פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
1140/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופטת י'
וילנר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הביטחון
2. שירות הביטחון הכללי
3. ראש המנהלה הביטחונית לסיוע
4. משרד ראש הממשלה
5. מתאם פעולות הממשלה בשטחים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד
אדיסו
מקונן
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן
נד"ב
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1.
בעתירה שלפנינו מבקש העותר, תושב השטחים, כי יינתן לו היתר שהייה בישראל כדין – וזאת בשל סכנה ממשית הנשקפת לדבריו לחייו בשטח הרשות הפלסטינאית, לנוכח שיתוף פעולה מצידו
עם כוחות הביטחון בישראל. על פי הנטען בעתירה, העותר פנה לוועדה שבמשרד הביטחון לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים ), אך ביום 23.10.2017 נדחתה בקשתו על ידי מזכירות הוועדה – וזאת משום שהיו חסרים בה פרטים מהותיים רבים. בגין החלטה זו של מזכירות ועדת המאוימים הגיש העותר עתירה קודמת, שנדחתה ביום 6.12.2017 בשל אי מיצוי הליכים ובהיותה מוקדמת (בג"ץ 9424/17, להלן: העתירה הקודמת ); וכך הוברר בפסק הדין בעתירה הקודמת:
"עיון במכתב התשובה (מאת מזכירות ועדת המאוימים- ע'ב ') מלמד כי העותר התבקש להשלים פרטים רבים טרם הבאת עניינו לפני ועדת המאוימים, כגון בשאלה כיצד המאוימות הנטענת באה לידי ביטוי, רצף הזמנים של האירועים המתוארים, מיקומם, האנשים המעורבים, ועוד. תחת מענה לדרישה זו, בחר העותר להגיש עתירתו זו. אציין כי העותר לא צירף לעתירה את פנייתו לוועדת המאוימים ולא ניתן לבחון אפוא האם הדרישה למתן פרטים נוספים נגועה בחוסר סבירות קיצונית.
כאמור, בשל חוסר המעש שנקט העותר, טרם דנה ועדת המאוימים בעניינו וטרם ניתנה החלטה. במצב דברים זה, לא עומדת תחת שבט בקורתנו כל החלטה של מי מהמשיבים. לפיכך, הגשת העתירה מוקדמת ולא קמה עילה למתן הסעדים המבוקשים בעתירה."
2.
עוד במסגרת פסק הדין בעתירה הקודמת צוין כי "ככל שהעותר סבור כי אכן נשקפת סכנה לחייו, פתוחה לפניו הדרך לפנות לקצין המאוימים במנהלת התאום והקישור ולבקש היתר שהייה זמני, עד אשר תינתן בעניינו החלטת ועדת המאוימים". על יסוד האמור פנה העותר ביום 4.1.2018 לקצין המאוימים במנהלת התיאום והקישור – ואולם לדברי העותר הוא לא זכה למענה כלשהו, ומשכך הגיש ביום 8.2.2018 את העתירה שלפנינו.
מתגובת המשיבים לעתירה מתברר כי לאחר הגשתה, ביום 20.2.2018 נשלח לעותר מכתב שבו זומן לתחקור בנציגות תרקומיא ביום 27.2.2018; קבלת הזימון אושרה על ידי בא כוחו של העותר ביום 25.2.2018. אלא שהעותר לא התייצב לתחקור. יתרה מזאת, מאז שניתן פסק הדין בעתירה הקודמת לא עשה העותר מאום להשלמת המידע כנדרש ממנו על ידי מזכירות ועדת המאוימים. בנסיבות אלה, דינה של העתירה שלפנינו להידחות אף היא בשל אי מיצוי הליכים (ראו: בג"ץ 2663/18 פלוני נ' משרד הביטחון (21.6.2018); ומשטרם ניתנה כל החלטה מהותית בעניינו של העותר, יש לדחות את העתירה אף בשל היותה מוקדמת (בג"ץ 9353/17 קוואסמה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (24.1.2018)).
3.
כפי שכבר צוין, עתירתו הקודמת של העותר בנוגע להסדרת מעמדו נדחתה משום שלא פעל בהתאם להנחיות מזכירות ועדת המאוימים, ולא הביא לפניה ולו פרט כלשהו מן המידע הדרוש לוועדה על מנת לבחון את בקשתו כדבעי. עתה מתברר שמאז שניתן פסק הדין בעתירה הקודמת ועד היום, המשיך העותר לנקוט בחוסר מעש ולא עשה מאום לשם קידום עניינו שלו. גם לתחקור שאליו זומן על ידי המשיבים לא התייצב. לא ניתן להימנע אפוא מהרושם כי הגשת העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט על מנת לזכות בסעד ארעי שיאפשר את המשך שהותו של העותר בישראל מבלי להסדיר את מעמדו כדין (ראו והשוו: 7514/17 פלוני נ' משרד הביטחון (29.1.2018)).
4.
התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף, וכן על דחיית הבקשה לצו ביניים. הצו הארעי מיום 8.2.2018 מבוטל.
העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח.
ניתן היום, ג' באב
התשע"ח
(15.7.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת