בג"ץ 11126/04 יהודה שבן נ. הנהלת בתי המשפט

השופט א' גרוניס :

1.העותר מבקש כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יאריך לו את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף.

2.בשנת 1992 הגיש העותר תביעה למתן פסק דין הצהרתי בבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת התביעה ביקש העותר, כי בית המשפט יצהיר על בעלותו הבלעדית בדירת עמידר אשר מצויה בגבעת אולגה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו ביום 3.7.94. העותר הגיש ערעור לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (ע"א 5121/94). ביום 31.12.97 נדחה ערעורו של העותר. ביום 16.2.98 פנה העותר בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. כבוד הרשמת מ' אגמון דחתה בקשה זו ביום 15.3.98. בקשה נוספת להארכת המועד נדחתה על ידי כבוד הרשם ע' שחם ביום 19.8.04. ערעור שהוגש על החלטתו של הרשם נדחה על ידי כבוד השופט ריבלין ביום 3.11.04.

3.אין לנו אלא לדחות עתירה זו על הסף. ההליכים המשפטיים בעניינו של העותר אשר החלו בבית המשפט המחוזי הסתיימו בפסק דינו של בית משפט זה מיום 31.12.97 בערעור אשר הוגש, או לכל המאוחר בהחלטתו של כבוד השופט ריבלין מיום 3.11.04. אין זה מתפקידו של בית המשפט הגבוה לצדק לשמש ערכאת ערעור נוספת לגבי הליכים אשר נסתיימו זה מכבר בפסקי דין חלוטים. ובוודאי שבית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו שלו בשבתו כבית משפט לערעורים (ראו בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(6) 869; בג"ץ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים (לא פורסם)). עניינו של העותר נדון במספר ערכאות שיפוטיות ומוצה בגדר אותם הליכים.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.