בג"ץ 1359/08 פרופ' דר' אלכסנדר קורנסקו נ. לשכת שיקום נכי רדיפות הנאצים -

השופט א' גרוניס:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ישולם לעותר תגמול חודשי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן – החוק ), ללא קיזוז קצבת הזקנה שהעותר מקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

2.

מהעתירה והתגובה לה עולות העובדות הבאות: העותר הינו ניצול שואה. ביום 30.8.07 הגיש העותר ללשכה לשיקום נכים שבמשרד האוצר (להלן – המשיבה 1 ) בקשה לקבל תגמול נצרך על פי החוק. בתשובתה של המשיבה 1 מיום 13.12.07 נאמר כי הרשות המוסמכת (שמונתה ופועלת מכוח החוק) החליטה להכיר בעותר כ"נזקק", לאחר שמצאה שמתקיימים לגביו תנאי החוק. עם זאת, הודיעה המשיבה 1 כי מתגמול כנכה נצרך יש להפחית את קצבת הזקנה שהעותר מקבל מהמוסד לביטוח לאומי. התוצאה היא שהתגמול שהעותר זכאי לו בניכוי קצבת הזקנה נמוך מהתגמול אותו ממילא מקבל הוא כקצבת נכות, ולפיכך נדחתה בקשתו של העותר לקבל תגמול נצרך לפי החוק. לאור תשובתה זו של המשיבה 1 הגיש העותר את עתירתו.

3.

העותר טוען כי אין להפחית מתגמול כנכה נצרך את קצבת הזקנה מהמוסד לביטוח לאומי, הואיל ולא מדובר ב"הכנסה". העותר מבקש לעשות היקש מדיני המס, שבמסגרתם לא נחשבת קצבת הזקנה ל"הכנסה" של הנישום. לדידו, הוראות החוק עליהם מסתמכים המשיבים הינן הוראות אנכרוניסטיות שנחקקו בשנת 1951 ולא מתאימות למציאות כיום, ולמצבם הבריאותי והכלכלי הקשה של ניצולי השואה. כתמיכה נוספת לטענותיו, מציג העותר את עמדתו של המשרד לענייני גמלאים (להלן – המשיב 2 ), שהגיב לפנייתו של העותר בעניין נשוא העתירה וכתב, בין היתר, כי "אנו מסכימים לחלוטין עם תביעתך בנושא אי קיזוז קצבת הזקנה". כמו כן, מצביע העותר על כך, שבכנסת תלויות ועומדות הצעות לשינוי החוק. אם תתקבלנה הצעות אלה הדבר יפעל לטובתו של העותר.

4.

מנגד, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות. לטענתם, לעותר עמד סעד חלופי על פי הוראות סעיף 17 לחוק, ומשבחר שלא למצות את אפשרויות ההשגה על החלטת הרשות המוסמכת אין הוא יכול לקבל סעד מבית משפט זה. בנוסף, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות גם לגופה. לטענתם, פעלו המשיבים בהתאם להוראות החוק, ולפיכך לא מגלה העתירה עילה להתערבותו של בית משפט זה. אומנם קיימות הצעות לשינוי החוק, אך מדובר בהצעות בלבד ואין בהן כדי להשפיע על אופן הפעולה של המשיבה 1.

5.

דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 17 לחוק קובע את אופן ההשגה על החלטת הרשות המוסמכת. לפי הוראות הסעיף, על המבקש לערור לפנות לועדת העררים תוך 30 ימים מיום שהגיעה אליו ההודעה על החלטת הרשות המוסמכת. ועדת העררים מוסמכת להאריך את המועד להגשת הערר לתקופה נוספת שלא תעלה על 14 ימים. על החלטת ועדת העררים ניתן לערער בנקודה משפטית לבית המשפט המחוזי. על הכרעתו של בית המשפט המחוזי ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון. משקבע המחוקק את דרך ההשגה על החלטת הרשות המוסמכת, אין לעקוף את דרך ההשגה שנקבעה באמצעות עתירה לבית משפט זה (ראו, בג"ץ 9069/05 קייל נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים משרד האוצר (לא פורסם, 26.9.05); בג"ץ 6771/99 אידלר נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז – 1957 (לא פורסם, 14.10.99)).

6.

דין העתירה להידחות גם לגופה. לא מצאנו כל פגם בפעולת המשיבה 1, שהפעילה באופן מדויק את הוראות החוק. כך, סעיף 4ג1(ג) לחוק מחיל על נכה נצרך את הוראות הסעיפים 4ב ו-4ג לחוק. סעיף 4ב לחוק קובע כי:

הזכאי בחודש פלוני לקצבת זקנה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ינוכה מהתגמול לנצרך המשתלם לו לאותו חודש לפי סעיף 4א סכום השווה לקצבת הזקנה, ובלבד שלא יפחת התגמול לנצרך מהתגמול העיקרי."

מכאן שאין בסיס לטענתו של העותר כי המשיבה 1 לא פעלה כדין שעה שהחליטה להמשיך לשלם לעותר את קצבת הנכות שזה מקבל ממילא, ואשר סכומה גבוה מתגמול הנצרך בניכוי קצבת הזקנה. משפעלה המשיבה 1 על פי החוק, אין במכתבו התומך של המשיב 2 ובהצעות החוק העומדות ותלויות בפני הרשות המחוקקת כדי לעזור לעותר בעתירתו דנא.

7.

יוער, כי אין זו עתירתו הראשונה של העותר שנדחית על ידי בית משפט זה. העותר כבר עתר נגד המשיבה 1 ומנהלה, ובית משפט זה דחה את שתי עתירותיו הקודמות (בג"ץ 1718/01; בג"ץ 2291/05). שתי העתירות עסקו בתביעות אחרות של העותר על פי החוק. שתיהן נדחו על הסף עקב קיומו של הסעד החלופי שהוסדר בהוראות סעיף 17 לחוק, כמוסבר לעיל. נוסיף, כי טרם מתן פסק דיננו זה עיינו אף בחומר שהגיש העותר ביום 21.5.08.

8.

העתירה נדחית אפוא.