בג"ץ 10655/08 פלוני נ. כב' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים

הדוחה את תביעת הגירושין, מתייתרת שאלת הסמכות"; בהמשך הוסיף: "אני אבקש לחקור את הבעל לשאלת הכנות. זה הבסיס של התביעה". בית הדין קבע: "אנחנו נשקול את הדברים, ובמדה ונצטרך לאפשר לך חקירה, נקבע מועד נוסף".

ג.

ביום 16.3.08 - בלא שנתקיים דיון נוסף - ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, ובו התקבלה תביעת הגירושין. עוד נקבע:

"תביעת הגירושין כנה הכריכה בוצעה כדין והכריכה כנה. ואף לדעת בא כוח האשה שטען שדי בכך כדי לדחות את תביעת הגירושין וממילא גם הסמכות והכריכה תידחה אך מאחר וקיבלנו את תביעת הגירושין, ותביעת הגירושין כנה ממילא הכריכה והסמכות נתונות לבית דין זה. ועוד שכתב תביעת הגירושין מפרט את כל הרכוש וכל הצריך לזה".

ד.

כלפי פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, הן ביחס לקבלת תביעת הגירושין והן ביחס לאישור הכריכה. בין היתר נטען לפגמים בניהול הדיון, ובעיקר אי מתן אפשרות לחקור את המשיב ומתן פסק דין ללא הגשת סיכומים. כן נטען לחוסר תום לב בכל הנוגע לניסוח כתב התביעה, הן ביחס לרומן המיוחס למשיב והן ביחס לעניינים רכושיים. ביום 26.10.08 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור. לענייננו נקבע, כי בא כוח העותרת כרך את סוגיית כנות הכריכה עם טענת הרומן שמנהל המשיב ועם הטענה כי יש לדחות את תביעת הגירושין לגופה. נקבע:

"בית הדין שקל את כל הצדדים ומצא כי האשה מודה כי הקשר... נמשכים 30 שנה ובהמשך הדיון הודתה שאין זה קשר אפלטוני אלא קשר אינטימי, ומשום כך יכול הבעל לטעון שעזיבתו את הבית היא תולדה של התנהגות האשה... לפיכך אין כאן חוסר כנות בזה שהשמיט מכתב התביעה את העובדה שיש לו חברה מאז שיצא מן הבית בעקבות התנהגות האשה.

טענות המערער[ת] שהכריכה אינה כדין בגלל חוסר פירוט, אין מקום להתחשב בהן כי לא נטענו בזמן הראשון שהיה צורך לטעון טענות אלו... ואז לא נטען שהכריכה אינה כדין אלא חוסר כנות בכריכה כתוצאה מזה שהבעל העלים את בגידתו".

נאמר עוד, כי החלטת בית הדין האזורי מיום 28.2.08 ("אנחנו נשקול את הדברים, ובמדה ונצטרך לאפשר לך חקירה, נקבע מועד נוסף"), החליפה את החלטתו מיום 31.12.07 ("ששמורה לב"כ האשה הזכות להוכיח את טענתו במועד מאוחר יותר"). כן נאמר, שבית הדין האזורי "לא הסביר כראוי את דרכיו לכן אין לחייב את המערערת בהוצאות".

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה העתירה שבפנינו, בה הועלו טענות דומות לטענות שנטענו בערעור. בין היתר נטען לפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (בעיקר שלילת האפשרות לחקור את המשיב בסוגיית הכריכה, אי הגשת סיכומים ושאלת העיון בחומר הראיות של המשיב עובר לדיון), ולסטיה מתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. כן נטען, לחוסר תום לב ולאי דיוקים מצד המשיב בכל הנוגע לסוגיות הרכושיות. בתגובת המשיב (מיום 14.1.09) נטען, כי בהתנהלות בתי הדין לא נפל פגם מהותי או דיוני. נטען, כי התקיימו כל תנאי הכריכה וכי פסקי הדין מנומקים היטב. עוד נטען, כי גירסת המערערת בכל הנוגע לרכוש המשותף היא הלוקה בחוסר תום לב, וכי המשיב מודה בהיות הרכוש משותף (למעט דירה שהתקבלה בירושה שאינה במוקד הסכסוך), ומוכן לחלוקה כדין.

ו.

לאחר העיון אין בידינו להיעתר למבוקש. מבחינה משפטית, ביסוד העתירה עומדת טענה לפגיעה בכללי הצדק הטבעי. קרי, כי ההחלטה בעניין כנות הכריכה ניתנה מבלי אפשרות לחקור את המשיב ולהתמודד עם הראיות שהביא. אכן, פגיעה בצדק הדיוני יכולה להוות עילה להתערבות בית משפט זה (בג"צ 6533/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם); בג"ץ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם)). ברם, דומה חרף התנהלות לא בהירה דיה של בית הדין האזורי (כפי שציין גם בית הדין הרבני הגדול), בסופו של יום לא נפגעה זכות של ממש.

ז.

העותרת התנגדה לסמכות בית הדין בשניים: (1) לשיטתה דין תביעת הגירושין להידחות, ועמה התביעות הכרוכות; (2) לשיטתה, נהג המשיב בחוסר תום לב שעה שלא ציין בתביעתו כי הוא מנהל רומן עם אחרת. אשר לטענה הראשונה, בית הדין - לאחר שמיעת הוכחות - קבע כי יש לקבל את תביעת הגירושין לגופה, ובכך אין מקום להתערב (בג"צ 10767/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בג"צ 2146/05 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפ"ת (לא פורסם)); נושא זה מצוי בליבת סמכויות בית הדין, ובמהות אף לא נטען אחרת לגוף העניין. אשר לטענה השניה - בית הדין האזורי קבע, ובית הדין הרבני הגדול הסביר, כי בנסיבות הקונקרטיות השאלה אם המשיב ניהל רומן אינה עובדה רלבנטית לתביעת הגירושין - ואין בהשמטתה מכתב התביעה (בהנחה שיש בה ממש) משום חוסר תום לב, בוודאי שאין בה כדי להעיד על כך שהרצון לגירושין, או לריכוז כל הסוגיות המשפטיות בערכאה אחת, אינו כן. נוכח קביעה זו (שאף עליה דומה שאין מחלוקת מהותית), לא נפל פגם בכך שבית הדין נתן את החלטתו ללא מתן אפשרות לעותרת לחקור את המשיב בעניין זה – ואולי בהינתן התשתית המשפטית לפיה אין המדובר בסוגיה רלבנטית, נכון היה שלא לאפשר חקירה כאמור. הדבר אף עולה בקנה אחד עם ההחלטה מיום 28.2.08.

ח.

אשר לטענה בדבר השמטת פרטים - זו הועלתה בשלב מאוחר ללא ביסוס מתאים. ועוד, עיון בכתב התביעה (אף ללא הנספחים שהוגשו בהמשך) מעלה פירוט מקיף של הרכוש המשותף - ואין המדובר בכריכה כוללנית העשויה בנסיבות מסוימות להעיד על חוסר תום לב (בג"צ 5747/03 פלוני נ' פלונית , פ"ד נח(5) 776; בג"צ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד נו(2) 625). הטענה כי אופן הצגתו של המצב הרכושי אינו משקף את המצב "האוביקטיבי", אף אם נכונה היא (והעניין יתברר בבית הדין), מהוה טענת הגנה - אך אין בה כדי להעיד על חוסר כנות בכריכה. לא למותר לציין כי לשיטת המשיב אופן הצגת הדברים על ידי העותרת אינו מדויק אף הוא.

ט.

ולבסוף, ביחס לטענה בדבר מתן פסק הדין ללא סיכומים. מדובר בטענה של חריגה מהוראות תקנה ע"ו לתקנות הדיון: "אחרי הודעה זו יורה בית הדין לצדדים לסכם את דבריהם בעל פה או בכתב, אלא אם יחליט בית הדין בהסכמת הצדדים שאין צורך בכך". מבלי להידרש לשאלת תחולתה של התקנה במקרה של החלטת ביניים לגבי הסמכות הנכרכת, בנסיבות דומה כי לא נגרם עיוות דין כתוצאה מאי הגשת סיכומים אף שראוי להם לבית הדין לילך בדרך המלך של תקנות הדיון, וכבר נאמר מכבר:

"הנטיה של בית משפט זה היא לא לראות בכל פגיעה בכללי הדיון חריגה מסמכות הפוסלת באופן אוטומטי את הדיון, אלא להתייחס לכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו ולבחון במיוחד את השאלה האם ההפרה של כללי הדיון גרמה או עלולה לגרום לעיוות דין" (בג"צ 3396/90 היימברג נ' בית הדין הרבני האזורי , פ"ד מה(3) 311, 318).

סוף דבר, לא נוכל להיעתר לעתירה. אזכיר עוד, כי בפני בית הדין הרבני האזורי (בדיון הראשון, ושוב בהודעה מיום 11.2.08) הזכיר המשיב את נכונותו להעברת סוגיית הרכוש להליך גישור בפני שופט בדימוס. דומה שיש בכך כדי להעיד על רצון

להסדרה כוללת - וייטיבו הצדדים לעשות, אם תחת פיתוחם של ניצני ההתדיינות הרכושית הניכרים עתה, ומהיעדר סיכוי להשיב שלום בית, יפנו לדרך הסכמית.

י.

לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה. העותרת תישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב בסך 5,000 ₪.