פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
1223/10
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
חליל גודה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מנכ"ל משרד הפנים
3. מינהל הלשכה האיזורית למנהל אוכלוסין
4. משטרת ישראל
עתירה למתן
צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד איימן חוסיין
בשם המשיבים:
עו"ד ורד חלאוה
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
רקע
א.
עניינה של העתירה בבקשת העותר, תושב קבע בישראל, כי תוענק לו אזרחות ישראלית בהתאם לסעיף 5 לחוק האזרחות, התשי"ב- 1952.
ב.
אלה העובדות הצריכות לענייננו, כעולה מתגובת המשיבים: ביום 27.4.09 הגיש העותר, הנשוי לאזרחית ישראלית, בקשה למתן אזרחות. ביום 3.5.09 המליצה המשטרה לדחות את הבקשה, נוכח מעורבות העותר בעבר בפלילים, לרבות הרשעתו במספר תיקים. בעקבות זאת החליט שר הפנים לדחות את בקשת העותר לאזרחות. כלפי החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו. במסגרת הטיפול בעתירה נערך לעותר שימוע בכתב, אולם גם לאחר בחינת טיעוני העותר הוחלט כי אין בהם כדי להביא לשינוי ההחלטה בעניינו.
ג.
בעתירה נטען, כי בסירוב להענקת אזרחות ישראלית יש משום שרירות וענישה על עבירות ישנות, וכי הסירוב לא נומק כדבעי ולא ניתנה זכות טיעון ראויה.
ד.
לטענת המשיבים דין בקשת העותר לקבלת אזרחות להידחות; שיקול הדעת שהעניק המחוקק לשר הפנים מלמד, כי אזרחות אינה זכות קנויה לכל העומד בתנאי סעיף 5(א) לחוק האזרחות, וכי שר הפנים רשאי לשקול שיקולים נוספים בבואו להעניק אזרחות, בהתאם לסעיף זה. בין יתר השיקולים רשאי שר הפנים להידרש לשאלות שעניינן בטחון הציבור ושלומו. לעניין השימוע נזכר, כי טיעונים בכתב מטעם העותר נבחנו במהלך הטיפול.
ה.
במקרה דנא מיוסדת עמדת המשיבים על עברו הפלילי של העותר: הוא הורשע בשנת 1998 בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ונגזרו
עליו 5 חודשי מאסר בפועל ו- 10 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; בשנת 2004 הורשע בסיוע לפריצה לרכב בכוונה לגנוב, ונגזרו עליו 150 שעות עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; בשנת 2007 הורשע בגין פציעה, ונגזרו עליו 45 ימי מאסר בפועל וחודשיים מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים. ועוד, במהלך השנים 1998- 2006 נפתחו כנגד העותר תשעה תיקי חקירה, אשר נסגרו מחוסר עניין לציבור או מחוסר ראיות, בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, התפרצות, החזקת סמים לצריכה עצמית, תקיפות, גניבה והעלבת עובד ציבור. זאת, בנוסף למידע מודיעיני שהצטבר בין השנים 2001-2000, שקשר את העותר להפרות סדר וליידוי אבנים במזרח ירושלים (אליו לא נידרש). לבסוף הודגש, כי העותר הוא תושב קבע בישראל, וככזה רשום במרשם האוכלוסין ונושא תעודת זהות ישראלית. ככל תושב קבע אחר הוא זכאי לזכויות סוציאליות מלאות, ביטוח בריאות ותעודת מעבר ישראלית. לפיכך טוענים המשיבים, כי העותר נהנה כבר עתה ממרבית הזכויות המוענקות לאזרחים ישראליים, ועל כן נטען "שעמדת המשיבים לא לאשר בעת הזו את בקשת העותר לקבלת אזרחות הינה סבירה וראויה" (הדגשה במקור).
הכרעה
ו.
לא מצאנו מקום להיעתר למבוקש. אזרחות ישראלית נקנית על פי הוראות חוק האזרחות. סעיף 1 לחוק מונה את הדרכים לכך, ואחת מהן היא "מכוח התאזרחות לפי סעיפים 8-5". סעיף 5 לחוק האזרחות קובע:
"(א)
בגיר שאיננו אזרח ישראלי יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות אם נתקיימו בו תנאים אלה :
(1)
נמצא בישראל;
(2)
היה בישראל שלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת בקשתו;
(3)
זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע ;
(4)
השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה ;
(5)
יודע ידיעת-מה את השפה העברית ;
(6)
ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שיחדל מהיות אזרח חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי.
(ב)
מי שביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף קטן (א), יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת האזרחות.
(ג)
לפני הענקת האזרחות יצהיר המבקש הצהרה זו :
"אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל".
(ד)
האזרחות נקנית מיום ההצהרה".
ז.
אף אם נתקיימו התנאים למתן אזרחות שבסעיף 5(א) לחוק, נתון לשר הפנים שיקול דעת על פי סעיף 5(ב) ("אם ראה זאת לנכון") (בג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"צ 1105/03 פאטמה נ' שר הפנים (לא פורסם)). בין היתר רשאי השר לשקול האם עלולה היענות לבקשה למתן אזרחות ליצור סכנה לשלום הציבור ולביטחונו, או לאינטרסים חיוניים של המדינה (בג"צ 10473/07 קורייבו נ' שר הפנים (לא פורסם) (להלן פרשת קורייבו ); בג"צ 9147/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
וכבר נאמר:
"במסגרת השיקולים שהשר רשאי לשקול, ואף חייב לשקול, מצויים שיקולים הנוגעים למידת מסוכנותו של העותר, כפי שהיא משתקפת מעברו הפלילי וממידע מודיעיני המצוי בידו. בגדרו של איזון זה, יש להביא בחשבון, בין היתר, את היקף העבירות שהעותר עבר ומידת חומרתן, לעומת הזמן שחלף מאז נעברו, כאשר, 'ככלל, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה מפחית ממידת מסוכנותו של העותר' (בג"צ 4942/07 יסמין עמרין נ' שר הפנים (טרם פורסם, ניתן 2.9.07) וראו גם בג"צ 4218/06 חלאילה ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם, 14.12.2006)" (בג"צ 876/07 קייסי נ' שר הפנים
(לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)).
ח.
לא ראינו להתערב בהחלטת המשיבים. העותר הורשע, לאורך השנים, במספר לא מועט של עבירות ואף ריצה מאסר בפועל בגינן. בנוסף נפתח כנגד העותר מספר לא מבוטל של תיקים, שאמנם נסגרו אך מטעמי חוסר ראיות או העדר עניין לציבור; דבר זה בחינת ראיה מינהלית רלבנטית לעניין שיקולי השר, אף כי כמובן יש לשקלה בזהירות. במאמר מוסגר אוסיף, מעבר לתיק, כי אני מקוה שיש במשטרה גורם העוקב אחרי רישומי תיקים מצטברים של אדם, לשם שמירה על בטחון הציבור, ודי לחכימא – הדברים אומרים דרשני. מכל מקום, בפרשת קורייבו ציינתי כי,
"אין צורך להכביר מלים על כך, שהמבקש מעמד או שדרוג מעמד במדינת ישראל צריך שיהא נקי מפלילים, כדי שלא להוסיף על העבריינים בתוכה".
ובעניין אחר:
"על המבקש להתאזרח לבוא בידיים נקיות ובצקלון שבו יובאו סגולותיו ותרומתו לחברה, אך לא יכלול קופת עבירות" (בג"ץ 9147/08 פלוני נ' מדינת ישראל , הנזכר מעלה).
דברים אלה יפים גם לענייננו. בנסיבות שתוארו, החלטת המשיבים שלא לאשר "לעת הזו" את משאלת העותר לאזרחות אינה בלתי סבירה, ואין מקום להתערבותנו.
ט.
נוסיף, כי נוכח השימוע בכתב שניתן לעותר, אין יסוד לטענה כי לא היה לו יומו לעניין זה. ואשר להנמקה, אציין כי מכתב המשיבים לעותר מיום 29.11.09, שצורף לעתירה, לאקוני מדי, והיה בהחלט מקום לפירוט נוסף בהנמקה; ראוי שמשרד הפנים יתן אל ליבו דבר זה, במבט לעתיד. ואולם, פגם מסוים זה רופא במהות בתשובה שניתנה ביום 8.6.10 בהמשך הטיפול בעתירה.
י.
אין בידינו, איפוא להיעתר למשאלת העותר. אין צו להוצאות.
ניתן היום י"ז
באב תש"ע (28.7.10).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט