פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
1174/15
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
כבוד השופט י' עמית
העותרים:
1. רנין ג'רייס
2. רבקה סום
3. אלמוג בהר
4. גל לוי
5. דיאנה דולב
6. הילה דיין
7. מתן קמינר
8. נדב פרנקוביץ'
9. סילאן דלאל
10. ענת מטר
11. רוויטל מדר
12. רלה מזלי
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים
2. רשימת "ישראל ביתנו"
3. היועץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו על תנאי
תגובת העותרים מיום 16.2.2015
תגובת המשיבה 2 מיום 16.2.2015
תגובת המשיב 3 מיום 16.2.2015
בשם העותרים:
בשם המשיבה 2:
בשם המשיב 3:
עו"ד סמדר בן-נתן; עו"ד גלית לובצקי
עו"ד יואב מני
עו"ד ענר הלמן; עו"ד ערין ספדי-עטילה;
עו"ד לירון הופפלד
פסק-דין
הנשיאה מ' נאור:
1.
עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת המשיבה 1, ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים (להלן: ועדת הבחירות ), לאשר את התמודדותה של רשימת "ישראל ביתנו" בבחירות לכנסת העשרים. לטענת העותרים, לנוכח סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת על ועדת הבחירות המרכזית היה לפסול את רשימת "ישראל ביתנו" מהתמודדות בבחירות כיוון שבמטרותיה ובמעשיה יש משום הסתה לגזענות.
2.
השאלה שעליה יש לתת את הדעת היא האם יש מקום לכך שהעותרים יעמידו לביקורת שיפוטית את החלטת ועדת הבחירות. לכאורה נתקלים העותרים במחסום המונע זאת בהוראת סעיף 64(א1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: החוק ), הקובעת:
ערעור
64(א1) אישרה הועדה המרכזית רשימת מועמדים,
רשאים היועץ המשפטי לממשלה או יושב ראש הועדה המרכזית או לפחות רבע מחברי הועדה המרכזית, לערער על כך לפני בית המשפט העליון , לא יאוחר מהיום ה-28 שלפני יום הבחירות, בטענה שהרשימה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת
(ההדגשה הוספה – מ"נ).
אין חולק כי העותרים אינם בגדר אלה הרשאים לערער על החלטת ועדת הבחירות לאשר רשימת מועמדים כאמור. בעתירתם לא ראו העותרים לטוב מלפניהם להתייחס לשאלות האם ההסדר הקבוע בסעיף 64(א1) לחוק הוא הסדר ממצה לגבי דרכי התקיפה של החלטת ועדת הבחירות לאשר רשימת מועמדים; ואם מדובר בהסדר ממצה – האם ניתן לדון בעתירה הנוכחית. על כן הוריתי היום כי העותרים והצדדים האחרים יתייחסו לשאלות האמורות. במסגרת תגובתם להחלטתי מהיום ניסו העותרים להתגבר על הוראת סעיף 64(א1) לחוק במספר דרכים. אומר, במאמר מוסגר, שראוי היה שהעותרים יתמודדו עם שאלות אלה במסגרת העתירה עצמה, בלא שייטלו לעצמם "כרטיס כניסה" לדיון בעתירתם בלי שניסו כלל להתמודד עם שאלות אלה.
3.
הדרך הראשונה בה מנסים העותרים להתמודד עם העובדה שאין הם נופלים בגדרי סעיף 64(א1) לחוק היא בטענה שהם היו צד להליך שהתנהל בפני ועדת הבחירות, וכי לפי הדין הכללי רשאי כל בעל דין לערער על החלטה שניתנה בעניינו. התשובה לכך היא פשוטה: המחוקק קבע רשימה מוגדרת וסגורה של צדדים להליך שהם – ורק הם – זכאים להגיש ערעור בחירות. קבלת טענת העותרים תביא למעשה לכך שכל אדם יוכל להגיש ערעור בחירות, ונמצאת הוראת סעיף 64(א1) לחוק מיותרת (ראו והשוו: ע"ב 2600/99 ארליך נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית , פ"ד נג(3) 38, 41 (1999)). אזכיר גם שהעותרים ממילא לא ניסו להגיש ערעור בחירות – ובדין לא הגישו ערעור כזה – אלא הגישו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.
4.
הדרך העיקרית בה מנסים העותרים להתמודד עם הוראת סעיף 64(א1) לחוק היא בטענה כי גם אם אין הם רשאים להגיש ערעור בחירות, זכאים הם להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, כפי שעשו בפועל, וכי סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק היא סמכות שיורית שאיננה מוגבלת. סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק היא אכן רחבה גם בענייני בחירות (השוו: בג"ץ 212/03 חרות התנועה הלאומית נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה , פ"ד נז(1) 750 (2003); בג"ץ 6654/98 הלפרין נ' פקידת הבחירות לעיריית הרצליה , פ"ד נב(5) 348 (1998)). עם זאת, לא בכל מקרה שקיימת סמכות, יש להיזקק לה. במקרה שלפנינו המחוקק קבע דרך מסוימת לביקורת שיפוטית על החלטה לאשר רשימת מועמדים להתמודדות בבחירות לכנסת. הדרך הקבועה בחוק כוללת את הרכב המותב, את לוח המועדים ובעיקר – את הזכאים לערער. אין סיבה בענייננו לסטות מהדרך בה בחר המחוקק.
5.
סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, כ
"ז בשבט התשע"ה
(16.2.2015).
ה נ ש י א ה
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט