בג"ץ 10089/06 פלוני נ. שר הפנים

השופט א' רובינשטיין:

א.

העותר, סייען לשעבר, תושב קבע בישראל, הגיש עתירה בשמו ובשם בני משפחתו, שעל פניה מנוסחת כעתירה ציבורית כללית, קרי, איחוד משפחות של מי שהיו סייעני מערכת הביטחון, וגם כעתירה פרטית - הבאת משפחותיהם מעזה שבה כנטען הם נרדפים. נטען גם בפירוט רב נגד חוקתיותן של הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג-2003, ככל שהוא מונע מן העותרים 9-2 לקבל היתר לישיבה בישראל. ספציפית נטען, כי העותר 1 (להלן העותר) היה משתף פעולה עם ישראל, שבני משפחתו מצויים בעזה ורדופים על-ידי גורמים שם. בקשותיו לאיחוד משפחות נדחו; בין המסמכים שצורפו היו התכתבויות עם הרשויות שביסודן דחיית הבקשות; נאמר כי טופל כסייען ממאי 1996 עד סוף 2003, שאז הסתיים תהליך שיקומו.

ב.

(1) בתגובת המשיבים בראשונה נאמר, כי יש לדחות את הטענות בנושא חוקתיותו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), שנדונו והוכרעו בבג"צ 7052/03. באשר למשאלות הספציפיות, הופנה העותר למשרד הפנים להגשת בקשה חדשה לעניין משפחתו; כן נאמר, כי על פי החלטת ועדת המאוימים אין נשקפת סכנה למשפחת העותר באיזור, וזאת גם על סמך מידע מודיעיני.

(2) בהודעה משלימה מאת המשיבים לקראת הדיון, נמסר כי העותר 2, בנו של העותר, בן 30, שוהה בישראל שלא כדין ומתנהל נגדו הליך פלילי בעבירות תקיפה, איומים, החזקת אגרופן ושהיה בלתי חוקית. העותר נשוי לאשה נוספת, ולהם ילדה משותפת, ועל כן דין העתירה להידחות, שכן מבקש הוא מעמד לבני משפחתו בעזה בשעה שהקים תא משפחתי נוסף. אכן העותר היה בעבר סייען מערכת הביטחון, וכן היה קשור למשטרת ישראל ומסר ידיעות לאורך תקופה ארוכה, אך המשטרה אינה סבורה כי יש בתרומתו כדי להצדיק המלצה למעמד בישראל למשפחתו. ישנן גם ידיעות על מעורבותו בפלילים. נאמר, כי בקשת העותר לאיחוד משפחות נדחתה על פי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), אך כיום אפשרית הגשת הבקשה, והיא תיבחן, אך זאת גם בשים לב לנישואיו לאחרת. כאמור, לא נמצאה אינדיקציה למאוימות למשפחה, אך הוחלט להעלות את עניינו של הבן העותר 8 לבחינה נוספת. נמסר, כי בשנים שבהן היה העותר בטיפול שיקומי כסייען, הוצע לו יותר מפעם אחת להוציא את בני משפחתו לישראל להסדרת מעמדם, לאחר שהדירה שבה שוכן הוכנה גם למענם, אך הדבר לא נעשה, זאת בטענה מצד העותר כי משפחת אשתו התנגדה ליציאתה מעזה, ולכן מתכוון הוא להינשא מחדש. השקלא וטריא בעניין זה נמשכה שנים אחדות, וחרף היתרים שניתנו לא העביר העותר את בני המשפחה. לאורך השנים נישא העותר לאשה נוספת, אך על רקע מעורבותו בפלילים והתנהלותו בכלל סורבה בקשתו למעמד לאשתו זו. בשנת 2006 - שנים לאחר תום שיקומו (שהיה בסוף 2003) - פנה העותר וביקש להביא את בני המשפחה בטענת מאוימות, אך טענה זו לא אומתה. סוף דבר, עמדת המשיבים היא כי רק בעניינו של עותר 8 תיערך בחינה נוספת על-ידי ועדת המאוימים. עוד נאמר, כי ההליך הנכון בנוגע לאיחוד משפחות הוא בעתירה מינהלית, שכן בתושב קבע (ולא באזרח) עסקינן.

ג.

(1) בדיון בפנינו נמסר כי בן אחד של העותר (העותר 2) מצוי בישראל כשוהה בלתי חוקי, ונאמר כי בענין עיסוקו בפלילים לא כצעקתה. אשר לעותר, נטען בפי בא כוחו, כי הואיל והוא היה מוכר שנים כסייען, יש מקום לממש גם כיום את ההזדמנות שניתנה לו בעבר, ולטענתו לפחות לשניים מבניו נשקפת סכנה ממשית בעזה, והמצב המיוחד שם מצדיק התיחסות חיובית למשאלתו, נוכח תרומתו הרבה למדינה. כנאמר, אין מקום לסתום את הגולל על בואם של בני המשפחה, לאחר שלאורך שנים הסכימו הרשויות לכך.

(2) בא כוח המדינה ציין כי אין עילה משפטית להתערבות בהחלטת הרשויות, אך להלכה רשאים אשת העותר (הנשוי כיום – כאמור – לאחרת) וילדיה הקטינים להגיש בקשה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) בתחום ההומניטרי.

ד.

לאחר העיון איננו רואים מקום להיעתר לעתירה. העותר מבקש סעד בגדרי המשפט המינהלי; ואולם, התנהלותו לאורך השנים מאז החל שיקומו אינה מצדיקה התערבות בהחלטתן של רשויות המינהל. הוכח בעליל במסמכים, וגם אין מחלוקת, כי לא זו בלבד שניתנה לעותר האפשרות להביא לישראל את בני משפחתו, אלא הוכנה דירה, ולאורך תקופה גם הפצירו בו הרשויות כי יעשה כן. מטעמים הקשורים בו ובמשפחה לא אירע הדבר. יתר על כן, העותר הקים משפחה אחרת וגם התנהגותו לא היתה נורמטיבית. אלה אינם מטים את הכף לזכותו בשעה שהוא מבקש להחזיר את הגלגל לאחור ולהביא את בני משפחתו הראשונה. ועם זאת נבדקה המאוימות הנטענת, ונמצא כי למעט האפשרות לבדיקה נוספת לגבי הבן העותר 8, אין אינדיקציות למאוימות לבני משפחה אחרים. אשר לטענות בנושא חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), כפי שציין בא כוח המשיבים, המצב המשפטי היום הוא שלהלכה תוכל להיות מוגשת בקשה למשרד הפנים על-ידי בני משפחתו של העותר – ולמצער אשתו הראשונה וילדיו הקטינים. אם תוגש הבקשה תיבחן על פי הקריטריונים הנוהגים במשרד הפנים. נוסיף מצדנו, כי עניין המאוימות הוא כמובן נושא שאין בו סופיות והעשוי להיבחן עם השתנות נסיבות; וככל שיהא בידי העותר להראות כי יש אכן סכנה למשפחה בשונה מן העולה מהחלטות הרשויות, בידו לשוב ולפנות אליהן, ואם לא תישא התשובה חן מלפניו יוכל לשוב ולעתור.

ה.

בכפוף לאמור אין בידינו להיעתר לעתירה. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות.