פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
11038/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
יהושע בן אריה
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ
המשפטי לממשלה
2. פרקליטות מחוז מרכז
3. בימ''ש השלום בתל אביב
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד אבינעם סגל-אלעד
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.עניינה של העתירה בבקשת העותר למחוק כתב אישום פלילי שהוגש נגדו בת' 5421/05 בבית משפט השלום בתל אביב, המייחס לו עבירה של העלבת עובד ציבור.
ב.ואלו הן העובדות הצריכות לענייננו: ביום 21.9.05 הוגש נגד העותר בבית משפט השלום כתב אישום לפיו העליב את השופטת (בדימ') הגב' שרה פריש, אשר כיהנה כבוררת בסכסוך לו היה צד. בין היתר צוין, כי באחד המכתבים אותם ביקש להפיץ נכתב "אנחנו ממשיכים בחשיפת פרצופה האמיתי של הנוכלת המושחתת עורכת הדין שרה פריש שמתהדרת בתואר שופטת בדימוס". בקשה לעיכוב הליכים שהגיש העותר ליועץ המשפטי לממשלה נדחתה. ביום 1.8.06 הגיש העותר בבית משפט השלום "בקשה למחיקה על הסף של כתב האישום". עיקר טענותיו התמקד בכך שמעשיו אינם מגלים לשיטתו עבירה, שכן המתלוננת אינה עובדת ציבור. בית משפט השלום (השופט פלד) דחה ביום 21.9.06 את טענת העותר, וקבע כי נימוקים מפורטים להחלטה זו יינתנו בגדרי הכרעת הדין. ביום 19.3.07 הגיש העותר בקשה למחיקת כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק. בית משפט השלום דחה ביום 30.4.07 את הבקשה, בין היתר כיוון שהועלו בה מחלוקות עובדתיות שדינן להתברר במסגרת התיק העיקרי. צוין כי הנימוקים להחלטה יובאו בגוף הכרעת הדין. גם בעתירה שלפנינו ממקד העותר טענותיו בכך שהשופטת (בדימ') פריש לא פעלה כעובדת ציבור, בהיותה בוררות פרטית בסכסוך פרטי.
ג.עמדת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן עסקינן בתקיפת החלטת ביניים בהליך פלילי. נטען כי דינן של טענות המופנות כנגד החלטות ממין זה להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, זאת, למעט במצבים חריגים. לטענתה, הדרך המתאימה לתקיפת החלטה בדבר הגשת כתב אישום בטענת הגנה מן הצדק היא בבית המשפט הפלילי הדן באישום. הוסף כי הטענות המועלות בעתירה נטענו במסגרת שתי הבקשות למחיקת כתב האישום שנזכרו מעלה, ואשר נדחו על ידי בית משפט השלום.
ד.אכן, הלכה היא כי התערבות בהחלטות ביניים בהליך פלילי שמורה אך למקרים נדירים, בהם מתעוררת טענה של העדר סמכות, או למקרים קיצוניים של הפעלת שיקול דעת שרירותי בעניינים מינהליים טהורים. עוד נפסק, כי התערבות שכזו תתאפשר כאשר מדובר בעתירה המעלה לדיון נושא עקרוני, וכאשר נסיבות הגשת העתירה הן כאלו שדחייתה תגרום לנזק בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי (בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי באר שבע (טרם פורסם) (השופט לוי) (2006); בג"צ 5786/07
פרצוב נ' בית המשפט המחוזי (טרם פורסם)( השופט ג'ובראן) (2007)). טענה כנגד החלטת ביניים אשר ניתנה בהליך פלילי מקומה להתברר, דרך כלל, רק לאחר שנסתיים אותו הליך ובמסגרת ערעור, אם מוגש כזה, על פסק הדין אשר ניתן בו ( בג"צ 5107/07 בני אורישווילי נ' בית המשפט המחוזי (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה) (2007); בג"צ 8388/07 פאדל נ' צרפתי (טרם פורסם) (השופט פוגלמן) (2007)).
ה.לא מצאתי כי ענייננו באחד מאותם מקרים שבהם מדובר בהעדר סמכות או בהפעלת שיקול דעת שרירותי, המצדיקים התערבות. בית משפט השלום ציין, כאמור, כי נימוקיו יפורטו בהכרעת הדין. ככל שימצא לנכון יוכל העותר, אם יורשע, להעלות השגותיו במסגרת ערעור כולל על הכרעת הדין.
ו.אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה.
ניתנה היום, ז' באדר א'
התשס"ח (13.2.08).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט