בג"ץ 1324/15 אחמד דיאב נ. עיריית טמרה

השופטת א' חיות:

1.

העותר הוא נכה המוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי ומקבל גמלת נכות. נוכח העובדה כי הגמלה לה היה זכאי העותר הייתה לפרק זמן מוגבל, פנה העותר בבקשה למוסד לביטוח לאומי לאישור המשך קבלת הגמלה ולטענתו נמסר לו כי בקשתו לא אושרה. במועד כלשהו במהלך חודש ינואר 2015 גילה העותר בדרך מקרה כי למרות ההודעה שקיבל, בקשתו אושרה וגמלת הנכות הופקדה בחשבון הבנק שלו המנוהל אצל המשיב 5, בנק הדואר. עם זאת, סכום של כ-12,000 ש"ח מתוך גמלה זו עוקל על-ידי נושיו, המשיבים 4-1. העותר פנה בנושא לבנק הדואר ונענה ביום 13.1.2015 כי בהתאם להוראות סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ), זכות לגמלת כסף מוגנת מפני עיקול למשך 30 ימים מיום ששולמה ונוכח העובדה כי לא פנה למשוך את הגמלה בתוך פרק הזמן האמור, היא עוקלה. עוד נמסר לעותר כי נוכח העובדה שהעיקול הוטל בהתאם להוראות החוק, באפשרותו לפנות לגורם המעקל ולקבל ממנו אישור לשחרור הכספים. לטענת העותר, עוד באותו יום פנה למשיבים 4-1 וביקש מהם כי יסירו את העיקול, אולם פניותיו לא נענו. משכך, הגיש העותר עתירה בעניין לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, אולם זו נמחקה לבקשתו ביום 17.2.2015, נוכח הערות בית המשפט בנוגע לסמכותו לדון בעתירה (עת"מ 33145-02-15).

2.

מכאן העתירה שבפנינו בה מבקש העותר כי בית משפט זה יעשה שימוש בסמכותו הטבועה "להמשיך את 'חסינות' קצבאותיו על ידי הארכת המועד שבחוק של 30 יום מהתאריכים הרלוונטיים, עד יום השחרור בפועל של הכספים, אשר דרושים לקיומו", והוא מדגיש כי הוא אינו משיג במסגרת העתירה דנן על גובה חובותיו לנושים. העותר מוסיף כי לא מצא תשתית משפטית לתמיכה בסעד המבוקש אך הוא מציין כי ניתן ללמוד לענייננו מסמכותה של רשות מנהלית להאריך מועדים הקבועים בחיקוק.

בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש העותר בקשה ל"סעד ביניים דחוף במעמד צד אחד לעיכוב מימוש העיקולים המנהליים" על-ידי המשיבים 4-1.

3.

דין העתירה להידחות. ראשית, התשתית העובדתית והמשפטית העומדת בבסיס העתירה אינה נהירה ולא צורפו לה מסמכים שהיה בהם כדי להבהיר את טענות העותר לעניין טיב העיקולים והחובות שבגינם הוטלו וכן לעניין פניותיו למוסד לביטוח לאומי. זאת ועוד, חלק מטענותיו של העותר נסתרות מן המסמכים אותם צירף לעתירה. כך למשל, לטענת העותר נודע לו על הפקדת הגמלה בחשבון הבנק ביום 29.1.2015 אולם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם מכתב התשובה של בנק הדואר אשר נשלח לעותר כשלושה שבועות קודם לכן, ביום 13.1.2015. שנית, אף לגופו של עניין העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. על-פי הוראות סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי הזכות לגמלת כסף אינה ניתנת לעיקול, למעט לתשלום מזונות, במשך 30 ימים מיום ששולמה. העותר מבקש הלכה למעשה לבטל את הליכי הגבייה המנהליים בהם נקטו המשיבים 4-1 אולם הוא לא מצביע על פגם שנפל בהתנהלותם של משיבים אלה בעניין זה ולא בכדי, שכן אין חולק כי במועד בו הוטלו העיקולים לא חסתה הגמלה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 303 לחוק. לבסוף, נראה כי עיקר טענותיו של העותר מופנות הלכה למעשה כלפי התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי במקרה דנן, אולם בכל הנוגע לטענות אלו העתירה לוקה באי-מיצוי הליכים שכן על פי המתואר בעתירה, העותר לא פנה למוסד טרם הגשת העתירה ואף לא צירף אותו כמשיב, וגם טעם זה יש בו כדי להוליך לדחיית העתירה (בג"ץ 8122/11 עיריית ירושלים נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו , פיסקה 5 (21.12.2011)).

מטעמים אלו כולם, העתירה נדחית. ממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים.

אין צו להוצאות.