פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
6250/18
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט ד' מינץ
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל (משרד הבריאות)
2. היחידה לקנאביס רפואי (היק"ר)
עתירה למתן צו על תנאי
ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותר:
בעצמו
פסק
דין
השופט ג' קרא :
לפנינו עתירה הנסבה על חידוש רישיון החזקה ושימוש בקנאביס רפואי שהונפק לעותר.
1.
על פי הנטען בעתירה, העותר סובל ממחלות שונות ביניהן מחלת הסרטן. בשנת 2013 העותר נבדק על ידי רופא במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי "אסף הרופא" (להלן: הרופא המטפל ו- המרכז הרפואי בהתאמה), והוחלט כי בשל מצבו הרפואי יטופל העותר בקנאביס רפואי. על פי הנספחים שצורפו לעתירה, תוקף הרישיון בו מחזיק העותר יפוג ביום 15.10.2018.
2.
לטענת העותר, במהלך חודש אוגוסט 2018 הוא פנה למזכירות המרכז הרפואי, שם נמסר לו כי בשל הנחיות המשיבים (היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות, ולהלן: היק"ר ), הרופא המטפל לא יוכל לחדש את הרישיון של העותר, שכן הוא יוכל לטפל רק בחולים אשר מטופלים ומאושפזים במרכז הרפואי "אסף הרופא", וכי הדבר צפוי לעכב את חידוש הרישיון בו מחזיק העותר. עוד נמסר לעותר כי על אף שבכוונתו לבקש להגדיל את כמות הקנאביס שתאושר לו, על פי הנחיות היק"ר זו צפויה לקטון באופן משמעותי.
3.
במסגרת העתירה הלין העותר, המייצג את עצמו, על ההפחתה הצפויה בכמות הקנאביס ועל כך שימנע ממנו לחדש את רישיון השימוש בקנאביס באישורו ותחת מעקבו של הרופא המטפל בו מזה כחמש שנים. נטען כי אין הצדקה להתנהלותה של יק"ר וכי האפשרות לעיכוב בחידוש הרישיון מביאה להחמרה במצבו הנפשי והרפואי של העותר. העותר טען כי פנה במכתב ליק"ר, לשר הבריאות, למנכ"ל המשרד וכן למבקר המדינה, אך פניותיו לא זכו למענה. על כן, מבקש העותר כי בית משפט זה יורה ליק"ר לאפשר לרופא המטפל לחדש את רישיון הקנאביס וכן כי יק"ר תנמק מדוע היא מונעת מהעותר וממטופלים אחרים להגדיל את צריכת הקנאביס בהינתן צורך רפואי. בד בבד הוגשה בקשה שכונתה "בקשה (דחופה) למתן צו מניעה זמני", בגדרה מבקש העותר, ככל הנראה, לחדש את הרישיון עד לבירור העתירה לגופה.
4.
דין העתירה להידחות על הסף.
5.
ראשית, העתירה נוסחה באופן כוללני ולא הונחה בה תשתית עובדתית ומשפטית מספקת לבירור טענותיו של העותר (בג"ץ 1981/16 סטל נ' מדינת ישראל - שב"ס (10.3.2016); בג"ץ 1324/15 דיאב נ' עיריית טמרה ,
בפסקה 3
(24.2.2015)). כך, לא צורפו הנחיות היק"ר שלטענת העותר בעטיין יעוכב חידוש הרישיון של העותר ויופחת מינון הסם. זאת ועוד, העותר טען כי נמסר לו שעיכוב חידוש הרישיון עלול להיגרם עקב הנחיות היק"ר לפיהן הרופא יוכל לטפל רק בחולים המטופלים והמאושפזים במרכז הרפואי אסף הרופא, אך דומה שבכך אין חדש, שכן בהתאם לרישיון בו מחזיק העותר, הרופא המטפל מוסמך "להיות מנהל למתן רישיונות לשימוש והחזקת סם מסוכן מסוג קנבוס למטופלים במחלות ממאירות המטופלים במרכז הרפואי אסף הרופא " (הדגשה הוספה – ג'.ק, וראו הרישיון המצורף לעתירה).
שנית, העותר לא מיצה הליכים כנדרש למול הגוף המוסמך. כידוע, על הפונה לבית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק להקדים ולפנות לרשות המנהלית הרלוונטית, על מנת לקבל את מבוקשו מהרשות באופן ישיר ( בג"ץ 7006/15
פן-דור תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המיסים אגף המכס ומע"מ (10.12.2015); בג"ץ 6863/05
קבהא נ' משרד הפנים (28.9.2005)). הטענה כי העותר פנה ליק"ר נטענה בעלמא, מבלי שצורפו אסמכתאות מתאימות. מכל מקום, גם אם פנה העותר כנטען, בין שליחת המכתב למועד הגשת העתירה חלף אך כפרק זמן קצר, ונראה כי בפני העותר היו דרכי פעולה אפשריות נוספות, שלא מוצו, כגון ניסיון לברר מה עלה בגורל הפנייה (השוו לבג"ץ 10147/17 עבד רבה נ' משרד הפנים , בפסקה 7 (18.4.2018)). כמו כן, עולה מהעתירה כי העותר כלל לא הגיש בקשה לשינוי מינון בהליכים המקובלים, וממילא בקשתו זו לא נבחנה לגופה. לכל הפחות בעניין זה, עסקינן גם בעתירה מוקדמת.
6.
מטעמים אלו כולם העתירה נדחית, וממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ג באלול התשע"ח (3.9.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט