בג"ץ 4942/07 יסמין עמרין נ. שר הפנים

השופטת א' פרוקצ'יה:

עתירה לאיחוד משפחות בין אזרחית ישראל לבין תושב בית לחם שגילו מעל 35, מכוח סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) , התשס"ג-2003.

הרקע לעתירה

1.

העותרת 1 (להלן: העותרת ) הינה אזרחית ישראל אשר נישאה לעותר 2, תושב בית-לחם (להלן: העותר ), בשנת 2002.

העותרים 3 ו-4 הינם ילדיהם של העותר והעותרת.

2.

לחובתו של העותר עומדות שתי הרשעות בפלילים בגין סחר בסמים. מתגובת המדינה עולה כי הרשעתו הראשונה הייתה בעבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית ובעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. על העותר

נגזר עונש קנס ומאסר על תנאי. כחודשיים לאחר מתן גזר הדין בעניינו, נתפס העותר בשטח ישראל ללא היתר כשבידיו כשישה קילוגרמים של סם מסוכן מסוג "קנבוס" אשר יועדו למסחר. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את העותר 2 על פי הודאתו, וגזר עליו עונש מאסר בפועל של 30 חודשים (ת"פ (י-ם) 372/99 מדינת ישראל נ' חאלד עמארין (לא פורסם, 20.2.00)). על גזר הדין הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"פ 2593/00 ע"פ 2593/00 - ח'אלד עמארין נ' מדינת ישראל . (לא פורסם, 31.7.00) , 713), אשר נדחה. את עונשי המאסר שהושתו עליו סיים המערער לרצות ביום- 8.5.2002. כארבעה חודשים לאחר מכן נישא לעותרת ומנישואים אלו באו העותרים 3 ו-4 לעולם.

3.

ביום 29.4.2003 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות אשר סורבה מכוח החלטת ממשלה 1813, שלימים עוגנה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) , התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות ). העותרים שבו והגישו בקשה נוספת ביום ה-10.8.2006, אשר נדחתה מהטעם שהעותר הורשע בגין סחר בסמים. על החלטה זו נסובה העתירה שלפנינו.

טענות העותרים

4.

לטענת העותרים, הסירוב לבקשתם אינו מנומק די צורכו וניסוחו כללי, סתמי ומעורפל. לשיטתם, הזכות לחיי משפחה הינה זכות יסוד ולפיכך היה על המשיב להרחיב בנימוקיו. בנוסף, העותרים טוענים שההחלטה לוקה בכך שלא התקבלה לאורם של תבחינים קבועים מראש. לגופה של החלטה, העותרים טוענים כי ניתן משקל יתר להרשעתו הקודמת של העותר בעבירות סמים ולא ניתן המשקל הראוי לפגיעה שנוצרה בזכות העותרים לחיי משפחה. על כך מוסיפים העותרים, כי הפגיעה אינה מידתית ואינה מקיימת את דרישותיה של פסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

טענות המדינה

5.

לטענת המדינה, דין העתירה להידחות וזאת בשל העובדה כי העותר הורשע בעבירות סמים אשר הינן עבירות חמורות, העלולות להעמיד בסכנה את ביטחון הציבור ואת שלומו. לגישת המדינה, בבואו להחליט בעניין מתן מעמד לתושב אזור (כמשמעו לפי סעיף 1 לחוק האזרחות ), רשאי שר הפנים לשקול שיקולים הנוגעים לביטחון הציבור ולשלומו. בנוסף, טוענת המדינה, כי ההחלטה נעשתה על בסיס פרטני, תוך בחינת נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ותוך הסתמכות על חוות דעתה של משטרת ישראל, ולפיכך נעשתה כדין. לבסוף טוענת המדינה כי החלטתה נומקה בצורה עניינית, וכי אין יסוד לטענתו של העותר בענין זה.

הכרעה

6.

דין העתירה

להדחות וזאת עקב כך שהחלטת המדינה לא חרגה ממתחם שיקול הדעת הנתון לה.

7.

ס' 2 לחוק האזרחות קובע כי:

בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב כאמור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור.

8.

למרות הוראה זו, קובע סעיף 3 לחוק כי:

על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים לפי שיקול דעתו לאשר בקשת תושב האזור למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור -

(1) לגבי תושב אזור שגילו מעל 35 שנים - לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל;

9.

מהוראות אלו עולה כי לשר הפנים שמור שיקול דעת בבואו לאשר או לפסול בקשות למתן היתר עבור תושבים שגילם עולה על 35 שנים, כפי שבמקרה דנן. שיקול דעתו של השר הוא רחב (ראו בר"מ 696/06 - זורב אלקנוב ואח' נ' בית הדין

לביקורת המשמורת של שוהים שלא כדין ואח'

תק-על 2006(4), 4433, עמ' 4438 וההפניות המופיעות שם). עם זאת,

אין הוא נעשה בחלל הריק ואין הוא בלתי-מוגבל. במסגרת שיקול דעתו, על השר לאזן בין הזכות לחיי משפחה של בן הזוג והמשפחה הישראליים מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי מאידך גיסא. ההחלטה צריכה להיות מידתית ולקחת בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם (ראו בג"צ 2028/05 - חסן אמארה ואח' נ' שר הפנים ואח'

תק-על 2006(3), 154 ,עמ' 158).

10.

במסגרת שיקולים אלו, השר רשאי להביא בחשבון את עברו הפלילי של המבקש (ראו בג"צ 1740/04 - איאד אמין עיאט ואח' נ' שר הפנים , תק-על 2006(3), 1194, עמ' 1195; בג"ץ 2208/02 סלאמה ואח' נ' שר

הפנים, פ"ד נו(5) 950, 959; כן השוו בג"ץ 7139/02 עבאס-בצה ואח' נ' שר הפנים , פ"ד נז(3), 481, 488); הלכה זו, שנתקבלה ביחס להסדרים שקדמו לתיקון לחוק האזרחות שהוא נשוא דיון זה, נתקבלה גם ביחס לתיקון לו (ראו בג"צ 4218/06 חלאילה ואח' נ'

שר הפנים , (לא פורסם, 14.12.2006)) – ככל שזה מעיד על מסוכנותו של המבקש. שקילת העבר הפלילי צריכה להתבצע תוך איזון בין חומרת העבירה ונסיבותיה לבין הזמן שחלף מאז מועד ביצועה. ככלל, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה מפחית ממידת מסוכנותו של העותר. מכל-מקום, בית המשפט לא יתערב בהחלטתו של השר כל עוד היא במתחם המידתיות (ראו בג"צ 7052/03 עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל העותרים בבג"ץ 7052/03 ואח' נ' שר הפנים , תק-על 2006(2), 1754, עמ' 1824).

11.

עבירות סמים הינן עבירות חמורות, אשר יש בהן כדי לפגוע פגיעה של ממש בשלום הציבור (ראו רע"פ 9632/06 - מוחמד אבו יונס נ' מדינת ישראל

תק-על 2007(1), 1836, עמ' 1837 והשוו: סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי

( סמכויות אכיפה-מעצרים ), התשנ"ו-1996); לא כל שכן, כאשר מ דובר בביצוען החוזר והנשנה של עבירות אלו, דבר שיש בו כדי להצביע על יתר מסוכנות, ועל זלזול בערך המוגן של שלום הציבור שהנורמות בעבירות הסמים בקשו להגשים. לאור זאת, אינני מוצאת הצדקה להתערב במשקל הרב שנתן שר הפנים לסיכון הטמון באדם בעל עבר פלילי חוזר בתחום הסמים, וסירובו להתיר לאדם כזה לשהות בישראל בודאי אינו חורג ממתחם שיקול הדעת הנתון לו (ראו פרשת עדאלה , עמ' 1824).

12.

בשולי הדברים אציין, כי גם דין טענת העותרים לפיה הודעת הסירוב שניתנה להם אינה מנומקת דייה להידחות. בנוסחה של התשובה נאמר: "בקשתך לאיחוד משפחות מסורבת לאור הרשעתו של המוזמן בגין סחר בסמים". הנוסח הוא אמנם קצר ביותר, ואפשר שניתן היה להרחיבו בפירוט נוסף. עם זאת, טעמו של הסירוב ברור ונהיר לקורא, ובודאי לעותרים הנוגעים בדבר, המצויים היטב בכל פרטי הרשעותיו הקודמות של העותר. בנסיבות הענין, גם היבט זה בטיעוני העותרים אינו מעלה עילה של ממש להתערבותנו.

סוף דבר, דין העתירה להידחות על הסף.