת חשד לפיו בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו של עד זה ויוצרת הנחה לפיה עדותו של עד כזה עלולה הייתה לחזק דווקא את עמדתו של הצד שכנגד. (ראה ע"פ 6056/07, יעלב אלחמידי נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 26.2.09 וע"פ 11331/03, משה קיס נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 8.12.2004). זאת ועוד, לא כל העלאת אפשרות תיאורטית לתרחיש תאונה חליפי מטעם ההגנה, יש בה כדי בהכרח לעורר ספק סביר או לערער את עדות הבוחן וקביעותיו באשר לאופן התרחשות התאונה וכי בית המשפט אינו נדרש לבחון כל טענה תיאורטית שמועלית על ידי ההגנה, באם אין לה אחיזה במציאות של התאונה העומדת בפניו, כאמור לעיל. ההגנה ניסתה לקעקע את עבודת הבוחן גם בעובדה, כי הבוחן לא תיאר בדוח הבוחן את אופן תנועת הרכבים לאחר ההתנגשות ועד למנח הסופי שלהם כפי שנמצאו בזירה ואילו הבוחן העיד על כך רק בעדותו בחקירה ראשית בבית המשפט ולפיכך דוח הבוחן אינו משקף נכונה את התאונה. כך העיד הבוחן מעיין בעניין זה : "ש. אתה עכשיו ציינת שהרכבים חזית מול חזית ואז רכב המעורבת נזרק ימינה, אף אחד לא מתאר לך חזית מול חזית, אין עד אחד שאומר לך את זה? אם זה היה חזית מול חזית, אני אומר לך שזה קריסה במקום, שני אחורי הרכב היו עולים האוויר במקום, נוחתים וכל אחד היה זז לאחור, לא שמאלה ולא ימינה, בטח לא בסיבוב. התיאור שלך לתמונה לא מתאים, כך גם כל העדויות של העדים לא מתאימים למנח הסופי של הרכבים. ת. אז זה לא חזית מול חזית. חזית לחזית זו התאמה מושלמת. במקרה הזה, מציג לבית המשפט את תמונת ת/33ב'. הערת בית המשפט מוצגת תמונה ת/33ב' בטלוויזיה בבית המשפט ועליה מדגים הבוחן את התאונה. ת. אם מסתכלים על הרכב הלבן, רואים שהרכב השחור בזווית אליו, ז"א שהאפשרות של גרסת חזית מול חזית, קריסת הקדימה של הרכב והתרוממות החלק האחורי ונחיתה במקום ונסיעה לאחור, זה לא המצב שמתואר אצלנו. אנחנו רואים בתמונה שרכב הנאשם בזווית לרכב המעורבת. זה אומר שחוץ מכוח יש גם כוח צד. מה שגורם שבגלל שזה לא חזית מול חזית מותאמת, אלא רכב המעורבת בערך מרחק 40 ס"מ דופן לפי המראת צד של רכב המעורבת שהיה תקוע בתוך רכב הנאשם. במקרה הזה שני הרכבים אכן מתרוממים, רכב הקיה קורס לאספלט, שניהם מבצעים תנועת סיבוב בעצם החלפה במקומות שהדבר היחיד שמונע מרכב ב' להסתובב סיבוב מושלם, זו התעלה ואילו רכב הנאשם מסתובב סיבוב מושלם." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 61-62, ש' 1-23). לשאלה כיצד רכב הנאשם הגיע למנח הסופי הזה, העיד הבוחן מעיין : "אין תיעוד מפורט בדיוק באיזה זווית כל רכב עשה סיבוב, איזה מהגלגלים שלו עלו למעלה ואיזה נשארו, אבל כמו שהסברתי לביהמ"ש, בדיון הקודם כאשר מתרחשת תאונה חזיתית בזווית, שני הרכבים עושים תנועת סיבוב כאשר אצלנו בהעגה המקצועית זה נקרא ריקוד, כאשר הרכבים מחליפים צדדים, זה מה שמאפיין את התאונות האלה." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 82-83 ש' 32-33, 1-2). כשעומת הבוחן עם העובדה כי היה עליו לרשום זאת בדוח הבוחן, העיד : "אני בדוח בוחן רושם מה קרה לא באורך, רשמתי שהרכב סובב ונעצר על נתיב נסיעתו המקורי ורכב ב' נהדף בתעלה ואת מקום עצירתו. ... הרכב לאחר התאונה מסובב ונעצר על נתיב נסיעתו כאשר זה יכול להיות באוויר וזה מה שאני מעריך שהיה, כי העדות של הנהג איילון צדוק במשטרה, הרכב שנסע מאחורי רכב הנפגעת אמר "הרכב שהגיע ממול התרומם באוויר ואז רכב אחד עף ימינה ורכב אחד עף שמאלה" ז"א שבזמן התאונה שני הרכבים יורדים בכיוון הכביש ואז עושים את תנועת הסיבוב. כאשר בוודאות רכב הנפגעת מתרומם באוויר כי כך הוא מצליח להגיע לתעלה אחרי הירידה לאספלט, כל מה שקורה זה תלוי במשקל. רכבים חשמליים בגלל שכל הסוללות החלק האחורי שלהם יותר כבד והם מבצעים את התנועה שלהם כשהם על הכביש או מתרוממים מעט. רכבים בד"כ גדולים כמו רכב הנאשם וגם יחסית קלים, מתרוממים מעט או הרבה באוויר של החלק האחורי ועושים את התנועה הסיבובית שחלק מהרכב באוויר." (ראה עדותו מיום 6.2.25, עמ' 83 ש' 6-7, 15-23). אין חולק, כי נכון וראוי שבוחן יפרט את אופן תזוזת הרכבים לאחר ההתנגשות ועד למנח הסופי שלהם, את העובדה כי מדובר בתאונה חזיתית עם זווית, כמו גם את העובדה כי הוא מסתמך רק על חלק מעדויות עדי הראייה ועל חלק אחר מעדותם הוא אינו מסתמך, הגם שהוא מפרט את עדותם, והכל כפי שהעיד בעדותו בבית המשפט. יחד עם זאת, אין בעובדה כי הבוחן לא פרט זאת באופן מלא, כדי להביא לפסילת דוח הבוחן בכללותו. לא כל כשל או ליקוי בעבודת הבוחן הופך את הראיות או המסקנות לפסולות או חסרות ערך. עיון בדוח הבוחן מעלה, כי דוח הבוחן על כלל סעיפיו הינו דוח מקיף ומפורט. הבוחן מפרט את פרטי התאונה, פרטי המעורבים, עומד על שדה הראיה בזירת התאונה, עומד על הנזקים שנמצאו ברכבים, ערך מבחנים טכניים לרכבים לבחינת תקינותם או אי תקינותם, מתייחס למזג האוויר ומצב הדרך, מתייחס לממצאים שמצא בזירה ומשמעותם וקובע מסקנות, תוך התייחסות למרבית הראיות והעדויות בתאונה שעומדת לפניו. יצוין, כי עיון מדוקדק בדוח הבוחן מעלה, כי הבוחן כן רשם את העובדה כי רכב המעורבת "קרס" לכביש לאחר ההתנגשות, כעולה מסעיף 11 לדוח הבוחן הוא סעיף המסקנות, ומסעיף קטן 15 לסעיף המסקנות, שם רשם כדלקמן : "במרכז נתיב נסיעת רכב ב' נמצאו חריצים טריים ועמוקים באספלט, והם נוצרו כאשר רכב ב' נפגע מרכב א' והמגן התחתון של הרכב בא במגע עם הכביש כאשר רכב ב' "ירד למטה" במהלך ההתנגשות." לאחר ששמעתי את עדות הבוחן, שהתפרשה על שני דיונים ולאורך שעות ארוכות, מצאתי כי עדותו מהימנה ומקצועית. ניכר כי הבוחן במהלך חקירתו הנגדית הבין שטעה מידי פעם, אך מדובר בהעדר פירוט שאינו פוגם בדוח הבוחן על ממצאיו וקביעותיו, למשל באי קביעתו באופן מפורש בדוח הבוחן כי לא הסתמך על עדות העד ישראל צדוק לעניין מספר הסטיות מנתיב הנסיעה של רכב הנאשם או באי פירוט של דוח הבוחן לעניין אופן תזוזת הרכבים לאחר ההתנגשות עד למנח הסופי שלהם בזירה. לטעמי העדר הפירוט אינו יורד לשורשו של עניין, שכן מהאמור בדוח הבוחן ניתן להבין ולקבוע את מנגנון התאונה לאור הממצאים בכביש והעדויות. הבוחן לא ניסה להתחמק מבעיות אלו שעלו בעדותו ביחס לדוח הבוחן שערך, הוא השיב לכלל שאלות הסנגור וניסה לתת הסבר לטענות כנגדו, גם אם מתברר שיש בכך כדי להעיד על פגם כלשהו במקצועיותו כבוחן בניסוח דוח הבוחן, ומצאתי כי תשובותיו הכנות של הבוחן מעידות על מהימנותו. זאת ועוד, באותה מידה גם ניכר כי הבוחן ביצע את מה שלמד בתחום חקר תאונות בדרכים, כאשר, כאמור לעיל, ערך דוח בוחן מפורט וניסה לתעד כל פרט ופרט בזירה (בתמונות ובווידאו), לבחון את כלל העדויות ובכללן עדות עדי הראיה למשל עדות איילון צדוק לעניין שדה הראיה בהתאם לתוואי הכביש ותנאי התאונה, הבוחן ערך ניסוי שדה ראיה בכדי לבחון האם העד אכן יכול היה לראות את מה שהעיד לגביו. הבוחן אף פעל במסגרת חקירת זירת התאונה גם בסוגיות שלא הועלו על ידי אף אחד מהמעורבים אך נכון וראוי לבדוק אותם בנסיבות התאונה דנן, למשל כשל מכאני בצמיג והגשת חוות דעת בעניין זה ביחס לשני הרכבים, כפי שעוד אעמוד על כך בהמשך, כדי לשלול אפשרות העלאת טענה זו במועד מאוחר יותר. אציין, כי כמעט בכל תיק תאונת דרכים ניתן למצוא ליקויים בעבודות הבוחן, שכן כמעט בכל חקירת זירת תאונה ימצאו ליקויים או פעולות חקירה נוספות שהבוחן יכול היה לבצע. במקרה דנן, מצאתי כי הבוחן תיעד את הממצאים האובייקטיביים בזירה, אסף עדויות וקשר בין הממצאים האובייקטיביים והעדויות, כדי להוביל למסקנה אותה קבע בדבר האשמה של הנאשם בגרימת התאונה דנן, עקב סטייתו לנתיב נסיעת המעורבת. הסבריו של הבוחן מתיישבים עם הממצאים בשטח, עם העדויות ועם עקרונות חקר תאונות דרכים. לא מצאתי כי הכשלים שעלו בעבודת הבוחן בעדותו בבית המשפט במהלך חקירתו הנגדית יש בהם כדי להוביל לכך שמסקנתו ביחס לתאונה היא טעות והיה עליו להגיע למסקנה שונה ביחס להתרחשות התאונה. כפי שציינתי לא אחת בהכרעה זו, ההגנה לא הביאה כל חוות דעת מומחה מטעמה ואני מקבלת כי הממצאים האובייקטיבים שמצא הבוחן בזירה במסגרת מומחיותו, אשר לא נסתרו בעדות מומחה מטעם ההגנה, בשילוב עם העדויות של המעורבים ועד הראייה, יש בהם ליתן מענה לשאלה מי סטה מנתיב נסיעתו, היכן התרחשה התאונה, מתן מענה למנגנון התאונה ומי אשם בהתרחשותה. כפי שכבר ציינתי לעיל, מצאתי כי עדות הבוחן מהימנה, אמינה ומקצועית, למרות הליקויים הטכניים אותם הצליחה ההגנה לעלות בחקירתה ולא מצאתי כי ליקויים אלה יש בהם כדי לפגום במקצועיותו של הבוחן ובמסקנה של הבוחן וביכולת של בית המשפט להבין את אופן התרחשות התאונה על בסיס הממצאים, העדויות וכלל הפעולות המקצועיות אותם ביצע הבוחן בחקירתו את התאונה דנן. הבוחן נתן תמונה ברורה באשר למנגנון התרחשות התאונה ומנגד ההגנה לא ידעה להתמודד עם הממצאים שתועדו בזירה ולהסביר כיצד ממצאים אלה אינם מתיישבים עם גרסת התביעה או להפך כיצד ממצאים אלה משתלבים עם גרסת ההגנה. עדות הנאשם הנאשם מסר במשטרה שתי הודעות (חקירה ראשונה ת/43 - נחקר על ידי הבוחן מעיין צברי, חקירה שניה – ת/24 – נחקר על ידי הבוחן ולדיסלב פבזנר כשנה לאחר התאונה דנן ), מסר מכתב מטעמו (סומן ת/26 – מכתב שנמסר לבוחן ולדי) וסרטון וכן העיד בבית המשפט. בפתח הדברים יאמר, כי עדות הנאשם עשתה עלי רושם בלתי מהימן. מעיון בהודעות הנאשם בחקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט התקבל הרושם כי גרסתו של הנאשם לאופן התרחשות התאונה אינה עקבית ומשתנה. קיימים אי דיוקים וסתירות בין גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה לבין הממצאים בשטח והעדויות ובין חקירותיו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. כשעומת הנאשם עם פערים אלה הוא לא ידע לתת הסברים המניחים את הדעת, פטר את עצמו כל פעם בחקירתו הנגדית בבית המשפט בתשובה, כי ההגנה הציגה אפשרות תיאורטית אחרת להתרחשות התאונה. מצאתי לנכון להביא את אי הדיוקים הבולטים שעלו מהחקירות והעדויות של הנאשם: היכולת של הנאשם לראות את המעורבת והאם המעורבת סטתה או עקפה הנאשם בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/43) העיד כי נסע בנתיב שלו ולפתע הבחין באורות מולו ואז ההתנגשות. (ש' 51-52). הנאשם בהמשך לכך בחקירתו נשאל האם ראה רכבים נוספים שנסעו מולו והוא השיב : "אני לא זוכר להגיד לך, אני לא חושב שיש סיבה אחרת שהיא תיכנס לי נתיב אם היא לא יצאה לעקיפה." (ת/43, ש' 25) בעקבות תשובתו זו נשאל האם הוא יודע איך ארעה ההתנגשות השיב שלא. במשך חקירתו נשאל האם הוא יודע איך ארעה ההתנגשות השיב שלא. (ת/43, ש' 60). בהמשך נשאל אם ראה את הרכב השני של המעורבת בסטייה או שכאשר ראה אותה לראשונה היא היתה בנתיב שלו והוא השיב : "לא ראיתי את התנועה שלה, ראיתי אותה מולי, כנראה שראיתי את התנועה אלכסונית שלה, קשה לי להגיד לך את נתיב הנסיעה שלה, אם היתה סטיה חדה או זליגה איטית." (ת/43, ש' 62). בעקבות תשובתו זו נשאל כי אם הוא זוכר תנועה אלכסונית של רכב המעורבת, אז כנראה הסיבה לסטיה לא היתה עקיפה והוא השיב : "אני חושב שהיא היתה בעקיפה, אני לא יודע להגיד את זה בוודאות אבל אין לי שום הסבר לזה שהיא פתאום הופיעה בנתיב מולי. ... ש. אני מראה לך תמונה של מקום התאונה מכיוון הנסיעה שלך, ורואים שאין אפשרות לראות את התנועה ממול לפני ההתנגשות, אז איך הסברת שראית את התנועה שלה לתוך הנתיב שלך ? ת. היו אורות בנתיב שלי." (ת/43, ש' ,81,68, 83). עיננו הרואות כי הנאשם החל להסתבך בתשובותיו בחקירתו במשטרה כאשר עומת עם כך כי כלל לא יכל לראות את רכב המעורבת ובוודאי שלא יכל לראות את התנועה של רכבה קודם לתאונה ולכן גם לא יכול לדעת אם היא היתה בעקיפה או סטייה. בעדותו בבית המשפט העיד הנאשם בחקירתו הראשית, בין היתר, על מה היה בתאונה כי : "... לפתע מגיחה מולי מכונית שאני רואה בעצם רק את אורותיה עד לרגע ההתנגשות.." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 96, ש' 20-21). בהמשך חקירתו הנגדית העיד הנאשם : "ש. אתה טוען שנסעת בכיוון נסיעתך ואז ראית את אורות מולך, בגלל האורות שהיו מולך אתה מסיק שאתה נוסע בנתיב נסיעתך? ת. אני לא מסיק, אני יודע שנסעתי בנתיב שלי, לא בגלל האורות, האורות פשוט היו מולי אני נוסע בנתיב שלי מהסיבה הפשוטה שאני אמור לנסוע בנתיב שלי. אני רואה בפניי מגיחה מכונית אני רואה את האורות ..." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 104, ש' 20-24). בעקבות כך נשאל הנאשם על ידי בית המשפט האם הוא זוכר את רגע התאונה ואת ההתנגשות והוא העיד : "לשאלת ביהמ"ש, אתה זוכר את רגע התאונה? אתה זוכר את רגע ההתנגשות? העד: (העד משתהה בתשובה), אני לא זוכר. לשאלת ביהמ"ש, אם אתה לא זוכר את רגע התאונה ואם אתה לא זוכר את התגובה האינסטינקטיבית, אז יכול להיות שאתה גם לא זוכר שסטית? העד: זה לא נכון, אני לא סטיתי." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 104-105, ש' 27- 28, 1-3). תמוה הדבר אם הנאשם אינו זוכר את התאונה ורגע ההתנגשות, כפי שהעיד בהתאם לשאלת בית המשפט, כיצד זה יודע לומר כי הנהגת המעורבת היא זו שסטתה בהכרח לנתיב נסיעתו או לחילופין היתה בעקיפה. אין זאת, אלא כי הנאשם עושה כל שביכולתו על מנת להרחיק את עצמו מהאשמה המיוחסת לו ומכל מקום אין חולק כי גרסתו לפיה המעורבת סטתה לנתיב נסיעתו, נסתרה בממצאים שנמצאו בזירה בכביש וביתר העדויות. הגשם בעת התאונה הנאשם בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/43) העיד כי הוא מכיר מצוין את הכביש. כמו כן, הנאשם העיד אודות תוואי הכביש שהינו עקומה, אודות התאורה בכביש שהיתה חשכה, עם זאת לדבריו, רואים את הכביש ומבחינים בקווי ההפרדה בכביש (ת/43, ש' 25-28). עוד העיד אודות תנאי מזג האוויר בכביש בעת התאונה בכך שהיה גשום מאוד, כדבריו : "ש. ספר לי מה קרה בתאריך ה-12/04/2023 בשעה 21:26 בכביש 3415 בתאונה ? ת. היה גשם מהקשים שראיתי ... ש. מה היה מזג האוויר בזמן התאונה ? ת. סוער מאוד, גשם בעוצמה חזקה. ש. אני מתכוון בדיוק לרגע התאונה, היתה הפוגה בגשם ? ת. ברגע התאונה, הוישרים עבדו על העצמה הכי גבוהה שלהם, ירד גשם אבל עדיין ראו את הכביש". (ת/43, ש' 2, 21-24). אין חולק, כי בעת התאונה היה כביש רטוב והדברים עולים מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, מעדויות מעורבים, עדויות עדי ראיה, סרטון מצלמת הגוף של הבוחן (ת/34) ומעדי התביעה אלו הם השוטרים והמתנדבים שהגיעו לזירה. יחד עם זאת, בניגוד לגרסת הנאשם לכך שהיה גשום מאוד בעת התאונה, עומדים ראיות התביעה, אשר בית המשפט מוצא אותם מהימנים ומקובלים עליו, כאשר על פי עדויות הנהגת המעורבת - אחינועם, עד הראייה - איילון צדוק והעד גיא כהן , בעת התאונה או זמן קצר לאחר התרחשותה, הכביש היה רטוב ולא היה גשם או לכל היותר טפטוף. כשעומת הנאשם עם עדויות עדי התביעה בעניין הגשם בעת ההתנגשות, הוא העיד : "הערת בית המשפט: בית המשפט מסביר לנאשם כי המאשימה לא שואלת על השלבים של הנסיעה לפני התאונה, אלא רגע ההתנגשות, העדים מעידים על הגשם ברגע ההתנגשות, ולא מתארים גשם זלעפות כמוך העד ממשיך: ת. בית משפט מבקש ממני להעיד מה היה כמות הגשם ברגע ההתנגשות, אני לא חושב שאני יודע מה היה באותו רגע נתון בשלב ההתנגשות, אני יודע שבכל הזמן של הנסיעה לפני ההתנגשות היה גשם סוער." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 112, ש' 12-19- הדגשה לא במקור – א.ח.ב.) נראה כי יש בתשובתו זו של הנאשם בעת שעומת עם עדויות מעורבים ועדי ראיה, כדי לסתור את גרסתו הראשונית כי היה גשם זלעפות בעת ההתנגשות בין רכב הנאשם לבין רכב המעורבת. פיזור השברים הנאשם עומת בעדותו בבית המשפט בחקירתו הנגדית, כי אם כגרסתו התאונה היתה בנתיב שלו, הרי שהיו רואים פיזור שברים בנתיב שלו ואילו בסרטוני מצלמת הגוף רואים כי פיזור השברים הינו בנתיב נסיעת המעורבת והוא העיד : "ת. אני רוצה להפנות אותך לעד שהיה כאן, הגיע ראשון לזירה, הוא העיד פה לפני הבוחן והוא אמר לבית המשפט שהוא מזיז דברים ומפנה את הפסולת מהכביש, זה מה שאני יודע. ש. אני אומרת לך שאותו עד גיא שהעיד כאן בבית המשפט, הוא אמר בפרוש שהוא הזיז פגוש, והוא אמר לגבי המילה "הזזתי" שזה בטעות וכנראה זה התבלבל עם המילה "ראיתי". .... ת. העד בעדותו העיד שהוא הזיז שברים/דברים הוא העיד ספציפית על פגוש. מעבר לזה העד איילון צדוק העיד שברגע שנפער הפתח בין שני הרכבים הוא עבר בנסיעה ביניהם, מה שתרם להזזת השברים. " (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 99-100, ש' 3-4, 2-4). נראה, כי הפעם הראשונה בה באה לעולם גרסתו זו של הנאשם לעניין תרומתו של העד איילון צדוק לזיהום הזירה בשל הזזת פיזור השברים בזירה וכי בשל נסיעתו הוזזו השברים לנתיב נסיעת המעורבת, הינה בחקירתו הנגדית בבית משפט, כחלק מניסיון של הנאשם להתמודד עם עניין פיזור השברים בנתיב נסיעת המעורבת כדבר המלמד, בין היתר, על מיקום ההתנגשות בנתיב נסיעת המעורבת. משכך גרסתו זו של הנאשם הינה בבחינת עדות כבושה. הכלל החל בעניינה של עדות כבושה הינו כי ערכה ומשקלה הראייתי של זו מועטים בשל החשש המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותה. זאת, כל עוד אין בפי העד הסבר משכנע ומניח את הדעת לטעמים שבעטיים כבש את עדותו. (ראה, ע"פ 5386/05, אלחורטי נגד מ"י, פורסם בנבו 18.05.2006, ע"פ 4297/98, הרשטיק נגד מ"י, פ"די נד, 2000, 673-688, וע"פ 3625/91, אור נגד מ"י, פורסם בנבו 9.6.93). אין חולק כי אם אכן כך היו פני הדברים, כפי שהעיד עליהם הנאשם בעדותו בחקירה נגדית בבית המשפט, הרי שבהזדמנות הראשונה שניתנה לו היה טוען זאת ואולם לא כך היה הדבר. זאת ועוד, ההגנה בחרה שלא לחקור כלל וכלל את העד איילון צדוק בחקירתו הנגדית בבית המשפט בעניין זה ולפיכך, גרסתו זו של הנאשם בעניין זה נותרה בעלמא והיא אף לא מחוזקת בשום ראיה. מקום ההתנגשות הנאשם העיד כי ההתנגשות היתה בנתיב שלו. כשעומת הנאשם, הן בחקירתו הראשונה (ת/43) וכן בחקירתו השניה (ת/24) עם העובדה כי על פי הממצאים והסימנים על הכביש, ההתנגשות ארעה בנתיב של רכב המעורבת וכי הוא זה שסטה מנתיב נסיעתו, השיב כי הוא היה לבד בנתיב שלו, נשאר בנתיב שלו ולא היתה לו סיבה להגיע לנתיב של המעורבת. בעניין זה יאמר, כי הגרסה של הנאשם ביחס להתרחשות התאונה בנתיב הנסיעה שלו משוללת כל יסוד ראייתי ואינה תואמת את הראיות האובייקטיביות שנמצאו בזירת האירוע ואת עדויות המעורבים בתאונה – הנהגת המעורבת אחינועם, איתי הנוסע ברכב המעורבת ועד הראיה איילון צדוק. כאמור לעיל, ההגנה אף לא הביאה כל ראיה ו/או חוות דעת מומחה מטעמה לתמוך בגרסת הנאשם. מכתב וסרטון שנערכו על ידי הנאשם ונמסרו לבוחן ולדי יצוין, כי באשר למכתב שהוגש מטעם הנאשם (ת/26) הרי שמדובר במכתב שנכתב והוגש בליווי סרטונים שנערכו על ידי הנאשם זמן רב לאחר התרחשות התאונה, בחלוף כשנה (3.4.24), ואין חולק על פי תוכנם כי נעשו בהתאם לייעוץ המשפטי שקיבל הנאשם. המכתב והסרטון הוגשו בעקבות חקירה נוספת אליה זומן הנאשם ביום 3.4.24 ונחקר על ידי החוקר ולדי פבזנר. ידוע הדבר, כי מסמך שנעשה על ידי ההגנה בחלוף כשנה לאחר האירוע ובהתאם לייעוץ משפטי ונמסר לידי היחידה החוקרת משקלו מועט. לכך יש להוסיף כי גם הסרטון (ת/27) שנעשה על ידי הנאשם