בג"ץ 11344/04 פלוני נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.העותרת 1 הינה אזרחית ישראלית, שנישאה ביום 5.9.00 לעותר 2, קרוב משפחתה, שהינו תושב האזור. לבני הזוג נולד בשנת 2003 ילד, שהינו בעל אזרחות ישראלית. ביום 6.3.03 הגישו העותרים למשרד הפנים בקשה לאיחוד משפחות. עוד באותו יום נדחתה הבקשה לאור החלטת הממשלה מיום 12.5.02, לפיה לא מטופלות בקשות לאיחוד משפחות עם תושבי השטחים (החלטה זו עוגנה בהמשך בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן - החוק)). כן נדחו פניות מטעם העותרת 1 למשיבים לטיפול בעניינם של העותרים. מכאן העתירה שבפנינו.

2.לטענת העותרים, מזדהה משפחתם עם מדינת ישראל וסבם נרצח בשנת 1991 על רקע שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון. לאור זאת טוענים העותרים, כי חל בעניינם החריג הקבוע בחוק, שעניינו הוא בסמכותו של שר הפנים להעניק אזרחות או רישיון לישיבה בישראל לתושב האזור שהוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום ביטחון המדינה (חריג זה היה קבוע במועד הגשת העתירה בסעיף 3(2) לחוק וכיום הוא קבוע בסעיף 3ג לחוק). דא עקא, הגדרת המונח "בן משפחה" בכל הנוגע לחריג הנזכר, מצומצמת לבן זוג, הורה וילד. טענת העותרים לעניין תחולתו של החריג נסמכת על תרומתו של סבם

לביטחון המדינה ומשכך דינה להידחות.

3.טענה נוספת של העותרים נוגעת לחריג לחוק, שעניינו הוא במניעת הפרדה בין קטין להורהו השוהה בישראל כדין. על פי נוסחו של החוק כיום (ראו סעיף 3א לחוק), ברי כי הכוונה בחריג האמור היא למנוע את הרחקת הקטין מישראל ואין מטרתה לאפשר להורה תושב האזור, שאינו שוהה בארץ כחוק, להיתלות בקטין לשם הכשרת שהייתו בישראל. אולם, אף טרם תוקן החוק (בתיקון שנכנס לתוקף ביום 1.8.05) קבע בית משפט זה כי אין להורה תושב האזור, ששוהה בארץ שלא כדין, זכות לקבל מעמד מכוח החריג האמור (ראו: בג"צ 6708/04 בדר נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"צ 8986/04 אבו ריאש נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"צ 9778/04 אבו עלואן נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (לא פורסם)).

4.סיכומו של דבר, על פי המצב המשפטי דהיום אין העותר 2 זכאי לקבל מעמד בישראל. כידוע, שאלת חוקתיותו של החוק תלויה ועומדת בפני בית משפט זה. משתיפול הכרעה בסוגיה האמורה יוכלו העותרים לשוב ולפנות לבית המשפט, אם תימצא להם עילה מתאימה.

אי לכך, העתירה נדחית על הסף.