בג"ץ 3653/18 אדי לפיד נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט ג' קרא:

עתירה המופנית נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי ) (כב' השופט א' סופר ) מיום 25.3.2018 בבר"ע

47252-03-18.

1.

כפי שעולה מההחלטות הקודמות בעניינו בבתי הדין לעבודה, העותר, יליד 1959, עבר אירוע ביום 15.12.2011 (להלן: האירוע ) שהוכר כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. במהלך האירוע, הטיח הקב"ט במקום עבודתו של העותר האשמות בו. הפגיעה שהוכרה היא כאב בחזה, ולא הוכרה נכות נפשית כתוצאה מהאירוע.

2.

ביום 23.6.2014 ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לעותר נותרה נכות יציבה בשיעור של 0% מהחל מיום 16.12.2011. העותר הגיש ערר על החלטה זו לוועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה ) וטען, בין היתר, כי התאונה גרמה לו לנכות נפשית . הרכב הוועדה כלל מומחה בפסיכיאטריה, מומחה בכירורגיה אורתופדית ומומחה בהרדמה ובטיפול נמרץ. ביום 20.6.2017, בין היתר, לאחר שמיעת טענות העותר, עיון בתיק התאונה, בתיק הנכות הכללית של העותר, ובתיקו הרפואי הפסיכיאטרי מקופת החולים, קבעה הוועדה כי מצבו הדכאוני של העותר לא נובע מהאירוע, ודחתה את הערר.

3.

העותר ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן: בית הדין האזורי ) . ביום 28.2.2018 דחה בית הדין את הערעור ( ב"ל 20545-07-17) בציינו כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטת הוועדה בשאלות משפטיות בלבד, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטתה. נקבע כי הערעור כוון נגד קביעות רפואיות מובהקות, וכי הוועדה קיבלה החלטה מנומקת שהתבססה על המסמכים הרפואיים בתיקו של העותר. על פסק-דין זה הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, שדחה את הבקשה. בית הדין הארצי קבע כי לא נפלה טעות בפסק-הדין של בית הדין האזורי, שהתייחס כנדרש להחלטת הוועדה ומצא כי לא נפל בה פגם.

נגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן.

4.

בעתירתו, העותר המייצג את עצמו, מעלה טענות רבות נגד התנהלות המשיב, המוסד לביטוח לאומי , מבקר את התנהלות הרופאים בוועדות הרפואיות שנערכו, ואת אי-התערבות בתי הדין לעבודה בהחלטותיהן. לטענתו, הוועדות הרפואיות התעלמו מחוות דעת רפואיות התומכות בטענתו כי נגרמה לו נכות נפשית כתוצאה מהאירוע. העותר מצרף לעתירתו עשרות מסמכים רפואיים שלגישתו תומכים בטענותיו וסותרים את קביעות הוועדות הרפואיות.

5.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובפסקי-הדין קמא, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בקבלת תגובה.

הלכה היא שבית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי, ועל כן, לא יתערב בפסיקתו אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטתו או כאשר הצדק מחייב זאת (בג"ץ 525/84 נביל חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים , פ''ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 3523/04 למברגר נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ"ד נח(5) 104 (2004)). אמת מידה מרכזית להתערבותנו היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה, השלכות הרוחב שעשויות להיות לה, או עקרוניות הסוגיה המתעוררת (בג"ץ 7333/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , בפסקה 14 (7.3.2016);

בג"ץ 1117/17 מזרחי נ' משטרת ישראל הממונה על הגמלאות , בפסקה 9 (8.2.2017)).

6.

העתירה דנן היא בבחינת ערעור ב"גלגול רביעי" על החלטת הוועדה הרפואית , ולא עולה בה סוגיה משפטית עקרונית או שאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית. העותר מעלה טענות קונקרטיות שנוגעות לעניינו הפרטי ומשיג על אופן בחינת עניינו על-ידי הוועדות הרפואיות ובתי הדין לעבודה. לא מדובר במקרה שעומד בתנאים הנ"ל להתערבותנו (השוו ל בג"ץ 10206/16 מזעקי נ' בית הדין הארצי לעבודה ( 15.1.2017 ); בג"ץ 3685/17 הושיאר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.7.2017) ; בג"ץ 8199/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה ( 8.2.2016 ) ).

העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.