משקלו מועט, שכן הוא נעשה בתנאים שאינם מדמים את התנאים של התרחשות התאונה דנן, מבחינת שעת התאונה, תנאי תאורה. המכתב שהוגש על ידי הנאשם מתייחס לעדות עד הראייה ישראל צדוק בעניין 3 הסטיות. כפי שהובא לעיל, עד הראיה ישראל צדוק חזר בו מעדותו זו בבית המשפט, הבוחן מעיין צברי העיד בבית המשפט, כי לא הסתמך על עדות זו בקביעת ממצאים ביחס לאשמת הנאשם ואף בית המשפט זיכה את הנאשם מהאמור בסעיף 6 לכתב האישום המתוקן, לעניין 3 הסטיות כאמור לעיל. זאת ועוד הבוחן מעיין אף התייחס למכתב ולסרטונים שהגיש הנאשם במזכר שערך (ת/39) וכאמור לעיל, קבע כי שדה הראיה שנבדק על ידי הנאשם לא תאם את תנאי הדרך שהיו בעת התאונה מבחינת שעת לילה ותנאי חשכה במקום. בייחס לטענת הנאשם במכתב (ת/26) כי ביקש לבדוק האם יש לעד הראיה קשר עם הרכב השני של המעורבת או מי מנוסעיו. ברי הדבר, כי קשר שכזה לא נמצא ומכל מקום הנאשם וההגנה זנחו טענה זו במהלך ניהול התיק. אפשרות תיאורטית להתרחשות התאונה הנאשם טען בחקירותיו במשטרה, כי התאונה ארעה בנתיב נסיעתו. יצוין, כי גרסת ההגנה, כפי שהוצגה לבוחן, לעניין אותה אפשרות תיאורטית להתרחשות התאונה, אף לא עלתה בשום שלב בחקירותיו של הנאשם במשטרה שם מסר את גרסתו הראשונה לאופן התרחשות התאונה ולפיכך מדובר בגרסה חדשה של ההגנה לאופן התרחשות התאונה, אשר זכרה בא לעולם רק בחקירתו הנגדית של הבוחן מעיין ומכל מקום גרסה חדשה זו גם לא נתמכה בכל חוות דעת בוחן מומחה מטעם ההגנה. מצב הנאשם לאחר התאונה הנאשם בעדותו בבית המשפט בחקירתו הראשית כשנדרש לספר על התאונה, העיד: "עשיתי את דרכי על כביש לכיש לכיוון אמציה, מזג האוויר היה סוער וגשום, אני הייתי לבד על הנתיב, לא היה שום רכב מאחוריי ולא לפניי, כשאני נוסע בקטע הכביש הזה, לפתע מגיחה מולי מכונית שאני רואה בעצם רק את אורותיה עד לרגע ההתנגשות אני בנתיב שלי לבד בכיוון נסיעתי. הדבר הבא שאני זוכר, שהתעוררתי בבי"ח לאחר ניתוח והסירו לי הטחול..." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 96, ש' 18-22 – הדגשה לא במקור – א.ח.ב.). עד התביעה כהן גיא, בחקירתו במשטרה (ת/5) כשנשאל האם דיבר עם מי מהמעורבים השיב : "רק עם הנהג של הרכב השחור, הוא התהלך סהרורי בזירה ואמרתי לו לשבת עד שיבואו לפנות אותו."(שורה 20-21). חקירתו במשטרה הוגשה חלף חקירה ראשית. יצוין, כי העד לא נחקר בחקירה נגדית כי דבריו אלה סותרים את גרסת הנאשם כי לאחר ההתנגשות הדבר הבא היה שהוא התעורר בבית החולים ולפיכך גרסת העד גיא כי שוחח עם הנאשם מיד ובסמוך לאחר התאונה בעינה עומדת. זאת ועוד, גם עד התביעה קרני אלוני, שהינו שוטר, ערך דוח פעולה (ת/6) אשר הוגש חלף חקירה ראשית. בדוח הפעולה רשם השוטר קרני את הדברים הבאים : "התאונה לפני כיכר אמציה הרכב מאזדה עצר באמצע הכביש פרטיו מצורפים הנהג היה לבדו שמו שי יוסף הנל הלך רגיל שוחחתי עימו טוען כי הוא היה לבדו וכי הוא מרגיש לרגע זה בסדר... יש לציין כי נהג של רכב המאזדה פונה גם במצב קל..." מהאמור עולה כי גרסת הנאשם בעדותו בחקירה ראשית, כי הדבר שהוא זוכר לאחר התאונה היה שהוא התעורר בבית החולים, תמוהה עד מאוד ולא ברור מדוע הנאשם לא סיפר כי לאחר התאונה הסתובב בזירת התאונה, שעה שמעדויות עדי התביעה – גיא כהן וקרני אלוני, בעניין זה עלה בבירור כי לאחר התאונה הנאשם עמד על רגליו והם שוחחו עימו. נראה כי גם בעניין זה גרסת הנאשם נמצאה לא מהימנה. סיכומו של דבר, עדות הנאשם הינה עדות רצופת אי דיוקים וסתירות והיא נותרה לבדה כעדות בודדת ללא כל תמיכה בראיה כלשהי שיש בה לסתור את שלל הראיות שהובאו על ידי התביעה. כאמור לעיל, הגנה לא רק שלא הביאה כל ראיה מטעמה לתמיכה בגרסת הנאשם אלא שגרסת הנאשם נסתרה והופרכה בכלל ראיות התביעה. גרסת הנאשם כי נסע בנתיב שלו והתאונה התרחשה בנתיב שלו, אינה מתיישבת עם הממצאים האובייקטיביים שנמצאו בזירת התאונה בנתיב נסיעת המעורבת, אינה מתיישבת עם עדויות עדים מעורבים ועד ראייה וכי עדות הבוחן מעיין שהינה עדות מומחה, שומטת את הקרקע תחתיה. עדות מומחה ההגנה – מר אפי שוורץ מטעם ההגנה כמומחה העיד מר אפי שוורץ – שהינו מומחה לפענוח מחשבי כרית אויר. המומחה הגיש חוות דעת במסגרת עדותו בחקירה ראשית, מסמך המכונה – "דוח פריקה – מחשב כרית האוויר רישוי 3336352" – הוגש וסומן נ/5. וכן החסן נייד המתעד פעילות העד המומחה במהלך הפירוק של מחשב כרית האוויר. בחוות הדעת פרט המומחה מר שוורץ את פרטי השכלתו וניסיונו. מר שוורץ העיד כי הינו מומחה לפענוח CDR. יוער, מחשב כרית האוויר מכונה CDR ויחידת הזכרון שלה ששומר את האירועים הינו EDR. עדותו של המומחה מר שוורץ היתה ארוכה וממושכת ונשמעה על פני שתי ישיבות. המדובר בחוות דעת של המומחה מר שוורץ אשר מתייחסת למחשב כרית האוויר של רכב המעורבת – רכב הקיה. כאמור לעיל, במסגרת חקירת התאונה ושמיעת הראיות, הוברר, כי מחשב כרית של רכב המעורבת כלל לא הוצא ונבדק. על פי עדות הבוחן מעיין צברי, לא ניתן היה לבדוק את מחשב כרית האוויר של רכב המעורבת, כפי שהעיד : "ת. אני לא מומחה CDR , יש בבוחנים אנשים שמוסמכים ל-CDR, הם אומרים לנו איזה רכבים תומכים בתוכנת המחשב הזו ולפי זה אנחנו מוציאים צווים לרכבים הרלוונטיים. אני לא זוכר בזמן זה, אבל אפשר לבדוק ורוב הסיכויים שזה מה שהיה, כי זה נוהל העבודה, שאם זה לא תומך, אז מראש אנחנו לא מפרקים את מחשב כרית האוויר, יש בוחן באפליקציה מסוימת האם הרכב תומך בתוכנה. אני יכול לבדוק גם עכשיו אם הרכב של המעורבת תומך CDR. ש. הכוונה שלך היא אם יש לכם תוכנה שיכולה לקרוא את ה-CDR או יש בכלל לרכב CDR? CDR זו מחשב הרכב שבתוכו יש רכיב EDR שאליו חודרים, הוא זה שממנו מפיקים את המידע. האם מדובר בתוכנה שיש לכם או האם בשאלה אם יש בכלל לרכב הזה מחשב. ת. ממה שאני יודע לגבי CDR יש רכבים שתומכים בפענוח ויש רכבים שיש להם את המחשב הזה אבל לא נתמך. מעיון באפליקציה אני לא מוצא שזה תומך קיה." (ראה עדותו מיום 15.1.25, עמ' 53-54, ש' 32-33, 1-9). ביחס לרכב הנאשם, העיד הבוחן מעיין כי מחשב כרית האוויר של רכב הנאשם מסוג מזדה הוצא במסגרת צו ואולם לא הפיקו ממנו נתונים, שכן לא הגיע הכבל המתאים לכך על פי יצרן הרכב. נבדקו כבלים נוספים של משטרת ישראל אך ללא התאמה. (המזכר של הבוחן סומן נ/3). בעניין זה יצוין, כי במהלך דיון ההוכחות בתיק בעת שמיעת עדות הבוחן מעיין צברי, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה מומחה מטעם ההגנה ביחד עם ב"כ הנאשם ונציג בוחני משטרת ישראל, יגשו למגרש בו נמצא רכב המעורבת, יתעדו את פירוק מחשב כרית האוויר מרכב המעורבת. לאחר מכן ככול וניתן לפרוק ממחשב כרית האוויר של רכב המעורבת נתונים, הדבר יעשה תוך תיעוד חזותי של התהליך. (ראה פרוטוקול דיון מיום 6.2.2025). מומחה ההגנה, מר אפי שוורץ בחוות דעתו (נ/5) קבע, כי לא ניתן היה להוציא נתונים ממחשב כרית האוויר של רכב הקיה וזאת מכמה טעמים : מפתח רכב הקיה נמצא בתוך מתג ההתנעה. ככול שמתח ההתנעה נשאר פתוח ורכב הקיה נגרר/הוסט/נדחף, ללא ניתוק המתח לאחר סיום המגע התאונתי, המחשב יזהה כל רטט כאירוע מגע תאונתי נוסף. יחידת הזכרון של המודול (ה- EDR) של רכב קיה יכול לשמור 2 אירועים בלבד, כל מידע אחר נדרס. רכב הקיה ניזוק באופן כבד כתוצאה מהמגע התאונתי וכן מפעולות החילוץ. המערכת התקשורת ברכב ניזקה נזק בלתי הפיך. למערכת החשמל ברכב הקיה נגרמו נזקים כתוצאה מהמגע התאונתי או בפעולות החילוץ. הוא קובע כי רכב הקיה היה חשוף לפגעי מזג אוויר, חדירת נוזלים, לכלוך ואבק וכך גם יחידת המודול עצמה ( EDR). (הדגשה במקור). לאחר הוצאת המודול, "האוזן" נמצא עם עיוות פח. לא ניתן להסיר את כיסוי המגן של המודול ללא הפעלת כוח באמצעות כלי עבודה. עובר לחיבור המודול אל מערכת GIT נבדקו ערכי התנגדות המודול בין "רגל " המתח (12 וולט) אל ,רגל" האדמה ואל "רגל" הדאטה, נמצא כי מתחי ההתנגדות אינם יציבים וקבועים ולכן הופסקה הבדיקה. (הדגשה במקור). אני קובע כי המודול ניזוק, בין אם כתוצאה מנזק תאונתי ו/או פעולות החילוף ו/או מחשיפה לפגעי מזג אויר, א ניתן להתחבר אל המודול, המודול פגום. (הדגשה במקור). מר אפי שוורץ העיד למעשה כי לאור קביעותיו דלעיל, בתוצאה הסופית לא ניתן היה להפיק נתונים ממחשב כרית האוויר ומיחידת הזיכרון בה ברכב הנהגת המעורבת. במהלך עדותו של העד ההגנה המומחה מר שוורץ, ניטשה מחלוקת לא פשוטה סביב ניסיונו המקצועי, מומחיותו, הכשרתו והסמכתו למומחה CDR. במהלך עדותו מר אפי שוורץ, הציג תעודת השתתפות של העד בקורס שעבר העד בגרמניה. בטרם אביע עמדתי לעניין סוגיה זו מצאתי לנכון להביא את עמדת הצדדים באשר לנחיצותה של עדות מומחה זו כפי שנכתב בפרוטוקול הדיון מיום 9.6.25, עמ' 120 ש' 7-14: "ב"כ המאשימה: לשאלת ביהמ"ש, אם המחשב גורס רישומים קודמים, האם אני צריכה את כל עדות העד? ב"כ הנאשם: אמרתי שהעדות שלו מיותרת. ב"כ המאשימה: כל העדות שלו מיותרת. אני מסכימה רק ש..." בנסיבות אלה, נראה כי שני הצדדים מסכימים כי עדות המומחה מיותרת במקרה דנן. זאת ועוד לא מצאתי כל צורך וחשיבות להכריע בשאלת ההסמכה והמומחיות של הבוחן, שכן בסופו של יום מומחה ההגנה הגיש חוות דעת מטעמו שהיא בפועל נעדרת כל נתונים שנפרקו ממחשב כרית האוויר ומיחידת הזיכרון שבו מרכב הנהגת המעורבת ואין בחוות הדעת שלו כדי לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה דנן. "דוח הפריקה" שהוגש מטעם מומחה ההגנה, אך תיאר את הפעולות שביצע העד מר שוורץ, בהליך הפריקה של מחשב כרית האוויר של רכב המעורבת, ללא כל נתונים בפועל שניתן להסתמך עליהם באירוע התאונה דנן ולהסיק מהם קביעות ביחס לאופן התרחשות התאונה. בנסיבות אלה לא היה במסמך שהוגש מטעם ההגנה כדי לסייע לנאשם בהגנתו. למעלה מן הצורך יוער, כי כאשר נשאל הנאשם על ידי בית המשפט, זאת בהמשך לשאלת המאשימה כי אין לו תעודת הסמכה ל – CDR, העיד : "לשאלת ביהמ"ש, האם יש לך תעודה שאומרת שאתה מוסמך, אני משיב שהתשובה היא : לא, אבל לטענתי, אני מוסמך. גם לבוחנים אין." (ראה עדותו מיום 9.6.26, עמ' 122 ש' 16-17). יחד עם זאת וביתר זהירות בית המשפט מוצא לנכון להעיר, כי לאחר שמיעת עדות מומחה ההגנה, התקבל הרושם כי מדובר בעדות שברובה היא עדות לא ברורה, לא סדורה, לא עקבית ולא מובנת באשר לסוגיות כגון, אופן הפרוק של מחשב כרית האוויר, לאטימות של מחשב כרית האוויר וליכולת שלו להינזק ללא קשר לאירוע תאונתי, לנוהל פריקת הנתונים וסדר הפעולות, למכשירים ולתוכנות בהם משתמש המומחה להוצאת נתונים - מכשירים שלא ברור מקורם והם הוזמנו מאתר אינטרנט שאינו מוכר בארץ, לרשימת כלי הרכב שניתן לפרוק מהם נתונים בארץ, למספר האירועים ששומר מחשב כרית האוויר בהתאם לכל כלי רכב. במצב דברים זה עולה השאלה, האם העובדה כי משטרת ישראל לא פעלה בכל דרך לבצע הורדה ופריקת נתונים ממחשב כרית האוויר של הרכבים המעורבים ו/או העובדה כי הדרך שבה הוחזק רכב המעורבת בהיותו חשוף לפגעי מזג אוויר הביאה לנזק באופן שלא איפשר לפריקה והורדת נתונים ממחשב כרית האוויר שלה, כל זאת מהווה מחדל חקירתי בעקבותיו נגרמה פגיעה ראייתית, קרי נזק ראייתי, כטענת ההגנה בסיכומיה? אין ספק כי על המשטרה החובה לחקור חקירה יסודית ככול שניתן, על מנת לקבל תמונה מלאה ושלמה בדבר כלל הנסיבות שהביאו להתרחשות התאונה וכפועל יוצא מכך להגיע לחקר האמת. מחדל חקירה הוא אי ביצוע פעולה חקירתית נדרשת. נזק ראייתי הוא הפגיעה הראייתית שנגרמה בעקבותיו. לא כל מחדל יוצר נזק ראייתי, ולא כל נזק ראייתי מוביל לזיכוי. במשפט הפלילי נבחנת בעיקר השאלה האם המחדל קיפח בפועל את הגנת הנאשם או עורר את הספק הסביר הנדרש באשמתו. יחד עם זאת, יש מקרים בהם גם מקום בו נמצא כי ראוי היה לבצע פעולת חקירה מסוימת והיא לא בוצעה, הרי שלמרות קיומו של מחדל זה אשר יתכן ואף הביא לנזק ראייתי, די במכלול הראיות הקיימות בתיק כדי להביא להכרעה. בית המשפט בוחן את החסר או הפגם והשפעת החסר על הגנת הנאשם אל מול מכלול הראיות. (ראה בעניין זה ע"פ 5386/05, בילל אלחורטי נגד מ"י, ניתן ביום 18.05.2006). יש לזכור כי משטרת ישראל ובעניין זה בוחן התנועה שהיה אמון על החקירה, מעיין צברי, הסביר כי ביחס לרכב המעורבת מסוג קיה, משטרת ישראל כלל לא יכלה לפרוק את הנתונים ממחשב כרית האוויר שכן למשטרת ישראל אין את התוכנה המתאימה לכך, קרי רכבי קיה אינם נתמכים בארץ ולא ניתן לפרוק מהם נתונים כלל וכלל. כאמור לעיל, במהלך המשפט נעשה ניסיון של ההגנה, בהסכמת המאשימה, לפרוק ולקבל נתונים ממחשב כרית האוויר של רכב המעורבת, ואולם הדבר לא צלח. ביחס לרכב הנאשם, העיד בוחן התנועה מעיין צברי, כי משטרת ישראל ערכה ניסיון לפריקת נתונים ממחשב כרית האוויר ואולם הכבלים שהזמינה לא תמכו בכך. אין חולק, כי נכון וראוי הוא כי משטרת ישראל היתה פועלת להשלמת כיוון החקירה של הוצאת נתונים ממחשב כרית האוויר של רכב הנאשם, כפי שביקשה לעשות כן בתחילת החקירה. בית המשפט העליון קבע ביחס לנזק ראייתי הלכה חשובה בע"פ 2869/09 חמאד זינאתי נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 9.11.2011. בפרשה זו מכיר בית המשפט העליון בנזק ראייתי כטענה לגיטימית בהליך פלילי: "בפסיקה נקבע, כי אין להידרש כלל לשאלת תחולת דוקטרינת הנזק הראייתי במשפט הפלילי, זאת מאחר ובשונה מנטל ההוכחה הקיים בהליך האזרחי, נטל ההוכחה בהליך הפלילי ממילא מוטל על התביעה. משכך, על התביעה חובת הוכחת האשם של הנאשמים מעבר לספק סביר על בסיס הראיות שהיא מעמידה בפני בית המשפט. העדר ראיות שהיו יכולות לשמש את הנאשם, בהקשר זה, יכול להקים ספק סביר, אותו ממילא על התביעה להרים. בהתאם, הלכה היא, כי לא כל חומר חקירה אבוד יהיה בו די כדי לפרש את הראיה נגד המשיבה וכי על כלל ראיות התביעה יחד לשמש בסיס להרשעה מעבר לספק סביר, אף אם היו בנמצא ראיות חזקות יותר לאשמתו של הנאשם. יחד עם זאת, קובע בית המשפט, מן הראוי לאבחן בין שני סוגי מקרים בהם נגרם נזק ראייתי לנאשם. המקרה האחד הוא מקרה שבו גורמי החקירה נמנעו מפיתוח כיווני חקירה שיכלו, לטענת הנאשם, לסייע בהגנתו. במקרה שכזה אין משמעות להחלתה של דוקטרינת הנזק הראייתי, וכיווני החקירה שלא פותחו יוכלו לשמש כראיות המקימות ספק סביר עבור הנאשם. שונה הדבר כאשר הנזק הראיתי הוא ביחס לראיה שהוגשה לבית המשפט. במקרה זה, מחדלי החקירה מגבילים באופן ממשי את יכולתו של הנאשם לערער על מהימנותה של הראיה, ואף על קבילותה. בסוג זה של מקרים, מן הראוי לאמץ את דוקטרינת הנזק הראייתי באופן המותאם לתכלית ולמבנה הדין הפלילי. " יפים לעניין זה גם הדברים שנאמרו בע"פ 7477/08, איתן גץ נגד מ"י, ניתן ביום 14.11.2011: "היעדרה של ראיה שמקורה במחדלה של הרשות החוקרת ייזקף לחובת התביעה כאשר מתבררת השאלה האם הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. ואולם, עצם קיומו של מחדל חקירתי אין משמעו זיכוי אוטומטי של הנאשם. נפקותו של המחדל החקירתי תלויה בנסיבות העניין, ובפרט במידת חומרתו. מוקד הבחינה הינו בשאלה האם מדובר במחדל כה חמור עד כי מתעורר החשש כי הגנת הנאשם קופחה באופן שהוא התקשה להתמודד עם חומר הראיות נגדו." לטעמי, גם אם ניתן היה לבצע פעולות הנוגעות לפריקת מחשבי כרית האוויר של הרכבים המעורבים והמשטרה לא שקדה מספיק בעניין זה, אף שלגבי רכב המעורבת משטרת ישראל העלתה טענה בדבר אי יכולת לבצע פעולה זו שכן רכבה אינו נתמך בארץ, אין בחסר זה לפעול לטובת הנאשם ולהחליש את מארג הראיות הקיימות שיש בהן כדי לקבוע את האחריות של הנאשם לקרות התאונה. במקרה זה התרשמתי, כי חרף העובדה כי משטרת ישראל לא מיצתה את החקירה בעניין מחשבי כרית האוויר של רכב הנאשם ובהסתייגות מסוימת לגבי רכב הנהגת המעורבת, על אף חסר זה אין כדי לפגוע בעוצמת הראיות באופן שלא ניתן לבסס על מארג הראיות הקיים, הכולל ממצאים אובייקטיבים בכביש וכן עדויות מעורבים ועדי ראייה, מסקנה והכרעה בדבר האשמה בגרימת התאונה. יצוין, כי תתכן הרשעה בפלילים גם כאשר במסכת הראייתית קיימים חללים מסוימים, כבענייננו. יפים לעניין זה הדברים הבאים בע"פ 8899/06, עומר ארמין נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 29.07.2007 : "יתכנו מקרים שבהם לא יהיה בידי בית המשפט לבנות תצרף שלם עד אחרון הפרטים מתוך המסכת הראייתית הפרושה בפניו, אך בכך בלבד אין כדי להצדיק את זיכויו של הנאשם וכבר נפסק כי "אין זה נדיר כי המסכת הראייתית הפרושה לפני בית-המשפט תלקה בחללים מסוימים או בפרשיות סתומות. תפקידו של בית-המשפט אינו ליצור תמונה המגלה את פרטי המקרה בשלמותם, כי אם להכריע אם על-אף קיומם של אותם חללים ניתן לקשור את הנאשם למעשה המיוחס לו ולהרשיעו בפלילים" (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 232 (2002) ; ראו גם ע"פ 6253/04 דהרי נ' מדינת ישראל, 26.4.07)." בשולי הדברים מצאתי לנכון להתייחס למספר נקודות נוספות : כשלים או מחדלי חקירה ההגנה כיוונה בחקירתה למספר כשלים או מחדלים נוספים בחקירה, כפי שהובאו לעיל, במסגרת חקירת התאונה דנן. המשמעות של מחדל חקירה תלויה בנסיבות המקרה ובבדיקה אם הגנת הנאשם נפגעה. כשלי או מחדלי החקירה הנטענים הינם : ביחס לבוחן מעיין צברי כי ניסח את דוח הבוחן באופן שאינו מדויק ומפורט בכל הנוגע להתנהגות הרכבים מרגע התאונה ועד למנח הסופי שלהם בכביש ובכל הנוגע לעדויות עדי הראייה, האם הוא נסמך על עדותם במלואה או בחלקה בהתאם לממצאים בשטח. ביחס לבוחן ולדי פבזנר, אשר ערך חישובים ביחס לסימני האספלט שנמצאו על גחון רכב המעורבת במטרה למקם את רכב המעורבת בנתיב שלה בעת ההתנגשות, כאשר אופן עריכת החישובים היה שגוי. כל זאת בנוסף למחדל החקירה הנטען ביחס למחשבי כרית האוויר ולנזק הראייתי שגרם, והכל כפי שפורט לעיל. כפי שציינתי לעיל, נכון וראוי כי דוח הבוחן ישקף נכונה את כל אופן התרחשות התאונה ובוודאי ביחס לאופן התנהגות הרכבים מרגע ההתנגשות עד למנח הסופי שלהם כפי שנמצאו בזירה. הדבר נכון גם ביחס לעמדת הבוחן בכל הנוגע לעדויות עדי הראיה, אלו חלקים מהעדויות שלהם הוא מקבל ואילו חלקים הוא פוסל. הבעתי עמדתי בעניין זה, כי אין בכשל זה כדי לפסול את דוח הבוחן בכללותו וכי מדוח הבוחן ניתן להבין את המנגנון התאונתי במקרה דנן והעובדה כי הנאשם הוא זה שסטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת הנהגת המעורבת וגרם לתאונה הקטלנית. גם ביחס לחישוב השגוי שערך הבוחן ולדי, אשר היה אמון על השלמת חקירה בתיק ולא על חקירת התיק, אין בו כדי לשנות מהמסקנה כי התאונה ארעה בנתיב נסיעת המעורבת בשל סטיית הנאשם מנתיב נסיעתו. לעניין פירושו של כשל או מחדל חקירתי ראה, י.קדמי, "על הראיות" חלק רביעי (מהדורה 2009), עמ' 1979, שם נאמרו הדברים הבאים : "מחדל חקירה פירושו, כי עקב רשלנותן של רשויות התביעה [לרבות רשויות החקירה] אבדה ראיה בעלת פוטנציאל מזכה, או הוחמצה הזדמנות למצות קו חקירה אשר היה עשוי להועיל להגנת הנאשם. הלכה היא כי מחדל חקירה נזקף לחובתה של התביעה. פירושו של דבר, כי מיוחס משקל מסוים לאפשרות שאילו היו מתרחשים הדברים אחרת – ראיה היתה מושגת, פעולת חקירה...היתה נעשית וכדומה – היתה בפנינו הוכחה המחזקת את גרסת הנאשם". ראה גם דברי בית המשפט העליון בע"פ 7477/08, איתן גז נגד מ"י, ניתן ביום 14.11.2011 : "היעדרה של ראיה שמקורה במחדלה של הרשות החוקרת ייזקף לחובת התביעה כאשר מתבררת השאלה האם הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. ואולם, עצם קיומו של מחדל חקירתי אין משמעו זיכוי אוטומטי של הנאשם. נפקותו של המחדל החקירתי תלויה בנסיבות העניין, ובפרט במידת חומרתו. מוקד הבחינה הינו בשאלה האם מדובר במחדל כה חמור עד כי מתעורר החשש כי הגנת הנאשם קופחה באופן שהוא התקשה להתמודד עם חומר הראיות נגדו." כאמור לעיל, באשר לאי עריכת הבדיקה לפריקת נתונים ממחשבי כריות האוויר של רכב המעורבת ורכב הנאשם הרי שקיומו של כשל או מחדל חקירה אין בו באופן טבעי כדי להקים ספק סביר לטובת הנאשם. נקבע לא אחת בפסיקה, כי מחדלי חקירה עשויים להוביל לזיכויו של נאשם, אך לא כל מחדל, או אף הצטברות של מספר מחדלים, יביאו בהכרח לזיכוי. למעשה, השאלה שעל בית המשפט לשאול את עצמו, היא האם המחדלים מגיעים לכדי הותרת ספק סביר באשמתו של הנאשם, או האם מדובר במחדל כה חמור עד כי יש חשש של ממש כי קופחה הגנתו של הנאשם, באופן שאינו יכול להתמודד עם חומר הראיות שמפלילו (י.קדמי, על הראיות, חלק רביעי (2009), עמ' 1979-1986). בע"פ 1645/08, פלוני נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 03.09.2009, נקבע כדלקמן : "עצם קיומו של מחדל חקירתי לא די בו כדי לבסס ספק סביר באשמת הנאשם שתוצאתו זיכוי, נדרש כי ייהא זה מחדל מהותי היורד לשורשו של עניין ... אכן : 'אף לו נמצאו מחדלי חקירה, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוביל לזיכויו של המערער. הלכה היא, כי אין מוטלת על התביעה החובה להציג את הראיה הטובה ביותר, ודי כי תציג ראיה מספקת. בסופו של יום, שאלת נפקותם של מחדלי חקירה מוכרעת בהתאם לנסיבות המקרה הפרטניות, תוך בחינת השאלה אם יש בתשתית הראייתית אשר הונחה לפתחו של בית המשפט, כדי לבסס את הרשעת הנאשם בעבירה שיוחסה לו במידה הנדרשת בפלילים...". בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כי יש במחדל החקירתי הנטען בעניין אי הפקת נתונים ממחשב כריות האוויר של הרכבים המעורבים לעלות כדי מחדל חקירתי מהותי וגם אין בך כדי לפגוע בהגנת הנאשם וכי קיים מארג ראייתי במקרה דנן להוכחת אשמת הנאשם בגרימת התאונה, מארג המתבסס על שילוב של עדויות וממצאים אובייקטיביים בזירה. כשל גלגל תקינות רכבים המעורבים בתאונת דרכים, היא שאלה הטעונה בדיקה כאשר עסקינן בתאונות של סטייה מנתיב, מבלי שיש ראייה ברורה היכולה ליתן מענה לעניין הסטייה. אף אחד מהמעורבים בתאונה, לא נהגת רכב מעורב ולא הנאשם, לא טענו בשום שלב לכשל צמיג ברכבם עובר לתאונה ואשר הוביל להתרחשות התאונה. יחד עם זאת, עשה נכון הבוחן, כאשר בדק על ידי מומחה צמיגים את שני הרכבים המעורבים בתאונה, על מנת לוודא כי לא היה קיים כשל צמיג, כשל כזה שיכול להוביל לסטייה של הרכב. לתיק בית המשפט הוגשו 2 חוות דעת צמיג ביחס לכל אחד מהרכבים המעורבים : האחד - ביחס לרכב המעורבת – קאיה - ת/55 ובו למסקנת המומחה : "1. בתיק תאונת הדרכים ... התקבל 1 צמיג לבדיקה. 2. מיקום הצמיג ברכב בעת התאונה קדמי שמאל ... 5. על פי בדיקת פנים הצמיג ניתן לראות שאין קימוח בצמיג, כתוצאה מנסיעה בחוסר אויר. כמו כן אין סימנים חיצוניים בדופן המעידים על נסיעה בחוסר אויר ומכאן המסקנה שהצמיג והאופן נפגעו בזמן התאונה. .... ממצאים אלו הובילו אותי למסקנה כי במועד התאונה היה אויר בצמיג, ולא אירע בצמיג כשל מכאני אשר גרם לתאונה." השני – ביחס לרכב הנאשם – מאזדה - ת/56, ובו מסקנת המומחה זהה : "1. בתיק תאונת הדרכים ... התקבל 1 צמיג לבדיקה. 2. מיקום הצמיג ברכב בעת התאונה קדמי שמאל ... 5. על פי בדיקת פנים הצמיג ניתן לראות שאין קימוח בצמיג, כתוצאה מנסיעה בחוסר אויר. כמו כן אין סימנים חיצוניים בדופן המעידים על נסיעה בחוסר אויר ומכאן המסקנה שהצמיג והאופן נפגעו בזמן התאונה. .... ממצאים אלו הובילו אותי למסקנה כי במועד התאונה היה אויר בצמיג, ולא אירע בצמיג כשל מכאני אשר גרם לתאונה." אין חולק, כי אבדן האוויר בצמיג נוצר כתוצאה מהתאונה. בהינתן העובדה כי ההגנה לא טענה לכשל צמיג ולא הגישה כל חוות דעת נגדית מטעמה בעניין זה, כגורם אפשרי לסטייה, וכי הנאשם דבק בגרסתו המקורית, כי הנהגת המעורבת היא זו שסטתה לנתיב נסיעת הנאשם, ואף ההגנה במהלך ניהול התיק לא טענה לכשל צמיג, אני מקבלת כעובדה מוכחת את המסקנה כי לא היה כשל צמיג באף אחד מהרכבים המעורבים בזמן התאונה כגורם אפשרי לסטיית הרכבים ולהתרחשות התאונה. עדות הנהגת המעורבת – אחינועם לאור מצבה הרפואי הנהגת המעורבת אחינועם העידה בפני בית המשפט. ההגנה בחקירתה הנגדית ניסתה להראות כי עלו אי דיוקים ו/או סתירות בין עדותה בבית המשפט לבין עדותה במשטרה שניתנה לאחר התאונה, עדות שנמסרה בהיותה של הנהגת המעורבת במרכז רפואי שיקומי בבית לווינשטיין לאחר הפציעה הקשה. תיעוד הפציעה הקשה עולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו במסגרת עדותה בחקירה ראשית – ת/1 א, ת1/ב, ת/2,ת/3 ואף בית המשפט יכל להתרשם בעצמו במהלך עדותה, כי הנהגת המעורבת נפצעה קשה בתאונה. למשל, הנהגת המעורבת נחקרה בחקירתה הנגדית על כך כי בעדותה במשטרה לא אמרה בשום מקום כי נסעה בנתיב שלה ואילו בעדותה בבית המשפט אמרה שהתאונה ארעה בנתיב שלה. בחקירתה במשטרה מסרה כי לא זכרה אם ירד גשם ואילו בעדותה בבית המשפט אמרה שירד גשם לפני התאונה. בחקירתה במשטרה מסרה כי היה לה שדה ראיה ובהמשך החקירה במשטרה כשנשאלה האם הבחינה ברכב הנאשם טרם התאונה, השיבה שלא ואפילו לא ראתה את האורות שלו, וכי בעדותה בבית המשפט לאחר שהוצג לה סרטון שדה הראיה, אמרה שאפשר לראות את האורות. לשאלה באיזה מהירות נהגה, בעדותה בבית המשפט העידה בחקירה ראשית כי היא לא נהגה מעל המהירות המותרת ובחקירתה הנגדית כשנשאלה האם מהירות 80 קמ"ש היא מהירות סבירה בנסיבות של גשם והעדר תאורה השיבה –"אין לי מושג נראה לי פחות" וכשנשאלה אם אמרה לבוחן שנהגה במהירות 70-80 קמ"ש , השיבה כי : "כנראה 70 קמ"ש". בעניין זה יאמר, כי כל ניסיונות אלה של ההגנה לערער את העדה ולקעקע את עדותה לא מסייעות להגנה. עיון מדוקדק בחקירתה של העדה במשטרה מעלה כי תשובותיה בחקירה במשטרה אינן עומדות בסתירה לעדותה בבית המשפט. לעניין הגשם, בעדותה בבית המשפט לא אמרה העדה שירד גשם בזמן התאונה אלא לפני התאונה ובחקירתה במשטרה כשנשאלה בעניין זה השיבה כי אינה זוכרת (ראה נ/1 - חקירתה בבית לוינשטיין מיום 12.9.23, עמ' 1 ש' 22-23, עמ' 2 ש' 13-14). לעניין העובדה כי התאונה ארעה בנתיב שלה, בעדותה בבית המשפט אמרה שהתאונה ארעה בנתיב שלה (ראה