בג"ץ 10219/09 שורת הדין israel law center נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט נ' הנדל:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב לנמק מדוע לא ינקוט במדיניות העמדה לדין בעבירות של "פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות" נגד פעילי חמאס שנעצרו בישראל בגין ירי קאסמים לעבר אוכלוסייה אזרחית.

צוין בעתירה כי במהלך מבצע "עופרת יצוקה" נעצרו פעילי חמאס שביצעו ירי רקטות קאסם ורקטות גראד לעבר ישובי הדרום. נטען, כי במעשים אלו ביצעו פעילי החמאס "פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות". על כן, חובה על היועץ המשפטי לממשלה למצות עימם את הדין ולהאשימם בעבירות של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. חובה זו, כך נטען, נגזרת מהמשפט הבינלאומי והמשפט הישראלי, כפי שפורטו בעתירה.

2.

מנגד סבורה המשיבה כי דין העתירה להדחות על הסף בשל ארבעה טעמים:

א.הסעד המבוקש בעתירה הינו כוללני ובלתי ניתן לאכיפה; ב) העדר תשתית עובדתית התומך בסעד המבוקש בעתירה

; ג) הימנעות בית המשפט להתערב בשיקולי רשויות התביעה; ד) העדר עילה משפטית.

3.

כלל מושרש הוא בפסיקה כי אין זו דרכו של בית המשפט הגבוה לצדק לדון בעתירות כלליות, שאינן מתייחסות לאירוע מסוים או החלטה מסוימת (כדברי השופט י' זמיר בבג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הבטחון , פ"ד נה (1) 625 וראה בג"ץ 8171/09 עבאס חסן יוסף נ' מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי (23.3.10). לצורך הכרעה בתיק זה

ראוי להפנות לפסיקת בית משפט זה בעניין לנדאו (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים , פ"ד מח(4) 403). באותו עניין נדונה עתירה נגד מדיניות אכיפת חוק התכנון והבניה הנהוגה על ידי הרשות. השופט י' זמיר דחה את העתירה על הסף בציינו:

"הלכה פסוקה היא שבית משפט זה אינו נענה לעותר המבקש סעד כוללני...סעד כוללני מתייחס, בדרך כלל, למדיניות הראויה בסוג של מקרים או לדרך ההתנהגות הנדרשת בסוג של מקרים, שמספרם אינו ידוע ופרטיהם אינם ברורים להבדיל מסעד ממוקד המתייחס למקרה מסוים שעובדותיו יודעות וברורות...הלכה זו הנחתה את בית המשפט לאורך השנים...צו כוללני, על פי טבעו, קשה לבצעו ואף קשה לפקח ולברר אם בוצע במהירות הראויה ואם בוצע כראוי".

נדמה כי הדברים יפים אף כאן. מדובר בסעד כוללני שלא ברור לכמה ולאילו מקרים הוא מתייחס. התשתית הראייתית העומדת ביסוד כל תיק ותיק לא הונחה בפנינו. בהעדר תשתית עובדתית הולמת ובהעדר סעד פרטני שניתן יהא לאכוף אותו, לא ניתן לדון בעתירה כפי שהוגשה. במילים אחרות, הכלל מיושם במקרה הפרטני. זהו אופיו של המשפט. על כן, חובתה של העותרת להציג מקרה קונקרטי על נסיבותיו גם אם הוא עשוי להפוך לתקדים בעל השלכות כלליות.

סוף דבר. דין העתירה להדחות על הסף וכך אנו מורים. אין צו להוצאות.