בג"ץ 1360/03 עאישה אחמד קבהא נ. ממשלת ישראל - שר הפנים

השופט א' גרוניס :

1.עניינה של העתירה שבפנינו בבקשתם של העותרים לאיחוד משפחות. בגדרה של העתירה התבקש צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יקבל העותר 2 ( להלן: העותר ) אזרחות ישראלית או, לחלופין, רישיון לישיבת קבע בישראל. כן התבקש צו ביניים אשר יעניק לעותר רישיון שהייה זמני ויאסור על גירושו.

2.העותרת 1 ( להלן: העותרת ) היא אזרחית ישראלית, ילידת 1965. ביום 21.11.87 היא נישאה לעותר, תושב השטחים יליד 1966. נכון לעת הגשת העתירה היו לבני הזוג חמישה ילדים. ביום 30.1.03 הוגשה בלשכה למינהל אוכלוסין במשרד הפנים בחדרה בקשה לרישיון ישיבת קבע בישראל עבור העותר. מיד עם הגשתה סורבה הבקשה בשל החלטת הממשלה מיום 12.5.02 בנוגע לקבלת מעמד בישראל, אשר עוגנה בהמשך בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 ( להלן: החוק ). בעקבות סירוב זה הוגשה, ביום 9.2.03, העתירה דנא. לאחר שהתבקשה והתקבלה תגובת המשיבים לעתירה הוחלט לעכב הטיפול בעתירה עד למתן החלטה בעתירות העקרוניות התלויות ועמדות כנגד חוקתיותו של החוק (בג"ץ 4022/02 ובג"ץ 4608/02). בהחלטה זו נדחתה גם בקשת העותרים לצו ביניים. בקשה מאוחרת יותר בה חזרו העותרים על בקשתם לצו ביניים נדחתה אף היא. ביום 5.1.06 הגישו המשיבים הודעה לבית המשפט. בהודעה נמסר כי עניינו של העותר נופל בגדר החריג אשר הוסף לחוק במסגרת תיקונו שהתקבל ביום 1.8.05 (חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005) ( להלן: התיקון לחוק )). לפי סעיף 3(1) לחוק המתוקן רשאי שר הפנים ליתן היתר שהייה בישראל לתושב האזור שגילו מעל 35 שנים לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל. העותר עונה לתנאי הסעיף, ולפיכך סבורים המשיבים כי עליו לפנות בבקשה חדשה למשרד הפנים וכי על עתירתו הנוכחית להידחות על הסף בשל כך שהתייתרה. העותרים, בתגובתם מיום 21.2.05, מתנגדים למחיקת העתירה וטוענים כי עליה להתברר על פי הדין הרלוונטי לעת הגשתה.

3.דין העתירה להידחות. עם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק, יכולים הבאים בגדרו לפנות בבקשה מחודשת לאיחוד משפחות. במצב דברים זה, אין עוד מקום לבירור העתירה הנסובה אודות ההחלטה שהתקבלה בהתאם לחוק טרם שתוקן (בג"ץ 5850/05 עודה מוחמד חמיס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בג"ץ 6952/05 נג'אר סאלח ג'ראדה נ' משרד הפנים (לא פורסם)). נעיר גם, כי לו נבחנה עתירה זו, כמשאלת העותרים, בראי החוק טרם תיקונו אחת הייתה דינה להידחות נוכח הוראותיו הברורות של החוק וכל עוד לא הוכרע באשר לחוקתיותו.

4.העתירה נדחית איפוא על הסף. אם יגישו העותרים בקשה נוספת וזו תידחה, שמורה להם כמובן הזכות להשיג באפיק המשפטי המתאים.