עדותה בבית המשפט מיום 8.1.25, עמ' 6 ש' 29), ובחקירתה במשטרה כשנשאלה באיזה נתיב ארעה התאונה, השיבה באופן זהה: "בנתיב שלי, לא בנתיב שלו." (ראה נ/1 - חקירתה בבית לוינשטיין מיום 12.9.23, עמ' 2 ש' 9-10). לעניין שדה הראייה, בחקירה ראשית סיפרה כי יכלה לראות את הרכב השני. בחקירתה במשטרה כשנשאלה על מצב הראות בזמן התאונה השיבה באופן זהה כי: "היה חושך, היתה ראות טובה, אני זוכרת שראיתי טוב." (ראה נ/1 - חקירתה בבית לוינשטיין מיום 12.9.23, עמ' 1 ש' 20-21). בהמשך לכך, לעניין היכולת לראות את האורות של רכב הנאשם, הרי שכאשר נשאלה על רכב הנאשם נשאלה האם הבחינה ברכב השני לפני התאונה ולא נשאלה על עניין האורות באופן ספציפי ועל כך השיבה : "לא, ראיתי אותו ברגע התאונה. אפילו לא ראיתי את האורות שלו על הכביש". (ראה נ/1 - חקירתה בבית לוינשטיין מיום 12.9.23, , עמ' 2 ש' 4-6). בעניין זה גם העידה אחינועם בעדותה בבית המשפט בחקירה נגדית, כי בחקירתה במשטרה התכוונה לשבריר השניה לפני התאונה ולא למרחק שנשאלה לגביו בחקירה הנגדית, בהתאם לסרטון שהוצג לה בניסוי שדה הראיה. מכל מקום כשנשאלה על תיאור התאונה בחקירתה במשטרה, השיבה : "אורות, רכב התנגשות ואז נראה לי עפתי באויר עם הרכב." (ראה חקירתה בבית לוינשטיין מיום 12.9.23, עמ' 2 ש' 18-19). לעניין המהירות בה נסעה הנהגת המעורבת עובר לתאונה, הרי שבעדותה בבית המשפט בחקירה ראשית העידה, כי נהגה בזהירות וכי היא לא נוהגת מעל המהירות המותרת. בחקירתה הנגדית ההגנה הציגה לעדה שאלה אשר מהנוסח שלה עולה, כי בחקירתה במשטרה אמרה לבוחן שנהגה במהירות של 70-80 קמ"ש והיא השיבה "אז כנראה 70 קמ"ש", ואולם לא כך היו הדברים בחקירה, כפי שיובא להלן : "ש. באיזו מהירות נסעת לפני התאונה ? ת. לא, אבל אף פעם אני לא נוסעת מעל המהירות המותרת ובייחוד בכביש הזה, אני לא נוסעת מעל 70-80." עיננו הרואות, כי בחקירתה במשטרה העדה לא אמרה באיזו מהירות נהגה בעת התאונה, אלא העדה חזרה על גרסתה בבית המשפט בחקירה ראשית, כי היא לא נהגה מעל המהירות המותרת ובוודאי לא בכביש בו ארעה התאונה. יצוין, כי בתשובתה אמרה אחינועם שהיא לא נוהגת בכביש זה מעל 70-80 קמ"ש ומעיון בדוח הבוחן (ת/29) בסעיף 4 לדוח הבוחן הנושא את הכותרת - "הדרך ומצבה – דרך שאינה עירונית" נרשם על ידי הבוחן כדלקמן : " .... מהירות מרבית מותרת 80 קמ"ש". כך שגם אם העדה בתשובתה בחקירה נגדית, השיבה כי נהגה 70 קמ"ש, תשובה שהתקבלה תוך הצגת נוסח שגוי לעדה, הרי שבכל מקרה היא נהגה מתחת למהירות המותרת בכביש בו ארעה התאונה. מכל מקום, ההגנה לא הצליחה להוכיח בראיות אובייקטיביות ואף לא בשאלותיה בחקירה נגדית לנהגת המעורבת, כי הנהגת המעורבת נהגה במהירות בלתי סבירה. לא נעלם מעיני בית המשפט, כי מדובר בעדה שנפגעה פגיעה קשה מאוד בעקבות התאונה דנן ובכלל זה פגיעה מוחית – נוירולוגית המלווה בפגיעה בזיכרון, ועל כך אין חולק גם על ידי ההגנה, ועל כן, יתכן ועל כך גם אחינועם מעידה בעצמה, כי ישנם דברים שאינה זוכרת או מתקשה להבין. יש לזכור, כי חקירתה במשטרה היתה בסמוך לאחר התאונה כשנפגעה פגיעה מוחית קשה ובעודה בהליך שיקומי. עם זאת, עדותה של הנהגת המעורבת אחינועם, על אף פציעתה הקשה מאוד ועל אף הפגיעה בזיכרון, עשתה עלי רושם מהימן, העדה ידעה להשיב על השאלות שנשאלה למרות קשייה, מדובר בעדות קוהרנטית, עדות התואמת את אופן התרחשות התאונה ועולה בקנה אחד עם יתר הממצאים האובייקטיבים שנמצאו בזירה ועם יתר העדויות ועל כן אני מוצאת את עדותה מהימנה עלי. היקף חובת הזהירות תקנה 51 ותקנה 52 לתקנות התעבורה קובעות את חובת הזהירות הקונקרטית על כל נהג להאט ולהתאים מהירות הנסיעה למצב הדרך. וזו לשון התקנות : "51. מהירות סבירה לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב. 52. האטה בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (1) בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם; (2) בדרך שאיננה פנויה; (3) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא; (4) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן; ..." עיננו רואות כי החובה המוטלת על כל נהג היא להאט את מהירות הנסיעה בהתייחס לסעיף 3 ו-4 הרלוונטיים לענייננו. לעניין המהירות הסבירה נאמרו בע"פ 8827/01, ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל,
ניתן ביום 13.7.2003, הדברים הבאים :
"מהירות הנסיעה בכלי רכב חייבת להיות סבירה: לתאום את הנסיבות, את תנאי הדרך ואת התנועה בה. המהירות הסבירה אינה ניתנת לכימות מראש (להבדיל מן המהירות המרבית המותרת), ונגזרת היא, בין השאר, מתנאי השטח, מתנאי הראות, ממזג האוויר וכו'. אין דומה המהירות הסבירה ביום גשום למהירות הסבירה ביום בהיר; אין דומה המהירות הסבירה בדרך עקלקלה למהירות הסבירה בדרך ישרה ... ראו רע"פ 6338/99 בוחניק נ' מדינת ישראל ".
בענייננו, לא נטען כי הנאשם נהג במהירות העולה על המותר.
יחד עם זאת, נהיגתו של הנאשם הינה רשלנית, זאת בהתבסס על כך כי הנאשם מכיר את הכביש, שכן הנאשם מתגורר בסמוך, ולכן לא היה צריך להיות מופתע בהגיעו לעקומה וביציאה ממנה ועליו היה לנהוג בהתאם לתנאי הדרך, בפרט כאשר מדובר בתנאי מזג אוויר לאחר גשם, כביש רטוב וחשוך.
לפיכך הנאשם לא נקט משנה זהירות כמתחייב מהחוק, ביציאה מהעקומה, אף שהכיר את הכביש וידע על תנאי מזג האוויר.
יוער, כי הנאשם גם לא יכול להיבנות מהטענה שהמעורבת סטתה מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעתו וכי לטענתו התאונה התרחשה בנתיב נסיעתו, שכן טענה שכזו במקרה דנן אף אינה מתיישבת עם מכלול העדויות, הראויות והממצאים בזירת התאונה.
ניכר, כי גרסתו של הנאשם לעניין הסטייה של המעורבת לנתיב נסיעתו, סטייה שגרמה לכך שהתאונה ארעה בנתיב נסיעתו, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות העובדתית בשטח.
הנאשם לא מנע את התאונה ולו היה פועל על פי המתחייב מהתקנות וכמתחייב מנהג מן היישוב, יכול היה לעשות כן.
מידת הרשלנות של הנאשם בנסיבות העניין היא גבוהה, זאת בהתחשב גם בתנאי הדרך.
סיכומו של דבר
המאשימה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח מעל לכל ספק סביר את אשמת הנאשם בגרימת התאונה ותוצאותיה הקשות. ההגנה לא הפריכה את גרסת המאשימה, למעט לעניין שלוש הסטיות האמורות בסעיף 6 לכתב האישום, ואף לא עוררה ספק סביר בדבר אשמת הנאשם.
אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.