בג"ץ 11019/05 גרנוויל אנדראס אדמס נ. שר הפנים-משרד הפנים

בפתח הדברים אבהיר כי הבקשה לעיון בתיקי בית המשפט הובאה לטיפולי רק לאחר הגשת הבקשה למתן החלטה מיום 3.12.2018. עוד אבהיר, כי בשל תקלה מזכירותית הבקשה הועברה לטיפול ללא תגובות הצדדים, ומשום כך בהחלטתי מיום 24.12.2018 הוריתי על הגשת תגובות העותרים לבקשה.

לגופו של עניין: כידוע, נקודת המוצא לעיון בתיקי בית המשפט היא כי כל אדם רשאי לעיין בתיק בתי המשפט אף אם הוא אינו בעל דין (תקנה 2 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון )). יחד עם זאת, זכות העיון אינה מוחלטת ויש לאזנה מול אינטרסים לגיטימיים של בעלי הדין, של צדדים שלישיים ושל הציבור בכללותו. איזון זה קבוע בתקנה 4(ד) לתקנות העיון לפיה "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה" (וראו גם את האמור בתקנה 4(ו) לתקנות העיון). החלטת בית המשפט בבקשת עיון אינה חייבת להיות "בינארית", והעיון יכול שיינתן בתנאים. בנוסף בית המשפט רשאי להורות על נקיטת אמצעים שיפחיתו את הפגיעה באינטרסים של בעלי הדין ושל צדדים שלישיים (ראו: רע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (16.3.2014) ; ראו גם: ע"פ 229/53 ווהבה נ' מדינת ישראל , פסקאות 4-2 (29.4.2008) ).

בענייננו, העותרים אינם מתנגדים לבקשה לעיון בתיקי בית המשפט וזאת בכפוף להשמטת הפרטים המזהים שלהם. לאחר שעיינתי בתיקים, סבורני כי אכן יש לאפשר את העיון בתיקים בכפוף להשחרת הפרטים המזהים של העותרים. משכך: העותרים יגישו, עד ליום 31.1.2019, הודעה מסודרת ובה יבהירו היכן מצויים פרטים מזהים שלטענתם יש להורות על השחרתם, בציון מספר העתירה, כתב הטענות, עמוד ושורה.