בג"ץ 1117/17דוד מזרחי נ. משטרת ישראל הממונה על הגמלאות

השופטת ד' ברק-ארז:

1.העתירה מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 18541-12-15 מיום 10.1.2017 (הנשיא י' פליטמן , סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה והשופט ר' פוליאק ). בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 7.11.2015 (סע"ש 33473-01-13, השופטת ש' מאירי ) וכן על החלטות של רשם בית הדין הארצי לעבודה מיום 15.6.2015 (הרשם כ' אבו קאעוד ).

2.פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בתביעה שהגיש העותר נגד משטרת ישראל שבה שירת במשך שנים רבות, בטענה שלא קיבל תשלומים שונים שהגיעו לו (זכויות סוציאליות, הפרשי שכר, פדיון ימי חופשה ועוד). בית הדין האזורי דחה את כל רכיבי תביעתו של העותר, שבאותה עת היה מיוצג, וכן חייבו בתשלום הוצאות בסך של 30,000 שקל.

3.בית הדין הארצי דחה כאמור את הערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי, בעשותו שימוש בסמכותו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בית הדין הארצי קבע כי לאחר שעיין בחומר שבתיק ובטענות הצדדים לא מצא מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. בנוסף, בית הדין הארצי לא ראה להתערב בהחלטותיו של רשם בית הדין מיום 15.6.2015, שהטיל על העותר תשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, נוכח הנסיבות שפורטו בהחלטות אלה.

4.להשלמת התמונה יוער כי העותר לא היה מיוצג בפני בית הדין הארצי והוא אף אינו מיוצג בהליך שבפנינו.

5.העותר מעלה בעתירתו טענות רבות נגד פסקי הדין שניתנו בעניינו. כך, העותר טוען כי לא זכה להליך הוגן, בין השאר מכיוון שבית הדין הארצי לא היה בקיא בפרטי התיק, לא התייחס לכל טענותיו ונתן את פסק דינו פחות מחצי שעה לאחר שהתקיים הדיון בפניו. בנוסף, העותר מעלה טענות נגד ההוצאות שנפסקו לחובתו בשתי הערכאות ובהחלטותיו של הרשם. כן מעלה העותר טענות שעניינן ניגוד עניינים שלטענתו היה נגוע בו ראש ההרכב בבית הדין הארצי. בנוסף, העותר שב ומעלה את הטענות שהעלה במסגרת ערעורו על פסק הדין של בית הדין המחוזי.

6.בד בבד עם העתירה הגיש העותר בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית הדין הארצי, וכן בקשה לאיחוד הליכים עם ערעור אחר שהוגש לבית משפט זה (ע"ע 18541-12-15).

7.דין העתירה להידחות על הסף, גם מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

8.הלכה ידועה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבות בפסקי דינו שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית וכאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986)). שיקול מרכזי להתערבות כאמור היא חשיבותה של הסוגיה שעולה בעתירה והשלכות הרוחב שלה (ראו למשל: בג"ץ 2944/10 קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 51 (13.10.2015)). בנוסף, יש לייחס משקל לשאלה האם הטענות שהועלו נסבות על סוגיות שבהן יש לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת (ראו למשל: בג"ץ 798/15

המר נ' קרן מקפת מרכז לפניה ותגמולים , פסקה 12 (28.4.2015)).

9.העתירה שבפנינו אינה עומדת במבחנים אלה באופן מובהק. לאחר שעיינו בטענות העותר, לא השתכנענו כי נפלו בפסקי הדין של בתי הדין טעויות המחייבות את התערבותנו. למען האמת, פסק דינו של בית הדין האזורי עוסק בשאלות סטנדרטיות של זכויות סוציאליות של עובד, סוגיות שבהן לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת, והוא בעל אופי יישומי יובהק. במובן זה, העתירה לא מעלה כל חשיבות עקרונית או ציבוריות.

10.אשר על כן, העתירה נדחית בזאת. משכך, ממילא מתייתרות הבקשות הנוספות שהגיש העותר במצורף לעתירה. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.