בג"ץ 695/20 פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט י' אלרון :

1.

במוקד העתירה שלפנינו החלטת בית הדין הארצי לעבודה (השופט מ' שפיצר ) בבר"ע 23324-10-19 מיום 27.10.2019 לדחות בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (הנשיא א' קוגן ) בב"ל 71034-07-18 מיום 6.8.2019.

2.

לעותר ליקויים גופניים שונים שבגינם הגיש למוסד לביטוח לאומי (המשיב 1) תביעה לקצבת נכות כללית. כעולה מהחלטת בית הדין הארצי, "ועדה רפואית מדרג ראשון" קבעה כי לעותר "נכות משוקללת יציבה בשיעור 59%".

3.

ערר שהגיש העותר על החלטה זו לוועדה רפואית לעררים בביטוח הלאומי נדחה, וזאת בין היתר לנוכח סירובו של העותר להיבדק על ידי רופא אורתופד ולאור ממצאי בדיקות קליניות שנערכו על ידה.

4.

העותר הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לבית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את הערעור תוך שהדגיש כי:

"החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת ומבוססת על ממצאי בדיקתה והחומר הרפואי שהונח בפניה, והמערער אינו מצביע על פגם משפטי אשר נפל בפעולת הוועדה".

עוד צוין כי עיון בפרוטוקול הדיון בוועדה הרפואית לעררים מלמד כי העותר סירב להיבדק על ידי רופא אורתופד מטעם הוועדה, אף שהוסברו לו השלכות סירובו. משכך, ומשהעותר לא הצטייד מראש במסמכים רפואיים התומכים בטענתו להחמרה במצבו הנשימתי, קבע בית הדין האזורי לעבודה כי לא נפל פגם בהחלטה לדחות את חלקו של הערר אשר הופנה כלפי נושאים אלו.

5.

בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה אף היא, תוך שנקבע כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הוועדה הרפואית לעררים.

בכלל זה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אין יסוד לטענת העותר שלפיה פרוטוקול הדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים אינו מייצג נאמנה את שהתרחש בדיון; וכי משסירב העותר להיבדק על ידי רופא אורתופד – אין לו אלא להלין על עצמו. בהקשר זה צוין כי אף שייצוגו המשפטי של העותר הוסדר בשלב מאוחר יחסית, בסופו של יום הוא זכה לייצוג משפטי וטענותיו נשמעו במלואן.

עוד הודגש כי אם העותר סבור שחלה החמרה במצבו הבריאותי, הוא רשאי להגיש "תביעה להחמרת מצב".

6.

על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו, בה מבקש העותר כי נורה לוועדה הרפואית לעררים לדון בעניינו פעם נוספת לאור מצבו הכלכלי הקשה.

7.

דין העתירה להידחות על הסף.

בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בפסקי דינו תיעשה במקרים חריגים בלבד שבהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים זאת, בשים לב לשאלה אם עניינו של העותר מעורר סוגיה ציבורית כללית (ראו למשל בג"ץ 903/20 צורי נ' בית הדין הארצי לעבודה (6.2.2020)).

יתירה מזאת, כאשר מוגשת עתירה כלפי החלטת בית הדין הארצי שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור, כבמקרה דנן, גדר התערבותו של בית משפט זה מצומצם אף יותר (בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (27.4.2015)).

8.

על אף הקושי שבדבר, עניינו של העותר אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו.

העותר אינו מצביע על פגם כלשהו בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות אשר דנו בעניינו. דומה כי פנייתו לבית משפט זה נובעת ממצוקתו והקושי בו נתקל להידבר עם הגורמים המוסמכים במוסד לביטוח לאומי. אולם, לא די בכך על מנת שנתערב בהחלטות בתי הדין לעבודה.

בנסיבות אלו, אין לנו אלא לשוב ולהפנות לקביעת בית הדין הארצי לעבודה, לפיה אם סבור העותר כי חלה החמרה במצבו הרפואי עליו לפנות למוסד לביטוח לאומי, אשר ידון בעניינו ויסייע לו למצות את זכויותיו.

9.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.