בג"ץ 1222/20 פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט י' אלרון :

1.

עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטות ביניים שהתקבלו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בב"ל 43205-07-18, שלא להיענות לבקשת העותרת לקיים דיון הוכחות נוסף בטרם ייערך דיון מסכם בתיק.

2.

העותרת הגישה שתי תביעות נפרדות לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (המשיב 2; להלן: בית הדין האזורי )

נגד המוסד לביטוח לאומי (המשיב 1) בעקבות פיטוריה מעבודתה בו. האחת, בטענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין (להלן: תביעת הפיטורים ); והאחרת, בטענה לפגיעה נפשית שנגרמה מהאופן שבו נודע לה על פיטוריה (להלן: תביעת הביטוח ). ההליכים בתביעת הביטוח הם שבמוקד העתירה שלפנינו.

3.

בתמצית יצוין כי הצדדים נחלקו באשר לנסיבות האירוע שבגינו תבעה העותרת דמי פגיעה, ובאשר לקיומו של קשר סיבתי בין אירוע זה לבין פגיעתה הנפשית הנטענת של העותרת.

משכך, ביום 18.7.2019 בית הדין האזורי מינה פסיכיאטר מומחה שיבחן את ליקוייה הנפשיים של העותרת ואת הקשר בינם לאירוע הפיטורים, ולאחר דיון הוכחות קבע את המסד העובדתי שעל בסיסו יחווה המומחה את דעתו.

השגות העותרת על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי התקבלו בחלקן, ובקשת העותרת "להקפיא את מתן חוות הדעת ... עד להכרעה במסד העובדתי שעל בסיסו אמורה להינתן חוות הדעת" – נדחתה.

בהמשך, נעתר השופט שדן בתביעת הביטוח לפסול עצמו מלדון בתיק זה. זאת מאחר שעמד בראש המותב שדחה בינתיים את תביעת הפיטורים, ולאור חששות העותרת שקביעותיו שם יכבלו את שיקול דעתו בתביעת הביטוח.

אף לאחר שהוחלף השופט, בית הדין האזורי לא נעתר לבקשת העותרת לקביעת דיון הוכחות נוסף, ובהחלטתו מיום 24.11.2019 נקבע כי "דיון מסכם" בתיק ייערך ביום 26.2.2020.

4.

יומיים לאחר החלטה זו, ביום 26.11.2019, הגישה העותרת לבית הדין הארצי לעבודה (המשיב 3) בקשה להעברת מקום דיון. נטען כי מרבית שופטי בית הדין האזורי בבאר שבע כפופים לשופט שפסל עצמו מלדון בעניינה – ומשכך קיים חשש כי שופטים אחרים שידונו בעניינה לא יתערבו בהחלטותיו הקודמות אף אם הן שגויות.

5.

ביום 24.12.2019 דחה בית הדין הארצי לעבודה (הנשיאה ו' וירט ליבנה ) את הבקשה, תוך שקבע כי אין בנימוקיה כדי לבסס עילה להעברת מקום דיון.

אגב החלטתו, קבע בית הדין כי עיקר טענות העותרת מופנות כלפי החלטת בית הדין האזורי שלא להיעתר לבקשתה לקיים דיון הוכחות נוסף – אולם, בהתאם לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017 (להלן: צו בית הדין לעבודה ), ניתן לטעון טענות אלו בערעור על פסק הדין בלבד, ולא במהלך ההליך עצמו. עוד הודגש:

"אף לגופם של דברים האפשרות להציג עובדות נוספות בפני המומחה שמונה על ידי בית הדין האזורי לא נחסמה בפני [העותרת – י' א' ] וככל שתרצה בכך הרי שעליה לפעול בהתאם להנחיותיו של בית הדין האזורי ולתאם פגישה עם המומחה".

6.

בחלוף כשבועיים, ביום 12.1.2020, הגישה העותרת לבית הדין הארצי "בקשה דחופה לקבלת רשות ערעור בנסיבות מיוחדות" המופנית כלפי החלטת בית הדין האזורי שלא לערוך דיון הוכחות נוסף בעניינה, וזאת במסגרת אותו הליך בו הוגשה הבקשה להעברת מקום דיון.

בקשה זו נדחתה למחרת היום על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בקובעו כי "על פני הדברים ... לא ניתן לבקש רשות ערעור על החלטה זו כל עוד נמשך ההליך לפני בית הדין האזורי"; וכי מכל מקום, הבקשה הוגשה באיחור משמעותי.

7.

בחלוף כחודש נוסף הגישה העותרת, שאינה מיוצגת, את העתירה שלפנינו. בעתירתה שבה העותרת בעיקרו של דבר על טענותיה כפי שהובאו בבקשות שהגישה לבית הדין הארצי לעבודה.

8.

דין העתירה להידחות על הסף.

כפי שנקבע לא אחת, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בפסקי דינו תיעשה במקרים חריגים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות, תוך התייחסות לשאלה אם עניינו של העותר מעורר סוגיה ציבורית כללית. הדבר נכון ביתר שאת במקרים שבהם העתירה מופנית כלפי החלטות בית הדין הארצי שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור (ראו למשל בג"ץ 695/20 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (13.2.2020)).

העתירה שלפנינו אינה באה בגדרם של מקרים חריגים אלו.

9.

ההחלטה שלא לקיים דיון הוכחות נוסף היא החלטה דיונית המסורה לשיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין בה כדי לעורר סוגיה ציבורית כללית (ראו גם בג"ץ 7230/18 המועצה הדתית האזורית מטה בנימין נ' בית הדין הארצי לעבודה (15.11.2018)).

זאת ועוד, משהשתהתה העותרת בהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לערוך דיון הוכחות נוסף בעניינה, בדין דחה בית הדין הארצי לעבודה את הבקשה – ואין לאפשר לעותרת להשיג על ההחלטה כעת בעתירה לבית משפט זה (בג"ץ 5133/11 רויטמן נ' פלדמן (4.9.2011)).

10.

אשר על כן, העתירה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.