פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
2973/10
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט
ע' פוגלמן
העותרים:
1. סלימאן קדיח
2. נדאא נבארי
3. נאיל קדיח
4. פטמה נבארי
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שר הפנים
3. משרד הבטחון
4. הוועדה לטיפול בטעוני הגנה
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד צבי ששון
בשם המשיבים:
עו"ד נעמי בייט
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
1.
העותר 3 הינו תושב רצועת עזה. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים לאיחוד משפחות בין העותר 3 עם אשתו, (העותרת 2), שהינה תושבת ישראל, עם אביו (העותר 1), שהינו סייען לשעבר ותושב קבע בישראל, ועם בתו (העותרת 4). לטענת
העותרים, העותר 3 נרדף על-ידי אנשי חמאס ואם יוחזר לשטחי הרשות הפלסטינית, שמהם נמלט לישראל בשנת 2005, יהיה נתון לסכנת חיים. בנוסף, טוענים הם, כי הרחקת העותר 3 מישראל תביא להפרדתו ממשפחתו, לרבות מאשתו שבהריון ומבתו הקטנה, וכי כל פניותיהם לרשויות בישראל נענו בכך שעל העותר 3 לשוב תחילה לשטחי הרשות הפלסטינית, הגם ששם כאמור, נתונים חייו בסכנה. המשיבה טוענת בתגובה כי יש לדחות את העתירה על סף מחמת אי ניקיון כפיים, שכן העותרים נמנעו מלהביא לפני בית המשפט עובדות שהינן רלוונטיות לעתירה, וכן מחמת קיומו של סעד חלופי ומחמת אי מיצוי הליכים.
2.
לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה שהוגשה לה מטעם המשיבה, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות על הסף. עותר שנמנע מלפרט את מכלול העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בעתירה, עשויה עתירתו, בשל כך בלבד, להידחות על הסף (ראו בג"צ 9065/09 פלוני נ' משרד הפנים (לא פורסם, 3.3.10);
אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי 139 (כרך 2- עילות הסף, 2008)). כפי שנקבע על-ידי בית משפט זה:
"כלל גדול מנחה בית-משפט זה מאז ומתמיד, והוא, כי מחובתו של הפונה אל בית המשפט הגבוה לצדק לגלות לבית המשפט את כל העובדות הרלוואנטיות, ומי שמסתיר עובדות, אשר להן משמעות לגבי העתירה, איננו ראוי לכך שבית המשפט יושיט לו סעד " (בג"ץ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה , פ"ד מא(1) 409, 41 0 (1987); ראו גם בג"צ 3137/95 סעדיה נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם, 19.6.95)).
העותרים בענייננו לא פירטו בעתירתם עובדות שהינן בעל חשיבות ניכרת לצורך ההכרעה בה, ובראשן דחיית בקשתם בעבר על-ידי ועדת המאוימים ודחייתה של עתירה קודמת שהגישו בעניין דומה על-ידי בית משפט זה (בג"צ 10089/06 פלונים נ' שר הפנים (לא פורסם, 24.6.07)), ואלה הובאו לידיעתנו באמצעות תגובת המשיבים. די בטעם זה בלבד כדי להביא לדחיית העתירה.
3.
ואולם, נוכח טענתם של העותרים כי העותר 3 עומד בפני סכנת חיים אם יחזור לשטחי הרשות הפלסטינית, ראינו להוסיף ולבחון בכל זאת, אם יש מקום לקבל את עתירתו. בחינה זו העלתה כי אין לקבל את העתירה ויש לדחותה על הסף גם מחמת טעמים נוספים.
הלכה היא כי קודם שיגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, שומה על מבקש הסעד, לפנות לרשויות המוסמכות ולמצות את ההליכים מולן (ראו למשל בג"צ 3263/10 חויח נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסם, 10.5.10)). בענייננו, טענו העותרים כי הם הביאו את עניינם בפני משרד הפנים במסגרת בקשה לאיחוד משפחות. דא עקא, שטענתם נטענה באופן כללי ולא נתמכה בתיעוד מתאים. משרד הפנים מצידו טוען כי לא הוגשה על-ידי העותרים כל בקשה מן הסוג שלה טענו. זאת ועוד: העותר 3 אמנם פנה לועדת המאוימים, היא הגוף המוסמך לדון בבקשותיהם של פלסטינים תושבי איו"ש ועזה הטוענים כי נשקפת סכנה לחייהם בשל חשד שיתוף פעולה עם גורמי ביטחון ישראליים, אך זו השיבה לו כי הטענות שהעלה הן כלליות, וכי עליו להעביר לה טענות מפורטות בכתב כדי שהגורמים הרלוונטיים יוכלו להידרש להן. לדברי המשיבה, העותר 3 לא פנה מאז לוועדת המאוימים ולא העביר טענות מפורטות על אף שהונחה לעשות כן.
הנה כי כן, לא קיימת כל החלטה של משרד הפנים או של וועדת המאוימים שתוכל לעמוד לביקורת שיפוטית. על העותר 3 למצות תחילה הליכים אל מול הרשויות הרלוונטיות, וככל שיידחו בקשותיו ותהיה עילה לכך, יוכל הוא לשוב ולעתור לבית המשפט המוסמך.
5.
עוד יש להעיר כי גם אם בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות תידחה, עומד להם סעד חלופי בדרך של פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים, שהוסמך לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות בנושא זה (סעיף 5(1) ופרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000). ככלל, ולמעט בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, לא יראה בית משפט זה להיזקק לעתירה בהימצא לה סעד חלופי (ראו למשל בג"צ 3112/10 חברת מואססת אלאקסא בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 4.5.10)).
נוכח כל האמור, דין העתירה להידחות איפוא על הסף.
ניתן היום,י"א בסיוון התש"ע (24.5.10).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט